בית הדין הרבני | הרבנות הראשית לישראל | מדריך 2024

בתי הדין הרבניים הם חלק ממערכת המשפט הישראלית, המפעילה בתי דין דתיים במקביל למערכת בתי המשפט האזרחיים. המערכת, שהורשתה משיטת המנדטים הבריטית הקודמת, מעניקה לבתי המשפט הדתיים סמכות שיפוט בענייני מעמד אישי כמו נישואין וגירושין. 

בתי דין כאלה קיימים עבור הקהילות הדתיות המוכרות בישראל, לרבות בתי דין מוסלמים, בתי דין נוצריים ובתי דין רבניים יהודיים. 

בתי דין אלו פוסקים מעמד אישי לפי דתותיהם, ההלכה היהודית במקרה של בתי דין רבניים.

הגוף האחראי על בתי הדין הרבניים הוא הנהלת בתי הדין הרבניים. בראש מערכת בתי הדין הרבניים עומד בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, בראשותו של אחד משני הרבנים הראשיים לישראל. 

מאז 2013, בראש בית הדין הרבני הגדול לערעורים עומד הרב דוד לאו, המכהן גם כנשיא בית הדין הרבני הגדול.

 

בישראל ישנם שנים עשר בתי דין רבניים מקומיים, בירושלים, אריאל, אשדוד, חיפה, תל אביב, רחובות, צפת, פתח תקווה, נתניה, טבריה, אשקלון ובאר שבע.

 

נישואים אזרחיים אינם זמינים על פי חוקי מדינת ישראל, ולבתי הדין הרבניים מוענקת סמכות שיפוט בלעדית לגבי נישואי אזרחים יהודים. ההיבטים הלא-דתיים של הליכי גירושין, כגון משמורת ילדים, מזונות ילדים, זכויות ראייה וחלוקת רכוש יכולים להתנהל גם בבתי משפט אזרחיים. הדבר מוביל לתופעה של "מרוץ שיפוט" - שבו צד שסבור שעניינו יראה בעין יפה יותר על ידי אחד מבתי המשפט ממהר להגיש בסמכות השיפוט הזו, ומונע מהשני לפעול.

 

לבתי המשפט יש סמכות שיפוט גם בענייני גיור ליהדות.

 

בפברואר 2023 הוצעה בכנסת הצעת חוק להעניק לבתי הדין הרבניים סמכות בוררות זהה לבוררות אזרחית, כך שבתי הדין הרבניים יוכלו לשמש כבוררים בעניינים אזרחיים על פי הדין הדתי אם שני הצדדים יבחרו בכך. על פי הצעת החוק, צדדים רשאים לבחור לדון בתביעותיהם בבתי הדין הרבניים במקום באמצעות מערכת המשפט האזרחית, לרבות במקרים בהם אחד הצדדים אינו בן הדת היהודית. 

המבקרים טוענים כי בתי הדין הרבניים מוטים כלפי נשים וחסרים כל דיינים, ולכן אין להרחיב את סמכותם. המבקרים קובעים כי ישנם מקרים בהם בעל רשאי לדרוש מהאישה להסכים מראש לשימוש בבתי הדין הרבניים במקרה של גירושין עתידיים, המונעים את יכולתה של האישה להשתמש במערכת האזרחית. 

הרבנות הראשית לישראל באנגלית: Chief Rabbinate of Israel, הרבנות הרש"ת לי-ישראל מוכרת על פי חוק כסמכות הרבנית העליונה ליהדות בישראל. מועצת הרבנות הראשית מסייעת לשני הרבנים הראשיים, המתחלפים בנשיאותה. יש לה סמכות משפטית ומנהלית לארגן הסדרים דתיים ליהודי ישראל. הוא גם נותן מענה לשאלות הלכתיות שהגישו גופים ציבוריים יהודיים בתפוצות. המועצה קובעת, מנחה ומפקחת על סוכנויות שבסמכותה.

 

הרבנות הראשית לישראל מורכבת משני רבנים ראשיים: רב אשכנזי, ורב ספרדי ; האחרון ידוע גם בשם ראשון לציון. הרבנים הראשיים נבחרים לכהונה של 10 שנים. הרב הראשי הספרדי הנוכחי הוא יצחק יוסף, והרב הראשי האשכנזי הוא דוד לאו, שניהם החלו את כהונתם בשנת 2013. 

לרבנות יש סמכות שיפוט על היבטים רבים של החיים היהודיים בישראל. תחום השיפוט שלה כולל נושאי מעמד אישי, כגון נישואים יהודים וגירושין יהודים, וכן קבורה יהודית, גיור ליהדות, חוקי כשרות והסמכת כשרות, עולים יהודים לישראל עולים, השגחה על המקומות הקדושים ליהודים, עבודה עם מקוואות שונות. מקוואות וישיבות, ופיקוח על בתי הדין הרבניים בישראל.

 

בתי הדין הרבניים הם חלק ממערכת המשפט בישראל ומנוהלים על ידי המשרד לשירותי דת. לבתי המשפט סמכות שיפוט בלעדית בנושא נישואין וגירושין של יהודים, ויש להם סמכות מקבילה לבתי המשפט המחוזיים בנושאי מעמד אישי, מזונות, מזונות ילדים, משמורת וירושה. פסקי הדין של בתי המשפט הדתיים מיושמים ומאוכפים - באשר למערכת בתי המשפט האזרחיים - על ידי המשטרה, משרד הלשכה וגורמים נוספים. 

מטה הרבנות הראשית ממוקם בבניין בית יהב, רחוב ירמיהו 80, ירושלים. מקום מושבו לשעבר של המוסד, בניין היכל שלמה, משמש מאז 1992 בעיקר כמוזיאון.

 

כל ענייני המעמד הדתי והאישי בישראל נקבעים על ידי הרשויות הדתיות של הקהילות הוידויים המוכרות אליהן משתייך אדם. ישנן קהילות יהודיות, מוסלמיות ודרוזיות, ועשר קהילות נוצריות מוכרות רשמית. ארגון זה מבוסס על שיטת הדוחן המופעלת באימפריה העות'מאנית.

 

בתחילת המאה ה-17 ניתן תואר ראשון לציון לרב הראשי לירושלים. בשנת 1842 אוחדו תפקידו של " חכם באשי ", הרב הראשי של קונסטנטינופול שייצג את יהודי טורקיה לפני הסולטאן, ותפקידו של ראשון לציון, שכבר ייצג אז את היישוב הישן לפני הסולטאן, לתפקיד אחד. נקרא ראשון לציון. 

במהלך תקופת המנדט הבריטי של פלסטין, הקים הנציב העליון את הרבנה האורתודוכסית, הכוללת את רישון לייזיון אליו התווסף רב ראשי אשכנזי, אותו הכיר באופן קולקטיבי כסמכות הדתית של הקהילה היהודית. בשנת 1921 הפך אברהם יצחק קוק לרב הראשי האשכנזי, ויעקב מאיר לרב הראשי הספרדי. 

ב-1947 הגיעו דוד בן-גוריון והמפלגות הדתיות-אורתודוכסיות להסכם, שכלל הבנה כי ענייני המעמד האישי בישראל ימשיכו להיקבע על ידי הרשויות הדתיות הקיימות. הסדר זה זכה לכינוי הסכם הסטטוס קוו, והוא נשמר למרות חילופי ממשלה רבים מאז.

 

במסגרת ההסדר תימשך שיטת הווידויים בתקופת המנדט, כאשר החברות בקהילה היהודית תהיה על בסיס חברות בגוף בשם "כנסת ישראל", שהיה ארגון התנדבותי פתוח ליהודים. נראה שלא הייתה כל מחלוקת בזמן מי היה יהודי. יהודים יכלו לבחור שלא להירשם ב"כנסת ישראל". חברי אגודת ישראל, למשל, בחרו שלא להירשם.

 

בשנת 1953 הוקמו בתי דין רבניים, בעלי סמכות שיפוט בענייני נישואין וגירושין של כל יהודי ישראל, נתינים ותושבים (סעיף 1). כן נקבע כי נישואין וגירושין של יהודים בישראל ייערכו על פי דין התורה סעיף 2).

 

מאז 1953, הרבנות מאשרת בישראל רק נישואים דתיים הנערכים בהתאם לפרשנות האורתודוקסית של ההלכה. החריג היחיד להסדרים אלו היה שנישואים שנכרתו בחו"ל יוכרו בישראל כתקפים.

 המרות 

הרבנות הראשית מוכרת על ידי מדינת ישראל כסמכות הבלעדית לבצע גיור ליהדות בישראל. הדבר נעשה לעתים קרובות ברגישות, ומתוך הערכה למסורות ההלכתיות; למשל, עם בן-ציון עוזיאל, שעודד מאוד את המתגיירים. בדורות האחרונים, הפרשנות לתהליך הוחמירה, עד כדי ביצוע פעולות חסרות תקדים בהיסטוריה היהודית, כמו ביטול גיור. יש רבנים הטוענים כי ריכוזיות זו מהווה איום על עתידו של העם היהודי. 

נוצרה מחלוקת משמעותית סביב מערכת היחסים של הרבנים הראשיים ותהליך הגיור. התברר שהם החזיקו ברשימה של בית דין שהיא תכיר בגיורים שלהם, וניהלו רשימה שחורה סודית של רבנים שלא יכירו בגיורים שלהם. רשימה זו עוררה מחלוקת, שכן היו ברשימה מספר רבנים אורתודוכסים נחשבים, ביניהם אבי וייס ויהושע פאס. הרשימה כללה גם כמה תוכניות גיור קונסרבטיביות ורפורמיות, שהרבנים הראשיים אינם מקבלים אידאולוגית, אך השאירו רבים מחוץ לרשימה. רשימות אלה נשמרו בסוד, ללא הזדמנות לביקורת או ערעור מבחוץ, והובילו לבלבול מסוים. 

הרשימה השחורה לא השפיעה על יכולתו של אף אחד לעלות, שכן היא נשלטת על ידי חוק השבות, ולא דרך הרבנות, אבל היא כן השפיעה על יכולתם של אנשים להתחתן בישראל. 

המצב נעשה קשה עוד יותר כאשר התברר כי חסקל לוקשטיין, רב אורתודוקסי בארצות הברית, נכלל ברשימה השחורה, וחלק מתלמידיו לא הורשו להינשא בישראל. לוקשטיין הייתה הרבנית המכוננת בגיור של איוונקה טראמפ ויצרה כמה קשיים בין ישראל לארצות הברית, שכן הדבר נחשף זמן קצר לאחר בחירת אביה לנשיאות. זמן קצר לאחר מכן, תוקנו הכללים כך שהמרתו של טראמפ התקבלה, אם כי היו כמה שאלות האם זה נעשה רק כדי להסב חסד עם הנשיא האמריקני החדש. 

תהליך הגיור נגרר לתחום הפוליטי כאשר בעלי בריתם החרדים של הרבנים הראשיים בכנסת ניסו להעביר חוק הקובע כי הרבנות הראשית תהיה הגוף היחיד המוסמך על ידי הממשלה לבצע גיורים מוכרים בישראל. 

השליטה שהרבנות ניסתה להפעיל התרחבה מעבר לגבולות ישראל כאשר ניסו ליצור סטנדרטים אוניברסליים לגיור לכל הקהילות היהודיות מחוץ לישראל. 

הרבנים הראשיים התמודדו עם דחיפה לאחור נגד עמדתם בישראל, באמצעות רבני צהר, שיצרו דרך עצמאית לגיור, ומנסים להקל על חלק מ"סיפורי הזוועה" המגיעים מהרבנות. צהר טענו שביצע למעלה מ-500 המרות של ילדים עד שנת 2018. הם גם מפשטים את התהליך של פונדקאיות להתגייר. מאז דרש בית המשפט העליון לקבל את גיוריהם, אם כי ישנם מאמצים לחוקק לעקוף את החלטת בג"ץ. 

ישנם גם מאמצים נוספים בתוך העולם האורתודוקסי לבצע גיורים מחוץ לרבנות. אלה כוללים מאמצים של חיים אמסלם וצ'אק דוידסון, המבקשים לחזור למסורת של הרבנים הראשיים הקודמים כמו בן ציון עוזיאל, בגישה מקלה יותר בהתאם להלכה. חלק מרצון זה הוא להתמודד עם למעלה מ-300,000 ישראלים מברית המועצות לשעבר שאינם מוכרים על ידי הרבנות כיהודים, ובבעיה הגוברת של התבוללות ונישואי תערובת מחוץ לישראל. 

ויכוח הגיור היום מקיף את הזרם האורתודוקסי. יש לחץ מתוך הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות להכרה בגיורים שלהן. 

במרץ 2019 אושר כי הרבנות הראשית משתמשת בבדיקות DNA כדי לקבוע את המעמד היהודי. 

קונצנזוס בין ארגונים ציוניים דתיים ואורתודוכסים מודרניים זעמו, שכן הדבר מנוגד להלכה היהודית. 

הרב אהרון ליבוביץ, מנכ"ל חופות והשגחה פרטית, כינה את הרבנות הראשית "גזענית". 

רק נישואים דתיים מוכרים בישראל; ככזה, ניתנת לרבנות הראשית שליטה על כל הנישואים היהודיים. יש להם גם את הזכות לסרב למישהו מעמד של יהודי, ובכך לא מאפשר להם להינשא כחוק בישראל. הרבנות והמועצות הדתיות המקומיות שלהן הן היחידות שיכולות לרשום רבנים לעריכת חתונות ובכך ליצור לעצמם מונופול. 

שליטת הרבנות אומרת גם שיש 400,000 רוסים שעברו לישראל, רבים מהם יהודים, שאסור להם להתחתן בישראל, מה שמכריח אותם לנסוע לחו"ל כדי להינשא. 

עם זאת, לישראל יש מסגרת חוקית לאיחודים אזרחיים, שיש לה מעמד משפטי זהה לנישואין; לפיכך, מי שאכן מתחתן מחוץ לרבנות יכול לקבל הכרה באיחוד שלו על ידי המדינה. אותו מנגנון שימש לאיחודים חד מיניים, למרות שאין בישראל נישואים חד מיניים חוקיים.

 

בגלל החוק הישראלי, הרב שעושה נישואין מחוץ לרבנות יכול להיות מואשם בעבירה פלילית ולהיכנס למאסר של עד שנתיים. למרות זאת, ישנם מספר אנשים וארגונים המבצעים נישואים מחוץ למסגרת הרבנות. צ'אק דיווידסון אתגר בגלוי את המדינה לכלוא אותו על ביצוע נישואיו. הוא ערך באופן אישי מאות נישואים מחוץ לרבנות, בעוד אלו ברשתו ערכו הרבה יותר. הוא עובד עם השגחה פרטית, ארגון נוסף המאתגר את המונופול של הרבנות על כשרות וחתונות.

 

סת' פרבר הקים ארגון, עיתים. בעוד עיתים עדיין פועל מתוך הרבנות, ולכן הוא מחויב לכללים שלהם, היא מנסה למצוא דרך עדינה יותר עבור החילונים הרבים שרוצים להשתמש בשירותיהם. קבוצה נוספת העוסקת בנישואין במסגרת הרבנות היא רשת צהר. 

היות והרבנות קשורה לאורתודוקסיה, אף רב רפורמי או קונסרבטיבי אינו רשאי לשמש כחוק בחתונה בישראל. הרב הקונסרבטיבי דב חיון נעצר ביולי 2018 בגין ביצוע חתונה ללא אישור, מה שהוביל למחאות וגינוי מצד מחוקקי אופוזיציה וארגונים יהודיים מהזרם המרכזי בארצות הברית. 

הסמכה

הרבנות הראשית מעניקה את הסמכה (כלומר, הסמכה לרבנות לאחר שהמועמד עבר סדרה של שישה מבחנים בכתב בנושאים מוגדרים (חובה הם שבת, כשרות וטהרת המשפחה. התואר המוענק הוא תקן יורה יורה, עם מוסמכים המכונים גם "רב שכונה" ("רב השכונה", בעל כושר לבנות שכונה ‎). סמכות נוספות - עם דרישות בדיקה דומות - מוענקות עבור:

"רב מושב" ("רב היישוב"); שש בחינות, נושאי חובה כנ"ל

"הרב עיר" ("הרב העירוני"); 11 בחינות - בתחומים רלוונטיים נוספים של אורח חיים, יורה דעה ואבן העזר - ולאחר מכן בחינה בעל פה

דיין - הדין המוניטרי, כפי שנדון בחוש משפט.

הרב עיר ודיינות הינן כישורים מתקדמים, ומוצעים רק לאחר יורה יורה.

 

ההסמכה על ידי הרבנות הראשית אינה מונופול בישראל, כאשר לרבנים וארגונים רבים אחרים יש תוכניות, כמו זו של הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל. אולם על מנת להיות מועסק כרב על ידי המדינה, מתקבלת רק סמיכה מהרבנות הראשית.

 

כשהרבנות קיימת כמשרד ממשלתי, נשמעו קריאות לסגירת המחלקה כולה ולחזרה למודל מקומי של רבנות. הקריאות הללו גברו בתקופה האחרונה בגלל שני רבנים ראשיים לשעבר שהורשעו בהונאה, והפלישה הגוברת של מוסדות הדת לחייהם של ישראלים. יש גם האשמות כי המשרד הפך למשרד פוליטי ולא דתי, וכי הוא הפך להיות מחויב לעולם החרדי והפך ל"בובות" שלהם. 

שליטתם בנישואים והעובדה שחלק מהאנשים תיארו את חוויותיהם כשליליות גרמו לקריאה לנישואים אזרחיים בישראל. 

במקביל, רבים מגנים על הרבנות הראשית כמגינה על הטבע היהודי של ישראל, התורה ויהדות התפוצות.