מערכות יחסי רכוש וממון בזוגיות | חוקי יחסי הממון בין בני זוג

חוקי יחסי ממון זוגיים, או מערכות רכוש זוגיות , הן מערכות של בעלות על נכסים בין בני זוג הקובעים יצירה או היעדרות של קניין זוגי. במידה ונרכש קניין זוגי, מערכות אלו קובעות אילו נכסים כלולים באותו רכוש, איך ועל ידי מי הוא מנוהל, ואיך זה יהיה מחולק ומורש בתום הנישואין .

משטרי יחסי ממון זוגיים חלים גם מכוח הדין או בדרך של הסכם ממון במדינות בעלות משפט קונטיננטלי אזרחי (civil-law), ותלויים לפי דין המקום (lex-domicilii) של בני הזוג בזמן או מיד לאחר החתונה.

ברוב מדינות המשפט המקובל, המשטר הממוני הזוגי השולט הוא הפרדת רכוש, אם כי חלק ממדינות ארה"ב, המכונות מדינות רכוש קהילתי ( community-property-states), הינן חריג. כמו כן, באנגליה, מקום הולדתו

של החוק המקובל , הסכמים לפני הנישואין לא היו מוכרים לחלוטין עד לאחרונה, ולמרות שעקרון הפרדת הרכוש שרר, בתי משפט רשאים לפסוק צווי גירושין המסדירים את חלוקת הנכסים.

מדינות שיטות משפט אזרחי ודואליות, כולל קוויבק , לואיזיאנה , צרפת , דרום אפריקה , איטליה , גרמניה , שווייץ , ועוד רבים אחרים, ישנם חוקי ברירת מחדל, בנוסף להסדרים חוזיים בהסכמי ממון שיכולים לבוא במקום חוקי יחסי הממון וחלוקת רכוש בין בני זוג.

בדרך כלל, זוגות מתחתנים עם רכוש משותף כלשהו כברירת מחדל, או לחילופין מתקשרים בהסכם הפרדת רכוש או הסדר אחר באמצעות הסכם ממון (prenuptial-agreement) שאושר בפני גורם מוסמך, כגון רשות שיפוטית נוטריון או פקיד מוסמך אחר כגון רושם נישואין בבית דין דתי.

חמש מדינות, כולל הולנד, חתמו על אמנת האג בנושא החוק החל על הסדרי רכוש הנישואין, שנכנסה לתוקף ב -1 בספטמבר 1992, המאפשרת לבני זוג לבחור לא רק בהסדרים שמציעה מדינתם, אלא גם לפי הסדר בתוקף במדינה בה לפחות אחד מבני הזוג הוא אזרח או תושב ובעל נכסי נדל"ן.

דוקטרינת אישות
Coverture (לפעמים מאוית couverture) היה דוקטרינה משפטית לפיה, לאחר נישואים, הזכויות המשפטיות של אישה היו בחסותו ובסמכותו של בעלה. Coverture עוגן במשפט המקובל של אנגליה וארצות הברית לאורך רוב המאה ה -19. הרעיון תואר ויליאם בלקסטון של דיונים אודות דיני אנגליה במאות ה -18 המאוחרות.

על פי החוק המקובל באנגלית המסורתית, אישה רווקה בוגרת נחשבה לבעלת מעמד חוקי של feme sole , ואילו אישה נשואה קיבלה מעמד של feme covert . אלו הן צורות ביטוי אנגליות משפטיות של ימי ביניים.

לאישה רווקה הייתה זכות להחזיק רכוש ולבצע חוזים על שמה. אישה נשואה לא הוכרה כבעלת זכויות וחובות חוקיות הנבדלות מאלו של בעלה ברוב המובנים. במקום זאת, באמצעות נישואין זכויותיה של אישה שולבו בזו של בעלה, כך שהיו לה מעט מאוד זכויות פרטניות מוכרות משל עצמה.

אישה נשואה לא יכלה להחזיק רכוש, לחתום על מסמכים משפטיים או להתקשר בחוזה, להשיג השכלה בניגוד לרצונו של בעלה או לשמור משכורת לעצמה. אם אישה הורשתה לעבוד, על פי חוקי העבר היא נדרשה לוותר על שכרה לבעלה.

מצב זה נמשך עד אמצע-סוף המאה ה -19, אז הוסדרו זכויות רכוש של נשים נשואות בתחומי שיפוט דוברי אנגלית רבים, והיוו את הבמה לרפורמות נוספות.

מערכות רכוש נפרדות
מערכות רכוש נפרדות מבוססות על ההנחה שנישואין הם אך ורק איחוד בין אישי.

רכוש נפרד: כל הרכוש, לפני הנישואין או הנישואין, נמצא בבעלות נפרדת.
רכוש נפרד עם חלוקה הוגנת: על פי מערכת זו, כאשר נכסים רבים יותר שנרכשו במהלך נישואין הם בבעלות אחד מבני הזוג (למשל, זכויות על כל הרכוש הזוגי מוחזקות על שם הבעל בלבד), בתי המשפט יחלקו את הרכוש של בן הזוג העשיר יותר. הרכוש חולק בעת מוות או פירוק הנישואין.המטרה היא למנוע מאלמן או אלמנה וגרושים/גרושות וילדיהם הקטינים, לרדת לעוני על ידי מותו או גירושיו של בן הזוג העשיר יותר.
מערכת צבירה (דרום אפריקה או רכוש קהילתי דחוי (קנדה): רכוש הנישואין נמצא בבעלות נפרדת במהלך הנישואין, אך לאחר הנישואין (גירושין, פטירת בן / בת זוג), שווי הנכסים מחושב כרכוש משותף ומתבצעת חלוקה.
החזקה משותפת ( tenancy-by-the-entirety | ארצות הברית ): "TBE" היא מערכת רכוש נפרדת בה מתייחסים לבני זוג כאל אדם אחד, שלכל אחד מהם יש אינטרס בעלות שווה בנכס הנושא. בחלק ממדינות ארה"ב, השותפות בכללותה מוגבלת למקרקעין (למשל, בני הזוג לוקחים את הזכות הקניינית לבית המשפחה כשוכרים במלואם) ואילו מדינות אחרות הופכות אותה לזמינה הן למקרקעין והן לרכוש אישי (למשל, בן הזוג יכול גם לקבל זכויות על רכב משפחתי כשוכר בעל זכות).

מערכות נכסי שיתוף (community property systems)
רכוש קהילתי מתבסס על התיאוריה לפיה נישואים יוצרים שיתוף כלכלי בין בני הזוג (שעשויים להיות בני אותו מין או בן המין שני) וכי הרכוש הזוגי נחשב משותף, ולא שייך לבני הזוג עצמם. ישנם מספר סוגים של מערכות רכוש קהילתי.