מזונות הסכם גירושין | הסכם ממון | דירה - ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א, השופט יהורם שקד: פס"ד בתביעה למזונות ומדור קטין (תמ"ש 67407-07-20)

1. בפני תביעה למזונות ומדור קטין בן כ 11.5 שנים, שהגישה התובעת כנגד הנתבע (להלן גם: האם, האשה, האב, האיש – בהתאמה). כבר עתה אציין כי כל ניסיונותיי להביא את הצדדים לכדי הסכם פשוט שיסיים את כלל המחלוקות ביניהם וגם לאחר הגשת סיכומיהם- כשלו. לצערי הרב, והדברים יפורטו בהמשך, הליך זה יצא מכל פרופורציה, כאשר לפרקים נדמה היה כי הסכסוך האמיתי שבין הצדדים לא כולו קשור לעניין מזונותיו של הילד.

2. הצדדים שבפני נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 2012 ובאותה השנה נולד בנם (להלן: הילד, הקטין ). בעוד שלאב היו אלו נישואיו הראשונים, לאם היו אלו נישואיה השלישיים, כאשר מנישואיה הראשונים יש לה בן בגיר ומנישואיה השניים בת שבמועד הגשת התביעה הייתה בת כ 16 שנים.

3. בשנת 2012 חתמו הצדדים על הסכם ממון,שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. עיקרו של הסכם הממון היה כי דירתה של האשה ברחוב.. בהרצליה (להלן: דירת א' ), אשר נרכשה על ידי טרם נישואיה לאב, תיוותר בבעלותה הבלעדית.

4. ביום 29.7.20 הוגשה התביעה שבפני, שבמסגרתה עתרה האם לחיובו של האב במלוא הוצאותיו הנטענות של הקטין בסך של 7,950 ₪ המורכבות מהרכיבים הבאים: כלכלה – 1,000 ₪; ביגוד – 900 ₪; הגיינה – 350 ₪; נסיעות – 300 ₪; ציוד/משחקים – 400 ₪; חוגים – 1,800 ₪; הוצאות מדור – 1,200 ₪; דמי טיפול – 2,000 ₪. יוער כי במסגרת תצהיר עדותה הראשית טענה האם כי הוצאות הכלכלה של הקטין עמה עומדות כעת על 1,500 ₪ ואילו סעיף הנסיעות התעדכן ל 500 ₪.

5. ביום 1.9.20 בהחלטה לפסיקת מזונות זמניים, חייבתי את האב לשלם לידי האם סך של 1,200 ₪ לחודש בעבור הוצאות תלויות שהות וכן לשאת ב 55% מהוצאות הקטין שאינן תלויות שהות. עוד ובנוסף מצאתי לציין כי: " שימת לב כי לעת עתה לא נתתי משקל לנתון משמעותי בדמות דירתה של האם, ומצד שני לא התעמקתי יתר על המידה בכלל הוצאותיו המדויקות של הקטין, לרבות בהוצאות מדורו אצל האב" .

6. ביום 20.1.2022 חתמו הצדדים על הסכם גירושין ובו התייחסות גם למזונות הקטין, שם נקבע כי האב ישלם לידי האם סך של 2,000 ₪ לחודש. בפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני הוסכם (כפי שנרשם מפי ב"כ האם) "עניין אחד להבהיר כי המזונות שנפסקו כאן בהסכם היום זמניים בלבד עד למתן פסק דין בעניין מזונות קבועים בבית המשפט שיחול רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה" (ראהש' 5-6 לפרוטוקול).ביום 14.9.22 הצדדים נשאלו שוב מדוע יש לברר תובענה זו לנוכח הסכם המזונות (גם מתוך מחשבה שייתכן והצדדים יודיעו על הסכמות כלשהן שתייתרנה בירור התביעה) ובהודעת ב"כ האשה מיום 25.10.22 שבה האשה והפנתה להחרגה שבפרוטוקול בית הדין הרבני, כך שיש לשמוע את התביעה ופסק הדין יחול רטרואקטיבית כמוסכם על ידי הצדדים. מאחר והצדדים הגיעו הן להסכמות דיוניות והן להסכמות מהותיות, אשר קיבלו תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני ואף נעתרתי להן במסגרת ההחלטה להוסיף ולברר את התביעה שבפני, כמובן שפסק דין זה ישקף הסכמות אלה ויהלום אותן.

7. הקטין מחלק את זמנו בין הוריו, כך שהוא אצל אביו יומיים באמצע השבוע כולל לינה וכל סוף שבוע לסירוגין עד מוצ"ש, כלומר חלוקה של כ 60% אצל האם וכ 40% אצל האב.

8. הצדדים נשמעו ולאחר שהוגשו סיכומים, בשלה העת ליתן פסק דין זה.

ב' – טענות הצדדים:

9. להלן עיקר טענות האם:

א. האם עובדת כמרצה באוניברסיטה הפתוחה בשכר של כ 11,000 ₪ נטו לחודש.

ב. דירת א' מושכרת תמורת כ 7,600 ₪ ומאידך רובצת עליה משכנתא בסך חודשי של 3,600 ₪ לחודש וכן הוצאות אחזקת בסך של 1,500 ₪ (ארנונה, ועד בית, אינטרנט וחשמל) מגולמות בתוך שכר הדירה.

ג. האב עובד כרופא והכנסתו כ 50,000 ₪ נטו לחודש.

ד. הילד ספורטאי מצטיין הנצרך לתזונה מקיפה ועשירה.

ה. תחת נסיבות אלה, יש לחייב את האב במזונות ומדור הילד כאמור לעיל.

10. להלן עיקר טענות האב:

א. האב עובד כרופא והכנסתו הכוללת עומדת על כ 22,000 ₪ נטו לחודש.

ב. הכנסתה האמיתית של האם מעבודה עומדת על כ 13,300 ₪ לחודש ובנוסף יש לה הכנסה נוספת מנכסים שהיא משכירה בסך כולל של כ 13,000 ₪.

ג. האם רכשה את חלקו של האב בדירה ב...(להלן: דירת ב' ) בתמורה המשקפת שווי של 3.2 מיליון ₪, תמורה הנמוכה משמעותית מהשווי האמיתי כתוצאה מלחצים שהפעילה על האב. מאוחר יותר, האם מכרה את דירת ב' תמורת 3.6 מיליון ₪.

ד. לאם נכסים נוספים והכנסות נוספות ומצבה הכלכלי טוב משל האב ותחת נסיבות אלה יש לחייב את שני ההורים לשאת בהוצאות הילד כפי יכולותיהם האמיתיות.

ג' – דיון:

ג.1. – יכולותיהם הכלכליות של ההורים:

11. תלושי השכר שצירפה האם לשנת 2021 מלמדים על שכר נטו של כ 12,300 ₪ לחודש. עוד ובנוסף, מקבלת האם דמי שכירות בעבור השכרת שתי יחידות דיור בדירת א'בסך של 7,600 ₪ לחודש, כאשר לטענת האב האם משכירה שלוש יחידות דיור תמורת סך של 13,000 ₪ לחודש. בכל אופן, טענתו של האב להשכרת שלוש יחידות דיור לא הוכחה ואולם האם הודתה כי בעבר הדירה (מפוצלת) אכן הושכרה כשלוש יחידות (עמ' 3, ש' 32-33), ללמדך על הפוטנציאל האמיתי של הנכס.

12. בהינתן שהאם משלמת משכנתא בסך של 3,600 ₪, יוצא אפוא כי יש לה תוספת שכר של כ 4,000 ₪ לחודש. האם טענה כי היא נושאת בתשלומי אחזקת יחידות הדיור בסך של 1,500 ₪ לחודש, ואולם טענתה לא הוכחה ואף הסכומים הנטענים להיות משולמים על ידה, לא הוכחו אף הם (ר' עמ' 7, ש' 14-20).

13. לטענת האב, שוויה של דירת א' כ-5 מיליון ₪ ואולם לא הובאו ראיות לכך ומאידך, אף האם לא הביאה ראיות שיכולה הייתה להביא בנקל, לסתור זאת.

14. דירת ב' נמכרה תמורת 3.6 מיליון ₪, כאשר המשכנתא שרבצה עליה עמדה על סך של כ 1.6 מיליון ₪ וכן ידוע שהאם רכשה את חלקו של האב בדירה זו תמורת 810,000 ₪ (ר' הסכם הגירושין), כלומר לאשה נותר סך של כ 1.2 מיליון ₪ ולזאת נוסיף את היותה בעליה של דירת א'. מצד שני, בחקירתה הנגדית טענה ב"כ האב כי לאם 700,000 ₪ ביתרת זכות, נכס מקרקעין (דירת א') השווה 2 מיליון ₪ עליו משכנתא בגובה 500,000 ₪, כלומר לפי דבריה של ב"כ האב, סך נכסיה של האם עומד על כ 2.2 מיליון ₪ (ר' עמ' 4, ש' 2-4).

15. לצערי, שני הצדדים לא הביאו את התמונה המלאה, ואולם ניתן לבחון את היקף רכושם האמיתי של הצדדים דרך העובדות הבלתי שנויות במחלוקת והן כי האשה רכשה את חלקו של האיש בדירתב' תמורת 810,000 ₪. בשים לב כי על הדירה רבצה משכנתא בסך של כ 1,600,000 ₪, כלומר חלקה של האשה בדירה אף הוא 810,000 ₪, וסך כל הסכומים מוביל לכ 3,200,000 ₪.

16. נזכיר כי הדירה נמכרה תמורת 3,600,000 ₪, ולכן החלק שצמח לאשה מהדירה הוא כ 1,200,000 ₪. אמור מעתה, בגין דירת ב' קיבל האיש כ 800,000 ₪ והאשה 50% יותר, כ 1,200,000 ₪ פער של כ 400,000 ₪ ביכולות.

17. חלקו של האיש ששולם לו על ידי האשה, שימש אותו לרכישת דירה "על הנייר", כאשר יתרת הסכום משולמת באמצעות הלוואה, כך שאין ברכישה של האב כדי לשנות את מצבו הכלכלי, אלא אם כן ימכור את הדירה מעבר לסך שרכש אותה ולזאת כמובן, אין שביב ראיה.

18. בנוסף, לאשה דירתא' שאת שווייה אינני יודע. מאחר ועל פי הפסיקה, אין לבחון רק את הכנסות האשה אלא את כלל יכולותיה הכלכליות, יוצא איפה כי לאשה דירתא' וסך נוסף של 1,200,000 ₪.

19. האב עובד הן כשכיר (ממוצע תלושי שכר בסך של 14,160 ₪ לחודש) ובנוסף עובד גם כעצמאי שלעניין זה צירף האב דוחות רווח והפסד לשנת 2021 (רווח לפני מס של כ 290,000 ₪, כלומר תוספת ברוטו של כ 24,000 ₪ לחודש) ולשנת 2022 (רווח לפני מס של כ 42,000 ₪ לחודשיים, כלומר תוספת ברוטו של כ 21,000 ₪ לחודש). מתוך הנ"ל עולה בהערכה כי שכרו נטו של האב עומד על כ 14,160 ₪ כשכיר ועוד כ 10-12 אלף ₪ נוספים מהיותו עצמאי, ובסה"כ כ 25,000 ₪ בערכי נטו לחודש.

20. בעוד שהאם משלמת משכנתא בעבור דירתא' בסך של 3,600 ₪ לחודש (ומאידך מקבלת שכירות של כ 7,600 ₪), האב נושא בדמי שכירות בסך של 5,200 ₪ לחודש.

21. בחינת כלל יכולותיהם של הצדדים מעלה כי:

א. לאם– דירת א', יתרת זכות בסך של כ 1,200,000 ₪, הכנסות מעבודה ומשכירות של כ 16,300 ₪ (12,300 ₪ + 4,000 ₪ יתרת שכירות).

ב. באשר לסך של כ 1,200,000 ₪ שבידי האם [הערה – האם טענה כי ביצעה שיפוץ בגובה של כ 220,000 ₪] - אף אם בידיה סכום נמוך מהסכום המקורי, עדיין אין מחלוקת כי הסכום שבידה יכול להביא לה הכנסה בדמות ריבית או תשואה, שדי באותה הריבית ו/או באותה התשואה כדי להדביק את הפער שבין ההכנסות של שני הצדדים (האב כ 20,000 ₪; האם כ 16,300 ₪). נתון שעליו אין מחלוקת, כאמור לעיל, הוא כי לאם 400,000 ₪ יותר לאב מתוך דירת ב' בלבד.

ג. לאב – דירה שרכש מתוך 810,000 ₪, הכנסות מעבודה בסך של כ 25,000 ₪ ותשלום שכירות של כ 5,200 ₪ (הכנסה פנויה של כ 20,000 ₪).

22. בשים לב לכל האמור לעיל, אני מעריך את היכולות הכלכליות של הצדדים ביחס של 60-40 לטובת האם, לכל הפחות. אעיר כי שווי כלל נכסיה של האם פחות כלל נכסיו של האב מסתכם הן בדירת א' והן ברווח מדירת ב' (כ 400,000 ₪), כך שקביעתי דלעיל יכולה אף לעשות חסד משמעותי עם האשה ואחת הדרכים להוכיח זאת היא בניסיון לחשב כמה שנות חיסכון סביר יידרשו לאב כדי להשיג יתרת רכוש וכספים שווה לאם.

ג.2. – צרכי הקטין:

23. בעניין זה שני הצדדים לא הביאו די ראיות, למרות שהאם טענה כי הקטין צורך אצלה מזון בסך של 1,500 ₪ לחודש בהיותו ספורטאי מצטיין הנדרש לתזונה מקיפה (תותים וכו') שמשתתף בחוגים לא מעטים וחי בסביבת מגורים יוקרתית.

24. מאחר ומסקנתי היא כי על האם לשאת ב 60% מהוצאות הילד ומנגד הילד שוהה אצלה 60% מהזמן, שני הנתונים הללו מבטלים ומאיינים את הצורך לבחון מהן הוצאותיו תלויות השהות של הילד, מאחר ובפועל האם אמורה לשאת ב 60% מההוצאות ומנגד היא נושאת בפועל ב 60% מהוצאותיו באופן ישיר כשהוא עמה. להמחשה, נביא את הדוגמא הבאה: הוצאותיו תלויות השהות של הילד עומדות על A ₪ לחודש, חלקה של האם A 0.6 (60% מתוך A ₪) ובפועל היא נושאת באופן ישיר ב A 0.6 (60% מהזמן מתוך A ₪).

25. יוצא, איפוא, כי תהיינה אשר תהיינה כלל הוצאותיו תלויות השהות של הקטין, אין על האב כל חיוב ישיר לידי האם וכל צד יישא בהוצאותיו תלויות השהות של הילד כאשר הוא עמו.

26. חרף האמור לעיל, וכדי למנוע סברה כי לא נתתי כלל דעתי להוצאותיו של הילד, אציין שמצאתי להעריך את סך המזון הכולל שלו ואת יתר הוצאותיו תלויות השהות על הצד הגבוה בשני הבתים בסך של 3,000 ₪ לחודש. באשר למדור, האב משלם שכירות בסך של 5,200 ₪ לחודש ובשים לב להסדרי השהייה של הקטין עמו, אני מעריך את מדורו בכ 1,000 (כ 20%) ואת מדורו אצל האם (לאם אין שכירות, אלא משכנתא) בסכום זהה, כלומר מדור כולל בסך של כ 2,000 ₪ לחודש. יוצא, איפוא כי כלל הוצאותיו תלויות השהות של הקטין עומדות על כ 5,000 ₪ בשני הבתים, וגם זאת על הצד הגבוה.

27. באשר להוצאות הילד אשר אינן תלויות שהות שהן: חוגים, שיעורי עזר, הוצאות רפואיות, הוצאות בית ספר, רכישת ספרים, מחברות וכן כל הוצאה הקשורה ללימודיו בבית הספר, טלפון נייד, מחשב, נסיעות, תנועת נוער – הוצאות אלו ישולמו על ידי ההורים בחלקים שווים ועד למועד גיוסו לצה"ל, חרף הפער ביכולות וכל זאת על מנת למנוע חיכוכים מיותרים ועתידים והתחשבנויות לא משמעותיות בין ההורים.

28. נאמן לפסק דינו של בית הדין הרבני ולהסכמות הצדדים (ר' בהרחבה בסעיף 6 לעיל) , פסק דין זה והקביעה כי אין על האב כל חיוב לידי האם, הרי שכל תשלום ששילם האב למזונות זמניים (בין בהסכם מכח הסכם הגירושין ובין מכח ההחלטה למזונות זמניים) – יושב לו. אני מודע לחלוטין לפסיקה לפיה אין זה נהוג להשיב מזונות "שנאכלו" ויחד עם זאת, במקרה מאד מיוחד זה בו הצדדים בחרו במודע שאורה אחרת ולבחירה זו ניתן תוקף של פסק דין, אינני סבור כי על הנוהג לגבור על הסכמות הצדדים ועל פסק הדין והחלטתי שלי בעקבותיהן.

29. כל החלטה שלא לחייב את האם להשיב לאב את המזונות הפסוקים אשר שולמו לידיה למעשה תפר: "... את חבילת הסיכויים והסיכונים שהצדדים היו מחלקים ביניהם, אילו היו כורתים חוזה לפני-המעשה ( ex ante ) – זאת, אחרי שסיכונים וסיכויים אלה התממשו כפי שהתממשו ויצרו מציאות מוגמרת, ומבלי שהמזכה קיבל על עצמו את אותה חלוקת סיכויים וסיכונים לפני המעשה . תוצאה זו, כמובן, אינה מתקבלת על הדעת" , כלשונו של בית המשפט העליון בע"א 6164/22 סמיטס נ' ווטאירפול (נבו, 8.10.23; פסקה 70 לפסק הדין; הדגשות לא במקור).

ד' – סיכומם של דברים:

30. אשר על כן ומכל המקובץ לעיל, הריני להורות כדלהלן:

א. אינני מקים כל חיוב על האב לתשלום לידי האם בעבור הוצאותיו תלויות השהות של הקטין וכל צד יכלכל את הקטין כאשר הוא עמו.

ב. הצדדים יחלקו בהוצאות הקטין שאינן תלויות שהות, כאמור בסעיף 27 לעיל, בחלקים שווים.

ג. מאחר והקטין שוהה עם אמו זמן עודף, קצבת המל"ל תוסיף להיות משולמת לה.

ד. כל התשלומים ששילם האב לידי האם למזונות הקטין, כאמור בסעיף 28 לעיל, יושבו לו בתוך 30 ימים בערכי קרן בלבד. ככל שסכום כלשהו לא ישולם במועד, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומו על ידי האב ועד למועד פירעונו המלא על ידי האם.

ה. בשים לב לתוצאת פסק דין זה ובשים לב להתנהלות, מצאתי לחייב את האם בשכ"ט ב"כ האב בסך של 15,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ו. פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ז. התיק ייסגר.

ניתן היום, כ"א כסלו תשפ"ד , 04 דצמבר 2023 , בהעדר הצדדים.

א' – העובדות הצריכות לעניין: