כתובה

הכתובה היא מסמך עליו חותם הבעל בטקס החתונה, בו הוא מתחייב לדאוג לבת הזוג לאורך שנות הנישואין וכן לשלם לה סכום כסף הנקוב בכתובה במקרה של גירושין. נהוג לחשוב כי משמעות הכתובה היא טקסית או סמלית בלבד, אמצעי להביע את אהבתו של הבעל לאשתו, אולם למעשה, מדובר במסמך משפטי מחייב.

כתובה – מהי?
הדין הדתי הגה רעיון יפה: על מנת שהבעל לא ימהר להתגרש מאשתו ללא שהקדיש לכך מחשבה רבה, הוא יחתום על כתובה בעת החתונה. בה ינקוב בסכום כסף אותו יהיה מחויב לשלם לאשתו בעת גירושין.

מעמד החתימה הוא לפני טקס הנישואין, אז יושב החתן עם הרב ושני עדים וחותם על הכתובה. עד כה נשמע נהדר, אם כן מהי הבעיה? ובכן, הדעה הרווחת הנה כי הכתובה היא סמלית בלבד ונועדה לשקף כאמור את הרעיון הזה שתיארנו, אולם, למעשה, מדובר בהתחייבות חוזית לכל דבר והבעל עלול למצוא את עצמו מחויב בה.

משמעות סכום הכתובה
לא אחת, ההתרגשות הגדולה של יום החתונה גורמת לבעל לנקוב בכתובה בסכום כסף גבוה, לעיתים אף אסטרונומי מאוד של אלפי שקלים ואף מיליוני שקלים. הוא עושה כן על מנת להביע את אהבתו לבת הזוג וכדי להרשים אותה ואת בני המשפחה.

זאת בין היתר משום שלעיתים מקריא הרב את סכום הכתובה בטקס הנישואין. הבעייתיות היא כי הבעל אינו מודע לכך שביום מן הימים, אם הוא ובת הזוג יתגרשו, עלולה היא לתבוע ממנו לשלם את כתובתה. אז, יכול הבעל למצוא את עצמו מחויב בסכום שעבורו היה למעשה דמיוני וכי אין ביכולתו הכלכלית לשלמו.

חיוב הבעל בכתובה – האמנם?
בית הדין הרבני אשר לו הסמכות הבלעדית בעניין זה, רשאי לחייב את הבעל בסכום הכתובה לאחר שבת הזוג הגישה תביעה כאמור. אולם, הלכה למעשה, נדירים המקרים בהם הדבר קרה. כמו כן, אם יחייב בית הדין את הבעל בכתובה, יבחן הוא את מצבו הכלכלי ולא יורה לו לשלם את הסכום הנקוב בה אם אינו יכול לעמוד בו.

עם זאת, חשוב לדעת כי זוהי אפשרות קיימת שאכן מומשה בעבר ולכן לא כדאי לקחת את הסיכון. הפתרון אפוא הוא להימנע מראש מכתיבת סכום כסף בכתובה שהנו מעבר ליכולת הכלכלית של הבעל. זהו המקום לציין, כי לעיתים מגישה האישה תביעה לתשלום הכתובה כדרך לתמרץ בעל סרבן לתת גט, או כדי לעודד אותו להגיע עמה להסכם גירושין ולהימנע ממאבק משפטי.

ביטול הכתובה – מתי זה אפשרי?
במקרה של אישה מורדת או נואפת, יכול והאישה תאבד את זכאותה לכתובה וכן למזונות אישה אשר הכתובה מהווה חלק מהם. המונח מורדת מתייחס למצב שבו האישה מסרבת לקיים יחסי מין עם בעלה, אינה דואגת לבית כהלכה וכיו"ב.

אישה נואפת היא מי שבוגדת בבעלה עם גבר אחר. על כן, כאשר הוגשה לבית הדין הרבני תביעה לתשלום הכתובה ויש בידי הבעל הוכחות חותכות לאמור לעיל, יכול הוא להציגן בפני הדיינים ואלו רשאים לבטל את זכותה של האישה לכתובה.

חתימה על הסכם ממון
כאמור מעלה, הפתרון בכל הנוגע לכתובה, הוא להימנע מלנקוב בסכום גבוה שהנו מעל יכולתו הכלכלית של הבעל, היות שמדובר במסמך חוזי מחייב לכל דבר. פתרון נוסף לסיטואציה זו מגיע מכיוון אחר והוא עריכת הסכם ממון.

במסגרת הסכם הממון, מסכימים בני הזוג כי אם ייפרדו בעתיד, אזי, בת הזוג מוותרת על כתובתה ומתחייבת שלא להגיש תביעה בעניין זה. נבהיר, כי אין הכוונה כאן לקפח את האישה מבחינה כלכלית בעת גירושין, אלא כי הצדדים יסכימו על חלוקה הוגנת של הנכסים שתהיה לשביעות רצון שניהם.

מידע נוסף על כתובה

הכתובה הינה מסמך משפטי מחייב עליו חותם הבעל ביום החתונה, ובו הוא מתחייב לשלם לאישה עיקר כתובה, תוספת כתובה נדוניה ותוספת נדוניה בעת הגירושין או בעת מותו. 

• עיקר כתובה - הסכום שהבעל ישלם  לאשה כאשר הנישואין יבואו לסיומם עקב גירושין או מחמת פטירת הבעל.
 
• תוספת כתובה – הבעל רשאי לרשום בכתובה סכום גבוה יותר מן המינימום ותוספת זו קרויה תוספת כתובה. לא ניתן לחייב את  הבעל לרשום בכתובה סכום גבוה מהמינימום. דין תוספת כתובה הוא כדין עיקר הכתובה ובעת פקיעת הנישואין  על הבעל לשלם לאשה את מלוא הסכום שרשם בכתובה.

• הנדוניה – הינה הערכת שווי הרכוש שהביאה עמה האשה לנישואין. אשר באה לידי ביטוי בכתובה. במידה והנישואין יסתיימו  הבעל מתחייב להשיב לאשה את שווים של הנכסים שהאשה הביאה עמה ואשר עברו לרשותו עם הנישואין. במידה והבעל לא לקח נכסים של האשה הרי שלא יהיה חייב להשיבם.

האם האשה שבגדה בבעלה עם אשה מפסידה כתובתה?
אשה אשר בוגדת בבעלה עם איש אחר עושה מעשה כיעור ומוגדרת כ"אשה מורדת" ועל כן היא מפסידה את כתובתה.
אשה הבוגדת בבעלה עם אשה אחרת - התנהגותה אינה בגדר מעשה כיעור. ההלכה קובעת כי ``כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו`` ספרא (תורת כהנים) לויקרא יח ג.
 

בנות מצריים היו נוהגות להיות עם נשים אחרות.
 

המקור העיקרי והמסכם להלכה למעשה הוא משנה תורה לרמב``ם ספר קדושה. הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ח: ``נשים נשים המסוללות זו בזו - אסור.

וממעשה ארץ מצרים הוא שהוזהרנו עליו. שנאמר ``כמעשה ארץ מצרים`` וכו ואמרו חכמים: מה היו עושין, איש נושא איש ואשה נושאה אשה ואשה נשאת לשני אנשים. אע``פ שמעשה זה אסור - אין מלקין עליו.

שאין לו לאו מיוחד, והרי אין שם ביאה כלל. לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות ולא תאסר אשה על בעלה בזה...ויש לאיש להקפיד על אשתו בדבר זה, ולמנוע הנשים הידועות בכך מלהיכנס לה ומלצאת היא עליהן``.

מדברי המקורות עולה כי לכאורה האשה איננה מפסידה זכויותיה - האומנם?!
ואולם, במקרים מאין אלה בית הדין הרבני בוחן את יחס האשה כלפי הבעל והאם היא מקיימת עמו יחסי אישות. ככל ובמידה והאשה אינה מקיימת עם הבעל יחסי אישות כתוצאה מהקשר הרומנטי עם האשה האחרת, הרי שהאשה נוהגת כאשה מורדת והיא מפסידה זכויותיה.
 

ככל והבעל דורש מהאשה להימנע מהקשר ואשתו לא עושה כן - הרי שגם בהתנהגותה זו היא מפסידה זכויותיה.

עו"ד ומגשרת מאיה רוטנברג העומדת בראש מחלקת דיני משפחה ברוטנברג, משרד עורכי דין, הינה בעלת ניסיון של מעל 15 שנים בתחום דיני המשפחה, עו"ד מאיה רוטנברג צברה ניסיון רב בניהול תיקי גירושין, הסכמי זוגיות, צוואות וירושות ולרשותה משרד עם  צוות עורכי דין בעלי מומחיות מגוונת בעולם המשפט.

מעוניינים להתייעץ? אנחנו כאן בשבילכם.

יצירת קשר עם עו''ד מאיה רוטנברג

ניתן לפנות אלינו דרך טופס יצירת הקשר ונחזור אליכם בהקדם.
אנו זמינים באמצעים הבאים: