הון בין דורי | צדק בין דורי

שוויון בין-דורי בהקשרים כלכליים, פסיכולוגיים וסוציולוגיים, הוא הרעיון של הוגנות או צדק בין הדורות. ניתן ליישם את המושג על הגינות בדינמיקה בין ילדים, נוער, מבוגרים וקשישים. ניתן ליישם אותו גם להגינות בין הדורות החיים כיום לדורות הבאים. 

שיחות על שוויון בין-דורי עשויות לכלול צרכים אנושיים בסיסיים, צרכים כלכליים, צרכים סביבתיים ורווחה סובייקטיבית של האדם. זה נדון לעתים קרובות בכלכלה ציבורית, במיוחד בכל הנוגע לכלכלת מעבר, מדיניות חברתית וביצוע תקציבים ממשלתיים. 

רבים מציינים את החוב הלאומי הגדל של ארה"ב כדוגמה לאי-שוויון בין-דורי, שכן הדורות הבאים ייקחו על כתפיו את ההשלכות. שוויון בין-דורי נחקר גם בדאגות סביבתיות, כולל פיתוח בר קיימא, ושינויי אקלים. הדלדול המתמשך של משאבי הטבע שהתרחש במאה האחרונה יהווה כנראה נטל משמעותי עבור הדורות הבאים. שוויון בין-דורי נדון גם ביחס לרמת חיים, במיוחד על אי-שוויון ברמת החיים שחווים אנשים בגילאים ובדורות שונים. 

סוגיות של שוויון בין-דורי מתעוררות גם בזירות של טיפול בקשישים, צדק חברתי ומחיר דיור. 

זכויות פוליטיות 

הוויכוח סביב זכויות נוער, זכויות ילדים וזכויות הדורות הבאים כולל דיונים על מתי לאנשים צריך להיות כוח פוליטי וכמה צריך להיות להם. 

אדם בנפורדו טוען, למשל, שמתן לילדים יותר זכויות פוליטיות מאשר למבוגרים מביא לכך שמצבם של כולם טוב יותר, למשל, על ידי הגברת הבולטות של נושאים ארוכי טווח. 

המחפשים זכויות או התחשבות רבה יותר בדורות הבאים דנים בשיטות כגון דמוקרטיה דיונית, נציב תלונות הציבור לדורות הבאים, או מוסדות אחרים המוטלים עליהם במיוחד להתחשב בדורות הבאים. 

שימוש בכלכלה ציבורית 

מאז הנפקת החוב המתועדת הראשונה בסומריה בשנת 1796 לפני הספירה, אחד העונשים על אי החזרת הלוואה היה שעבוד חוב. 

במקרים מסוימים, החזר זה של החוב הכספי עם עבודה כלל את ילדיו של החייב, ובעצם דינה את משפחת החייב לעבדות תמידית. 

כאלף שנה לאחר שנוצרו חוזי חוב כתובים, המושג של מחילת חוב מופיע בברית הישנה, ​​הנקראת יובל ויקרא כ"ה, ובמשפט היווני כאשר סולון מציג את סייסכטיה. 

שתי הדוגמאות ההיסטוריות הללו למחילה על חובות כללו שחרור ילדים מעבדות שנגרמה על ידי חוב הוריהםהאפיפיור פרנציסקוס, במכתבו האנציקלאלי מ-2015 Laudato si', העיר על כך

איננו יכולים עוד לדבר על פיתוח בר קיימא מלבד סולידריות בין-דורית. ברגע שאנו מתחילים לחשוב על סוג העולם שאנו משאירים לדורות הבאים, אנו מסתכלים על הדברים אחרת; אנו מבינים שהעולם הוא מתנה שקיבלנו בחופשיות וחייבים לחלוק עם אחרים..

. 

סולידריות בין-דורית אינה אופציונלית, אלא שאלה בסיסית של צדק. 

בהקשר של ניהול השקעות מוסדיות, הון בין-דורי הוא העיקרון לפיו שיעור ההוצאה של מוסד מוכשר לא יעלה על שיעור התשואה המורכבת לאחר האינפלציה שלו, כך שרווחי ההשקעה יושקעו באופן שווה על מרכיבים נוכחיים ועתידיים של הנכסים המוענקים. תפיסה זו נקבעה במקור ב-1974 על ידי הכלכלן ג'יימס טובין, שכתב כי "הנאמנים של מוסדות מוענקים הם שומרי העתיד מפני תביעות ההווה. המשימה שלהם בניהול ההקדש היא לשמור על הון עצמי בין הדורות". 

בהקשר כלכלי הון בין דורי מתייחס ליחסים שיש למשפחה מסוימת עם משאבים. דוגמה לכך היא האזרחים תושבי היער בפפואה גינאה החדשה, אשר במשך דורות חיו בחלק מסוים של היער שהופך כך לאדמתם. האוכלוסייה הבוגרת מוכרת את העצים תמורת שמן דקלים כדי להרוויח כסף. 

אם הם לא יכולים ליצור פיתוח בר-קיימא בניהול המשאבים שלהם, הדורות הבאים או הבאים שלהם יאבדו את המשאב הזה. 

חוב לאומי 

הדורות הבאים יכולים להרוויח אם ההשקעות שבוצעו עם החוב יקרות יותר מכמות החוב שהם יצרו. 

לדוגמה, במידה שהכספים המושאלים מושקעים כיום כדי לשפר את הפריון לטווח ארוך של המשק ועובדיו, כגון באמצעות פרויקטי תשתית שימושיים, הדורות הבאים עשויים להרוויח. 

הכלכלן פול קרוגמן כתב במרץ 2013 כי על ידי הזנחת השקעות ציבוריות וכישלון ביצירת מקומות עבודה, אנו גורמים הרבה יותר נזק לדורות הבאים מאשר רק העברת חובות: "מדיניות פיסקלית היא, אכן, סוגיה מוסרית, ועלינו להתבייש במה שאנחנו עושים לסיכויים הכלכליים של הדור הבא אבל החטא שלנו כרוך בהשקעה קטנה מדי, לא ללוות יותר מדי.

" 

אחרים מציינים כי רמות חוב גבוהות יותר מרמזות גם על תשלומי ריבית גבוהים יותר, אשר יוצרים עלויות משמעותיות עבור משלמי המסים העתידיים (למשל, מסים גבוהים» יותר, הטבות ממשלתיות נמוכות יותר, אינפלציה גבוהה יותר או סיכון מוגבר למשבר פיסקאלי). סטנלי דרוקנמילר וג'פרי קנדה מכנים את הגידול הגדול בחוב הממשלתי שהותירו הבייבי בומרס לילדיהם "גניבה דורית". 

ביטוח לאומי בארה"ב 

מערכת הביטוח הלאומי בארה"ב סיפקה הטבה נטו גדולה יותר למי שהגיעו לפנסיה הקרובה ביותר ליישום הראשון של המערכת. המערכת אינה ממומנת, כלומר קשישים שפרשו מיד לאחר יישום המערכת לא שילמו מס למערכת הביטוח הלאומי, אלא קטפו את הפירות. פרופסור מיכאל דורן מעריך שמחזורים שנולדו לפני 1938 יקבלו יותר הטבות ממה שהם משלמים במסים, בעוד שההיפך נכון לגבי קבוצות שנולדו לאחר מכן. 

כמו כן, שחדלות הפירעון ארוכת הטווח של הביטוח הלאומי תוביל ככל הנראה להעברות בין-דוריות נוספות. 

עם זאת, ברוד מודה שהטבות אחרות הוכנסו לחברה בארה"ב באמצעות מערכת הרווחה, כמו Medicare ומחקר רפואי במימון ממשלתי, המועילות לקבוצות קשישים בהווה ובעתיד. 

שימוש סביבתי 

צדק אקלים

התחממות כדור הארץ היא דוגמה לאי-שוויון בין-דורי, ראה צדק אקליםשוויון בין-דורי מכונה לעתים קרובות בהקשרים סביבתיים, שכן קבוצות גיל צעירות יותר יחוו באופן לא פרופורציונלי את ההשלכות השליליות של נזק סביבתי. 

לדוגמה, ההערכה היא שילדים שנולדו בשנת 2020 (למשל " דור אלפא ") יחוו עד פי שבעה יותר אירועי מזג אוויר קיצוניים במהלך חייהם, במיוחד גלי חום, מאשר אנשים שנולדו בשנת 1960, במסגרת הבטחות מדיניות האקלים הנוכחיות. 

יתרה מכך, בממוצע, קשישים מילאו "תפקיד מוביל בהגברת פליטת גזי החממה בעשור האחרון והם בדרך להפוך לתורם הגדול ביותר " בשל גורמים כמו מעבר דמוגרפי, דאגה מודעת נמוכה לגבי שינויי אקלים והוצאות גבוהות על מוצרים עתירי פחמן כמו אנרגיה המשמשת בין היתר לחימום חדרים ותחבורה פרטית. 

»ליטיגציה בנושא שינויי אקלים והזכות לסביבה בריאה

בשנת 2015, קבוצה של צעירים פעילי סביבה הגישו תביעה נגד הממשל הפדרלי בארה"ב בגין אי הגנה מספקת מפני שינויי אקלים בג'וליאנה נגד ארצות הברית. הצהרתם הדגישה את העלות הלא פרופורציונלית של הנזק הקשור לאקלים שיישאו הדורות הצעירים: "תובעים צעירים מייצגים את הדור החי הצעיר ביותר, הנהנים מאמון הציבור. לתובעים נוער יש אינטרס מהותי, ישיר ומיידי בהגנה על האווירה, משאבי טבע חיוניים אחרים, איכות חייהם, האינטרסים הרכושיים שלהם וחירויותיהם. יש להם גם אינטרס להבטיח שמערכת האקלים תישאר יציבה מספיק כדי להבטיח את זכויותיהם החוקתיות לחיים, לחירות ולקניין, זכויות התלויות בעתיד בר-חיים". בנובמבר 2016, התיק הותר לעלות למשפט לאחר ששופטת בית המשפט המחוזי בארה"ב אן אייקן דחתה את בקשת הממשל הפדרלי לדחות את התיק. 

לדעתה ובהוראתה אמרה, "בהפעלת 'שיקול הדעת המנומק' שלי, אין לי ספק שהזכות למערכת אקלים המסוגלת לקיים חיי אדם היא יסוד לחברה חופשית ומסודרת". 

הפוליטיקאית האוסטרלית כריסטין מילן הצהירה הצהרות לקראת הצעת חוק ביטול מחירי הפחמן משנת 2014, כינתה את המפלגה הלאומית הליברלית (שנבחרה לפרלמנט ב-2013) ובאופן מהותי את שריה, כגנבים בין-דוריים; ההצהרה שלה התבססה על ניסיונות המפלגה להחזיר לאחור את מדיניות מס הפחמן הפרוגרסיבית וההשפעה שתהיה לכך על ההון הבין-דורי של הדורות הבאים. 

הוצעו שתי נקודות מבט לגבי מה יש לעשות כדי לשפר את השוויון הסביבתי בין-דורי: פרספקטיבה של " קיימות חלשה " ונקודת המבט של "קיימות חזקה". מנקודת המבט ה"חלשה", יושג שוויון בין-דורי אם הפסדים לסביבה שעומדים בפני הדורות הבאים יקוזזו על ידי רווחים בהתקדמות הכלכלית (כפי שנמדד במנגנונים/מדדים עכשוויים). מנקודת המבט ה"חזקה", שום כמות של התקדמות כלכלית (או כפי שנמדדה במדדים עכשוויים) לא יכולה להצדיק להשאיר את הדורות הבאים עם סביבה מושפלת. לדברי פרופסור שרון בדר, הפרספקטיבה ה"חלשה" מתערערת על ידי חוסר ידע על העתיד, שכן איננו יודעים אילו משאבים בעלי ערך מהותי לא יוכלו להיות מוחלפים בטכנולוגיה. כמו כן, איננו יודעים באיזו מידה הנזק הסביבתי הוא בלתי הפיך. יתר על כן, לא ניתן להימנע מפגיעה נוספת במינים רבים של צמחים ובעלי חיים. 

חוקרים אחרים מתחרים על נקודת המבט של בדר. פרופסור וילפרד בקרמן מתעקש ש"קיימות חזקה" היא "דוחה מבחינה מוסרית", במיוחד כשהיא גובר על דאגות מוסריות אחרות לגבי אלה החיים כיום. בקרמן עומד על כך שהבחירה האופטימלית לחברה היא לתת עדיפות לרווחתם של הדורות הנוכחיים - אם כי, בהתאם למשל לתוחלת החיים, גם אלה מושפעים מחוסר קיימות - על פני הדורות הבאים. הוא מציע להציב שיעור היוון על התוצאות עבור הדורות הבאים כאשר מתייחסים להון הדור. בקרמן זוכה לביקורת נרחבת על ידי בריאן בארי וניקולס ורוסאליס. 

אחרים מתחו ביקורת על היסודות הכלכליים של ויכוחים סביבתיים על שוויון בין-דורי וטווח ארוך. לדוגמה, האנתרופולוג וינסנט אילנטי קרא "לטווח ארוך יותר מרקם, רב-גוני, רב-ממדי המתנגד לממגורות מידע מבודדים ותאי הד משמעתי". 

דיונים על שוויון בין-דורי בהפרשי התייחסות ברמת החיים בין אנשים בגילאים שונים או בני דורות שונים. שתי נקודות מבט על שוויון בין-דורי ברמת החיים הובחנו על ידי רייס, טמפל ומקדונלד. הפרספקטיבה הראשונה - פרספקטיבה "חתך" - מתמקדת כיצד רמת החיים בנקודת זמן מסוימת משתנה בין אנשים בגילאים שונים. הנושא הרלוונטי הוא המידה שבה, בנקודת זמן מסוימת, אנשים בגילאים שונים נהנים מרמת חיים שווה. הפרספקטיבה השנייה - פרספקטיבה של "קוהורט" - מתמקדת כיצד רמת החיים לאורך החיים משתנה בין אנשים מדורות שונים. עבור שוויון בין-דורי, הנושא הרלוונטי הופך את המידה שבה אנשים מדורות שונים נהנים מרמת חיים שווה לאורך חייהם. 

שלושה אינדיקטורים לשוויון בין-דורי ברמת החיים הוצעו על ידי ד'אלביס, באדג'י, אל מקאוי ונבו. המדד הראשון שלהם נובע מנקודת מבט רוחבית ומתאר את המצב היחסי של קבוצת גיל (גמלאים) ביחס למצבה של קבוצת גיל אחרת (צעירים). המדד השני שלהם נובע מנקודת מבט של עוקבה ומשווה את רמת החיים של דורות עוקבים באותו גיל. המדד השלישי של D'Albis, Badji, El Mekkaoui ו-Naaux הוא שילוב של שני הקריטריונים הקודמים והוא גם אינדיקטור בין גילאי וגם אינדיקטור בין-דורי. אינדיקטורים נוספים לשוויון בין-דורי פותחו על ידי רייס, טמפל, מקדונלד ווילסון. 

באוסטרליה, הושג שוויון בולט ברמת החיים, כפי שנמדד בצריכה, בקרב אנשים בין הגילאים 20 ל-75 שנים. עם זאת, קיימים אי שוויון מהותיים בין דורות שונים, כאשר דורות מבוגרים חווים רמת חיים נמוכה יותר במונחים ריאליים בגילאים מסוימים מאשר דורות צעירים. אחת הדרכים להמחיש את אי השוויון היא לבחון כמה זמן לקח לדורות שונים להגיע לרמת צריכה של 30,000 דולר בשנה (2009–10 דולר אוסטרלי). בקיצוניות אחת, אנשים שנולדו ב-1935 השיגו את רמת הצריכה הזו כשהיו בערך בני 50, בממוצע. בקצה השני, בני דור המילניום שנולדו ב-1995 השיגו את רמת הצריכה הזו עד גיל 10 בערך. 

שיקולים כגון זה הובילו כמה חוקרים לטעון שרמת החיים נוטה להגדיל דור על פני דור ברוב המדינות, ככל שהפיתוח והטכנולוגיה התקדמו. כאשר לוקחים זאת בחשבון, לדורות הצעירים עשויות להיות זכויות טבועות על פני דורות מבוגרים יותר, מה שעשוי לקזז את חלוקת העושר מחדש כלפי הדורות המבוגרים. 

ניתן להשתמש במגוון רחב של מדדי בריאות, הן אובייקטיביים והן סובייקטיביים, כדי לדון כיצד לתעדף רווחה על פני דורות. אמצעי אחד כזה מבקש לעזור לכל אחד להגיע לרמה מסוימת של בריאות למשך פרק זמן 'הוגן' בחייו, גם אם זה אומר לוותר על יעילות מסוימת במערכת הבריאות. 

פרופסור סטיבן ויסנסייל מתאר את העומס על מבוגרים בגיל העבודה הנוכחי בכלכלות מפותחות, שחייבים לטפל בהורים מבוגרים יותר וקרובי משפחה במשך תקופה ארוכה יותר. 

בעיה זו מחמירה בשל מעורבותן הגוברת של נשים בכוח העבודה, ובשל הירידה בשיעור הפריון, המותירה את הנטל לטיפול בהורים, כמו גם בדודות, דודים וסבים, על פחות ילדים. 

במערכות עם מערכות ביטוח לאומי חלשות, הדבר משפיע גם על רווחתם של קשישים שעשויים להיות להם פחות מטפלים מהאופטימלי.