השופטת סגלית אופק: פס"ד דחיית תביעת הגרושה לקביעת משמורת בלעדית לאם וזמני שהות לאב (תלה"מ 49534-02-23)

בפני כב' השופטתסגלית אופק

תובעת

ש.ד.ג.פ 

נגד

נתבעים

י.פ 

פסק דין

מונחות לפניי תביעה לקביעת משמורת בלעדית לאם וזמני שהות לאב.  

רקע עובדתי ודיוני נדרש לעניין:

1. במועד היכרותם של הצדדים הייתה התובעת גרושה ואם לילדה ילידת 2011 ואילו הנתבע היה רווק.

2. שני הצדדים הם מורים בהכשרתם ו/או בעיסוקם. 

3. במועד היכרותם הצדדים היו חילוניים; לפני הנישואין התחזק הנתבע בדתו.

4. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 2018, ומנישואין אלה נולדו שתי בנות: ד' ילידת 27.6.2019 וא' ילידת 29.7.2020 (להלן גם –הקטינות).

5. הבת א' סובלת מאסטמה כרונית, נמצאת במעקב של רופא ריאות, ומקבלת טיפול תרופתי מונע (פליקסוטייד, סינגולאייר) וכן שימוש בונטולין ובאינהלציות לפי הצורך. 

6. בחודש דצמבר 2022 עזבה התובעת את דירת המגורים המשותפים.

7. כל אחד מהצדדים שכר דירה למגוריו יחד עם הקטינות בעיר XXX; בתי ההורים נמצאים בסמיכות זה לזה. 

8. הקטינות לנות אצל אביהן פעמיים באמצע השבוע ובסופ"ש לסירוגין, כולל לינה במוצ"ש. בתה הנוספת של התובעת נמצאת במשמורת משותפת, וחולקת זמנים שווים בבתי הוריה. 

9. תחילתם של ההליכים המשפטיים בבקשה ליישוב סכסוך שהגישה התובעת כנגד הנתבע, והסתיימה בהעדר הבנות (פסק דין מיום 11.2.2023 י"ס 24361-1122). בהמשך הוגשו שתי תובענות: תביעת מזונות (תלה"מ 49321-02-23) ותביעה למשמורת הקטינות וקביעת זמני שהות (תלה"מ 49534-02-23). 

10. בכתב התביעה עתרה התובעת לקבוע כי הקטינות ימצאו במשמורת בלעדית אצל אמן (סעיף 14); ייקבעו זמני שהות אצל האב פעמיים באמצע השבוע, ללא לינות "עת יאספן האב בסיום המסגרת החינוכית וישיבן לבית האם בשעה 19:30" ובסופ"ש לסרוגין "החל מיום שישי בסיום המסגרת החינוכית ועד למוצאי שבת בשעה 19:30 ובתנאי שהוא משיב את הקטינות לאחר מקלחת וארוחת ערב כשיש לכל אחת מהן מיטה משלה בדירתו והוא מלין אותן בדירתו ולא בבתים אחרים כגון בית אחיו ו/או בית אמו" (סעיף 14.1); לקבוע כי הקטינות יתחנכו במוסדות חינוך חילוניים (סעיף 14.2). 

11. ביום 28.9.2023 הגישו שירותי הרווחה תסקיר סעד (להלן –התסקיר). עו"ס לסדרי דין, הגב' א.ה(להלן גם –עו"ס לסדרי דין או העו"ס), בחנה שלוש חלופות והמליצה על קביעת זמני שהות נרחבים, אך לא שוויוניים הכוללים שתי ללינות אצל האב באמצע השבוע וסופ"ש לסירוגין  כולל לינה במוצ"ש. בנוסף, ניתנו המלצות טיפוליות הכוללות פנייה להליך תיאום הורי, וקבלת טיפול פרטני לכל אחד מההורים: לתובעת- טיפל לעיבוד הפרידה וקבלת הדרכה  שתסייע בהכרה בחשיבות נוכחות הורית משמעותית של האב בחיי הקטינות, ולנתבע- טיפול לעיבוד הפרידה וקבלת הדרכה הורית שתיתן כלים שתיתן כלים לחינוך דתי המותאם לרווחתן הנפשית והפיזית של הקטינות. 

12. איש מהצדדים לא קיבל את המלצות התסקיר; התובעת עתרה להורות על חקירתה של העו"ס, ונקבעה ישיבת הוכחות בשתי התביעות במאוחד (ר' החלטה מיום 18.10.2023). 

13. הצדדים הגישו תצהירים במקום עדות ראשית: התובעת ביום 28.2.2024 והנתבע ביום 8.4.2024.

14. התקיימו שתי ישיבות הוכחות. ביום 12.5.2024 נחקרו העו"ס (עמ' 17-7), התובעת (עמ' 28-18); ביום 4.7.2024 נחקרהנתבע (עמ' 43-30). 

יוער כי ישיבות הוכחות התקיימו בשני הליכים שנשמעו במאוחד: תביעת מזונות (תלה"מ 49321-02-23) והתביעה דנא. 

15. הצדדים הגישו סיכומים בכתב בשתי התובענות הנ"ל. 

16. בין מועד סיום פרשת ההוכחות למועד מתן פסק הדין הגישה התובעת בקשה לצו הגנה שנמחקה בהחלטה מנומקת שניתנה ביום 27.1.2025 (ה"ט 69077-01-25). להשלמת התמונה יוער, כי תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור (רמ"ש 78415-01-25).

17. נוכח חשיבותה של סוגיית החזקת הקטינות, שכן מקוּבלנו שיש לדון בנפש ורק אחר כך במזונות, מצאתי לנכון קודם כל ליתן פסק דין בסוגית החזקת הקטינות. 

טענות הצדדים 

18. התובעת טוענת כי:

א. התנהלותו של האב מעלה ספק בדבר מסוגלותו ההורית; המלצותיה של העו"ס ניתנו בהתעלם מטענותיה של התובעת על התנהגויות שונות של האב.

ב. בהתחשב בגילאי הקטינות, שתיהן מתחת לגיל 6, חלה בעניינן חזקת הגיל הרך, אשר לא נסתרה ואין סיבה מיוחדת לסטות ממנה משעסקינן בתובעת שהיא אם מיטיבה, אשר מסוגלותה ההורית אינה מוטלת בספק. 

ג. בנסיבות בהן הצדדים מנהלים אורח חיים שונה לחלוטין, כדי למנוע בלבול בקרב קטינות כה צעירות, יש לקבוע שהבית של האם יהווה בית מרכזי עבור הקטינות ויתקיימו הסדרי שהות מצומצמים מההסדרים הנוכחיים הכוללים שני מפגשים באמצע השבוע, ללא לינות וכל סופ"ש לסירוגין, לא כולל לינה במוצ"ש. אף לאחר הגיע הקטינות לגיל 6, יש להותיר את הסדרי השהות ולא להרחיבם מעבר לאמור לעיל, שכן לקיום אורח חיים אחד, בבית אחד, יש יתרון בגיבוש זהות ותחושת שייכות. בנוסף, הבתים נבדלים בהשקפות הדתיות שלהם, וישנו חשש שהקטינות יפלו קורבן לתסכול וכעסים של האב, ככל שלא יקיימו את המנהגים באדיקות כפי שיצפה האב, ויש למנוע מהקטינות תחושות אלה.

לפיכך, עתרה התובעת לצמצם את זמני השהות של הקטינות בבית הנתבע לפעמיים בשבוע, ללא לינות ובסופ"ש לסירוגין, לא כולל לינה במוצ"ש; לחלופין יש להותיר את זמני השהות הקיימים כיום ולא להרחיבם. 

19. הנתבע טוען כי:

א. ההמלצה לאי השוואת זמני שהות נשענת, לשיטתה של העו"ס, על שני נימוקים: האחד, גילאי הקטינות, והשני,הצורך ביציבות עבור הקטינות שעברו למסגרות חדשות. נימוקים אלה שלכאורה אינם תומכים בחלוקה שוויונית של זמני השהות אינם רלוונטיים עוד: הפיצול לשני בתים מתקיים מזה כשנתיים והמסגרות בהן מתחנכות הקטינות אינן חדשות עוד עבורן.

ב. התובעת היא הגורם היחיד אשר מפריד בין חלוקת זמני שהות שווים וזכותן של הבנות לקיים קשר קבוע ורציף עם אביהן, והיא מנסה להדיר את האב מחיי בנותיו בטענות שונות על התנהלותו של האבשלא נמצא בהן דבר, ונועדו לפגוע בזכותו של האב לגדל את בנותיו באופן שוויוני ולמען הצלחת סיכויי תביעתה למזונות. 

ג. הורותו של האב מיטבית ואכפתית בדיוק כפי תפקודה של התובעת, והוא – בניגוד לאם – רואה חשיבות לנוכחות הורית משמעותית ושוויונית של האם בחיי בנותיהם הקטינות, ואין כל הצדקה למנוע מהאב את זכותו לקיים את הורותו בזמני שהות שוויוניים. 

ד. העו"ס לא התנגדה להשוואת זמני שהות אלא המליצה להמתין כשנה (נכון למועד עדותה) עד להרחבת זמני השהות לשוויוניים. 

ה. בהתחשב בעובדה שהצדדים מנהלים אורח חיים שונה, המסר שמעביר לגבי ההורה השני חשוב ביותר. לכן, עצם רמיסתה של התובעת את דמותו ההורית של האב ואורח חייו בעיני הקטינות הלכה למעשה שוללת מהקטינות את זכות הבחירה באשר לאורח חייהן בעת בגרותן. 

לפיכך, עתר הנתבע לקבוע זמני שהות שוויוניים כבר עתה ולכל המאוחר החל מחודש יולי 2025. 

דיון והכרעה

20. הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות על חלוקת זמני שהות של הקטינות בבתי ההורים. 

21. סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן גם – חוק הכשרות המשפטית או החוק) קובע כי בהיעדר הסכמה בין ההורים ייקבע בית המשפט בעניינים שבסעיף 24 לחוק, קרי- מי יחזיק בקטין ומה יהיו זמני השהות[ע"א 2266/93 פלוני (קטין) נ' פלוני, פ"ד מט(1) 22 (1995)].

22. עקרון העל המנחה את בית המשפט בעת קבלת החלטות הקשורות ליחסי הוריםוילדים, לרבות בענייני הסדרי שהות, הוא  עקרון טובת הילד: "הוא שיקול העל, השיקול המכריע. ... בצידו של שיקול זה יעמדו שיקולים נוספים... אך כל אלה שיקולים משניים יהיו, וכולם ישתחוו לשיקול טובת הילד"  [בג"צ 5227/97 דויד נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה(1) 453 (1998); רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 321 (2001); תמ"ש (נצ') 12780-09-08 ג.י נ' א.י (6.8.2012), פסקה 59; בג"צ 7395/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (21.1.2008); סעיף 2 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א- 2020]. 

23. יישום עקרון טובת הילד משתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו. 

24. על מנת לעמוד על טובתו של ילד נעזר בית המשפט בחוות דעת של מומחים; וכפי שנקבע בבג"צ 5227/97 דויד נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה (1) 453, 463 (1998): "טובתו של ילד אינה מושג תאורטי. לעניינה נדרש בית המשפט לקביעת ממצאים שבעובדה. ממצאים אלה בית המשפט לא יוכללקובעם – על דרך הכלל–אלא אם יובאו לפניו ראיות, וראיותלענייננו פירושן הינו – בעיקרם של דברים – חוות דעת של מומחים". 

25. הפסיקה קובעת, כי בית המשפט ככלל ייטה לאמץ את ממצאי חוות דעת מומחה ומסקנותיה, וזאת בהיעדר נימוקים כבדי משקל לסתירת האמור בהם [בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (2.5.2005)].

26. בפסיקה נקבע כי למרות שתסקיר עו"ס אינו חוות דעת מומחה כהגדרתו בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1970, יש ליתן לו משקל דומה ויש צורך בנימוקים כבדי משקל על מנת לסטות מהמלצותיו [עמ"ש (ת"א) 55335-10-24 ק נ' א.ק (4.1.2025), פסקה 4 והאסמכתאות הנזכרו שם]. עם זאת, עמדת גורמי מקצוע היא בגדר המלצה בלבד. נתון לבית המשפט שיקול הדעת האם לאמץ את המלצות גורמי המקצוע במלואן, חלק מהן, או אף לסטות מהן במקרים המצדיקים זאת [עמ"ש (חי') 707-03-17 י.ג נ' ג.ג (30.5.2018)‏; עמ"ש (ב"ש) 9246-03-20 פלונית נ' פלוני (7.8.2020); רמ"ש (ת"א) 63553-08-21 ע.א.א. (קטינה) נ' א.א. (4.10.2021)]. 

מן הכלל אל הפרט

27. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, לתסקיר, ולאחר ששמעתי את העדויות שהובאו בפניי,מצאתי לקבל את המלצות התסקיר, למעט לעניין היקף זמני השהות; להלן אבאר נימוקיי.

28. ראשית,כידוע, מקום שלא באו הורים לידי הסכם, בית המשפט יקבע מי יחזיק בקטין ומה יהיו זכויות ההורה האחר לבוא עמו במגע, כפי שייראה לו לטובת הקטין "ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת" [סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית].

אכן, חזקת הגיל הרך עודנה עומדת על כנה אף כיום, וכל עוד לא בוטלה, אין בית המשפט יכול להתעלם ממנה. עם זאת, הפסיקה הדגישה כי החזקה לפיה קטין שטרם מלאו לו שש שנים, טובתו אצל אמו אינה חזקה חלוטה והיא ניתנת לסתירה [בע"מ 1858/14 פלוני נ' פלונית (3.4.2014); עמ"ש (ת"א) 49158-07-13 ע.ש.ב. נ ק.ש (11.5.2014)]. 

29. לסתירת החזקה דרושות "ראיות כבדות משקל" בדבר התקיימותן של נסיבות מיוחדות, וכאלה נתקיימו דיין בענייננו; אפרט.

30. במקרה זה, על פי גרסתה של התובעת, עסקינן באב שהוא:"בעל מסוגלות הורית נמוכה, בעל התפרצויות זעם ודו קוטביות" (סעיף 80 לתצהיר). 

31. התובעת אשר טוענת על מסוגלותו ההורית, אופיו ואישיותו של האב, נמנעה מלעתור למינוי מומחה, ניסתה לבסס את טענתה על בסיס התנהלותו של האב בעניינים כדלקמן:

מתן טיפול תרופתי–

32. התובעת טענה כי האב לא מעניק לבת א'טיפול תרופתי (אינהלציה) ביום שבת, ואף אינו מקפיד על טיפול תרופתי מונע (עמ' 5 לתסקיר; סעיף 64 לתצהיר). מנגד, הכחיש הנתבע את הטענה ועמד על כך שהוא נותן טיפול תרופתי נדרש: "ש: למה אתה סירבת לעשות אינהלציה לבתך שסובלת מאסטמה ביום שבת? ת: אני מכחיש את מה שאמרת. ש: אז למה פקידת הסעד אמרה שסירבת? ת: היא הייתה פה לפני חודש והיא תיקנה ואמרה שאני שם אינהלציה וכשאני הולך לבית הכנסת בשבת בבוקר כשאני בקרית שמונה אז הורי מתודרכים לעשות את האינהלציה היה והם קמו לפני השעה 10 שאני מגיע הביתה" (עמ' 32, ש' 36-31; סעיף 2 לתצהיר).

33. במקרה זה, התרשמה העו"ס מ"האכפתיות" של האב לקטינות (עמ' 8, ש' 5); שמעה מהנתבע כי הוריו  שמתגוררים עמו "מבצעים אינהלציה וכי אין זה מצב של פיקוח נפש. טוען כי במצב של התקף הוא יחלל שבת ואף יסע עם א' לבית החולים" (עמ' 7 לתסקיר)ובהמשך: "האב לטענתו נותן את הטיפול המתאים. דובר איתו גם על העניין של פיקוח נפש והצורך במתן אינהלציה, האב לטענתו נותן את הטיפול" (עמ' 8, ש' 13-12; ר' גם עמ' 7, ש' 26-20), והתרשמה שאפשר לסמוך עלי: "ברגע שהאב אמר שהוא יבצע את זה אני סמכתי עליו" (עמ' 8, ש' 6).

34. לאור האמור לעיל, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבע אינו מעניק טיפול רפואי דרוש לקטינה.

35. מכל מקום, עו"ס מצאה לנכון לדקדק עם האב, והמליצה בתסקיר "במקביל על פנייה של האב להדרכה הורית כולל העניין של סוגיית הדת, בעצם שיינתן חינוך מותאם שלא תהיה איזה החמרה מצידו לאור אורח החיים הדתי שהוא מקיים" (עמ' 8, ש' 8-6; עמ' 7 לתסקיר). לא מצאתי התנגדות מפורשת מצד האב לקבל הדרכה כנ"ל.

סידורי לינה של הנתבע ואמו–

36. התובעת טענה על התנהלות לא נאותה מצד האב שישן עם אמו בעוד אביו ישן בסלון (סעיף 71 לתצהיר). מנגד, הכחיש הנתבע קיומו של סידור לינה כזה: "ש: נכון שמה- 7.10  אתה לא ישן איתן כי אתה ישם עם אמא שלך? ת: התשובה היא לא. וזאת שאלה מבישה ולא צנועה... ש: ...ד' סיפרה לאמא שלה שאתה ישן עם אמא שלך במיטה ואביך ישן בסלון, אז מה ד' ממציאה המצאות? ת: אבי ישן בסלון כי הוא אוהב לישוןבסלון. אמי ישנה בחדר השינה שלי לבד. ... ש: אז איפה אתה ישן. ת: אני ישן עם הבנות לא תמיד מתי שהן זקוקות לי. אני ישן בכלל בממ"ד" (עמ' 34, ש' 10-6, 27-28).

37. במקרה זה, הובאה הטענה לידיעתה של העו"ס שלא מצאה לנכון לבדוק זאת בגלל העדר רלוונטיות: "העניין הזה לא נבדק" (עמ' 7, ש' 19-15) כי "זה לא נשמע לי רלוונטי לעניין הקטינות" (עמ' 8, ש' 21)

38. בנסיבות אלה, כאשר התובעת נמנעה מלזמן לעדות את אמו של הנתבע על מנת לאמת את טענתה על התנהגותו לא ברורה של הנתבע, לא נמצאו תימוכין עובדתיים לטענה, וממילא למשמעות שמבקשת התובעת לייחס להתנהלות הנטענת, ודומה כי הטענה נועדה להשחיר את פניו של הנתבע. 

סידורי לינה של הנתבע והקטינות–

39. התובעת טענה על התנהלות בעייתית של הנתבע המקיים לינה משותפת, במיטה אחת, עם בתם המשותפת של הצדדים (סעיף 71 לתצהיר). מנגד, טוען הנתבע כי מדובר ב"טענות פרועות והזויות" (סעיף 5 לתצהיר), ובחקירתו הסביר כי: "ש: אז למה דווקא איתה אתה ישן ולא עם הבת הקטנה איתה אתה לא ישן? ת: זו הנחת יסוד? אני ישן עם שתי בנותיי. ש: למה? ת: ראשית אני מרדים את שתיהן כל יום עם לפחות 4 סיפורים. הכוונה כל פעם שהן אצלי יש טקס של הקראת סיפורים ושירים עד שהן נרדמות במיטה שלהן דו קומות. פעם אחת ד' רוצה שאני אשן איתה ופעם אחת א', לפי הצורך הנפשי שלהן. אוסיף ואומר שבגלל הריחוק ממני כמעט בכל לילה בשעות בין 2:00 ל- 3:00 לפנות בוקר יש קריאה של ד' "אבא בוא", כאשר אני לא ישן איתם. ... אני ישן עם הבנות לא תמיד, מתי שהן זקוקות לי..." (עמ' 33, ש' 35-29; עמ' 34, ש' 5-1, 28). 

40. במקרה זה, הטענה הובאה לידיעתה של העו"ס שלא מצאה בכך בעייתיות: "ש: מדוע לא בדקת את הסיבה מדוע ד' שהיא הבת הגדולה ישנה עם האב במיטה כאשר הוריו לא נמצאים? ת: ילדים קטנים וד' היום בת חמש וא' בת ארבע, מקובל בבתים מסוימים שילדים בגיל הזה ישנים עם הוריהם. ש: למה דווקא הגדולה ולא הקטנה? ת: יכול להיות שהיא עוברת באמצע הלילה, אני לא רואה בזה עניין יוצא דופן. ש: זה מוזר כי בבית של האמא הן ישנות במיטה ולא עוברות באמצע הלילה, איך את מסבירה את זה? ת: כאשר הורים בוחרים להתגרש הילדים משלמים מחיר וכל בית הם צריכים להתרגל להנהגות אחרות ולהתאים עצמם, זה חלק משוני שקיים בין הבתים ולא השוני היחיד. ש: משום מה רק ד' עוברת למיטה של האב, מה הקשר בין מה ששאלתי לבין מה שענית? ת: העניין הוא מצוי ואני לא רואה בו משהו בעייתי" (עמ' 12, ש' 33-22). 

41. מעבר לכך שההסבר של העו"ס מקובל עליי, לא ניתן להוציא מכלל אפשרות שמדובר בהתנהלות מצד הקטינה ד' הנמצאת – שלא בטובתה –בעין הסערה במשך זמן ממושך.

פגיעות מינויות בקטינה ד'–

42. התובעת טענה לפגיעה מינית בבת ד' (סעיפים 95-84 לתצהיר). מנגד, טוען הנתבע כי התובעת "הפליגה לרמות טיעון מרושעות ושקריות נגדי עם ההמצאות על פגיעה מינית!!! והכל במטרה למנוע ממני מלמלא אחר חובתי כהורה" (סעיף 12 לתצהיר). 

43. בחקירתה עמדה העו"ס על כך שהטענה נבדקה על ידי גורמי חקירה הרלוונטיים (חקירת ילדים) ו: "הממצאים שלה לא היו מהימנים" (עמ' 8, ש'34-31); שעו"ס לחוק נוער קיבלה את הממצאים,ערכה בירור מול המסגרת החינוכית (עמ' 9, ש' 25-22) ולא מצאהלנכון להמליץ להשהות את הסדרי השהות (עמ' 8, עמ' 9, ש' 2-1; תסקיר עו"ס לחוק הנוער הגב' סבטוי מיום 29.11.2023); עו"ס לסדרי דין גם נכחה בפגישות לאחר חקירת הילדים לא מצאה כי טובת הקטינות לחזור אחורנית מבחינת היקף הסדרי הקשר (עמ' 9, ש' 16-12), ולא שינתה מההמלצה בתסקיר: "ש: את שלמה עם המלצות התסקיר וסבורה שזו טובתן של הקטינות? ת: לחלוטין, כפי שהן" (עמ' 13, ש' 25-24). לצד זאת, העידה ביושר העו"ס כי: "אין לנו אפשרות להוכיח במאה אחוז" (עמ' 10, ש' 6).

44. מאליו ברור שחובתו של הורה לטעון כל טענה שהוא סבור שהן לטובת ילדיו. עם זאת, במקרה זה, נערכו בדיקות על ידי הגורמים הרלוונטיים, בלי שנמצאו תימוכין לטענה, ובלי שהטענה מתיישבת עם התנהגותה של הקטינה: "הוסבר לאם שבעצם כל מה שנדרש נעשה על פי חוק. אין ממצאים מהימנים לעניין... לאור התלונה של האם ב31.3.2024 על פגיעה מינית חוזרת לדבריה פנתה דבי לגננת שוחחה איתה טלפונית וביקשה דוח תפקודי על הילדה. הדוח הצביע על תפקוד תקין ומצוין של הילדה. דברי הגננת הילדה שמחה לראות את אביה, שמחה ללכת אליו. היא ילדה שמחה, חברותית שמתפקדת מצוין. הגננת ציינה שראתה ילדים שנפגעו מינית ושהיא לא מתרשמת שמדובר בילדה שנפגעה והוחלט לא לבצע חקירה נוספת לילדה כי עברה רק חצי שנה מאז החקירה הראשונה, ואת זה אני אומרת ביחס לתלונה מ 31.3.2024" (עמ' 9, ש' 26-15); בלי שהמבקשת טורחת ליידע מה עלה בגורל התלונה שהוגשה במשטרה.

לעומת זאת, התובעת אשר אינה משלימה עם ממצאי הבדיקות שנערכו, ממשיכה לעמוד על טענותיה כשהיא מעדיפה להמשיך ולעודד שיח לא מקצועי בהתעלם מהנזק הפוטנציאלי הטמון בכך: "ועצם פנייתה לסייעת צהרון שאינה מקצועית לדובב ילדה בעניין, והפניית הילדה לשוחח עם הגננת זה משהו שעלול לפגוע ברווחתה האישית של הקטינה" (עמ' 9, ש' 18-16; בקשה מיום 27.1.2025 ה"ט 69077-01-25),ואף פועלת – על דעתה – לייצר בסיס לתמיכה בטענתה, לרבות על ידי פנייה לקבל חוות דעת של אנשי מקצוע שונים (ר' נספח 1 בקשה בהולה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בעניין הקטינה ד' 31.3.2024; נספח 3 בקשה לצו הגנה מיום 27.1.2025 ה"ט 69077-01-25). 

התובעת בוחרת להמשיך לפעול באופן זה ולהימנע מלעתור לעריכת בירור באמצעים רלוונטיים, על אף היותה מיוצגת לכל אורך הדרך ובוודאי מודעת לאפשרות לעתור בבקשות מתאימות: "נמסר לאם שמכיוון שהיא דואגת לדבריה מחשש לפגיעה מינית, היא רשאית לבקש הערכת מסוכנות לאב. אנחנו לא סברנו שנכון שאנחנו נמליץ על זה" (עמ' 11, ש' 17-15). כך ממשיכה התובעת לנהוג על אף שהנתבע הסכים בחקירתו לעבור להערכת מסוכנות: "ש: לבחינת מסוכנות עם מבחנים דידקטיים אתה מוכן? ת: בוודאי" (עמ' 35, ש' 16-15) ואף הסכים לעבור בדיקת פוליגרף (עמ' 35, ש' 14-13).

45. לאור כל האמור לעיל, התנגדותה של התובעת להסדרי לינות שוויוניים, נחזית כהתנגדות נגועה "במקרה הטוב" באינטרסים זרים או עמדה נפשית על רקע נסיבות הפרידה בין הצדדים, אשר בינם לבין טובת הקטינות אין דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר ובמקרה "הפחות טוב" בעמדה הנובעת לכאורה מקווים אישיותיים בעייתיים שלה. 

46. שנית, בחינת טובתן של הקטינות מושא ההליך נעשתה באמצעות תסקיר אשר התבסס על שיחה עם האם, שיחה עם האב, ביקור בית ותצפית על אינטראקציה של הקטינות עם כל אחד מההורים, שיחות טלפוניות עם כל אחד מההורים, איסוף פרטים נוספים מהקהילה אודות הקטינות (דוח ממסגרות החינוך). 

47. התסקיר נערך על ידי עו"ס לסדרי דין, אשת מקצוע בעלת ותק וניסיון של מספר שנים (עמ' 7, ש' 14-11), אשר ריכזה את המידע מהגורמים השונים והניחה בפני בית המשפט תמונה כוללת אודות מצבן של הקטינות בצירוף המלצה.

48. כמובא בתסקיר ובחקירתה של העו"ס, שני ההורים הרשימו את העו"ס כהורים מסורים: "התרשמתי מהורות מיטיבה של שני ההורים" (עמ' 17, ש' 8); בעלי יכולות הוריות טובות למדיי, אשר מסוגלים לתת מענה הולם לצרכים הפיזיים והרגשיים של הקטינות: התובעת היא אם "חמה שאוהבת את בנותיה, מסורה ומשקיעה, מקדמת אותן ומאפשרת להן תחושת מסוגלות" (עמ' 10 לתסקיר), והנתבע הוא אב ש"מגלה יחס רגוע ואוהב לבנותיו, קשוב להן, מעשיר את עולמן ומעצים אותו", (שם, שם), "התרשמתי מאב שתפקודו מיטיב ותקין בדיוק כמו תפקודה של האם" (עמ' 8, ש' 17) "הוא אבא טוב" (עמ' 17, ש' 5); ישנו קשר חם ואוהב בין כל אחד מההורים לכל אחת מהקטינות (שם, עמ' 6).

49. לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי מסוגלותו ההורית של האב אינה נופלת מזו של האם, ויש לאב את היכולת לספק את צרכיהן הפיזיים והנפשיים של הקטינות בצורה טובה ויציבה. מעבר לכך שיש לשני ההורים מסוגלות הורית, הרי שהקטינות זקוקות לשני ההורים "נמצאות בשלב קריטי לביסוס קשר עם דמויות משמעותיות בחייהן וישנה נחיצות לנוכחותו הפיזית והרגשית של דמויות שני ההורים בחייהן, דמויות הזדהות אשר משמעותיות וחיוניות לבניית זהותן" (עמ' 10 לתסקיר), "...ישנה חשיבות לבניית קשר משמעותי עם כל אחד מההורים. לאב יש את הזכות ולבנות יש את הזכות לקיום קשר משמעותי להתקשרות שתלווה אותם כל החיים" (עמ' 13, ש' 8-6).

50. שלישית, בחקירה נגדית עמדה העו"ס על ההמלצה בעניין זמני שהות נרחבים, אך לא שוויוניים. 

העו"ס הסבירה את ההמלצהלמעשה לא להשוות זמני שהות כך: "בחלופה הספציפית הזאת היא באמת מאפשרת יציבות. הקטינות בעצם עברו גם למסגרות חדשות כמדומני וגם התפצלו הזמנים לשני בתים ובגיל הרך זה משהו שצריך להסתגל אליו" (עמ' 13, ש' 6-4), ובהמשך: "מכיוון שמדובר בילדות רכות בשנים סברתי שיש חשיבות לשמירה על יציבות, ויום חמישי מתחלף עשוי לבלבל אותם כי הן אינן יודעות להעריך זמן והמתנה לזמני שהות עם כל אחד מההורים כשזה מתחלף בגיל הזה עלול לבלבל את הילדות" (עמ' 14,7-5) "יום חמישי מתחלף מבלבל בגיל הזה כפי שציינתי ולא נכון כרגע" (עמ' 15, ש' 15-14). 

51. כיוצא מחקירתה של העו"ס, ההמלצה לעניין אי השוואת זמני שהות ביחס לקטינים מתחת לגיל 6 אינה קשורה בתפקודו ההורי של האב אלא קשורה לעמדה מקצועית: "בגלל שהן ילדות מאוד קטנות זו החלופה שנהוגה. ש: איפה נהוגה? ת: ז"א מבחינת מקצועית זו ההמלצה שנוהגים לתת, כן נותנים לאם את היום הנוסף ולא לאב" (עמ' 15, ש' 29-26). 

52. במקרה זה, ההמלצה תלוית גיל אינה נתמכת במחקר מקצועי עדכני ו/או חוות דעת של פסיכולוג התפתחותי מומחה לגיל הרך אלא על ידע מקצועי/ הכשרה של העו"ס: "מתבסס על ההכשרה שלי בתחום סדרי דין. אני למדתי הדרכת הורים באדלר ויש לי תחומים נוספים שאני לומדת של טיפול בילדים" (עמ' 14, ש' 22-21), ובהמשך: "ש: איפה בעצם נקבע שהנוהג הוא שמרכז הימים יהיה אצל האם והחלופה תעשה על האב? ת: אני מתבססת על ההכשרה המקצועית שאני קיבלתי. ש: מתי? ת: לפני 7 שנים שלמדתי את התחום של סדרי דין. ש: האם מאז יצאו חוזרי מנכ"ל שהציבו לכם אלטרניטיבה לחלוקת זמני שהות שווים במצבים כאלה? ת: ככל הידוע לי- אין שינוי בעניין הזה בגיל הזה" (עמ' 16, ש' 31- עמ' 17, ש' 1). 

על פי היכרותו של בית משפט זה, היו הליכים במסגרתם ניתנו המלצות מקצועיות לקביעת זמני שהות שוויוניים גם לקטינים בגילאים צעירים מכפי גילאי הקטינות דכאן. לאור האמור, אין בהכרח יתרון לעמדת העו"ס בסוגית הגיל המתאים לקבוע זמנים שוויוניים.  

53. יתר על כן, גם בהנחה שתמצא עמדה מקצועית המתיישבת עם עמדתה של העו"ס, לא ניתן להתעלם מהעובדות הבאות: 

א) התקיימה חלוקת עבודה בין ההורים במהלך החיים המשותפים, ועדיין היה האב מעורב בחיי בנותיו: "התרשמתי מאב מיטיבי שתפקד כיאות בזמן המגורים המשותפים, היה חלק מהטיפול בבנות" (עמ' 13, ש' 15), "שני ההורים טוענים כי האב עבד לפרנסת הבית..., היה לוקח את הבנות לגן..." (עמ' 3 לתסקיר).

ב) העו"ס התרשמה שהנתבע מתפקד היטב כהורה גם לאחר הפרידה בין הצדדים: "ש: מקודם סיפרת שמצאת את האבהות של י' באור חיובי? ת: כן. ש: גם בחיים המשותפים וגם לאחר מכן? ת: כן" (עמ' 13, ש' 35-32).

ג) העו"ס לא התרשמה שהנתבע מהווה סיכון כלשהו לקטינות: "מהבדיקה שאני ערכתי התרשמתי מהורות מיטיבה של שני ההורים ולא התרשמתימסיכון שהאב עלול לסכן את בנותיו אלא להיפך" (עמ' 17, ש' 9-8).

ד) המגורים תחת קורת גג אחת חדלו להתקיים בחודש דצמבר 2022 (עמ' 25, ש' 34). מאז הפרידה, ובמשך חודשים ארוכים, ההורים שניהם מעורבים, נוכחים ושותפים בחייהן של הקטינות, בזמני שהות שהלכו והתרחבו, כמעט עד כדי השוואתם, ומתקיימים כבר במשך למעלה משנתיים (ר' החלטה מיום 8.1.2023 י"ס 24361-11-22; החלטות מהימים 25.5.2023, 3.12.2023 תלה"מ  49534-02-23). בנוסף, במהלך תקופה זו הקטינות השתלבו – בהסכמה – במסגרת חינוכית ממלכתית דתית (עמ' 21, ש' 21; פרו' 24.4.2023 עמ' 4, ש' 27), והקטינות אף הסתגלו לזמני השהות בבתי ההורים שהורחבו בהדרגתיות (החלטה מיום 8.1.2023 י"ס 24361-11-22; החלטה מיום 25.5.2023 תלה"מ 49534-02-23) ומתקיימים בצורה כמעט שוויונית מאז חודש דצמבר 2023 (החלטה מיום 3.12.2023 תלה"מ 49534-02-23). 

ה) צמצום בזמני השהות יביא ליצירת מעברים בין בתי ההורים, עניין שאינו לטובת הקטינות: "לאור הקונפליקט הסוער בין ההורים, המפגשים בין ההורים אינם מיטיבים עם הבנות; כאשר האב משיב את הקטינות לבית האם יש מפגש בין ההורים וזה לא טוב לילדות לכן לטובתם מומלץ שהאב ישיב למסגרת החינוכית" (עמ' 13, ש' 10-8; עמ' 14, ש' 3) ואף יפגע באיכות הקשר הורה- ילד: "קשר משמעותי נוצר מתבסס כשההורה מטפל לאורך זמן בקטין. זאת אומרת מפגש של מספר שעות עלול לא לאפשר את זה" (עמ' 13, ש' 21-20).  

54. לאור מכלול עובדות ונתונים אלה, הטעמים שעמדו ביסוד החלופה המומלצת בתסקיר, קרי – יציבות והסתגלות לפיצול בין הבתים – מאבדים ממשקלם. 

55. לאור האמור לעיל, טענת התובעת שיש לקבוע כי ביתה של האם יהווה בית מרכזי עבור הקטינות והסדרי שהות מצומצמים מההסדרים הנוכחיים הכוללים שני מפגשים באמצע השבוע, ללא לינות וכל סופ"ש לסירוגין, לא כולל לינה במוצ"ש, נדחית. 

56. רביעית, במקרה זה ישנו פער בעמדותיהם של ההורים איש ביחס למקומו של משנהו בחיי הקטינות:"שהאבא רואה חשיבות לנוכחות הורית משמעותית ושוויונית של האם בחיי הקטינות ולא כך היה בדברי האם. זאת אומרת שהיא לא רואה בו דמות שיש חשיבות לקשר משמעותי ונכבד עם הקטינות" (עמ' 12, ש' 19-17; עמ' 8 לתסקיר). בנוסף, התובעת מתמידה בטענה של פגיעה מינית של האב בבת ד', תוך שהיא פועלת לייצר בסיס לתמיכה בטענה (מדובבת את הקטינה, מעבירה את הקטינה בדיקות, ללא הסכמה מצד הנתבע - עמ' 17, ש' 17-13; החלטה מיום 8.4.2024 תלה"מ 49534-02-23; החלטה מיום 27.1.2025 ה"ט 69077-01-25), בלי שהתובעת מפנימה את הנזקים הכרוכים בהתנהלותה: "נמסר לאם כי העברת המסר לקטינה כי האב פוגע זה, גם בלי מילים והפניית הקטינה לדווח לגננת אינה מיטיבה עם הקטינה ועם רווחתה הנפשית ואכן ראוי שזה יופסק לטובת הקטינות כי הנזק שיהיה בעקבות הפנמה של הקטינה כי אביה פוגעני הוא בל ישוער. הוא בל ישוער, הוא עלול ליצור קונפליקט נאמנויות, עלוללגרום לה לפגיעה בבוחן המציאות שלה שבעצם במידה שהיא לא נפגעת והאם אומרת לה שהיא נפגעת, היא בעצם לא תוכל לסמוך על עצמה וההפנמה שלה של עולם הגברים, של אבא שלה, עלול מאוד להיפגע ובניית הזהות שלה עלולה להיפגע" (עמ' 16, ש' 8-2). בנסיבות אלה, כאשר בהתנהלותה מעבירה התובעת מסר שנועד להשחיר את דמותו של האב בעיני הקטינה ד' וליצור קונפליקט נאמנויות אצלה, קיימת חשיבות רבה לכך שהתובעת והקטינה יפנימו את מרכזיותו וחשיבותו של הנתבע בחיי הקטינות. 

57. לבסוף, אין חולק כי התובעת חילונית והנתבע דתי (עמ' 12, ש' 6). 

58. בין הצדדים ישנה מחלוקת על מידת האדיקות של הנתבע. התובעת טוענת כי האב "אדם דתי המשתייך לזרם קיצוני בדמות כת דתית" (סעיף 14 לתצהיר), "מסורתי לא, דתי כן" (עמ' 19, ש' 8), ובחקירתה ניסתה התובעת לצקת תוכן בטענה: "ש: תיארת את י' כאדם שמשתייך לזרם דתי קיצוני, אך זה בא לידי ביטוי? ת: כמה זמן יש לך? בזמן שאני גרתי בבית עם י' הייתה כפייה דתית מאוד כבדה. הוכרחתי לשמור שבת, נידה, הייתה לי בעיה עם לק בצבעים, היה אסור ללכת לים, לבריכה, היה אסור ידידים, היה אסור הומואים. אסור ידידים הומואים כי הם צריכים טיפול. וכמובן גם זה משפיע על חיי הבנות שלא יכולות לעשות דברים שהייתי קוראת להם רגילים בחיים של ילדות קטנות" (עמ'  19, ש' 14-9). מנגד, דחה הנתבע את טענתה של התובעת, וטען: "אני אדם דתי שומר מצוות וחובש כיפה. אני אדם מאמין, מודרני וליבראלי. אני מגדל את בנותיי למסורת וערכי היהדות. מעולם לא כפיתי על בנותיי את אורח החיים שלי ואני מודע לכך שמחצית מהזמן הן יתחנכו אצל אימם באורח חיים חילוני" (סעיף 9 לתצהיר), כאשר בחקירתו תיאר הנתבע אורח חיים דתי רגיל. 

59. במקרה זה, על פי עמדתה המקצועית של העו"ס השוֹנוּת באורח החיים בבתי ההורים אינה מהווה מגבלה לזמני שהות: "כשיש שני בתים שכל אחד מנהל אורח חיים עם השקפת עולם אחרת בוודאי שזה יוצר קונפליקט אצל הילדים. יחד עם זאת, אפשר גם לראות את זה כשתי אפשרויות לחיים, לאורח חיים, והקטינות כאשר יתבגרו יבחרו את הדרך הנכונה להן. מאוד חשוב המסר שכל הורה מעביר לגבי ההורה השני. כאשר יש כבוד זה יכול להתקיים" (עמ' 12, ש' 15-12). כמו כן, בין הצדדים הוסכם שהקטינות יתחנכו במסגרת חינוך ממלכתית דתית (פרו' 24.4.2023 עמ' 4, ש' 27). בנוסף, התובעת אישרה בעצמה בחקירתה כי הקטינות מתחנכות במסגרת חינוכית ממלכתית דתית, לובשות בגדים שהיא קונה להן: "90% מהתמונות פה הן בבגדים שלי אחרי שהוא אוסף אותן" (עמ' 21, ש' 16, 19-18). האמור לעיל חותר תחת הטענה על פנאטיות דתית מצד הנתבע.  

60. לאור האמור לעיל, טענת התובעת לפיה יש לאפשר לקטינות לקיים אורח חיים אחד, בבית אחד, ולהימנע מהחשש שהקטינות יפלו קורבן לתסכול וכעסים של האב, ככל שלא יקיימו את המנהגים באדיקות כפי שיצפה האב, נדחית.

61. לאור האמור לעיל, לכאורה יכולתי לקבל את ההמלצה של העו"ס כפי שהיא. עם זאת,תחת הפרק "הערכה מסכמת של עו"ס  כולל החלופה המומלצת" בתסקיר נמצאה האמירה הבאה: "ההערכה היא כי כיום יש לקיים זמני שהות המאפשרים קשר עקבי ויציב של הקטינות עם הוריהן זאת לצד המשך קבלת סיוע בעיבוד משבר הפרידה, הפחתת הקונפליקט, קידום תקשורת נטולת מתח ביניהם אשר שמה במרכז את טובת הקטינות וחבירה לאחריות הורית משותפת" (עמ' 11 לתסקיר), ובחקירתה הבהירה העו"ס כי: "ציינתי בפני האב שבהמשך זו אופציה שיכולה להתקיים, בהמשך הוא רשאי לפנות ולבקש לא בגיל הזה. ...אני סבורה שעוד שנה ניתן יהיה לבדוק את זה" (עמ' 14, ש' 8-7, 20-19). 

62. במקרה זה, כאשר אין עמדה שוללת על הסף אפשרות להשוואת זמני שהות אלא  עמדה שבגיל 6 אין מניעה לזמני שהות שוויוניים ובמקרה זה ימלאו לבת ד'6 שנים בעוד פחות מחמישה חודשים, וכאשר לשיטתה של העו"ס נתק של ארבעה ימים הוא לכתחילה "לא אופטימלי" (עמ' 16, ש' 24-23) והשוואה של זמני שהות הכרוכה בתוספת של שתי לינות בחודש אצל האב אינה שינוי דרמטי, ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של העניין כפי שהובאו בהרחבה לעיל, לא מצאתי טעם שלא לקבוע זמני שהות שוויוניים כבר עכשיו.  

סוף דבר

63. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

א. התובעת זנחה את העתירה לקבוע משמורת בלעדית אצל האם, והעתירה לעניין זה נמחקת;

ב. הצדדים יגדלו את הקטינות באחריות הורית פיזית משותפת, כאשר בימי שגרה יתקיימו הסדרי שהות שוויוניים, כדלקמן: אצל האם – ימי א' ו-ג'; אצל האב ימיב' ו-ד'; יום חמישי מתחלף בביתו של ההורה שהקטינות לא נמצאות אצלו בסופ"ש; סופ"ש לסירוגין כולל לינה במוצ"ש.

ג. בחגים ובחופשת הקיץ תתקיים חלוקת זמני שהות כמובא בתסקיר, ולסירוגין. 

ד. למעלה מהנדרש, ולהנחת דעתה של התובעת, אני מחייבת את הנתבע ליתן לקטינה א' טיפול באינהלציה ו/או טיפול תרופתי נדרש אחר בקשר למחלת האסטמה גם בימי שגרה, וגם בימי שבת וחג, ככל שמתחייב ממצבה. ככל שמבחינת מצבה של הקטינה ניתן לדחות את הטיפול למוצ"ש או חג – יציין זאת רופא הילדים של הקטינה במסמך רפואי, אחרת ינתן הטיפול גם בזמן השבת או החג. ציות להנחייה במסמך של הרופא הוא תנאי לקיום זמני שהות במועדים אלה. 

ה. בראי טובת הקטינות אני מחייבת את הצדדים לפנות לקבל הדרכה כמפורט בתסקיר [על האפשרות לחייב ר' רמ"ש (ת"א) 58529-11-22 ג' נ' י' (לא פורסם, ניתן ביום 1.12.2022)]. על הצדדים לפנות לעו"ס בתוך 7 ימים על מנת לקבל הפנייה למסגרת טיפולית מתאימה בה יינתן הטיפול הנדרש בהקדם האפשרי. אסמכתא על השתלבות בטיפול כנ"ל תוגש לתיק בתוך 21 ימים.

ו. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 12,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מעת ההמצאה, אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל.

64. פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים. 

65. המזכירות תשלח לצדדים ולשרותי הרווחה את פסק הדין. 

ניתן היום,  ה' שבט תשפ"ה, 03 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.