En

צור קשר

checked

פס"ד בתובענה למזונות בנותיהן הקטינות של הצדדים (תלה"מ 52857-09-20)

8/12/2021

 

פסק דין

עניינה של תובענה זו מזונות בנותיהן הקטינות של הצדדים ילידות דצמבר 2016 ופברואר 2019.

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

1. הצדדים נשאו כדמו״י ביום 17/03/2015.

2.    ההליכים בין הצדדים החלו ביום 02/08/2020 עת הגישה התובעת בקשה ליישוב סכסוך. כן עתרה התובעת למתן צו להרחקת הנתבע במסגרת תיק 53558-10-20. ביום 27/10/2020 ניתן צו הרחקה הדדי ולפיו נאסר על מי מהצדדים להתקרב לצד שכנגד או להימצא במרחק של עד 250 מטר ממנו.

3.    התובעת הגישה שלוש תביעות, תביעה למשמורת הקטינות בתיק 52896-09-20 במסגרתה ניתן פסק דין ביום 06-04-21 שם נקבע כי תהא אחריות הורית משותפת לשני הצדדים כאשר האם תיחשב כהורה משמורן אך לצורך קבלת הטבות מהרשויות. עוד נקבע במסגרתה שחלוקת זמני השהות תתקיים כך שהאב יאסוף הקטינות בימי שני ישירות מהמוסד החינוכי וישיבן למוסד החינוכי ביום ד. בהיעדר מוסד חינוכי, ישיבן לאם בימי רביעי עד השעה 08:00 ובסופי שבוע וחגים לסירוגין. כן הוגשו התביעה דנן ותביעה רכושית הקבועה להוכחות.

4.    בהחלטה מיום 11/10/2021 נקבעו מזונותיהם הזמניים של הקטינות והועמדו על ידי על סך של 3,000 ₪ לשתיהן, בצירוף מחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.


טענות התובעת

5.    הצדדים חיו תחת קורת גג אחת בדירת חמישה חדרים באזור יוקרתי בעיר ..., כאשר לאחר הפרידה נאלצה לעבור לדירה שכורה זולה יותר בת שלושה חדרים באזור פשוט יותר.

6.    לצדדים דירה משותפת בבעלותם בעיר ... הדירה מושכרת והצדדים מקבלים עליה דמי שכירות בסך של 3,700 ₪ והמשכנתא בגינה עומדת על סך של 3,200 ₪ ויתרת דמי השכירות מועברת לנתבע, כאשר על פי החלטה בתיק הרכושי, מחצית מיתרת דמי השכירות, מועברת לתובעת.

7.    לנתבע עסק של בית קפה בעיר ... בשם ... והכנסתו ממנו עומדת על סך של כ- 16,000 ₪. במסגרת הסיכומים הוסיפה וטענה כי הנתבע חי ברמת חיים גבוהה, נוסע לחו״ל פעמים רבות, משכיר חלק ממבנה עסקו לעסק אחר בסך של 4,000 ₪ לחודש. הנתבע הגיע בעבר עם כספים לא מוצהרים במזומן, עובד שבתות וחגים ומגיע להכנסות גבוהות למדי. קיימים פערי הכנסות עצומים בין הצדדים כאשר הנתבע כל פעם טוען לסכום אחר שמרוויח.

8.    התובעת עצמה עובדת כנציגת שירות לקוחות בחב׳ ... ושכרה עומד על סך של כ- 5,500 ₪.

9.    יש לקבוע מדור לקטינות שעה שהיא מתגוררת עמן בדירה שכורה בעלות של 3,800 ₪ לחודש והוצאות אחזקת המדור עומדות על סך של כ- 1,500 ₪.

10.   הבנות הן מקטני קטינים ומלוא חובת מזונותיהן חלה על הנתבע.

11. יצוין כי יתר טענות התובעת במסגרת כתבי הטענות, אינן רלוונטיות להליך ומשכך, לא מצאתי מקום להידרש להן במסגרתו.

טענות הנתבע

12.   הצדדים נפרדו לאחר שהתובעת החליטה לעזוב את הנתבע ללא סיבה נראית לעין.

13. הדירה שנרכשה בתקופת הנישואין נרכשה ברובה מכספי הלוואה שניתנה על ידי אביו של הנתבע.

14. הנתבע אכן עובד כעצמאי במסגרת עסק קטן אולם הכנסתו בימים כתיקונם עומדת על סך של כ- 7000 ₪ כאשר כיום כמעט ואינו עובד ומרוויח כ- 4,000 ₪.

בעניין זה יצוין כי במסגרת תצהירו שונתה גרסו והנתבע טען כי הכנסתו עומדת על סך של כ- 7,000 ₪ ואילו בעת עדותו בפניי ציין כי בעבר הרוויח כ- 9,000 ₪. עוד הצהיר בתצהירו כי מחמת חסרון כיס, הוא אינו מצליח לשכור דירה, מתגורר בבית הוריו ושרוי בדיכאון.

15.  ההוצאות הנתבעות עבור הקטינות מוגזמות.

16. המזונות הזמניים שנקבעו עבור הקטינות בסך של 3,000 ₪ הם מזונות גבוהים לבני זוג עם משמורת משותפת, שכן הקטינות נמצאות אצלו פעמיים בשבוע כולל לינה וארוחות ויש להפחיתם. בכתב הגנתו טען הנתבע כי יש להעמיד המזונות על סך של 1,000 ₪ לכל היותר לכל קטינה ובסיכומיו טען כי יש להעמידם על סך של 1,600 ₪ ובסך של 800 ₪ עבור כל אחת מהקטינות.

17. עוד הוסיף שבהתאם להרצאת הפרטים שהוגשה התובעת מרוויחה יותר מהנתבע ואף מטעם זה, יש להפחית המזונות המשולמים.

18.  דיון

א.   כידוע, בהתאם להוראות סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי״ט- 1958, הרי שאדם חב במזונות ילדיו הקטינים בהתאם להוראות הדין האישי החל עליו ובמקרה דנן, שעה ששני הצדדים יהודים, חלות הוראות הדין העברי.

ב.    בעניין הנדון, עסקינן בקטינות מקטני קטינים. בתם הגדולה של הצדדים כבת חמש ואילו הבת הקטנה טרם הגיעה לגיל שלוש. משכך ובהתאם לדין האישי החל על הצדדים, מוטלת על האב החובה לשאת בכלל צרכיהן ההכרחיים של הקטינות וזאת מדין תורה (ראו ע״א 469/84הדרי נ׳ שני, פ״ד ל״ט (3) 197) וזאת אף מבלי להידרש לחלוקת זמני השהות.

ג.    כמו כן, ביום 19/07/2017 נקבע בבע״מ 919/15פלוני נ׳ פלונית, כי החל מגיל 6 יחובו שני ההורים לשאת במזונות ילדיהם הקטינים ולא רק מגיל 15 כפי שנקבע עד למועד זה. יחד עם זאת, עד להגיע הקטינים לגיל 6, חיובו של האב הוא כאמור חיוב בהתאם לדין האישי החל עליו. משכך וכל עוד טרם הגיעו הקטינות לגיל 6, חיוב האב במזונותיהן הינו חיוב אבסולוטי כאמור ואין נפקות לטענתו לפיה המדובר במשמורת משותפת באופן שאינו מחייבו במזונותיהן ולכך אדרש להלן.

ד.    באשר לאופן החיוב מגיל שש ואילך, נקבע בפסיקה שיש לקחת בחשבון את הפרמטרים הבאים: צרכי הקטינים; יכולות כלכליות של שני ההורים; קביעת יחסיות של יכולת כלכלית של ההורים; משמורת בפועל וכיו״ב (ראו לעניין זה עמ״ש 14612-10-16, פורסם ביום 20/12/20217) ואף לכך אדרש בהמשך פסק הדין.

מן הכלל אל הפרט

19.   הכנסות התובעת

א.   הנתבע טען כי בפועל התובעת משתכרת בסכום העולה על הכנסותיו. עוד טען כי אין הצדקה שהתובעת תעבוד במשרה חלקית. עיון בתלושי השכר שצורפו על ידי התובעת, מלמד כי התובעת אכן מנסה למקסם את הכנסותיה.

ב.    בכתב תביעתה ציינה התובעת כי שכרה עומד על סך של כ- 2,900 ₪. עם זאת, מאז מצאה עבודה בשירות הלקוחות כאמור לעיל ומעיון ב- 12 תלושי השכר שצורפו על ידה, התרשמתי כי משתכרת כ- 5,500 ₪ לחודש.

ג.    אומנם טען הנתבע בסיכומיו כי התובעת מרוויחה יותר ממנו כעולה מהרצאת הפרטים שצורפה. ברם, טענה זו לא ברור על מה נסמכת שכן התובעת צרפה לעיוני 12 תלושי שכר מהם עולה כי עובדת בין 150-170 שעות עבודה בחודש ושכרה לרוב עומד על הסך האמור ולכן אני קובעת כי התובעת פועלת למצות פוטנציאל השתכרותה העומד על סך של כ- 5,500 ₪.

ד.    משכך ושעה שהתובעת משלמת דמי שכירות בסך של 3,800 ₪ לחודש, תועמד הכנסתה הפנויה על סך של 1,700 ₪ לחודש.

20.   הכנסות הנתבע ופוטנציאל השתכרותו

א.   אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע בעלים של עסק עצמאי, בית קפה, אשר עובד שבעה ימים בשבוע (למעט חגים) מהשעות 07:00-23:00. בעניין זה טענה התובעת כי הכנסותיו של הנתבע גבוהות הרבה יותר מהמוצהרות על ידו.

ב.    הנתבע טען כאמור בכתב הגנתו כי הכנסתו מבית הקפה עומדת על סך של כ- 4,000 ₪ כאשר בימים כתיקונם, עומד שכרו על סך של כ- 7,000 ₪. בעניין זה יצוין כי כתב ההגנה הוגש ביום 15/10/2020 בסמוך לתקופת הסגרים לאחר הקורונה ומאז חלף די והותר זמן ונראה כי עסקו של הנתבע התאושש.

ג.    לא זו אף זו, הנתבע בעדותו טען כי בעבר וטרם תקופת הקורונה הרוויח מעסקו כ-9,000 ₪ בחודש ובעניין זה העיד כי:

״בתקופת הקורונה הרווחתי כ- 7,000 ₪. לפני הקורונה הרווחתי כ- 8,000 ₪, 9,000 ₪. אני בעסק כחמש וחצי שנים...העסק שלי מרוויח".

)ראו עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 24-28).

ד.    הנה כי כן ובניגוד לטענותיו בכתב תביעתו, שם טען כי בימים כתיקונם השתכר כ- 7,000 ₪, מתברר כי בעבר לטענתו, הרוויח מהעסק כ- 9,000 ₪. עוד טען במהלך הדיון כי גם כיום הוא מרוויח מהעסק. לפיכך, ושעה שלעת הזו, נראה כי אין סגרים והמשק התאושש ואף לטענתו הוא מרוויח מהעסק, ברי כי הכנסותיו מהעסק, אינן על ההערכה הנמוכה ולא מצאתי מקום ליתן משקל לאישורי רואה החשבון לפיו הכנסתו החודשית של הנתבע עומדת על כ- 4,000 ₪ נכון ליום 30/09/2020 וסך של 7,000 ₪ נכון ליום 25/11/2021.

מעבר לאמור, אין זה סביר בעיני כי הנתבע בעלים של עסק שהכנסתו מתחת לשכר הממוצע במשק (7,000 ₪), עובד כל יום משעה 07:00-23:00 , מזה למעלה מחמש וחצי שנים, מעסיק עובד נוסף בעסק, אינו פועל למקסום הכנסותיו ומרוויח רק 7,000 ₪ בחודש ואף מודה כי העסק מרוויח.

ה.   בנוסף, נתתי דעתי לתדפיסי חשבונות הבנק של הנתבע. לנתבע שני חשבונות בנק פעילים בבנק דיסקונט. האחד, חשבון עסקי והשני חשבון פרטי. הנתבע ביקש לעשות הבחנה בין שני החשבונות הללו וטען כי אחד הוא חשבון של העסק והשני הינו חשבון פרטי, ברם, המדובר בעסק השייך לנתבע כעוסק מורשה ולא מדובר בחברה בע״מ והנתבע בעצמו מערב בין חשבונותיו ומעביר כספים מהם אחד לשני.

בעניין זה אף העיד הנתבע כי:

"יש לפעמים שאני מפקיד את הכסף שלי שם (החשבון הפרטי- הערה שלי ע.ג) ומעביר לחשבון העסקי. יוצא כסף עבור סיגריות ועבור הוצאות מהחשבון הפרטי"

)ראו עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 31-32).

משכך, הגם שמדובר בשני חשבונות נפרדים, הרי שניתן לראותם כחשבון אחד הכולל את כלל הכנסותיו והוצאותיו של הנתבע. מעיון בחשבונות הבנק של הנתבע נראה כי הוא מפקיד עשרות אם לא מאות אלפי שקלים בחודש בחשבונותיו חלקם במזומן וחלקם באמצעות סליקת כרטיסי אשראי.

ו.     יוער כי הצדדים לא מצאו לנכון לסכום גובה ההכנסות החודשיות מעסקו של הנתבע הגם שמדובר כאמור בלמעלה ממאה פעולות חודשיות בחשבון הבנק של הנתבע בכל חודש והיה עליהם לעשות כן ואין זה מתפקידו של השופט ובמיוחד נוכח ריבוי הפעולות שבחשבון. עם זאת, מפעולות אלו ניתן לראות כי מדובר בפעולות רבות המראות על תנועה ערה עד מאד בחשבונות הבנק של הנתבע.

ז.    בנוסף, מעיון בדו״ח הכנסות והוצאות משנת 2019, מצאתי כי אינו משקף הכנסותיו האמיתיות של הנתבע. הנתבע טען כי הרווח שלו בגין סיגריות עומד על סך של 1.8 ₪ לכל חפיסה (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 22). בהנחה שאקבל גרסתו זו ושעה שמחיר ממוצע של חפיסת סיגריות עומד על כ- 30 ₪ הרי שהרווח הממוצע על כל חפיסת סיגריות עומד על סך של כ- 6%.

לפיכך ושעה שהוצאותיו בגין קניית סיגריות בשנת 2019 עומדות על סך של 1,515,716 ₪ הרי ש-6% רווח מביא לתוצאה של 1,606,658 ₪ לערך. עיון בדו״ח מלמד כי הנתבע מצהיר על הכנסה של 1,544,084 ₪, פער של כ- 60,000 ₪ מהרווח שלו בפועל, אשר אינו מוצא ביטוי בדו״ח. כך גם לא מצאתי כל התייחסות בדו״ח הכנסות והוצאות לעובדה שהנתבע משכיר חלק מהעסק בסך נוסף של 4,000 ₪ לחודש ומדובר בהכנסה נוספת של כ- 48,000 ₪ לשנה שאין לה כל ביטוי בדו״ח ולכל הפחות המדובר בפער הכנסות של כ- 9,000 ₪ לחודש מזה הנטען על ידו.

בנסיבות אלו, איני מוצאת ליתן כל אמון בדיווחים שהוגשו על ידי הנתבע באשר להכנסותיו וסבירה יותר גרסתה של התובעת באשר לשכרו של הנתבע.

ח.   מעבר לאמור, מצאתי מקום לקחת בחשבון את אורחות חייהם של הצדדים טרם הפרידה בין בני הזוג. הצדדים התגוררו בדירה שכורה בת חמישה חדרים באזור יוקרתי בעיר ... ושלמו לגרסת הנתבע דמי שכירות בסך של 5,000 ש״ח. הנתבע נוסע על רכב מרצדס שנחזה כרכב יוקרתי ולא הציג כל ראייה לפיה הרכב הוא מונית לשעבר משנת 2012 ושוויו כ- 15,000 ש״ח, מה גם שהוכח כי מדובר ברכב חדש מהשנים האחרונות, שעה שלרכב שמונה ספרות רישוי ולא שבע כפי שהיה עד לפני מספר שנים מצומצם. בנסיבות אלו, אין לקבל את טענת הנתבע לפיה הרכב משנת 2012. הנתבע הולך לחדר כושר. עד לתקופת הקורונה נסע גם כל שנה לחו״ל, לחופשות באילת, קונה מותגים וברור כי אורח חייו אינו מותאם לאדם המשתכר סך של 7,000 ₪.

ט.   בנסיבות אלו ובשים לב לראיות שהוצגו בפניי ביחס להכנסות הנתבע מבית הקפה, סבירה יותר גרסתה של התובעת בנוגע להכנסותיו, שעה שטענה כי הכנסות הנתבע עומדות על סך של כ- 16,000 ₪ ומצאתי מקום להעמיד הכנסותיו נטו לחודש על סך של כ- 15,000 ₪. הואיל והנתבע מתגורר בבית הוריו, אני קובעת כי הכנסותיו הפנויות עומדות על סך של 15,000 ₪.

21.         הקטינות

מדור הקטינות

בכל הנוגע למדור הקטינות, הרי שאין מחלוקת כי בעבר הצדדים התגוררו בדירה באזור יוקרתי בעיר כאשר לטענת הנתבע הם שכרו בית הכולל ארבעה חדרים בשכר דירה של כ- 5,000 ₪. כיום מתגוררת התובעת יחד עם הקטינות בדירה הכוללת שלושה חדרים ועלות שכירותה עומדת על סך של 3,800 ₪. חלקו של הנתבע בדמי השכירות עבור הקטינות עומד אם כן על סך של 1,500 ₪.

בכל הנוגע להוצאות אחזקת המדור, צרפה התובעת אסמכתאות על תשלום דמי ארנונה בסך של כ- 500 ₪ לחודשיים, עלות גז לחודשיים בסך של כ- 60 ₪, ועד בית 150 ₪ לחודשיים, חשמל בעלות בסך של כ- 300 ₪ לחודשיים, מים כ- 80 ₪ לחודשיים. לפיכך, הוצאות מדור חודשיות עומדות על סך של כ- 550 ₪ וחלקן של הקטינות הינו כ- 220 ₪.

יתר צרכי הקטינות

התובעת העמידה את יתר צרכי הקטינות על סך של כ- 1,985 ₪ לבת הגדולה וסך של 4,375 ₪ לבת הקטנה כאשר צרכי הקטינות כוללים גם את הוצאות פעוטון, גן וצהרון. בעניין זה יוער כי שעה שממילא הוצאות החינוך יחולקו בחלקים שווים בין הצדדים, איני מוצאת מקום לפסוק בגינן בנפרד.

אשר על כן, צרכיה ההכרחיים של הבת הגדולה כטענת האם ובניכוי גן וצהרון עומדים לגרסת האם על סך של 1,375 ₪.

צרכיה של הבת הקטנה כטענת האם ובניכוי פעוטון עומדים לגרסת האם על סך של כ- 1,775 ₪.

בעניין זה יוער כי האם לא צרפה אסמכתאות אודות הוצאות הקטינות וכבר קבעתי לא אחת כי אין זה מתפקידו של בית משפט לעבור אחר כל הוצאה והוצאה בכרטיס האשראי של התובעת ולשער באם מדובר בהוצאה שהוצאה לטובת הקטינות אם לאו. כמו כן, מצופה שככל שמדובר בהוצאות חריגות הנתבעות עבור הקטינות, הרי שאלו ילוו באסמכתאות מתאימות ובהיעדרן אלו ידחו. כך או כך, לא צורפו אסמכתאות אודות תחליפי חלב בעלות של 300 ₪ וחיתולים בסכום דומה לילדה כבת 3 לערך ואיני נעתרת להוצאות הללו.

האב אומנם טען בכתב הגנתו כי מדובר בסכומים מופרזים בגין צרכי הקטינות, עם זאת ושעה שהוריתי על ניכוי עלות הגן, פעוטון וצהרון ובכפוף להערתי לעיל, לא מצאתי כי המדובר בהוצאות מופרזות. אשר על כן, בנסיבות העניין ושעה שלא צורפו אסמכתאות כאמור לצרכי הקטינות, הרי שאלו ייפסקו על דרך האומדנא.

כידוע, לבית משפט הסמכות לפסוק מזונות ולקבוע גובה מזונות הקטינות, על דרך האומדנא ומבלי להיזקק להוכחה מדויקת של הרכיבים וזאת בהתבסס על ניסיון חייו וידיעה שיפוטית (ראו, 687/83מזור נ׳ מזור, פ״ד לח (3) 29, 33 ; ע״א 93/85שגב נ׳ שגב פ״ד ל״ט (3) 822, 828).

כפי שצוין לעיל, שני הצדדים יהודים ולכן האב חייב במלוא צרכיהן ההכרחיים מתוקף היותן מקטני קטינים ומדובר בחיוב עצמאי שאינו קשור להכנסות התובעת או מצב כלכלי של האב (ראו ע״א 591/81פורטוגז נ׳ פורטוגז, פד״י לו (3) 449, 457).

צרכים הכרחיים בהם מחויב האב חיוב אבסולוטי, כוללים בין היתר מזון, הוצאות מדור, הוצאות לבוש והוצאות רפואיות המכוסות על ידי קופת החולים.

בעניין הנדון לא צורפו אסמכתאות אודות צרכים חריגים של הקטינות ולכן לא מצאתי כי הוצאותיה של הבת הקטנה יועמדו על סך של 1,775 ₪ (לאחר קיזוז הוצאות הפעוטון). משכך, צרכי כלכלת הקטינות יועמדו על סך של 800 ₪ לכל אחת מהקטינות, הוצאות בריאות וטיפול רפואי 50 ₪, צעצועים- 100 ₪, ביגוד- 300 ₪, נסיעות- 50 ₪, הוצאות אחזקת מדור- 100 ₪.

אשר על כן, יועמדו סך כל צרכיה ההכרחיים של כל אחת המקטינות על סך כולל של 1,400 ₪.

בעניין זה יוער כי חרף טענות האב כי מדובר בסכומים מופרזים, כבר נקבע זה מכבר כי הגיעה העת להעלות את הרף המינימלי שאינו טעון הוכחה לסך של 1,600 ₪ (ראו עמ״ש 32385-11-18א.ג נ׳ ר.ג, עמוד 7) ובנסיבות אלו ברי כי הסכום שנפסק עבור כל אחת מהקטינות בסך של 1,400 ₪ הינו סביר.

מעבר לצרכיהן ההכרחיים של הקטינות, הצדדים חייבים במזונותיהן כגון בילויים ופנאי מדין צדקה, כאשר החלוקה תעשה באמצעות איזון כלל הוצאות הצדדים מול יכולותיהם של כל אחד מהצדדים (ראו בע״מ 5750/03אוחנה נ׳ אוחנה, פורסם ביום 08/06/2005).

22. משכך ובשים לב לגיל הקטינות ושעה שעסקינן בקטינות מתחת לגיל 6, אני קובעת כי האב יישא במזונות הקטינות ומדורן בסך כולל של 4,300 ₪ (1,400 ₪ עבור כל קטינה בצירוף הוצאות מדור בסך של 1,500 ₪ עבור שתיהן).

בעניין זה אוסיף כי לא מצאתי מקום להורות על כל הפחתה מתחת לגיל שש. אומנם האב חזר ואמר לאורך כל ההליך כי מדובר במשמורת משותפת, אלא שאין אלו פני הדברים. הקטינות נמצאת אלו האב בין 8-9 לילות בחודש כאשר ביתרת הלילות ישנות בבית האם.

23.  אשר לפסיקת מזונות מעל גיל 6, מצאתי מקום להפנות לפסיקת בית משפט מחוזי להלן לפיה:

"איננו סבורים שיש לעשות תחשיב מתמטי דקדקני ודווקני, כפי שנוהגות רבות מהערכאות ואף חלק ממאמרי המלומדים שפורסמו מיד ובסמוך אחר פרסום הלכת בע״מ 919/15 אלא יש מקום, לטעמנו, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הילדים ומתוך כך לשקלול לאו דווקא מתמטי מדויק - של הפרמטרים הנזכרים וזאת מתוך הנחה כי- כדוגמה בלבד- אפשר שגם אם יחס זמני שהיית הקטינים עומד על 70% אצל האחד ו- 30% אצל האחר, הרי שההורה שהקטינים מצויים אצלו מירב הזמן משקיע בעניינם השקעה גבוהה יותר באופן ניכר מהשקעתו של ההורה האחר שמתבטאת לא רק באותו יחס מתמטי אחוזי של זמני השהייה- הכל כמובן תלוי נסיבות".

)ראו לעניין זה עמ״ש 11623-07-17, פורסם ביום 24/06/2012).

במקרה דנן, מצאתי כי עמדה זו סבירה ביותר שעה שהגם שהאב טען לחלוקת זמני שהות שיוויונים, בפועל הקטינות נמצאות יותר אצל האם. לא זו אף זו, אומנם במהלך השבוע הקטינות לנות שני לילות אצל האב, אלא שככל שלא מתקיימים לימודים במוסד החינוכי מסיבה כלשהי, הרי שבהתאם לפסק הדין שניתן בעניינם של הצדדים בנוגע למשמורת הקטינות, נקבע כי האב ישיב הקטינות לבית האם ביום רביעי בשעה 08:00.

בית משפט בתוך עמו הוא חי, מודע לחופשים, מחלות של ילדים קטנים, סגרים, בידודים ומבצעים צבאיים ודי בכך בכדי לקבוע כי הנטל על האם הוא נטל גבוה מזה הרובץ על האב , אשר לוקח הקטינות ביום שני בשעה 16:00 ומחזירן ביום רביעי בשעה 08:00 ובעת שגרה הקטינות לנות אצלו לכל היותר 30% מזמנן.

בנוסף, אין לשכוח כי האב עצמו העיד בפניי כי הוא נמצא כל יום בבית הקפה מהשעה 07:00­23:00, שבעה ימים בשבוע כולל שבתות ולמעט חגים ונוכח היקף עבודת האב, אין לי אלא לתהות כיצד נמצא האב עם הקטינות בזמני השהות שנקבעו עמו ונראה כי גם לעניין זה עדיפה גרסת האם לפיה הוריו הם שמטפלים בקטינות. במצב דברים זה, אני דוחה את טענת האב כי מדובר במשמורת משותפת עם האם.

24. בנסיבות אלו ושעה שלקחתי בחשבון את חלוקת זמני השהות המצומצמת בפועל עם האב, העובדה שהאם היא המטפלת העיקרית בקטינות, ביתה הוא הבית העיקרי ואת הפערים בין הכנסותיהם הפנויות של הצדדים (יחס של 1:9), מצאתי מקום להעמיד את נטל חלוקת המזונות בין הצדדים מהגיע הבנות לגיל שש על יחס של כ- 15% לאם וכ- 85% לאב.

25. בנסיבות אלו, אני קובעת כי האב יישא במזונות, מדור ואחזקת מדור הקטינות בסך של 3,950 ₪ מהגיע הבת הגדולה לגיל שש וסך של 3,700 ₪ מהגיע הבת הקטנה לגיל שש, כאשר האם תישא ביתרת הוצאותיהן.

26.   סוף דבר

האב יישא במזונות הקטינות בסך של 4,300 ₪ עד ליום 1/12/2022.

האב יישא במזונות הקטינות בסך של 3,950₪ עד ליום 01/03/2025.

ממועד זה ועד הגיע כל אחת מהקטינות לגיל 18 או עד לתום כתה יב לפי המאוחר מבין השניים, יישא במזונות הקטינות בסך כולל של 3,700₪.

מהגיע הקטינות לגיל 18 או כתה יב לפי המאוחר מבין השניים, יישא בשליש מסכום מזונותיהן כערכם במועד הרלוונטי ועד לגיל 20 או עד לתום שירות צבאי חובה או שירות לאומי. שירות צבאי או שירות לאומי כאמור, הוא תנאי לחיוב המפורט בסעיף זה.

המזונות ישולמו בכל 10 לחודש מראש.

27. סכום המזונות ישולם מיום 02/08/2020, מועד פתיחת תיק ישוב סכסוך. חוב העבר ישולם בתשלומים של 500 ₪ לחודש עד לסילוק מלוא חוב העבר וישולם יחד עם סכום חוב המזונות השוטף מדי חודש בחודשו החל מחודש זה.

28. סכום מזונות העבר יהיה צמוד למדד המחירים הידוע לצרכן והוא יעודכן כל שלושה חודשים ללא חיוב רטרואקטיבי לעבר.

סכום המזונות ישולם לחשבון הבנק של האם שפרטיו יימסרו לאב.

29.   בנוסף, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות הבאות:

א.   הוצאות רפואיות החריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי או הביטוח המשלים. טרם הטיפול תיידע האם את האב, בדבר הצורך בטיפול והעלות המשוערת.

במקרה של מחלוקת לגבי נחיצות ההוצאה, יכריע בכך הרופא המטפל או רופא מומחה לפי העניין או יועץ חינוכי לעניין אבחונים והוראה מתקנת.

במקרה של מחלוקת לגבי גובה ההוצאה להבדיל מנחיצותה, יחויב האב לפי תעריף קופת חולים לענין הוצאה רפואית חריגה, ככל שהשירות כאמור, ניתן בקופת החולים.

למען הסר ספק, הוצאות רפואיות חריגות לרבות אך לא רק, טיפולי שיניים, טיפולים אורתודנטים, משקפיים, עדשות, טיפולים פסיכולוגיים, אבחונים והוראה מתקנת.

ככל שהטיפולים יסובסדו על ידי מקום העבודה של מי מהצדדים, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהפרש שנותר לתשלום.

ב.    עוד יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות חינוך חריגות ובכלל זה הוצאות שכר לימוד עבור המוסד החינוכי וכל הוצאה אחרת על פי דרישת המוסד החינוכי בשיעור זהה. למען הסר ספק, הוצאות חינוך לרבות הוצאות שכר לימוד עבור מעון/ פעוטון, גן, צהרון, סל תרבות, תלבושת אחידה, ועד גן/כתה, ציוד לבית ספר לרבות ספרי לימוד, מחזור אחד של קייטנה בשנה בחופש הגדול (לפי עלות מתנ״ס), חוג אחד, שיעורים פרטיים לכל אחת מהקטינות עד לסך כולל של 500 ₪.

הסכומים ישולמו תוך שבעה ימים ממועד הדרישה ולאחר קיזוז מענק החינוך המתקבל בתחילת השנה מהמוסד לביטוח לאומי, ככל שמתקבל.

ג.    תשלום ההוצאות החריגות יהיה רק לאחר מיצוי מלוא ההנחות להן זכאי מי מהצדדים ובכפוף להצגת אסמכתא על התשלום, למעט במקרי חירום.

מובהר שככל שלא יישא האב בתשלום ההוצאות החריגות, דינן כדין מזונות לצורך גבייתן.

קצבת הביטוח הלאומי עבור הקטינות וכל קצבה או הטבה אחרת המשולמת בגינן, תשלום לידי האם ויש בה בכדי לספק יתר צרכי הקטינות.

בנסיבות העניין, שעה שהאם מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי ולאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום להורות על חיוב מי מהצדדים בהוצאות משפט.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.

מורה על סגירת התיק שבכותרת.

פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים ובכפוף לשינויי עריכה בלבד.

ניתן היום, ד׳ טבת תשפ״ב, 08 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.

בית משפט לענייני משפחה באשדוד

תלה״מ 52857-09-20 מ נ׳ מ

בפני כב׳ השופטת עפרה גיא

תובעת                                            מ.מ

באמצעות בא כוחה- עו״ד מאיר כהן

נגד

נתבע                                              ס.מ

באמצעות בא כוחו- עו״ד אלישע שניאור

עפרה גיא, שופטת

דרג את הכתבהדירוג כתבה פס"ד בתובענה למזונות בנותיהן הקטינות של הצדדים (תלה"מ 52857-09-20): 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים
יצירת קשר
יצירת קשר מהירה
עבור לתוכן העמוד