סקירת פסיקה בנושא ניכור הורי

המתווה הנורמטיבי הנוהג לדיון בפטור ממזונות ילדים שאינם מקיימים קשר עם הם:
הפסיקה הכירה באפשרות להפחית ואף לבטל חיוב של מזונות ילדים מקום שמוכחת ׳מרדנות׳ מצדו כלפי ההורה החב במזונות. זאת כאשר מדובר במזונות לפי הדין העברי )בין יהודים).

 

אף במסגרת החוק לתיקון דיני המשפחה(מזונות) התשי״ט - 1959 הוכרה עילת פטור ממזונות ילדים מקום שהזכאי למזונות התנהג התנהגות מחפירה כלפי החייב (סעיף 9 לחוק זה).

 

בפסיקה מלפני כחמישים שנה קבע בית המשפט העליון כי אין להבין את המונח "התנהגות מחפירה" שהתנהגותו של הזכאי למזונות מוכרחה להיות תוצאה של כוונה לפגוע בהורה אלא די בכך אם הפגיעה היא תוצאה טבעית של התנהגותו המחפירה של הזכאי.

 

 (ע״א 477/73 סלומון נ׳ סלומון, פ״ד כח)2) 3, 6) מכך הוסק כי טענת "בן מרדן" לא תעמוד לאב כטענת פטור מחיובו לשלם מזונות לילדיו, אלא אם התנהגות הילד מגיעה כדי התנהגות מחפירה כלפיו )ראו גריידי ושלם מזונות ילדים - הלכה למעשה כרך שני בעמי 309א׳).

המשפט העברי:
הצדדים שלפניי הינם יהודים ולפיכך יש לפנות להוראות הדין העברי החלות עליהם בעניין חיוב ופטור מחיוב במזונות בשל היעדר קשר בין הילדים לבין אביהם.

 

בן סורר ומורה הוא בן "שאיננו שומע בקול אביו ובקול אמו )דברים כא, יח) ובמאמרו של צבי ויצמן מצאנו כי בעל כתר יונתן אומר שבן סורר ומורה הוא "בן סרבן ומרדן" )צ. ויצמן "מזונות לילד מרדן" פרשת השבוע תשס"ז גיליון 297).

הלכה של חיוב האב במזונות בנו שאינו רוצה בקשר עמו אינה מבוארת בגמרא, אלא נלמדת מההלכה הפסוקה ברמב"ם ובשולחן ערוך, הלכה שהתפרשה בדרכים שונות על ידי חכמי זמננו ונראה כי בפרשנותה נמצאו גוונים ודרכים שונות ורחוקות אלו מאלו

 

ראו ספרו של הרב אוריאל לביא עטרת דבורה-פסקי דין שהתבררו בבית הדין בתוספת בירורי הלכה, חלק א׳ סימן ל׳ בעמי 195 ופסק דינו של השופט מינץ בעמ"ש )ירי) 513/09 פלונית נ׳ פלוני, )ניתן ביום 14/4/2010, פורסם בנבו), ועוד ראו: ש. דיכובסקי "מזונות הבנים - תקנת חכמים מיוחדת בענייני צדקה" תחומין ט"ז )תשנ״ו) 87 ; א״א שפירא "מזונותיו של בן מרדן, תחומין ט"ז )תשנ״ו) 70 ; א. איזירר "חיוב מזונות לילדים המתנכרים לאביהם" תחומין ח׳ )תשמ״ז) 69).

 

ההנחה שיש לשלול מזונות מבן שאינו נוהג כשורה כלפי אביו נובעת מדברי הרמב״ם בהלכות אישות, פרק כא הי"ז שהובאו להלכה בשו"ע אבן העזר, סי׳ פב סעיף ז׳ כך:

'אחר שש שנים, יש לאב לומר אם הוא אצלי אתן לו מזונות, ואם הוא אצל אמו, איני נותן לו כלום".

 

הרציונל ההלכתי הוא שהבן מעל גיל 6 יהיה אצל אביו כדי שהאב יוכל לחנכו וללמדו תורה ויש לתת לאב האפשרות לכוף את הילד להיות אצלו, כדי שלא יימנע מלימודו. עם זאת ההלכה הורחבה לא רק ללימודי תורה אלא לחינוך הילדים למידות טובות )ראועטרת דבורה ופסקי דין רבניים לעיל).

 

עם זאת פרשנות זו סוייגה על ידי בתי הדין הרבניים ונקבע כי אם בית הדין מגיע למסקנה שילד מסויים צריך להיות באיזה מקום שהוא לא אצל האב, ידון בית הדין על פי הנחה זו גם בדבר מזונותיו של הילד )תיק 2496/תשע"ב, פד"ר א 55, 61; ערעור 240/תשמ״ג פד"ר יג 17 ; ע"א 446/67 הס נ׳ הס, פ"ד כא)2) 738 ; ספרם של גריידי ושלם בעמ׳ 310).

 

אגב דברים אלה יש לציין כי מקום שמדובר לכאורה בבת ולא בבן, המסרבת לקשר עם האב הדין עלול להיות שונה, מפני "שעל פי דין הבן לאחר גיל שש צריך להיות אצל אביו ואינו דומה לבת שהיא אצל אמה לעולם...משמע שאין העניין תלוי בלימוד תורה שנמנע מהבן וכיוצ״ב" )ראו עטרת דבורה לעיל בעמי 197).

 

לכאורה נאמר משום שבית הדין הרבני הגדול כבר אישר אי הגדלת מזונות של בת קטינה מקום שלא קיימה קשר עם אביה בטיעון שבאותה מידה להלכה החלה על הבן כך גם לגבי הבת טובתה דורשת להימצא לעתים קרובות עם אביה )שם בעמי 197).

 

הובאו דעות לכאן ולכאן בהקשר זה כאשר הראשל״צ עובדיה יוסף לא ראה לנכון לפטור אב ממזונות בתו ואילו הג״ר שאול ישראלי סבר כי מקום שיש סירוב לקשר ולשהות של הילד אצל האב הנובע מהאם, עובר החיוב במזונות לפתחה של האם ולא כעונש כלפי הילד המתבטא בפטור ממזונות.

 

בדעה זו של הג״ר שאול ישראלי נקט הרב אוריאל לביא בבית הדין הרבני האיזורי בטבריה בפסק דינו מיום כ״א באייר תשס״ה הנזכר בספרו לעיל )ראו עטרת דבורה בעמי 198).

 

כלומר החיוב במזונות לא מתבטל לשיטתו אלא שריר וקיים והבן יקבלו בכפוף לקיום מסגרת מינימלית של ביקורים. כשהן מסרב לבקר את אביו חובת המזונות נותרת על כנה אך לא מבוצעת עד ליישום התנאי של קיום המפגשים ודינו של הבן כמי "שיש לו מזונות ומסרב לאוכלן".

 

עוד מובא שם כי אין להציב את זכות ההורים לקשר עם הילדים כעומת מול חובת המזונות. דיון בהחזקת הילדים אינו דיון בזכויות ההורים אלא בטובת הילדים.

 

החיוב במזונות הוא מעצם היותו של אב - הורה ואינה עומדת כנגד מימוש זכות משמורת או ביקור )שם בעמי 199).

פסיקת בית המשפט העליון:
פסק הדין המרכזי בהקשר זה המפרש את הוראות הדין העברי ומתאים אותן למקרה של סרבנות קשר הוא פסק דין משכיל לאיתן שניתן בע״א 425/68 משכיל לאיתן נ׳ משכיל לאיתן, פ״ד כג)1) 309 )1969) ואלו עיקריו:

א. קטין שמסרב להיות בקשר אם האב, לפי הדין העברי האב פטור מתשלום מזונותיו )שם בעמי 316).

ב. באשר לשאלה מי יפרנס את הילד במקרה שכזה? התשובה היא שהאם היא זו שתפרנס ואין לה זכות לחזור בתביעה להשבת הוצאותיו כנגד האב )עמי 317).

ג. יחד עם זאת, במקרה שפטור ממזונות עלול להביא לחוסר בסיפוק צרכים הכרחיים של הילד בשל היעדר יכולתה של האם לספקם, ייתכן ובכל זאת יש מקום לחייב את האב להשלימם )עמי 321-322). השלמת המחסור אינה עד לרמת החיים שהאם מעוניינת בה אלא עד דרגת ההכרח )שם).

בפסק דין יהלומי (ע״א 723/72 יהלומי נ׳ יהלומי, פ״ד כז(2) )757 (1973), אושרה פעם נוספת הלכת לאיתן תוך שנקבע, שאין אב חייב לזון אב מרדן לפי רמת החיים שהאם רוצה לקבוע עבורו אלא במקרה כזה חובת האב מדיני צדקה היא רק לתת או להשלים את מזונות הבן בצמצום כדי שהבן לא יסבול מחסור.

בפסק דין אזולאי (ע״א 1741/93 אזולאי נ׳ אזולאי, (1994, פורסם בנבו), נקבע כי הפטור של אב ממזונות ילדו במקרה של אי קיום הסדרי שהות אינו פטור חד וחלק ויש לזכור תמיד בענייני ילדים את טובתם כשיקול על.

 

הפטור הוא צעד קיצוני וחריף אשר יש להימנע ממנו אלא אם כן קיימות נסיבות יוצאות דופן.

 

נקבע עוד כי מרדנות הילד יכולה להשפיע על שיעור דמי המזונות בהם חייב ההורה שהילד אינו שוהה עמו בתנאי שמי שהקטין במשמורתו מסוגל להחזיק בו ולפרנסו ואם אין ביכולתו לעשות כן, על ההורה האחר להשלים המחסור מדין צדקה אף אם אין זה עד לאותה רמה שההורה המחזיק בו רוצה לקבוע בעבורו.

 

אין לשכוח שהמרירות ויחסי הניכור נובעים בראש ובראשונה מהסכסוך שבין ההורים ולכן לא הילד אמור לשלם את המחיר על הרס ביתו והשתלשלות העניינים מאוחר יותר ובוודאי לא את מלוא המחיר.

בפסק דין פלוני (רע״א 3761/10 פלוני נ׳ פלונית, ((פורסם בנבו 15/7/2010)), קבע השופט רובינשטיין כי ההלכה בדבר האפשרות העקרונית להפחית או לשלול לחלוטין את מזונותיו של ילד סרבן (במקרים המתאימים) אינה שנויה במחלוקת במשפט הישראלי.

 

גם שם נקבע, כי האחריות למזונות היא הכלל ומצב אחר הוא החריג ועל כן יש לבחון את התנהלותם של כל המעורבים (פסקה ו׳ לפסק הדין).

 

בית המשפט העליון קובע בפסק דין זה שיקולים מנחים לשימוש בכלי של שלילת/הפחתת מזונות (פסקה ח׳ לפסק הדין):

א. שימוש בכלי של שלילת/הפחתת מזונות לא יכול להיות "הקו הראשון" של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם.

ב. תמיד יש לזכור את חשיבות עיקרון טובת הילד ולבחון האם הפסקת החיוב במזונות או הפחתתו היא לטובת הילד ולטובת הקשר הם ההורים וכיצד עשויה להשפיע על חידוש קשר בעתיד או העמקת הקרע עוד יותר.

ג. כפועל יוצא ובמקרים "הקשים" והקיצוניים בהם מדובר בהתנהגות מחפירה של הילד, בקשר שלא נראית תקוה לשיקומו עד כדי כך שלא יהיה זה הוגן לחייב את האב לפרנס את הילד בבחינת היותו "כספומט" תוך התעלמות מהיחס המוענק לו, מחייב עיקרון טובת הילד לוודא , לכל הפחות שאין פגיעה בצרכים הבסיסיים של הילד.

ד. יש לבחון את שיקולי ומניעי האב ואת התנהלותו וחלקו באבדן הקשר עם הילד )פסקה י׳).

ה. במקרים בהם אין נמצא מקור הכנסה חלופי ואפילו בדוחק, זכאי גם ילד המתנהג בצורה מחפירה כלפי הורהו לקבל מזונות מדין צדקה )פסקה י״א).

ו. מידתיות - אין להסיר כליל אחריות מאב שהביא ילדים לעולם ויש לבחון האת האמצעי שפגיעתו פחותה כמו צמצום היקף המזונות תחת ביטולם לחלוטין ובכך להשיג איזון ראוי בין שמירה על צרכיו הבסיסיים של הילד לבין הביטוי שיש ליתן להתנהלותו.

יישום ההלכה הפסוקה על ידי בתי משפט מחוזיים:
בתי המשפט המחוזיים הם בדרך כלל הכתובת האחרונה לבירור טענות של הפחתת או ביטול מזונות במקרה של סרבנות קשר )כמות המקרים המגיעה לבית המשפט העליון בגלגול שלישי כעולה מהפירוט לעיל הינה נמוכה ביותר).

 

יש חשיבות בבחינת הנחיית ערכאת ערעור זו )בתי משפט מחוזיים בשבתם כבתי משפט לערעור) בכל הנוגע לטיפול בתביעות להפחתת וביטול מזונות בשל סרבנות קשר.

ברמ״ש (יר׳) 55946-11-16 פלוני נ׳ פלונית )פורסם בנבו, 5/3/2019) דובר בילדים בגילאים 11,13 במשפחה המשתייכת לקהילה החרדית. האב חוייב בתשלום מזונות לילדיו בסך 4,500₪ במקור.

 

המזונות לא הופחתו ונקבע, כי בגין הפרת זמני שהות יוטל קנס כספי על האם. בית המשפ הביא את עיקרי ההלכה שנקבעה בהלכת משכיל לאיתן לעיל וקובע כי ילד המסרב לציית לצו של בית המשפט בענייני הסדרי שהות מפסיד את זכותו למזונות על פי דין, אך זכאי למזונות מדין צדקה.

בעמ״ש (יר׳) 513/09 פלונית נ׳ פלוני, )ניתן ביום 14/4/2010, פורסם בנבו), התקבל ערעור אם על ביטול החיוב במזונות הילדים בטיעון כי ביטול החיוב לא נעשה באופן מידתי, לא הוכח כי יהיה בו כדי לאפשר שיקום קשר בעתיד או כי יהיה בכך תועלת ולא נבדק המצב הכלכלי של האם ומידת השפעת ביטול המזונות על מצבה הכלכלי של המשפחה.

 

כן נטען כי לאב גם חלק באי הבנת הבנות וצרכיהן בכל הנוגע למהלך הטיפולי לחידוש קשר ואי נקיטת מחוות. כן נקעב כי גם במקרה של ביטול מזונות יש לנקוט בהליך הדרגתי של צמצומם ורק לאחר מכן ככל שאין הקשר מתחדש יש לשקול הביטול.

ברמ״ש (מרכז) 67214-03-18 מ.נ. נ׳ א.נ. )פורסם בנבו, 25/6/2018) התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שהורה על ביטול החיוב במזונות (4000 ₪ בחודש לשני קטינים) )לאחר שקבע כי האם הסיתה את הילדים (בגילאים 16, 18) כנגד אביהם וגם לא שיתפה פעולה עם מומחית לחידוש קשר שמונתה על ידה.

 

בית המשפט קבע כי כל מקרה של תביעה לשלילת מזונות בשל סרבנות קשר צריך להיבחן לגופו, בין השאר תוך התייחסות להשלכות ההחלטה על מצבו של הקטין או אף על החרפת הסכסוך.

 

שלילת מזונות הינו אמצעי קיצוני שיש לנקוט בו בריסון ובמקרים חריגים בלבד. מקום ששיקולים אלה לא נבחנו וכך גם לא השפעת ביטול מלוא תשלום המזונות על מצבם הכלכלי של הילדים ולא נבחנה האפשרות לנקוט באמצעי פחות קיצוני וחמור כגון הפחתת מזונות, יש לקבל בקשת רשות הערעור ולבטל ההחלטה. בית המשפט העליון בחר שלא להתערב בהחלטה זו במסגרת בע״מ 6504/18 פלוני נ׳ פלונית, (ניתן ביום 3/10/2018, פורסם בנבו)).

בעמ״ש (מרכז) 56871-01-16 מ.ז. נ׳ ע.ז.כ. (פורסם בנבו, 28/2/2017) דובר בילדים בגילאים 19 ו-16.5 שנים שלא קיימו קשר עם האב אך נקבע כי ניתוק הקשר נעשה בגין פגיעתו הנזיקית של האב בילדים ונדחתה טענתו למרדנות המצדיקה פיצוי (התקבל הערעור על בית המשפט לענייני משפחה שקבע כי במקום מזונות יפקיד האב 300 ₪ לתוכנית חיסכון על שם הילדים כאשר הכסף יימסר לילדים אם וכאשר יחדשו הקשר עם האב).

 

עוד קבעה ערכאת הערעור, כי העו״ס סברה שהחיוב במזונות הוא הביטוי האחרון לקשר של האב עם הילדים ואם גם זה יבוטל הניתוק יהיה מוחלט. העו״ס לא נחקרה על קביעה זו בערכאה הדיונית. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה בבע״מ 2919/17 פלונית נ׳ פלוני (פורסם בנבו, 12/12/2017)).

ברמ״ש (חיי) 41433-04-18 פלוני נ׳ פלונית (פורסם בנבו, 30/5/2018), נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה שחייבה אב במזונות זמניים בסך 1600 ₪.

 

נקבע כי לגמרי לא ברור אם הניכור ההורי מקורו בהתנהגות הקטינה בלבד (בין אם מוסתת לכך ע״י המשיבה , כטענת המבקש, ובין אם לאו), או אם הדבר נובע מהתנהגות או התנהלות המבקש עצמו (ירידה למחתרת, אי מסירת כתובתו ואי יצירת קשר ביוזמתו, כמבוגר אחראי, עם הקטינה) וכי הדבר מחייב שמיעת ראיות ובטרם התבהרות תמונת המצב יש להעדיף טובת הקטינה באמצעות חיוב האב במזונות זמניים לפחות בגובה מזונות הכרחיים.

בעמ״ש (חי׳) 41465-10-18 ש. נ׳ ש. )פורסם בנבו, 25/10/2018), נפסק כי אין מקום לשלול מזונות הבן הבכור בשל סרבנות קשר עם האב שעה שלא הוכח כי האחריות למרדנותו היא לפתחו ובכל מקרה לא יהיה זה צודק לשלול את מזונותיו או להפחיתם בשל כך.

 

כמו-כן מאחר שהוכח כי האם לא מסיתה באופן פעיל את הבן כנגד האב אין הצדקה לקבוע כי המזונות עבורו לא ישולמו לה ישירות. נקבע, כי האב לא נקט מצדו בכל הפעולות הדרושות על מנת לנסות ולשקם את היחסים עם בנו ולמעשה ויתר על חידוש הקשר והיה עליו לחזר אחריו עד אשר המצב ישתנה והאחריות היא לפתחו מקום שלא הוכח כי האשם באי קיום הקשר נובע באופן בלעדי מסירוב הילד.

 

אין לבחון התנהגות הקטין במנותק מכל ההוויה שלו במהלך תקופת הפירוד הקשה של הוריו והקונפליקטים העזים הקיימים ביניהם, עד לעצם היום הזה. קשה להתעלם מהשפעת המאבק הקשה והמתמשך בין ההורים על ילדיהם הקטינים, השפעה המשתנה מילד לילד ומשאירה חותמה על כל ילד בהתאם למבנה האישיות שלו, ויהא זה בלתי צודק כלפי הילד "לשפוט" את התנהלותו כלפי אביו לאורך כל אותה התקופה ולגזור עליו גזרות קשות, לרבות שלילת או הפחתת מזונותיו בגין התנהגותו זו.

 

פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה:
סקירת פסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים מלמדת על רתיעה שיטתית או מערכתית מביטול מזונות לילד מרדן והפחתתם. במקרים שבהם ביטל בית המשפט לענייני משפחה את החיוב במזונות או קבע שבמקום תשלום לאם המזונות יופקדו בתוכניות חיסכון, ביטלה ערכאת הערעור קביעות אלה, בעיקר מטעמים של אי מידתיות וחשש מפני פגיעה קיצונית במצב הכלכלי של האם והילדים.

 

במקרים שבהם בית המשפט לענייני משפחה דחה בקשות לביטול או צמצום מזונות, לא נמצא מקרה שבו ערכאת הערעור ביטלה את קביעתו.

מאחר ומספר המקרים שהובאו לפני בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור הינו נמוך יחסית, ובשים לב לפער בין גישת ערכאות הערעור לגישת הערכאה הדיונית (כעולה מפסקי הדין שבערעורים), ראיתי לנכון להביא את פסיפס הפסיקה של הערכאות הדיוניות, קרי של בתי המשפט לענייני משפחה ואופן היישום של הנחיות פסיקת הערכאות הגבוהות יותר.

 

הרושם המצטבר הוא כי גם בבתי המשפט לענייני משפחה ביטול מזונות או הפחתתם בשל היעדר קשר הורה-ילד הם החריג ולא הכלל.

 

מקום שהחליטו כך בתי המפשפט לענייני משפחה דובר היה על סרבנות קשר מוחלטת עם סיכוי קלוש עד אפסי לשיקום הקשר ולאחר מיצוי נסיונות התערבויות באמצעות טיפול.

 

עוד נראה כי מקום שבתי המשפט לענייני משפחה צעדו בנתיב זה והגם שהדבר לא נאמר תמיד במילים אלו, הרי שתחושת הצדק לא אפשרה להמשיך בחיוב הורים בתשלום מזונות לילדים שסירבו לכל קשר עמהם.

 

בטרם הפירוט יש לשאול האם הלכת בע״מ 919/15 פלוני נ׳ פלונית, )ניתן ביום 19/7/17
ופורסם במאגרים)) בעלת השלכות על סוגיה זו.

 

שכן בעקבות אותה הלכה השתנתה התייחסות פסיקת כל הערכאות לחבות האב במזונות הילדים. אם בעבר נתפסה כחובה מוחלטת לסיפוק צרכים הכרחיים )עד הגיע הילד לגיל 15 שנים), הרי שבעקבות ההלכה ושינוי פרשנות הדין העברי, ההתייחסות היא אל שני ההורים כמי שחייבים במזונות ילדיהם )מגיל 6) מדין צדקה )חיוב עקרוני), כאשר היקף החיוב נגזר מיחס הכנסותיהם הפנויות, מיהות ההורה המרכז להוצאות מסויימות, הסדר המשמורת וחלוקת זמני שהות ונסיבות נוספות.

 

לכאורה, שינוי ההלכה ופרשנות הדין העברי בעקבות הלכת בע״מ 919/15 אמור היה "להקל" על הערכאות הדיוניות והערעוריות לשקול בחיוב הפחתה של מזונות במקרים של סרבנות קשר עם הוריהם.

 

אלא שבחינת פרשנות החבות במזונות של "בן מרדן" שבמשפט העביר )הן בבתי הדין הרבניים והן בבתי המשפט האזרחיים) מלמדת כי מרדנות ילד לכל היותר הופכת את החובה במזונות מחובה משפטית גמורה לחובה מדין צדקה.

 

החבות של ההורה מסורב הקשר הופכת להיות חבות מדין צדקה )מטעמים פרשניים אחרים מאלה שנדונו בבע"מ 919/15) אך גם היא ניתנת לכפייה שיפוטית.

 

לפיכך, ב״שורה התחתונה" גם ללא הלכת בע״מ 919/15 החבות של הורה מסורב קשר במזונות "הבן המרדן" היא מדין צדקה.