התנגדות לצו קיום צוואה

מהו הליך התנגדות לצו קיום צוואה? צו קיום צוואה הוא הצו הנדרש לצורך חלוקת העזבון בין היורשים לאחר פטירתו של המצווה. ככלל, מדובר בהליך האורך כשלושה חודשים וזאת אלא אם כן הוגשה התנגדות למתן צו קיום הצוואה. זו תוגש על בסיס אחת מעילות הפסילה שבחוק הירושה, כגון השפעה בלתי הוגנת על המצווה.

מהו צו קיום צוואה?

אנשים רבים מודעים כיום לחשיבות שבעריכת צוואה, כאשר לאחר פטירתו של המצווה, על מנת לממש את נכסיו, יש להגיש בקשה לצו קיום צוואה. היורשים זכאים להגיש את הבקשה שלא באמצעות עורך דין, אולם מומלץ להסתייע בשירותיו על מנת שהבקשה תוגש כהלכה והטיפול יקודם במהירות האפשרית. כמו כן, כפי שיוסבר להלן, היה והוגשה התנגדות לצו קיום צוואה, חייבים כל הצדדים להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה בתחום הצוואות והירושות. מבחינה פרוצדוראלית, הבקשה מוגשת באופן מקוון לרשם לענייני ירושה ואליה יצרף עורך הדין את כל המסמכים הדרושים, לרבות העתק של תעודת הפטירה, העתק צוואה והעתק הודעה בדואר רשום שנשלחה ליתר היורשים על דבר הגשת הבקשה. בדרך כלל, הליך קבלת צו קיום צוואה נמשך כשלושה חודשים בממוצע והחריג הוא מצב שבו הוגשה התנגדות למתן הצו, אז יעביר הרשם לענייני ירושה את התיק אל בית המשפט לענייני משפחה, אשר ידון בהתנגדות.

התנגדות לצו קיום צוואה

כל אדם בעל עניין רשאי להגיש התנגדות למתן צו קיום צוואה. על ההתנגדות להיות מוגשת תוך 14 יום מהמועד בו פורסם דבר בקשת צו קיום צוואה ברשומות ואם המבקש מעוניין להגיש התנגדותו לאחר מועד זה, יוכל לעשות זאת רק באישור הרשם לענייני ירושה או בית המשפט לענייני משפחה. חוק הירושה קובע עילות ספציפיות אשר בגינן ניתן להגיש התנגדות לצוואה, לדוגמא: הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, או אי כשירות לצוות, אחד מהנהנים מהצוואה היה עד לה או לקח חלק אחר בעריכתה. על המבקש לפרט על בסיס איזו עילה או מספר עילות מתבססת התנגדותו ועליו לגבות אותה בראיות מתאימות. מחד, נטל ההוכחה כי יש לפסול את הצוואה הנו על כתפי המבקש ואין זה נטל פשוט. מאידך, אם יעמוד במשימתו, בית המשפט יפסול את הצוואה כולה או חלקה. משכך, ישנה חשיבות רבה מאוד כי כל אחד מן הצדדים יהיה מיוצג על ידי עורך דין המתמחה בתחום הצוואות והירושות, אשר ייצגו בהליך ההתנגדות ויחתור לקבלת התוצאה הרצויה.

השפעה בלתי הוגנת

זוהי אחת העילות המרכזיות בגינן מוגשת התנגדות לצו קיום צוואה. הפסיקה קבעה כי לשם קיומה של העילה צריך המבקש להראות כי המצווה היה נתון להשפעה אשר הצוואה היא תוצאה נחזית שלה וכן להראות כי ההשפעה הייתה מצד אחד מן הנהנים מהצוואה, אשר לו היו האמצעים וההזדמנות להפעילה. על מנת לעמוד על טיבה של ההשפעה ולהבין האם היה בה כדי להביא את המצווה לעריכת הצוואה באופן בה ערך אותה, בוחן בית המשפט את מידת התלות שהייתה למצווה בצד ג', הנהנה מן הצוואה. יודגש כי לעניין זה אין די בתלות פיזית של המצווה, היות שזו איננה מלמדת בהכרח על מצבו המנטלי אשר יכול ומכפר על החולשה הגופנית. פרמטר נוסף שייבחן על ידי בית המשפט במסגרת הדיון, הוא טיב קשריו של המצווה עם אנשים אחרים מלבד הנהנה. ככל שזה היה מנותק ומבודד יותר, מתחזקת הטענה של השפעה בלתי הוגנת. כיצד בית המשפט מכריע בהתנגדות? על בסיס הראיות המוגשות לו משני צדי המתרס: חוות דעת רפואיות בדבר מצבו של המצווה, עדויות של קרובי משפחה, חברים ושכנים וכיו"ב אשר יכולים גם הם לשפוך אור על תמונת המצב וכיו"ב.

 
נטל ההוכחה בהתנגדות לצו קיום צוואה

בהתאם להוראת סעיף 25 (א) לחוק הירושה תשכ"ה 1965, אם התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי בית המשפט בהחלטה מנומקת לקיימה, אף אם נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיף 19,20,22 או 23  או בכשרות העדים או בהעדר פרטים מן ההליכים כאמור.

ביטול צו קיום צוואה עקב מעורבות נהנה מעיזבון הצוואה בעריכתה

סעיף 35  לחוק הירושה התשכ"ה –  1965 קובע:
"הוראת-צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת-צוואה המזכה בן- זוגו של אחד מאלה - בטלה."

הרציונל להוראת סעיף 35  הוא "כי אל לו למי שמצפה לטובת הנאה מצוואה ליטול חלק בעריכתה, שכן 'בכל יזמה כזאת כרוך חשד של גניבת דעתו של המחוקק יצר איפוא מעין הנחה חלוטה, כי מי שלוקח חלק בעריכת הצוואה משפיע שלא כדין על המצווה.

לשון סעיף 35 היא חד משמעית ואינה מותירה שיקול דעת לבית המשפט. על פי הוראותיה במקרה בו נהנה על פי צוואה, אשר הוא או בן זוגו, ערכו צוואה או היו עדים לעשייתה או נטלו חלק בעריכתה באופן אחר – בטלה ההוראה המזכה את אותו נהנה.

החוק יוצר הנחה חלוטה, כי מי  שלוקח חלק בעריכת הצוואה השפיע שלא כדין על המצווה. חזקה זו אין לסתור אף לא בהבאת ראיות המלמדות כי שלבים אחרים בהליך היווצרותה של הצוואה היו נקיים מפגם.

העובדה שהנהנה על פי הצוואה לא ערך אותה והעובדה שלא היה עד לעשייתה, עשויים להעיד על כך שהוראת הצוואה ניתנה בסופו של יום מרצון חופשי, אולם אם לקח הוא חלק בעריכתה באופן אחר אין תוקף להוראה המזכה אותו- אפילו היתה זו הוראת אמת.

המחוקק קבע בסעיף 35  לחוק הירושה חזקה חלוטה, שלפיה מי שלוקח חלק בעריכת צוואה משפיע שלא כדין על המצווה. במצב כזה נשלל כל שיקול דעת בשאלת מתן תוקף לצוואה, ויש לראותה כאילו לא נעשתה כלל.