ניכור הורי: איך ומתי זה מתחיל?

ניכור הורי מתחיל הרבה לפני שמתרחשים גירושין, נושאי המאמר:  מדוע הניכור ההורי בולט בגירושין? המאפיינים של הורים המנכרים, בין אם אמא או אבא, כיצד לשבור את מעגל הניכור? הבעיות שמתעוררות אצל ילדים, והבעיות שחוות מערכת המשפט.

הקשר של הורה וילד מנוכר לפני גירושין וניכור מתחילים עם לידתו של ילד, כל אחד מההורים יוצר קשר, או התקשרות רגשית לתינוק. עבור ההורה המנכר קשר זה מבוסס על כך שההורה המנכר מקבל מהילד את תגמול לצרכיו האישיים, לרוב מדובר בצרכים רגשיים. הקשר הופך מכזה העונה על צרכי הילד לכדי העונה על צרכי ההורה.

כאשר הגירושין מתחילים, המנכר מפעיל לחץ מהרגיל על הילד לגייס הרבה תמיכה להורה זה. הילד מוצא את המצב קשה. הוא או היא אינם מסוגלים לעמוד בפני משיכתו הרגשית של הורה זה לסימביוזה - מחשבות ורגשות משולבים המשתלבים עם מה שהמנכר חפץ בו. הילד הופך להיות המטפל הרגשי וההורה לצרכן לטיפול הרגשי.

הילד סופג את ארס ההורה המנכר על ההורה השני, ההורה המנוכר. בסופו של דבר הילד מאמין בנקודת המבט של המנכר מכיוון שכדי לתמוך בהורה זה, הילד צריך לעשות זאת. לא לתמוך רגשית בהורה זה דבר שילד זה מעולם לא למד לעשות מאז הלידה. ניכור הורי בעיצומו.

מדוע ניכור הורים מופיע במהלך גירושין

כאשר הנישואין מסתיימים, בדרך כלל להורה אחד יש יותר כעס על שיבוש המצב הקיים. במספר מצבי גירושין, כעס גורם להורה זה להתפרץ, מבקש להעניש ולהאשים את ההורה השני. הנשק לנקמה זו הוא הילדים, מכיוון שיש להם ערך גבוה. ההורה המנכר משתמש בילדים כמכשירים להכות את ההורה הממוקד לשיבוש מצב הנישואין.

כאשר נקמה מתווספת לסימביוזה שכבר קיימת בין ניכור להורה לילד (ים), מתאספת סערת הניכור ההורי. מאפייני ההורה המתנכר להורים המנכרים יש מכנים משותפים : יש להם מה שאנו מכנים אימפוטנציה אישיותית או תפקודית. חלק גדול מזה הוא תפקיד לא מודע שבו ההורה המנכר מראה את הדברים הבאים:

רגשות  
הורים מנכרים כועסים בקלות ומתפרצים ומאשימים את בן הזוג בנישואין הכושלים, גם אם ההורה המנכר רוצה את הגירושין. ההורה המנכר גם חרד מהאפשרות של שיבוש קשר 24 שעות ביממה עם הילדים שלו או שלה, שנמצאים בתפקידים של מטפלים רגשיים של ההורה הזה.

מוטיבציות  
המנכרים רוצים להעניש ולקבל תגמול על התפרקות הזוגיות של כביכול המושלמת בה האמינו שהם נמצאים. הם נחושים לנקום באופן שהכי מרגיז את ההורה השני. הם גם רוצים להבטיח שילדיהם ימשיכו לספק להם טיפול רגשי.

התנהגויות  
מבקרים לרעה את ההורה השני. הם גם צובעים את ההורה המנוכר בצבעים קודרים על ידי כך שהם מספרים לילדים שקר, כמו איזה הורה לא סביר, לא הולם או לא אוהב הוא ההורה המנוכר. המנכרים נראים נזקקים רגשית אפילו יותר מהרגיל לילדיהם המטפלים. לפעמים הם משדרים לילדיהם שהם לא יכולים לחיות בלעדיהם, והם ימותו אם הם לא יקבלו משמורת מלאה או אם הילדים לא גרים איתם כמה שהמנוכר רוצה.

דינמיקה 
ההורה המנכר מקרין על ההורה הממוקד את מה שההורה המנכר עשוי לעשות. דוגמא לכך היא הורה שמתקשה לנהל את משק הבית, במיוחד כשהילדים איתו. הוא או היא לא יבשלו עבורם ולא יכבסו אותם, יקח אותם באיחור לבית הספר ולא יבטיח שהילדים יעשו שיעורי בית. הוא מקרין ליקויים אלה על ההורה השני באומרו, "היא (או הוא) לא דואגת לך כמו שצריך. היא לא אוהבת אותך. היא אמא רעה. היא אפילו לא יכולה לשמור על הבית שלה. ”

זה מבלבל את הילדים. הם לא יודעים למי להאמין או מי דובר אמת. הלחץ הפסיכולוגי כה גדול, עד שהילדים נכנעים לדרכו של המנכר לתאר את המצב.

בעיות לילדים מנוכרים
בכל מערכת יחסים, הביטוי "זה לוקח שניים לטנגו" הוא מדויק. על המנכרים לשכנע את ילדיהם להשתתף ברצונם לניכור מההורה השני. ילדים מתארים את הלחץ שהם חשים להתאים לאג'נדות הניכור שלהם. מנכרים הם ההורים שילדים הכי דואגים להמרות, להרגיז ולכעוס. הם גם ההורים שילדים רואים שהם הכי זקוקים לתמיכה שלהם,  ובהיפוך תפקידים ההורים רואים שהכי זקוקים לתמיכה רגשית מצד ילדיהם.

בסופו של דבר, על ידי לחץ מתמיד, ילדים מצייתים לסדר היום של ההורים כדי להשמיץ ולא לבקר או לחיות עם ההורים המנוכרים. במצבים אלה ילדים מקריבים את עצמם רגשית לרצונות ההורים המנכרים ולהשביע את רצונם, לעורר את זעמם של המנוכרים שחווים פיחות עצמי ואשמה.

הכניעה של הילדים ללחץ ההורים המנכרים הושלמה כאשר ילדים אומרים שהם שונאים, לא אוהבים, ולעולם לא רוצים לבקר או לחיות עם הוריהם המנוכרים. בשלב זה הם אימצו את המנטרה ההרסנית של ההורים המנכרים.

בטיפול, ילדים צריכים להתמודד עם האופן שבו הם נותנים להורה זה להכתיב את מחשבותיהם והתנהגויותיהם. עליהם לעבוד על שבירת הסימביוזה עם ההורה המנכר ולגלות כיצד להקשיב לרצונותיהם ולנקודות מבטם שלהם.

בעיות בבתי המשפט
כאשר הם נקלעים לניכור הורי, הורים מבקשים עזרה ממערכת בתי המשפט כדי לברר מה הכי מתאים לילדיהם. בתי משפט מטפלים בכך במגוון רחב בכל מדינות העולם. בעיקר הם מטפלים במצבים אלה בצורה גרועה ועושים טעויות שיפוט חמורות בהחלטותיהם המשפטיות בנוגע להסדרי משמורת וביקור.

אנשי משפט וחוק אינם מאומנים בנושאים הבין אישיים המורכבים של חיי משפחה או גירושין - מי עושה מה מבחינה פסיכולוגית ולמי, וכיצד זה משפיע על ילדים. חוסר הידע הזה מורכב מכיוון שבדרך כלל בתי המשפט ממנים יועצים מיומנים ומיומנים בתחום בריאות הנפש שעובדים באופן קבוע עם ניכור של ההורים כדי להעריך ולעזור בקבלת החלטות עבור משפחות מעורבות.

אתגר נוסף לבתי המשפט היא הבחנה של ניכור הורי לניכור אמיתי של הורה וילד. בריחוק לילדים יש סיבות לגיטימיות לאי רצון לחיות עם הורה או לבקר אותו. זה יכול להיות בגלל התעללות או הזנחה רגשית ולרוב זה נמשך לפני גירושי הורים.

יש ילדים מנוכרים מאוד קולניים על כך שהם לא רוצים לבקר או לחיות עם הורה אחד כאשר אותו הורה לא היה הורה טוב עבורם. עמדה זו מבלבלת בין הורים ושופטים רבים, מכיוון שהם אינם יכולים לקבוע האם זוהי סלידה לגיטימית מהורה או מקרה של ניכור הורי.)