ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע: ההחלטה עוסקת בעניין אי התערבות בהחלטת דיני משפחה הדוחה בקשה לתיקון כתב תביעה (רמ"ש 47750-03-24)

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב' השופט שי שמואל) מיום 22.02.2024 שניתנה ב-תמ"ש 6497-07-16, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה באופן בו, ככל שתימצא המבקשת זכאית לסעד כספי (אשר נתבע כסעד חלופי), יחויבו בו גם המשיבים 2 ו-3 ולא רק משיב 1 כשם שנדרש בכתב התביעה (הרביעי והאחרון על רצף הזמן לאחר שתוקן שלוש פעמים). 

רקע כללי והשתלשלות ההליכים

כבר בפתח הדברים יצוין, כי ניהול ההליך קמא משתרע על פני תקופה ארוכה, בת שמונה שנים, בין היתר על שום ערעורים שהוגשו על פסק הדין שניתן בגדרו (בשנת 2017) ותוצאתם הייתה השבת הדיון בסוגיה מסוימת לבית המשפט קמא, כשם שיפורט להלן.

איני רואה צורך לסקור במסגרת ההחלטה דנא השתלשלות העניינים בהליכים המתנהלים בין הצדדים במלואה, כי אם עיקרי הדברים הרלבנטיים למחלוקת שבלב ההליך שלפנינו.

יצוין, כי בסמוך לאחר פתיחת ההליך דנא הלך המשיב 1 לבית עולמו. המבקשת עמדה על המשך בירורו, ואילו המשיבים עתרו להשהייתו עד לבירור זהות יורשיו-חליפיו. סופו של דבר, בקשתם לא נתקבלה, ונקבע כי בנסיבות העניין ראוי לקדם בירורו של ההליך שלפנינו, אף כי טרם נקבעה זהות יורשי המנוח והגם שבשל כך הושהה בירור ההליך קמא.

למען הנוחות ופישוט הדברים, יקרא להלן המשיב 1 – "המנוח". 

מן המונח לפניי עולה, כי המבקשת והמנוח נישאו בשנת 1954 והביאו לעולם 11 ילדים, אשר המשיבים 2 ו-3 נמנים עמם.

המנוח עסק ב...., עסקו הלך והתפתח עם השנים, ולימים נוסדו המשיבות 4 ו-5 (אשר לשם הנוחות ייקראו להלן גם: "החברות") כש-99% ממניותיהן נרשמו על שמו ואילו האחוז האחד הנותר נרשם על שם המבקשת.

ביום 13.04.2016 העביר המנוח המניות הרשומות על שמו בעסקת מתנה למשיבים 2 ו-3. המניות הועברו על שמם בשתי פעימות – בחודשים נובמבר 2015 ואפריל 2016.    

בחודש יולי 2016 פנתה המבקשת לבית המשפט קמא והגישה תביעה כנגד המנוח והמשיבים 2 ו-3 שהוכתרה כתובענה לאיזון משאבים במסגרתה עתרה לסעד הצהרתי לפיו, היא בעליהם במשותף עם המנוח של כלל הנכסים הרשומים על שמו לרבות המניות בחברות, אשר, כאמור, במועד הגשת התביעה כבר הועברו על ידו למשיבים 2 ו-3 ללא תמורה.

בית המשפט הורה על צירוף המשיבות 4 ו-5 כצדדים להליך, ובישיבת קדם המשפט שהתקיימה בראשית ההליך עתרה המבקשת לגריעת המשיבים 2 ו-3 ממנו, ובית המשפט נעתר לבקשתה.

בחודש דצמבר 2016 עתרה המבקשת לתיקון כתב התביעה בגדרה הבהירה, כי פניה אינם לסיום נישואיה עם המנוח ולפירוק השיתוף הרכושי עמו, ולכן עתרה, כי ימחק מכתב התביעה המקורי כל סעד שנפקותו היא פירוק שיתוף תוך הותרת תביעתה לסעד הצהרתי מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג בלבד. 

בית המשפט נעתר למבוקש, ומשכך הוגש כתב הגנה מתוקן ע"י המנוח.

לאחר שמיעת ראיות, ניתן ביום 27.08.2017 פסק דין בהליך אשר בגדרו התקבלה תביעת המבקשת והוצהר, כי היא בעלת מחצית מהון המניות המונפק של המשיבות 4 ו-5; כי העברת 49% ממניותיהן ע"י המנוח למשיבים 2 ו-3 מבוטלת ויש להשיבן לרשותה.

המבקשת עתרה לתיקון פסק הדין, בקשתה נדחתה והיא פנתה לבית משפט זה בבקשה לקבלת רשות לערער על ההחלטה.

המנוח והמשיבות 4 ו-5 מצדם ערערו על פסק הדין.

בפסק הדין המאוחד שניתן בהליכי הערעור הותיר בית המשפט המחוזי קביעות בית המשפט קמא בדבר תחולתה העקרונית של הלכת השיתוף ביחסי המבקשת והמנוח, ובמובן זה נדחו ערעורי המנוח והמשיבות 4 ו-5, ברם לעניין נפקותה המעשית של הלכת השיתוף, לרבות ביחס לצדדים שלישיים, נקבע, כי יש להשיב הדיון לבית המשפט קמא לצורך השלמת הבירור, תוך צירופם של המשיבים 2 ו-3 להליך, משתוצאת פסק הדין היא למעשה פגיעה באינטרסים שלהם בלא שניתנה להם קודם לכן הזכות להביא טענותיהם בפני הערכאה המבררת. 

בנוסף בוטלה קביעת בית המשפט קמא לפיה יש להשיב לידי המבקשת 49% ממניות החברות, תוך הבהרה כי נדרש בירור מקיף באשר למכלול הנכסים, הזכויות והחובות טרם הכרעה בעניין תוצאותיו האופרטיביות של השיתוף הרכושי בין המבקשת והמנוח ביחס לחברות, לרבות בשאלת אופן יישומו, דהיינו בהעברת המניות למבקשת בעין או בשווה ערך.

פשיטא, שנוכח תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, גם בקשת רשות הערעור של המבקשת נדחתה.

לאור תוצאת הליכי הערעור הורה בית המשפט קמא למבקשת לתקן את כתב התביעה על דרך הוספת המשיבים 2 ו-3 כצדדים להליך.

בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידה עתרה המבקשת לסעד הצהרתי לפיו היא בעלת מחצית ממניות החברות ויש להעביר לרשותה מניותיהן, כך שתהא בעליהן בעין של 50% ממניות החברות, והן תירשמנה על שמה.

ביני לביני עתרה המבקשת בפני בית המשפט קמא לשורה של סעדים זמניים אשר נדחתה ברובה. בקשת המבקשת לקבלת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה ע"י בית המשפט המחוזי (מפי כב' השופטת ג. לוין), תוך שנקבע, בין השאר, כי הסיכוי שתתקבל טענת המבקשת בעניין קבלת המניות בעין אינו גבוה באופן בו יש להתייחס אליה כמי שמחזיקה בידה זכות למניות, והאפשרות השנייה היא שהמבקשת תימצא זכאית לשווה ערך המניות ואז תופנה זכאותה כלפי המנוח מכוח הלכת השיתוף.

ביום 11.02.2019 הגישה המבקשת בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה במסגרתה עתרה להרחבת הסעד שנתבע על ידה, כך שפרק הסעדים בכתב התביעה המתוקן יכלול, כסעד חלופי, גם סעד כספי בו יחויבו המשיבים ביחד ולחוד, דהיינו תשלום מחצית משווי המניות באשר יקבע וסעדים נוספים למימוש זכויותיה.

ביום 15.04.2019 דחה בית המשפט קמא הבקשה בקבעו, בין היתר, כי אין מקום למתן סעד כלפי מי מהמשיבים זולת המנוח. עם זאת נקבע, כי ככל שהמבקשת תעתור לתיקון כתב התביעה באופן בו הסעד החלופי-הכספי הנתבע על ידה יופנה כלפי המנוח בלבד, כפוף לפירוט מועד הקרע, יותר התיקון המבוקש.

בהתאם, הוגשה ע"י המבקשת ביום 17.05.2019 בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה כך שהסעד החלופי שנתבע (זכאות לקבלת שוויין של מחצית מן המניות) הופנה כלפי המנוח בלבד.

ביום 21.07.2019 נקבע ע"י בית המשפט קמא, כי תיקון כתב התביעה יותר כפוף לפירוט מועד הקרע בהתאם להחלטתו הקודמת מיום 15.04.2019.

ביום 10.09.2019 ועל יסוד ההחלטות הקודמות שניתנו, הגישה המבקשת כתב תביעה מתוקן נוסף, ובעניין זה יצוין, כי מעיון בתיק המתנהל בבית המשפט קמא עולה, שלאחר הגשתו הוגשו ע"י המשיבים בקשות רבות למחיקתו, הנשענות בעיקר, אך לא רק, על הטענה, כי אופן ניסוחו אינו עולה בקנה אחד עם הוראות בית המשפט בהתירו התיקון המסוים של כתב התביעה.     

סופו של עניין, שכתב התביעה המתוקן מיום 10.09.2019 והרביעי במספר נותר בעינו. 

ביני לביני התדרדר מצבו הקוגנטיבי של המנוח ונעשו ניסיונות ע"י הצדדים לפתור המחלוקות ביניהם בדרכי שלום, שלא נשאו פרי, אך בעקבות זאת ובשל נסיבות נוספות שאינן תלויות בצדדים, התעכב עד מאד בירור ההליך.

ביום 19.11.2023 עדכן המומחה שמונה ע"י בית המשפט להערכת שווין של מניות החברות, כי אין בידו להגיש חוות הדעת נוכח העדר מסמכים רבים הנדרשים לשם הכנתה ולא הומצאו ע"י המשיבים. אף כי ניתנו מאז החלטות מספר המורות למשיבים להמציא לידי המומחה המידע החסר, מעיון בתיק האלקטרוני עולה, כי גם מפנייתו האחרונה של המומחה לבית המשפט מיום 21.04.2024 טרם הומצאו כלל המסמכים הנדרשים.

כך או כך, טרם הוגשה חוות דעתו לתיק בית המשפט. 

ביום 27.12.2023 הגישה המבקשת בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה במסגרתה עתרה להוספת סעדים כספיים לפרק הסעדים שבכתב התביעה, המכוונים כלפי המשיבים 2 ו-3, למקרה בו יינתן לה הסעד החלופי (כספי) לו עתרה כלפי המנוח, דהיינו הטלת החיוב הכספי של תשלום שווי המניות כפי חלקה בהן מכוח הלכת השיתוף, גם על המשיבים 2 ו-3 בהתבסס על דיני העקיבה והנאמנות.

לאחר שהוגשו תגובות המשיבים, ניתנה ביום 22.02.2024 ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור שלפנינו על פיה נדחתה בקשת המבקשת לתיקון נוסף של כתב התביעה, הנשענת על נימוקים מספר: העובדה כי מדובר בבקשה רביעית במספר לתיקון כתב התביעה; משך ההליך, והעובדה כי פסק הדין בערעור ניתן כבר בחודש מרץ 2018, עת נימוקי הבקשה לתיקון כתב התביעה ידועים היו למבקשת כבר בעת שניתן פסק הדין בערעור; הקביעות בפסק הדין בערעור לפיהן אין יריבות בין המבקשת ובין המשיבים 2 ו-3, ומשכך גם אם יותר תיקון כתב התביעה כמבוקש, לא ניתן יהא להטיל עליהם חיוב כספי כלפי המבקשת; השלב בו מצוי ההליך ואורך חייו שאינם מצדיקים התרת התיקון המבוקש של כתב התביעה, אשר עלולה לגרום להארכה משמעותית של ההליך; טענות המבקשת עליהן נשענת בקשתה לתיקון כתב התביעה באים בגדר השיקולים שהותוו ע"י בית המשפט המחוזי בפסק הדין בערעור ולאורם יש להכריע בשאלה שנותרה במחלוקת – חלוקה של מניות החברות בעין או בשווה כסף.

המבקשת לא השלימה עם ההחלטה והגישה הבקשה שלפנינו. המשיבים נתבקשו להשיב עליה ועשו כן, ומכאן ההחלטה שלפנינו.  

תמצית טענות הצדדים בהליך דנא

לטענת המבקשת, המקרה דנא מצדיק מתן רשות ערעור ודיון בבקשה כבערעור בהתאם להוראת סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט, היות שככל שכתב התביעה לא יתוקן ויקבע בתום ההליך שהיא זכאית לשווי המניות שהועברו למשיבים 2 ו-3 בכסף ולא בעין, היא עלולה למצוא עצמה ניצבת בפני שוקת שבורה, נוכח העדר יכולת כלכלית של המנוח לשאת בתשלום שייפסק, ובכך ייצאו המשיבים 2 ו-3 נשכרים ואילו לה ייגרם עיוות דין; ככל שכתב התביעה לא יתוקן, ייווצר חוסר סימטריה בין שתי האפשרויות העומדות להכרעה, היות שבהשבת המניות בעין מן המשיבים 2 ו-3 לרשותה היא לא תינזק בעוד שקביעה כי היא זכאית לקבלת שווין בכסף לא תגרור שום חיוב כלפיהם והם ייצאו נשכרים ממעשיהם הנפסדים; תיקון התביעה יאפשר לבית המשפט ליצור תוצאה הוגנת וראויה המתאימה לנסיבותיו הייחודיות של המקרה דנא;  הכרעה בבקשה לתיקון כתב התביעה נחוצה כבר כעת, וככל שלא ייעשה כן ויוגש ערעור על פסק הדין שיינתן, ככל הנראה יוחזר הדיון לערכאה הדיונית לצורך תיקון התביעה, ויהא בכך כדי לסרבל ההליך ולגרום לניהול הליך מיותר או בדרך שגויה; בנסיבות המקרה דנא ובהינתן שווי הנכסים שבלב המחלוקת, יש להעדיף המהות על פני הפרוצדורה; הבקשה לתיקון כתב התביעה נשענת על דיני העקיבה שמקורם בדיני עשיית עושר ולא במשפט ועל דיני הנאמנות, משהעברת המניות ע"י המנוח למשיבים 2 ו-3 ללא תמורה נעשתה תוך הפרה של חובת הנאמנות שלו כלפי המבקשת; עסקינן בבקשה להוספת סעדים לכתב התביעה, הנובעים מאותה עילה ונשענים על מסד עובדתי זהה לזה שבכתב התביעה האחרון ובין אותם צדדים, ומשכך אין בה כדי לסרבל ההליך; בשים לב לשלב בו מצוי ההליך, ולמרות חלוף הזמן מאז ניתן פסק הדין בערעור, יש להיעתר לבקשה; לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לסטות מסדרי הדין למען עשיית הצדק, ובמקרה דנא על שיקולי הצדק להטות הכף; בית המשפט קמא העניק פרשנות שגויה לקביעה שבפסק הדין בערעור לפיה אין יריבות בין המבקשת ובין המשיבים 2 ו-3, שהרי מעצם צירופם לתביעה בהתאם להוראות בית המשפט המחוזי, ישנה יריבות בינה ובינם; אין בעובדה שהתביעה המקורית נשענת על הלכת השיתוף כדי למנוע מן המבקשת לפרוס בפני בית המשפט תשתית משפטית לחיובם של המשיבים 2 ו-3 מכוח דוקטרינות אחרות; בכל הנוגע לתיקון כתב תביעה נוקט הדין הישראלי גישה ליברלית, בפרט כשמדובר בתיקון של פגם פורמלי; המבקשת לא השתהתה בהגשת הבקשה, היות שהצורך בתיקון כתב התביעה התעורר בעקבות הדיון האחרון שהתקיים בפני בית המשפט קמא ומשום שנעשו ניסיונות גישור בין הצדדים והיא המתינה לתוצאות הגישור; על אף שאין בהחלטה התייחסות לטענות המשיבים בעניין השיהוי וההתיישנות הכרוכים בבקשה לתיקון כתב התביעה, אין בהן ממש, הן מכוח מבחן העילה שבדיני ההתיישנות והן בראי המועד בו התגבש האינטרס שלה לתביעת הסעד החלופי שהיא עותרת להוספתו; עוד נטען על ידה, בהתייחס לטענת השיהוי, כי מעולם לא זנחה טענותיה וכי המשיבים 2 ו-3 לא שינו מצבם לרעה, שהרי לכתחילה היו חשופים לאפשרות כי מחצית מהמניות שקיבלו מן המנוח ללא תמורה יועברו לרשותה. 

מנגד, טוענים המשיבים 2 ו-3, דין בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה להידחות, אשר אינה אלא ניסיון ליצור תביעה חדשה כנגדם וניסיון לביצוע "מקצה שיפורים" במטרה לעקוף את טענת ההתיישנות ותוך התעלמות מקביעות בית המשפט המחוזי בהליכי הערעור אשר נתבררו והוכרעו תוך כדי ניהול ההליך קמא; לדידם, כשרותה המשפטית של המבקשת מוטלת בספק והרוח החיה מאחורי ההליכים המתנהלים בשמה הם שניים מילדיה, שאחד מהם בינתיים הלך לעולמו, הממאנים להשלים עם העברת המניות ע"י המנוח למשיבים 2 ו-3; דין הבקשה להידחות בהעדר יריבות בין המבקשת ובינם, נוכח קביעות בית המשפט המחוזי והמסד הנורמטיבי עליו נשענת התביעה – הלכת השיתוף; אין ממש בטענת המבקשת לפיה ככל שיפסק כי היא זכאית לקבלת שווין של המניות היא לא תוכל להיפרע מן המנוח בהעדר יכולת כלכלית. מכל מקום, זכויות משפטיות אינן מוכרעות על יסוד יכולתו הכלכלית של הנתבע; כל העובדות הרלבנטיות היו בידיעת המבקשת במועד הגשת התביעה – לפני שמונה שנים, ולכל המאוחר במועד מתן פסק הדין בערעור – לפני כשש שנים ומחצה, ולא ניתן על ידה הסבר של ממש לעיתוי בו הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה ולשיהוי הניכר בהגשתה; באמצעות התיקון המבוקש מנסה המבקשת להגיש תובענה חדשה הנשענת על עילה חדשה שהתיישנה זה מכבר; קיומו של מעשה בית דין – באמצעות הבקשה מנסה המבקשת לעקוף החלטות חלוטות הן של הערכאה הדיונית והן של הערכאה הדיונית הנוגעות לענייננו; היעתרות לבקשה תגרום לסרבול ולהתארכות משמעותית של ההליך קמא שלא לצורך, ותגרור הצדדים  להוצאות כבדות נוספות מעבר לאלו בהן כבר נשאו, בפרט עת המבקשת אינה נושאת בהוצאות שכבר הושתו עליה תוך כדי ניהול ההליך קמא.  

המשיבות 4 ו-5 גם כן עותרות לדחיית הבקשה. לדידן, בהתאם להלכה הפסוקה, ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות דיוניות-ניהוליות של הערכאה הדיונית, ועושה כן במקרים חריגים, אשר המקרה דנא אינו בא בגדרם; בית המשפט קמא צדק בקבעו, כי בהעדר יריבות בין המבקשת למשיבים 2 ו-3 לא ניתן יהא להשית עליהם חיוב כספי כלפיה, ולכן לא נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה. זולת העובדה שאין במצבו הכלכלי של הנתבע כדי להשליך על ההכרעה הנוגעת למערך הזכויות והחובות של בעלי הדין, יש בכך משום הרחבת חזית אסורה ביחס לשיקולים שהותוו בפסק הדין בערעור לצורך ההכרעה בתביעה, וממילא טענות המבקשת בעניין זה נטענו בעלמא. אין יסוד לטענת המבקשת, כי ככל שיינתן לה הסעד החלופי-כספי לו עתרה יהא בכך משום העברת כספים "מכיס לכיס" באופן המצדיק תיקון כתב התביעה המבוקש על ידה, וממילא טענה זו אינה רלוונטית עוד משהמנוח הלך לעולמו; כן צדק בית המשפט קמא בעמדו על השיהוי בהגשת הבקשה, נוכח אורך חייו של ההליך, משהנימוקים עליהם נשענת הבקשה היו ידועים למבקשת לכל המאוחר עת ניתן פסק הדין בערעור בשנת 2018, ומשתיקון כתב התביעה המבוקש עלול לגרום להתארכות ההליך באופן משמעותי ולסרבולו; המבקשת הגישה כבר ביום 11.02.2019 בקשה דומה אשר נדחתה ביום 15.04.2019 ובית המשפט קמא שב עליה בהחלטתו מיום 21.07.2019, וההחלטות הפכו חלוטות. גם החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת על ההחלטה הדוחה בקשתה לסעדים זמניים ובה הקביעה כי זכאותה בקשר עם מניות החברות מופנית כלפי המנוח בלבד (אשר ניתנה בחודש יולי 2018) הפכה חלוטה. המבקשת לא הצביעה על כל שינוי נסיבות שהוא המצדיק דיון נוסף בבקשתה לתיקון כתב התביעה; הבקשה, אשר נפקותה היא הוספת עילות תביעה חדשות אשר התיישנו, היא למעשה ניסיון לדלג על משוכת ההתיישנות וגם משום כך דינה להידחות; הוספת עילות חדשות יגרור בירור עובדתי נוסף החורג מן השיקולים שהותוו ע"י בית המשפט המחוזי בפסק הדין בערעור לאורם נדרשה הערכאה הדיונית לשוב ולדון בשאלת אופן יישומו של השיתוף הרכושי בין המבקשת והמנוח בנוגע למניות; בהתאם להלכה הפסוקה, ככלל לא יותר תיקון כתב תביעה שתכליתו היא הוספת עילת תביעה חדשה, ונטייה זו מתחזקת ככל שההליך נמצא בשלבי בירור מתקדמים וככל שהתרת התיקון תאריך ותסרבל את הדיון; אף מבחינה מהותית אין כל נפקות לתיקון המבוקש, היות שהמנוח חתם על כתב שיפוי לטובת המשיבים 2 ו-3 בגדרו התחייב לשפותם בגין כל סכום שיאלצו לשלם כתוצאה מכל תביעה שתופנה אליהם בקשר עם העברת המניות, לרבות בהליך קמא. על שום כך וככל שיותר התיקון המבוקש של כתב התביעה, יגרור הדבר הגשת הודעת צד ג' כלפי עיזבון המנוח ויביא לסרבול ההליכים; גם מטעמים פרוצדוראליים היה מקום לדחות הבקשה, משלא צורפה לה טיוטת כתב התביעה המתוקן, כנדרש, ואף ברוח תקנות סד"א החדשות על פיהן מצווה בית המשפט להקפדה יתרה בעניין בקשות לתיקון כתבי טענות.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי טענות הצדדים ועיינתי בתיק המתנהל בבית המשפט קמא ובתיקים שהתנהלו בבית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור ונוגעים להליך קמא, ועל יסוד הוראת תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

מושכלות יסוד הן, כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות, משסוגיה זו קשורה בטבורה לאופן ניהול ההליך שלפניה.

משכך והיות שהערכאה הדיונית היא בבחינת הקברניט המשיט ספינת ההליך ומנהלו, הכלל הנהוג בשיטתנו הוא, שלמעט מקרים חריגים בהם יימצא, כי עלול להיגרם עיוות דין או שההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, תמעיט ערכאת הערעור מהתערבות בהחלטות דיוניות שעניינן אופן ניהול ההליך, לרבות החלטות בבקשות לתיקון כתבי טענות [ראו למשל: רע"א 331/22 מרכז מאי בע"מ נ' ארז, פסקה 15 (פורסם במאגרים האלקטרוניים ביום 10.02.2022); רע"א 1061/22 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 10 (פורסם במאגרים האלקטרוניים ביום 07.04.2022); רע"א 2997/22 סוטאס נ' סוטאס, פסקה 8 (פורסם במאגרים האלקטרוניים ביום 06.07.2022]. 

דומה כי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות משקפות שינוי מסוים בתפיסה שהשתרשה במשטר הקודם של תקנות סדר הדין האזרחי בנוגע ליחסם של בתי המשפט לבקשות לתיקון כתבי טענות. ודוק, בעוד שבתקופת חלותן של התקנות הישנות הונהגה גישה ליברלית ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות, אשר על פי רוב הביאה את בתי המשפט להיעתר להן [ראו למשל: רע"א 8892/20 פורטמן נ' צורי שדי ניהול אחזקות ומבנים בע"מ, פסקה 13 (פורסם במאגרים האלקטרוניים ביום 08.04.2021)], הרי שכיום מורנו מחוקק המשנה באמצעות תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקת בתיקון כתבי טענות, להתחשב בין היתר "בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". זאת, לשם "קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן". לפיכך מצריך הדבר בחינה קפדנית יותר של בקשות לתיקון כתבי טענות.

ברוח התקנות החדשות יצאו בשנים האחרונות תחת ידיו של בית המשפט העליון החלטות מספר לפיהן לשון תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות לצד תכליתן  של התקנות מצדיקות בחינה קפדנית יותר של בקשות לתיקון כתבי טענות [ראו למשל: רע"א 3510/21 נצר נ' קופינו, פסקה 9 (פורסם במאגרים האלקטרוניים ביום 25.08.2021); רע"א 1656/22 בן שטרית נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה, פסקה 10 (פורסם במאגרים האלקטרוניים ביום 25.08.2022)].

גישה זו מבטאת, למעשה, את התכליות העומדות ביסוד התקנות החדשות, אשר חרטו על דגלן, בין היתר, מתן מענה להימשכות ההליכים האזרחיים במשפט הישראלי באמצעות ייעול, פישוט וקיצור ההליכים האמורים (ראו: דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 בעמ' 1-5).

בפסיקה הנוגעת לענייננו ניכרת מגמה של היעתרות לבקשות ממין זה ככל שמדובר בשלב מוקדם של ההליך כאשר טרם הוחל בבירור התובענה לגופה, וכאשר נזקו של הצד שכנגד התמצה, לכל היותר, בטרחה דיונית שנגרמה לו בעטיו של התיקון באופן בו ניתן לרפא הפגם ולפצותו באמצעות פסיקת הוצאות. בנוסף,  גובשו בפסיקה שיקולים על פיהם נבחנו התנהלות מבקש התיקון, מידת התועלת שיש בתיקון והשאלה האם היעתרות לבקשת התיקון תגרום להארכה, להכבדה או לסרבול הדיון.

כאמור, לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב בהפעלת סמכותו כשנדרש הוא לבקשה לתיקון כתבי טענות. ברבות השנים השתרשה בפסיקה גישה ליברלית ומרחיבה בנוגע להפעלת סמכות זו, לפיה כל עוד נמצא כי יש בתיקון תועלת לבירור המחלוקת בין הצדדים, ינהג בית המשפט ביד רחבה וייטה להיעתר לבקשת התיקון.

לצד זאת נקבע בפסיקה, כי בקשות לתיקון כתב טענות אינן מתקבלות באופן אוטומטי, ולשם בחינתן יש לאזן בין מספר שיקולים ובהם: התרומה האפשרית של התיקון לבירור הפלוגתאות; השלב הדיוני בו מצוי ההליך; תום ליבו של המבקש; שיהוי אפשרי מצדו בהגשת הבקשה; והשפעת התיקון על משך הדיון וניהולו בשים לב גם לאינטרס הציבורי שיש ביעילותם של הליכי המשפט [ראו למשל: ע"א 5316/20רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 15 והאסמכתאות הנזכרות שם (פורסם במאגרים האלקטרוניים ביום 4.4.2021); רע"א 7615/13 מובילי עטיה שבתאי בע"מ נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 4 (פורסם במאגרים האלקטרוניים ביום 30.1.2014)].

בענייננו, מדובר, כאמור, בהליך שניהולו התארך יתר על המידה והוא נמשך כבר שנים ארוכות מסיבות שונות שחלקן פורטו לעיל בקליפת אגוז. יוזכר, כי כתב התביעה המקורי שהוגש ע"י המבקשת בחודש יולי 2016 כבר תוקן פעמים מספר, בין אם לבקשתה ובין אם כתוצאה מן ההליך הערעורי לאחר שכבר ניתן פסק דין בהליך.

עם זאת, מעיון בהחלטת בית המשפט קמא ובראי כלל הנסיבות עולה, כי אין זה הנימוק העיקרי לדחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה.

אכן וכשם שנטען ע"י המשיבים, שאלת תיקון כתב התביעה על דרך של הוספת סעד כספי (כסעד חלופי מקום בו לא ינתן למבקשת הסעד לו עתרה של קבלת 50% ממניות החברות לרשותה) המכוונים כלפי המשיבים הנוספים ולא רק כלפי המנוח, נדונה כבר בשנת 2019 והוכרעה ע"י בית המשפט קמא בהחלטותיו מיום 15.04.2019 ומיום 21.07.2019 והן הפכו חלוטות.

עניין זה מוצה, אפוא, ובהתאם להחלטות האמורות הוגש כתב התביעה המתוקן (הרביעי במספר).

הבקשה הנוכחית לתיקון כתב התביעה, אשר נדחתה ועל כך הוגשה הבקשה שלפנינו לקבלת רשות  לערער, אינה מגלה שינוי בנסיבות המצדיק דיון מחודש בשאלת תיקון דומה של כתב התביעה לזה שנתבקש בראשית שנת 2019, ודי בכך כדי להטות הכף לעבר דחייתה.

ודוק, העלאת טיעון משפטי חדש לפיו מבוקש להוסיף סעד כספי לכתב התביעה כך שיכוון כלפי המשיבים 2 ו-3 על יסוד דוקטרינות משפטיות כאלה ואחרות אין בו כדי להצדיק דיון מחודש בעניין שכבר הוכרע כאמור ובאופן חלוט, שהרי בסיס ההנמקה עליו נשענות ההחלטות האמורות משנת 2019 נותר בעינו.

יתר על כן, לא ניתן להביט לעבר הבקשה הנוכחית לתיקון כתב התביעה במנותק מהשתלשלות ההליכים ומן הנסיבות האופפות מקרה זה שלפנינו, שהרי ההליך קמא נחתם בפסק דין, אשר הצדדים ביקשו להשיג על ממצאיו וניתן פסק דין בערעור, המאשרר אמנם את קביעת הליבה בעניין השותפות בין המבקשת והמנוח ביחס למניות החברות, אך בנוגע לאופן בו ראוי ליישם שותפות זו, הוחזר הדיון לבית המשפט קמא, תוך שערכאת הערעור שרטטה גבולותיו של הבירור אשר השלמתו נדרשה והצביעה על השיקולים המנחים שעל הערכאה המבררת להביא בחשבון בדונה בשאלת אופן היישום של השותפות האמורה – האם בעין או בשווה ערך.

בחלוף חודשים אחדים שוב נדרשה ערכאת הערעור לבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת על החלטת הערכאה המבררת בשאלת הסעדים הזמניים להם עתרה בעקבות פסק הדין בערעור (רמ"ש 50918-05-18), ובהחלטתה מיום 01.07.2018 (מפי כב' השופטת ג. לוין) הובהר, כי ככל שיקבע שהמבקשת זכאית למחצית משווין של המניות, הרי שזכאותה מופנית כלפי המנוח המחויב לה מכוח הלכת השיתוף ובעצם הענקת המניות למשיבים 2 ו-3 הפר מחויבות זו.     

נראה, אפוא, כי בנסיבות האמורות אכן לא היה מקום להתיר התיקון משהוא חורג מן המתווה שהוכתב ע"י ערכאת הערעור אגב החזרת הדיון בהליך לערכאה המבררת, ומשהבקשה לבצעו נעדרת עיגון נורמטיבי.

בנוסף יוער, כי מנימוקי המבקשת עולה, שאין המדובר בתיקון פורמלי של כתב התביעה אלא בכזה המצריך בירור עובדתי, על כל המשתמע מכך.

יתר על כן, גם אם נדבוק בגישה הליברלית הנקוטה בנוגע לתיקון כתבי טענות, הגם שזוהרה הועם עם בוא תקנות סדר הדין האזרחי החדשות אל העולם, לא ניתן להתעלם מן השיהוי בהגשת הבקשה, שבנסיבות המקרה דנא משקלו רב; מן העובדה שביני לביני פקעו למעשה נישואי המבקשת והמנוח עם פטירתו ויש בכך כדי לשמוט הקרקע תחת חלק מטיעוני המבקשת, מבלי להביע עמדה או לטעת מסמרות בהתייחס להם; מן הטענה כי המבקשת לא נשאה בהוצאות המשפט שהושתו עליה תוך כדי ניהול ההליך קמא ויש גם בכך כדי להטות הכף לעבר דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה (אשר ככלל כשהיא מתקבלת בשלב מתקדם של ההליך, כרוכה היא בחיוב מבקש התיקון בהוצאות); וממידת האפקטיביות של התיקון המבוקש נוכח כתב השיפוי שניתן ע"י המנוח למשיבים 2 ו-3 אגב העברת מניותיו אליהם וההשלכות שתהיינה לכך על המשך ניהול ההליך.

נוסף לכל זאת, בהינתן השלב בו מצוי ההליך והעובדה שממילא בית המשפט קמא הורה על השהייתו עד שתתברר זהות יורשי המנוח והחשש הממשי מפני סרבול ההליך קמא והארכתו שלא לצורך, הביאוני למסקנה, כי לא יצאה שגגה מלפני בית המשפט קמא, וכי אין מקום להתערב בהחלטתו.

משדי בכך כדי להכריע בהליך דנא לא מצאתי להידרש לטענות הצדדים בשאלת ההתיישנות, אשר גם בית המשפט קמא לא התייחס אליה בהחלטתו, ואין בכך משום הבעת עמדה בעניין.

הנה כי כן, עולה מן האמור, שנסיבות המקרה דנא אינן באות בגדר לחריג לכלל אי ההתערבות בהחלטה ממין זו שלפנינו, והובא בראש פרק זה, וודאי לא בשעה שחוסים אנו בצלן של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות על הרציונל שבבסיסן בכלל, ועל לשון תקנה 46 והפרשנות שניתנה לה ע"י בית המשפט העליון בפרט.

לפיכך דין הבקשה להידחות וכך אני מורה. 

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 2 ו-3 בסך 3,750 ₪ ובהוצאות המשיבות 4 ו-5 בסך 3,750 ₪, אשר ישולמו מתוך העירבון שהופקד על ידה באמצעות באי כוחם.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותסגור התיק.

ההחלטה ניתנת לפרסום בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים. 

לפני

כבוד השופטתפאני גילת כהן

פלונית
באמצעות ב"כ עוה"ד ציון פטל ואח'

המשיבים

1. עיזבון המנוח ... ז"ל

2. פלוני

3.פלונית

4. חברה פלונית

5. חברה פלונית