השופטת שני כ"ץ: פסק דין בעניין מזונות קטינים (תלה"מ 5104-03-21)

פסק דין זה כרוך אחר עתירת התובעת לחיוב הנתבע במזונותיהם של הקטינים שבכותרת.

רקע כללי ודיוני

1. הצדדים יהודים, נישאו זל"ז כדמו"י ביום 28.7.2011 והתגרשו זמ"ז ביום 21.4.2021.

2. לצדדים ארבעה ילדים משותפים נושא התובענה: ע', יליד 2012 (כבן 11 ושלושה חודשים כיום); א', ילידת 2015 (כבת 8 ו-10 חודשים כיום); נ', יליד 2018 (בן 6 וחודש כיום) וי', יליד 2020 (בן 4 כיום).

3. התובעת (אשר תיקרא להלן גם: " האם ") עובדת כאחות מוסמכת ב-*** והנתבע (אשר יקרא להלן גם: " האב ") עובד במפעל ***.

4. הצדדים מתגוררים בנפרד בבאר שבע. לעת הזו, האם מתגוררת עם הקטינים בדירה המשותפת של הצדדים שנמכרה בהליכי כינוס לצד שלישי. אשר למקום מגורי האב - הצדדים חלוקים: לגרסת האם, האב מתגורר בבית אימו ואילו לגרסת האב, הוא מתגורר בדירה שירש עם אחיו ונושא בדמי שכירות בגין מגוריו בדירה.

5. התובענה דכאן הועברה לטיפולי ביום 21.3.2022 עקב שינויים ארגוניים בבתי המשפט במחוז דרום ובהנחיית כב' הנשיא דאז, השופט אלון גביזון.

6. בין הצדדים התנהלו הליכים קודמים מתחום האחריות ההורית (תלה"מ 5092-03-21) ומתחום הרכוש (תלה"מ 47673-03-21) שהגיעו לסיומם.

7. בכתב התביעה עתרה האם לחיוב האב במזונות הקטינים בסכום יסודי של 2,200 ₪ לחודש עבור כל אחד מהקטינים ע' ו-א',ובסכום יסודי של 2,900 ₪ לחודש עבור כל אחד מהקטינים נ' ו-י' הכולל רכיב של מדור.

8. בהחלטה מיום 8.4.2021 (שניתנה ע"י כב' השופט בן שלו) חויב האב לשאת במזונות זמניים של הקטינים בסכום יסודי של 5,700 ₪ לחודש, עת גם באותה העת האם והקטינים התגוררו בדירה המשותפת של הצדדים בטרם נמכרה לצד שלישי, תוך שנקבע, כי כל עוד האב ממשיך לשאת במלוא תשלומי המשכנתא עבור הדירה המשותפת (כ-5,000 ₪ לחודש), בידו לקזז מחצית מתשלומי המשכנתא משיעור המזונות הזמניים שנקבע. לציין, כי החלטה זו ניתנה עת 3 מהקטינים טרם חצו את גיל 6.

יצוין, כי בהחלטה נוספת מיום 19.1.2022 נדחתה בקשת האב להפחתת שיעור המזונות הזמניים שנותר על כנו.

9. משהצדדים לא הגיעו לכלל הבנות, הוגשו תצהירי עדות ראשית של בעלי הדין ונשמעו ראיות בדיון שהתקיים ביום 22.11.2022. בדיון נחקרו בעלי הדין בלבד.

הואיל והצדדים עתרו לשמיעת ראיות גם בתובענה דלעיל שמתחום האחריות ההורית, היה מקום להמתין עד לסיומו של ההליך המקביל. שם, ניתן תוקף של פסק דין להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, בסופו של יום ואילו ההליך דכאן, נותר להכרעה.

משהוגשו סיכומי הצדדים בכתב (סיכומי התובעת ביום 27.11.2023 וסיכומי הנתבע ביום 5.12.2023), בשלה העת להכריע בתובענה.

10. בסיכומיה עתרה האם לחיוב האב במזונות בשיעורים להם עתרה בכתב התביעה וכן לחיובו במזונות לכל הפחות מיום הגשת הבקשה הנוספת ליישוב סכסוך שהוגשה לבית הדין הרבני ביום 24.9.2020. כן עתרה האם לחיוב האב במחצית מחבילת לידה לקטין י' בסך 1,750 ש"ח.

האב מבקש בסיכומיו להעמיד את שיעור מזונות הקטינים שגילם מתחת ל-6 שנים על סך 675 ₪ וזאת עד הגיעם לגיל 6 ובנוגע לכל קטין מעל גיל 6, יישא כל הורה בצרכי הקטין בעת שהותו עימו; לדחיית עתירת האם לחיוב במדור; לחלוקת קצבאות המוסד לביטוח לאומי בחלקים שווים בין הצדדים ולקיזוז של תשלומי מזונות עתידיים מהשיעור שייקבע לכל הפחות מחודש יוני 2023 בשל שיהוי נטען בהגשת סיכומי האם.

הדין החל

11. בסעיף 3(א) ל חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) , תשי"ט-1959, נקבע שאדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו. הואיל והצדדים כולם יהודים חל בעניינם הדין העברי.

12. אשר למזונותיהם של ילדים מקטני קטנים, דהיינו מתחת לגיל 6 – על-פי הדין החל, מוטלת על האב החובה האבסולוטית לשאת במלוא צרכיהם ההכרחיים. עם זאת, גם טרם הגיעו של קטין לגיל 6, לא ניתן להתעלם מחלוקת זמני השהות בין ההורים, מכך שחלק מצרכיו ההכרחיים של הקטין ממומנים באופן ישיר על ידי האב (ראו: עמ"ש (מחוזי מרכז) 31135-07-20 ד.ש. נ' מ.מ.ש. ).

13. אשר לילדים מעל גיל שש שנים - נקבעה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים; 19.7.17) הלכה בכל הקשור עם העמדת מזונות בגילאים אלה מדין צדקה על יסוד יכולות השתכרות ההורים וזמני השהות שלהם בפועל עם הקטינים, בכפוף לנסיבותיו הספציפיות של המקרה [השוו: בע"מ 817/18 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים; 31.1.18), עמ"ש 14612-10-16 (ת"א) פ' ב' נ' ע' פ' (מצוי במאגרים המשפטיים; 20.12.17)].

כן נקבע, כי אין להחיל הלכה זו רק במקרים בהם ישנה משמורת משותפת של הקטינים בידי הוריהם אלא בכל מקרה בו דנים במזונות ילד מעל גיל 6 (ראו: עמ"ש (ת"א) 33549-04-16) פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו].

יחד עם זאת נפסק, כי הלכה זו כפופה לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ומאז נפסקה ההלכה אף נקבע, לא פעם, כי "תרגומה" לנוסחאות חשבוניות - שהן בבחינת כלי עזר - איננו העיקר ואיננו מחוייב המציאות, לבטח שלא בכל מקרה ומקרה [השוו: בע"מ 817/18 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 31.1.18); עמ"ש 14612-10-16 (ת"א) פ' ב' נ' ע' פ' (מצוי במאגרים המשפטיים; 20.12.17); עמ"ש (חיפה) 17309-05-17 ג.ט נ' א.ק (מצוי במאגרים המשפטיים; 15.6.18); עמ"ש (מרכז) 11623-07-17 ד.ש נ' מ.ש (מצוי במאגרים המשפטיים; 24.6.18)].

14. לנוכח גילאי הקטינים ע', א' ו-נ', שני הצדדים חייבים במזונותיהם בהתאם להלכת בע"מ 919/15 הנ"ל, ואילו בכל הקשור למזונות הקטין י', מוטל על האב חיוב אבסולוטי לספק את צרכיו ההכרחיים.

15. נפנה כעת לבחינת הנתונים הרלוונטיים לצורך ההכרעה במחלוקת בין הצדדים בעניין החיוב במזונות הקטינים והיקפו.

הכנסות הצדדים, פוטנציאל השתכרותם ומצבם הכלכלי

יכולותיה הכלכליות של האם :

16. האם עובדת כאחות בבית חולים *** במחלקת *** מזה כ-13 שנים.

17. בתצהיר עדותה הראשית העמידה האם את הכנסתה הממוצעת מעבודתה על סכום של
כ-11,000 ₪ נטו לחודש. לעומתה, טוען האב בתצהיר עדותו הראשית כי שכרה של האם עולה על סכום של 13,500 ₪ נטו לחודש ובסיכומיו העמידו על כ-16,500 ₪. בצירוף קצבאות המוסד לביטוח לאומי ותשלום מזונות זמניים, העמיד האב את הכנסות האם על סכום כולל של 20,900 ₪ לחודש.

18. יצוין, כי בהחלטה למזונות זמניים דלעיל שכרה הפוטנציאלי של האם נקבע בסכום של 13,000 ₪ נטו לחודש לכל הפחות, על פי תלושי שכר לחודשים 8/2020 עד 1/2021.

19. על פי תלושי שכר של האם לחודשים 10/2021 עד 9/2022 שצורפו לתצהיר עדותה הראשית, שכרה עומד על כ-14,200 ₪ נטו לחודש בממוצע, (בהפחתת ניכויי חובה – מיסים), בהיקף משרה של 75%.

20. לטענת האב, האם פעלה לצמצם את היקף משרתה בסמוך לתחילת ההליכים המשפטיים ולמעשה, היא בעלת פוטנציאל השתכרות גבוה יותר.

בחקירתה, אישרה האם כי יש לה קביעות במקום העבודה [ראו: עמוד 14 שורות 34-35 לפרוטוקול מיום 22.11.2022 (להלן: "הפרוטוקול" )] וכי פעלה לצמצם את היקף משרתה (ראו: עמוד 12 שורה 14 לפרוטוקול).

מעיון במכתב ממחלקת משאבי אנוש בבית חולים *** מיום 16.7.2020 (צורף כנספח ג' לכתב התביעה), עולה, כי האם פנתה כבר ביום 24.5.2020, סמוך לאחר מועד לידתו של הקטין י', בבקשה להקטנת היקף המשרה. עוד עולה ממכתב זה, כי האם צמצמה היקף המשרה
מ-80% ל-75%, קרי היקף המשרה צומצם ב-5% בלבד, בהשוואה להיקף המשרה שהיה ערב פנייתה כאמור.

בעדותה, העידה האם כי בשים לב לזמני השהות עם הקטינים, היא אינה יכולה להגדיל את היקף משרתה, הואיל והגדלת היקף המשרה כרוכה בהעסקה במשמורות לילה נוספות (ר' עמ' 12, שורות 32-18 לפרוטוקול).

עדותה של האם בדבר העדר יכולתה להגדיל את היקף משרתה - לא נסתרה. אשר על כן, בשים לב שהגדלת היקף המשרה מחייבת העסקה במשמורות ערב ולילה ושעה שזמני השהות של האב עם הקטינים כוללים לינה אחת בלבד באמצע השבוע, מצאתי לקבל עמדתה של האם בדבר העדר יכולתה להגדיל היקף משרתה.

סבורני כי הסבריה של האם לצמצום משרתה משיקולים של צורך כלכלי בשיבה לעבודה לאחר חצי שנה מהלידה עת מדובר היה בתקופת קורונה ושעה שגם כיום היא מוגבלת בהרחבת היקף המשרה בשל צרכי הקטינים לרבות שהות עימם ואיסופם ממסגרות החינוך, כמו גם קושי במתן משמרות לילה נוספות, מניחים את הדעת. במיוחד, שעה שקיים פער משמעותי לטובת האם בהיקף זמני השהות עם הקטינים, כפי שיפורט, המצריך מטבע הדברים פניות רבה יותר במענה לצרכיהם.

במַאֲמָר מֻסְגָּר יצוין, כי אין חולק, כי צמצום היקף משרתה של האם לא פגע בהכנסתה החודשית ושכרה אף עלה (ר' עמ' 12 שורות 35-36 ועמ' 13 שורות 2-1 לפרוטוקול).

21. לאור האמור, בהתחשב מהמשתקף מתלושי השכר של האם; בראי היקף שהותם הקטינים אצל האם (בשיעור של כ-70% מהזמן), אני מעמידה את פוטנציאל השתכרותה על סכום של
כ-14,200 ₪ נטו לחודש לכל הפחות, כממוצע שכרה בהתאם לתלושי השכר שצרפה. לכך, יש להוסיף את קצבת הילדים המשולמת לאם מטעם המוסד לביטוח לאומי ובשים לב להיותה מוגדרת כהורה "המשמורן" לצורך קבלת קצבאות על פי הוראות פסק הדין בהליך מתחום האחריות ההורית (תלה"מ 5092-03-21).

על הכנסות אלה, יש להוסיף, כי האם, כמו גם האב, קיבלו את חלקם בתמורת הדירה המשותפת שנמכרה לצד שלישי בהליכי כינוס בסכום של 1,585,000 ₪ (ראו: החלטה מיום 7.6.2023 לאישור עסקת מכר הדירה בתלה"מ 47673-03-21), שיתווסף להונם האישי. בהקשר זה יצוין, כי בהתאם לפסק דינו של בית הדין הרבני מיום 28.2.2022 נפסק לאם סכום של 120,000 ₪ בגין כתובתה והוטל עיקול על חלקו של האב בדירת הצדדים לשם הבטחת החיוב.

22. אשר להוצאותיה, בתצהיר עדותה הראשית, טוענת האם כי לכשתידרש לצאת למדור שכור בעקבות מכירת הדירה המשותפת, הוצאות המדור צפויות לעמוד על כ-5,000 ₪ לחודש דמי שכירות בגין דירה בעלת מאפיינים דומים. בסיכומיה ציינה האם, כי מאז חודש אוגוסט 2023 היא נושאת בדמי שכירות בסכום של 4,500 ₪ לחודש עת בינתיים היא נותרה להתגורר עם הקטינים בתנאי שכירות בדירה המשותפת שנמכרה לצד שלישי.

בסיכומיו, ביקש האב לדחות טענת האם למגורים בשכירות, עת לא הציגה ראיה כלשהי למגוריה בשכירות ואף לא עתרה לסעד זה בתביעתה.

לא מצאתי לקבל טענת האב כאמור. אמנם, האם לא צרפה הסכם שכירות בדבר תשלום דמי שכירות לרוכשי הדירה אולם דומה, כי אין חולק שהיא עודנה מתגוררת בדירה עם הקטינים וזה אך סביר, כי מגוריה בדירה כרוכים בתשלום דמי שכירות. ממילא, תצהיר עדותה של האם הוגש בעת שהדירה הייתה בבעלות הצדדים ובטרם הועברו הזכויות בדירה לידי צד שלישי, באופן שיש באמור משום טעם מניח את הדעת לאי צירוף אסמכתה רלוונטית.

אשר לדמי השכירות הנטענים – כפי שיפורט להלן בפרק הדן בהוצאות המדור ואחזקתו, מצאתי להעמיד גובה דמי השכירות בסכום של 4,500 ₪, כפי טענת האם.

23. בהביאי בחשבון מכלול נתונים זה יוצא, שהכנסתה הפנויה של האם (בניכוי הוצאות מדור) עומדת על כ- 9,700 [1]   ₪ לחודש. לכך, יש להוסיף את קצבת הילדים בסכום של 591 ₪ (כמשתקף מדפי חשבון עו"ש שצרפה האם לתצהיר עדותה הראשית, נספח "ג").

יכולותיו הכלכליות של האב

24. האב עובד במפעל *** מזה כ-12 שנים כפועל ייצור.

25. בתצהיר עדותו הראשית טען האב לשכר בסכום של כ-8,000 ₪ לחודש בממוצע ובסיכומיו העמיד סכום זה על שכר נטו בהיקף של משרה מלאה (100%).

26. האם טוענת בסיכומיה כי הכנסת האב מעבודתו הינה מעל 10,000 ₪ לחודש והוא עושה כל שלאל ידו על מנת להפחית את הכנסתו, בין בדרך של צמצום שעות נוספות ובין בדרך של שינוי משמרות עבודה. כן טוענת האם, להכנסה נוספת של האב מהשכרת דירה שקיבל בירושה בסכום מוערך של 2,500 ₪ לחודש, לכל הפחות.

27. יצוין, כי בהחלטה למזונות זמניים דלעיל פוטנציאל השתכרותו של האב הועמד על סך של 10,200 ₪ לחודש, בהתחשב בתלושי שכר שהוצגו לחודשים 3/2020 עד 2/2021 (ר' סעיף 4 להחלטה).

28. על פי תלושי שכר של האב שצרף לתצהיר עדותו הראשית לחודשים 10/2021 עד 3/2022 ולחודשים 6/22 עד 10/2022, עמד ממוצע שכרו של האב על 11,147 ₪ נטו לחודש (בהפחתת ניכויי חובה – מיסים). יצוין, כי האב הצהיר בעדותו שבחודשים מרץ-אפריל 2022 שכרו עוקל לטובת חוב מזונות (ראו: עמוד 19 שורה 34 לפרוטוקול) וכי היה "ללא שכר בחודשים מאי עד יולי" (ר' עמוד 20, שורות 2-1 לפרוטוקול).

29. על יסוד הראיות שהונחו לפני ולאור עדותו של האב, לא מצאתי לקבל טענת האם כי האב פעל להפחתת הכנסתו, לַמִּצְעָר לא באופן מכוון, לצורך ניהול ההליך דנן. מעדותו של האב עולה כי הוא עובד בשעות נוספות וכן במשמרות בימי שישי (ר' עמ' עמ' 18, שורות 15-12 לפרוטוקול וכן עמ' 17, שורות 31-29 לפרוטוקול). עדותו זו של האב נתמכת גם בתלושי השכר שלו, מהם משתקף כי האב מבצע עבודה בשעות נוספות ומשמרות בימי שישי. ככל שאכן היה שינוי בהיקף עבודתו של האב – ולא התרשמתי כי מדובר בשינוי מהותי – הרי ששינוי זה נבע מאילוצי עבודה (על רקע מעברו לעבוד בצוות אחזקה במחלקת *** תחת עבודתו בצוות אחזקה במחלקת ***) ובהתאם לתנאי ההעסקה במחלקה החדשה (ר' עמ' 17 שורות 36-35 ועמ' 18, שורות 5-1 לפרוטוקול).

30. מכל מקום, שעה שממילא מצאתי להעמיד ממוצע שכר עבודתו של האב, על פי תלושי השכר שהוצגו, בסכום של כ-11,150 ₪ לחודש; בשים לב לכך כי מעיון בתלושי השכר שצורפו לתצהיר עדותו הראשית של האב בהשוואה לתלושי השכר שצורפו לתגובה למזונות זמניים משתקפת עלייה בשכר; הואיל ולאור עדותו של האב, עולה כי הוא עובד במשרה מלאה וכן בשעות נוספות ובמשמרות, לא מצאתי כי עלה בידי האם להוכיח טענתה בדבר הפחתת שכר עבודתו.

לעניין טענת האם הכרוכה אחר אי מיצוי פוטנציאל השתכרותו של האב, הרי שלאור נתוניו האישיים של האב כעובד אחזקה במפעל (ר' נתונים אישיים בתלוש השכר בו צויין "עיסוק – מכונאי"), העסקתו בהיקף משרה של 100% והיותו חסר השכלה אקדמית – לא מצאתי לקבוע פוטנציאל השתכרות העולה על גובה השתכרותו בפועל.

31. אשר לטענת האם בדבר הכנסה נוספת של האב מדמי שכירות, בסך של 2,500 ₪ לפחות, בגין דירה שבבעלותו שאותה ירש מאביו המנוח (המצויה ברח' דרך מצדה 200/18) – התובעת לא הציגה ולו ראשית ראיה ביחס להכנסתו הנטענת של האב מדמי שכירות כאמור, לא ביחס לעצם ההכנסה מדמי שכירות ולא ביחס לגובהה. שעה שהדירה הייתה בבעלות הנתבע כבר בתקופת חייהם המשותפים של הצדדים, דומה כי לא הייתה כל מניעה מהצגת אסמכתה מתאימה בדבר דמי השכירות שהתקבלו בגין השכרת הדירה, בין אם באמצעות הפקדות לחשבון, בין באמצעות הצגת הסכם שכירות ובין בדרך אחרת.

לצד האמור, שעה שאין חולק, כי הנתבע רשום כבעליה של הדירה (ר' עמ' 16, שורות 23-17 לפרוטוקול); הואיל והנתבע לא הציג כל ראיות לסתור עובדה זו; חרף טענתו, שנטענה באופן סתמי ולקוני, כי יש לו זכויות בדירה יחד עם ארבעת אחיו הנוספים (ר' סעיף 23.3 לתצהירו) ובשים לב לעדותו של הנתבע כי הדירה הושכרה בעבר (ר' עמ' 16, שורות 30-26 לפרוטוקול), מצאתי לקבוע כי לנתבע הכנסה פוטנציאלית מדמי שכירות.

אשר לגובה דמי השכירות הפוטנציאליים – בהעדר ראיה מטעם התובעת מחד גיסא, ולאור עדותו של הנתבע כי שילם דמי שכירות בסך של כ-7,500 ₪ בגין 4 חודשים וכי השוכר הקודם (יהושוע) "שילם 300 ₪ יותר" מאידך גיסא (עמ' 24, שורות 36-31 לפרוטוקול), מצאתי להעמיד גובה דמי השכירות הראויים בדירה בסכום של כ- 2,175 ₪ לחודש (ובמעוגל - 2,200 ₪ לחודש).

32. על ההכנסות לעיל יש להוסיף את חלקו של הנתבע בתמורת הדירה המשותפת שנמכרה לצד שלישי שיתווסף להונו האישי.

33. אשר להוצאותיו של האב - הצדדים חלוקים אודות מקום מגורי האב. בעוד שהאב טוען, כי הוא מתגורר בשכירות בדירה שקיבל בירושה, מבקשת האם לטעון כי האב מתגורר בבית אמו ואינו משלם שכירות והוצאות אחזקת מדור.

34. מתוך העדויות שנשמעו לפני, כמו גם מתסקיר העו"ס לסדרי דין ועדותה בהליך הקשור (תלה"מ 5092-03-21), שוכנעתי כי, האב מוסיף ומתגורר בדירת אמו. מעדותה של העו"ס עולה, כי:

"ש. כשנשאלת לגבי ביקור בית שערכת בבית האב, לאיזה בית התכוונת?

ת. לבית של אמו של האב, שם הוא פוגש את הילדים. שם נערכים הסדרי השהות עם הילדים". (עמ' 20 לפרוט', שורות 33-34).

בעדותו של הנתבע בהליך דנן, אישר כי העו"ס לסדרי דין ערכה את ביקור הבית בבית אמו וכי הבית מתאים להלנת הקטינים:

"פקידת הסעד קיימה ביקור בית?

ת. כן.

ש. באיזה בית?

ת. בבית אמי, ברחוב *** בבאר שבע.

ש. פקידת הסעד איך התרשמה מהסביבה שדאגת לילדים לכל מה שצריך?

ת. כן.

ש. יש חדר עבור הילדים תספר לבית המשפט בבית של אמא שלך?

ת. אמא שלי גרה בדירה לבד. מדובר בדירת 3 חדרים וסלון, סך הכל 4 חדרים. ע' בחדר עם י' יש לו מיטה משלו, א' ו-נ' ישנים במיטת קומתיים. אני ישן בסלון" (עמ' 16, שורות 36-31 ועמ' 17, שורות 3-1 לפרוטוקול).

תמיכה למסקנתי זו מתקבלת גם מגובה הוצאות אחזקת המדור, כעולה מעיון באסמכתאות שצורפו לתצהיר עדותו הראשית של האב (נספח ה'), המעלות ספק של ממש האם הוצאות אחזקת המדור שצורפו, העומדות על עשרות שקלים בלבד בחודש, משקפות מגורים בנכס בהרכב המשפחתי של הנתבע וילדיו. לשם המחשה בלבד, די אם נפנה לחשבון החשמל הדו חודשי ממנו עולה כי החיובים נעו בסכומים שבין 85.14 ₪ ל-209.67 ₪ לחודשיים. באופן דומה, חשבון הגז מסתכם בחיוב חודשי של עשרות שקלים בודדים לחודשיים (כ-30-40 ₪ לחיוב דו חודשי).

35. על האמור יש להוסיף, כי האב לא פעל להציג הסכם שכירות תקף ו/או אסמכתה מתאימה בדבר תשלום דמי שכירות. הסכם השכירות שצורף לתצהיר עדותו של האב מתייחס אך לתקופה שמיום 1.12.2020 ועד ליום 1.12.2021 (זאת אעפ"י שהתצהיר נחתם ב-10.11.2022).

36. ממילא, האב העיד בעדותו כי אינו נושא בעת הזו בתשלום דמי השכירות בגין מגוריו הנטענים בדירה:

" מעבר לזה הפסקתי לשלם גם את השכירות לא מרצון " (עמ' 17, שורה 14 לפרוטוקול)

ובהמשך:

"ש. מלבד אותם 3-4 חודשים אין לך הוצאה של דמי שכירות בפועל?

ת. בפועל אני לא משלם כי אין לי ממה לשלם". (עמ' 25, שורות 2-1 לפרוטוקול)

37. האב אישר בעדותו, כי הוא רשום כבעליה של הדירה שהתקבלה בירושה (ר' עמ' 16, שורות 17-25 לפרוטוקול), אך ביקש לסייג ולטעון כי חרף הרישום, הוא מחזיק ב-1/5 מהזכויות בדירה בלבד וכי יתר הזכויות בדירה – של אחיו (ר' גם סעיף 23.3 לתצהיר עדותו הראשית).

דא עקא, חרף טענתו המבקשת לסתור רישום הבעלות בנכס המקרקעין, האב לא הציג אסמכתאות, עדויות או ראיות לתמיכה בטענתו בקשר עם חלקו בדירת הירושה ונמנע מלהביא עדים שהיו בשליטתו; ובתוך כך לא הובא לעדות אחי האב ו/או מי מבני משפחתו, אשר נטען כי הוא משלם להם דמי שכירות בגין מגוריו הנטענים בדירה.

הלכה פסוקה היא כי כאשר בעל דין נמנע מלהציג ראיה או להביא עד, יש להניח כי המדובר בראיה או עדות הפועלת לרעתו ותשמש כנגדו, ודאי כאשר מדובר בראיות או בעדות שהן בשליטת בעל דין – כבמקרה דנן (ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון מסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' , פד"י מ"ה (4) 651, ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיל , פד"י נ"ד (3) 107).

38. באופן דומה, האב לא הגיש ראיות כלשהן להוכחת חובותיו הנטענים לבני משפחתו, בגין הלוואות נטענות שנטל מהם (ר' סעיף 22.5-22.6 לתצהיר האב), לא זימנם לעדות ואף לא הגיש אסמכתאות להוכחת העברות הכספים מידם לידיו, כנטען. מחדלים אלה של הנתבע מדברים בעד עצמם ושומטים את הקרקע תחת טענותיו.

39. במכלול האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי פוטנציאל השתכרותו של האב אינו נופל מסכום של 13,350 ₪ נטו בחודש.

40. מהמקובץ לעיל עולה, כי יחס הכנסותיהם הפנויות של הצדדים הוא (במעוגל) 56% לאב
ו-44% לאם.

חלוקת זמני שהות של הקטינים עם ההורים

41. בפסק דין שניתן ביום 30.4.2023 בהליך הקשור מתחום האחריות ההורית (תלה"מ 5092-03-21) נקבע, על יסוד הסכמת הצדדים, כי ההורים יישאו באחריות הורית משותפת לקטינים וכן נקבע בין היתר, כי האם תיחשב להורה משמורן בכל הנוגע לקבלת קצבאות הקטינים, הטבות מרשויות מקומיות, המוסד לביטוח לאומי וכל גורם אחר, ככל שתתקבלנה.

עוד נקבע, שהקטינים ילונו אצל האב פעם בשבוע; פעם נוספת בשבוע יתקיים מפגש ללא לינה (מתום המסגרות החינוכיות ועד השעה 19:30) וכן לינה אצל האב בכל סוף שבוע שני מיום שישי ועד ליום ראשון. כן, נקבעה חלוקת זמני שהות שוויונית בחגים והסדר שהות בחופשת הקיץ.

42. יוער, כי מתסקיר העו"ס לסדרי דין ומשמיעת הראיות בהליך הקשור (תלה"מ 5092-03-21) עולה, כי האב אינו אוסף את הקטינים ע'ו-א' מהמסגרות החינוכיות, אלא אוסף אותם מבית האם בשעה 16:00 (ראו: תסקיר העו"ס לסדרי דין מיום 29.9.2022 וכן עמ' 24 לפרוט' מיום 30.4.2023, שורות 26-35 ועמ' 27, שורות 17-13 לפרוטוקול) וכי לעתים אינו מקיים אחר זמני השהות בימים בהם לא מתקיימות מסגרות חינוכיות (ראו: עמ' 26, שורות 18-10 ושורות 28-27 לפרוט'; עמ' 27, שורות 17-13 לפרוטוקול).

האמור נתמך גם בחקירתו של האב בהליך דנן, עת האב העיד כי בימים בהם לא מתקיימת מסגרת חינוכית, הוא לוקח הקטינים לסבתם מצד האם בזמני השהות שלו עמם (ר' עמ' 23, שורות 12-3 לפרוטוקול) וכן כי אינו אוסף את הקטינים ע' ו-א' מהמסגרת החינוכית אלא מהבית בשעה 16:00 (ר' עמ' 18, שורות 34-33 לפרוטוקול).

43. מהאמור יוצא אפוא, כי האם נושאת במרבית נטל גידול הקטינים. הקטינים לנים אצל האב 4 לילות מתוך 14 ובחלוקה יחסית של כ-70% (במעוגל) מהזמן אצל האם לעומת כ-30% אצל האב .

צרכי הקטינים

44. התובעת אמדה בסיכומיה את הוצאות הקטינים ע', א' ו-נ' בסכום של 1,650 ₪ לכל קטין ואת הוצאות הקטין י' בסכום של 1,800 ₪ (לא כולל הוצאות מדור ואחזקתו ולא כולל הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות ודמי טיפול), בהתאם לפירוט להלן: הוצאות כלכלה – 700 ₪ לקטין; הוצאות ביגוד – בסך של 300 ₪ עבור כל אחד מהקטינים ע' , א' ו-נ', ובסך של 450 ₪ עבור הקטין י'; הוצאות בגין תרבות, בילויים, ספרים וצעצועים בסך של כ-150 ₪ לחודש עבור כל קטין; הוצאות נסיעה בסך של כ-100 ₪ עבור כל קטין; הוצאות בגין מספרה וטיפוח – 50 ₪ לקטין; הוצאות בלתי צפויות / חידוש ריהוט – 200 ₪ עבור כל קטין. כן עתרה האם לחיוב האב בדמי טיפול בגין הקטינים שטרם מלאו להם 6 במועד הגשת סיכומיה –נ' ו-י' - בסך של 500 ₪ לחודש עבור כל קטין.

עוד עתרה התובעת לחייב הנתבע בתשלום הוצאות מדור ואחזקתו בסך 3,180 ₪ (2,400+780) לחודש ובמחצית הוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים.

כבר לעת הזו ייאמר, כי הן התובעת והן הנתבע לא מצאו להבחין בכתבי טענותיהם בפירוט הצרכים בין צרכים תלויי שהות לצרכים שאינם תלויי שהות, הגם שראוי ונכון היה כי יעשו כן, בשים לב להבחנה בעניין נטל החיוב ביחס לכל אחד מהם. לצד זאת, ייאמר, כי לאור רכיבי הצרכים הנתבעים ושיעורם, עולה כי חלק הארי של הצרכים הינם צרכים תלויי שהות.

45. לטענת הנתבע, הסכומים הנתבעים מופרזים ומוגזמים ולא נתמכים בכל אסמכתא מתאימה ואין בהם כדי לשקף הוצאותיהם של הקטינים בפועל. כך למשל, טוען הנתבע, כי עתירת התובעת לתשלום סך של 2,800 בגין הוצאות כלכלת הקטינים מופרזת, עת מהאסמכתאות שצורפו עולה כי הוצאות הכלכלה מסתכמות לסכום כולל של 2,333 ₪ בלבד לתקופה בת 3 חודשים (ובסך של 777.96 ₪ לחודש), וכאשר הוצאות אלו כוללות גם את הוצאות הכלכלה של התובעת עצמה. באופן דומה, טען הנתבע, כי גם הצרכים הנוספים שנטענים – ביגוד והנעלה, תרבות, נסיעות, ריהוט וטיפוח – נתבעו, כאמור, על דרך ההפרזה ולא נתמכו בכל אסמכתא מתאימה.

46. נפסק, כי תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת. אלא שגם מקום בו לא מוכחים מלוא הצרכים, פוסקים בתי המשפט מזונות לפי שיקול דעתם והערכה של הצרכים הסבירים והראויים, שהרי יושבים הם בתוך עמם (ראו: ע"א 687/83 מזור נ' מזור , פ"ד לח (3) 29, 33; ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן , פ"ד מ(1) 69; ע"א 93/85 שגב נ' שגב , פ"ד לט(3) 822, 825).

47. בעבר הוערך שיעור המזונות ההכרחיים המינימלי לקטין בסך של 1,300-1,400 ₪ לחודש (ראו בר"ע (ת"א) 1895/02 ב.י. נ' ב.נ . [פורסם בנבו] (2003); עמ (ירושלים) 658/04 ס.א.כ. נ' ט.ש.כ. [פורסם בנבו] (2005) ועוד רבים אחרים), אלא שלימים סבר בית המשפט כי נוכח חלוף הזמן יש מקום לעדכון הסכומים הנ"ל והעמידם בשיעור של 1,600 ₪ - 1,700 ₪ לחודש ואף למעלה מכך (ראו עמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (2017) וכן עמ"ש 1057/09 פלונים נ' פלונים [פורסם בנבו] (2010)). יוער, כי הסכומים הנ"ל מתייחסים לצרכים ההכרחיים בלבד, וגם זאת על הצד המינימלי.

על סכומים דומים חזרו במספר פסקי דין שעסקו בקטין שהורגל לרמת חיים "רגילה" ושאינו מתגורר בשני בתים. בין היתר, ראו עמ"ש (תל אביב) 12792-10-19 ע.נ. נ' ע.ע.נ. מיום 27.10.2020; עמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס ; עמ"ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ' פלונית .

48. ברם, בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי מאז הלכת בע"מ 919/15, אין עוד מקום לחלק בין צרכים הכרחיים לאלו שאינם כאלה, ויש לאמור את הצרכים בכללותם. בפסק דינו של כב' השופט צ' ויצמן במסגרת רמ"ש (מחוזי מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ. [פורסם בנבו] נקבע שצרכיו של קטין המתגורר בשני בתים עולים מטעם הדברים על צרכיו של קטין המתגורר בבית אחד, נוכח הכפילויות הנדרשות לגבי חלק מן ההוצאות. כב' השופט ויצמן אף סבר כי ראוי שהערכה זו תעלה למצער על הסך של 2,250 ₪ לחודש. בעמ"ש (מחוזי מרכז) 5121-05-20 י.ג. נ' נ.ג. הובהר, כי סכומים אלו כוללים את חלקו של הקטין באחזקת מדור, להבדיל מחלקו בעלות מדור. פסיקה זו סוייגה ביום 13.2.2023 בעמ"ש 59345-11-22 בגדרו קבע בית המשפט המחוזי חיפה, שהסכום 2,250 ₪ שנקבע בבית המשפט המחוזי מרכז אינו מתאים למחוז חיפה והצפון נוכח ההבדלים המשמעותיים שקיימים בעלויות המחייה באזור המרכז.

49. יוער, כי הסכומים שנקבעו לעיל כפופים ל הלכת ורד (ע"א 552/87 ורד נ' ורד , פ"ד מב(3) 594), בה נקבע, כי כשמדובר ביותר מקטין אחר, סכום המזונות אינו נקבע באופן לינארי, דהיינו, אין לחשב מזונותיהם של מספר ילדים כמכפלה בגובה צרכיו של ילד אחד, בשים לב לתוספת השולית הפוחתת.

50. ומכאן לנדוננו.

51. טענות התובעת ביחס לצרכי הקטינים כמפורט לעיל - לא הוכחו. מהראיות עולה, כי רכיבי המזונות לא נתמכו באסמכתאות מתאימות להוכחת היקף ההוצאה הנטענת ובחלקם – אף לא ביחס לעצם ההוצאה.

אמנם, לתצהיר עדותה הראשית צירפה התובעת אסמכתאות שונות להוכחת טענותיה בדבר צרכי הקטינים, אך עם זאת, מעיון במסמכים לא מצאתי אסמכתא התומכת בגובה ההוצאות הנטענות עבור הקטינים. אף מתדפיסי כרטיס האשראי ותדפיסי חשבון הבנק שבבעלות האם לא ניתן ללמוד מהן ההוצאות עבור הקטינים, במובחן מהוצאותיה שלה.

52. למעשה, מהות רכיבי המזונות הנתבעים, כשלעצמם, מעידים על רמת חיים שאינה גבוהה כלל ועיקר. בהקשר זה יש לציין, כי אין חולק שעד ל-4/2019 התגוררו הצדדים וילדיהם הקטינים בחדר בבית אמו של האב (ר' עמ' 15 לפרוט' מיום 22.11.2022, שורות 7-2). בנסיבות אלו, סבורני כי אין מדובר במשפחה אשר הורגלה לחיות ברמת חיים גבוהה.

53. בעדותו, אישר הנתבע, בקירוב, את גובה ההוצאות הנטענות ביחס להוצאות הכלכלה והביגוד וההנעלה. כך למשל, אמד את הוצאותיו בגין כלכלה בסך של 3,000 ₪ בחודש והדגיש כי חלקו ברכיב זה "כמעט אפסי" וכי אינו יודע לאמוד את הוצאות הכלכלה של הקטינים (ר' עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 23-17). עוד העיד הנתבע, כי הוצאות הביגוד וההנעלה של ע' נאמדות בסכום של 3,000 -4,000 ₪ בשנה, של א' – כ-3,000 ₪ ושל י' – כ-2,000 ₪.

54. בנסיבות בהן שני הצדדים כשלו בהוכחת צרכיהם המדויקים של הקטינים, אין מנוס אלא לאמוד את צרכיהם על פי התרשמות המבוססת על מארג הראיות, ובהתאם לסמכות בית המשפט כשופט היושב בקרב עמו, לאור ניסיון החיים ובשים לב ליכולת הכלכלית של ההורים (ע"א 93/85 שגב נ' שגב , פ"ד לט(3) 822).

55. בענייננו, אין מדובר בקטינים המתגוררים בשני בתים או מקיימים זמני שהות רחבים עם האב . על פי הנתונים שהובאו והכנסות ההורים, כפי שפורטו להלן, שוכנעתי כי רמת החיים אליה הורגלו הקטינים היא רמת חיים שאינה גבוהה, ומשכך אני אומדת את צרכי כל קטיןבסך של 1,400 ₪ לחודש, לא כולל הוצאות מדור ואחזקתו ולא כולל הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות, ובהתאם לפירוט להלן: כלכלה – 700 ₪, ביגוד והנעלה – 250 ₪, מספרה וטיפוח – 50 ₪, הוצאות רפואיות שוטפות, קופת חולים, לרבות מוצרי היגיינה ופארם – 100 ₪, הוצאות תרבות, ספרים, בילויים, אירועים ומתנות לאירועים, ימי הולדת וכיו"ב – 150 ₪, נסיעות / החזקת רכב – 100 ₪, הוצאות בלתי צפויות, חידוש ריהוט וציוד – 50 ש"ח.

56. נוכח הדין האישי החל, מאחר והקטין י' מתחת לגיל 6, האב, כאמור, חב לבדו בצרכיו ההכרחיים של הקטין, עד הגיעו לגיל 6 שנים.

אשר לצרכי הקטינים ע', א' ו-נ' שגילם מעל 6 שנים - בצרכים אלו יחלקו ההורים לפי יכולתם הכלכלית, זמני השהות ושאר נסיבות העניין.

57. לעניין זה יוזכר, כי אין מדובר בנוסחאות אריתמטיות נוקשות וכי על בית המשפט לבחון את מכלול הנסיבות הרלוונטיות, לרבות זהות ההורה הנושא בעיקר נטל גידול הילדים אף במנותק מחלוקת זמני השהות, כאשר שיקול העל המנחה הוא טובת הקטין ורווחתו בבית שני ההורים. במילים אחרות וכפי שנפסק:

"המבקש להגיע לפסיקת מזונות ראויה לא יקיש רק במקשי ה"מחשבון" אלא יוסיף ויאחז בחידוד ה"מחשבה" תוך שהוא נותן מבטו אל התמונה המשפחתית בכללותה. החישוב האריתמטי אכן יכול לשמש כעוגן, כמגדלור וכמתווה לדרך חישוב ואף ראוי שכך יעשה על מנת שלא נמצא עצמנו עושים את מלאכתנו כלאחר יד ועל דרך הניחוש וההשערה עד שאין קורא או אפילו בעל הדין, מבין מה הדרך בה אחזנו לחישוב שיעור החיוב, ואולם אין די בו – וכפי שאמרנו בעניין בעמ"ש 11623-07-17 (מחוזי מרכז) ש' נ' ש' (2018): "יש מקום לטעמנו, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הקטינים ומתוך כך לשקלול – לאו דווקא מתמטי מדוייק – של הפרמטרים הנזכרים... הכל כמובן תלוי נסיבות". (ר' עמ"ש (מרכז) 2366-06-23 ש.מ נ' נ.מ.מ (24.12.2023)).

58. משבאנו לכאן, נעבור לחישוב דמי המזונות והמדור, על יסוד הקביעות שפורטו לעיל וישמשו מסד לעריכת החישוב.

ביחס למזונות הקטין י' עד הגיעו לגיל 6: בהינתן כי סך צרכיו נקבע על סך של 1,400 ₪, כאשר עפ"י יחס זמני השהות, הקטין שוהה עם הנתבע 30%, נמצא כי הוא נושא ב-420 ₪ מצרכיו ישירות בזמני השהות שלו עמו ונותר לו לשאת בעוד 980 ₪ (1,400-420).

ביחס לחיוב במזונות הקטין י' לאחר הגיעו לגיל 6 וביחס לילדים האחרים, הקטינים ע', א'
ו-נ' (שחצו את גיל 6): בהינתן כי הצרכים נקבעו, כאמור, בסך של 1,400 ₪ ובהינתן יחס ההכנסות בין הצדדים (56% לאב ו-44% לאם), על הנתבע לשאת ב-784 ₪ עבור כל קטין (1,400*0.56). בשים לב כי הנתבע נושא בחלק מעלויות כל קטין ישירות בעת שהיותו עמו (בשיעור של 30%) ובסך של 235 ₪ (784*0.3), הרי שנותר לו לשאת במזונות כל אחד מהקטינים בשיעור של 549 ₪ (784-235 ₪).

59. על יסוד האמור, לאחר שקלול הכנסותיהם הפנויות של ההורים וזמני השהות של הקטינים עם כל אחד מהם; לאור גילאי הקטינים; בשים לב להערכת צרכי הקטינים; שעה שהאם נושאת בעיקר נטל גידולם של הקטינים, לרבות בהוצאות שאינן ניתנות לכימות כספי ולאור נטל החיוב והדין החל, מצאתי להעמיד חיובו של הנתבע בעניינו של הקטין י' עד הגיעו לגיל 6 בסכום של 1,000 ₪ ואת מזונותיהם של כל אחד מהקטינים ע', א' ו-נ'(ומזונותיו של הקטין י' לאחר שיגיע לגיל 6) בסכום של 600 ₪ בעבור כל קטין.

יובהר כי סכום זה אינו כולל את הוצאות המדור ואחזקתו, כפי שיפורטו להלן ואת הוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות החריגות.

הוצאות המדור ואחזקתו

60. לטענת האם בסיכומיה, האם נותרה להתגורר בדירתם המשותפת של הצדדים בתנאי שכירות ומאז חודש 8/2023 נושאת בדמי שכירות בסך של 4,500 ₪ לחודש.

61. לטענת האב, אין לקבל טענת האם למגוריה בשכירות שעה שלא הציגה ראיה כלשהי למגוריה בשכירות.

62. יצוין, כי על פי הסכם המכר שאושר בהליך הרכושי הקשור (תלה"מ 47673-03-21), מסירת הדירה לרוכשים נקבעה עד ליום 10/8/2023 ומשכך במועד שמיעת הראיות, לא נדרשה האם לשלם דמי שכירות בגין מגוריה בדירה.

63. האם בנסיבות בהן לא הציגה האם הסכם שכירות ו/או הוצאות בגין מדור רעיוני, יש מקום להורות על חיוב האב בחלקם של הקטינים בהוצאות המדור והחזקתו ממועד מסירת הבית המשותף לידי הרוכשים, וככל שכן באיזה היקף.

64. לאחר שעיינתי באשר מונח לפניי ושקלתי בדבר באתי למסקנה, כי התשובה לכך היא בחיוב, עת נהיר כי עם מסירת הבית המשותף לרוכשים, על האם לדאוג למדור חלופי עבורה ועבור הקטינים.

לעניין היקף הוצאות המדור - לא מצאתי כי הוצאות המדור להן עתרה האם בשיעור של 4,500 ₪ חורגות מדמי שכירות ראויים לדירה בת 5 חדרים.

בשים לב למאפייני הדירה, מצאתי לקבל טענת האם באשר לגובה דמי השכירות המשתלמים על ידה. תימוכין לטענת האם בדבר גובה דמי השכירות המשתלמים ניתן למצוא בבקשת האב לחיוב האם בדמי שימוש ראויים שהוגשה בגדרי התביעה הרכושית (בקשה מיום 14.12.2021 בתלה"מ 47673-03-21), עת עתר לחיוב האם במחצית דמי שכירות ראויים בסך של 4,500 ₪ ואף ביקש להפנות להערכה מאתר יד2 לגבי גובה דמי השכירות בשכונה בה ממוקם הנכס (ר' סעיף 11 לבקשה).

על האמור יש להוסיף, כי ממילא הוצאות המדור שישתלמו לידי האם יותנו בהצגת אסמכתה מתאימה.

לאור האמור, מצאתי להעמיד הוצאות המדור של האם בסכום של 4,500 ₪.

65. אשר להוצאות אחזקת המדור – על פי האסמכתאות שצורפו לתצהיר האם (ר' סעיף 29 לתצהיר), הוצאות אחזקת המדור נאמדות בסכום של כ-1,285 ₪ לחודש (ארנונה – כ-630 ₪ לחודש; חשמל – כ-250 ₪ לחודש; מים וביוב – כ- 80 ₪ לחודש; גז – 45 ₪ לחודש; כבלים ואינטרנט – 280 ש"ח לחודש).

66. נפסק כי חלקם של 4 קטינים בהוצאות המדור הוא בשיעור של 50% (ראו: ע"א 52/87 הראל נ' הראל [פורסם בנבו, 12.10.1989]; ע"מ (תל-אביב) 1162/03 ד.ע. נ' ר.ע. [פורסם בנבו, 25.2.2016]). ובנדוננו, חלקם של הקטינים בהוצאות המדור עומד על סכום של 2,250 ₪ בחודש ובהוצאות אחזקת המדור – על סכום של 642 ₪ בחודש (ובמעוגל 640 ₪).

67. בפסיקה נקבע כי לצורך חישוב מדורם של הקטינים, בשני הבתים, יש לקבוע עלות מדור סבירה השווה לשני ההורים, להוסיפה לסכום המזונות ולחלק אותה בהתאם לאותם פרמטרים של יכולת כלכלית וחלוקת זמני שהות (ראו לעניין זה – עמ"ש (מרכז) 31135-07-20 ד.ש. נ' מ.מ.ש. [פורסם בנבו] (2021); עמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ס. נ' ס. [פורסם בנבו] (2020)).

68. וביישום לענייננו. הואיל וחלק הארי של הוצאות מדורם של הקטינים הוא בגין דמי שכירות שאינם תלויים בזמני השהות והואיל והאב אינו נושא בפועל בהוצאות מדור בגין הקטינים (לאור קביעתי לעיל) והואיל וביחס לקטין י' מוטלת על האב חובה אבסולוטית לסיפוק מדורו נוכח גילו והואיל ועיקר מדורם של הקטינים מסופק בבית האם לאור זמני השהות המצומצמים עם האב, מצאתי לקבוע כי על האב לשאת ב-50% מהוצאות המדור של הקטינים, קרי, סך של 2,250 ₪ בחודש, כנגד הצגת אסמכתה בדבר תשלום הוצאות מדור (דמי שכירות או הלוואת משכנתא)

אשר לחלקם של הקטינים בהוצאות אחזקת המדור – כיוון שהוצאות אחזקת המדור תלויות שהות ולאור ההלכה כנסקר לעיל ובשים לב שחלקו של האב בהכנסה המצרפית עומד על
כ-56% (קרי: 640*56%) והקטינים שוהים אצל האב כ-30% מהזמן (640*30%), אזי מצאתי מקום להורות לאב להשלים עבור השתתפות בהוצאות מדור הקטינים סכום של 166 ₪ בחודש (ובמעוגל – 170 ₪).

69. לסיכום חלק זה, האב יישא בהוצאות מדור הקטינים ואחזקתו בסכום כולל של 2,420 ₪ בחודש.

דמי טיפול

70. בכתב תביעתה עתרה התובעת לחיוב הנתבע בדמי טיפול בקטינים בשל גילם הצעיר בסך של 1,600 ₪ לחודש (300 ₪ עבור הקטינים ע' ו-א' ו-500 ₪ עבור הקטינים נ'ו-י'). בסיכומיה זנחה התובעת עתירתה לחיוב הנתבע במזונותיהם של הקטינים שחצו את גיל 6 (ע' ו-א) וצמצמה עתירתה לחיובו במזונותיהם של הקטינים נ' ו-י'. יוזכר, כי בעת מתן פסק הדין, חצה גם הקטין נ'את גיל 6.

71. הנתבע מתנגד לחיובו ב"דמי טיפול" שעה שהקטינים מצויים במסגרות חינוכיות.

72. בנסיבות העניין שלפני, בהתחשב בכך שהתובעת עובדת; עת פוטנציאל השתכרותה נקבע בשיעור של 75% בלבד בשל הצורך לטפל בקטינים ובהתחשב בזמני השהות עמם; בהינתן שהקטינים רשומים למסגרות חינוכיות, לרבות צהרונים ( ע"א 4280/90 כהן נ' כהן ; ע"א 2136/90 גיל נ' גיל ) ובשים לב לכך שהנתבע יחויב, כמפורט להלן, במחצית הוצאות חינוך עבור הקטינים, לא מצאתי לפסוק לאם דמי טיפול בקטינים.

חיוב במזונות רטרואקטיביים

73. בהחלטה למזונות זמניים מיום 8.4.2021 נפסקו מזונותיהם הזמניים של הקטינים ממועד הגשת התובענה, תוך שנקבע כדלקמן:

"המבקשת ביקשה כי דמי המזונות הזמניים ייפסקו מיום הגשת הבקשה הראשונה לי"ס סכסוך לבית הדין הרבני בחודש יוני 2019. בהתחשב בכך שאף לשיטת המבקשת הוגשה בקשה נוספת לי"ס לבית הדין הרבני ביום 24.9.20, אין מקום לחיוב המשיב מיום הגשת הבקשה הראשונה לי"ס. מכל מקום, אף סוגיית חיוב המשיב במזונות זמניים מיום הגשת הבקשה לי"ס הנוספת תידון, ככל שידרש בהליך העיקרי".

74. התובעת עתרה לחיוב הנתבע במזונות הקטינים רטרואקטיבית מיום הגשת הבקשה הראשונה ליישוב סכסוך לבית הדין הרבני ועד למועד הגשת התביעה (2.3.2021), או למצער מיום הגשת הבקשה השנייה ליישוב סכסוך (ביום 24.9.2020); זאת בהסתמך על הוראת תקנה 15(ב) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ו-2016 ושעה שעל פי הנטען, בכל התקופה האמורה נשאה בגפה בהוצאות הקטינים מבלי שהנתבע שילם מאומה בגין מזונותיהם.

75. לעמדת הנתבע, יש לדחות עתירת התובעת לחיובו במזונות רטרואקטיביים שעה שקיבלה לידיה כספים רבים בתקופה זו, לרבות כספים במזומן.

76. במכלול נסיבות העניין שלפניי, לא מצאתי לחייב הנתבע בתשלום מזונות באופן רטרואקטיבי למן יום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך.

77. בהחלטת בית המשפט מיום 8.4.2021 דחה בית המשפט עתירת התובעת לחיוב המשיב במזונות זמניים מיום הגשת הבקשה הראשונה ליישוב סכסוך (בחודש יוני 2019), זאת בהתחשב בהגשתה של הבקשה הנוספת ליישוב סכסוך ביום 24.9.2020. מכאן, כי התובעת מושתקת לעתור למזונות מיום הגשת הבקשה הראשונה לי"ס.

78. אשר לחיוב הנתבע במזונות זמניים מיום הגשת הבקשה השנייה ליישוב סכסוך – במכלול נסיבות העניין שלפניי, הואיל ועל יסוד הראיות שהוצגו ועדויות הצדדים השתכנעתי כי הנתבע נשא, ולו באופן חלקי, במזונותיהם של הקטינים לאחר הפירוד בין הצדדים (ר' נספח ח' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע); שעה שאין חולק כי עד לחודש ספטמבר 2021 נשא הנתבע במלוא החזר המשכנתא הרובצת על הדירה ובדמי ביטוח המשכנתא; לאור התוצאה אליה הגעתי בדבר היקף חיוב הנתבע במזונות הקטינים כמפורט לעיל ובשים לב לשיהוי הננקט על ידי התובעת בהגשת סיכום טענותיה, אף לא מצאתי לחייב הנתבע במזונות רטרואקטיביים מיום הגשת הבקשה השנייה ליישוב סכסוך.

חלוקת קצבאות הילדים והמענקים המשתלמים עבור הקטינים

79. בסיכומיו ביקש הנתבע, כי קצבאות הילדים והמענקים עבור הילדים מהמוסד לביטוח לאומי יועברו לשני ההורים בחלקים שווים וככל שישולמו בפועל לידי הורה אחד, יעביר המחצית להורה השני.

80. עתירת הנתבע הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבע ומהווה הרחבת חזית ודי בכך כדי לדחותה על הסף.

81. מעבר לכך, מצאתי לדחות עתירת הנתבע אף לגופה.

בפסק הדין בתובענה בענייני הקטינים (תלה"מ 5092-03-21) נקבע, כי "האם תיחשב ל"משמורנית" בכל הנוגע לקבלת קצבאות הקטינים וההטבות מהרשויות המקומיות, המל"ל וכל גורם אחר, ככל שישנם". לפיכך, הנתבע מושתק לטעון, כי יש לחלק קצבת הילדים באופן שווה בין הצדדים.

על האמור יש להוסיף, כי נקבע שהאם היא זו אשר נושאת בעיקר נטל גידולם של הקטינים ומכך יש להעביר הקצבאות - שתכליתן מימון צרכי הקטינים - לגורם אשר נושא בנטל גידולם.

ממילא, קצבאות הקטינים נזקפו להכנסתה של האם ומשכך שוקללו הלכה למעשה בחישוב יחס הכנסות הצדדים.

חבילת  לידה

82. האם עתרה לחיוב הנתבע בתשלום מחצית מהוצאות רכישת הלידה עבור הקטין י' בסך של 1,750 ₪. דא עקא, האם לא צירפה ולו ראשית ראיה להוכחת טענתה ברכיב זה, גם ביחס לעצם ההוצאה ולא ביחס לסכומה, ולפיכך מצאתי לדחותה.

סיכום אופרטיבי וסוף דבר

83. האב ישלם לידי האם למזונות ארבעת הקטינים סך של 2,800 ₪ בחודש (על פי המפורט בסעיף 59 לפסק הדין). עם הגיעו של הקטין י' לגיל 6 (ב-8.3.2026), יופחתו דמי המזונות והאב יישא במזונות ארבעת הקטינים בסכום של 2,400 ₪ (600 ₪ לכל קטין).

נוסף על כך, עבור מדור הקטינים ובכפוף להצגת אסמכתה מתאימה, ישלם האב סכום של 2,420 ₪ בחודש (על פי המפורט בסעיף 69 לפסק הדין), אשר יתווסף למזונות השוטפים.

84. דמי המזונות ישולמו עד הגיעם לגיל 18 שנה או סיום לימודיהם התיכוניים, לפי המאוחר מבין השניים.

ממועד זה ובתקופת השירות הצבאי (חובה) ו/או שירות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על שליש – כפי גובהם ערב תשלומם. מובהר, כי ביצוע שירות צבאי ו/או שירות לאומי הוא תנאי לחיוב האב בתשלום זה.

85. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כאשר מדד הבסיס לצורך חישובו הינו המדד הידוע היום, והוא יעודכן אחת לשלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין עדכון למשנהו והסכום לא יהיה קטן מזה שנקבע, גם אם המדד יהיה שלילי.

86. דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי האם בנוסף לקצבת הילדים המשולמת לה ע"י המל"ל ו/או בנוסף לכל קצבה, גימלה או הטבה להם היא זכאית, ככל שהיא זכאית על פי כל דין, בשים לב כי בית האם הינו בית המגורים העיקרי של הקטינים נוכח זמני השהות שנקבעו כמפורט לעיל.

87. המזונות ישולמו עד לכל 10 בכל חודש עבור מזונות החודש השוטף.

88. הצדדים יישאו, בחלקים שווים, בגין צרכים רפואיים מיוחדים ו/או הוצאות חריגות בגין בריאות פיסית ונפשית, שאינם כלולים ומכוסים ע"י הביטוח הרפואי וסל הבריאות והמתייחסים לבריאותו הפיסית ו/או הנפשית של הקטינים, כגון: תרופות, משקפיים, עדשות מגע, טיפולי שיניים, טיפולי אורתודנט, טיפול פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי, אבחונים וטיפולים בהפרעות קשב וריכוז, ואם יהיו כאלה, עד הגיעם של הקטינים לגיל 18 או עד גיוסם לצה"ל/שירות לאומי, במידה ויתגייסו, לפי המאוחר מבניהם.

הצדדים יידעו האחד את השני 14 יום מראש לפחות על כל הוצאה רפואית צפויה שעלותה גבוהה מ- 100 ₪, על מנת לאפשר לצד השני לבחון נחיצותה ולהציע חלופות זולות יותר, למעט במצב חירום שאינו בר דיחוי.

בכל מחלוקת בין הצדדים בקשר להוצאה רפואית חריגה, נחיצותה והיקפה, הם יפעלו בהתאם להמלצות רופא המשפחה או הרופא המטפל, לפי העניין.

89. הצדדים יישאו, בחלקים שווים, בהוצאות החינוך של הקטינים בתחילת כל שנת לימודים, לרבות אגרות חינוך, תשלומי בית ספר, דמי שכלול, השתתפות בטיולים או פעילויות מטעם בית הספר וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים וכן צהרון (ציבורי) עד סיום כיתה ג', חוגים, שיעורי עזר (על פי המלצת הגורם הרלוונטי) ותנועת נוער, בקיזוז ההטבה שתקבל האם מהמל"ל ו/או מהצד השלישי. האם תמצה זכויותיה לקבלת הטבות/הנחות, ככל שישנן.

90. הצדדים יישאו, בחלקים שווים, בעלות של מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ וכן קייטנה אחת בפסח או סוכות וזאת בכפוף להמצאת קבלה ו/או חשבונית. טרם רישום לקייטנה, על הצדדים להסכים לעלותה של הקייטנה ובהעדר הסכמה התשלום יהא בהתאם לעלות קייטנה עירונית/ מתנ"ס.

91. בנוסף, יישאו הצדדים, בחלקים שווים, בתשלום עבור חוג אחד לכל קטין וזאת בכפוף להמצאת קבלה ו/או חשבונית. טרם רישום לחוג, על הצדדים להסכים לעלות החוג ובהעדר הסכמה, התשלום יהא בהתאם לעלות מתנ"ס.

92. כל אחד מן הצדדים יישא בחלקו (מחצית) מן ההוצאות המנויות כאמור לעיל במישרין לגוף או לגורם באמצעותו ניתן השירות. הורה אשר יישר בסכום העולה על שיעור חלקו בגין ההוצאות המפורטות לעיל ("ההורה המשלם") יקבל מההורה השני ("ההורה החייב") את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב דרישה בצירוף אסמכתה הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה.

93. למען הסר הספק, מובהר כי דין כל ההוצאות הרפואיות החריגות, הוצאות החינוך, הקייטנות והחוגים כדין מזונות לכל דבר ועניין, לרבות בנוגע לגבייתן.

94. בשים לב כי הקטין נ' חצה את גיל 6 בסמוך למועד מתן פסק הדין ולאור ההלכה לפיה אין להשיב מזונות שנאכלו ובראי טובת הקטינים, מצאתי לקבוע כי חיוב האב בדמי המזונות שנקבעו במסגרת פסק דין זה הוא מהיום בו ניתן, ועד אז תחול ההחלטה למזונות זמניים.

95. לאור התוצאה אליה הגעתי, סבורני כי אין מקום ליתן צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

96. המזכירות תמציא פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

97. משנסתיים בירור התובענה מושא ההליך שבכותרת, המזכירות תסגור התיק.

ניתן היום, ט"ו אדר ב' תשפ"ד , 25 מרץ 2024 , בהעדר הצדדים.