צור קשר
הסכמי ממון לאנשי עסקים ויזמים: מדריך עורך דין הסכם ממון 2025
סקירה כללית על הסכמי ממון
הסכם ממון (הסכם טרום-נישואים) הוא חוזה משפטי בין בני זוג לפני הנישואין, המגדיר כיצד יחולקו הנכסים והמחויבויות הכספיות במקרה של פירוד או גירושין. ההסכם מאפשר לבני הזוג לקבוע בעצמם את חלוקת הרכוש והזכויות הכלכליות, במקום להסתמך על ברירת המחדל שבדיני המשפחה. עבור אנשי עסקים ויזמים, הסכם ממון חיוני במיוחד: הוא מעניק שליטה והגנה על נכסים עסקיים שצברו טרם הנישואים או במהלכם, ובכך מסייע למנוע מצב שבו בן/בת זוג לשעבר יקבלו חלק מהחברה או העסק בניגוד לרצון המייסד.
מדוע חשוב ליזמים ואנשי עסקים: סטטיסטית, שיעור הגירושין גבוה - במדינות מערביות רבות כ-40%-50% מהנישואים מסתיימים בפרידה (בישראל כשליש מהזוגות מתגרשים ). משמעות הדבר היא שסיכון ממשי קיים לפירוק הנישואין, מה שעלול להביא לסכסוכים יקרים וממושכים על חלוקת הרכוש. עבור יזמים, השלכות הגירושין עלולות להיות דרמטיות: עסק שנבנה בעמל רב עלול לעמוד בפני חלוקה כפויה או מכירה כדי לסלק תביעות רכוש של בן הזוג. הסכם ממון שנערך מראש משמש כרשת ביטחון פיננסית המאפשרת להתוות כללים ברורים במקרה של פרידה, ובכך לחסוך לבני הזוג עוגמת נפש, מחלוקות משפטיות והוצאות עתק בהמשך. למעשה, הסכמי ממון נתפסים כיום ככלי של תכנון פיננסי אחראי לזוגות - לא רק כהגנה לעשירים מאוד, אלא כפיתרון פרגמטי לציבור רחב של זוגות מכל הרקעים הכלכליים.
הסרת סטיגמה ובניית אמון: בעבר, חתימה על הסכם ממון לוותה בסטיגמה שלילית כאילו מדובר ב"חוסר אמון" או צעד ציני. רבים חששו שהעלאת הנושא תפגע ברומנטיקה או תרמז על כוונה לכישלון הנישואין. ואולם, מגמה זו משתנה. יותר זוגות - במיוחד בקרב משכילים, בעלי קריירה ויזמים - מבינים שהסכם ממון הוא צעד בוגר של ניהול סיכונים בנישואים, ולא תחזית פסימית.
ההסכם יכול דווקא לחזק את הקשר, כי הוא מבוסס על שקיפות והבנה הדדית של הציפיות הכלכליות מראש. כך, בני הזוג נכנסים לנישואין כשיש ביניהם בהירות לגבי העניינים הכספיים הרגישים, מה שעשוי להפחית מתחים עתידיים. בנוסף, מאחר שהסכם ממון נערך בימי שלום - בתקופת אהבה והרמוניה - הוא מאפשר להגיע להסכמות הוגנות, בניגוד למצב של סכסוך גירושין טעון רגשית. אנשי עסקים רבים מעידים שההסכם נתן להם שקט נפשי להתמקד בעסקיהם במהלך הנישואין, בידיעה שהנכסים מוגנים. גם בני הזוג של היזמים עשויים להפיק תועלת מההסכם, שכן הוא יכול לכלול הבטחות והגדרות המגנות גם עליהם (למשל הגנה מפני חובות עסקיים, ראו בהמשך).
סטטיסטיקות בינלאומיות וישראליות
שיעור החתימה על הסכמי ממון בעולם: למרות היתרונות, שיעור הזוגות שחותמים על הסכם ממון אינו רוב מוחלט, אך הוא נמצא במגמת עלייה. בארצות הברית, במחקרים קודמים נמצא שרק כ-5% - 10% מהזוגות הנישאים ערכו הסכם ממון בשנים עברו, אך בעשור האחרון מסתמנת עלייה ניכרת. סקר משנת 2016 של האקדמיה האמריקאית לעורכי דין לענייני משפחה מצא גידול בביקוש להסכמים, במיוחד בקרב דור המילניום (ילידי שנות ה-80 - 90) על רקע הרצון להגן על עלייה בערך נכסים נפרדים וירושות. נתונים עדכניים יותר מלמדים שכ-15% מהציבור האמריקאי כולו כבר עשה או שוקל הסכם ממון, וכי בקרב בני דור ה-Z והמילניום שיעור זה אף גבוה מ-40% - עדות לשינוי דוריי בתפיסה. גם בבריטניה נרשמת מגמה דומה: לפי מחקר של ארגון Marriage Foundation, כ-20% מהזוגות שנישאו משנת 2000 ואילך בבריטניה חתמו על סוג של הסכם ממון, בהשוואה לכ-8% בלבד בשנות ה-90. פירוש הדבר שאחד מכל חמישה זוגות בריטים צעירים יחסית מגיע לנישואין עם הסכם - עליה חדה בהשוואה לדורות קודמים (שם השיעור היה בערך 1 ל-50 לפני כמה עשורים).
נתונים מישראל: בישראל אין סטטיסטיקה רשמית פומבית לגבי שיעור החותמים על הסכמי ממון, אך מגמות כלליות מעידות על עלייה בשימוש בכלי זה בעשורים האחרונים. מומחים מציינים כי העלייה בשיעור הגירושין בארץ (כ-33% מהזוגות היהודיים בארץ מתגרשים ) ועוד גורמים דמוגרפיים הביאו יותר זוגות לשקול הסכם ממון. בישראל חלה עלייה בגיל הנישואין הממוצע, כך שרבים מתחתנים כשהם מבוססים יותר מבחינה פיננסית וכל אחד מביא עמו רכוש, קריירה ונכסים שצבר לבד. מצב זה מעודד זוגות להגדיר בהסכם מה נשאר של מי, במקום לערבב אוטומטית את כל הנכסים. בנוסף, תופעה נפוצה היא סיוע כלכלי של הורים ברכישת דירה לזוג צעיר - לעיתים הורה של צד אחד מממן חלק ניכר מדירת בני הזוג. במקרים כאלה, עריכת הסכם ממון על הדירה נעשית מקובלת כדי להבטיח שהנכס (או חלקו היחסי) יישאר אצל בן הזוג שהוריו מימנו, במידה וייפרדו בעתיד. ניתן לראות שהסכמי ממון הפכו לשכיחים בהרבה מבעבר; מהלך שנתפס פעם כיוצא דופן או "צעד לא רומנטי" נעשה כיום נפוץ ומקובל חברתית גם בקרב זוגות צעירים מהמעמד הבינוני, ולא רק אצל מיליונרים.
פלח אוכלוסייה שבו הסכמי הממון נפוצים במיוחד הוא זוגות בנישואים שניים (פרק ב'). אנשים שהתגרשו בעבר וצברו רכוש במהלך חייהם, לרבות נכסים שקיבלו מירושה או במתנה, נוטים במקרים רבים להתנות התקשרות זוגית חדשה בעריכת הסכם ממון. בגיל מבוגר יותר, לאחר חוויית גירושין קשה בעבר, הרצון לשמור על השקט הנפשי ועל רכוש לילדים מהנישואים הקודמים - מוביל לכך שבקרב זוגות בפרק ב' אחוז גבוה מאוד חותמים על הסכם ממון עוד לפני הנישואים או בתחילתם. גם בישראל תופעה זו בולטת: עבור רבים מהמתחתנים בשנית, חתימה על הסכם ממון היא כמעט מובנת מאליה כחלק מההכנות לנישואים שניים. כך למשל, בני זוג מבוגרים עם נכסים וילדים בוגרים משלבים בדרך כלל בהסכם הממון סעיפים השומרים על דירות ורכוש שכל אחד מביא איתו, ומבהירים כיצד יחולק העיזבון בעתיד, כדי למנוע סכסוכים בין המשפחות.
שמירת נכסים ומגמות בבתי המשפט: הנתונים מלמדים שהסכמי ממון אכן ממלאים את ייעודם בשמירת נכסים בעת גירושין. למשל, בבריטניה הערך הממוצע של הנכסים המכוסים בהסכמי ממון מוערך בכ-500,000 - 600,000 ליש"ט - סכום משמעותי שהצדדים מעדיפים להגן עליו מבעוד מועד מאשר להסתכן באובדן מחצית ממנו. גם בארה"ב דווח שהנושאים העיקריים שזוגות כוללים בהסכמים הם הגנה על רכוש נפרד (נכסים שכל צד הביא מלפני הנישואין) וחלוקת רכוש הוגנת שנצבר במהלך הנישואין. במילים אחרות, זוגות משתמשים בהסכם כדי לתאם ציפיות: מה נשאר של כל אחד במקרה של גירושין, וכיצד יחולק הרכוש המשותף. בתי המשפט במערב, מצדם, מגלים בשנים האחרונות גישה נוחה יותר לאכיפת הסכמי ממון. בארה"ב, בכל 50 המדינות מכירים בחוקיותם של ההסכמים הללו, ובתנאי שהוסכמו מרצון, בגילוי מלא והוגנות - בתי המשפט נוטים לכבד אותם. באנגליה, פסיקת בית המשפט העליון בשנת 2010 (תקדים Radmacher) קבעה שיש לכבד הסכמי טרום-נישואין חופשיים ומושכלים, אלא אם כן התוצאה שלהם תהיה בלתי הוגנת בעליל בעת הגירושין. גם בישראל, כפי שיפורט בהמשך, מערך החוק והפסיקה מעודדים כיבוד של הסכמי ממון שקיבלו אישור כדין. במצב משפטי זה, זוגות (ובפרט אנשי עסקים) מרגישים ביטחון גדול יותר בכך שההסכמים שהם חותמים אכן יהיו בעלי תוקף בעת מבחן - דבר התורם לפופולריות הגוברת של ההסכמים.
סוגי הסכמי ממון
הסכם סטנדרטי vs. הסכם מותאם לעסקים: באופן כללי, כל הסכמי הממון נועדו להסדיר חלוקת רכוש, חובות וזכויות כספיות בין בני זוג במקרה של פרידה, אך ניתן להבחין בין הסכם "סטנדרטי" להסכם המכיל התאמות מיוחדות לעסקים ולנכסים מורכבים. הסכם ממון סטנדרטי בין זוגות ללא עסק עשוי לכלול סעיפים כמו: פירוט הנכסים שכל צד מביא לנישואין (ושייוותרו בבעלותו אם ייפרדו), קביעה איך יחולק הרכוש שייצבר במשותף בתקופת הנישואין (למשל חלוקה שווה או אחרת), הסכמה על גובה ותנאי מזונות בני זוג (דמי תמיכה חודשיים לאחר הגירושין), והתייחסות לנושאים כמו חלוקת כספי חסכונות, השקעות ופנסיות. בהסכם סטנדרטי נהוג להבהיר שבני הזוג מוותרים על תביעות נוספות מעבר למוסכם.
חשוב לציין שישנם נושאים שהחוק אוסר להסדיר בהסכם ממון - בראשם ענייני ילדים עתידיים (משמורת, מזונות ילדים וכד') משום שאלו חייבים להיקבע לפי טובת הילד בזמן אמת ואינם נתונים לוויתור מראש. גם דרישות אישיות מדי (כגון מי ישטוף כלים או התניה התנהגותית בחיי הנישואין) אינן ניתנות לאכיפה משפטית. הסכם סטנדרטי מתמקד אפוא בהיבטים הכלכליים הבין-זוגיים.
עבור יזמים ואנשי עסקים , נדרש לעיתים קרובות הסכם ממון מפורט ומותאם אישית. הסכם כזה כולל את כל הרכיבים הסטנדרטיים, אך מתווספים אליו סעיפים המתייחסים באופן ספציפי לנכסים עסקיים: למשל, הגדרת אופי הבעלות על עסק - ההסכם יקבע במפורש שהעסק (חברה, מיזם, סטארט-אפ וכד') שהוקם על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין ייחשב כ"רכוש נפרד" של אותו בן זוג, ולא יחולק במקרה גירושין. ניתן לכלול פירוט לגבי רווחי העסק, מניות, חובות והתחייבויות - ההסכם יסדיר האם רווחי החברה שייצברו במהלך הנישואין הם משותפים או נשארים בבעלות היזם, והאם בן הזוג השני נושא גם בהפסדי העסק או בחובותיו. כך, יזם יכול לקבוע שבהיעדר הסכם, החוק אולי היה מקנה לבן/בת זוג זכאות לחלק מהרווחים או מהגידול בשווי החברה, אך בהסכם הם מוותרים על כך.
סעיפים נפוצים נוספים בהסכמי ממון ליזמים: הגבלת דמי מזונות בני זוג (אלימוני) - יזמים רבים מבקשים להגביל מראש את סכום ותוקף הזמן של תשלומי מזונות שידרשו לשלם לבן הזוג לשעבר, כדי למנוע מצב של התחייבות כספית גבוהה לאורך שנים שעלולה להעיק על תזרים העסק. עוד רכיב שעשוי להופיע הוא הגנה על קניין רוחני - למשל, פטנטים, קוד תוכנה, מותגים או פיתוחים שהיזם יצר לפני הנישואין או במהלכם. ההסכם יכול לציין במפורש שזכויות הקניין הרוחני שייכות לבן הזוג היוצר, וכי לבן הזוג השני לא יהיו תביעות עליהם או על התמורות העתידיות מהם.
בנוסף, קיימים הסכמי ממון לאחר הנישואין (postnuptial agreements) שהנם דומים במהותם להסכם טרום-נישואים, אך נחתמים במהלך חיי הנישואין במקום לפני כניסתם. בישראל, וגם בארה"ב ובמדינות נוספות, הסכמים אחרי נישואין תקפים אם נערכו כהלכה - אם כי בישראל, למשל, יש ליתן להם תוקף של פסק דין בבית משפט כדי שיהיו בתוקף מלא. זוגות לעיתים פונים לערוך הסכם מאוחר כאשר חל שינוי משמעותי במצבם (לדוגמה, אחד מהם הקים עסק מצליח באמצע הנישואין ומעוניין לעדכן את אופן חלוקת הנכסים).
ראוי להזכיר גם הסכמי חיים משותפים (cohabitation agreements) הנערכים בין בני זוג ידועים בציבור שאינם מתכננים חתונה - אף שהם מחוץ למסגרת הדיון העיקרי שלנו, אלה דומים בהגיון שלהם להסכמי ממון ומיועדים להגדיר זכויות רכושיות בין בני זוג לא נשואים. למעשה, החוק בישראל אף מציין שעריכת הסכם ממון בין ידועים בציבור יכולה לסייע בקבלת הכרה במעמדם הזוגי בפני המדינה.
גמישות והתאמה אישית: הסכמי ממון - בין אם סטנדרטיים ובין אם "תפורים" למידותיו של איש עסקים - ניתנים לעיצוב לפי צורכי הזוג. הם יכולים להיות מינימליסטיים מאוד (למשל, רק לציין שכל אחד שומר על מה ששלו מלפני הנישואין) או מקיפים ביותר. יש זוגות הכוללים סעיף פקיעת תוקף (Sunset Clause) , הקובע שההסכם יתבטל לאחר פרק זמן מסוים של נישואים (למשל, אם הזוג נשוי למעלה מ-10 שנים, ההסכם מתבטל והנכסים יהפכו למשותפים) - סעיף כזה עשוי להופיע כדי להראות אמון שגדל עם השנים, ומקובל במקומות מסוימים (במדינת מיין בארה"ב היה בעבר חוק שהסכם ממון פג אוטומטית עם לידת ילד, אם לא חודש ).
כמו כן, במסגרת הסכמים עכשוויים החלו להופיע סעיפים לא שגרתיים כגון סעיף נאמנות (השלכות במקרה בגידה) או סעיף רשתות חברתיות (איסור פרסום פרטים מביכים על בן הזוג ברשת במקרה פרידה) - אף כי תוקפם המשפטי של סעיפים כאלה מוגבל, הם מעידים על המידה בה זוגות מבקשים להתאים את ההסכם לערכיהם וחששותיהם האישיים. בסופו של דבר, בין אם ההסכם סטנדרטי ובין אם מורכב, חשוב שהוא ינוסח בצורה מקצועית ויסודית, כך שיכסה את כל הנקודות שעשויות להיות שנויות במחלוקת בעתיד, במיוחד עבור נכסים יקרי ערך ועסקים.
תהליך החתימה על הסכם ממון
יוזמה ושיח מקדים: תהליך עריכת הסכם ממון מתחיל לרוב בשיחה כנה בין בני הזוג, הרבה לפני מועד החתונה. מומלץ להעלות את הנושא בשלב התארסות או בתחילת תכנון החתונה, כאשר היחסים טובים והתקשורת פתוחה. שיחה מקדימה זו נועדה כדי ששני הצדדים יבינו את הצרכים והדאגות זה של זה. מומחים מציעים לגשת לנושא ברגישות, להדגיש שזה צעד לשניכם ולא נגד מי מהצדדים, ולמסגר את ההסכם כ"פוליסת ביטוח" לזוגיות ולא כנבואה לכישלון. במידה ואחד מבני הזוג חושש או נבוך מהרעיון, ניתן אף לקיים מספר שיחות הדרגתיות או להיוועץ במגשר/יועץ זוגי כדי לסייע בהבנה הדדית. לאחר שמתגבש רצון משותף לעריכת ההסכם, עוברים לשלב הפרקטי.
בחירת עורכי דין: לרוב מומלץ (ובמדינות מסוימות אף כמעט הכרחי) שכל אחד מבני הזוג יקבל ייעוץ משפטי עצמאי מעורך דין מטעמו בעת עריכת הסכם ממון. אף אם החוק לא מחייב זאת פורמלית בכל מקום, קיומם של שני עורכי דין - אחד לכל צד - מבטיח שכל צד מיוצג נאמנה, מבין את המשמעויות וחתימתו נעשית בהסכמה חופשית. במצב כזה גם קטן הסיכון שטענה של כפייה או חוסר הבנה תצוץ בעתיד. בשלב זה כל צד בוחר עורך דין המתמחה בדיני משפחה (ורצוי בעל ניסיון בהסכמי ממון, במיוחד אם יש עסקים ונכסים רבים בתמונה).
שני עורכי הדין עשויים לתקשר זה עם זה כדי לתאם פגישה ארבע-צדדית, או שכל עורך דין ינסח טיוטה עבור הלקוח שלו והטיוטות יוחלפו. חשוב להתחיל בתהליך זה מוקדם : המלצת המומחים היא לא לחכות לרגע האחרון לפני החתונה. כלל אצבע מקובל הוא לסיים את ההסכם לפחות כמה שבועות לפני יום הנישואין . בארה"ב, למשל, הנתונים מראים שזוגות ששוכרים שירות מקוון בדומה ל rotenberglaw.co.il עושים זאת בממוצע 69 יום לפני החתונה. אם ההסכם נחתם ממש סמוך לחתונה, עלול להיווצר רושם של לחץ זמן שעלול לשמש טיעון לכפייה. נהוג להתייחס בביטוי צבעוני לכך שאין לחתום "עם דיו על שמלת הכלה" - כלומר, לא ברגע האחרון.
גילוי מלא וניהול משא ומתן: אחד השלבים המרכזיים הוא גילוי נאות של המצב הכלכלי. כל צד חייב (גם על פי דרישת החוק במדינות רבות) לחשוף בפני השני את מלוא רכושו, נכסיו, ההכנסות והחובות שלו בעת עריכת ההסכם.
גילוי כספי שקוף הוא תנאי יסודי לתוקפו של ההסכם - הסתרת נכסים משמעותיים עשויה אחר כך להביא לביטולו בטענה של חוסר גילוי. לשם כך, בני הזוג מחליפים ביניהם דוחות נכסים: פירוט חשבונות בנק, נכסי נדל"ן, השקעות, בעלות בעסקים, מכוניות, חפצי ערך, חובות (משכנתאות, הלוואות) וכו'. לאחר שלב זה, מתחיל שלב המשא ומתן על סעיפי ההסכם עצמם. לעיתים ניסוח ההסכם עובר כמה סבבי טיוטה - עורך הדין של צד אחד יכין נוסח ראשוני בהתאם לבקשות לקוחו, העורך דין השני יציע שינויים לתועלת הלקוח השני, וכן הלאה עד להתכנסות לטיוטה מוסכמת. חשוב שהמשא ומתן יהיה הוגן ושקול, ולא כוחני, כדי ששני הצדדים ירגישו בנוח לחתום על התוצאה. במידת הצורך, ניתן להעזר במגשר או בקואוצ'ר זוגי בתהליך הזה כדי לשמור על תקשורת טובה.
חתימה ואישור ההסכם: לאחר שהנוסח מקובל על כולם, הצדדים ניגשים לחתימה הרשמית. בכל תחום שיפוט יש דרישות פורמליות משלו: ברוב המדינות, נדרש שההסכם יהיה בכתב וחתום בידי שני בני הזוג, ולעיתים גם מאומת (נוטריוני או עדים).
בארצות הברית, למשל, כל מדינה דורשת מסמך כתוב וחתימות, ורובן דורשות גם אישור נוטריון או חתימת עדים על ההסכם. באנגליה אין דרישת נוטריון, אך מקובל שכל צד ועורך דינו יחתמו ויאשרו את ההסכם, כולל תצהירי גילוי. בישראל , הדרישות הפורמליות ייחודיות: חוק יחסי ממון קובע שהסכם טרום-נישואין טעון אישור רשמי כדי לקבל תוקף משפטי. בני זוג לפני נישואין רשאים לאשר את ההסכם באחת משלוש דרכים: בפני נוטריון מוסמך, בפני רושם הנישואין ברבנות/במועצה הדתית, או בפני שופט בית משפט לענייני משפחה (או דיין בבית דין דתי).
בני זוג שכבר נשואים חייבים לאשר את ההסכם דווקא בבית משפט לענייני משפחה או בבית דין רבני, ולא די בחתימת נוטריון, משום שההסכם מקבל מעמד של הסכם גירושין פוטנציאלי. האישור הרשמי נועד לוודא שבני הזוג חתמו מרצונם החופשי ובהבנה מלאה של המשמעות. בישראל, בעת האישור השופט או הנוטריון משוחחים עם בני הזוג, מוודאים שהם מבינים את ההסכם ושאיש לא כפה עליהם לחתום. רק לאחר אישור שכזה, ההסכם נכנס לתוקף חוקי.
ראוי לציין שאישור הסכם ממון אינו הליך מסובך: בדרך כלל מדובר בדיון קצר מאוד, פרוטוקול חתום, ותשלום אגרה (כ-420 - 500 ש"ח לאישור נוטריוני או בבית משפט). לאחר החתימה והאישור, ההסכם נשמר ועומד מוכן לשעת הצורך - בתקווה שלעולם לא יצטרכו להשתמש בו, אך בידיעה שהוא קיים ומגן על שני הצדדים.
אכיפה ושינויים: מרגע חתימת ההסכם ואישורו, הוא מחייב את שני בני הזוג. במידה וחל שינוי מהותי בנסיבות (כגון הולדת ילדים, שינוי גדול במצב הכלכלי, מעבר מדינה וכד'), ניתן לערוך תיקון או עדכון להסכם ממון, בכפוף להסכמת שני הצדדים ובאותו אופן אישור (למשל, בני זוג נשואים יכולים לחתום על נספח להסכם ולקבל לו אישור בבית משפט). אם אחד הצדדים מתחרט ורוצה לבטל את ההסכם, עליו לשכנע את הצד השני להסכים לביטול רשמי (ושוב - לאשר את הביטול בבית המשפט). אחרת, ההסכם שריר וקיים. בבוא העת, אם מוגשת תביעת גירושין, בתי המשפט אוכפים בדרך כלל את ההסכם כלשונו .
מי מהצדדים שמנסה לטעון לבטלות ההסכם, יצטרך להוכיח אחת מעילות הביטול המוכרות: שההסכם נחתם תחת כפייה או תרמית, שהיה חוסר גילוי מהותי של נכסים, או שהתוכן שלו בלתי צודק באופן קיצוני (unconscionable) לפי אמת מידה משפטית. במקרים נדירים בהם יוכח למשל שאחד הצדדים הוחתם על ההסכם יום לפני החתונה כשהוא נתון ללחץ כבד, או שהוסתרו ממנו נכסים גדולים, בית המשפט עשוי לפסול את ההסכם או חלקים ממנו.
אולם, מקרים אלו חריגים. בפסיקה בארץ ובעולם הודגש שכאשר הסכם ממון נערך כראוי - מרצון חופשי, עם עורך דין לכל צד וגילוי מלא - הנטייה היא לכבדו גם אם בבוא העת אחד הצדדים מרגיש שוויתר על הרבה. לכן, שלב המשא ומתן והחתימה בליווי משפטי הוא כה חשוב: הוא מבטיח שההסכם יהיה עמיד בבית המשפט וימלא את מטרתו המקורית.
השפעה על נכסים עסקיים
אחד הנושאים הקריטיים לאנשי עסקים הוא ההגנה על נכסים עסקיים (חברה, סטארט-אפ, שותפות עסקית, נדל"ן מניב וכדומה) במסגרת הנישואין. ללא הסכם ממון, החוק עלול לראות בנכס עסקי שנצבר או שהתפתח במהלך הנישואין כנכס משותף או בר-חלוקה. המשמעות: בעת גירושין, בן/בת הזוג עשויים לדרוש חלק משווי העסק, מניות, רווחים ואפילו מעורבות בניהול העסק .
היו מקרים שבהם בני זוג לשעבר קיבלו בבתי המשפט בעלות חלקית בחברה של בן זוגם היזם, מה שנתן להם זכות להתערב בהחלטות עסקיות, לפטר עובדים או לדרוש מכירת הנתח שלהם. עבור יזם, תרחיש כזה הוא סיוט - שותף בלתי רצוי נכנס לעסק, או שקיים איום לפרק נכסים עסקיים על מנת לבצע חלוקה. הסכם ממון שנערך היטב מגן בדיוק מפני מצבים אלו.
ללא הסכם ממון - הסיכון: חוקי המשפחה ברוב המדינות מעניקים לשופטים סמכות להחליט על חלוקה "הוגנת" או "שוויונית" של רכוש בני הזוג בגירושין. כך, למשל, במדינות עם שיטת "איזון משאבים" או "חלוקה הוגנת", בית משפט ישקול כמה זמן הנישואין נמשכו, מה תרומת כל צד לרכוש המשותף, ומה המצב הכלכלי של כל אחד. בעסק שהוקם במהלך הנישואין או שגדל משמעותית בהם, בתי משפט נוטים לראות בו נכס משותף במידה כלשהי, במיוחד אם בן הזוג השני תמך בעקיפין (למשל פרנס את המשפחה בזמן שהיזם השקיע בעסק).
בפועל, מקרים כאלה הובילו לכך שבני זוג לשעבר קיבלו פסק דין לבעלות על נתח מהחברה או לנתח כספי משווי החברה. בארה"ב, למשל, העריכו מומחים שמשקיע או מייסד עלול למצוא את עצמו מעביר לבן זוגו לשעבר אחוזים משמעותיים מהמניות, או תשלומי איזון כספיים גדולים, אם לא דאג להגדרה מוקדמת אחרת. יתרה מזו, כל עלייה בערך העסק במהלך הנישואין עלולה להיחשב כנכס משותף: אם חברה הייתה שווה 1 מיליון ש"ח בחתונה, ושווה 10 מיליון בזמן הגירושין - ייתכן שהגידול בערך (9 מיליון) ייחשב לרכוש משותף שצריך לחלוק בו.
בן זוג תומך גם יכול לטעון לזכויות בשל "וויתור קריירה" מצידו כדי לאפשר ליזם להצליח, ובתי משפט לעיתים מתחשבים בכך בפסיקת רכוש ומזונות. משמעות נוספת: חובות עסקיים - ללא הסכם, יכול להיות שאם העסק קרס בחובות, הנושים ירדפו גם את הנכסים המשותפים של שני בני הזוג, והבן/בת זוג עלולים לשאת בחוב אף אם לא היו מעורבים בעסק. בקיצור, בהיעדר הסכם ממון, עסק של יזם ניצב בפני אי-ודאות גדולה במקרה של גירושין, עד כדי סיכון קיומי לעסק. אכן תועדו מקרים שבהם על מנת לעמוד בפסק חלוקת רכוש, יזמים נאלצו למכור את העסק כולו ולחלק את התמורה לבן הזוג (תסריט קשה עבור יזם שחלם להמשיך ולפתח את מיזם חייו). גם עצם המאבק המשפטי על שווי העסק דורש השקעת זמן וכסף (שכירת מעריכי שווי, דיונים מומחים), מה שמכביד על החברה.
עם הסכם ממון - ההגנה: הסכם ממון מעניק ליזם שליטה מראש על התרחישים הללו. בהסכם ניתן לקבוע, למשל: "הצדדים מסכימים כי החברה ___ שבבעלות הבעל/האישה תישאר רכושו הנפרד המלא של הבעל/האישה במקרה פרידה, לרבות כל הרווחים, המניות וההשבחות שבעסק, והצד השני מוותר על כל תביעה בנכס זה".
סעיף כזה, אם נוסח כהלכה, מונע מראש את האפשרות שבן הזוג לשעבר יקבל חלק מהעסק או מהרווחים שיצר. ההסכם מאפשר בעצם ליזם לקבוע את גודל ה"השקעה" של בן זוגו בעסק : אולי היזם מוכן, למשל, להבטיח סכום כסף מסוים או נכס חלופי לבן/בת הזוג בתמורה לוויתור על חלק בעסק, אבל לא את העסק עצמו. הדבר נכון גם לעסקים עתידיים: ניתן להסכים שכל מיזם עסקי שייפתח במהלך הנישואין שייך למייסד אלא אם צוין אחרת. כך, בני זוג יכולים "לחלק את העבודה": צד אחד מקבל את העסק, הצד השני אולי יקבל יותר מן הנכסים האחרים (למשל הבית המשותף, או תשלומי מזונות מוגדלים), לפי מה שיקבע ביניהם כהוגן. היתרון הוא צמצום הסיכון של חדירת בן זוג לתוך מבנה הבעלות של החברה.
בנוסף, ההסכם יכול להגן גם על בן הזוג הלא-יזם - למשל, ע"י קביעה שהחובות של העסק הם על היזם בלבד, כך שבן הזוג השני לא יימצא אחראי לפרעונם. במקרה שהעסק קורס עם חובות, בן הזוג לא יפגע אם ויתר מראש על חלק בעסק וגם על אחריות לחובותיו.
מעבר לחלוקת הבעלות, הסכם ממון עשוי לכלול מנגנונים לטובת המשכיות העסק . למשל, ניתן לקבוע שבהתרחשות גירושין, במקום לתת חלק מהחברה, בן הזוג יקבל תשלום כספי קבוע (buyout) תוך פרק זמן מסוים, וכך העסק יוכל להמשיך לפעול ללא שותפות כפויה. יש הסכמים שסוגרים מראש איך יוערך העסק במקרה פרידה - כדי להימנע ממאבקי שמאים. למשל: "שווי החברה יקבע לפי ממוצע שתי הערכות בלתי תלויות, והצד המחזיק בעסק ישלם לצד השני X אחוז משווי זה" (אם הוחלט כן).
במקרים אחרים, במיוחד במשפחות בעלות חברות משפחתיות מרובות דורות , ההסכם אף משלב את ההורים או הילדים הבוגרים בתור צדדים מעורבים - להבטיח שהשליטה תישאר במשפחה המקורית. כך, למשל, באירופה מקובל במשפחות תעשיינים להחתים חתנים/כלות טרם הנישואין על הסכם המבטיח שהעסק המשפחתי או ירושות משפחתיות לא תחולקנה בגירושין, מתוך ראייה "דינסטית".
השפעה על משקיעים וגורמים שלישיים: מן הראוי להזכיר שעבור יזם, לא רק היחסים בתוך המשפחה מושפעים מהסכם הממון, אלא גם שותפים עסקיים ומשקיעים פוטנציאליים. משקיעי הון-סיכון, למשל, מודעים לסיכון של "Cap Table" (מבנה הבעלות) העשוי להסתבך בשל גירושי מייסד. כבר היו מקרים ידועים (דוגמת גירושי מייסדי חברות טכנולוגיה גדולות) שעוררו תשומת לב - למשל, מקרה גירושי ג'ף בזוס ממייסדי Amazon שלא היה לו הסכם ממון, והסתיים בכך שאשתו לשעבר קיבלה נתח משמעותי ממניות החברה.
אף שבאותו מקרה הצדדים פעלו בידידותיות, זה אינו המצב תמיד. משקיעים חוששים מתרחיש שבו אחוזים מהחברה יועברו לבן זוג לשעבר שאינו בהכרח מחויב לטובת החברה. במצב כזה, אותו בעל מניות חדש עלול למכור את חלקו לגורם זר או להפעיל לחץ המזיק לחברה. לפיכך, יזמים רבים מרגיעים משקיעים על ידי שקיפות בנושא: הם מצהירים שיש להם הסכם ממון המגן על מניותיהם. למעשה, בחוזי השקעה לעיתים יש סעיפים הדורשים מהמייסדים להתחייב שהם לא יתנו זכויות לבני זוג ללא אישור המשקיעים. כך, הסכם הממון מהווה גם אות יציבות עבור השותפים העסקיים: החברה לא תתערער עקב עניינים אישיים.
דוגמאות והשוואה: כדי להמחיש, נציג שני תסריטים קיצוניים: תסריט א - ללא הסכם : סטארט-אפ שהוקם על ידי יזם במהלך הנישואין, גדל לשווי גבוה. בעת גירושין, בית המשפט פוסק שבן הזוג (שלא השתתף בניהול החברה) זכאי ל-30% משווי החברה. בן הזוג לשעבר הופך בעל מניות פעיל ודורש לממש את חלקו; החברה נאלצת לחפש קונה ל-30%, או למכור את כולה כדי לחלק תמורה.
היזם מאבד שליטה וחברה שבנה במשך שנים. תסריט ב - עם הסכם ממון : אותו סטארט-אפ, אך מכוח ההסכם נקבע מראש שהחברה שייכת ליזם במלואה. בן הזוג מקבל בתמורה בנכסים אחרים (נניח את הבית המשותף) ובמזונות הוגנים, אך אין לו טענה על מניות החברה. בעת הגירושין, החברה נותרת 100% בידי היזם, ובן הזוג לשעבר אינו רשאי להתערב בעסק. ההבדל עצום: בתסריט ב העסק ממשיך לפעול כתמול שלשום, העובדים והשותפים לא מושפעים, ואילו בתסריט א העסק מצוי בסיכון. זאת בדיוק הסיבה שמומחים מדגישים: עבור יזמים, הסכם ממון הוא צעד של ניהול סיכונים עסקי בדיוק כפי שהוא צעד אישי.
הוא מפחית אי-ודאות ומאפשר להתמקד בצמיחת העסק בלי חשש מעננת הגירושין. יש אף יזמים שטוענים שהידיעה שהעסק מוגן העניקה להם ולבן זוגם ביטחון רגשי, כי הסירה חשד שהאהבה היא "לתועלת ממון" - בן הזוג יודע מראש שלא ייהנה מהעסק אם ייפרדו, ומכאן שאם הוא נשאר בנישואין, זה ממניעים כנים. במובן זה, הסכם ממון יכול לחזק זוגיות של יזם, ולא רק להגן במקרה כשלון.
עורכי דין להסכמי ממון: בחירה, סוגים, עלויות וחריגים
עריכת הסכם ממון היא משימה משפטית מורכבת שדורשת ידע בדיני משפחה, חוזים ומיסוי. בחלק זה נעסוק באופן בחירת עורך דין מתאים, נסקור סוגי מומחיות רלוונטיים, נדון בעלויות הכרוכות בעריכת הסכם ובראשי פרקים חריגים שחשוב להכיר.
בחירת עורך דין מתאים - 10 טיפים מרכזיים
תפקיד עורך הדין בעריכת הסכם ממון הוא קריטי. הוא לא רק "כותב" את החוזה, אלא מלווה אתכם באחד הצעדים הרגישים של חייכם. בחירה מוצלחת של עו"ד שמתאים לכם תהפוך את החוויה להרבה יותר חיובית, ותבטיח שההסכם יהיה מקצועי, הוגן ויציב משפטית.
עלויות וחריגים בעריכת הסכם ממון
עלויות עריכת הסכם ממון: מחיר עריכת ההסכם משתנה מאוד בהתאם למורכבותו, שווי הנכסים המעורבים והמוניטין של עורך הדין או המשרד המטפל. בעולם, טווח המחירים רחב: בארה"ב, לפי סקרים עדכניים, עלות עריכת הסכם ממון אצל עו"ד פרטי נעה בין כ-1,000$ לכ-10,000$ ויותר. מקרים פשוטים (למשל זוג צעיר ללא רכוש רב) עשויים להסתכם בסביבות $1,500 - $2,500, בעוד הסכמים מורכבים הכוללים נכסים רבים או מו"מ ממושך יכולים להגיע לחמש ספרות בדולרים. סקר משנת 2024 דיווח שהעלות הממוצעת בארה"ב היא כ-8,000$ לזוג, נתון המשקף כנראה תיקים עם רמת מורכבות בינונית. בבריטניה, נהוג ששני הצדדים מיוצגים ועובדים לרוב על בסיס שכר לפי שעה. על פי דיווחים, תיק פשוט יכול לעלות סביב £2,000 - £3,000 + מע"מ לכל צד, וסה"כ כ-£5,000 לזוג. אך במקרה של משפחות עתירות נכסים, עם סבכים משפטיים, העלות עשויה להרקיע לסדר גודל של £10,000 - £20,000 ואף יותר.
בישראל, בהשוואה, העלויות לרוב מעט נמוכות יותר מאשר בארה"ב/בריטניה (בשל שוק שירותים זול יותר ומורכבות משפטית מעט פחוּתה ברוב המקרים). לפי סקרי שוק ופרסומי משרדי עורכי דין, המחיר הנפוץ בארץ עבור הסכם ממון נע בטווח של 4,000 ₪ עד 12,000 ₪ לעריכה מלאה של ההסכם.
כמובן שיש מקרים זולים או יקרים יותר: זוג צעיר בלי נכסים משמעותיים יכול למצוא עורכי דין שיערכו הסכם בסיסי גם בכ-2,000 - 6,000 ש"ח כולל אישור נוטריוני, בעוד הסכמים המקיפים רכוש רב, חברות ונדל"ן עשויים להגיע גם ל-15,000 ₪ ואף יותר. בחלק ממשרדי "בוטיק" ידועים המתמחים בעשירון העליון, שכר הטרחה עשוי להיות גבוה מהממוצע. יש עורכי דין הגובים לפי שעה (למשל 800 - 1,500 ₪ לשעת עבודה), כך שהיקף השעות ישפיע על המחיר הסופי. ראוי לציין שיש פתרונות יותר חסכוניים כיום: חברות משפטיות כמו RotenberglawPrenup ואחרות מציעות ליצור טיוטת הסכם ממון מקוונת בעלות כמה מאות דולרים, ולאחר מכן עו"ד עובר עליה במחיר מופחת. אך פתרונות אלו מתאימים בעיקר להסכמים פשוטים ולזוגות בהסכמה מלאה, ופחות למקרים של יזמים עם צרכים מורכבים. אם מדובר בנכסים בהיקף גדול, ההוצאה על עורך דין נחשבת "כדאית": כפי שאמר פעם עו"ד בתחום - "עלות עורך הדין של היום היא שבריר מעלות מאבק הגירושין של מחר" .
להמחשה, בטבלה להלן משווים טווחי עלויות משוערים בעריכת הסכם ממון במדינות שונות:
| מדינה | עלות טיפוסית לעריכת הסכם ממון | הערות |
|---|---|---|
| ארה"ב | $1,000 - $5,000 במקרים פשוטים; $5,000 - $10,000 ומעלה למקרים מורכבים. | משתנה לפי מדינה ועו"ד. בממוצע כ-$2,500 - $8,000 לזוג. חובת נוטריון/עד. עלות גירושין ללא הסכם (~$11,000) גבוהה בהרבה. |
| בריטניה | £1,500 - £3,000 לכל צד במקרה פשוט; £5,000 - £10,000+ לצד במקרים מורכבים. | לרוב בשכר לפי שעה. נדרשת עצמאות ייצוג לכל צד. הסכם מקיף למשפחות עשירות עשוי לעלות עשרות אלפי £. |
| ישראל | 4,000 - 12,000 ₪ ברוב המקרים (כ-$1,100 - $3,300); הסכמים מורכבים עד ~15,000 ₪. | ניתן לאשר אצל נוטריון (420 ₪) או בבית משפט (505 ₪ אגרה). לעיתים מציעים חבילה במחיר קבוע. זול יחסית בינ"ל, אך תלוי ניסיון עוה"ד. |
| קנדה | 2,000 - 5,000 $CAD במקרים ממוצעים; עלול להגיע ל- $10k+ CAD למורכבים. | חוקי המחוזות דורשים עדים. בבתי משפט בקנדה, אם ההסכם יוביל לתוצאה מקפחת במזונות - ייתכן שיזמנו לדיון (ראו בהמשך חריגי אכיפה). |
| גרמניה | כ-500€ עד 2,000€ עבור הסכם פשוט; תלוי בערך הרכוש - שכר נוטריון עולה עם שווי הנכסים (לדוגמה, על שווי 50,000€ שכר נוטריון ~1,163€). | ההסכם נערך ומאושר בפני נוטריון (חובה). אם שווי הנכסים מיליונים, שכר הנוטריון יכול להגיע לכמה אלפי €. לרוב אין עלות עו"ד נוספת כי הנוטריון מייעץ לשני הצדדים בנייטרליות. |
| אוסטרליה | 3,000 - 7,000 $AUD במקרים רגילים; 10,000$+ במקרים מורכבים. | החוק מחייב תעודת ייעוץ משפטי נפרד לכל צד כתנאי לתוקף ההסכם. כלומר, מובנה בעלות לפחות שני עורכי דין. עלויות גירושין באוסטרליה גבוהות, לכן רבים רואים בזה השקעה כדאית. |
הערה: הטווחים לעיל משקפים הערכות כלליות. בפועל, עלות בפועל תלויה במספר טיוטות ההסכם, שעות המו"מ, מורכבות מבנה הנכסים (למשל צורך בשילוב מומחי מס או אקטוארי פנסיה) ורמת המוניטין של עוה"ד שנבחר.
חריגים ואכיפת ההסכם בבית משפט: לאחר עריכת ההסכם, חשוב להבין אילו מצבים עלולים לערער את תוקפו. באופן כללי, בתי המשפט יכבדו את ההסכם אלא אם אחד החריגים הבאים מתקיים:
(1) כפייה/עושק: אם יוכח שאחד מבני הזוג חתם תחת איום, לחץ לא הוגן או ללא יכולת לסרב (למשל הוצב אולטימטום ממש לפני החתונה), בית המשפט יכול לפסול את ההסכם. דוגמה: בארה"ב נפסק שפחד של כלה שהחתונה תבוטל שבועיים לפני האירוע אם לא תחתום - לא בהכרח מוכיח כפייה חוקית, אבל כל מקרה נדון לפי נסיבותיו.
(2) חוסר גילוי נאות: אם יתברר שאחד הצדדים הסתיר נכסים או נתן מידע פיננסי שגוי במועד החתימה, ההסכם (או החלק הרלוונטי בו) עלול להתבטל. זו סיבה שבגללה יש להקפיד מאוד על שלב הגילוי המלא.
(3) חוסר סבירות קיצוני (Unconscionability): במדינות רבות, בית המשפט לא יתערב בתוכן ההסכם כל עוד שני הצדדים הבינו והסכימו. אולם, אם התוצאה של ההסכם היא קיצונית ובלתי סבירה בצורה מזעזעת - למשל, אחד הצדדים יוותר לחלוטין חסר כל ונטול אמצעי מחיה בזמן שלצד השני יש שפע - ייתכן שבית המשפט יתערב מטעמי צדק. בקנדה, למשל, החוק מאפשר לבית המשפט להתעלם מסעיף בהסכם ממון ששולל מזונות כליל, אם אכיפתו תיצור נסיבות בלתי צודקות באופן קיצוני. באנגליה, בהתאם לפסיקה, לא יאכפו הסכם שמשאיר צד אחד "בחוסר כל" או במצב הפוגע בילדים, גם אם חתם מרצון.
(4) פגיעה בילדים או בתקנת הציבור: כאמור, סעיפים הנוגעים למשמורת או מזונות ילדים אינם תקפים. אם הסכם ממון כולל ויתור על מזונות ילדים או הסדר משמורת, חלק זה בטל מעיקרו (בתי המשפט ידאגו שטובת הילדים תגבר). גם סעיף הפוטר צד מחובת מזונות קטינים לא יכובד. בנוסף, אם ההסכם מכיל משהו בלתי חוקי או מנוגד למדיניות ציבורית (למשל סעיף "לא תתבע/י לעולם גירושין" שאינו חוקי כי נוגד את חופש הפרט), אותו חלק יבוטל. מרבית ההסכמים מנוסחים כך שלא לכלול כלל נושאים כאלה.
דיני מדינה ספציפיים: בכל מדינה או אזור יש דרישות מיוחדות שסטייה מהן עלולה לפגוע בהסכם. למשל, בישראל - אי אישור ההסכם ברשות המתאימה משמעו שההסכם חסר תוקף, גם אם נחתם בנוכחות עדים. בארה"ב, בכל מדינה חוקים מעט שונים: 28 מדינות אימצו חוק אחיד (UPAA/UPMAA) שמגדיר בפירוט את התנאים להסכם תקף, אך גם במדינות שלא אימצו, העקרונות דומים (כתב, חתימה מרצון, גילוי מלא וכו'). בקליפורניה יש דרישה ייחודית: אם ההסכם מגביל מזונות, הצד המוגבל חייב שהיה מיוצג ע"י עורך דין בעת החתימה, אחרת הגבלת המזונות אינה אכיפה. באוסטרליה, כפי שהוזכר, חובה שכל צד יקבל תעודת עו"ד שלפיה הוסברו לו השפעות ההסכם - אחרת ההסכם בטל. דוגמה נוספת: במדינות כמו צרפת וגרמניה, נוטריון חייב לערוך ולאשר את ההסכם; חתימה ללא נוטריון פשוט לא תקפה. לכן, זוג שיערוך "הסכם פרטאץ' בבית" ללא עמידה בדרישות הצורה - מסכן את עצמו.
התאמה למצב בעת אכיפה: יש הבדל בגישות האם לבחון את ההסכם לפי ההוגנות בעת חתימתו או בעת הגירושין. בארה"ב לרוב מסתכלים על הנסיבות במעמד החתימה - כלומר, אם ההסכם נחתם ביודעין ובהגינות אז, לא יעניין את בית המשפט אם כעבור 20 שנה התוצאה קצת קשה לצד אחד. לעומת זאת, באנגליה הגישה משלבת: בוחנים האם בעת החתימה היה הוגן (למשל שני הצדדים קיבלו ייעוץ, ידעו למה נכנסים) וגם האם בעת הגירושין התוצאה סבירה (לא בהכרח שווה, אך לא משאירה צד ללא קורת גג). בארץ, חוק יחסי ממון מאפשר לבית המשפט "לפסוק אחרת" מן ההסכם רק בנסיבות חריגות מאוד של צדק - כמעט ולא מופעל בפועל הסעיף הזה. דוגמה ישראלית בפסיקה עסקה בזוג שהסכם הממון שלהם שתק לגבי נכס ספציפי, ובית המשפט השתמש בסמכותו לסטות מההסכם כדי להגיע לחלוקה צודקת של אותו נכס שלא נכלל (עניין נדיר). ככלל, אם ההסכם ברור, שלם ומאושר - בתי המשפט בארץ מכבדים אותו.
אכיפה חלקית: אפשרות נוספת היא שבית המשפט יאכוף את רוב ההסכם אבל יתערב נקודתית. למשל, אם יש סעיף קשה אחד - כמו ויתור מוחלט על מזונות שעלול להשאיר צד אחד נזקק לדיור ציבורי - ייתכן שבית המשפט פשוט יקבע מזונות סבירים למרות ההסכם, אבל את חלוקת הרכוש ישאיר לפי הכתוב. בכך ההסכם "שורד" ברובו ורק מתוקן מעט. באנגליה, פסיקת Radmacher קבעה כלל מנחה: יש לתת משקל מכריע להסכם טרום-נישואין שנעשה ביושר, אלא אם יהיה בלתי הוגן להשאיר צד בלי צרכים בסיסיים. כלומר, אם ההסכם בנוי כך ששני הצדדים יוכלו להתקיים גם אם ייפרד, הוא יכובד כלשונו.
עדכון ותיקון כהגנה: כדי להימנע ממצב שהסכם ישן הופך בלתי הוגן עקב שינויי נסיבות דרמטיים, זוגות יכולים - כפי שציינו - לעדכן את ההסכם מדי פעם. למשל, אם בעת החתימה לא היו ילדים והוסכם על ויתור מזונות מלא, אך כעבור עשור יש ילדים ומצב התעסוקה השתנה - רצוי לעדכן את ההסכם (או לכל הפחות להיות מוכנים לכך שבית המשפט אולי יפסוק אחרת בנושא המזונות). למעשה, בחלק מההסכמים מוכנס סעיף סקירה שקובע שאחרי X שנים הצדדים ייפגשו לדון אם נדרשים שינויים. זה לא מחייב מבחינה משפטית, אבל מדרבן תקשורת ויכולת לתקן מסלול תוך כדי תנועה.
לסיכום חלק זה, עלות עריכת ההסכם היא הוצאה חד-פעמית שמטרתה לחסוך הוצאות גדולות בהרבה בהמשך. יש לתכנן תקציב ריאלי לכך ולבחור עורך דין מתאים. במקביל, חשוב להבין את מגבלות ההסכם - מה הוא יכול ולא יכול לכלול, ומה הם תנאי האכיפה. כאשר ההסכם נערך בצורה מקצועית, בהתחשב בחוקי המדינה ובצרכים העתידיים, הסיכוי לחריגים מצטמצם וההסכם יספק את השקט הנפשי המיוחל ליזמים ולאנשי עסקים בנישואיהם.
השוואת מדינות ומגזרים
בפרק זה נשווה בין גישות שונות להסכמי ממון במדינות מערביות נבחרות, וכן נבחן הבדלים בצרכים ובמאפיינים של הסכמי ממון במגזרים שונים - כגון תעשיית ההייטק, תחום הנדל"ן והעשירון העליון.
הבדלים בין מדינות מערביות בהסכמי ממון
מדינות מערביות חולקות באופן כללי את ההכרה בהסכמי ממון, אך יש ביניהן הבדלים בדגשים החוקיים ובשכיחות השימוש בכלי זה. הטבלה הבאה מסכמת באופן משווה כמה היבטים מרכזיים במדינות נבחרות:
| מדינה | מעמד חוקי של הסכם ממון | שכיחות ומגמות | מאפיינים ייחודיים בגישה המשפטית |
|---|---|---|---|
| ארצות הברית | מוכר ותקף בכל 50 המדינות (ובהתאם לחוקי כל מדינה). חייב בכתב, חתימה מרצון וגילוי מלא; נאכף כחוזה לכל דבר. | בעשור האחרון עלייה ניכרת בפופולריות, במיוחד בקרב זוגות צעירים ומשכילים. סקרי עורכי דין מצביעים על גידול בבקשות להסכמים, בעיקר להגנה על עליית שווי נכסים וירושות. כ-15% מהזוגות באופן כללי וכ-40% מהצעירים שוקלים או חותמים הסכם. | לכל מדינה פסיקה ספציפית - 28 מדינות אימצו חוק אחיד (UPAA) היוצר סטנדרטים אחידים. דרישות נפוצות: נוטריון/עדים. לא ניתן לכלול סעיפי משמורת ילדים. ברוב המדינות, ההסכם ייאכף גם אם בעת הגירושין צד יוצא נפסד (כל עוד היה הוגן בעת החתימה). חריג: למשל בקליפורניה - הגבלת מזונות דורשת שלצד המקופח היה עו"ד, אחרת סעיף זה נפסל. |
| בריטניה (אנגליה**) | הסכמי ממון לא מעוגנים בחוק סטטוטורי אך זוכים למשקל רב בפסיקה. מאז תקדים בית הלורדים Radmacher (2010) הם כמעט מחייבים: בית המשפט באנגליה יכבד הסכם טרום-נישואין חופשי ומושכל, אלא אם התוצאה בלתי הוגנת באופן ברור. | היסטורית, מעטים חתמו (נתפס כבלתי רומנטי). אולם בשנים האחרונות - זינוק: במחקר 2021 צוין שכ-20% מהנישאים מאז 2000 חתמו על סוג של הסכם ממון ([Prenups Among Wealthy Women Are On The Rise | Tatler]). בפרט, נפוץ בקרב בעלי שכר גבוה ועושר קודם לנישואין ([Prenups Among Wealthy Women Are On The Rise |
| גרמניה | תקף כחלק מדיני הנישואין (ניתן לבחור בהסכם הסדר רכושי שונה מהברירת המחדל). החוק הגרמני מאפשר לבני זוג לחתום על הסכם נישואין (Ehevertrag) בפני נוטריון, הקובע את משטר הרכוש ביניהם. נפוץ לקבוע "הפרדת רכוש" במקום שיתוף. | בגרמניה, בשל ברירת המחדל של "איזון מצטברים" (שיתוף רק ברכוש שנצבר בנישואין), זוגות רבים (בעיקר אמידים) בוחרים בהסכם לקביעת הפרדה רכושית מלאה . מקובל במיוחד בקרב בעלי עסקים ומשפחות בעלות ירושה, כדי למנוע טענות בן זוג. שיעור ההסכמים גבוה יותר בבעלי הכנסות גבוהות. אין סטטיסטיקה ארצית פומבית, אך מעריכים שכ-10%-15% מהזוגות הגרמנים עורכים הסכם, עם שכיחות גבוהה יותר בנישואין שניים ובחוגים מבוססים. | נוטריון הוא תנאי תוקף - ההסכם נערך כהסכם נוטריוני עם ייעוץ ניטרלי. בתי המשפט יכבדו את ההסכם אלא אם יימצא שסותר "טוהר מידות" בסיסי או מטיל צד אחד לנטל סוציאלי על המדינה. בפסיקה נקבע שסעיפים שמוותרים לחלוטין על מזונות ועל זכויות פנסיה יכולים להיפסל אם הם משאירים את אותו צד בעוני בעת גירושין. עם זאת, ברכוש וצמצום שיתוף - כמעט תמיד מכבדים. ההסכם יכול להיחתם לפני או אחרי הנישואים, וניתן לעדכנו. |
| צרפת | חלק ממערכת "חוזה נישואים" המקובלת. זוגות בצרפת בוחרים לפני נישואין בין מספר משטרים רכושיים - כברירת מחדל "שיתוף נכסים שנצברו" או אופציה של "הפרדת רכוש". הבחירה נעשית אצל נוטריון ומעוגנת בחוזה נישואים רשמי. | נהוג מאוד לערוך חוזה נישואים - זה חלק מהפרוצדורה בעת רישום לנישואין אזרחיים. כ-15%-20% מהזוגות הצרפתיים בוחרים בשינוי המשטר (בעיקר להפרדה). נפוץ במיוחד בקרב זוגות צעירים משכילים, בעלי עסקים וחקלאים (להגנה על נחלה משפחתית). גם כאן, בנישואין שניים שיעור גבוה לעריכת חוזה ממון. | בדומה לגרמניה: נוטריון חייב לערוך, והחוזה נרשם ברשומות פומביות. שינוי משטר במהלך הנישואין אפשרי (אחרי שנתיים) אך דורש אישור בית משפט ופרסום לציבור. בתי המשפט בצרפת לא נוטים להתערב בחוזה שבחרו בני הזוג, למעט מקרים קיצוניים (למשל, אם יתגלה שהחוזה נערך תחת טעות או מרמה). למעשה, בצרפת אין שיקול דעת לחלוקת רכוש - הוא פשוט לפי המשטר שנבחר. לכן, "הסכם ממון" הוא ממש חלק אינטגרלי מדיני הנישואין. |
| קנדה | בכל הפרובינציות הקנדיות ניתן לערוך חוזה נישואין (Marriage Contract) , והוא enforceable כל עוד עומד בתנאים (כתב, חתימות עדים) בהתאם לחוקי הפרובינציה ([Prenuptial Agreements Around the World | The Law Office of Jeremy D. Morley]). בקנדה ההסכמים מעוגנים בחוק - למשל בחוק המשפחה של אונטריו. | בקנדה, בדומה לארה"ב, הסכמים הופכים פופולריים יותר, במיוחד בקרב בעלי נכסים. באונטריו סקר של לשכת עורכי הדין ציין עלייה שנתית קבועה בבקשות להסכמים. בקרב הקהילה היהודית בקנדה נפוצים גם הסכמים הלכתיים (למניעת סרבנות גט) הנלווים להסכם הממון. אין נתון ארצי רשמי, אך נאמר שכ- 8%-10% מהזוגות עורכים חוזה נישואין. |
| ישראל | הסכמי ממון תקפים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, 1973 . דורשים אישור רשמי (נוטריון/רושם נישואין לפני חתונה, או בית משפט/בית דין לאחר הנישואין) כדי לקבל תוקף חוקי. ללא הסכם, החוק קובע ברירת מחדל של "איזון משאבים" - כל נכס שנצבר במהלך הנישואין מתחלק שווה בשווה, למעט נכסים מלפני הנישואין, מתנות וירושות. ההסכם יכול לשנות ברירה זו ככל שהצדדים רוצים. | בעשורים הראשונים לחוק (החל מסוף שנות ה-70) הסכמי ממון היו נדירים, בעיקר אצל עשירון עליון או ידוענים. כיום המגמה משתנה - יותר זוגות מכל שכבות האוכלוסייה חותמים, במיוחד אם יש אי-שוויון בנכסים. מקובל מאוד אצל מי שמגיע עם דירה מלפני הנישואין, או שחושש מתביעת חלק בדירה (בעקבות הלכת השיתוף הספציפי בדירת מגורים). כמו כן, זוגות פרק ב' בישראל כמעט תמיד חותמים הסכם ממון ([הסכם ממון - המדריך המקיף בישראל 2025 | עורך דין עמית ורד]). אין נתון רשמי, אך הערכות מדברות על 15%-20% מהזוגות היהודיים בערך. בשנת 2022, אגב, נרשם שיא בבקשות לאישור הסכמי ממון בבתי המשפט, מה שמעיד על עלייה. |
*הערה: סקוטלנד וצפון אירלנד (בבריטניה) כפופות לדינים שונים במעט: בסקוטלנד הסכמי ממון דווקא מחייבים בחוק במידה רבה, ובצפון אירלנד המצב דומה לאנגליה לאחר Radmacher.
ניתן לראות מן הטבלה שישנם הבדלים תרבותיים ומשפטיים : במדינות המשפט המקובל (ארה"ב, אנגליה, קנדה, ישראל) ההסכם נתפס כחוזה גמיש שהצדדים יוצרים וניתן לאכיפה בכפוף להגינות, בעוד שבמדינות קונטיננטליות (צרפת, גרמניה) הוא חלק ממסגרת ברירת משטר רכוש ולא מתערבים בו כלל אם נחתם כדין. שיעור ההסכמים נוטה להיות גבוה יותר במקומות בהם החוק מטיל חלוקה אוטומטית שווה (מה שמפחיד בעלי רכוש) - למשל בישראל וארה"ב, לעומת מדינות שבהן כברירת מחדל הפרדה קיימת (כמו ברוב ארצות אירופה שבהן מי שלא בוחר - לעיתים קרובות רכושו מלפני הנישואין נשאר שלו). עוד פקטור הוא מידת המודעות : עם הזמן, לאחר תקדימים מתוקשרים (כגון פרשות גירושין של סלבריטאים), עלתה מודעות הציבור לצעד זה והוא נעשה נפוץ ומקובל יותר בחברה המערבית.
השוואת הסכמי ממון במגזרים שונים (הייטק, נדל"ן, עשירון עליון)
צרכים ואופי הסכמי הממון עשויים להשתנות לפי אופי הנכסים והענף בו פועל בן הזוג. נבחן שלושה מגזרים רווחיים שבהם השימוש בהסכמי ממון בולט: תעשיית ההיי-טק (יזמי סטארט-אפ וטכנולוגיה) , מגזר השקעות הנדל"ן , ו משפחות עשירות (העשירון העליון) . להלן טבלה המשווה בין המאפיינים העיקריים של הסכמי ממון במגזרים אלו:
| מגזר / סוג זוגות | מאפייני הנכסים והסיכונים | דגשים ייחודיים בהסכם הממון |
|---|---|---|
| יזמי הייטק וסטארט-אפים (טכנולוגיה, חדשנות) | נכסים עיקריים: אחזקות בחברות סטארט-אפ או בהייטק, אופציות למניות, קניין רוחני (פטנטים, תוכנה), הכנסות עתידיות לא ודאיות אך פוטנציאל גבוה. often נכסים בתחילת הנישואין בערך נמוך שיכולים לזנק בערכם. סיכונים: עלייה דרמטית בערך החברה במהלך הנישואין; צורך בהגנה על שליטה בחברה; משקיעים חיצוניים שמצפים ליציבות; אפשרות להקמת מיזמים חדשים תוך כדי הנישואין; חובות עסקיים אישיים (הלוואות שהיזם ערב להן). | ההסכם יבהיר שהקניין הרוחני והמניות שייכים ליזם כ רכוש נפרד באופן מוחלט. יש התייחסות מפורשת לעליית ערך: קביעה שגם השבחת שווי החברה שייכת ליזם בלבד (או מנגנון שיפוי חלופי). לעיתים מוכנס סעיף שלא משנה את הבעלות בעסק גם אם בן הזוג תרם עקיף (למשל גידל את הילדים בזמן שהיזם עבד). אופציות למניות: ההסכם מגדיר שגם אופציות או מניות שמתקבלות במהלך הנישואין (למשל כהטבת עבודה) נשארות של בעליהן המקורי. הגנה על החברה: סעיף שאוסר העברת מניות בכפייה לבן זוג במקרה גירושין, כדי למנוע מעורבות ניהולית שלו (במידת הצורך, קביעה שהיזם יקנה את חלקו בסכום ידוע). חובות והשקעות: קביעה שחובות הקשורים לעסק (הלוואות, חוב מסחרי) - אינם מחולקים, ואחראי להם רק היזם; ובמקביל שאם העסק מצליח - בן הזוג לא זכאי לחלק מהרווחים מעבר למה שסוכם. סעיף אי-תחרות וסודיות: לעיתים, יזמי הייטק מכניסים סעיף שהשותף לשעבר לא ישתמש בסודות מסחריים של החברה או לא יתחרה בעסק אם היה חשוף לכך, כחלק מההגנות (אמנם אכיפה מוגבלת, אך מרתיע). |
| משקיעי נדל"ן ויזמי נכסים (בעלי נכסי מקרקעין רבים, יזמי בנייה, משכירים מקצועיים) | נכסים עיקריים: דירות ובתים, בנייני משרדים/מסחר, קרקעות, לעיתים מבנים בבעלות חברות משפחתיות; תזרימי שכירות חודשיים; הלוואות משכנתא נלוות. סיכונים: נכס מקרקעין שנרכש לפני הנישואין עלול להיטמע כרכוש משותף (בעיקר אם משמש כבית מגורים משותף); עליית ערך גדולה של נכסי נדל"ן במהלך הנישואין; שיפוצים או השקעות משותפות בנכסים קיימים שמטשטשים בעלות; רישום נכסים חדשים על שני השמות כברירת מחדל. | רשימת נכסים מפורשת: ההסכם מכיל רשימה ברורה של כל הנכסים (דירות, מגרשים וכו') שבבעלות כל צד לפני הנישואין, והצהרה שהם יוותרו בבעלות אותו צד באופן בלעדי. כך, גם אם בני הזוג יגורו בבית ששייך לצד אחד, הצד השני לא ירכוש זכויות בו (מונע "חזקת שיתוף ספציפי" בבית המגורים שהוכרה במשפט הישראלי, למשל ). הגדרת סטטוס לנכסים עתידיים: ההסכם קובע כיצד יטופלו נכסים שיירכשו במהלך הנישואין: האם ירשמו רק ע"ש מי שמממן ויישארו שלו, או שיירשמו בשיתוף אבל עם מנגנון פיצוי אם נפרדים. לעיתים מכניסים טבלה - "נכס שיירכש בכספי הירושה של האישה יישאר שלה", "נכס שיירשם ע"ש שני הצדדים - ימכר במקרה גירושין ותחולק התמורה 50/50" וכו'. חשוב במיוחד אם בני הזוג מתכננים עסקי נדל"ן משותפים. הפרדת תזרימי הכנסה: הסדרה של מי זכאי להכנסות משכר דירה בנכסים קיימים. למשל, אם לבעל יש בניין מניב מלפני הנישואין - יצויין שהכנסות השכירות גם הן שלו (אחרת אפשר לטעון שההכנסות שנצברו במהלך הנישואין משותפות). איזון השקעות ושיפורים: אם עושים שיפוץ גדול בנכס של צד אחד במימון משותף - ההסכם יכול להתייחס לזה (למשל לקבוע פיצוי כספי לצד שהשקיע מהכספים המשותפים אם לא יקבל חלק בנכס). שמירת נכסים במשפחה: לעיתים משקיעי נדל"ן משלבים בהסכם הוראה שבני הזוג יכבדו ייפוי כוח או נאמנות על נכס משפחתי (למשל נחלה חקלאית). הגנה מפני חובות: בדומה לאחרים, קובעים שכל חוב משכנתא או הלוואה הקשור לנכס של צד א' - יישאר באחריות צד א', למנוע מצב שצד ב' נותר עם חובות על נכס שאינו שלו. כמו כן, אם יש ערבויות אישיות לפרויקטי בנייה - ההסכם מבהיר שצד אחד לא ישא בהן. |
| עשירון עליון ומשפחות עתירות הון (הון משפחתי, תעשיינים, ידוענים, ספורטאים מצליחים) | נכסים עיקריים: שילוב של עסקים פרטיים, תיקי השקעות גדולים, נכסי נדל"ן רבים, חשבונות בנק בסכומים גבוהים, ירושות פוטנציאליות, נאמנויות (Trusts) משפחתיות, אחוזות, אוספי אמנות, ועוד. סיכונים: כאשר פערי ההון גדולים - יש חשש מהותי שגירושין יגררו תשלום עתק או אובדן מחצית מהעושר. משפחות עשירות לעיתים מתנות תמיכה או ירושה לילדיהן בכך שיחתימו את בני זוגם העתידיים על הסכם ממון. בנוסף, אצל עשירים יש עניין תדמיתי ותקשורתי - גירושין עלולים להיות פומביים ומתוקשרים אם אין הסכם המאפשר סיום מהיר. | שמירת הון משפחתי: בהסכמי עשירון עליון כמעט תמיד יש סעיף הקובע שנכסים שהגיעו מהמשפחה של צד א' (לדוגמה, בעלות במשפחת שליט בעסק פלוני, או תיק מניות משפחתי) וכאלה שעוד יתקבלו בעתיד בירושה - יישארו של צד א' בלבד. כמו כן, קובעים שאם במהלך הנישואין יינתנו מתנות יקרות (כספים, נכסי נדל"ן) מהורי אחד הצדדים - הן לא ייחשבו מתנה לשני בני הזוג אלא יישארו בבעלות ילדם (לפעמים מנסחים שכל מתנה כספית תיחשב הלוואה אלא אם צוין אחרת, כדי למנוע טענת שיתוף). תשלומי איזון מוגדרים: במקום חצי חצי, קובעים למשל סכום פיצוי מוסכם במקרה גירושין. יש משפחות שקובעות "מענק גירושין" מדורג - נניח X מיליון ש"ח אם נפרדים לפני 5 שנים, 2X מיליון אחרי 10 שנים, וכן הלאה. כך בן הזוג מקבל ביטחון כלשהו אך המשפחה מוגנת מאובדן ענק. מזונות בני זוג מוגבלים: בעושר קיצוני, בלי הסכם ייתכן פסק מזונות ענק. לכן נוהגים לקבוע תקרה למזונות או ויתור עליהם. אך מתוך הוגנות פעמים רבות העשיר יסכים בסכום קבוע הגיוני לפרק זמן. הרעיון הוא למנוע דרישות אסטרונומיות. סודיות ודיסקרטיות: רבים מעשירי העולם מכניסים להסכם הממון סעיף סודיות נוקשה, האוסר על בן הזוג לגלות פרטי מידע למשפחה או לתקשורת במקרה פרידה, עם פיצויים מוסכמים כבדים אם יופר. סעיף זה משמש להרתיע מכתבי רכילות ולהגן על המוניטין העסקי. נאמנויות ויורשים קודמים: אם למי מהצדדים יש ילדים מנישואים קודמים, ההסכם יתייחס לכך - למשל הבטחה ששווי מסוים יישמר לילדים אלה ואין לצד החדש תביעה בו. נשים עשירות, למשל, לעיתים דואגות בהסכם שהבן זוג לא יתבע חלק מכספים שהן שומרות לקרנות נאמנות לילדיהן ([Prenups Among Wealthy Women Are On The Rise |
כפי שהטבלה משקפת, המכנה המשותף בכל המגזרים הוא הרצון להתאים את ההסכם לאופי הנכסים: יזם טכנולוגי ידאג לאחזקות והקניין הרוחני, משקיע נדל"ן - לנכסי הקרקע, ועשיר מופלג - לנכסי יוקרה והון משפחתי. עוד עולה שהסכמי ממון הם כמעט הכרח בלתי כתוב בקרב קהילות בעלות ממון רב. למשל, מגזין Tatler דיווח בשנת 2023 על עלייה חדה בפניות של נשים בעלות הון עצמי גבוה לעריכת הסכמי ממון כדי להגן על נכסיהן שעמלו עבורם, מתוך אי-נכונות "לחלק את פירות עמלן" במקרה של כישלון הנישואין.
כלומר, לא רק משפחות של חתן/כלה עשירים יוזמות זאת - גם הפרט עצמו, במיוחד אם הוא יזם שצבר הון במו ידיו, דואג להגן עליו. בהייטק הישראלי, יש אף דיווחים שמייסדי חברות סטארט-אפ מוכרים מתנים נישואין בכך שייחתם הסכם, כדי לא לסכן אקזיט עתידי או שליטה בחברה. במגזר הנדל"ן המקומי, עו"ד מדווחים שהסכמי ממון הפכו "עניין שבשגרה" כשאחד הצדדים מגיע עם דירה מלפני הנישואין, לאור פסיקות שחילקו דירות כאלו בהיעדר הסכם.
ניתן גם לציין שהמגזר הציבורי או אנשים בעלי קריירה מקצועית (שאינם בעלי עסקים) פונים פחות להסכמי ממון, אלא אם יש פער כלכלי גדול או הורים לוחצים. אבל בענפים שתוארו, קיים ממש נורמה בלתי כתובה : זה חלק מהתנהלות פיננסית אחראית עבורם.
עלויות ורגולציות: סקירה בין-לאומית
בחלקים קודמים נגענו כבר בעלויות טיפוסיות של עריכת הסכמי ממון במדינות שונות (ראו סעיף 6.2) ובדרישות החוק בכל מדינה (סעיף 7.1). לסיום, נאחד את המידע על ידי הצגה תמציתית המשווה בין מדינות מובילות בהיבטי עלות ורגולציה, וכן נספק תובנות נוספות:
עלויות במדינות נבחרות - השוואה מהירה: (המחירים במטבע מקומי, ולצידם בארה"ב $ להשוואה)
ניתן לראות שהעלויות מתכתבות עם יוקר המחיה ושכר הטרחה המקובל בכל מדינה. מה שברור הוא שהיכן שיש דרישה לעורכי דין נפרדים לכל צד (למשל בריטניה, אוסטרליה, קליפורניה במקרה של מזונות) - העלות מוכפלת, אם כי זה גם מבטיח את חוסן ההסכם.
היבטי רגולציה חשובים - סיכום בינלאומי:
סוגיית האכיפה בבתי משפט: מחקרים מגלים שבפועל, הרוב המכריע של הסכמי הממון אינם מגיעים לערכאות כמעורר מחלוקת, אלא בני הזוג מתגרשים ופועלים לפיהם. למשל, סקר בקרב עורכי דין בארה"ב ציין שמעטים המקרים בהם הצליח צד לבטל הסכם תקף - אולי 5%-10% מהאתגרים מצליחים. באנגליה, מאז 2010 עוד פחות אתגרים הגיעו לפסיקה כי הצדדים יודעים שיקבלו את ההסכם. במילים אחרות, כאשר הסכם נעשה בצורה נאותה, הוא מספק סופיות - הצדדים נוטים לכבדו ולא לבזבז כסף על ניסיון לערער עליו. חריגים ידועים ממדורי החדשות: בני זוג של סלבריטאים שניסו לטעון שהסכם נחתם תחת מרמה (למשל, מקרה כדורגלן מפורסם באנגליה שבו בת זוג טענה שלא הבינה את ההסכם באנגלית - הטענה נדחתה כי קיבלה תרגום). בישראל היו מקרים שבני זוג הסכימו במהלך הנישואין לשנות את ההסכם בהבנות בעל-פה - אך בבית המשפט ההסכם הכתוב נשאר גובר, כי לא שינו אותו רשמית. לכן, ייעוץ חשוב הוא: אם רוצים לשנות - לעשות זאת בכתב ומאושר, אחרת שינוי לא רשמי עלול לא להיתפס.
חשיבות הסכם ממון מקצועי
בסביבה המשפטית של היום, הסכם הממון מהווה כלי יציב ואמין. העלויות הכרוכות בו שונות ממדינה למדינה, אך בכל מקרה זניחות ביחס להפסד הכספי האפשרי בהיעדרו (או עלות הליך גירושין ארוך). הרגולציה ברוב המדינות תומכת בקיום הסכמים כאלו, כל עוד הם הוגנים וסבירים. עבור אנשי עסקים ויזמים הפועלים בסביבה גלובלית, מומלץ במיוחד להשקיע בעורך דין מנוסה שיודע לנווט בין שוני המערכות - למשל, יזם ישראלי עם סטארטאפ בדלאוור ארה"ב עשוי להזדקק להסכם שמכסה את שתי התחומים.
הסכמי ממון כבר אינם נחלת מיעוט חשאי או צעד "חריג"; הם הפכו לחלק בלתי נפרד מתכנון חיי הנישואין עבור רבים, בדגש על בעלי יוזמות עסקיות והון. בעזרת הסכם ממון ניתן להיכנס למחויבות הנישואין בלב שקט יותר , מתוך ידיעה שהאהבה והתא המשפחתי יכולים להתבסס על בחירה חופשית ולא מתוך חשש כלכלי. עבור היזם או המשקיע, המשוואה ברורה: הסכם ממון טוב הוא כמו ביטוח - מקווים שלא יצטרכו להפעיל אותו, אך אם כן, הוא מצמצם נזקים, שומר על העסק והנכסים, ומאפשר לשני הצדדים לצאת לדרך חדשה בצורה הוגנת ומהירה.
דרג את הכתבה |
 |
| 2 מדרגים |
צ'אט ישיר עם עורך דין
054-4705733 חיוג לעו"ד מאיה רוטנברג
פרסומים אחרונים בעיתונות