תביעת אב לקבוע משמורת משותפת בבית משפט לענייני משפחה

האם ניתן לקבוע משמורת משותפת לאחר נחתם הסכם המגיר משמורת לאם? 

האב טען כי בפועל מתנהלים הצדדים באופן של "משמורת משותפת", כאשר הילדים חולקים את זמני השהות באופן כמעט שווה בין שני הבתים, האב הדגיש כי הגדרת המשמורת חשובה לו על מנת "לתת ביטוי למעמדו השוויוני ביחס עם ילדיו".

 האב ביקש לתת ביטוי מלא לשוויוניות, על ידי הוספת לילה אחד, אחת לשבועיים, בו ישהה הקטין עימו.

האב טען כי סירובה של האם לקבל את התביעה ולהכיר בו כהורה בעל מעמד שוויוני מלא, מעידה כי אין לה יכולת לראות בו הורה שווה המשקיע את אותם משאבים ביחס לשני הילדים.  

האם טענה שכל מטרתו של האב להימנע מתשלום מזונות וכי זו הסיבה להגשת התביעה.

אם היה בסיס לטענות שהעלתה האם בכתב ההגנה, מצופה היה ממנה שתפעל לביטול זמני השהות שנקבעו לאב ותגיש מיוזמתה תביעה לביטול או להפחתת זמני השהות.

העלאת הטענות האמורות רק במסגרת כתב ההגנה, בעקבות תביעתו למשמורת משותפת, מעוררת חשד כי אין בהן ממש.

העו"ס (עובדת סוציאלית) הבהירה כי יש משמעות חיובית בקביעת משמורת משותפת, בכך שיועבר מסר חשוב לקטין, לפיו לשני הוריו יש מעמד שווה ביחסים עימו וכן כי הם חולקים עימו את זמני השהות באופן שווה, העו"ס הוסיפה והתייחסה לקשר המיטיב שהיה בין ההורים שניהם, המלמד על אפשרותם להתנהל במשמורת משותפת וציינה כי זו הדרך בה הם נהגו למעשה.

מדוע ילד צעיר מבקש שיוסיפו לו עוד יום אחד בשבועיים לבילוי עם אביו?

דומה כי ההסבר לכך בא לידי ביטוי הן בתסקיר והן בדברים שאמר הקטין במסגרת הפגישה החסויה שהתקיימה עם עו"ס יחידת הסיוע ונועדה לאפשר לו לשתף ברגשותיו. אוכל לומר רק זאת, הקטין הבהיר כי יש לו קשר מצוין ושווה עם שני הוריו וכי חשוב לו שכך זה יוותר.

המצב בפועל הוא כי הקטין שוהה עם כל אחד מההורים מחצית מהזמן ואבהיר לעניין זה כי תוספת של יום אחד, פעם בשבועיים, לא היא שתגרום לשינוי ההגדרה, שכן מבחינה מהותית, התנהלו הצדדים בחלוקת זמנים שווה, גם אם מדובר היה, במערך של שבועיים, בחלוקה של שישה לילות אצל האב ושמונה אצל האם.

 התפקוד של כל הורה בנפרד, הוא תפקוד מצוין המיטיב עם הקטין ובא לידי ביטוי בקשר הטוב שיש לכל אחד מהם עמו. לכל אחד מההורים יש רשת תמיכה חברתית ומשפחתית והרושם הוא ששניהם דואגים לילדים ומעורבים בחייהם באופן המיטיב עמם.

תנאי המגורים של כל הורה מאפשרים משמורת משותפת שכן בכל אחד מהבתים יש לקטין מקום מותאם פיזית לצרכיו והקטין מרגיש בכל אחד מהבתים שהוא ביתו, והבהיר בפשטות לעו"ס שיש לו שני בתים.

המרחק שבין שני הבתים באותו רחוב במרחק של בניין אחד, על אותו צד של מדרכה, מאפשר גם הוא קיומה של משמורת משותפת, כפי שהתקיימה.

משמורת משותפת: התקדים בבית המשפט העליון 

מאז פסק הדין בבית המשפט העליון בע"מ 919/15 פלוני נגד פלונית, דומה כי התחושה בציבור הינה שלשאלת המשמורת יש חשיבות של ממש, ויש נטייה בציבור לחשוב שאם תיקבע משמורת משותפת יהיה האב פטור מתשלום מזונות לידי האם ויודגש כי לא כך הדבר. עם זאת, מקום שהתובע התעקש כי אדרש לשאלת המשמורת, נדרשתי לעשות כן.

משמורת משותפת- התקשורת בין ההורים

העובדה שבין שני הורים יש חילוקי דעות באשר לאופן גידול הילדים, שאינם מסכימים על עניינים כמו הרגלי שינה, הרגלי תזונה, לימודים ופנאי ביחס לקטין, אין בה כדי ללמד בהכרח על תקשורת לקויה.

באופן טבעי הורים חלוקים בדעותיהם בעניינים אלו. גם טרם הפירוד, כל הורה בא עם ניסיון חייו, עם חוויות הילדות שלו ועם הדרך שעבר עד לגיבוש תפיסת החיים שלו, באשר לדרך בה, לדעתו, יש לחנך ילדים.

כשההורים חיים יחד, מן הסתם מגיעים הם לעמק השווה, ואולם כשנפרדים דומה כי כל אחד מתבצר בעמדתו ומנסה להציג את האחר, כמי שאינו דואג לקטין.

דווקא כאשר יש חשש שכל הורה מתבצר בעמדותיו, אפשר ובית המשפט יעדיף הכרה בשני ההורים כמשמורנים, על מנת שלא לתת לאיש מהם "עדיפות" בקשר עם הקטין, לא ביחסים שבינם לבין עצמם ולא ביחס מול הקטין, וזאת כאשר ניכר בסיס תקשורתי טוב בין שניהם.

בהתבסס על הקשר התקין והבריא שהיה להורים, טרם הגשת התביעה וגם אחרי הפירוד, לאור ההתנהלות בה המשיכו תוך כדי ניהול ההליך כך למשל עת האם שהתה בחו"ל, שהו הקטינים אצל האב והוא אף נסע עם שניהם על מנת לאסוף את האם משדה התעופה מצאתי לקבוע כי יש לתת ביטוי למצב המתקיים בפועל.