הערכת פוטנציאל ההכנסה בעקבות בע״מ 919/15

עד הלכת בע״מ 919/15 שלטה בכיפה אותה עמדה לפיה על האב מוטלת החובה לזון את ילדיו בגין צרכים הכרחיים (בלעדיהם אין הילד יכול להתקיים) עד גיל 15, ללא קשר ליחס ההכנסות בין ההורים (ע״א 591/81יחיאל פורטוגז ני רוית פורטוגז, לו(3) 449 (1982)).

אשר למזונות "מדין צדקה", החובה תלויה ביכולתו הכלכלית של כל צד, והחלוקה בין ההורים תהיה שוויונית בהתאם ליחס ההכנסות (ראו: בע״מ  5750/03אוחנה ני אוחנה (פורסם בנבו, 8.6.2005).

השינוי שעשתה הלכת 919/15 היה בראותה את המזונות מגיל 6 ואילך כמזונות "מדין צדקה״ והחיוב עד גיל 6 נותר אבולסוטי על האב.

נקבע כי בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, וכי בהתקיים הסדר של משמורת פיזית משותפת והכנסה פנויה שווה, ישאו ההורים שווה בשווה במזונות הילדים, וישאו במישרין במזונות תלויי השהות בזמן בו שוהים הילדים במחיצתם.

יחד עם זאת, תחולת פסק הדין אינה מצטמצמת לכדי אותן עובדות ונסיבות, אלא גם במערכות עובדתיות שונות. כך מתחייב מחוות הדעת של שופטי בית המשפט העליון באותה פרשה, אשר העמידו, כולם, שני משתנים מהותיים המשליכים על חלוקת נטל המזונות בין ההורים והם אלה:

א. חלוקת זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מההורים.
ב. היחס בין ההכנסות הפנויות של ההורים.

לעמדה זו נמצא תימוכין בחוות דעתה של כבי השופטת ד׳ ברק-ארז, שם היא כותבת בפסקה 39: "כעת יש לבחון את יישומן של העקרונות שעליהם עמדתי לגבי ילדים בגילאי 15-6ומצב של משמורת משותפת שבו ההורים משתכרים באופן שווה, הוא המצב שבפנינו".