דברי ההסבר המקוריים של חוק יחסי ממון

מבוא

יחסי הממון בין בני הזוג הם כיום סוגיה שאינה מעוגנת בהסדר בחוק כתוב. בתי המשפט נדרשו לנושא זה לעיתים, ובשנים האחרונות אף פסק בית המשפט העליון מספר פסקי דין המכירים במעין־שותפות נכסית שיכולה להתהוות בין בני זוג (לדוגמה: ע״א 300/64, ברגר נ' מנהל מס עזבון; ע״א 253/65, בריקר נ' בריקר; ע״א 135/68, בראלי נ' מנהל מס עזבון).

בשנת 1955 פרסם משרד המשפטים את "הצעת חוק היחיד והמשפחה", שכללה הוראות בנוגע ליחסי ממון בין בני זוג. ההצעה התבססה על שיטות מודרניות שהונהגו בשבדיה, גרמניה המערבית (1957) וצרפת (1965). עיקרון מרכזי באותן שיטות הוא הפרדה רכושית במהלך חיי הנישואין, לצד איזון שווי הנכסים במקרה של סיום הנישואין.

ב-1961 הוצעו הצעות חוק פרטיות על ידי חברות הכנסת ר. הקטין וא. תלמי, שהתבססו על "הצעת חוק היחיד והמשפחה". הצעות אלו נדונו בוועדת החוקה, חוק ומשפט, אך לבסוף הוסרו מסדר היום לאחר שהוצע להקים ועדה ציבורית לבחינת הסוגיה מחדש.

הוועדה, שהוקמה בשנת 1965 בראשות שופט בית המשפט העליון י. זוסמן, הציגה מספר עמדות: דעה אחת הייתה שאין לשנות את המצב הקיים, בעוד חבר אחר הציע מתן אפשרות לבחירת הסדרי רכוש. רוב חברי הוועדה המליצו על הסדר שיתוף, שיחול בהיעדר הסכם אחר בין בני הזוג, ויחייב איזון נכסים עם פקיעת הנישואין, תוך שמירה על ההפרדה הרכושית במהלך חיי הנישואין.

מטרת החוק המוצע

החוק המוצע מאמץ את עקרונות המלצות הוועדה הציבורית ומבקש להסדיר את יחסי הממון בין בני זוג, תוך אפשרות להסכמי ממון פרטיים וכן הסדר לאיזון משאבים.

פרק ראשון: הסכם נישואין

1. הסכם נישואין

הסכם נישואין הוא הסכם בין בני הזוג אשר מגדיר את יחסי הממון ביניהם.

צורת ההסכם, אימות ואישור

(א) הסכם נישואין ייערך בכתב.

(ב) הסכם נישואין שנערך לפני הנישואין או במהלך טקס הנישואין ידרוש אימות של רושם הנישואין באותה עת.

(ג) הסכם שנערך במהלך חיי הנישואין ידרוש אישור מבית המשפט או מבית הדין הדתי המוסמך לענייני נישואין וגירושין של בני הזוג, וזאת לאחר שיוודאו כי ההסכם נערך בהסכמה חופשית ומבוססת הבנה.

(ד) הסכם שאושר על ידי בית דין דתי במסגרת פסק דין גירושין ייחשב כהסכם נישואין לפי חוק זה.

(ה) הסכם נישואין הכולל קטין או אדם שהוכרז כפסול דין ידרוש אישור בית המשפט.

אמצעים לשמירת זכויות

3. במקרה שאחד מבני הזוג מבצע פעולה העלולה לסכל זכויות של בן זוגו לפי הסכם נישואין, או אם קיים חשש סביר לכך, רשאי בית המשפט, לבקשת בן הזוג השני, לנקוט אמצעים לשמירת הזכויות הנפגעות, לרבות:

(1) הוראה למתן ידיעות וערבויות.

(2) קביעה שעסקאות מסוימות ידרשו את הסכמת שני בני הזוג.

(3) הוראה לרישום הערה בפנקס נכסים המנוהל לפי דין ורשומים בו נכסיו של אחד מבני הזוג.

דברי הסבר - סעיף 1

הסעיף מגדיר מהו הסכם נישואין. עקרונית, הסכם זה אינו שונה מהסכמים אחרים שבני אדם עשויים לכרות ביניהם. לכן, החוק אינו מעניק לבני הזוג רשות לכרות הסכם שכזה, משום שהרשות לכריתת הסכמים ממילא נתונה להם. המשפט העברי מכיר בחופש הסכמה בין בעל ואשתו בנוגע לענייני ממון. הסעיף מדגיש כי הסכם נישואין לפי חוק זה הוא הסכם המגדיר את יחסי הממון בין בני הזוג.

דברי הסבר - סעיף 2

בשל חשיבותו של הסכם נישואין, יש לשמור על פורמליות מסוימת: ההסכם חייב להיות בכתב (סעיף קטן (א)), ודרוש אישור בית המשפט אם מדובר בקטינים או פסולי דין (סעיף קטן (ה)). האישור ניתן בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ״ב-1962.

החוק המוצע אינו משנה את סמכותם של בתי המשפט האזרחיים או בתי הדין הדתיים (סעיף 18(א) להצעה), ולכן יש התייחסות לבית הדין הדתי המוסמך במסגרת אישור ההסכם במקרה של גירושין.

פרק שני: הסדר איזון המשאבים

5. תחולת ההסדר של איזון המשאבים

בהיעדר הסכם נישואין הקובע אחרת, יראו את בני הזוג כמסכימים להסדר איזון משאבים כמפורט בפרק זה, ויחשיבו הסדר זה כהסכם נישואין שנערך בהתאם להוראות סעיף 2.

6. תוצאות ההסדר במהלך הנישואין

על פי הסדר איזון המשאבים, נישואין כשלעצמם אינם מעניקים זכויות קנייניות בנכסים של בני הזוג אחד לשני או מטילים עליהם אחריות לחובות של הצד השני. כלומר, במהלך הנישואין נשמרת ההפרדה הרכושית בין בני הזוג.

7. תוצאות ההסדר עם פקיעת הנישואין

(א) עם פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית משווי נכסיהם המשותפים, למעט:

1. נכסים שהיו לבן זוג ערב הנישואין, נכסים שנתקבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין, או נכסים שבאו במקום נכסים אלה.

2. זכויות שאינן ניתנות להעברה לפי דין.

3. נכסים שהוסכם עליהם בהסכם נישואין או בכל דרך אחרת שיוחרגו מן האיזון.

8. מימוש האיזון

אם אין הסכמה בין בני הזוג לגבי מימוש איזון המשאבים, יכריע בית המשפט על אופן המימוש ויקבע את מועדי האיזון, צורתו, והבטחתו, תוך אפשרות לקביעת ריבית במידה ויינתנו ארכה או תשלומים בשיעורים.

9. זכויות במקרים של סיכול

במקרה שאחד מבני הזוג פועל לסכל זכויות על פי ההסדר, רשאי בית המשפט לראות את הנכסים שהוצאו מרשותו כאילו הם עדיין שלו לצורך האיזון בין בני הזוג.

10. סמכויות בית המשפט בנסיבות מיוחדות

בית המשפט רשאי, בנסיבות מיוחדות, לשנות את אופן האיזון בהתאם לנדרש:

1. להוסיף נכסים לרשימת הנכסים ששוויים יאוזן או להחריג נכסים מהאיזון.

2. לשנות את יחס האיזון מ-50/50 בהתאם לנסיבות.

3. לחשב את שווי הנכסים בהתאם למועד אחר שייקבע.

4. לדחות את מועד האיזון למועד אחר מפקיעת הנישואין.

דברי הסבר - סעיפים 5-10

ההוראות בפרק זה נועדו לאפשר איזון משאבים הוגן בין בני הזוג, תוך שמירה על הפרדה רכושית במהלך חיי הנישואין, אך ביצוע האיזון במועד פקיעת הנישואין. החוק קובע תנאים שונים לאופן האיזון במקרה של מקרים מיוחדים, בהם קיימת הצדקה להפעיל שיקול דעת גמיש על ידי בית המשפט, כמו קיצור תקופת הנישואין או פירוק החיים המשותפים לפני פקיעת הנישואין.

פרק שלישי: הוראות שונות

14. אחריות משותפת לחובות

(א) חוב שנצבר על ידי אחד מבני הזוג לצורך סיפוק הצרכים הסבירים של משק הבית המשותף יחייב את שני בני הזוג יחד ולחוד.

(ב) סעיף זה יחול גם על בני זוג הידועים בציבור, אף אם אינם נשואים זה לזה.

15. תיקון חוק הירושה

בסעיף 11(ב) לחוק הירושה, תשכ״ה-1965, יתווסף תנאי המאפשר העברת מחצית שווי נכסי בני הזוג ששרד בחיים, בהתאם להסדר הממון ביניהם.

16. תחולת ההסדר

הוראות החוק יחולו על בני זוג שנישאו לאחר תחילתו, בין אם רכשו נכסים קודם לנישואיהם ובין אם לאחר מכן.

17. ברירת הדין

בענייני יחסי ממון, יחול דין מקום המושב של בני הזוג במועד עריכת הנישואין, אך ניתן לשנות דין זה בהסכמה בין הצדדים.

18. סמכויות שיפוט בתי הדין הדתיים

(א) חוק זה אינו משנה את סמכות השיפוט של בתי הדין הדתיים.

(ב) בעניינים שבחוק זה, יחויב גם בית הדין הדתי לפעול לפי הוראותיו, אלא אם הצדדים הסכימו לדון לפי הדין הדתי.

19. שמירת זכויות אחרות

הוראות חוק זה אינן גורעות מזכויות הנובעות מהחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) או מהזכויות הקבועות בכתובה של אישה יהודיה.

20. תחולה

תחילת תוקף החוק תהיה מיום כ״ג בטבת תש״ל (1 בינואר 1970).

דברי הסבר - סעיפים 14-20

הפרק השלישי עוסק בהוראות משלימות הנוגעות לאחריות משותפת לחובות משק הבית המשותף, התאמת חוק הירושה למצב החדש שנוצר בעקבות הסדר איזון המשאבים, קביעת תחולת החוק לפי תאריך הנישואין, והוראות ברירת הדין הבינלאומי. מטרת הסעיפים לספק הבהרות שיאפשרו ליישם את החוק באופן צודק ומאוזן, תוך שמירה על סמכות בתי הדין הדתיים והגנה על זכויות שאינן משתנות מכוח החוק החדש.

דברי הסבר - סעיפים נוספים

סעיף 12

סעיף קטן (א) מציין כי במקרה בו אחד מבני הזוג מבקש להחריג נכס מסוים מאיזון המשאבים, על הטוען חובת הראיה לכך. סעיף קטן (ב) מדגיש כי עצם רישום נכס על שם בן זוג מסוים אינו מהווה ראיה מספקת להחרגתו מן האיזון.

סעיף 13

הסעיף קובע כי כל עוד הנישואין קיימים, אין לראות בתביעת האיזון העתידית של אחד מבני הזוג כנכס הניתן להעברה, לשעבוד או לעיקול. הוראות דומות קיימות גם בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) וחוק הירושה, תשכ״ה-1965.

סעיף 11

הוראה זו קובעת כי במקרה של פקיעת הנישואין עקב מות אחד מבני הזוג, זכויות האיזון עוברות ליורשיו. המשמעות היא כי העיזבון רשאי לדרוש את האיזון בהתאם לסדר העדיפות לפי חוק הירושה.

סעיף 14

סעיף זה נלקח מהצעת חוק היחיד והמשפחה (1955) והוא בא לחזק את יכולת האשראי של התא המשפחתי לסיפוק צרכים הכרחיים, והוא חל גם על ידועים בציבור.

סעיף 15

התיקון המוצע לחוק הירושה נועד לאפשר את ההתאמה הנדרשת במקרים בהם הסדר איזון המשאבים חל על בני זוג שנפטר אחד מהם.

סעיף 16

שתי תוצאות להוראת תחולת החוק: (1) החוק יחול על זוגות שנישאו לאחר תחילתו, לרבות נכסים שנרכשו קודם לכן; (2) זוגות שנישאו לפני תחילת החוק לא יחול עליהם הסדר איזון המשאבים אלא אם הסכימו לכך בהסכם נישואין.

סעיף 17

הסעיף מסדיר את נושא ברירת הדין בענייני ממון, ומקשר אותו למקום מושבם של בני הזוג במועד הנישואין.

סעיף 18

הסעיף שומר על סמכותם של בתי הדין הדתיים, ומחייבם לפעול לפי החוק החילוני אלא אם בני הזוג מסכימים להתדיין לפי הדין הדתי.

סעיף 19

החוק אינו משנה את זכויות בני הזוג לפי חוקים אחרים, כגון חוק המזונות או הכתובה של אישה יהודיה.

סעיף 20

תחילת תוקף החוק ב-1 בינואר 1970 נועדה לאפשר תקופת הסתגלות לחידושים שמביא החוק, על מנת למנוע חוסר ודאות ולשמור על יציבות זכויותיהם של בני הזוג.

דרג את הכתבה