שופטת רונית גורביץ: פס"ד העדר פסיקת מזונות בשל חוסר קשר נורמטיבי ודחיית בקשה לחלוקה שוויונית

 עיקרי פסק הדין:

בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ"ש 6638-12-15 א.צ נ' צ.צ, תמ"ש 6573-12-15,

 

תמ"ש 6600-12-15 ותמ"ש -60839
12-16

בפני כבוד השופטת רונית גורביץ

 

ניכור הורי, בהגדרתו הקלאסית, מתאפיין אף הוא בסרבנות קשר. ברם, ניכור הורי מתייחס למצבים בהם סרבנות הילד לקשר עם מי מהוריו הינה תוצר של התנהגות מסיתה של ההורה האחר ומהווה מאפיין אחד בקשת רחבה של מאפיינים שתוצאתה, בדרגתה החמורה, נתק מוחלט בין הילד להורה המנוכר עד כדי מחיקת זהותו וקיומו של אותו הורה בתודעתו של הילד.

הראשון שהתייחס בצורה שיטתית לתופעה זו אף ראה בה משום הפרעה היה פרופ' ריצ'ארד גרדנר, אשר טבע את המונח 'תסמונת ניכור הורי' Parental Alienation Syndrome.

מונח זה, שמשמש כיום להגדרתה של התופעה, מתאר ברית לא מובחנת ופתולוגית בין הורה מנכר לילד שעיקרה התנגדות של הילד כלפי ההורה האחר מנוכר שאינה מושתתת על סיבה ממשית ומוצדקת אלא על בסיס תהליכי הסתה אינטנסיביים של ההורה המנכר שמעודד, באופן פסיבי או אקטיבי, הזדהות של הילד עם מחשבותיו ורגשותיו שלו כלפי ההורה המנוכר ראה בר-און ומאז"ה. בנסיבות כאלה מי שנושא באחריות לקיומה של התופעה הוא ההורה המנכר, בדרך כלל ההורה המשמורן, אשר 'שוטף את מוחו של הילד' Programming Brainwashing Parents indoctrinations וגורם לו "להדחקת הרגשות החיוביים שיש לו כלפי ההורה המנוכר" דפנה הקר "הורות במשפט" עמ' 62 להלן: הקר, עד כדי יצירת מצב בו הילד עצמו תורם משלו להשמצת ההורה המנוכר ומייצר טענות והאשמות כלפיו. The child's own contribution to the vilification of the target parent.

"אשר לבית המשפט, במסגרת ההליך השיפוטי של משמורת והסדרי שהות ניתן לזהות, בחלק מהמקרים, את הסימנים הראשונים של הניכור ההורי עת מנסה אחד ההורים, כבר בשלבים הראשונים, לדחוק לשוליים, ללא הצדקה, את המעורבות ההורית של ההורה האחר. העובדים הסוציאליים, אלה שבקהילה ואלה שביחידת הסיוע שפוגשים בילד, יכולים לזהות את הסימנים הללו ולהפנות את תשומת לב בית המשפט לכך. זאת ועוד, תיקי המשפחה שנדונים בבית המשפט לענייני משפחה אינם תיקי מדף. השופט שדן בתיק נדרש להם חדשות לבקרים. אם כך בתיקי משפחה ככלל קל וחומר בתיקי משמורת והסדרי שהות. ההורה המנכר מרבה בהגשת בקשות, לאחר שנקבעו המשמורת זמנית או קבועה, והסדרי השהות, שעניינן צמצום מרחב החיים ההורי של ההורה המנוכר. זהו תהליך מתפתח, תוך כדי התקדמות ההליך השיפוטי, שמטרתו, מבחינת ההורה המנכר, לשפר עמדות לאחר שהתנגדותו לקשר בין הילד להורה האחר נדחתה או התקבלה בחלקה. מדובר בשימוש במערכת המשפטית ככלי נלווה, מוסווה, להסתה וניכור. כך למשל בקשות לביטול או צמצום הסדרי השהות, קיומם תחת פיקוח, העברתם למרכזי קשר וכו'. לבקשות מעין אלו נלווה, בדרך כלל, ניסיון להצדיק אותן על דרך של תיאור אירוע כזה או אחר והעצמתו של אותו אירוע ככזה שפוגע בילד עד כדי הצדקה להיעתר להן. בכלל בקשות אלה ניתן למצוא גם את הבקשות לשינוי מקום המגורים ובקשה להתאים את הסדרי השהות לשינוי האמור מה שבהכרח יביא לצמצומם עם ההורה האחר. בקשות לשינוי מקום מגורים יכולות להיות מוגשות בתחילת ההליך השיפוטי וגם במהלכו אחרי שההורה המנכר חש שניסיונותיו האחרים לא נענים על ידי הגורמים הטיפוליים אף לא על ידי בית המשפט".

עמ"ש ת"א 51782-01-20 פורסם בנבו מיום 7.6.20.

הנתבע טען בסיכומיו כי הסלמת היחסים בין התובעת לקטינים נגרמה בשל בגידתה בו ופירוק התא המשפחתי, ומסיבות של סירובה להסכם זמני שהות שווים, הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ והסתה. הנתבע התנער מחלקו בהסתת הילדים כנגד התובעת וההתנכרות שבאה בעקבותיה. הוא תולה את האשם בתובעת ובהתנהגותה אך נראה כי הוא ממזער את חלקו בנזק שנוצר ביחסי התובעת עם ילדיה.

במהלך השנים שחלפו עברו הבנים הסתה על ידי הנתבע. הוא שיתף אותם במישרין או בעקיפין בסיבת הפרידה ובפרטי הסכסוך עד שאלו גבשו עמדה תקיפה כנגד התובעת.

עד היום במשך 5 שנים מאז תחילת ההליכים לא זכתה התובעת לממש הורות אמיתית כלפי שלושת בניה. זמני השהות שנפסקו בהחלטות שיפוטיות מעולם לא קוימו. הקשר היחידי של האם עם הקטינים הוא באמצעות גורמים מתווכים – הסעה לחוג וציפייה במשחקי כדורגל, מפגש חטוף בסיום יום הלימודים בבית ספר, מפגשי הורים ואירועים בבית ספר עדכונים מהורים וגורמים חינוכיים ומפגשים אצל המטפלת. הנתבע טען לאורך ההליך, על כך שלהבנתו "אין לחייב את הילדים לביקורים אצל אימם'' כפי שטען בפני העו''ס וצוין בתסקיר מיום 27.11.2016. וגם היום היא תלויה ברצונו של הנתבע אם הוא מאפשר לשני הבנים לשוחח עימה טלפונית, ורק ל' מבקר לעיתים רחוקות בביתה ולן בכל תקופה זו אולי חמש פעמים בביתה.

התובעת לאורך כל ההליך לא ויתרה על קשר עם ילדיה. ובהמשך שחלה הטבה, היא בשלה עבורם, נסעה למשחקים, נמצאת בקשר עם מחנכות ומאמנים ומנסה להזמינם לביתה.

משיחה שקיימתי עם הקטינים, לא התרשמתי שקיימת סיבה מהותית לנתק שנוצר בינם לבין האם. זו הייתה גם התרשמותה של העו"ס, וכאשר אין חולק, גם לגישת הנתבע, כי התובעת הייתה אמה טובה ורק לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים החלו הקטינים להתנכר אליה.

כפי שעולה מהתסקירים ומהתרשמותי שמצאה ביטוי בהחלטותיי, קיים פגם בהורות האב בכל הנוגע להכרה בחשיבות הקשר של הקטינים עם האם.

רק בשנת 2017 ובעזרת התגייסותו של הנתבע גם באמצעות הטלת סנקציות, שולבה המשפחה בהליך טיפולי שנמשך במשך שנתיים, כדי לבנות מחדש את האמון והקשר בין התובעת לילדיה.

ההליך הטיפולי הניב תוצאות – הקטינים ט' ול' מדברים טלפונית עם התובעת, מגיעים אליה מדי פעם, ול' ישן אצלה מספר פעמים בודדות, אך לא מתקיימים זמני שהות קבועים וניכר כי הקטינים עודם מושפעים מהנתבע.

בתחילת הדרך התובעת עתרה לקבלת המשמורת על הקטינים והנתבע עתר למשמורת משותפת, אך המציאות טפחה על פניה.

חרף ההליך הטיפולי הקטינים עודם מזדהים עם הנתבע וזקוקים לאישורו לכל התקרבות שהם עושים כלפי התובעת. הקושי העיקרי בהתקדמות התהליך נעוץ בכך שהנתבע אינו מנצל את מעמדו בעיני הקטינים לקידום ממשי של מערכת היחסים שלהם ושיפור הקשר עם התובעת.

התובעת עותרת להותרת החלטת בית משפט מיום 19.1.17 על כנה, וכי זמני השהות של הקטינים יהיו מחצה על מחצה, לאור הניכור ההורי המרחף מעל ראשם ומושרש בהם שעה שמדובר במצב בלתי הפיך.

סבורני כי הכרעה שיפוטית צריכה לתת ביטוי למצב האופטימלי הקיים כיום ושמירתו תוך שאיפה כי יחול שיפור נוסף ומשמעותי בקשר. כך יש לקחת בחשבון את רצונם של הקטינים לאור גילם.

אני פוסקת כי המשמורת על הבת ר' תהיה משותפת וזמני השהות עם הנתבע יהיו בימים ב' וה' כולל לינה וכן כל סוף שבוע שני כפי שמתנהל כיום.

המשמורת על הבנים ט' ול' תהיה בידי הנתבע.

ט' ול' ימשיכו לקיים שיחות טלפונית או הודעות יומיומיות עם התובעת.

ט' שמלאו לו 18 שנה יבקר את אימו בהתאם לרצונו.

ל' יבקר אצל אימו פעמיים בשבוע ויישאר ללון אצלה לכל הפחות אחת שבועיים באחד מימים אלה.

רצוי כי הצדדים ימשיכו במפגשים אצל המטפלת

המשפחתית כדי לתחזק את שיתוף הפעולה ביניהם ותפקודם כצוות הורי בכל הקשור לילדיהם ובתקווה כי זה יביא לשיפור נוסף ומשמעותי בקשר של התובעת עם ילדיה מתוך הכרת הנתבע בחשיבותו של הקשר, ולהרחבת זמני השהות עם ל'.

ג-          תביעת מזונות 6573-12-15/ 60839-12-15

ג-1 טענות התובעת בתמצית

התובעת הגישה תביעת מזונות בשנת 2015 כשבו זמנית תבעה משמורת על כל ילדיה.

בהמשך, כשנותק הקשר עם שני בניה – ט' ול', טענה כי לאב המנכר את ילדיו לא מגיע שייפסקו דמי מזונות אלא הוא ראוי לעונש. לדבריה, מגמת הפסיקה כיום, היא להפחית ואף לבטל מזונות בשל אי קיומם של הסדרי שהות.

כמו כן, טענה כי במשך שנים שילמה לבדה הוצאות שונות עבור הקטינים ציוד וביגוד לבית ספר, מחצית עלות חוג כדורגל, שיעורים פרטיים והתקינה עבורם ארוחות.

לטענתה יש לחייב את הנתבע במזונות הקטינה ר' אשר זמני השהות שלה הנם 60% אצלה ו-40% אצל הנתבע, ומלבד השתתפותו בתשלום צהרון היא נשאה בכל הוצאותיה של הקטינה.

בסיכומיה טענה כי היא חשבת שכר ומנהלת משאבי אנוש בחברת ''************'' ומשתכרת סך של 13,000 ₪ לחודש. בעוד הנתבע הנו ******* ומשתכר 12,000 ₪ נטו, כאשר הכנסתו מורכבת משכר חודשי בסך 9,800 ₪ ובנוסף 1,000 לחודש בגין משכורת 13 וקצבה מהמל''ל בסך 1,545 ₪. בסיכומי התשובה ציינה התובעת כי הנתבע חישב בתוך שכרה את רכיבי הרכב, הפלאפון והדלק אך לא פעל כך לגבי עצמו ולא הוסיף זאת לשכרו. לדבריה חישוב שכרו של הנתבע בהתאם לתלושי המשכורת שצרף לתצהירו מצביע כי שכרו החודשי עומד על סך של 10,000 ₪ ואם מוסיפים את מרכיבי השכר שכרו עומד על 12,500 ₪ ובתוספת קצבתו מהמל''ל הכנסתו עומדת על סך 14,000 ₪.

לשיטתה, אין מקום לחייבה במזונות הקטינים ט' ול', בשל פערי השתכרות וניכור הורי. כך גם, הקטינה ר' נמצאת במשמורתה, ולא נפסקו עבורה מזונות חרף היותה מתחת לגיל 6.

התובעת התנגדה לדרישת הנתבע להחזיר לו מחצית קצבאות הילדים, שכן לא הוכרעה סוגיית המשמורת והקצבאות נכנסו לחשבון המשותף של הצדדים ואלו אוזנו בחוות דעת האקטואר. כמו כן, ציינה כי משנת 2018 קצבאות הקטינים הועברו אל הנתבע צורפה אסמכתא לפיה בשנת 2019 קיבלה רק עבור הקטינה.

לטענת התובעת, אם יורה בית המשפט על זמני שהות שווים מבוקש כי אף אחד מהצדדים לא יחויב במזונות וכל צד יישא בהוצאות הקטינים כאשר הם שוהים אצלו כפי האמור בהחלטה מיום 19.1.2017, לדבריה גם הנתבע גרס כך בחקירתו. בנוגע לחוגים, צהרונים, קייטנות בחגים וחופשות, הוצאות רפואיות מיוחדות, אלה יש להורות לצדדים לשאת בהם באופן שווה.

ג-2 טענות הנתבע בתמצית

הנתבע הגיש תביעה למזונות בשנת 2016 בה עתר לחיוב הצדדים באופן שווה בעלות חוגי הילדים וכן לאי חיובו במזונות נוכח הכנסות הצדדים.

ואולם, בהמשך, מאז שעברו שני הבנים ט' ול' לחזקתו בחודש 12/2015, טען כי התובעת מחויבת לספק את מזונותיהם, וגובה המזונות הוא כפי שפירטה התובעת בכתב תביעתה למזונות. לגרסתו, במשך 4.5 שנים גידל את שני הבנים ללא סיוע מצד התובעת תוך נטילת הלוואות ואמונה כי בפסק הדין ייקבע כי יוחזרו לו הכספים. לדבריו האב והאם חבים שניהם במזונות מדין צדקה, וזאת תוך התחשבות ביכולת הכלכלית ובחלוקת המשמורת ובהתאם לנסיבות המקרה.

הנתבע דורש החזר תשלומי קצבאות הילדים מהמל''ל.

הנתבע פירט בסיכומיו את הסכומים אותם על התובעת להשיב לו עבור כל קטין.

לדברי הנתבע, הטענה כי הבנים ט' ול' הינם מורדים דינה להיכשל, שכן שימוש בשלילת מזונות אינו ''הקו הראשון'' של התמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם אמם וכי האחריות למזונות הנו הכלל ומצב אחר הוא החריג. לטענתו בזכותו לתובעת יש קשר עם ילדיה ואין סרבנות קשר.

הנתבע טען כי שכרה של התובעת גבוה מהמוצהר על ידה, והוא בשיעור של כ- 22,000 ₪ בחודש. הנתבע פירט בסיכומיו את השכר מתוך תלושי משכורת של התובעת והוסיף להם שווי רכב, טלפון ודלק ועל כל אלו טען כי יש להוסיף סך של 2,000 ₪ נוספים ''עסקת ברטר''. לעומת זאת, הכנסתו וקצבתו עומדת על סך של 9,000 ₪.

לטענתו יש לחייב את התובעת בתשלום מזונות עבר עבור ט' ול' בסך 257,000 ₪, וכן לחייבה במזונות עבור כל אחד מהבנים ט' ול' בסך 2,200 ₪ לחודש ומחצית הוצאות חינוך ובריאות עד הגיע כל אחד מהם לגיל 18 ושליש בתקופת שירותם הסדיר.

ג-3 דיון והכרעה

לאחר עזיבת התובעת את בית המגורים ב-9/16, שני הקטינים –ט' ול' נותרו בחזקת הנתבע ונותק הקשר עם התובעת. עד היום ובמשך 5 שנים מאז תחילת ההליכים לא זכתה התובעת לממש הורות אמיתית כלפי שלושת בניה. זמני השהות שנפסקו בהחלטות שיפוטיות מעולם לא קוימו. הקשר היחידי של האם עם הקטינים הוא באמצעות גורמים מתווכים – הסעה לחוג וציפייה במשחקי כדורגל, מפגש חטוף בסיום יום הלימודים בבית ספר, מפגשי הורים ואירועים בבית ספר עדכונים מהורים וגורמים חינוכיים ומפגשים אצל המטפלת. הנתבע טען לאורך ההליך, על כך שלהבנתו "אין לחייב את הילדים לביקורים אצל אימם'' כפי שטען בפני העו''ס וצוין בתסקיר מיום 27.11.2016. וגם היום היא תלויה ברצונו של הנתבע אם הוא מאפשר לשני הבנים לשוחח עימה טלפונית, ורק ל' מבקר לעיתים רחוקות בביתה ולן בכל תקופה זו אולי חמש פעמים בביתה ועם ט' המפגשים רק בנוכחות האב.

רק בשנת 2017 ובעזרת התגייסותו של הנתבע גם באמצעות הטלת סנקציות, שולבה המשפחה בהליך טיפולי שנמשך במשך שנתיים, כדי לבנות מחדש את האמון והקשר בין התובעת לילדיה.

ההליך הטיפולי הניב תוצאות לא מספקות– הקטינים ט' ול' מדברים טלפונית עם התובעת, ל' ישן אצלה מספר פעמים בודדות, אך לא מתקיימים זמני שהות קבועים וניכר כי שניהם עודם מושפעים מהנתבע. בעוד הקטינה ר', חולקת זמני שהות 40% אצל הנתבע ו- 60% אצל התובעת.

במרוצת ההליך לא נפסקו מזונות זמניים לאף קטין חרף בקשות שהוגשו.

ביום 21.9.16 קבעתי כי החל מחודש 9/2016 יישאו הצדדים בחלקים שווים בעלות המעון של הקטינה ר'. וביום 3.11.2016 דחיתי את בקשת התובעת לחיוב הנתבע במזונות הקטינה ר' בנסיבות בהן היא "שוהה בזמני שהות שווים עם שני ההורים. ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות גן, חינוך ובריאות של הקטינה ר' בלבד''.

ביום 3.11.2016 דחיתי את בקשת הנתבע לחיוב התובעת במחצית עלות חוגי הכדורגל של הקטינים ט' ול'.

ובאותו היום, ניתנה על ידי החלטה בתיק המשמורת, לפיה יושת קנס בסך של 300 ₪ על הנתבע בגין כל מפגש שלא התקיים בין הקטינים לתובעת. החלטה זו ניתנה לאחר שכלו כל הקיצין, לאחר שהונחו בפני מספר בקשות מכוחן עלה כי הנתבע התנהל כהורה יחידני ויצר נתק בינם לבין התובעת עד שלא הגיעו לביתה המצוי ברחוב סמוך, ולאחר שהחלטתי מיום 21.9.16 בה חייבתי את הנתבע לקיים את הסדרי הראייה ולהפעיל את סמכותו ההורית כלפי הקטינים, לא קוימה.

בדיון מיום 19.1.2017 הוריתי בהסכמת הצדדים, לעניין הסדרי שהות של התובעת עם שני הבנים ל' וט' ולעניין המזונות כדלקמן: ''לא יהיה חיוב במזונות, כל צד יישא בהוצאות הקטינים שעה שהם אצלו. לאחר חודש שבו יתקיימו הסדרי ראייה בין האם לקטינים, יושת על האם חיוב במחצית החוגים ושיעורים פרטיים של הקטינים ט' ול' החיוב יהיה רטרואקטיבי, בכפוף לאמור לעיל, ממועד קיום המפגשים. ככל שהצדדים יעמדו במתווה זה, יהיה מקום לשקול לביטול ההחלטה שבגדרה הוטלה סנקציה על האב עבור אי עמידה בהסדרי ראיה. ככל שהצדדים לא יעמדו במתווה, תינתן החלטה בבקשה לאכיפת הסנקציה''.

בהחלטה שניתנה על ידי בתום הדיון מיום 7.2.2019 ציינתי כי : ''..המפגשים היום בין האם לל' אינם מסודרים והוא אינו לן בביתה ואילו לגבי ט' אין תקשורת ישירה בניהם והוא אף אינו מבקר בביתה...כך גם איני מוצאת לנכון לפסוק בשלב זה מזונות זמניים בטרם קבלת דיווח מעודכן מהמטפלת...''

הקטין ט' כיום כבר בן 18 הקטין ל' הנו בן 14 שנים והקטינה ר' בת 6 שנים. מקור החיוב של כל הקטינים הנו מדין צדקה לפיו שני ההורים חייבים במזונות ילדיהם בהתאם להכנסותיהם ולזמני השהות של הקטינים אצלם. ]בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית פורסם בנבו, 19.7.17 פסקה 20 לפסק דינו של כבוד השופט פוגלמן, והאסמכתאות שם[.

לטענת התובעת עקב הניכור ההורי הקיים וסרבנות הקשר של הקטינים אין לחייבה במזונותיהם ואילו הנתבע טען כי קיים קשר בין הקטינים לאמם בזכותו.

בענייננו לא נמצאת על הפרק שאלת ביטול המזונות או הפחתתם, שכן לא נפסקו כלל מזונות זמניים מתחילתם של ההליכים, אלא עולה השאלה, האם כלל יש מקום להידרש רטרואקטיבית לפסיקת מזונות שני הבנים ממועד הגשת התביעות ואילך כבקשת הנתבע.

פסיקת המזונות הותנתה בהחלטות שונות בקיום זמני שהות קבועים וסדורים שלא יצאו לפועל בשל כך שהנתבע אינו מנצל את מעמדו בעיני הקטינים לקידום ממשי של מערכת היחסים שלהם ושיפור הקשר עם התובעת.

להורה שגרם לסרבנות הקשר ולא ניצל את השפעתו להעלאת היחסים של הקטינים עם ההורה האחר על דרך המלך, חייבת להיות אחריות ברורה למעשיו. אם יידע מראש שעלולים לא להיפסק מזונות להתבטל או לקטון, אולי ייזהר יותר בהתנהלותו.

במרוצת חמש השנים שחלפו ננקטו ניסיונות התערבות שיפוטיים וטיפוליים לחידוש הקשר. בסופם של ההליכים חודש הקשר אבל הוא עודנו תלוי על בלימה, אינו מוסדר ותלוי ברצונו של הנתבע. במשך תקופה זו נמנעה מהתובעת הורותה ואימהותה, זכותה לקחת חלק פעיל ורלבנטי בחיי הילדים בכל מימד ומישור אפשרי ולהיות בקשר עימם, וגם העתיד לא מובטח. ואין כל פיצוי על אובדנה, כאבה וסבלה.

הורה שגרם לסרבנות הקשר פוגע בטובת הילד ובזכויות ההורה האחר. הורה שכזה חייב לדעת שהוא עלול להיות חשוף לסנקציות כספיות וגם לכך שנטל החיוב במזונות יועבר לפתחו כולו או חלקו, וזאת כל עוד לא נפגע סיפוק צרכיו ההכרחיים של הילד.

אי פסיקת מזונות היא סנקציה בארגז הכלים השיפוטי להתמודדות עם סרבנות קשר בלתי מוצדקת והיא מתחייבת בעניינו לאור חלקו של הנתבע במצב שנוצר ואי התגייסותו ליצירת קשר נורמטיבי בין שני הבנים לתובעת. אי פסיקת מזונות גם מתבקשת לאור העובדה כי ההליך הטיפולי לשיקום הקשר שנמשך כבר מעל שנתיים הביא ליצירת קשר של שיחות ומפגשים בלבד, ולא מעבר לכך, הקטינים לא לנים או מבקרים בבית התובעת, ואף אין כל ערובה שיחול שיפור בעתיד הקרוב לעין כשאחד מבין השניים כבר בגר, ומשהוכח כי לנתבע הייתה את היכולת לספק את צרכיהם ההכרחיים של שני הבנים ואף מעבר לכך.

]ראו:עמ"ש מרכז 56871-01-16 מ.ז.כ. נ' ע.ז.כ. פורסם בנבו, 28.2.17;תמ"ש ת"א 29511-09-13 פלוני נ' אלמונים, פורסם בנבו, 27.5.15[.

מ- 9/16 ועד לשנת 2019 לא היה קשר ממשי בין האם לשני הבנים. בעקבות הטיפול חודש הקשר אך הוא רחוק מלספק. אי פסיקת מזונות רטרואקטיבית ולעתיד מתחייבת מטעמי צדק, חינוך והרתעה. יש קשר בין החובה הברורה מבחינה מוסרית ומשפטית לשלם מזונות לבין החובה של ההורה להיות נוכח בעולם הילד, משפיע, רלבנטי וכן בקשר עם הילד. היטיבה התובעת להסביר את המובן מאליו בעדותה : "לא ייתכן שאני צריכה לשלם מזונות על ילדים שאני לא רואה". הורה שהביא לניתוק קשר חייב לדעת שהוא עלול להיות חשוף לסנקציות כספיות שונות לרבות העברת נטל תשלום המזונות עליו. לא יתכן כי הפחתת או שלילת מזונות תהיה שמורה רק לנסיבות חריגות, שכן אז יהיה בכך מתן פרס להורה האחראי לכישלון בקשר. כך משך הזמן שחלף ואי מיצוי מקסימאלי מההליך הטיפולי הממושך כמו גם העובדה כי אין מקום שהאם תסתפק בחידוש שיחות בלבד והעדר מימוש הורותה במלואה, מצדיקים אי פסיקת מזונות, לבטח רטרואקטיבית, ועתידית ככל שלא יוסדר קשר קבוע, סדיר וממשי.

האיזון בין העדר חיוב הורה במזונות שעה שלא זכה לממש את הורותו ומצד שני העדר פגיעה מיידית בסיפוק צרכיהם ההכרחיים של הקטינים, התקיים בענייננו. האב כלכל את ילדיו מעבר לסיפוק צרכיהם ההכרחיים. הפער בהכנסות בין הצדדים אינו משמעותי והתובעת היא זו שכלכלה את הקטינה ר' במלוא צרכיה.

הנתבע עובד בסוכנות ביטוח ''**************'' ומשתכר כ- 8000 ₪ לחודש בתוספת אחזקת רכב בסך של 1340 ₪ 3 תלושי שכר 1-3/2019 שצורפו לתצהירו.

הנתבע צרף לתצהירו אישור על קצבאות המל''ל משנת 2012-2016 וכן אישור על נכות רפואית שנקבעה לו מחודש 7/2015 על 61% לצמיתות. בסיכומיו צרף הנתבע דוח לפיו החל מחודש 8/2015 תעודכן קצבתו על סך של 1,545 ₪  וכן יקוזזו לו סכומים שקיבל ביתר בשנת 2016 קיבל הנתבע סך של 2,000 ₪ לערך קצבה חודשית מהמל''ל, בשנת 2019 הציג הנתבע אישור לקצבה ע''ס 344 ₪. לא ברור האם מדובר בהפחתה זמנית או שמא זוהי קצבתו של הנתבע כעת.

הנתבע טען כי לצורך רכישת הבית ב******** נטל הלוואה על סך 200,000 ₪ ועוד 100,000 ₪ הלוואה מהעבודה, ובגין הלוואות אלו הוא מחזיר סך של 5,400 ₪ כל חודש. הנתבע צרף אסמכתא מבנק לאומי אודות הלוואה שנטל ביום 22.8.2016 על סך של 200,000 וההחזר החודשי בגינה בשנת 2019 היה על סך של 3,441 ₪ לחודש. בחודש ינואר 2019 יתרת ההלוואה למעסיקו עמדה על סך של 51,666 ₪ וההחזר החודשי 1,667 ₪. קרי עבור שתי ההלוואות על פי הנתונים שהוצגו לפניי ההחזר החודשי הנו: 5,108 ₪.

הנתבע צרף לתצהירו תדפיסי ויזה משנת 2018 אשר מהן ניתן להתרשם כי הנתבע משלם את בתי הספר של הקטינים ואת חוג מועדון הכדורגל שלהם וכן הוצאות קבועות של ביטוח לרכב, מועצה מקומית ********. ממוצע הוצאותיו בוויזה הנו 7,937 ₪ . בנוסף צרף הנתבע קבלות וחשבוניות שונות עבור הוצאות הקטינים והבית.

בבעלות הנתבע כיום לאחר שרכש את חלקה של התובעת, הבית ב******** ששוויו על פי הערכת השמאי דאז 2,050,000 ₪ ללא משכנתא. כמו כן, בבעלות הנתבע על פי חקירתו רכב.

התובעת עובדת בחברת "************" בע''מ ומשתכרת סך של 13,700 ₪ לחודש.

תלושי שכר מחודש 1/2018 ועד לחודש 11/2018 צורפו לתצהירה. תלושי השכר כוללים בתוכם בנוסף שווי פלאפון 25 ₪ ורכב 3,440 ₪. התובעת צרפה ביום 23.5.2019 תלושים נוספים מחודש 12/2018 ועד לחודש 4/2019 כולל. ממוצע שכרה על פי תלושי שכר עדכניים אלו הנו 14,556 ₪. התובעת הסבירה כי תלוש אחד מחודש 12/18 שהנו על סך 18,650 גבוה מאוד בשל החזרי מס שקיבלה עקב הפקדה לקופת גמל. תלוש זה אכן חריג וגבוה ביחס לשאר התלושים שהוצגו.

התובעת נושאת במחצית דמי-צהרון לקטינה ר' בסך 450 ₪ ובמלוא תשלום הוצאות החינוך והרפואיות וכל שאר הוצאותיה לרבות ביגוד, הנעלה וכדומה. בנוסף טענה בתצהירה כי היא נושאת במלוא הוצאות הבריאות של הבנים ט' ול' 80 ₪ לחודש ובמחצית הוצאותיהם החינוכיות 300 ₪ לחודש וחוג הכדורגל 340 ₪ לחודש וטלפון נייד של ל' בסך 80 ₪ לחודש וזאת אף ללא החלטה שיפוטית בעניין זה. כן הוסיפה התובעת כי היא רוכשת לקטינים ט' ול' בגדים, ונעליים וקנתה עבורם טלפונים ניידים ורכשה מלוא הציוד לביה"ס. התובעת צרפה קבלות באשר לתשלום בריאות שלושת הקטינים בקופ"ח מכבי וכן חשבונית למנוי פלאפון של הבן ל', קבלה מתיכון ***********'' על שם ט' מיום 30.8.17 ע"ס 1,850 ₪ כאשר צוין כי מחצית שולם ע"י התובעת ודמי הרשמה עבור חוג כדורגל של הבן ט'.

התובעת גרה בשכירות בדירה בעלות חודשית של 5,500 ₪. קיימת לה הכנסה של דמי שכירות מן הדירה ב**** בסך של 3,000 ₪ לחודש.

בבעלות התובעת לאחר שרכשה מהנתבע דירה ב**** אשר הוערכה דאז על ידי השמאי בשווי של 875,000 ₪ ורכב.

הפער בהכנסות הצדדים אינו דרמטי. לשניהם משכורת נאה. החזרי הלוואות שהנתבע נטל לצורך רכישת הבית ב******** בסך של כ-5,108 ₪ משתוות באומדנה להוצאות התובעת עבור השכרת דירה בסך של 5,500 ₪. התובעת משתתפת בחלק מהוצאות הקטינים ט' ול' על אף שלא חויבה בכך והיא זו אשר דואגת למלוא כלכלתה והוצאותיה של הקטינה ר' מלבד השתתפות הנתבע בצהרון. לכל אחד מהצדדים דירה הרשומה על שמו ולשניהם הוצאות אחזקת דיור.

הקטינים ט' ול' התגוררו בבית האב מסוף שנת 2015 ואילך, והוא זה שנשא בעול פרנסתם ודאג לרווחתם הכלכלית ולצרכיהם הבסיסיים. הואיל ולא נפגע סיפוק צרכיהם ההכרחיים של הקטינים גם עניין המידתיות באי פסיקת המזונות לא הופר.

בסיכומו של דיון אני מורה כי אין חיוב במזונות על מי מהצדדים.

הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך של כל הקטינים לרבות כל תשלומי בית הספר והגן.

בנוסף במחצית הוצאות החינוך החריגות של שלושת הקטינים ר', ט' ול' אשר אינן מכוסות על ידי חוק חינוך חובה בהתאמה, והכל לפי הוראות אלו: השתתפות במחצית עלות קייטנת קיץ לפי תעריף של קייטנה עירונית בלבד, למשך חודש אחד לכל היותר לכל אחד מהילדים, עד חוג אחד לשנה לכל ילד לרבות ביגוד לחוג, תנועת נוער, נסיעה לפולין, רישיון נהיגה, הוראה מתקנת, ושיעורי עזר ככל שיידרשו למי מהילדים, בהמלצת גורם מקצועי ו/או מחנך כיתה. כמו כן יישאו שני הצדדים בחלקים שווים בהוצאות בריאות חריגות אשר אינן ממומנות ע"י ביטוח הבריאות הממלכתי, לרבות טיפולי שיניים, אורתודנטיה, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, ריפוי בעיסוק, תרופות שאינן בסל הבריאות.

החיוב במחציות עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 ושליש בתקופת השירות הסדיר.

הנתבע ימשיך לקבל לידיו את קצבאות הקטינים ט' ול' המשולמות לו ע"י המל"ל ובנוסף כל קצבה, גמלה או הטבה לה הם זכאים על פי כל דין. התובעת תקבל את קצבת הילדים עבור ר' וכן כל גמלה או הטבה לה הקטינה זכאית.

באשר להחזר תשלומים מהמל"ל, הבקשה מתקבלת ביחס לסכומים שהתקבלו עבור א' מ- 12/15 עד הגיעו לגיל 18, עבור ט' מ- 12/15 ועד 5/2017 ומ- 6/17 רק היתרה לאחר הפקדת חיסכון עד ל- 4/19, ול' מ- 12/15 ועד 5/17 ומ- 6/17 רק היתרה לאחר הפקדת חסכון עד ל- 4/19. נספח ב' לסיכומי התשובה לפיו החל מחודש 4/19 פוצלו קצבאות הילדים בין ההורים ונספח כה' לפיו מחודש 6/2017 הופקדו קצבאות שלושת הקטינים בחיסכון בחברת מיטב דש. חישוב ייעשה בהתאם על ידי הצדדים והוא יקוזז מחלקה של התובעת בבית ב******** המופקד בנאמנות. הבקשה לחלוקת קצבת המל"ל של ר' נדחית בנסיבות בהן עול כלכלתה מוטל על התובעת.