סיפורי הצלחה בגישור

סיפור ראשון: סערת בגידה, אופציות בהיי-טק וקריפטו נעלם – איך הגישור הציל את המשפחה מטביעה כלכלית ורגשית

היכרות עם בני הזוג

לפני כארבע שנים, לירון ועומר (שמות בדויים) היו מהזוגות התל-אביבים הנוצצים ביותר בסצנה החברתית. לירון, בת 35, עבדה כמעצבת פנים מצליחה עם אוסף פרויקטים מרהיבים. עומר, בן 38, שימש כאחד המהנדסים הבכירים בחברת סייבר מתקדמת שנסחרה בשוק האמריקאי, והחזיק אופציות בשווי לא ידוע אך פוטנציאלי גבוה מאוד. השניים נישאו לפני כחמש שנים, לאחר זוגיות של כשנתיים וחצי, והביאו לעולם בן ובת (כיום בני 4 ו-2). בתחילת הקשר היה נראה שהכול זורם, מרצון משותף להקים משפחה ועד אהבת בילויים וטיולים בעולם.

כמו זוגות רבים בענף ההיי-טק והעיצוב, עבדו שניהם שעות ארוכות מחוץ לבית; אף על פי שהבית נראה תמיד מטופח, עם ריהוט בוטיק, האווירה בבית החלה להשתבש כשנה וחצי לאחר הולדת בנם הראשון. עומר ירד למחתרת פרויקטים אינטנסיביים בחברה וספג לחץ עצום: החברה תכננה הנפקה נוספת והאופציות שלו יכלו להניב לו מיליוני שקלים אם היעדים יושגו. במקביל, לירון החלה להרגיש חסך רגשי: עומר כמעט לא שהה בבית, והיא עצמה נאלצה לנווט בין פרויקטים עיצוביים ובין טיפול בתינוק.

לפני כשנה, הכול התפוצץ: לירון גילתה שעומר היה בקשר קרוב מאוד עם מנכ”לית מחלקה צדדית בחברה האמריקאית (בגבולות פלירטוט אינטנסיבי בוואטסאפ, אך גם רמזים שהיה מעבר לכך). התחושה שלה היתה בגידה; בעוד עומר הכחיש בגידה פיזית, לירון טענה שמצאה צילומי מסך וצ'אטים מרומזים. הפיצוץ היה גדול. היא לקחה את שני הילדים ועברה לגור שבוע אצל הוריה.

ההחלטה לפנות לגישור

בשלב הזה, עומר חשש שהתפוצצות פרידה תגרום לו להסתבכות כלכלית ואישית (בפרט שעל הפרק עמד עניין האופציות: אם ייפתח תיק גירושין משפטי, אולי יצטרכו להעריך את שוויין באופן מלא, והשופט יקצה מחצית ללירון). לירון, מצדה, התלבטה אם ללכת לבית הדין הרבני ולתבוע “כתובה” ענקית בשל בגידה, או שמא עדיף שהדברים ייפתרו מחוץ לעין הציבורית. בסוף, לאחר שדיברה עם חברתה שגם התגרשה שנה קודם בגישור, היא שכנעה את עומר לפנות למגשרת מוסמכת.

למה לגישור? כי היא רצתה הסדר מהיר שמבטיח לה ביטחון כלכלי לילדים ו"עונש מוסכם" - או לפחות פיצוי - על תחושת הבגידה. הוא קיווה למנוע מלחמת עולם שתהרוס את המוניטין שלו בחברה, ותמנע חשיפת סודות מסחריים סביב צורת חלוקת האופציות.

פגישה ראשונית ובחירת מגשרת

שניהם בחרו במגשרת שהיא גם עורכת דין למשפחה, בעלת רקע כלשהו בטיפול זוגי, עם המלצות טובות על יכולתה לנווט סכסוכים בהיי-טק. במפגש הראשוני, המגשרת הסבירה על סודיות ההליך ועל החשיבות של גילוי מלא. היא שאלה אם הם מוכנים לשתף פעולה ולהגיע לניסוח הסכם. הם ענו "כן" במידה מסוימת של הססנות, אבל היה ברור שהחלופה - בית משפט יקר ומתיש - גרועה יותר.

חשיפת פרטי הרכוש ושאלת הקריפטו

בפגישות הראשונות, הסתבר שהזוג צבר לא מעט נכסים:

• דירה בתל אביב, בשווי של כ-3.5 מיליון ש"ח (משכנתא של 1.2 מיליון).

• תיקים בנקאיים משותפים: חסכונות בהיקף 400 אלף ש"ח.

• חשבון מטבעות קריפטו של עומר ב-Binance, שהוערך בכ-300 אלף דולר בשיא, אך בשוק התנודתי ייתכן שווי של 200 אלף דולר כיום.

• אופציות RSU בחברת הסייבר, שעומר מעריך שהן "שוות בערך מיליון שקל אם ההנפקה הנוספת תתממש בעוד שנה", אך "אין ודאות".

• רכב משפחתי קטן (המשועבד בחלקו לבנק).

• לירון פתחה עסק עיצוב עצמאי: עיקר ערכו הוא מוניטין, אין שם נכסים יקרים, למעט מחשבים ותוכנות מקצועיות. חובות של כ-70 אלף ש"ח לבנק.

בעיה ראשונה: עומר חשש שמניית החברה עדיין לא "שווה" מיליונים. הוא גם רצה להגן על האופציות מקריסה אפשרית (אם לא עומדים ביעדים). טען שזה מורכב להעריך אותן. לירון רצתה "חצי משווי הסטוק בחברה" בכל מקרה, ואף רמזה "תן לי פיצוי נוסף על הבגידה".

בעיה שנייה: חשבונות הקריפטו של עומר. הוא רמז שיש נפילות שוק, ייתכן שהשווי קטן, אבל לירון האמינה שיש לו יותר ארנקים וחשבונות ממה שאמר. היא חשדה שהסתיר חלק מהמטבעות. המגשרת ביקשה הסברים מפורטים ודו"חות טכניים. עומר חשש שחיטוט כזה יפגע בפרטיותו. בסוף, המגשרת הסבירה שאין טעם לחמוק, משום שגישור דורש גילוי. הוא הסכים להציג היסטוריית עסקאות מחצי השנה האחרונה. לירון עדיין חשדה, אבל לפחות זה הקל קצת על הדיון.

המתח סביב הילדים

זוג צעיר עם ילדים בני 4 ו-2. לירון טענה ש"בגלל שהוא כל הזמן עובד, הילדים לא באמת מכירים אותו". היא דרשה שהילדים יהיו אצלה 5 ימים בשבוע, ושעות מסוימות אצל עומר בסופשבוע. עומר רצה "משמורת משותפת" (או קרוב ל-50-50), אבל הודה שעומס העבודה עצום. הוא גם נסע מטעם העבודה לעתים ללילות ארוכים בגוגל-קמפוס אחר. ועם זאת, הוא חשש שאם לא יקבל מספיק זמן, יאבד קשר עם ילדיו. המגשרת עזרה להם להבין שילדים קטנים בגילאים האלה זקוקים ליציבות, אך גם לשני הורים. הם התחילו לבנות לוח זמנים בהדרגה: בתחילה 3 ימים אצל לירון, 2 ימים אצל עומר, סופשבוע מתחלק, ועם הזמן אפשר להרחיב בהתאם לנסיבות העבודה שלו.

מזונות הילדים והלכת בע"מ 919/15

בהתאם להלכה, אם עומר מרוויח נטו כ-30 אלף ש"ח ולירון כ-13 אלף ש"ח, אזי מזונות הילדים יחושבו לפי היחס ביכולת ההשתכרות ותלוי בזמני השהות בפועל. בהתחלה הציעה לירון: "12 אלף ש"ח לחודש". עומר נחרד מהסכום, והסביר שהוא גם צפוי לתת חלק משכר הדירה והמשכנתא. המגשרת ניגשה לחישובי פסיקה עדכניים והראתה שכנראה יסתכם סביב 4,000-5,000 ש"ח לחודש לכל הילדים, בתוספת מחצית מהוצאות חינוך ורפואה. לבסוף, במטרה "לפצות" אותה, עומר הסכים למזונות בסך 5,200 ש"ח לחודש, תוך הבטחה שבגיל 6 (של הבן הבכור) אפשר לעדכן מחדש, ואם יהיה 50-50 הם ידברו על הפחתה. לירון הסכימה.

המשא ומתן סביב הרכוש – איום של 'להתפרק' בבית המשפט

בתוך תהליך הגישור, בשיחה נפרדת (caucus) עם המגשרת, עומר הכניס איום סמוי: "אם היא לא תלך לי לקראתי ותאפשר לי לשמור על רוב האופציות, אצטרך לעורר מחלוקת על שווין וללכת לבית המשפט, ושם אדאג שהדירה נמכרת מייד, מה שיהיה לה סיוט כי היא גרה עם הילדים". המגשרת הגיבה שזו גישה כוחנית שמנוגדת לרוח הגישור, ושעליו לחשוב על הילדים.

אחרי התעקשות, סוכם כך:

1) לירון מקבלת את הדירה ואת כל הזכויות בה, ותיקח על עצמה גם את המשכנתא. במקביל, עומר מוותר על חלקו בדירה, אבל מקבל פיצוי של כ-400 אלף ש"ח מהחסכונות המשותפים + מחצית מיתרת קריפטו (לפי שווי שייקבע ביום חתימת ההסכם).

2) האופציות של עומר נותרים בידיו, אבל נקבע "סעיף השתתפות ברווח": אם בתוך 3 שנים מרגע הגט, עומר יממש בהצלחה מעל סכום מסוים (1.5 מיליון ש"ח), הוא יעביר ללירון 25% מהסכום שמעבר לרף הזה (להשלמה). זה מין "פיצוי" על הבגידה, כפי שהגדירה לירון.

3) לירון תיקח על עצמה את חוב העסק שלה (70 אלף ש"ח). הם חותמים שאינה חייבת לו הסברים איך תשלם.

4) שניהם יחלקו 50-50 את החובות בכרטיס האשראי המשפחתי, שהצטברו ל-40 אלף ש"ח, פרוסים על פני שנה.

היה רגע שמשא ומתן כמעט קרס. לירון צעקה: "אם לא היית מבלה עם ההיא, לא היינו פה". עומר האשים אותה בכך שהיא “לא מבינה כמה אני מקריב”. אבל המגשרת שמרה על קור רוח, הזכירה להם כמה הילד בן ה-4 שואל על אבא כל הזמן, ונתנה להם כמה דקות הפסקה בנפרד. בחזרתם, הסכימו להגיע לפשרה הנ"ל.

נושא גט ברבנות

הם זוג יהודי מסורתי למחצה. לירון חשבה לקדם גט מהיר. עומר הסכים מיד. בגישור, סוכם שיגשו לבית הדין הרבני מייד אחרי אישור ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה. נכתב בהסכם סעיף "שני הצדדים מתחייבים להתייצב לסידור גט בתוך 30 יום מיום מתן תוקף להסכם, ללא טענות ודחיות." זה חסך חשש מסרבנות גט.

סוגיות הילדים – סיכום

שניהם הבינו שהקטנים עדיין קשורים לאמא, אבל עומר התעקש לבלות איתם יותר זמן גם באמצע השבוע. הוסדר שביום שלישי יגיע לקחת אותם מהגן, ויחזיר אותם למחרת בערב. בסופי שבוע – פעם בשבועיים הם ישנים אצלו. בגיל 6 אולי יעברו למשמורת כמעט שוויונית. מזונות הוסדרו על 5,200 ש"ח בחודש + מחצית הוצאות חריגות, והסכימו לעדכן בגיל 6. נושא החגים: חילקו באופן שיכבד את המשפחות המורחבות.

הסכם והשלכות

לאחר 5 מפגשים סוערים, הוכנה טיוטת הסכם בת 30 עמודים. הקטע המורכב היה הסעיפים על האופציות והפיצוי אם יהיו רווחים גדולים. בסופו של דבר חתמו. ניגשו לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב לאישור ההסכם. השופטת שיבחה את ההסכם על יצירתיות כלכלית (מנגנון פיצוי אופציות) ועל שמירה על טובת הילדים.

מבט שנה קדימה:

הגט בוצע. לירון עברה לשפץ את הדירה ולהתאימה לחייה עם הילדים. עומר קיבל בשנה האחרונה את מימוש חלקי של האופציות (כ-600 אלף ש"ח אחרי מס), אך לא חצה את רף 1.5 מיליון, כך שלא נאלץ להעביר לה אחוזים נוספים מעבר להסדר. בכל זאת הוא משלם את המזונות (5,200 ש"ח) בלי עיכובים. הילדים רואים את אבא 2-3 ימים בשבוע. מספרים שהילדים מסתגלים, ולירון אמנם נפגעה עמוקות מהבגידה, אך שמחה שיש לה עכשיו שקט נפשי. שניהם מודים שבזכות הגישור, במקום "מלחמה" שעלולה להתפרש לשנים, הם יכולים להמשיך בחייהם ולהתרכז בקריירה ובהורות.

---

סיפור שני: בגידה מצד האישה ועסק תכשיטים משותף – איך גישור מנע התמוטטות ומלחמה בערכאות

רקע: העסק המשפחתי והערעור האישי

אורנה (42) ויוני (45), נשואים כ-12 שנה, גרים בראשון לציון. לשניהם שלושה ילדים: 10, 8 ו-5. לפני שבע שנים פתחו עסק משפחתי לייבוא ושיווק תכשיטי זהב ויהלומים, "O-Y Design", שהפך לסיפור הצלחה. אורנה לקחה חלק בעיצוב ושיווק, יוני תמך בטיפול פיננסי, מלאים, וניהול הלקוחות העסקיים. בתקופות טובות העסק הכניס רווחים נאים של עשרות אלפי שקלים בחודש. הם רכשו דירה יפה בראשון, נסעו לחו"ל לתערוכות תכשיטים.

לפני כשנה התגלה שאורנה פיתחה מערכת רגשית עם ספק יהלומים איטלקי, איתו שמרה על קשר קבוע בענייני מלאי, אך הקשר התפתח גם לפן אישי. ליוני הגיע מידע מסוים דרך וואטסאפ, ובסופו של דבר אורנה הודתה שהקשר חרג מגבולות העסקים והיה רומנטי. יוני התפוצץ מזעם, ראה בכך בגידה בוטה.

ההשלכות על העסק ועל המשפחה

העסק היה מאוד חשוב כלכלית לשניהם. היה להם גם הלוואה מסוימת בסך 300 אלף ש"ח מהבנק לפתיחת חנות פיזית. יוני רצה לפטר את אורנה מהעסק או לסגור אותו לגמרי. אורנה טענה שזה "תינוק שגידלו יחד" ושאין היגיון בחיסול מקור הפרנסה המשפחתית. אבל יוני איים "אגרור אותך לבית דין רבני, אוכיח בגידה, ואולי לא תראי פרוטה"

הם החלו בצעדים להכנת תביעות. יוני דיבר עם עו"ד שאמר לו שנושא הבגידה יכול להשפיע על כתובה, אבל זה לא בהכרח שולל זכויות רכוש מהאישה (במסגרת איזון משאבים). בסביבה לחצו עליהם לנסות גישור, בייחוד כי מדובר בעסק משפחתי מסובך, ואם יפרקו אותו בלי תכנון זה יפגע קשות בילדים.

פנייה למגשר ושאלת "למי זה משתלם?"

לבסוף, שניהם הגיעו למגשר פרטי מנוסה בתחום המסחרי ומשפחתי. כבר בפגישה ראשונה עלו רגשות קשים. יוני דרש הסדרי ראייה מצומצמים לאורנה, וטען שאינה אמא ראויה. אורנה בכתה והסבירה שזו הייתה "הרפתקה" בעקבות הפער הרגשי שחשה, אבל היא אוהבת את הילדים. כאן נכנסה תובנה שהמגשר שידר להם: "רוצים עתיד שקט לילדים? זה דורש שאף אחד מכם לא ימוטט את העסק, ולא ינתק את הקשר של הילדים עם ההורה השני."

הקשיים הרגשיים בגישור

יוני חש נבגד ורצה לנקום. אמר: "אעשה הכול כדי שהיא תשלם". המגשר עזר לו להבין שהליך משפטי יהיה ארוך, יגרום לצו מניעה על חשבונות העסק, הפסדים כספיים, ויגרום להפסד לשניהם. ואם העסק יתפרק, גם הילדים ייפגעו כלכלית.

אורנה חששה שתישאר בלי יכולת להתפרנס, בלי העסק שבנתה, ושאולי יוני יקבל משמורת על הילדים כי היא "בוגדת". היא למדה מהיועצים המשפטיים שגם אם בגדה, זה לא בהכרח שולל את זכויותיה, אבל היא רצתה להימנע מלהפוך את העניין לפומבי בבית הדין הרבני.

כינוס נכסים? ניהול משותף? או פתרון יצירתי?

המגשר העלה רעיונות שונים: 1) המשך ניהול העסק המשותף עם הפרדה מסוימת בתפקידים ובלוח זמנים. 2) מכירת העסק לצד שלישי וחלוקת הרווח. 3) חלוקה: אחד ירכוש את חלקו של השני. יוני בתחילה דרש "תני לי את חלקך ותחפשי עבודה אחרת". אורנה לא הסכימה, טענה שהיא אחראית על 70% מהעיצוב והמיתוג, והיא לא מוכנה להפקיר הכול. הם התלבטו גם על אפשרות למכור לאחד השותפים החיצוניים. אבל מוניטין החברה היה קשור בשם המשפחה.

פשרה: מודל "שניים אוחזים"

אחרי משא ומתן ארוך (כשישה מפגשי גישור!), הושג מודל ייחודי:

• העסק נשאר קיים, ואורנה תשמור על התפקיד היצירתי. יוני ממשיך לנהל את הכספים והמלאי.

• במקום שרק אחד יאיים על השני, הוחלט שיביאו מנהל חשבונות חיצוני שיפקח על הכספים, כדי למנוע טענות על גניבה או הסתרה.

• נקבע שמהלך שנתיים קדימה, אם העסק ממשיך להיות רווחי, יחלקו את הרווחים 60% ליוני ו-40% לאורנה - פשרה: יוני דרש יותר כי "יש בעיית אמון".

• לאחר שנתיים מיום הגט, לכל אחד מהם תהיה האופציה "לקנות" את השני החוצה על בסיס הערכת שווי מוסכמת.

• אם עד אז לא הגיעו להסכמה, ימכרו את העסק לצד ג' ויחלקו בכסף.

זה פתרון שאינו שגרתי, אבל בגישור יש מקום ליצירתיות. השאיפה: גם לא מיד לפרק את החברה, וכך הילדים לא ייפגעו כלכלית. אם יצליחו לעבוד יחד בשקט, ייתכן שהערך יעלה וכולם ירוויחו.

משמורת הילדים ומזונות

לגבי הילדים, סיכמו על משמורת משותפת חלקית: הילדים אצל אמא ראשון-שלישי, ואצל אבא רביעי-שישי, שבת מתחלפת. בגיל 8 של הקטן ישקלו לחלק 50-50.

מבחינת מזונות: הכנסות העסק לא יציבות, אבל בשנה האחרונה הרווח (אחרי משכורות) כ-25 אלף ש"ח נטו לחודש. שניהם מקבלים משכורת נפרדת מהחברה, אך יוני קצת יותר (אורנה 10 אלף, יוני 15 אלף, לפני בונוסים). הסכימו על מזונות בסך 2,500 ש"ח לחודש לכל הילדים יחד, כאשר מחלקים הוצאות חריגות 50-50. אם העסק קורס, יש סעיף שמאפשר פתיחת הסכם ודיון מחדש.

הבגידה: "פיצוי" או לא?

יוני דרש "תוספת" בתמורה לכך שלא ילך לבית הדין הרבני. אורנה בתחילה התנגדה. המגשר הציע לנסות לפצותו באחוז נוסף מהרווחים השנתיים של העסק - לכן הקבוע 60%-40%. כך הוא חש שהוא מקבל "פיצוי" על הפגיעה הרגשית ועל הסיכון של מעורבותה עם ספקים. אורנה קיבלה זאת בקושי, אך ראתה שהתמורה מאפשרת לה לא לאבד את עבודתה.

אישור ההסכם בבית המשפט

לאחר שהגיעו לניסוח סופי של 28 עמודים (הסכם גירושין מקיף), פנו שניהם לבית המשפט לענייני משפחה. ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין. כיון שהם יהודים, נדרשו לעבור סידור גט ברבנות. יוני שקיווה להשיג "קלף" בבית הדין בנושא בגידה – ויתר על זה לאחר שקיבל את הדרישות שלו בעסק. נתן לה גט ללא עיכוב.

לאחר מספר חודשים:

דווקא המודל עבד בצורה מפתיעה. אורנה התרחקה מהספק האיטלקי, שמחה שהיא נשארת בעסק ולא מתפרנסת בקושי. יוני מרוצה מהשליטה הפיננסית ומכך שכאשר העסק מרוויח, הוא מקבל 60%. הילדים, כך נראה, מצליחים לשמור קשר טוב עם שני ההורים. יש כמובן מתיחות כשיוצאים לתערוכת תכשיטים בעולם (אורנה לפעמים צריכה לטוס, ויוני חושש), אבל הם מנסים לתקשר בצורה בוגרת ולהישמע לעקרונות שהושגו בגישור.

כך, במקום פירוק מוחלט וקרב משפטי שיכול היה להרוס גם את המשפחה וגם את העסק, הגישור הוביל לפתרון דינמי ומותאם לצרכים האישיים והעסקיים.

---

סיפור שלישי: גירושין של זוג דתי-לאומי עם קריירה בהייטק וסודות קריפטו, ומחלוקת עמוקה על משמורת – עד שהגישור הציל את כולם

רקע משפחתי וקריירה

עמיחי (39) ורעות (36), זוג דתי-לאומי מירושלים, התחתנו בגיל צעיר יחסית (23-20). לאורך השנים הביאו 4 ילדים, כיום בגילאים 11, 9, 6 ו-3. עמיחי הוא מתכנת Backend בחברת פינטק מצליחה, מרוויח כ-28 אלף ש"ח נטו. רעות מורה בתיכון, משתכרת סביב 8,000 ש"ח נטו. הם גרים בבית פרטי קטן בפרברי ירושלים (שוויו כ-2.8 מיליון ש"ח, עם משכנתא של 900 אלף).

לפני שלוש שנים נכנס עמיחי לעולם המטבעות הדיגיטליים והחל להשקיע באופן פרטי. במהלך הקורונה הרוויח סכום לא מבוטל, והשתמש בו כדי לשדרג את הבית, אבל חלק מהקריפטו עדיין שמור בארנק דיגיטלי. מאז, הערך יורד ועולה. רעות חשדה שהוא משקיע "כספים משפחתיים" בסיכון גבוה בלי לשתף אותה. משברים החלו כשנודע לה שהשקיע כ-200 אלף ש"ח (מהחסכונות המשותפים) ב-Bitcoin וב-Ethereum.

אופי הקשר החל להידרדר מהרגע שרעות הרגישה שעמיחי מתרחק מבחינה דתית, לעיתים כבר לא מתפלל במניין, מדלג על לימוד התורה עם הילדים. "אני טרוד", הסביר. היא לא קיבלה זאת. עוד גילתה שמצ'וטט עם אישה חילונית מקבוצת הייטק, אומנם זה לא בהכרח בגידה פיזית, אבל ראתה בזה חריגה מערכי המשפחה. הם החלו לשקול גירושין.

ניצנים של פרידה ומרוץ סמכויות

רעות הלכה להתייעץ עם רב הקהילה. הוא הציע לנסות שלום בית. עמיחי דווקא חשב שהם הגיעו לקו סיום. הוא רצה לפתוח תיק גירושין ברבנות, אולי כדי "להקדים אותה". כך היה: עמיחי פתח "תיק גירושין ברבנות". אך בימינו, הגשת בקשה לגירושין מחייבת קודם "בקשה ליישוב סכסוך". כך הגיעו ליחידת הסיוע ונפגשו עם עובדת סוציאלית.

העובדת הסוציאלית זיהתה שיש רצון מה של שני הצדדים להימנע מ"מלחמה" בשל הילדים הרבים. המליצה להם על מגשר משותף. הם חששו, כי לא ידעו איך מגשר יכול להועיל כשיש פער ערכי דתי, חשד להשקעות מסתוריות בקריפטו, וגידול 4 ילדים בגילאים שונים.

בסוף, הסכימו לנסות. כך הגיעו למפגשי גישור פרטיים אצל מגשר מומחה בענייני משפחה וגם בענייני ממון מורכבים.

פגישה ראשונה: פריקת רגשות ומחלוקות

רעות התלוננה על "סטייה מהדרך הדתית", פחד שהילדים לא יקבלו חינוך דתי נאות אם יעברו למשמורת אצל עמיחי. היא רצתה משמורת מלאה אצלה, או לפחות שהיא תשלוט בחינוך ובלו"ז השבתות.

עמיחי זעק שהוא גם אבא פעיל, מלמד את הילדים תכנות בסיסי, ואהב לצאת איתם לטיולים. הוא טען שאין ב"קטע" החילוני, אלא רק מרגיש חנוק. "אני עדיין שומר שבת, רק לא תמיד מצליח להגיע לתפילה." הוא דרש משמורת משותפת או קרובה לכך.

כלכלית: הם צברו חסכונות של כ-300 אלף ש"ח (בחשבונות שקליים), חוץ מהקריפטו. עמיחי החזיק בחשבון ארנק קריפטו: פעם היה שווה 700 אלף ש"ח, עכשיו כנראה פחות, סביב 400 אלף. רעות פקפקה אם הוא חושף הכול.

ניסיון לפתרון – גילוי נאות ופשרה דתית

הצעד הראשון היה הסכמה שהמגשר יקבל פירוט מלא של הארנק הדיגיטלי, מבלי שזה ייצא החוצה, כדי שיוכל לאמת שהשווי אכן סביב 400 אלף ש"ח. עמיחי, מחשש פן, נתן למגשר הצצה באפליקציה שמאמתת את היתרה. (במסגרת חיסיון הגישור, הוכח שכיום יש 9 ביטקוין ועוד 30 איתריום, והערך נופל ועולה. המגשר דיווח לרעות "כן, זה עומד על כ-400 אלף ש"ח." )

במקום לפרק מיידית, הוצע מנגנון "If–Then":

1) הבית בירושלים נשאר רכוש משותף, אך פיזית רעות והילדים נשארים לגור בו.

2) עמיחי ישכור דירה בסמוך, לצורך נוחות ושת"פ סביב הילדים.

3) לגבי הקריפטו: עמיחי משאיר אותו לעצמו, אבל אם יממש במהלך שלוש השנים הקרובות, 40% מהרווח מעל 400 אלף ש"ח יועבר לרעות.

4) החסכונות השקליים (300 אלף) מחולקים באופן מיידי 60–40 לטובת רעות, כדי לפצות על החשש הכלכלי והעובדה שהוא זה שמחזיק "הפוטנציאל" בקריפטו.

5) המשכנתא על הבית – רעות תמשיך לשלם 1,500 ש"ח בחודש, עמיחי ישלים 2,000 ש"ח בחודש. כאשר הצעירה (בת 3) תגיע לגיל 10, יסגרו את הנכס או ימכרו, או שאחד הצדדים יקנה.

רעות בהתחלה רצתה לשמור על הבית לתמיד, אבל הבינה שייתכן ולא תוכל לשאת לבדה את המשכנתא. עמיחי אמר שאם בעתיד הם יחליטו למכור, חייבים מנגנון שהילדים לא ייפגעו.

הדיון על משמורת וחינוך דתי

הוויכוח הגדול היה: "האם עמיחי חייב לשמור שבת עם הילדים?" רעות דרשה סעיף שמחייבו לשמור שבת (למשל לא לנסוע איתם ברכב בשבת). עמיחי התנגד להכתבת אורח חיים דתי. אמר "אני לא מחלל שבת, אבל אני לא רוצה שתהיה לי מגבלה משפטית. אולי אלך לשיעור יוגה בימי שבת, לא בהכרח תפילה."

המגשר הציע שהתייחסות דתית לא תהיה בסעיפים מחייבים חוקית, אך כן יתייחסו למוסדות חינוך דתיים: הילדים יישארו במסגרת הממ"ד שהיו בו, והסכמה ששניהם יכבדו שבת מול הילדים, בלי להכניס הגבלות דרקוניות (איסור נסיעה). בסוף נרשם "שניהם יעשו מאמץ לכבד את המנהגים בהם הילדים גדלו, כולל שמירת כשרות בבית, הבאתם לבית הכנסת לפי המלצת הרב, אך אין חובה הלכתית קשיחה." הייתה פה גמישות חשובה.

סוכם על "משמורת פיזית משותפת": הילדים 3 ימים בשבוע אצל האם, 3 ימים אצל האב, וחילוק שבתות וחגים שווה בשווה עם דגש על חגי תשרי שניתן להורות לבחור סדר ידוע מראש (בשנה זוגית הם אצל רעות בראש השנה, בשנה לא זוגית אצל עמיחי וכד').

מזונות ילדים והתחשבות בהכנסות

עם 4 ילדים, ההוצאות לא קטנות. עמיחי מרוויח פי 3 בערך מרעות. בגיל הנוכחי (הצעירה רק בת 3), יש עדיין חובת האב לפי הדין האישי, אבל בהמשך (מעל גיל 6) תופסת הלכת 919/15 באופן מלא. לפיכך, הגדירו מנגנון דו-שלבי:

1) עד גיל 6 של הצעירה, עמיחי ישלם 6,000 ש"ח מזונות בחודש (סך כולל לכל הארבעה) + חצי הוצאות חינוך ובריאות חריגות.

2) מגיל 6 – יעברו למודל לפי יחסי הכנסות וזמני שהות בפועל, והסכום צפוי לרדת ל-4,500 ש"ח, אלא אם תהיה ירידה או עלייה בהכנסות מי מהם, ואז יבחנו העדכונים.

מכשול כמעט אחרון: חשש של "מכריחים אותו להינשא ברבנות"

כיוון ששניהם דתיים לאומיים, היה ברור שגט ייערך בבית הדין הרבני. רעות איימה שתשתמש בטענת "בגידה רוחנית" או "מעילה דתית" נגד עמיחי. המגשר הבהיר שמבחינת החוק, זה לא באמת מקנה לה יתרון עצום ברכוש. אם תרצה, תוכל לנסות לתבוע כתובה, אבל הסיכויים לא גבוהים אם אין הוכחה לבגידה בפועל. היא השתכנעה שלא כדאי לנהל מלחמה רבנית. הם ציינו בהסכם כי הם "מוותרים על כל תביעת כתובה זה נגד זה".

חתימה ואישור

התהליך לקח כארבעה מפגשים + מפגש נפרד לכל אחד (סה"כ 6). המגשר ניסח הסכם מפורט של 25 עמודים. הוסיפו סעיף גמיש לגבי הקריפטו: "אם הערך צונח מתחת ל-200 אלף, לא מחויב להוסיף פיצוי; אם עולה מעל 400 אלף, 40% מההפרש יועבר אליה." אישרו את ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, קיבלו פסק דין, והופנו לסידור גט בבית הדין הרבני שם סיימו במהירות יחסית.

חודשים לאחר מכן:

הילדים עוברים בין שני הבתים, שנמצאים במרחק 10 דקות נסיעה. עמיחי לא חדל מלהצהיר שהוא "מאמין" אך ברמת דת נמוכה מזו שהוא התחנך בה. הילדים עדיין במסגרת דתית. הוא מכבד זאת. המזונות משולמים בזמן, רעות מתפרנסת גם מהוראה וגם מקבלת כמה שעות חוגים פרטיים. אין מלחמות ענקיות. בפועל, שתיהן מודות שהגישור אפשר לפרק את המחלוקת בלי להרסן.

---

סיכום השלושה: למה הגישור עבד, ואיך הסיפורים מציגים את מורכבות התהליך

בשלושת הסיפורים, בני הזוג כמעט ונקלעו למאבקי ענק בבתי המשפט או בבתי הדין הרבניים: בגידה, רכוש מורכב כמו אופציות וקריפטו, עסקים משותפים ומשכנתאות כבדות. בכל אחד מהמקרים, הצדדים בחרו בגישור כי הבינו שהעימות המשפטי עלול לגרור עלויות כבדות, עיכובים ארוכים, פגיעה קשה בילדים ובהורים עצמם. הגישור אפשר "לפרוק כעסים" בצורה מבוקרת, להעלות חשדות לגבי הסתרת נכסים, לגבש מנגנוני פיצוי יצירתיים (כמו אחוזים מהרווח העתידי באופציות או הקריפטו). ילדים רבים זקוקים לשתי דמויות הוריות מתפקדות גם אחרי הגירושין, והגישור מציע אווירה ודיאלוג שלא מזיק להם כמו הליך ליטיגציה.

סכסוך מורכב:

סיפור עומר ולירון: בגידה לכאורה, אופציות הי-טק ששווין לא ודאי, צירוף קריפטו, משכנתא על דירה. הם הצליחו בפשרה שמבוססת על "סעיף אם-אז" – אם האופציות יתממשו ליותר מערך מסוים, עומר ישלם לה אחוז מסוים כפיצוי.

סיפור יוני ואורנה עם עסק התכשיטים: שניהם עמדו להרוס את פרנסתם המשותפת בגלל בגידה רומנטית. בגישור, הגיעו למודל שמאפשר לעסק להמשיך, מחלק רווחים בהטיה לטובת יוני במשך שנתיים, ולאחר מכן אפשרות לקנות אחד את השני או למכור. הילדים נהנו מזה שההורים שמרו על רמת חיים סבירה ויציבות כלכלית.

סיפור עמיחי ורעות הדתיים: תערובת של פערים דתיים, השקעות קריפטו ענקיות בסיכון, 4 ילדים קטנים. רצו להילחם דרך בית הדין הרבני, אך בסוף הבינו שפתרונות גישור (חלוקת קריפטו באמצעות טווחים, הסדר משמורת דתי-למחצה) יעבדו טוב יותר. הוסיפו סעיפי גמישות לעתיד.

בשלושת המקרים, חוזרים שוב ושוב על עיקרון היסוד: בגישור מתבצעת חלופת רעיונות, בניית הסדרים מותאמים, חשיבת "Win-Win". אף צד לא מקבל הכול, אבל שניהם יוצאים מורווחים יחסית לבתי המשפט (שם הכרעה שיפוטית עלולה להיות חד-צדדית, ממושכת ויקרה). כמו כן, בכל אחד מהסיפורים, הילדים הרוויחו ממיעוט המלחמות ומכך שהתקשורת בין ההורים השתפרה לפחות במובן הפרקטי של קבלת החלטות משותפות.

סיפורים אלה מדגימים שמזווית מאתגרת – בין אם בגלל בגידה, נכסים מורכבים (אופציות, מניות, קריפטו), טינות רגשיות, פערים דתיים, חשש פן צד אחד יסתיר נכסים – הגישור יכול לא רק "להציל" את הצדדים מאסון משפטי וכלכלי, אלא להציע פתרונות יצירתיים וגמישים שנשענים על ערכי שיתוף פעולה, שמירה על הילדים, וחיסכון בזמן ובכסף. זה הכוח האמיתי של גישור גירושין בעידן הנוכחי, בו נכסים טכנולוגיים מורכבים וכלכלות משתנות ללא הרף.```