התרת נישואין בישראל: מדריך מקיף לגירושין אזרחיים

מהו הליך התרת נישואין ולמי הוא מיועד?

התרת נישואין - המכונה לעיתים גם "גירושין אזרחיים", הוא הליך משפטי לסיום קשר נישואין עבור זוגות שאינם יכולים או אינם מעוניינים להתגרש במסגרת דתית רגילה. בניגוד לגירושין לפי הדין הדתי (כגון קבלת גט ברבנות עבור יהודים), בהתרת נישואין פונים לבית המשפט האזרחי (בית המשפט לענייני משפחה) כדי שיצהיר על הנישואין כמפורקים. הליך זה מיועד בעיקר למקרים שבהם בני הזוג אינם בני אותה דת, או כאשר אחד מהם (או שניהם) מוגדר חסר דת, כלומר לא שייך לאף אחת מהעדות הדתיות המוכרות בישראל (יהדות, אסלאם, נצרות או דרוזיות). במצב כזה, אין לערכאה דתית סמכות שיפוט על שני בני הזוג יחד, ולכן לא ניתן לבצע גירושין "רגילים" בבית דין דתי.

למי ההליך רלוונטי? זוגות נשואים שבהם כל אחד שייך לדת אחרת, או שלפחות אחד אינו משתייך לשום דת מוכרת, חייבים להיפרד באמצעות התרת נישואין בבית המשפט לענייני משפחה. לדוגמה, יהודי הנשוי לנוצרייה, מוסלמי הנשוי ליהודייה, או מצב שבו בן זוג אחד יהודי והשני מוגדר כחסר דת, בכל המקרים הללו לא קיימת סמכות שיפוט דתית אחידה, ולכן הפתרון הוא גירושין אזרחיים בבית המשפט. חשוב להדגיש שההליך אינו רלוונטי לזוגות המשתייכים לאותה דת מוכרת (יהודים, מוסלמים, נוצרים או דרוזים), במקרה כזה עליהם להתגרש במסגרת בתי הדין הדתיים של אותה דת. כלומר, זוג יהודי שנישא כדת משה וישראל חייב בגט ברבנות; התרת נישואין לא נועדה לעקוף את בתי הדין במצב כזה. בתי המשפט הבהירו עיקרון זה בפסיקה: למשל, בבג"ץ פלוני (2123/08) נקבע שבני זוג יהודים שנישאו בחו"ל אינם יכולים להתיר את נישואיהם בבית המשפט האזרחי, וחובתם לעבור הליך גירושין ברבנות. לעומת זאת, כאשר מדובר בדתות שונות או בחסרי דת, לבית המשפט למשפחה יש סמכות ייחודית להתיר את הקשר.

הבדלים מגירושין דתיים רגילים: בהליך גירושין דתי, הסמכות היא של בית הדין הדתי (כגון בית דין רבני, שרעי, כנסייתי וכד'). בגירושין אזרחיים (התרת נישואין) הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. ההליך שונה הן בפרוצדורה והן בדין שחל עליו: אין צורך במתן גט או בטקס דתי אחר כדי לסיים את הנישואין (פרט למקרים חריגים בהם בית הדין הדתי דורש זאת, כפי שיוסבר), אלא די בפסק דין של בית המשפט. למעשה, בית המשפט "מתיר" (כלומר מבטל) את הנישואים, מה שמעמיד את בני הזוג חזרה במעמד "פנויים" ומאפשר להם להינשא לאחרים בעתיד. היתרון הוא שלא נוצרים מצבים של עגינות כתוצאה מסירוב בן זוג לתת גט, החוק קובע במפורש שאם אחד הצדדים מסרב להתגרש, בן הזוג השני לא נשאר עגון, ובית המשפט יכול להתיר את הנישואין גם ללא הסכמה מפורשת של הצד השני. בכך נמנעות תופעות של סחטנות גט בהקשר זה. עם זאת, בהתרת נישואין נדרש תהליך בירור נוסף מול הרשויות הדתיות, כפי שנפרט, וכן לעיתים יש להחיל דין זר (הדין של המדינה בה נערכו הנישואין) על הפירוד. מדובר בהליך מורכב יותר מבחינה משפטית-טכנית מגירושין "סטנדרטיים", הדורש תשומת לב למסמכים ופרוצדורות ספציפיות, ועל כך בהמשך.

תמונת מצב: זוגות מעורבים, נישואים אזרחיים והיקף התרת הנישואין בישראל

בעשורים האחרונים חלה עלייה בהיקף הנישואין האזרחיים בקרב ישראלים, בין אם בשל מגבלות ההלכה (מה שמכונה לעיתים "מסורבי חיתון" או "פסולי חיתון") ובין אם מתוך בחירה אידאולוגית להימנע מטקס דתי. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד הפנים, בישראל יש כיום עשרות אלפי משפחות מעורבות: נכון ל-2021, כ-85,000 זוגות נשואים בישראל הם זוגות "מעורבים" שבהם אחד מבני הזוג יהודי והשני אינו יהודי. מספר זה מהווה כ-6.5% מכלל הזוגות שבהם לפחות אחד יהודי, והוא אף גדל בנתוני משרד הפנים לכ-111,000 זוגות (אם כי נתון זה פחות מדויק). לשם השוואה, יש בישראל כ-1.26 מיליון זוגות נשואים ששני בני הזוג יהודים, כך שכמעט אחד מכל עשרה זוגות עם בן זוג יהודי הוא זוג מעורב. ברוב המקרים, בן הזוג הלא-יהודי הוא אישה יוצאת ברית המועצות לשעבר, חסרת דת, שנישאה ליהודי, נתון מדאיג מבחינת ההלכה משום שילדיהם של זוג כזה אינם יהודים (היות והאם אינה יהודייה). ואכן 87% מהנישואין המעורבים בישראל הם בין יהודי/ה לבין חסר/ת דת (לרוב עולים מחבר המדינות), ואילו נישואי יהודים עם בני דתות אחרות (נוצרים או מוסלמים) נדירים יחסית.

מגמה זו של נישואי תערובת וחסרי דת מביאה, מטבע הדברים, גם לגידול בבקשות להתרת נישואין. לא קיימים נתונים פומביים מרוכזים על מספר התיקים המוגשים מדי שנה להתרת נישואין, אך ניתן להעריך את ההיקף לפי מספר הנישואין האזרחיים: במהלך 20 השנים 2001–2020 נרשמו בישראל כ-166,000 זוגות שנישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל. רק כ-40% מהם היו זוגות ששני בני הזוג תושבי ישראל, ואילו היתר הם נישואי ישראלים עם זרים וכדומה. עדיין, מדובר על עשרות אלפים רבים של זוגות ישראלים בנישואים אזרחיים. בשנת 2022, למשל, דווחו למרשם האוכלוסין 10,126 נישואין שנערכו בחו"ל בהם לפחות אחד מבני הזוג ישראלי. בשנת 2023 הנתון עמד על כ-8,500 זוגות, כ-14% מכלל הזוגות שנרשמו כנשואים באותה שנה. קצב מוגבר זה מלמד שגם מספר התביעות להתרת נישואין בעלייה. ואכן, בשנים האחרונות ניתן לראות יותר ויותר פסקי דין בענייני התרת נישואין: בתי המשפט לענייני משפחה דנים דרך קבע בפירוק נישואי זוגות מעורבים, בני אותו מין, חסרי דת ועוד. למשל, כבר ב-2012 בית המשפט למשפחה בתל אביב התיר נישואי זוג גברים ישראלים שנישאו בקנדה, והורה למשרד הפנים לעדכן את מצבם במרשם כ"לא נשואים". החלטה זו באה בעקבות תקדים חשוב בבג"ץ שקבע שיש לרשום זוגות חד-מיניים כנשואים אם נישאו בחו"ל, ועל כן כאשר הם נפרדים, מוטל על בית המשפט האזרחי להתיר את הקשר (שכן בתי הדין הדתיים כלל לא מכירים בו). דוגמה אחרת היא מקרה שהגיע עד בית המשפט העליון ב-2017 (בע"מ 5640/16 פלונית נ' פלוני), שבו בני זוג, יהודייה וחסר דת שנישאו אזרחית בקפריסין, נחלקו בשאלה איזה חוק חל על גירושיהם. בית המשפט העליון הכריע בהחלטה עקרונית שהדין הזר (באותו מקרה, דין קפריסין) הוא שיחול, מאחר שבישראל אין "דין פנימי" אזרחי לענייני גירושין במקרה של בני דתות שונות. פסיקה זו (אליה עוד נשוב) הדגישה את הצורך בהבאת חוות דעת מומחה לדין הזר בהליכי התרת נישואין. במילים אחרות: ככל שהתרבו הנישואים האזרחיים, כך נוצרו בפועל בישראל שני מסלולי גירושין, דתי ואזרחי, בהתאם לאופי הזוג, ובתי המשפט הפכו לזירה חיונית לפירוק נישואין עבור אלפי זוגות שאין להם פתרון במסגרת הדתית.

מבחינה חברתית, התופעה של זוגות מעורבים ונישואים מחוץ לרבנות יצרה דיון ציבורי נרחב. ארגונים שונים מתריעים מפני "התבוללות" וערעור אופיה היהודי של המדינה, מול טענות שכנגד בדבר חופש נישואין. נכון להיום, ישראל נמצאת ברשימה מצומצמת של מדינות שבהן לא קיימת אפשרות לנישואים אזרחיים בתחומי המדינה, מצב המאפיין מדינות דתיות או עולם שלישי. היעדר מסלול נישואין אזרחי בישראל גורם לכך שרבים פונים למסלול ידועים בציבור כתחליף, או נוסעים לחו"ל כדי להינשא, ומשם בסופו של דבר מגיעים (אם הנישואין עולים על שרטון) להליך התרת נישואין. רוב הציבור היהודי בישראל דווקא תומך בשינוי: בסקרי דעת קהל נמצא כי למעלה מ-70% מהיהודים בישראל בעד הנהגת נישואין וגירושין אזרחיים בארץ. עד שהמחוקק יעשה זאת, מוסד התרת הנישואין ממלא תפקיד הכרחי כ"גלגל הצלה" משפטי עבור אותם זוגות שקשרו את חייהם בלי לעבור ברבנות, וכן עבור אלו שנמנע מהם להתחתן בישראל מסיבות הלכתיות.

שלבי ההליך של התרת נישואין

הליך התרת נישואין מורכב מכמה שלבים עיקריים, הכוללים הגשת תביעה לבית המשפט, בירור דתי מול בתי הדין של העדות השונות, ולבסוף קבלת פסק דין המכריז על הנישואין כמותרים. להלן סקירה מסודרת של שלבי ההליך:

1. הגשת תובענה לבית המשפט לענייני משפחה: בן הזוג המעוניין בפירוק הנישואין (או שני בני הזוג יחד, אם הפנייה בהסכמה) מגישים תובענה להתרת נישואין בבית המשפט למשפחה באזור מגוריהם. אם הבקשה מוגשת באופן חד-צדדי, התובע הוא בן הזוג היוזם, והצד השני ירשם כנתבע; ואם מוגשת בקשה משותפת בהסכמה, לא מצוין נתבע כלל. את התובענה יש להגיש בשלושה עותקים, והיא צריכה לכלול פרטים מזהים מלאים של שני הצדדים (שם, מספר זהות/דרכון, אזרחות, כתובת) ופרטי הנישואין (תאריך ומקום עריכת הנישואין והדין שלפיו נערכו). בנוסף יש לפרט בתובענה את עילות הבקשה, הנימוקים העובדתיים והמשפטיים שבגינם מבוקש להתיר את הנישואין. כאשר הנימוקים מבוססים על דין זר (למשל, עילה לפי חוקי המדינה שבה נערכו הנישואין), החוק מחייב לצרף חוות דעת של מומחה לדין אותה מדינה, המאשרת שקיימת עילה חוקית שם להתיר את הנישואין. למעשה, אם הנישואים נערכו מחוץ לישראל, כמעט תמיד יהיה צורך להוכיח מה דיני הגירושין של אותה מדינה קובעים, למשל, על סמך חוקי הגירושין בקפריסין, באוקראינה, בארה"ב וכדומה. נקודה חשובה: לבית המשפט למשפחה תהיה סמכות לטפל בבקשה רק אם מתקיימת זיקה לישראל, למשל שני בני הזוג אזרחי ישראל, או שלפחות בן זוג אחד אזרח או תושב ישראל והתגורר בישראל פרק זמן מינימלי לפני הגשת הבקשה. תנאי סמכות בין-לאומית אלו קבועים בחוק (חוק שיפוט בענייני התרת נישואין, תשכ"ט-1969) כדי למנוע מצב שבו זרים לחלוטין יפנו לכאן ללא קשר למדינה.
2. צירוף מסמכים וטפסים נדרשים: לתובענה יש לצרף מספר מסמכים חיוניים. ראשית, יש להגיש את טופס 16 (תצהיר נלווה לכתב התובענה) כשהוא מלא וחתום. טופס זה הוא פורמט קבוע של תצהיר שבו התובע מצהיר על פרטי הזיהוי שלו, פרטי נישואיו ופרטי בני הזוג (כולל דתם של כל אחד, ודת הוריהם והורי הוריהם). למעשה, טופס 16 מהווה את התצהיר התומך בתביעה, הצהרה רשמית מטעם המבקש שהעובדות בכתב התובענה אמת. בנוסף, על התובע לצרף תצהיר אימות עובדות המאשר את כל העובדות הנטענות בתביעה (במקרים של בקשה משותפת שני בני הזוג חותמים על תצהיר כזה; ובמקרה של בקשה לביטול הנישואים מעיקרם, annullment, נדרש אף תצהיר של עד ניטרלי המאמת את העובדות). מעבר לכך, יש לצרף את תעודת הנישואין המקורית של בני הזוג. אם תעודת הנישואין אינה בעברית, יש לספק תרגום נוטריוני לעברית שלה וכן אישור נוטריוני שהתרגום נאמן למקור. לעיתים מספיק לצרף "תמצית רישום נישואין" ממדינת החוץ בה נערכו הנישואין, בצירוף אפוסטיל, ותרגום מאושר לעברית. עוד מסמך חיוני הוא תמצית רישום ממרשם האוכלוסין הישראלי עבור התובע (וגם עבור הנתבע, אם יש), המעודכנת מן התקופה האחרונה. תמצית הרישום מציגה את המצב האישי הרשום (נשוי/רווק/וכו') וגם את רישום הדת, דבר קריטי בהתרת נישואין, משום שאם כתוב בתמצית שבן זוג "חסר דת" למשל, זה מהווה ראיה רשמית לכך. יש לצרף גם כל מסמך המעיד על דתם של בני הזוג, למשל אישור גיור, תעודת הטבלה לנוצרי, אישור מהמועצה הדתית על יהדות, וכדומה, במידה שהדבר רלוונטי ולא מופיע בתמצית הרישום. לבסוף, יש למלא טופס 43א, "הצהרה בדבר פרטים אישיים" לפי תקנה 343ד(1) לתקנות סדר הדין (טופס ייעודי בהתרת נישואין). טופס 43א דורש פירוט מפורט של דת כל אחד מבני הזוג, כולל השתייכות לזרם דתי (אם מדובר בנוצרי יש לציין את העדה הנוצרית למשל) וכן שאלות כגון האם מי מהצדדים המיר דתו בעבר. למעשה, טופס 43א מרכז את הנתונים הדתיים-אישיים הנדרשים לצורך הפנייה לבתי הדין הדתיים (ראו שלב הבא). כאשר שני בני הזוג מגישים יחד, ימולא טופס 43א עבור כל אחד מהם. אם התביעה חד-צדדית, התובע מצרף את הטופס לגבי שני בני הזוג ככל הידוע לו, והנתבע ישלים פרטים מצידו בתגובה. מעבר לכך, אם אחד מבני הזוג הוא חסר דת, יש לצרף תצהיר של צד שלישי המכיר אותו מקרוב ומאשר שהוא אכן אינו בן דת כלשהי. תצהיר זה חייב להיות מאומת על-ידי עורך דין/נוטריון, ומטרתו לתת לבית המשפט ולבתי הדין מושג מבוסס לגבי המעמד הדתי של אותו אדם (שהרי "חסר דת" אינו מקבל תעודה רשמית מהרבנות). לבסוף, נדרש תשלום אגרת פתיחת תיק בבית המשפט לענייני משפחה, נכון להיום בסך 480 ש"ח. רק לאחר צירוף כל המסמכים ותשלום האגרה, התביעה תיקלט ותינתן לה מספר תיק.
3. המסירה לנתבע וכתב הגנה: בדומה לכל הליך משפטי, על התובע למסור (ליידע) את בן הזוג השני על הגשת התביעה ולהעביר לידיו עותק מהמסמכים. בן הזוג הנתבע רשאי (וחייב, אם הוא מתנגד לבקשה) להגיש כתב הגנה בתוך המועד הקבוע בתקנות. בכתב ההגנה עליו לפרט האם הוא מסכים להתרת הנישואין או מתנגד, ואם יש לו טענות כלשהן לגבי העובדות או העילות שנטענו. לכתב ההגנה יש לצרף גם מצידו את טופס 43ב, זהו טופס הצהרה דומה ל-43א, המיועד לנתבע, שבו הוא ממלא את פרטיו האישיים והדתיים (במידה ולא סופקו על-ידי התובע או שיש בהם הבדלים). בנוסף, הנתבע יצרף תצהיר אימות עובדות מטעמו, לאימות כל הטענות העובדתיות שהוא מעלה בהגנתו. אם התובע כבר צירף הוכחות לדת של שני הצדדים, הנתבע לא חייב לצרף עוד, אך במידת הצורך יוסיף כל מסמך המוכיח את שיוכו הדתי (או אי-שיוכו). כמו כן, אם התובע הגיש חוות דעת מומחה על הדין הזר, והנתבע חולק עליה או מציג פרשנות אחרת של החוק הזר, ביכולתו לצרף חוות דעת נגדית של מומחה מטעמו לדין הזר הרלוונטי. כל מסמך זר בכתב ההגנה טעון תרגום לעברית ואישור נוטריוני בדומה לדרישות מהתובע. ראוי לציין שבמרבית התיקי התרת נישואין, שני הצדדים רוצים בפירוק, ולכן לעיתים קרובות מגישים מלכתחילה יחדיו כתבי טענות בהסכמה, או לחלופין הנתבע אינו מתנגד. אולם במקרים בהם יש סכסוך (למשל חילוקי דעות רכושיים, או אחת הדתות אינה מתירה גירושין בקלות), עשויה להיות מחלוקת משפטית של ממש ודיון בבית המשפט.
4. בירור הצורך בגירושין דתיים, פנייה לבתי הדין הדתיים: לאחר הגשת התובענה (ובטרם דיון ענייני), בית המשפט לענייני משפחה מחויב לבצע בירור מול רשויות דתיות מוסמכות כדי לוודא אם על בני הזוג לעבור גם הליך גירושין דתי כלשהו. חוק התרת הנישואין קובע כי סגן נשיא בית המשפט למשפחה יפנה אל ראשי העדה הדתית שלכל אחד מבני הזוג יש זיקה אליה, ויבקש את חוות דעתם בשאלה האם הנישואין דורשים גירושין על פי אותה דת. למשל, בתיק של יהודי עם נוצרייה, בית המשפט יפנה גם לנשיא בית הדין הרבני וגם לראש הכנסייה הנוצרית שבה האישה חברה (נניח הפטריארך היווני-אורתודוקסי, אם היא יוונית אורתודוקסית). אם אחד הצדדים חסר דת, סביר שבית המשפט יפנה רק לעדת הדת של השני, כי אין ראש עדה לחסרי דת. הפנייה לבתי הדין הדתיים נעשית באופן רשמי ובכתב, ובית הדין מקבל פרק זמן של שלושה חודשים להשיב במענה מנומק. סגן הנשיא של בית המשפט רשאי להאריך מועד זה ב-3 חודשים נוספים אם קיבל מבית הדין הודעה שדרוש זמן לברור העובדות. בתשובתו, ראש בית הדין הדתי יציין האם לדעתו יש צורך בגירושין דתיים לפי דיני אותה עדה. שני תרחישים אפשריים: (א) אם ראש בית הדין הדתי קובע שאין צורך בגירושין דתיים, המשמעות היא שלאותו בית דין אין כלל סמכות או רצון לדון בעניינם (למשל, הרבנות תגיד שאין צורך בגט כי הנישואין אינם תופסים הלכתית, או הכנסייה תאמר שאין טקס גירושין כי בכלל לא מכירה בזוג כנשוי כדת). במקרה כזה, בית המשפט לענייני משפחה ממשיך לדון בתיק כרגיל ומוסמך לתת פסק דין המתר את הנישואין. (ב) אם ראש בית הדין משיב שכן, נדרש הליך גירושין דתי, למשל, במצב שזוג שייך לשני זרמי נצרות מוכרים, ייתכן שהכנסייה תאמר שצריך גירושין כנסייתיים, או אם אחד בני הזוג עבר גיור אז יתכן והרבנות תדרוש גט לחומרא. במקרה כזה, התיק יתפצל: בית המשפט לענייני משפחה יעכב את ההתרה עד לביצוע הליך הגירושין הדתי הנדרש. החוק מעניק לבית הדין הדתי הנוגע בדבר סמכויות נלוות לשם ביצוע הגירושין, בדומה לסמכויותיו בגירושין רגילים: למשל, בית דין רבני יכול במידת הצורך להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד בעל סרבן גט, לשלול רישיון נהיגה, ואף לעצור צד שמסרב לציית לזימון, כל זאת כדי לכפות את ביצוע הגט. עם זאת, חשוב להבין שגם אם בית הדין הדתי נכנס לתמונה לשם ביצוע הגירושין עצמם, סמכותו מוגבלת מאוד: הוא אינו דן בענייני המשמורת, מזונות, רכוש וכדומה, תחומים אלו יישארו בסמכות בית המשפט לענייני משפחה. תפקיד בית הדין הדתי, במידה ונקבע שיש צורך בו, הוא אך ורק "לסדר" את הגט או הגירושין הדתיים לפי מנהגי אותה דת. לאחר מכן, ישיב לבית המשפט למשפחה שהגירושין בוצעו. אם זוג סיים גירושין דתיים כך, בית המשפט עדיין צריך לתת את פסק הדין המפורש שמתיר את הנישואין אזרחית כדי שהסטטוס יתעדכן במרשם.
5. דיון והכרעה בבית המשפט, הדין החל: בהנחה שהגענו למצב שבו בית המשפט לענייני משפחה מוסמך להמשיך בהתרת הנישואין (כלומר, או שבתי הדין הדתיים השיבו שאין מניעה, או לאחר ביצוע הגט כנדרש), בית המשפט יקיים דיון בתובענה ויכריע בה. לרוב הדיון יתנהל בדלתיים סגורות משום שמדובר בענייני משפחה, כדי לשמור על פרטיות הצדדים. בשלב זה, בית המשפט בוחן את העילות והראיות ומחליט אם להתיר את הנישואין. אך לפני מתן פסק הדין, עליו לקבוע מהו הדין המהותי שעל פיו מוכרעים הגירושין. כאן נכנסים כללי הברירה בין הדינים שקובע חוק התרת נישואין: החוק מפרט מדרג של אפשרויות לקביעת הדין החל. לפי סעיף 5 לחוק, הסדר הוא כדלהלן: (א) יש להחיל את דין מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג, כלומר, אם בני הזוג גרו יחד במדינה מסוימת, יחול דין אותה מדינה. (ב) אם לא הייתה להם מדינת מושב משותפת, אזי הדין של המדינה שבה גרו יחד לאחרונה (גם אם לא אזרחים שלה). (ג) אם גם זה לא קיים, אזי דין המדינה ששניהם אזרחיה. (ד) אם אינם אזרחי אותה מדינה, אזי דין מדינת מקום עריכת הנישואין. (ה) ואם אף אחד מהקריטריונים הקודמים לא מניב דין אחד שחל על שניהם, בית המשפט רשאי לבחור איזה דין של מקום מושב של אחד מבני הזוג להחיל, לפי מה שייראה צודק בנסיבות המקרה. במקרה שלרוב מתקיים בהתרת נישואין, זוג אזרחי ישראל שחיים בישראל אך דתותיהם שונות, נעשה שימוש בסעיף (ד) לעיל: מכיוון שבישראל אין להם דין גירושין אזרחי משותף (כל צד כפוף לדין דתי שונה), בית המשפט יחיל את הדין של המדינה שבה נערכו הנישואין. כך קרה למשל בפסק הדין החשוב בענין בע"מ 5640/16: מאחר ובני הזוג היו יהודייה וחסר דת בישראל, נקבע שיש להתיר את נישואיהם לפי הדין הקפריסאי, משום ששם נערך טקס הנישואין האזרחי שלהם. בית המשפט העליון הבהיר שם שבהיעדר "דין פנימי" אזרחי בישראל, כל צד כפוף לדינו האישי (הדתי), אך בהיותם משני דתות שונות, אין דין אחיד, ועל כן "החלופה הרלוונטית לגביהם תהא דין מקום עריכת הנישואין". המשמעות היא שבהתרת נישואין רבים, השופט הישראלי בעצם מיישם חוקי גירושין זרים: הוא בודק (בעזרת המומחה לדין הזר שצורף) האם לפי חוקי אותה מדינה יש עילה מספקת לגירושין, מהם התנאים, וכיו"ב. לרוב לא מתעוררת בעיה קשה, מדינות רבות מאפשרות גירושין בהסכמה או עקב פירוד ארוך, ולכן בית המשפט ימצא עילה די בקלות (כפי שהעיר אחד מבתי המשפט, "במקרים רבים די בעילה סטנדרטית כגון סכסוך חריף ורצון להתגרש" כדי להתיר את הנישואין). בסיום הדיון, אם שוכנע בית המשפט כי יש עילה חוקית וכי התובענה הוגשה כדין, הוא ייתן פסק דין הצהרתי המתיר את הנישואין. בפסק הדין ייקבע כי בני הזוג חדלים להיות נשואים זה לזה החל ממועד פסק הדין. את פסק הדין יש להעביר לידי משרד הפנים, שרושם את בני הזוג כ"גרושים" (או "לא נשואים") במרשם האוכלוסין. חשוב לציין: מבחינת הדין הדתי, ייתכן מצב שבית משפט אזרחי התיר נישואין, אך עדיין בני הזוג נחשבים נשואים על פי דתם (אם למשל בית הדין הרבני סבר שצריך גט ולא ניתן גט). מצב כזה מורכב מאוד, אולם לרוב, אם בית דין דתי דרש גט, בית המשפט לא היה מתיר מלכתחילה את הנישואין בלעדיו. לכן ברוב המוחלט של המקרים, פסק דין להתרת נישואין שם קץ לכל הזיקות החוקיות בין בני הזוג, והם חופשיים לפתח פרק חדש בחייהם.

טפסים ומסמכים נחוצים להתרת נישואין

כאמור, הליך התרת נישואין דורש בירוקרטיה לא מבוטלת. ריכזנו כאן את עיקר הטפסים והמסמכים שיש להצטייד בהם בעת הגשת הבקשה:

• טופס 16, תצהיר נלווה לתובענה להתרת נישואין: זהו טופס רשמי (בתוספת הראשונה לתקנות בית משפט לענייני משפחה) שבו המגיש מצהיר את כל פרטיו ופרטי הנישואין. טופס 16 כולל שדות למילוי שם מלא, מספר ת"ז/דרכון, כתובת, דתו של המצהיר ודת הוריו וסביו (עם אפשרות לסמן אם המיר דת), וכן את עיקרי פרטי בן/בת הזוג (שם, מספר זהות, דת ודת הוריו, והאם המיר דת). בסיום ישנה הצהרה משפטית שהמבקש חותם עליה בפני עו"ד. טופס זה הינו למעשה התצהיר התומך העיקרי בבקשה, ונדרש בכל הליך, בהסכמה או שלא בהסכמה.
• טופס 43א, הצהרה בדבר פרטים אישיים: טופס נוסף (לפי תקנה 343ד(1) לתקנות) המחייב מילוי פרטי דת ומעמד אישי של שני בני הזוג. טופס 43א נועד לסייע לבתי הדין הדתיים בבירור זהות הצדדים. ממלאים בו עבור כל צד את דתו (ובפרט לנוצרי, לאיזו עדה נוצרית הוא שייך ואם הוטבל), את דת הוריו והורי הוריו, ואם המיר דתו, פרטי ההמרה. את טופס 43א צריכים למלא שניהם ולהגיש בעותק נפרד לכל צד (ולכן נהוג לומר "שני מסמכים"). יש לאמת את חתימת המצהירים עליו בפני עורך דין/נוטריון. טפסים 43א נבדקים על ידי בית המשפט ומועברים בשעת הצורך לראשי העדות הדתיות במסגרת הליך הבירור.
• טופס 43ב, הצהרה משלימה מטעם הנתבע/ת: טופס זה רלוונטי רק אם מוגש כתב הגנה (כלומר כשאין הסכמה משותפת מראש). הוא דומה בתוכנו ל-43א, אך ממולא על-ידי בן הזוג הנתבע, ומאפשר לו לתקן או להוסיף פרטים אישיים לגבי עצמו אם מצא שגיאות בטופס שמילא התובע. גם טופס 43ב דורש אימות חתימה ע"י עו"ד. למעשה, בתקנות הישנות כונה טופס 43ב "טופס למילוי ע״י הנתבע" ויש בו סעיפים מקבילים (פרטי הנתבע, דת וכדומה). אם הבקשה הוגשה במעמד צד אחד והנתבע כלל לא משתף פעולה, בית המשפט עשוי להתקדם גם בלי טופס 43ב, על בסיס המידע שיש בידיו (למשל דת הנתבע מתמצית הרישום וכיו"ב).
• תצהירי אימות עובדות: התובע (או שני בני הזוג יחד) חייבים לצרף תצהיר המאמת את כל העובדות המפורטות בכתב התביעה. אם שניהם מגישים, כל אחד יצרף תצהיר מטעמו. התצהיר קצר למדי ומצהיר ש"כל העובדות בכתב התובענה אמת הן לפי ידיעתי". עורך דין מאמת את חתימת המצהיר. כמו כן, הנתבע במקרה של הליך שלא בהסכמה יצרף תצהיר אימות שלו לכתב ההגנה. במקרים חריגים, למשל כשעילת התביעה היא ביטול הנישואין מלכתחילה (טענה שהנישואים בטלים מעיקרם), נדרש גם תצהיר מצד שלישי המאשר את נסיבות המקרה, זאת מאחר שמדובר בטענה חמורה (למשל טענה שהנישואין פיקטיביים, או שאחד כבר נשוי מלפני כן וכו').
• תעודת נישואין ותרגום נוטריוני: על המבקש לצרף את תעודת הנישואים של הזוג. אם התעודה אינה בעברית, יש לצרף תרגום לעברית מאושר בנוטריונים. למשל, לזוג שנישא בקפריסין יש תעודה באנגלית, זו חייבת תרגום עברי מאומת. בנוסף, בדרך כלל תעודת הנישואין צריכה להיות מאומתת באפוסטיל (אך את זאת עושים עוד לפני הרישום בארץ). במידה שהתעודה אינה בנמצא, ניתן לצרף תמצית רישום נישואין או עותק נאמן למקור של הרישום בחו"ל. חשוב: יש לוודא ששמות בני הזוג בתעודה תואמים לאלה שבדרכונים, אחרת יידרש תצהיר הבהרה.
• תמציות רישום ממשרד הפנים: כל אחד מבני הזוג צריך להשיג תמצית רישום עדכנית ממשרד הפנים (מפורטים שם שם, שם הורים, מצב אישי, דת, אזרחות וכד'). התמצית משמשת הוכחה רשמית למצב האישי והשיוך הדתי כפי שהמדינה מכירה בהם. בפרט, אם אחד הצדדים רשום "חסר דת", זה אזכור קריטי. את התמציות (של התובע ובמקרה הצורך של הנתבע) יש לצרף לתיק. ניתן להזמין תמצית רישום באופן מקוון דרך אתר רשות האוכלוסין וההגירה.
• חוות דעת דין חוץ (אם נדרש): כאשר הנישואין נערכו בחו"ל, או כשנטען שחל דין זר מסוים על ההתרה, חובה לצרף חוות דעת מומחה לגבי אותו דין. לרוב זהו עורך דין ממדינת הנישואין או משפטן הבקיא בדין הזר, שמכין חוות דעת כתובה בעברית (או מתורגמת) המסבירה מה העילות לגירושין והאם במקרה שלפנינו הן מתקיימות. למשל, אם זוג נישא באוקראינה, יידרש מומחה לדין האוקראיני שיאשר כי אי-הסכמת אחד הצדדים לא מבטלת את האפשרות להתיר את הנישואין, וכי קיימת עילה (כמו התדרדרות בלתי הפיכה ביחסים) המצדיקה גירושין לפי חוקי אוקראינה. חוות דעת כזו דורשת זמן ועלות, ולכן כדאי לדאוג לה מראש. במקרה שהצד שכנגד חולק עליה, הוא כאמור רשאי להגיש חוות דעת נגדית מטעמו. בית המשפט לא מכריע בעצמו מה קובע החוק הזר, הוא נסמך על חוות הדעת של המומחים שמציגים הצדדים.
• ייפוי כוח לעורך דין: אם בני הזוג מיוצגים (וכמעט תמיד מומלץ להיות מיוצג בהליך זה), יש לצרף ייפוי כוח חתום המאפשר לעורך הדין להופיע בשמם. כל צד ממציא ייפוי כוח נפרד עבור עורך דינו. במצב של בקשה משותפת, לעיתים בני הזוג מיוצגים יחד ע"י עו"ד אחד, גם אז רצוי ששניהם יחתמו על ייפוי כוח משותף. צירוף ייפוי כוח הוא דרישה מנהלתית כדי שעורך הדין יורשה להגיש מסמכים ולדבר בשם מרשיו בבית המשפט.
• אישור הגשת בקשה ליישוב סכסוך: נושא זה חדש יחסית ולא ייחודי רק להתרת נישואין, לפי חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, זוג המבקש להתגרש (לרבות בהליך התרת נישואין) צריך קודם לכך לפתוח תיק בקשה ליישוב סכסוך ביחידת הסיוע שליד בית המשפט. רק לאחר תום הליך המפגש ביחידת הסיוע (או פטור ממנו) ניתן להגיש תביעת גירושין או התרת נישואין. לכן, בעת הגשת התובענה יש לוודא שנמצא אישור מודפס על סיום הליך יישוב הסכסוך. בהיעדר אישור כזה, בית המשפט עלול לדחות או לעכב את התביעה על הסף.

טיפ לשלב המסמכים: הקפדה על כל הדרישות הנ"ל קריטית, מסמך חסר או טופס לא ממולא כהלכה עלולים לגרום לעיכובים משמעותיים. בתי המשפט מדווחים כי תובעים רבים אינם מודעים לצורך בחוות דעת דין זר או בשני עותקי טופס 43א, מה שחייב השלמות מאוחרות ופוגע ביעילות ההליך. לכן מומלץ בחום לפנות לייעוץ משפטי או לכל הפחות לעיין בהנחיות הרשמיות (למשל באתר משרד המשפטים או "כל זכות") כדי לוודא שכל הטפסים הנדרשים מולאו ואומתו כנדרש.

עלויות התרת נישואין: מחירון ההליך

התרת נישואין כרוכה בתשלום מספר אגרות והוצאות, שחשוב לקחת בחשבון. עלויות אלה משתנות בהתאם לנסיבות, למשל, האם ההליך בהסכמה או שיש מאבק משפטי, האם נדרש מומחה לדין זר, וכדומה. להלן פירוט רכיבי העלות העיקריים:

• אגרת פתיחת תיק בבית המשפט לענייני משפחה: אגרת המדינה עבור הגשת תובענה להתרת נישואין היא כיום 480 ש"ח. סכום זה משולם במזכירות בית המשפט עם פתיחת ההליך (בשנת 2024 עמדה אגרה זו על 431 ש"ח, והיא מתעדכנת מעת לעת).
• שכר טרחת עורך דין (ייצוג משפטי): עלות הייצוג משתנה במידה רבה לפי מורכבות התיק ומומחיות עוה"ד. בהליך בהסכמה (ללא מחלוקת מהותית) ניתן לעיתים לשכור עו"ד אחד במשותף, ולשלם סכום נמוך יחסית. שכר טרחת עורך דין בהתרת נישואין מוסכמת עשוי לנוע בטווח של 7,000–15,000 ש"ח (בדומה לעריכת הסכם גירושין והגשתו לאישור). לעומת זאת, בהליך שנוי במחלוקת שבו כל צד מיוצג בנפרד, העלויות גבוהות יותר. לפי סקר מחירוני, משרד עורכי דין מוביל עשוי לגבות 15,000–40,000 ש"ח עבור ניהול הליך גירושין מלא, ועו"ד פחות מנוסה כ-8,000–20,000 ש"ח. אם יש דיונים מרובים, מומחים ועוד, העלות אף עולה. חשוב לסכם מראש עם עורך הדין על היקף הטיפול (הגשת הבקשה בלבד, ייצוג בדיונים, טיפול בענייני רכוש/ילדים נלווים וכו'). יש לזכור שגם אם שכר הטרחה נראה גבוה, הליך התרת נישואין כרוך בעבודה רבה: איסוף מסמכים, תקשורת עם בתי דין דתיים, התמודדות עם סוגיות של משפט בין-לאומי פרטי, מומלץ להיעזר בעו"ד מנוסה בכך.
• חוות דעת מומחה לדין זר: במקרים רבים זקוקים כאמור לחוות דעת של עורך דין או משפטן ממדינת הנישואין. עלות חוות דעת כזו יכולה להיות משמעותית, בדרך כלל כמה אלפי שקלים. טווח המחירים רחב ותלוי במדינה ובמומחיות הנדרשת: חוות דעת פשוטה (למשל על דין מדינה מערבית דוברות אנגלית) עשויה לעלות סביב 3,000–5,000 ש"ח, בעוד חוות דעת מורכבת יותר (למשל על דין דתות נוצריות שונות או מדינות אקזוטיות) יכולה להגיע גם ל-10,000 ש"ח ויותר. המומחה גובה תשלום עבור שעות העבודה בהכנת חוות הדעת ובמקרים מסוימים עבור הופעה בבית המשפט אם נדרש. משרד עורכי דין המטפל בהתרת הנישואין לרוב יסייע באיתור המומחה המתאים ויסביר מראש את העלות הצפויה. יש לקחת בחשבון שהוצאה זו כמעט בלתי נמנעת בתיקים רבים, למשל, עבור זוג שנישא בארה"ב תידרש חוות דעת עו"ד אמריקאי, עבור זוג מנפאל, מומחה לדין נפאלי וכדומה. חשוב לא לחסוך בכך, שכן חוות דעת לקויה עלולה להביא לדחיית הבקשה.
• תרגום נוטריוני של מסמכים: כל מסמך לועזי שיש להגיש, בראשם תעודת הנישואין, חייב תרגום עברי עם אישור נוטריון. נוטריון בישראל גובה תעריף קבוע לפי תקנה (נכון ל-2024 סדר גודל של 250 ש"ח + מע"מ לעמוד הראשון ועוד ~200 ש"ח לכל עמוד נוסף, משתנה מעט לפי מספר מילים). תעודת נישואין סטנדרטית של עמוד אחד תעלה למשל כ-250–400 ש"ח לתרגם ולאשר. אם יש מסמכים נוספים (כגון פסק דין גירושין מחו"ל במקרה של נישואין קודמים, או תעודת גירושין דתית), גם אותם יש לתרגם. לעיתים עורך הדין מבקש רק תרגום "אישור נישואין" מצומצם במקום כל המסמך, כדי לחסוך בעלות. כך או כך, כדאי לבדוק אם כבר יש ברשותכם תרגום נוטריוני של תעודת הנישואין (רבים מתרגמים אותה בעת הרישום בארץ), אם כן, שימוש בו יחסוך זמן וכסף.
• תצהירים נוטריוניים ואישורי חתימה: חלק מהמסמכים דורשים חתימת צד שלישי או אישור נוטריון על חתימתכם. למשל, תצהיר צד שלישי לחסר דת צריך להיחתם בפני עו"ד/נוטריון, שלרוב יגבה כ-150–300 ש"ח עבור אימות חתימה אחת. גם תצהירי בני הזוג עצמם ניתנים לאימות ע"י עורך הדין במסגרת הטיפול (כלול בעלות הייצוג), אך אם פונים לנוטריון פרטי על כל חתימה, כל חתימה נוטריונית כרוכה בעלות (התעריף לאישור חתימה נוטריוני יחיד הוא כ-167 ש"ח + מע"מ). לעיתים נדרשים גם אישורי העתק נאמן למקור למסמכים זרים, כל אישור כזה עולה כ-60–100 ש"ח (תלוי במספר העמודים). אלו סכומים קטנים יחסית, אך בריבוי ניירת הם מצטברים למאות שקלים. כדאי להכין את כל האישורים מראש כדי למנוע דרישה להשלמות.
• אגרות בבתי דין דתיים (אם יש צורך): במצב שבו בית משפט מפנה את בני הזוג לבית דין דתי לצורך גט או גירושין דתיים, תהיה עלות נוספת של פתיחת תיק בבית הדין הרלוונטי. לדוגמה, אם לבסוף נקבע שצריך גט ברבנות, פתיחת תיק גירושין בבית הדין הרבני עולה כיום 431 ש"ח (אגרת פתיחת תיק גט בסיסית). אם מצרפים לכך תביעות נוספות בבית הדין (מזונות, משמורת, למרות שסביר שבמקרה של התרת נישואין לא יידונו שם ענייני לוואי), העלות יכולה לגדול. במקרה נדיר שבית הדין הכנסייתי יתבקש לדון בביטול נישואין נוצרים, יתכן שתידרש אגרה לכנסייה (שיכולה להיות כמה מאות דולרים, תלוי בעדה). ברוב התיקים של התרת נישואין, כאמור, אין הליך דתי בפועל ולכן אין תוספת זו, אך יש להיות מודעים לאפשרות.
• הוצאות שונות: כל תיק יכול לכלול הוצאות נוספות בהתאם לנסיבות. למשל, אם בן זוג אחד נמצא בחו"ל ומסרב לשתף פעולה, ייתכן שתצטרכו לממן מסירה משפטית בין-לאומית של המסמכים (דרך שליח או דרך משרד החוץ, בעלות של כמה מאות שקלים לפחות). במקרה שלא יודעים את מקום הימצאו של בן הזוג, בית המשפט עשוי לדרוש פרסום הודעה בעיתון לשם יידועו, דבר הכרוך בתשלום מודעה בעיתונות (כמה מאות שקלים). עוד דוגמה: אם נדרשות נסיעות ותרגומים של מסמכים נוספים (כגון פסקי דין קודמים, אישורי גיור, וכד'), אלו כרוכים בעלות. עם זאת, מרבית ההליכים מסתכמים ברכיבים שפורטו לעיל. לסיכום נקודה זו, בהתאם למורכבות המקרה, כלל ההוצאות של התרת נישואין יכולות להתחיל בסכום צנוע (בסביבות 1,000 ש"ח בהליך פשוט מאוד ללא עו"ד ובלי חוות דעת) ועד לסכומים משמעותיים (עשרות אלפי ש"ח בתיק מורכב עם התדיינות משפטית). מומלץ מאוד לתכנן תקציב ולהתייעץ מראש עם עורך הדין לגבי צפי העלויות, כדי למנוע הפתעות באמצע התהליך.

טיפים לקיצור התהליך והימנעות מטעויות נפוצות

הליך התרת נישואין עלול להיות ממושך ומורכב, אך ישנם צעדים שניתן לנקוט כדי לייעל אותו ולהימנע מעיכובים. להלן מספר טיפים ועצות מעשיות:

• נסו לפעול בהסכמה בין בני הזוג: אם היחסים מאפשרים זאת, עדיף לתאם גירושין בהסכמה ולהגיש בקשה משותפת לבית המשפט. הליך בהסכמה הוא פשוט וקצר יותר, אין צורך בכתב הגנה, אין דיוני סרק וההכרעה טכנית למדי. שני בני הזוג יחתמו על תצהיר משותף, יצטיידו יחד במסמכים ויחלקו לעיתים בעלויות (כמו מומחה דין זר אחד במקום שניים). מעבר לכך, הסכמה חוסכת את הצורך להוכיח "עילת גירושין" שכן עצם ההסכמה מהווה עילה מספקת לפי החוק (סעיף 5(ג) לחוק קובע שהסכמת בני הזוג לשינוי מעמדם, דהיינו להתגרש, כשלעצמה מסמיכה את בית המשפט להתיר את הנישואין). גם בתי המשפט מעודדים זאת, שהרי "הסכמה עדיפה על ניהול הליך משפטי ארוך ומורכב". לכן, אפילו אם יש חילוקי דעות בעניינים משניים (רכוש, למשל), ניתן לשקול ליישב אותם בהסכם בנפרד, ולא לעכב את פירוק הנישואין עצמם. כמובן שלא בכל מצב זה אפשרי, אך שווה לנסות הידברות או גישור.
• היערכו מראש עם כל המסמכים הנדרשים: אחד הגורמים המרכזיים לעיכובים בהתרת נישואין הוא חוסרים במילוי דרישות פורמליות. כדי לקצר תהליכים, ודאו מראש שיש ברשותכם את תעודת הנישואין המקורית, וכן הזמינו מבעוד מועד תמצית רישום אוכלוסין עדכנית (הליך שלוקח מספר ימים דרך האינטרנט). אם התעודה לא באנגלית, דאגו לתרגום נוטריוני שלה עוד לפני הגשת התביעה, כך שלא תחכו בבוא העת לנוטריון. כמו כן, מלאו בקפדנות את טופסי 16, 43א ו-43ב ואל תשמיטו פרטים. טעות נפוצה למשל היא לא לציין בטופס 43א את הזרם הנוצרי (פרוטסטנטי/קתולי וכו'), דבר שעלול לגרור פנייה שגויה לעדה דתית לא מתאימה. עדיף להתייעץ עם בן/בת הזוג לגבי פרטים פחות ידועים (כגון דת הסבים) כדי למלא נכון. בנוסף, צרפו כל מסמך אפשרי המעיד על הדת, אישורי גיור, תעודות לידה עם סעיף דת, וכדומה, גם אם לא התבקשתם, זה עשוי לזרז את תשובת בתי הדין. בהקשר דומה, אם ידוע לכם שייתכן צורך בחוות דעת דין זר, החלו לחפש מומחה מתאים כבר בעת הכנת התביעה. מציאת מומחה בחו"ל ולכידתו ללוח הזמנים של בית המשפט עלולה לקחת זמן, הקדימו תרופה למכה ופנו אליו בהקדם האפשרי.
• קבלו ייעוץ משפטי מקצועי: למרות שניתן עקרונית לפנות לביהמ"ש לבד, הליך התרת נישואין מערב תחומי משפט מיוחדים (דין דתי, משפט בין-לאומי פרטי) שלאדם מן השורה קשה לשלוט בהם. עורך דין מנוסה ידע בדיוק אילו טפסים למלא, כיצד לנסח את העילות בחוקיות הדרושה, ולא פחות חשוב, ידאג להימנע משגיאות פרוצדורליות שעלולות לגרום לדחיית הבקשה. למשל, עו"ד יוודא שההליך קביל מבחינת סמכות: היו מקרים שבני זוג הזדרזו להגיש תביעת התרת נישואין לפני שהשלימו את הליך יישוב הסכסוך (כנדרש בחוק), והתביעה נמחקה על הסף. עורך דין היה מונע טעות כזו. דוגמה נוספת: עו"ד יכיר את פסקי הדין העדכניים, למשל, בפסיקה נקבע שכאשר אחד הצדדים מסרב, מספיק להוכיח "קרע מהותי" ואין צורך בעילות אשם חריגות. ידע כזה יכול לקצר דיונים מיותרים. על כן, השקעה בייעוץ משפטי עשויה למעשה לחסוך לכם זמן וכסף בסיכומו של דבר.
• היו כנים ומפורטים בחומר המוגש לבית המשפט: אל תסתירו מידע רלוונטי מבית המשפט, במיוחד בכל הנוגע למעמדכם האישי. אם, למשל, אחד מכם עבר תהליך גיור או המרת דת, ציינו זאת בגלוי (יש לכך מקום בטפסים). הסתרת פרט כזה עלולה להתגלות דרך פנייה לבתי הדין וליצור רושם רע ואף אישומים בשבועת שקר. כמו כן, אל "תייפו" עובדות לגבי אופן הנישואין, למשל, אם נערך גם טקס דתי פרטי בחו"ל לצד הנישואין האזרחיים, הזכירו זאת (בדרך כלל אין לכך משמעות משפטית רבה, אך עדיף שבית הדין ישמע זאת מכם ולא דרך גורם שלישי). ניסוח גלוי ושקוף של הנסיבות יתרום לאמינות הבקשה ויגדיל הסיכוי לקבלה בלי דרישות הבהרה נוספות.
• התייחסו במלוא הרצינות לפניית בית המשפט לבתי הדין הדתיים: שלב הפנייה לראשי העדות הדתיות נתפס לעיתים כבירוקרטי בלבד, אך בפועל הוא יכול להיות קריטי. יש לעקוב אחר מועד שליחת הפנייה על-ידי בית המשפט (עו"ד טוב יוודא שזה נעשה ולא "נשמט" בתיק עמוס). לאחר ~3 חודשים, אם לא התקבלה תשובה, כדאי לבדוק באמצעות עוה"ד האם להגיש תזכורת לבית המשפט. אם מתקבלת תשובה מבית דין דתי שקובעת שיש צורך בגט או בגירושין דתיים, יש לפעול מיד בהתאם: לפנות ללא דיחוי לאותו בית דין ולקדם שם את ההליך. התמהמהות בגט, למשל, רק תאריך את הזמן שבית המשפט לא ייתן פסק דין. היו מקרים שבהם זוג קיבל תשובה שיש להתגרש ברבנות, אך בזבז חודשים בויכוחים מי יפתח תיק, ובינתיים חייהם האישיים היו על הולד. לכן, שתפו פעולה בביצוע הליך דתי אם נדרש: זה לרוב פורמלי בלבד (למשל רבנות שממילא רואה את הנישואין כלא תקפים, אך עורכת "גט לחומרה"). לאחר מכן תוכלו לשוב לבית המשפט ולהשלים את ההתרה. במקביל, זכרו שבית הדין הדתי לא מוסמך לדון בחלוקת רכוש, מזונות ילדים וכו' בתיקי התרת נישואין, אז אל תחששו לאבד זכויות, שיתוף הפעולה מתייחס רק לעצם הגט/הגירושין הדתיים.
• טפלו גם בעניינים הנלווים לגירושין: התרת נישואין מטפלת אך ורק בסיום הקשר הנישואין עצמו. נושאים חשובים כמו משמורת ילדים, מזונות, חלוקת רכוש, הסדרי ראייה וכו' אינם מוכרעים אוטומטית במסגרת זו. אם לבני הזוג יש ילדים קטינים משותפים, יש להסדיר את המשמורת ודמי המזונות במסגרת נפרדת, לרוב באמצעות הסכם גירושין כולל שמובא לאישור בית המשפט. בפועל, זוגות רבים מגישים לא רק תובענה להתרת נישואין אלא גם בקשה לאישור הסכם גירושין (כדי שבית המשפט יתן תוקף של פסק דין להסכמותיהם בענייני הילדים והרכוש). אם אין הסכמה, יש להגיש תביעות נפרדות בענייני משמורת, רכוש וכדומה, כולן בסמכות בית המשפט לענייני משפחה במקביל להתרת הנישואין. דאגו לא להזניח נושאים אלה: פעמים רבות בני זוג מתמקדים כל כך בפירוק מעמדם הנשוי (בעקבות קונפליקט דתי אולי), שהם שוכחים להסדיר למשל למי נשאר הבית, או עם מי ישהו הילדים. היפרדו בצורה מסודרת, סיימו את הפרק הזוגי שלכם, אבל גם הגיעו להבנות ברורות לגבי ההשלכות המעשיות. אם אינכם מגיעים להסכמה, בית המשפט יכריע בנפרד בכל סוגיה לפי מיטב שיקול דעתו.
• היזהרו ממידע שגוי וממקורות לא מוסמכים: נושא התרת הנישואין סובל לעיתים ממיתוסים או עצות אחיתופל. למשל, יש מי שחושבים בטעות שאם שני בני הזוג יהודים ונישאו בנישואים אזרחיים, אין שום צורך בגט. זה לא מדויק: אמנם מבחינה הלכתית קפדנית ייתכן שאין תוקף לקידושין, אבל בתי הדין הרבניים בישראל נוהגים לדרוש גט לחומרה במקרים כאלה כדי למנוע ספקות. לכן, אל תניחו הנחות, פעלו לפי הוראות החוק ובית המשפט. דוגמה נוספת: יש הסבורים שבני זוג בעלי אזרחויות שונות יכולים "לבחור" באיזו מדינה להתגרש לפי מה שנוח להם. בפועל, סמכות השיפוט נקבעת לפי מקום המגורים ולא תמיד אפשר forum shopping. לפיכך, הסתמכו על ייעוץ משפטי מוסמך ולא רק על שמועות מרשתות חברתיות. אתרי מידע אמינים (כגון "כל זכות" או מדריכים רשמיים של משרד המשפטים) יכולים לעזור בהבנת התמונה הכללית, השתמשו בהם.
• שימרו על יחס מכבד ותום לב בהליך: למרות המורכבות, זכרו שהתרת נישואין היא הליך אזרחי קצר יחסית (במיוחד אם בהסכמה). הופיעו לדיונים במועד, דברו בכנות בפני השופט, הימנעו מהאשמות מיותרות או מהטחת עלבונות בבן הזוג בדיון, זה רק מסיט מהעניין. בתי המשפט מצפים ממתדיינים בהליך כזה למיקוד בשאלה האם הנישואים ניתנים להמשך או לא, ולא בהטלת אשמה. אין צורך "להוכיח בגידה" או משהו דומה כדי לזכות בהתרה; מספיק ששני הצדדים כבר לא מעוניינים להיות נשואים. לכן עדיף להגיע לדיון עם עמדה עניינית. כמו כן, קיימו את פסק הדין מיד עם נתינתו: לאחר שקיבלתם פסק דין המתר את הנישואין, פנו ללא דיחוי למשרד הפנים לעדכן את מצבכם האישי במרשם. עיכוב בכך עלול ליצור בלבול (למשל, אדם שלא עדכן שהוא גרוש ואז מתקשה להינשא מחדש). לסיום, גלו הבנה שבתיקי התרת נישואין, השופטים והפקידים מתמודדים עם מגוון דתות ומצבים, גלו סבלנות אם יתעוררו שאלות נוספות במהלך הדרך, וספקו את המידע הנדרש במלואו. התנהלות עניינית, גלויה ומסודרת היא המתכון הטוב ביותר לקיצור ההליך.

השלכות חברתיות, תרבותיות ומשפטיות של התרת נישואין

להליך התרת הנישואין, מעבר למורכבות המשפטית, ישנן גם השלכות חברתיות ותרבותיות ייחודיות. ראשית, מדובר במראה המשקפת את פני החברה הישראלית המגוונת והמתמודדת עם סוגיות של דת ומדינה. בני זוג שנזקקים להתרת נישואין הם לרוב כאלו שחצו גבולות חברתיים, יהודי שנישא ללא-יהודייה, חילוני שנישא לאדם מדת אחרת, או זוגות חד-מיניים שנישאו בחו"ל, כולם קבוצות שבעבר הודרו או זכו לסטיגמה. העובדה שכיום עשרות אלפים במצב זה מעידה על שינוי חברתי: יותר אנשים מממשים את זכותם לבחור בן/בת זוג בלי קשר להשתייכות דתית, גם במחיר של הליך משפטי לא שגרתי בהמשך. עם זאת, סטיגמות חברתיות עדיין קיימות. ישנם חוגים דתיים הרואים בזוגות שנישאו אזרחית (ובפרט בזוגות מעורבים) סוג של "מרד" בסדר הקיים, וייתכן שאדם שהתגרש בהתרת נישואין ייתקל בקשיי קבלה בחברה דתית מסוימת. למשל, יהודי שהתחתן והתגרש מאישה לא יהודייה, חלק מהציבור החרדי עלול להביט עליו בחשד או בריחוק. גם ילדיהם של זוגות מעורבים עלולים לעמוד בפני אתגרים חברתיים: ילד מאב יהודי ואם לא יהודייה אינו נחשב יהודי לפי ההלכה, מה שעלול לפגוע בשילובו במוסדות דתיים (כגון בתי ספר דתיים) או בהמשך אם ירצה להינשא ליהודי/ה (ייתכן שידרשו ממנו גיור). מבחינה משפטית, ילד כזה רשום כחסר דת, והוא גדל בין העולמות. בעת גירושי הוריו, עלולים להתעורר קונפליקטים, למשל, לגבי חינוכו הדתי של הילד. בית המשפט לענייני משפחה מוסמך להכריע גם בכך בעת הצורך, אך לא פעם הדבר רגיש: אם האב רוצה לחנך את הילדים כיהודים והאם (שאינה יהודייה) מתנגדת, יש כאן רובד תרבותי עמוק. בנושאים כאלה, השופטים ישקלו את טובת הילד ללא משוא פנים דתי, אך ברור שהליכים כאלה עשויים להסעיר את המשפחה והקהילה.

עוד היבט הוא ההשפעה על מעמד אישי והמשך החיים של בני הזוג לאחר ההתרה. כאשר זוג מתיר נישואיו, כל אחד מהם הוא חופשי חוקית להינשא מחדש. אולם בפועל, עלולים להתעורר קשיים אם ירצו להקים פרק ב' במסגרת דתית. למשל, אדם יהודי שהתיר נישואיו מאישה לא-יהודייה נחשב ברבנות כמי שלא היה נשוי מעולם (כי נישואיו לא הוכרו הלכתית), לכאורה אין מניעה שישא עכשיו אישה יהודייה כדת משה וישראל. ואכן, בניגוד לגרוש רגיל, הוא לא יצטרך להציג "תעודת גירושין" רבנית כדי להינשא שוב. מצד שני, עקשנות ביורוקרטית לעיתים מופיעה: היו מקרים שנדרשו אישורים מיוחדים מהרבנות על "פנויּות" עבור כאלה שהתגרשו אזרחית. בכל אופן, לאחר ההתרה משרד הפנים רושם את בן הזוג היהודי כ"גרוש" (למרות שלא היה גט), והרבנות בדר"כ תסתפק בפסק הדין המצוין ובעובדה שאין רישום נישואין כדי לאפשר חופה חדשה. עבור בן זוג שהיה חסר דת, המעמד "גרוש" פחות משנה, אבל אם ירצה להינשא בישראל, הוא עדיין כבול להיעדר מסלול אזרחי. למשל, אישה חסרת דת שהתגרשה מיהודי, כעת אם תרצה להינשא מחדש לגבר חסר דת, עדיין אין לה מסלול נישואין בארץ (למעט ברית הזוגיות המצומצמת לחסרי דת). כך, התרת הנישואין אמנם שחררה את בני הזוג מקשר שלא רצו בו, אך לא פתרה בהכרח את מגבלות המערכת: בעיה של העדר נישואים אזרחיים לאדם חסר דת נותרה בעינה, והוא כנראה ייאלץ שוב להינשא בחו"ל אם ירצה בכך. באופן דומה, בן זוג מקהילת מיעוט דתית (למשל אישה נוצרייה) שהתירה נישואיה, תוכל להינשא מחדש במסגרת אותה קהילה דתית או אזרחית בחו"ל, בישראל היא עדיין כפופה לדיני הכנסייה שלה. ייתכן שגם כנסייתה דורשת הליך ביטול נישואין פנימי (annulment) כדי שתוכל להתחתן שוב בכנסייה, אך זה עניין דתי פרטי, בלי מעורבות שלטונית.

השפעה על ילדים: בהתרת נישואין, כמו בכל גירושין, הדאגה העיקרית היא לטובת הילדים המשותפים. היתרון בהליך אזרחי הוא שהילדים לא נחשפים לסכסוך בבית דין דתי, שעשוי היה לדון במעמד שלהם. ההחלטות לגבי משמורת והסדרי שהות מתקבלות בבית משפט אזרחי בגישה מודרנית ושוויונית. אם הילדים היו רשומים כחסרי דת (בגלל אחד ההורים), מצבם לאחר גירושי ההורים אינו משתנה מבחינה משפטית, אך ייתכן שלאב יהודי יהיה חשוב לדאוג לחינוכם היהודי למרות שהאם אינה יהודייה. לעיתים, במסגרת הסכם הגירושין, ההורים יגיעו להבנות בנושא חינוך הילדים (למשל, שהילדים יחגגו גם חגים יהודיים וגם את חגי הדת השנייה). במקרים אחרים, נושא זה הופך למחלוקת משמורת. בתי המשפט בישראל כבר דנו במקרים מורכבים, למשל, ילד לאב יהודי ולאם נוצרייה, שהאב דרש לערוך לו ברית מילה ולהכניסו ליהדות, בעוד האם התנגדה. בתי המשפט פוסקים בזהירות, מתוך ראיית טובת הילד וזכותו לגבש זהות עצמאית. התרת הנישואין עצמה אינה מכריעה בענייני דת הילדים, אך עצם העובדה שההורים חולקים דת שונה הופכת את ההורות המשותפת למאתגרת יותר לאחר הפרידה.

סטטוס חברתי וקהילתי: בחברה הישראלית, "גרוש/ה" הוא סטטוס מוכר ולגיטימי, אולם גרושים דרך התרת נישואין עשויים לחוות לעיתים חוסר הבנה מהסביבה. למשל, אנשים ישאלו "איך התגרשת בלי רבנות?" מחוסר ידע. בנוסף, ייתכן לחץ משפחתי: במשפחות דתיות מסוימות, עצם הנישואין האזרחיים של הילדים היוו מקור למתח, הגירושין האזרחיים יכולים להיתפס כהמשך "מרד" במשפחה. מנגד, עבור המשפחה הלא-יהודית של אחד מבני הזוג (למשל הורים נוכריים של אישה שהתחתנה עם יהודי), ההתרה בביהמ"ש הישראלי עשויה להיות מוזרה, הם היו מצפים לגירושין במדינה שלהם. לעיתים בן הזוג הלא-יהודי חוזר למדינתו ומסדיר שם את הגירושין לפי חוקיה, בנוסף להתרה בישראל, כדי להסדיר מעמדו שם. בקיצור, המורכבות הבין-תרבותית היא חלק בלתי נפרד מפרידות מסוג זה.

סוגיית הממזרים והעגינות: יתרון משמעותי של התרת נישואין, במיוחד במקרים של יהודי/ה עם לא-יהודי/ה, הוא מניעת בעיות הלכתיות של ממזרות. כידוע, ילד שנולד לאישה יהודייה מגבר שאינו בעלה נחשב ממזר לפי ההלכה (אם אמו נשואה בזמן הקשר). אך כאשר יהודייה נישאה אזרחית ללא-יהודי, ההלכה רואה את הנישואים הללו כלא תקפים מלכתחילה. לכן אם נפרדו בלי גט ואז האישה ילדה ילד מיהודי, הילד אינו ממזר, כי מבחינת ההלכה אמו לא הייתה נשואה ליהודי בעת ההתעברות. במובן זה, התרת נישואין (או ליתר דיוק עצם העדר הצורך בגט) מגינה על הילדים העתידיים ממעמד ממזרות, בניגוד לגירושי רבנות שבהם אם אישה לא קיבלה גט כדת, ילדיה הבאים יהיו ממזרים. גם בעיית סרבנות גט, כאמור, לא קיימת כאן: אף אחד לא "כבול" כי אין צורך בהסכמת הצד השני כדי לסיים את הקשר (פסיקת בתי המשפט הבהירה זאת, בן זוג לא יכול למנוע את ההתרה בטענת "לא מסכים"). בכך הליך זה נחשב "יעיל ואנושי" יותר במניעת עגינות, כפי שמטרתו המוצהרת בחוק. מאידך, הוא משאיר את המערכת הדתית מחוץ לתמונה, מה שיוצר לעיתים חוסר התאמה בין המעמד הדתי לחוקי. יש אנשים שבחרו כן לקבל גם גט לחומרה מהרבנות, למרות שלא נדרשו, רק כדי "לישון בשקט" ולמנוע ספקות בעתיד. זו בחירה אישית: למשל, היו זוגות חד-מיניים שהתגרשו בבית משפט, אך בנוסף פנו לרבנות לבטל רישום (אם אחד מהם רשום בטעות כ"נשוי" במרשם). ברוב המקרים, אין צורך אמיתי בכך, פסק הדין של בית המשפט מספיק.

השפעה על מאבקי חופש דת במדינה: התרת נישואין, בהיותה "עקיפה" של מוסדות הדת, הפכה לסמל במאבק האזרחי למען נישואים אזרחיים. כל תיק כזה שמגיע לכותרות, למשל פסיקת בג"ץ התרה לזוג חד-מיני, או קביעה לעניין דין זר, מזין דיון ציבורי על שינוי החוק. בעיני חלק מהציבור, הזוגות שבוחרים בדרך הזו נתפסים כחלוצים הנאבקים על זכות הבחירה, בעוד אחרים רואים בכך פתח לפירוק הזהות היהודית. באופן זה, לכל הליך פרטי יש הדהוד ציבורי רחב. גם הילדים שגדלים במשפחות מעורבות תורמים לשינוי התרבותי: הם מגדירים מחדש מה זו "משפחה ישראלית", והחברה מתרגלת לגיוון. מערכות החינוך, הצבא וכו' כבר פוגשות במציאות שבה לא לכל חייל יש "דת" רשומה, ולא כל תלמיד יודע אם הוא יהודי על פי ההלכה. מצב זה מציב אתגרים אך גם יוצר לחץ למודרניזציה, יש דרישה ציבורית לפתרונות מוסכמים (כמו ברית הזוגיות לחסרי דת, שהוחלה ב-2010 אך כמעט לא מיושמת בפועל). עד אז, התרת נישואין היא הפתרון המשפטי הקיים, והיא משקפת את הפשרה הנהוגה בישראל: הכרה אזרחית בנישואים וגירושים שאינם לפי הדת, בלי לבטל פורמלית את מונופול הדין הדתי על הנישואין. פשרה זו, יש לזכור, טומנת בחובה גם קשיים, אך לפחות מאפשרת מרחב חופש מינימלי. מבחינה תרבותית, יש גם משמעות לכך שבני זוג צריכים לנסוע לחו"ל כדי להתחתן: רבים עורכים טקס סמלי בהשתתפות מעט קרובים בקפריסין או פראג, במקום חתונה גדולה בישראל. המשפחות המורחבות לפעמים פחות מעורבות בחתונת בני הזוג, מה שמשפיע על הלכידות המשפחתית. בהמשך, כשהם מתגרשים דרך בית משפט, אין "טקס" גירושין ציבורי (כמו טקס סידור גט ברבנות בנוכחות עדים). ההתרה נעשית בדלתיים סגורות, ופחות מורגשת טקסיות או סופיות לעין הציבור. זה יכול להשפיע פסיכולוגית: יש זוגות שהעידו ש"היה מוזר להתגרש רק דרך ניירת בבית משפט, בלי טקס", לטוב ולרע. יש הרואים בכך הקלה (פחות טראומה), ויש מי שמרגישים צורך בפורמליות חברתית שלא קיימת.

השוואה בינלאומית: ישראל לעומת גרמניה, קנדה וארה"ב

בהקשר של נישואין בין-דתיים וגירושין, המצב בישראל הוא ייחודי למדי בהשוואה לדמוקרטיות מערביות אחרות. במדינות כמו גרמניה, קנדה וארצות הברית קיימת הפרדת דת ומדינה כמעט מלאה בענייני נישואין, הנישואין הם אזרחיים בעיקרם, וכל זוג (יהיה אשר יהיה הרכב דתם) יכול להינשא בנישואים אזרחיים רשמיים. כתוצאה מכך, אין במדינות אלו צורך בהליך מקביל ל"התרת נישואין": זוג מעורב שפונה להתגרש מתנהל בדיוק באותה פרוצדורה כמו כל זוג אחר. הגירושין נערכים בבית משפט אזרחי או ברשות אזרחית, ללא מעורבות כמרים, רבנים או קאדים. למעשה, הבעיה כלל אינה מתעוררת: החוק אינו מבדיל בין דתות בני הזוג. לדוגמה, בארה"ב יכול יהודי להינשא לנוצרייה ברישיון נישואין ממדינתם, ואם הם יתגרשו, בית משפט מדינתי יפסוק את הגירושין על בסיס עילות כלליות (כמו אי-התאמה) ואין שום פנייה לרבנות או לכנסייה (למעט אם בני הזוג מרצונם מבקשים גם גט דתי או ביטול נישואין דתי לצרכים רוחניים). באופן דומה, בגרמניה נדרשים כל הזוגות, גם אם ערכו חתונה דתית, להירשם בנישואים אזרחיים, והגירושין תמיד מתבצעים בערכאה אזרחית. היתרון במודל הזה הוא אחידות וסimplicity: אין תלות בשאלת הדת של בני הזוג. זוג מוסלמי-נוצרי בקנדה או זוג יהודי-בפטיסטי בגרמניה, כולם יתגרשו לפי אותו חוק גירושין של המדינה, מבלי לערב סמכות דתית.

מבחינה תרבותית, הדבר משקף הבדלים היסטוריים: בישראל אומץ (בעקיפין דרך המנדט הבריטי) מודל עות'מאני של מילט, פסיקה דתית לכל קבוצה, בעוד שבמדינות מערביות הונהג ברבות השנים נישואין אזרחיים אוניברסליים. למעשה, היעדר נישואים אזרחיים בישראל מדרג אותה כאחת המדינות הבודדות בעולם החופשי עם חריגה כזו. במדד "חופש הנישואין" ישראל משובצת לצד מדינות דתיות כיוון שאינה מאפשרת לכל אזרחיה להינשא עם כל אדם לבחירתם בתחומיה. בארה"ב, למשל, התמודדויות היסטוריות היו סביב נישואי בני גזעים שונים, אבל לאחר ביטול חוקי ההפרדה הגזעית, כיום כל מגבלה כזו נחשבת בלתי חוקתית. כמובן, יש הבדל חשוב: בארה"ב ובקנדה יש הפרדה בין הנישואין האזרחיים לטקס הדתי. בני זוג יכולים לבחור בנוסף על הרישום האזרחי לקיים טקס דתי, אך זה וולונטרי ולא משליך על תוקף הנישואין או הגירושין. למשל, זוג קתולי יכול להינשא בכנסייה ואף לקבל הכרה דתית, אך כדי להתגרש חוקית הם יילכו לבית משפט כמו כולם. אם ירצו בנוסף לקבל אישור מהכנסייה (אנולמנט), זה עניינם הפרטי מול הכנסייה ואינו קשור כלל להליך המשפטי. בישראל לעומת זאת, זוג קתולי כפוף לחלוטין לבית הדין הכנסייתי גם בנישואין וגם בגירושין. יוצא שבישראל דת בני הזוג קובעת את ערכאת השיפוט, בעוד בארצות המערב הדת אינה פקטור עבור החוק (אלא אם הצדדים עצמם מבקשים בוררות דתית, וגם אז זו בחירה).

ומה קורה כששני בני הזוג מדתות שונות במדינות האלה? פשוט מאוד: הם נישאים בלשכת נישואין מקומית או בפני פקיד רישום, ואין שאלה של "לא יכולים להינשא". בגרמניה למשל, עוד במאה ה-19 נקבע בחוק שנישואין ייערכו אך ורק בפני רשם אזרחי; טקס דתי (אם רוצים) נערך רק כתוספת סמלית. דבר זה מאפשר גם שייתכנו אלפי נישואי תערובת ואין צורך בסטטיסטיקה מיוחדת, המדינה כלל לא שואלת מה דת המתקשרים. כפועל יוצא, כשזוג מתגרש, אין צורך לפנות לשום מועצה דתית.

נקודה נוספת היא נישואין חד-מיניים: בקנדה ובחלק ניכר מארה"ב, וכמובן במדינות אירופה כולל גרמניה, נישואין של בני אותו מין מוכרים על ידי המדינה, והגירושין שלהם מתקיימים בבית המשפט כמו לכל זוג. בישראל, לעומת זאת, נישואין כאלה אינם נערכים ע"י רשויות המדינה, אך אם הם נעשו בחו"ל, הם מוכרים לצרכי רישום. כך נוצר מצב שבני זוג מאותו מין רשומים "נשואים" במרשם אך אין בית דין דתי המוכן לגרש אותם. כאן מגיע הפתרון של התרת נישואין: בשנת 2012, בפסק דין תקדימי, אישר בית המשפט לענייני משפחה בת"א התרת נישואי זוג גברים שנישאו בקנדה, בהיעדר כל סמכות אחרת. בכך ישראל מצאה מנגנון לגירושי זוגות חד-מיניים, למרות שאין בה מנגנון לנישואיהם… מצב פרדוקסלי זה לא היה נדרש לו היו כאן נישואים אזרחיים מלאים. במדינות המערב אין חריגות כאלה, המסלול האזרחי מטפל בכולם.

חשוב להדגיש: במדינות כמו ארה"ב, קנדה וגרמניה, אנשים דתיים כן עשויים לדרוש בנוסף לגירושין האזרחיים גם סידור דתי (למשל יהודים אורתודוקסים בארה"ב עדיין יבקשו גט ברבנות מקומית כדי שיוכלו להמשיך לחיות כדת משה). אך ההבדל הוא שהחוק האזרחי אינו עוצר או ממתין לזה, הוא מעניק גט פורמלי בלי קשר. בישראל השילוב בין הדת למדינה גורם לכך שזוג יהודי לא יכול לקבל גט חוקי בלי גט הלכתי. אבל זוג מעורב יכול לקבל "גט" אזרחי כי אין לו אלטרנטיבה, וזה בדיוק ההתרה. מבחינה זו, התרת נישואין היא פתרון ביניים ישראלי ליישב את הדין הדתי עם המציאות, אך הפתרון הזה מסורבל ומורכב בהשוואה לטבעיות הפשוטה של המערב.

למען הפרופורציה, נציין שגם במדינות עם נישואים אזרחיים, לא כל הבעיות נעלמות: למשל, בארה"ב התמודדו עם סרבני גט יהודים במסגרת בית המשפט האזרחי, בכמה מדינות נחקקו "חוקי גט" המאפשרים לבית המשפט להתחשב בסרבנות גט בחלוקת רכוש, כדי לעודד מתן גט. כלומר, גם שם הבינו שלעיתים צריך לשלב רגישות דתית בתוך המסגרת האזרחית. אבל בשורה התחתונה, אזרח גרמני או אמריקאי אינו צריך בית משפט נפרד אם נישא לאדם מדת אחרת, הוא יתגרש לפי אותם נהלים בדיוק. מערכת המשפט הישראלית, לעומת זאת, מתחזקת מערך כפול: בתי דין דתיים לגירושי בני אותה דת, ובית משפט אזרחי לגירושי "בני דתות שונות או חסרי דת". הדבר דורש משאבים וגם מצמיח פסיקה ייחודית (כמו אותם פסקי דין בבג"ץ) שפשוט לא תימצא במקומות אחרים כי אין אצלם סיטואציה דומה.

גירושין בין בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים

ניתן לומר שישראל נמצאת במצב ביניים בין העולם הדתי המסורתי לעולם האזרחי המודרני. ההליך של התרת נישואין הוא דוגמה מובהקת לכך, הוא בעצם "עוקף" את אי-היכולת להינשא אזרחית על-ידי יצירת מסלול גירושין אזרחי לאלה שנישאו אזרחית בחו"ל או שאינם בני אותה דת. בעוד שבמדינות כמו גרמניה, קנדה וארה"ב כלל לא צריך מסלול כזה (כי הכל מסלול אחד), בישראל הוא חיוני לצורך תפקוד החברה הרב-תרבותית שלנו. ניתן לקוות שבעתיד יחולו רפורמות מקיפות יותר, כפי שמתחייב בערכי חופש דת ונישואין, אך לעת עתה, התרת הנישואין היא הכלי המשפטי המרכזי המאפשר גם לבני דתות שונות וגם לחסרי דת לפרק נישואים באופן חוקי, מכובד ומוסדר.

 שאלות ותשובות

בישראל שהנה כידוע קיבוץ גלויות גדול, חיים לא מעט זוגות נשואים שאינם בני אותה דת. למשל, אישה יהודייה אשר נישאה לגבר נוצרי. כאשר בני הזוג מעוניינים להתגרש, יהיה עליהם לפנות בבקשה להתרת נישואין אל בית המשפט לענייני משפחה.

מהי התרת נישואין?
זהו הליך גירושין בין בני זוג שאינם בני אותה דת. היות שאנו חיים בישראל, מדובר בדרך כלל בגירושין מבן זוג לא יהודי, כלומר כי גבר או אישה יהודיים נישאו לבן זוג שאיננו יהודי. כאשר התקבלה החלטה להיפרד, זוגות אלו לא יוכלו לפנות אל בית הדין הרבני, היות וזה דן בהליכי גירושין של בני זוג יהודיים בלבד. כמו כן, גם בתי הדין הדתיים של הדתות האחרות, אינם בעלי הסמכות משום שהם, כמו הרבנות, דנים בגירושין של זוגות אשר שניהם בני אותה הדת. אל מי אם כן יפנו זוגות אלו על מנת להתגרש? אל בית המשפט לענייני משפחה, במסגרת הליך בשם התרת נישואין.

מה בין התרת נישואין לגירושין רגילים?
כפי שאנו מבינים, גירושין מבן זוג לא יהודי לא יתקיימו בבית הדין הרבני, אלא בהליך התרת נישואין בבית המשפט לענייני משפחה. אולם, למעט האופן שבו בא לסיומו קשר הנישואין עצמו, התרת נישואין אינה שונה למעשה מהליך גירושין רגיל. הכוונה היא כי אגב הפרידה, יידרשו בני הזוג להתמודד עם הסוגיות המשפטיות המלוות כל זוג מתגרש. כך, אם בני הזוג צברו רכוש משותף לאורך חייהם יחד, יש לבצע חלוקת רכוש ביניהם. אם הביאו יחד ילדים לעולם, הרי שבעת הפרידה, יש להסדיר את סוגיית משמורת הילדים ואת תשלום דמי המזונות.

גירושין של זוגות מעורבים

למי מתאים ההליך?
התרת נישואין נועדה לזוגות אשר הנם בני דתות שונות, למשל, יהודייה הנשואה לנוצרי, נוצרייה הנשואה למוסלמי וכיו"ב. כמו כן, הליך זה נועד גם לזוגות אשר אחד מהם הנו חסר דת. מלבד היותם של זוגות אלו בני דתות אחרות, עליהם להוכיח זיקה לישראל, כדי שבית המשפט לענייני משפחה יהיה בעל סמכות לדון בגירושיהם. החוק מונה מספר אפשרויות המקיימות את דרישת הזיקה והן מתמקדות בכך כי בן הזוג אשר מעוניין להתגרש הנו אזרח ותושב ישראל או שהיה תושב בתקופות מסוימות כגון במשך שנה מתוך השנתיים אשר קדמו להגשת בקשתו להתרת נישואין.

להורדה: טופס 43 א - התרת נישואין

בירור מול בית הדין הדתיים
כאשר הוגשה הבקשה להתרת נישואין לבית המשפט לענייני משפחה, יפנה הוא לראשי בתי הדין הדתיים אליהם משתייך כל אחד מבני הזוג ויברר עמם האם יש צורך בגירושין של בני הזוג על פי אותה דת. במידה שהתשובה היא בחיוב, לבית הדין הדתי תהיינה הסמכויות שבחוק לצורך ביצוע הגירושין כגון הגבלה על החזקת רישיון נהיגה, עיכוב יציאה מן הארץ. אולם, בכל העניינים הכרוכים בגירושין, נותרת הסמכות בידי בית המשפט לענייני משפחה. אם בתי הדין הדתיים השיבו כי אין צורך בהליך גירושין על פי הדין שלהם, יתקיים הליך התרת נישואין בבית המשפט.

פנייה לייעוץ וייצוג משפטי
נשואים לבן זוג לא יהודי וברצונכם להתגרש? כדאי לפנות לקבלת ייעוץ וייצוג משפטי של עורך דין המתמחה בדיני משפחה וגירושין. ראשית, יוודא עורך הדין כי אכן מדובר במקרה של התרת נישואין וידאג לכל המסמכים הדרושים לצורך הגשת הבקשה לבית המשפט. שנית, הוא ייצג אתכם בהליך המשפטי מא' ועד ת' ויוודא כי זכויותיכם נשמרות בכל הסוגיות המשפטיות העולות אגב הפרידה. נציין, כי החשיבות של קבלת ליווי משפטי מקצועי גדולה עוד יותר במקרים של העדר הסכמה להתגרש ושל מחלוקות בענייני הגירושין השונים. אז, עורך הדין יבחן האם קיים סיכוי לפשרה הוגנת בין הצדדים אשר תחסוך הליך משפטי ממושך ואם הדבר אינו מתאפשר, יילחם נמרצות על זכויות הלקוח.