תביעת האישה להשתת חיוב מזונות לקטינות על הורי האיש | חיוב סבים במזונות | תמ"ש 3528-03-16 א.ס. ואח' נ' ק.ס. ואח'

תביעת האישה- האם  לחיוב מזונות לקטינות על הורי האב (הסבא והסבתא).

תנאי סעיף 4(3) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 לחיוב הורי האב במזונות:

• הקטינות אינן יכולות לקבל מזונותיהן מהוריהם (סעיף 5(3) לחוק).
• יש באפשרותם של הסבים לספק את צרכי הקטינות, לאחר שסיפקו את הצרכים של עצמם (סעיף 5(1)).
• הקטינות אינן יכולות לספק את צרכיהן ממקורותיהן (סעיף 5(2)).
  

נסיונות האישה לגבות מזונות מהבעל

לטענת האישה, בהתאם להסכם הגירושין, מוטלת על האב חובת תשלום מזונות, ברם בפועל הוא אינו משלם מזונות כלל מאז חודש 9.2015. לדבריה, היא מיצתה את האפשרויות לפעול לגביית מזונות מהאיש, לרבות באמצעות ההוצאה לפועל, אך ללא הועיל. אפילו פקודות מאסר שהוצאו במסגרת ההוצאה לפועל כנגד האיש לא סייעו לגביית המזונות, ומשכך עולה כי האישה עשתה כל שביכולתה על מנת לגבות את תשלום המזונות מהאב, ללא כל הצלחה. לטענתה, היא עצמה משתכרת כ-5800 ₪ בחודש נטו מעבודתה.

מזונות - יכולת כלכלית של הורי הבעל

לטענת האישה, הורי האיש הם בעלי יכולת כלכלית גבוהה, הם בעלי נכס מקרקעין ששוויו להערכתה כ-3 מיליון ₪ (לא הוצגה חוו"ד שמאי), ביכולתם לשאת במזונות הקטינות, ולפיכך יש לחייבם לעשות כן בנסיבות המתוארות.

טענות הורי הבעל - האישה יכולה לשלם מזונות ילדיה

לטענת הורי האיש, באפשרותה של האישה לזון את הקטינות בעצמה, היא משתכרת קרוב ל-7800 ₪ בחודש, ולא כפי שטענה, והיא מסתירה נתונים על מצבה הכלכלי.

יכולת הבעל לפרנס את ילדיו

באשר ליכולתו של האיש לפרנס את הקטינות, תחילה טענו כי ביכולתו של האיש, בנם, לעבוד ולפרנס את הקטינות, ולפיכך על האישה למצות את ההליכים כנגדו בטרם תגיש תביעה זו כנגד הוריו. בהמשך, שינו גרסתם בנקודה זו וטענו כי האיש אינו יכול לעבוד וכי הוא חסר יכולת לשלם מזונות.

לטענת הסבא והסבתא הם עצמם חסרי יכולת לפרנס את הקטינות, בקושי מספקים את צרכיהם של עצמם, הם חולים וקשישים והכנסתם היחידה היא קצבת זקנה זעומה.

הודעת צד שלישי לחיוב הורי האם במזונות הילדים

בתובענה שהגישו הורי האיש כנגד גב' ד.ג., אמה של האישה (הודעת צד שלישי. טענו כי חובת תשלום מזונות לקטינות מכוח החוק, ככל שישנה, חלה גם עליה, מכוח קירבה משפחתית זהה לקטינות, ועליה להשתתף בחיוב המזונות ככל שזה יוטל על כתפיהם.

בחינת יכולתה של האישה לספק מזונות לקטינות

לתצהיר עדותה של האישה, היא צירפה דפי חשבון, תלושי שכר, והסכם שכירות.
12 תלושי שכר לשנת 2016 מלמדים על שכר נטו (סכום לבנק) ממוצע של 7447 ₪ לחודש. עם זאת, עיון מדוקדק יותר בתלושי השכר מעלה כי לאישה ניכויי רשות בסכומים גבוהים, מתוכם לפחות 450 ₪ בחודש תשלומי בחירה לוועד העובדים, דמי ועד, קופות גמל והשתלמות. מכאן ששכרה נטו, לפני ניכויי רשות אלו, עומד על כ-7900 ₪ לחודש, לפחות.

כשזו נקודת המוצא העובדתית, יש לבחון האם ביכולתה של האישה לספק את צרכי הקטינות בעצמה, בטרם תיבחן האפשרות לחייב את הסבים במזונות הקטינות. לשם כך, יש לבחון מהן הוצאות הקטינות וצרכיהן אל מול הכנסותיה של האישה. בעניין זה, מיעטה האישה להציג ראיות, ומחדל זה עומד לחובתה.

למעשה, האישה הציגה מסמך אחד ויחיד – חוזה שכירות (צורף נספח ד' לתצהיר עדותה של האישה), המלמד על דמי שכירות בסך 4500 ₪ לחודש. מדובר בחוזה סטנדרטי, שלא מולאו בו כל הפרטים, ואף לא ניתן ללמוד ממנו מהו גודל הדירה.

ליתר הוצאות הקטינות לא צורפו ראיות, ואין די ברשימת ההוצאות שעליה הצהירה האישה בסעיפים 30 ו- 31 לתצהיר עדותה הראשית. כמו כן, אין מקום להסתמך על הסכום שנקבע בהסכם הגירושין למזונות הקטינות (5500 ₪ לחודש) בתביעה של האישה כנגד הורי האיש – העובדה שהוסכם בין הצדדים להסכם הגירושין כי זה יהיה הסכום לתשלום המזונות לא מחייבת את הסבים, ובפרט לצורך תביעה לפי חוק המזונות.

מטרת חוק המזונות להבטיח רמת חיים מינימאלית והספקת צרכים חיוניים, ואם מספיקים צרכיה של האישה כדי להבטיח רמת חיים זו, אזי אין מקום לתבוע את הסבים (תמ"ש (חי') 27570/06 ל.מ. נ' א.מ.

סכומי מזונות מינימאליים הנדרשים לקטין במדינת ישראל

בידיעה שיפוטית סכומי מזונות מינימאליים הנדרשים לקטין במדינת ישראל שאינם דורשים הוכחה פוזיטיבית, ועומדים על סך של כ- 1350 ₪ לחודש לקטין, לא כולל הוצאות חינוך ומדור. שעה שמדובר בשלוש קטינות, ותוך התחשבות בכלל הצריכה השולית הפוחתת ("הלכת ורד"), ניתן להעריך את הוצאותיהן החודשיות של הקטינות בסכומים הבאים: 1350 ₪ לבת אחת; 1100 ₪ לבת השנייה, ו- 900 ₪ לבת השלישית – סה"כ 3350 ₪ לחודש, לא כולל הוצאת חינוך ומדור, כסכומי מינימום המצויים בידיעה שיפוטית ללא צורך בראיות להוכחתם.
 

דמי המדור

אשר לדמי המדור, כאמור לעיל, לא הוצגו פרטים על אודות הדירה, גודלה, מיקומה וכו'. עם זאת, ניתן להעריך כי מדובר בדמי שכירות שאינם מינימאליים, וכי ניתן למצוא מדור סביר תמורת דמי שכירות נמוכים יותר. לפיכך, לצורך העניין, לא אתחשב במלוא דמי השכירות שהציגה האישה להוצאות הקטינות, אלא אתחשב בסכום נמוך יותר – 3,800 ₪ לחודש לצורך מדור.
 

לעניין הוצאות החזקת הבית, הרי שאף לצורך זה לא צורפו ראיות, וכאומדנה אעריכן בסך של 700 ₪ לחודש (300 ₪ ארנונה, 250 ₪ חשמל, 150 ₪ מים וגז).
 

סה"כ הוצאות המדור והחזקתו עומדים אפוא על סך של 4500 ₪ לחודש. חלקן של הקטינות הינו 50% העומד על סך של  2250 ₪ לחודש.

על הוצאת המדור יש להוסיף הוצאות חינוך, ולו בסיסיות ביותר – ציוד, ספרי לימוד, תשלומי חובה, וכו' – אותם ניתן להעריך בסך מינימאלי של כ-1000 ₪ לשנה לכל קטינה. ברם, הקטינות זכאיות למענק חד שנתי עבור הוצאות חינוך בסך של 1000 ₪ לאחת, כך שהוצאה זו מכוסה באמצעות מענק זה.
 

הכנסתה החודשית של האישה

מכאן, שמהכנסתה החודשית הכוללת של האישה מכל מקורותיה, בסך של כ-7900₪ כאמור, עליה לממן הוצאותיהן של ארבע נפשות – שלה, ושל שלוש בנותיה. ההוצאות של הבנות, ברף המינימאלי, עומדות, כאמור, על סך של כ- 3350 ₪ לחודש, ועל כך יש להוסיף עלות מדור והחזקתו בסך של כ- 2250 ₪ - סה"כ הוצאות – 5600 ₪ לחודש. מסכום זה יש לקזז את קצבת הביטוח הלאומי של הקטינות, בסך של 526 ₪ לחודש, ומכאן שהוצאותיהן של שלוש הקטינות גם יחד עומדות על סך של 5,074 ₪ לחודש.

הוצאות האישה

הוצאותיה של האישה עצמה, ולו מינימאליות למזון וצרכים אישיים, בסך של כ- 2000 ₪ לחודש על פי אומדן, ובתוספת חלקה בהוצאות המדור והחזקתו בסך של 2250 ש"ח מעמידות את הוצאותיה עבור עצמה על סך של 4250 ₪ לחודש. נוסיף סכום זה לסכום ההוצאות בגין הקטינות – כאמור – בסך 5074 ₪ לחודש, והתוצאה היא שכלל הוצאותיה של האישה והקטינות גם יחד עומד על 4250+5074 ₪ = 9324 ₪ לחודש, בעוד שהכנסותיה הן 7900 ₪ לחודש.
 

קביעה כי הקטינות אינן יכולות לקבל מזונותיהן מהוריהם

גם תוך הקפדה על רמת חיים נמוכה ובסיסית אין בהכנסתה של האישה לבדה, לרבות מן המל"ל, כדי לממן את מלוא הצרכים המינימאליים שלה ושל הקטינות גם יחד, והיא נמצאת ב"גירעון" בסך של כ-1425 ₪ לחודש.

לא נעלם מעיניי, כי בדפי החשבון של האישה מופיעות הפקדות שיק על בסיס  חודשי, פחות או יותר, בסך ממוצע של כ-6000 ₪, ואשר בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים (תמ"ש 11472-08-15) הובהר כי מדובר בסיוע שמעניק לאישה בן זוגה, שאינו גר עמה, לאחר שהאיש פסק מתשלום המזונות

מדובר בסיוע רצוני שאינו נחשב לצורך העניין כחלק מהכנסתה, אלא כתמיכה בהתנדבות, שאין לצידה התחייבות, ואף עלולה להיפסק, ומכל מקום חובתם של הסבים קודמת לעזרה חיצונית.   

לפיכך, אני קובעת כי התמלא התנאי הקבוע בסעיף 5(3) לחוק ההורים אינם יכולם לשלם את מזונות ילדיהם.