בימ"ש לענייני משפחה ת"א: מחיקת תובענה בטענה לחוסר סמכות עניינית העברת מקרקעין (תמ"ש 64000-09-24)

 

 

 

 

 

פסק דין זה עוסק בשאלת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לברר את התובענה שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבע זאת לנוכח בקשת הנתבע למחיקת התובענה  על הסף בשל היעדר סמכות עניינית  של בית המשפט כאן לדון בתובענה.

 

רקע וטענות הצדדים:

1.      התובעת הגישה ביום 24.9.2024 תביעה כנגד הנתבע, הוא נכדה של אחותה, למעשה של שתיים מאחיותיה.

 

2.      המבקש הוא הנתבע (להלן: "המבקש") בהליך בו המשיבה (להלן: "המשיבה") הגישה כנגדו תובענה להצהיר כי הסכמי העברה ללא תמורה מיום 25.8.2022 במסגרתם נרשמו על שם הנתבע הזכויות הקנייניות של התובעת בנכסים, מושא כתב התביעה, הינם הסכמי נאמנות בהתאם לחוק הנאמנות, תשל"ט – 1979 (להלן: "חוק הנאמנות") ולחילופין, להורות על ביטול ההסכמים בשל פגם בכריתתם בחמת עושק כקבוע בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") ולחילופי חילופין, להורות על ביטול ההסכמים בשל היותם הסכמי מתנה כקבוע בחוק המתנה, התשכ"ה – 1958 (להלן: "חוק המתנה") ובהם תנאי מפסיק ושוב לחילופין, לקבוע כי מדובר במתנה מחמת מיתה האסורה לפי סעיף 8(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה").

 

3.      עוד מיד עם הגשת התביעה וביום 24.9.2024 נדרשה התובעת להבהיר סמכותו של בית המשפט כאן באשר התובעת והנתבע אינם בני משפחה כפי ההגדרה הקבועה בסעיף 1 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה – 1995.

 

4.      הבהרת התובעת נסמכה על כך כי התביעה הוגשה לפי חוק הירושה ומכאן סמכותו של בית המשפט כאן. לאחר הגשת הבהרות התובעת באשר לסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, נדרש הנתבע להגיש כתב הגנה וזאת מבלי להכריע לעת הזו בסמכותו העניינית של בית המשפט כאן.

 

5.      המבקש הגיש בקשה למחיקה על הסף. לטענת המבקש, אין לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתיק זה בהתאם לחוק בית המשפט לענייני משפחה או בהתאם לכל דין אחר וכי זו צריכה להתברר לפי בית המשפט המחוזי.

 

6.      המבקש טען טענותיו בהסתמכו על הוראת סעיף 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה ומהטעם כי "אין מדובר במתנה מחמת מיתה אלא במתנה לאלתר שאיננה ניתנת לביטול". יש לציין כי מרבית טענות המבקש בבקשתו התייחסו באופן מהותי לעילת התביעה ולעובדות התביעה.

 

7.      עתה מונחת לפני גם תגובת המשיבה. לטענת המשיבה, סוגיית הסמכות נדרשת להיבחן בזיקה ל"מבחן הסעד" ומכאן שהמבחן פשוט יחסית ועל פיו אין בית המשפט נדרש לטענות ההגנה לטובת קביעת הסמכות אלא רק למסכת העובדתית בכתב התביעה.

 

8.      המשיבה סבורה כי אין כל טעם ענייני בבקשה למחיקת התובענה על הסף ואין כל טעם משפטי המצדיק זאת שכן היא נשענת על טענה לא רלוונטית לעניין הסמכות העניינית נוכח הטענה כי מדובר במתנה לאלתר שאינה ניתנת לביטול. טענה זו, לשיטת המשיבה, היא לגופו של הסכסוך בין הצדדים וככזו צריכה להתברר עובדתית ומשפטית במסגרת ההליך העיקרי.

 

9.      המשיבה מדגישה בתגובתה כפי שטענה גם בהודעת ההבהרה, בהתאם להחלטתי מיום 24.9.2024, כי עסקינן בתביעה לפי סעיף 8(ב) לחוק הירושה ועל כן עת מדובר בתובענה מכוח חוק הירושה, הסמכות העניינית היא לבית המשפט לענייני משפחה בלבד.

 

דיון והכרעה:

 

10.   לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בהודעת ההבהרה מיום 26.9.2024, בבקשה למחיקה על הסף ובתגובה לה, אני מוצאת כי דין הבקשה להתקבל. ואסביר.

 

11.   סעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. אין מחלוקת כי הצדדים בהליך שלפני אינם עונים כלל על ההגדרה של בני משפחה כפי שנקבע בסעיף 1 (2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה. על אף זאת, המשיבה סבורה כי בשל העובדה כי עילת התביעה, מבוססת, בין היתר, על הוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה, די בכך כדי שבית המשפט לענייני משפחה יקנה סמכות בהתאם להוראת סעיף 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה. אך לא כך הדבר.

 

12.   ראשית, צודקת המשיבה כי מבחן הסעד הוא המבחן על פיו בית המשפט יקבע את סמכותו העניינית. הסעד בענייננו הוא סעד הצהרתי. עיון בכתב התביעה מלמד כי אף לשיטתה של המשיבה, היא התובעת, אין מדובר בתביעה מכוח חוק הירושה שכן בציון "סוג התביעה ונושאה" ציינה זו כי מדובר ב"תובענה במקרקעין – ביטול הסכמי העברה ללא תמורה וביטול רישום" ותחת "שווי/סכום התביעה" ציינה כי הסעד "הצהרתי – תובענה במקרקעין".

 

13.   אם לא די בכך, הרי עיון בפתיח כתב התביעה מלמד על הסעד הנתבע ועילת התביעה שכן הסעד העיקרי המבוקש הוא לקבוע כי ההסכמים הם הסכמי נאמנות בהתאם לחוק הנאמנות. המשיבה לא הסתפקה בכך וטענה טענות חלופיות. לשיטת המשיבה עצמה, עילת התביעה העיקרית והסעד עצמו אינם כלל מכוח חוק הירושה ובשים לב כי רק החילופין הרביעי והאחרון בכתב התביעה מפנה להוראת חוק הירושה, מלמד על העדר סמכותו של בית המשפט כאן.

 

14.   סעיף 1(6)(ה) לחוק הירושה קובע כי לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בתובענה לפי "חוק הירושה, התשכ"ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו" עם זאת בענייננו אין מדובר בסכסוך בקשר לירושה ועל כן ישנה משמעות לזהות הצדדים ולקשר ביניהם, האם עונה על ההגדרה בסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה.

 

15.   יש להדגיש כי נותנת המתנה היא התובעת (המשיבה) והגם שאין אני נדרשת לטענות העובדתיות באשר למתנה ומהותה אין מדובר עדיין בנכס הקשור לירושה או לעיזבונה. למעלה מן הצורך ומבלי שאני קובעת מסמרות בדבר, יש לברר האם בכלל רשאית נותנת המתנה בעצמה לטעון כנגד הפעולה שעשתה לפי סעיף 8(ב)לחוק הירושה אולם שאלה זו אינה נדרשת להכרעה בבקשה אם כי יש בספק זה לחזק את השיקולים המצדיקים קבלת הבקשה. אין די בכך שלשיטת המשיבה עילה אחת מכלל העילות החלופיות היא מכוח חוק הירושה כדי לקנות סמכות לבית המשפט וממילא שאלה זו האם בכלל קיימת עילת תביעה לפי חוק הירושה עוד מחייבת בירור עובדתי.

 

16.   אציין כי גם בפסיקה התקיים דיון באשר לסמכות בית המשפט לענייני משפחה מכוח סעיף 1(6(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה והכלל בפסיקה בחן את הסעד ומהו היסוד הדומיננטי בסכסוך – זה "הירושתי" או זה "האזרחי".

 

בעניין זה אפנה לפסק דינו של כב' בית המשפט העליון בע"א 5267/14 אמיר דוד לוין ואח' נגד דליה שיוביץ, פורסם במאגרים משפטיים, 5.10.2014, אשר באותו מקרה דווקא מצא כי לסכסוך יסוד ירושתי דומיננטי אולם ניתן ללמוד ממנו, כי אין האמור דומה כלל ועיקר לענייננו, שעה שטוענת הטענות ומגישת התובענה היא נותנת המתנה בעצמה, באופן שמצדיק קבלת הבקשה למחיקה על הסף. וכך נפסק שם:

 

" המחלוקת בין הצדדים נוגעת למשמעותו של חוזה שנעשה בין המנוחה, בחייה, בשנת 2000, לבין ילדיה, באופן המשליך על היקף עזבונה. מחד גיסא, עיקר טענותיהם של האחיינים נגד חוזה ה"מתנה" שבין המנוחה לילדיה, אינו קשור לפטירתה של המנוחה, בשנת 2012, עשר שנים ויותר לאחר כריתת אותו חוזה, ועל כן אין מדובר לכאורה בסכסוך בקשר לירושה.מאידך גיסא, נראה כי לסכסוך ה"ירושתי" בנוגע לאותו חוזה ולהיקף העיזבון הנגזר ממנו, אשר התגלע בין הצדדים לאחר מות המנוחה, תרומה משמעותית ליצירתה של עילת התביעה. נראה שלא בכדי נפתח ההליך המשפטי רק לאחר פטירתה של המנוחה. דומה כי הצדדים עצמם משקיפים על המחלוקת ביניהם, כסכסוך הקשור לירושה. הצדדים לסכסוך הם יורשיה של המנוחה, כך שיש להם זיקה מהותית לירושה, והם אינם אך בגדר חייבים או נושים של העיזבון. זאת ועוד, טענות האחיינים נשענות בין היתר על הוראות סעיף 8 לחוק הירושה בדבר בטלות מתנה המוקנית לאחר פטירה, דבר המעיד כשלעצמו על כך שלפנינו תובענה הנוגעת לסכסוך ירושה. כפי שניתן לראות, ולאור טיעוני ב"כ הצדדים, קיימים שיקולים לכאן ולכאן באשר לשאלת הסמכות העניינית וקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך ה"ירושתי". מלאכת הסיווג לקביעת הקשר האמור אינה תמיד פשוטה, ובמצבים מעין אלה נדרש איזון בין השיקולים המתנגשים לשם קביעת סמכות השיפוט. מן המקובץ עולה כי בענייננו קיים קשר בין הסכסוך ה"ירושתי", הנובע מירושת המנוחה, לבין התובענה כפי שהוגשה, קשר שאיננו רחוק וזניח, הגם שאינו מובהק, אשר תרם להתגבשותה של עילת התביעה."

 

(כל ההדגשות והסיכומים שלי, ל.א.)

 

17.   לטעמי, שעה שהסעד הוא סעד הצהרתי, שעה שעסקינן בתובענה באשר למקרקעין הן מכוח הוראת חוק הנאמנות והן מהוראות חוק החוזים או חוק המתנה מלמדים על יסוד "אזרחי" בסכסוך. עת אין מדובר בבני משפחה כהגדרתם בחוק בית המשפט לענייני משפחה, אין עוד לבית המשפט כאן סמכות לדון בתביעה.

 

18.   לאור כל האמור לעיל דין הבקשה להתקבל.

 

19.   מורה על מחיקת התביעה.

 

20.   בשים לב לשלב בו הוגשה הבקשה והתבררה, טרם התקיים דיון בהליך זה, מורה על חיובה של המשיבה בהוצאות המבקש על הצד הנמוך ובסך של 2,000 ₪.

 

21.   מתירה פרסום פסק הדין תוך השמטת כל פרט מזהה.

 

 

ניתן היום,  כ"ח כסלו תשפ"ה, 29 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.