עורך דין גירושין ת"א (כתובת)
סניף מרכז משרד עורכי דין לענייני משפחה
רחוב ראול ולנברג 18, מתחם CU (שוק צפון) מגדל C קומה 2, רמת החייל, תל-אביב.
מיקוד: 6971915 | טלפון: 03-6161535 | פקס: 03-6161913 | נייד: 0544-705733 | מייל: office@rotenberglaw.co.il
השופטת מיכל סער: פס"ד שעניינו חלוקת הזכויות בבית משותף שלא נכלל בהסכם הגירושין (תלה"מ 42215-01-20)
1. לפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו התובע הינו בעלים של מחצית מנכס המצוי ברח' ...ב- מ', והידוע כגוש ... חלקה ... (להלן: "הבית ב- מ'" או "הבית"). אין חולק כי הזכויות בבית ב- מ' רשומים כיום בלשכת רישום המקרקעין כך ש-1/4 מהבעלות בו שייכת לתובע ואילו 3/4 מהבעלות בו שייכת לנתבעת.
כמו כן נתבקש בית המשפט להורות על פירוק השיתוף בבית ב- מ'.
רקע כללי
2. התובע והנתבעת נישאו זה לזו ביום 00.00.1992. מנישואיהם נולדו שלושה ילדים, שניים מהם ... שכיום הינם בגירים והשלישית קטינה.
3. הצדדים הגיעו להסכמות וחתמו על הסכם גירושין שאושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין ביום 26.12.2018, כאשר הם מותירים את סוגיית חלוקת הזכויות בבית ב- מ' מחוץ להסכם, להכרעת בית המשפט. הצדדים התגרשו ביום 00.00.2019.
4. טרם נישואי הצדדים הייתה בבעלות התובעת דירה ברח' ... ב- ר' (להלן: "הדירה ב– ר'"), אשר מלוא הזכויות בה היו רשומות על שם הנתבעת לבדה, חלק מהזכויות נרשמו על שמה בדרך של ירושה וחלק בנרשמו בדרך של העברה ללא תמורה. רישום הזכויות בדירה ב - ר' על שם הנתבעת בוצע ביום 00.00.1989.
5. ביום 00.8.1996 לאחר נישואי הצדדים והולדת ה..., נרכש הבית ב - מ' תמורת $280,000. הזכויות בבית נרשמו בלשכת רישום המקרקעין באופן הבא: 1/4 על שם אבי הנתבעת, 1/4 על שם אם הנתבעת, 1/4 על שם הנתבעת ו-1/4 על שם התובע.
6. ביום 00.10.1996, כחודש וחצי לאחר רכישת הבית ב - מ', מכרה הנתבעת את הדירה ב - ר' הרשומה על שמה, וקיבלה תמורתה סך של 163,000 $.
7. בשנת 2010 העבירו הורי הנתבעת את זכויותיהם בבית ב - מ' לנתבעת, בהעברה ללא תמורה, כך שכיום הזכויות בבית רשומות 3/4 ע"ש הנתבעת ו-1/4 על שם התובע.
תמצית טענות התובע
8. לטענת התובע, הצדדים התגוררו יחדיו בדירה ב - ר' במשך כ-4 שנים טרם מכירתה, התייחסו לדירה זו כדירה של שניהם, ללא קשר לאופן רישומה ואף שיפצו אותה באופן יסודי, כאשר השיפוץ מומן על ידי הורי התובע. מרגע שהתקבלה התמורה מהדירה ב - ר' היא נכנסה והתערבבה עם כספי התובע, לצורך רכישת הבית ב - מ'.
9. הבית ב - מ' נרכש בשנת 1996 על ידי בני הזוג בלבד, לאחר נישואיהם, ורישום מחצית מהבית על שם הורי הנתבעת היה פיקטיבי לחלוטין, שכן הורי הנתבעת לא שילמו סכום כלשהו לרכישת הבית, וכל סכום שנתנו לצדדים ניתן כמתנה. לפיכך, לא הייתה להם כל זכות בבית. אף העברת הרישום מהורי הנתבעת לנתבעת בשנת 2010 כך ש-3/4 מהבית נרשם בבעלות הנתבעת, היה פיקטיבי, והתובע לא ייחס כל חשיבות לאופן רישומו של הבית.
10. עוד נטען, כי מאז רכישת הבית בשנת 1996 ועד לגירושי הצדדים ובמשך 23 שנים שימש הבית אך ורק את בני הזוג ולא את הורי הנתבעת. בבית זה גידלו את ילדיהם המשותפים, והתייחסו אליו כאל בית מגוריהם, בלי כל קשר לאופן רישומו.
11. הצדדים תחזקו את הבית מכספם המשותף, מבלי לערוך חשבון פרטני בנוגע להוצאות, וכך גם לגבי שיפוץ הבית שבוצע מידי פעם. בנוסף טוען התובע כי משכורתו הייתה גבוהה באופן משמעותי ממשכורתה של הנתבעת ושימשה את שניהם לצרכי המשפחה, לרבות לצורך גידול הילדים, תחזוקת הבית ושיפוצו.
12. לטענתו, על אף הרישום שבבית שאינו שוויוני, יש לקבוע כי הבית שייך לשני הצדדים בחלקים שווים, שכן מדובר בבית המגורים של הצדדים ונוצר שיתוף ספציפי בנכס, כך שמדובר בנכס משותף. מאחר והצדדים עשו שימוש משותף ובלעדי בבית לצרכיהם מבלי שהנתבעת "נתנה סימנים" לכך שלא מתכוונת לחלוק אותו עם התובע באופן שווה, הרי שיש לקבוע כי גם החלק אותו קיבלה הנתבעת מהוריה בהעברה ללא תמורה יחולק בין הצדדים באופן שווה. במידה והנתבעת הייתה מבהירה בעת קבלת הזכויות מהוריה (בשנת 2010) כי היא רואה במחצית זו שלה בלבד, היה התובע מקפיד לשאת לאורך השנים רק ב- 1/4 מתשלום הוצאות הבית.
13. בתצהירו הוסיף התובע, כי מקורם של כספי רכישת הבית ב - מ' היה: כספי התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה ב - ר' (בסך 520,000 ₪), הלוואה שנטלו הצדדים מהוריה של הנתבעת (בסך 120,000 ₪), הלוואת משכנתא שנטלו הצדדים והורי הנתבעת מהבנק בסך 100,000 ₪ ואולם שולמה אך ורק על ידי הצדדים, 120,000 ₪ חסכונות של הצדדים בסך 120,000 ₪, וסכום נוסף בסך כ-23,000 ₪ שניתן לצדדים במתנה על ידי הוריה של הנתבעת.
14. עוד נטען, כי הסמיכות בין מועד מכירת הדירה ב - ר' לבין רכישת הבית ב - מ' הצריך קבלת "הלוואת גישור", עד שהצדדים יקבלו את מלוא התמורה ממכירת הדירה ב - ר', ולכן על כל השיקים שהועברו לרכישת הבית ב - מ' חתומים הוריה של הנתבעת. הורי הנתבעת הלוו לצדדים כסף "כהלוואת גישור" עד שקיבלו את מלוא התמורה ממכירת הדירה ב - ר', כך שבפועל לא מימנו את רכישת הבית ב - מ', למעט מתנה שנתנו לצדדים בסך כ-23,000 ₪.
15. עוד הוסיף התובע בתצהירו, כי במהלך השנים 2015 – 2017 ביצעו הצדדים בבית מספר שיפוצים נרחבים, במסגרתם הוחלפה כל הצנרת בבית, הורכב 'דק' בחצר ובוצעו עוד כמה תיקונים ושיפוצים.
16. לפיכך התבקש בית המשפט לקבוע כי הבית ב - מ' שייך לצדדים בחלקים שווים, וכן להורות על פירוק השיתוף בבית. לחילופין, ובמידה וייקבע כי לתובע 1/4 מהזכויות בנכס בהתאם לרישום, התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת להשיב לתובע 1/4 מכל התשלומים ששילם עבור הבית.
תמצית טענות הנתבעת
17. לטענת הנתבעת, הצדדים לא התייחסו לדירה ב - ר' כאל דירה משותפת אלא כאל דירתה של הנתבעת בלבד ואף לא ביצעו בה שיפוץ, פרט להתקנת מזגן.
18. הבית ב - מ' נרכש תמורת סך של 280,000 $, אשר שולמו למוכר ע"י הוריה של הנתבעת במספר שיקים. כמו כן, הצדדים והוריה של הנתבעת נטלו משכנתא בסך 100,000 ₪, וסכום זה הועבר לב"כ הרוכש תמורת מסירת החזקה בבית. בנוסף, שילמו הוריה של הנתבעת מס רכישה בסך 22,237 וכן את שכר טרחת עורכת הדין שטיפלה בהעברת הזכויות בבית על שם הצדדים והורי הנתבעת. פרט לסכום זניח, שולמה מלוא התמורה עבור הבית מכספם של הורי הנתבעת, עוד בטרם נמכרה הדירה ב - ר', אשר נמכרה כחודשיים לאחר רכישת הבית ב - מ'.
19. רישום הזכויות בבית על שם הורי הנתבעת לא היה פיקטיבי, שכן הם רכשו את הבית ושילמו עבור רכישתו. הם לא התכוונו לתת כל מתנה לתובע, אחרת לא היו נרשמים כבעלים של מחצית מהזכויות בבית.
20. בשנת 2010 החליטו הורי הנתבעת להעביר את חלקם בבית במתנה לנתבעת בלבד. התובע אשר נכח בעת רכישת הבית לא העלה כל טענה כנגד רישום ההורים כבעלים של מחצית מהבית ואף לא העלה כל טענה עת העבירו הורי הנתבעת את חלקם בבית על שם הנתבעת. דרישתו של התובע לחלוקה שווה של הזכויות בבית נעשית בחוסר תום לב ומתוך ניסיון לנכס לו רכוש שאינו שייך לו. לאורך כל השנים היה ברור לתובע כי אין לו כל זכות בבית מעבר לחלקו הרשום, שגם אותו קיבל לפנים משורת הדין.
21. העובדה כי חלקם של ההורים הועבר לנתבעת במתנה במהלך הנישואין תומכת בגרסת הנתבעת כי לא הייתה כל כוונה לשיתוף ספציפי בחלק המועבר.
22. לעניין טענת התובע כי נשא בתשלום הוצאות החזקת הבית, נטען כי ההוצאות שולמו עבור צרכיהם של בני המשפחה, ולא עבור חלקו של התובע בבית.
23. בתצהירה הוסיפה הנתבעת, כי בסמוך למכירת הדירה ב - ר' היא חתמה על מסמך המופנה להוריה, בו היא מאשרת כי התמורה ממכירת הדירה ב - ר' שייכת להוריה וכי היא מתחייבת להעביר להם את הסכומים שיתקבלו במועדי תשלומם. גם התובע חתום על מסמך זה כ"מסכים". ואכן, השיקים שהתקבלו ממכירת הדירה ב - ר', נרשמו על שם הנתבעת והסכומים הועברו מחשבון הבנק שלה להוריה.
24. עוד טוענת הנתבעת, כי טרם החליט התובע להתגרש, חפץ להראות כי בוצעו שיפוצים בבית ב - מ', ולפיכך החל להרוס את הבית ולתעד את ההריסות. מכל מקום, לא מדובר בשיפוצים נרחבים או שיפוצים כלל, אלא בהרס של הבית.
25. לפיכך נטען כי יש לדחות את תביעת התובע, ולקבוע כי לתובע אין זכויות בבית ב - מ' מעבר לחלקו הרשום.
הסדר איזון משאבים
הסכם חלוקת רכוש דוגמא
חוק יחסי ממון בני זוג
על מי חל חוק יחסי ממון
איזון משאבים בין בני זוג
חוק איזון משאבים
איזון משאבים חלוקת רכוש
דיון והכרעה
26. הצדדים נישאו בשנת 1992, כך שיחסיהם הכלכליים מוסדרים בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוקיחסי ממון").
27. סעיף 4 לחוק יחסי ממון קובע כי:
"אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני".
28. מאחר ולא נערך הסכם ממון בין הצדדים, חל עליהם ההסדר הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, אשר מבחין בין נכסי המאמץ המשותף לבין נכסים חיצוניים:
(א) "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט:
(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
..."
29. על אף האמור לעיל, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבעה ההלכה כי אין בהוראות החוק כדי למנוע מבעל דין לא רשום להוכיח זכויותיו בנכס חיצוני מכוח דוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי" וזאת מכוח הדין הכללי – דיני חוזים, דיני קניין, דיני נאמנות וכיו"ב. (ראו לעניין זה ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט (3) 529 (1995), רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו (6) 175 (2002), ע"א 7684/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט (5) 596, 614 (2005)).
30. נטל ההוכחה לקיומה של כוונת שיתוף ביחס לנכס "חיצוני" מוטל על הטוען לקיומה, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה", והוא חשוב אף לצורך שמירת הוודאות הכלכלית בין בני הזוג. לפיכך, על הטוען לכוונת שיתוף ספציפית להביא בפני בית המשפט ראיות כבדות משקל, המעידות כי התנהלות הצדדים מלמדת בבירור שמדובר בנכס משותף, על אף שהוא "נכס חיצוני" במובנו של חוק יחסי ממון.
31. הפסיקה נתנה לדירת מגורים מעמד מיוחד בכל הקשור לדוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי", ונקבע כי יש להקל עם בן הזוג הטוען לשיתוף בה מכוח דוקטרינת השיתוף הספציפי. יחד עם זאת נקבע, כי על הטוען לשיתוף להצביע על נסיבות עובדתיות קונקרטיות, ונדרשת הוכחה ממשית וחיובית לכוונת השיתוף, מהן ניתן ללמוד על כוונת שיתוף, מעבר לעובדה כי בני הזוג נישאו וחיו תחת קורת גג אחת (ראו: רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) מ175, 183).
32. השאלה האם עלה בידי בעל דין לא רשום להוכיח מכוח הדין הכללי, שיש לו זכויות בנכס מכוח דוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי" היא שאלה שבעובדה. יש לבחון את הנתונים והעובדות בכל מקרה לגופו ולתור אחר "דבר מה נוסף". בפרט יש לבחון את אומד דעת בני הזוג, כוונתם, ציפייתם הלגיטימית, ההסכמות שהוסכמו ונסיבות החיים ביחס לנכס הספציפי.
33. לעניין הרישום,סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969קובע כי רישום הזכויות במקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לזהות הבעלים של המקרקעין. מטרת הסעיף היא להגן על אמינותו של המרשם. הנטל להוכיח כי הרישום בפנקסי המקרקעין אינו משקף את מצב הזכויות במקרקעין הוא נטל כבד, והוא מוטל על כתפי הצד המבקש לסתור את הרישום.
34. מנגד, סעיף 9 לחוק יחסי ממון קובע כי "ראיה על היות נכס בבעלותו או בהחזקתו של אחד מבני הזוג או על היותו רשום על שמו, אין בה בלבד כדי לצאת ידי נטל ההוכחה שיש למעט נכס זה מן הנכסים ששווים יאוזן בין בני הזוג".
35. בענייננו, אין חולק כי הזכויות בבית ב - מ' רשומות בפנקסי המקרקעין על שם שני הצדדים, ואולם הרישום אינו שוויוני, שכן לתובע 1/4 מזכויות הבעלות בבית ואילו לנתבעת 3/4. כמו כן, אין חולק כי חלקה של הנתבעת בזכויות הבעלות בבית ב - מ' מורכב מחלקה כפי שנרשם בעת רכישת הבית על ידי הצדדים והורי הנתבעת, בתוספת מחצית מזכויות הבעלות בבית שהיו רשומות על שם הוריה וניתנו לה במתנה במהלך החיים המשותפים.
36. לפיכך, על התובע מוטל הנטל להוכיח כוונת שיתוף בחלקה של הנתבעת בבית אשר ניתן לה במתנה על ידי הוריה, וכי הרישום בפנקסי המקרקעין אינו משקף את מצב הזכויות במקרקעין.
הכספים ששימשו לרכישת הבית ב - מ'
37. כאמור, הבית ב - מ' נרכש ביום 00.8.1996 תמורת סך של 280,000 $. עיון בהסכם לרכישת הבית מעלה, כי הרוכשים המצוינים על גבי ההסכם הינם הוריה של הנתבעת והצדדים. לאחר פירוט שמותיהם ומספר ת.ז, נרשם: "ארבעתם יחד ולחוד". כמו כן ארבעת הרוכשים חתומים על הסכם המכר (ראו הסכם המכר, נספח ג' לכתב ההגנה).
38. אין חולק כי הבית ב - מ' נרכש מהתשלומים הבאים:
1. באמצעות תשלומים ששולמו למוכר על ידי הוריה של הנתבעת:
א. מקדמה בסך 94,680 ₪ ששולמה למוכר באמצעות שיק שנמשך מחשבון הורי הנתבעת (ראו צילום שיק וההערה הכתובה על ידו: "כמקדמה, שווה ערך של 30,000$", נספח ד' לכתב ההגנה).
ב. סך 473,250 ₪ ששולמו למוכר ביום 00.8.96 באמצעות שיק שנמשך מחשבון הורי הנתבעת. (ראו צילום השיק ואישור המוכר שקיבל סכום השווה ל-150,000 $, נספח ה' לכתב ההגנה).
ג. סך 78,475 ₪ ששולמו למוכר ביום 00.8.96 באמצעות שיק של אבי הנתבעת (ראו צילום שיק ואישור המוכר שקיבל 25,000$ בשער יציג, נספח ו' לכתב ההגנה).
ד. סך 124,210 ₪ ששולמו לב"כ המוכר עו"ד בועז יערי ביום 00.10.96 באמצעות שיק מחשבון הורי הנתבעת (ראו צילום השיק, נספח ז' לכתב ההגנה).
ה. בנוסף שילמו הורי הנתבעת סך 22,237 ₪ מס רכישה (ראו עותק שובר והודעת שומה, נספח ט' לכתב ההגנה).
2. סכום נוסף בסך 100,000 ₪ שולם באמצעות משכנתא אותה נטלו הורי הנתבעת, התובע והנתבעת (ראו שטר משכנתא מיום 00.2.97, נספח ח' לכתב ההגנה).
סה"כ שולמו כ- 870,000 ₪ (לא כולל תשלומי מיסים).
39. התובע אינו מכחיש את הסכומים ששולמו על ידי הורי הנתבעת, ואולם לטענתו מדובר ב'הלוואת גישור' ששולמה על ידי הורי הנתבעת עד לקבלת כספי מכר הדירה ב - ר', שנמכרה כחודשיים לאחר מכן.
40. לפיכך, לטענת התובע הבית ב - מ' נרכש למעשה מהכספים הבאים:
א. כספי מכר הדירה ב - ר', שנמכרה כחודשיים לאחר מכן ביום 00.10.1996 עבור סך של 163,000 $ ששווים כ-520,000 ₪.
ב. הלוואת משכנתא בסך 100,000 ₪ אותה נטלו ארבעת הרוכשים, אך הוחזרה בפועל על ידי התובע והנתבעת בלבד.
ג. הלוואה בסך 120,000 ₪ אותה נטלו הצדדים מהורי הנתבעת. תחילה טען התובע כי הורי הנתבעת ויתרו לצדדים על החזר ההלוואה והיא הפכה למתנה. במסגרת תצהירו שינה את גרסתו וטען כי מדובר בהלוואה שנפרעה במלואה באמצעות קרן השתלמות הרשומה על שם התובע, שנפדתה.
ד. 120,000 ₪ שולמו על ידי הצדדים באמצעות חסכונות שצברו.
ה. כ-23,000 ₪ ניתנו לצדדים במתנה מאת הורי הנתבעת. בסיכומיו טען כי מדובר בסך של כ- 10,000 ₪ בלבד.
41. אבחן להלן את טענות התובע לעניין הכספים ששימשו לרכישת הבית ב - מ':
א. כספי מכירת הדירה ב - ר'
42. מהראיות שהוצגו בפניי עולה כי אכן, כפי שטען התובע, לאחר שהנתבעת מכרה את דירתה ב - ר' היא העבירה את כספי התמורה שקיבלה בסך 163,000 $ להוריה בגין התשלומים ששילמו לרכישת הבית ב - מ'. (ראו חקירת הנתבעת בעמ' 31-32 לפרוטוקול מיום 20.4.21, ראו גם אישור בו התחייבה הנתבעת לשלם להוריה את התמורה שתתקבל ממכירת הדירה ב - ר', נספח 1 לתצהיר הנתבעת).
43. לטענת התובע, העובדה כי סכום זה שימש לרכישת הבית מוכיחה כי רישום מחצית מהזכויות על שם הורי הנתבעת היה פיקטיבי, שכן כספי הדירה ב - ר' היו משותפים או לחילופין התערבבו יחד עם כספי התובע ולפיכך הינם משותפים. אדון בטענה זו בהמשך.
ב. הלוואת המשכנתא
44. אין חולק כי הצדדים והורי הנתבעת נטלו יחדיו משכנתא בסך 100,000 ₪ ששימשה לרכישת הבית ב - מ'. לטענת התובע, על אף שהורי הנתבעת חתומים על הלוואת המשכנתא, הצדדים נשאו לבדם בתשלום החזר המשכנתא. אף הנתבעת העידה בחקירתה כי על אף שהצדדים והוריה חתומים על המשכנתא, הצדדים הם אלו שנשאו בתשלומה, ורק במידה והתעוררה בעיה כלשהי בתשלום, אביה שילם (בעמ' 32 שורות 21-34 לפרוטוקול מיום 20.4.21).
ג. הלוואה בסך 120,000 ₪
45. אין חולק בין הצדדים כי הורי הנתבעת נתנו לצדדים הלוואה לצורך רכישת הבית ב - מ'.
46. תחילה טען התובע כי הצדדים החלו להחזיר את ההלוואה ואולם בשלב מסוים אבי הנתבעת מחל על ההלוואה ונתן לצדדים את הסכום שנותר לתשלום כמתנה (ראו עמ' 2 לפרוטוקול מיום 17.5.20). בהמשך שינה גרסתו וטען כי הצדדים השיבו את ההלוואה שנטלו מכספי קרן השתלמות שהייתה רשומה על שמו ונפדתה. ואולם התובע לא צירף כל אסמכתא. אף שנשאל לעניין זה השיב כי אין לו אסמכתאות בתמיכה לטענותיו (ראו בעמ' 21 שורות 18-30 לפרוטוקול הדיון מיום 19.4.21, עמ' 24 שורות 16-29). אני מקבלת את גרסתה של אם הנתבעת, שעדותה הייתה אמינה בעיני, כי הצדדים לא השיבו להורי הנתבעת את ההלוואה שנטלו עד תום (ראו בעמ' 6 שורות 26-36 לפרוטוקול מיום 19.4.21).
47. כמו כן, טען התובע כי סכומים נוספים שולמו על ידי הצדדים מתוך חסכונותיהם, ואולם גם כאן, התובע לא צירף כל אסמכתא בתמיכה לטענותיו אלו.
48. לפיכך, מהראיות שהונחו לפניי עולה כי רכישת הבית ב - מ' מומנה באמצעות כספים אותם העבירו הורי הנתבעת למוכר, הלוואה אותה הלוו הורי הנתבעת לצדדים ומשכנתא בסך 100,000 ₪ אותה נטלו הצדדים והורי הנתבעת, ואשר שולמה בעיקר על ידי הצדדים. לאחר מכירת הדירה ב - ר' הועבר להורי הנתבעת מלוא הסכום שהתקבל ממכירת הדירה ב - ר', והצדדים אף החלו בהחזר ההלוואה שנטלו מהורי הנתבעת, ואולם לא סיימו את החזר ההלוואה.
מעמדה של הדירה ב - ר' והשלכת קביעה זו על כספי התמורה שהתקבלו ממכירתה
49. לטענת התובע, הבית ב - מ' נרכש מכספים משותפים של הצדדים, ולפיכך רישום מחצית מהזכויות של הבית על שם הורי הנתבעת היה פיקטיבי. יש לדחות את טענת התובע.
50. אין חולק כי הדירה ב - ר' ניתנה לנתבעת, מחציתה בירושה ומחציתה בהעברה ללא תמורה, ואף נרשמה על שמה עוד לפני נישואי הצדדים. הצדדים התגוררו בדירה זו בתחילת נישואיהם במשך כ-4 שנים. יחד עם זאת, אף לטענת התובע חלק מהתקופה הצדדים לא התגוררו בדירה אלא בסופי שבוע בלבד (ראו בעמ' 15 שורות 2-11 לפרוטוקול מיום 19.4.21. כמו כן ראו דברי התובע: "הדירה הייתה של ל... בלבד...", בעמ' 15 שורה 36 ובעמ' 16 שורות 1-7 לפרוטוקול מיום 19.4.21).
- כאמור לעיל, בהתאם לסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין לא יכללו במסת הנכסים שלאיזון. לפיכך דירה זו הינה נכס "חיצוני".
52. לטענת התובע, הדירה ב - ר' הפכה לרכוש משותף שכן הצדדים שיפצו אותה במהלך החיים המשותפים באופן משמעותי מכספי הוריו של התובע. בתיק המוצגים שצירף פירט התובע את השיפוצים שנערכו לטענתו. כך ובין היתר: עם כניסת הצדדים לדירה ב - ר' הוחלפו כל התריסים והחלונות, בשל הצפה בדירה שחייבה עבודה של שרברב הוחלפה כל הצנרת, הורכבו מזגנים והגג שופץ. מנגד הכחישה הנתבעת כי הצדדים שיפצו את הדירה ב - ר', וצירפה תמונות לפיהן ניתן לראות לטענתה כי מדובר בריצוף מקורי וכי התריסים אינם תריסים של חברת 'קליל' כפי שנטען, אלא התריסים אותם התקין הקבלן. לטענת אם הנתבעת, שעדותה הייתה אמינה, לא נעשה שיפוץ בדירה למעט הוספת צמר סלעים וכי התובע סיפר לה שהוריו מימנו את רכישת המזגן, ראו בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 19.4.21).
53. התובע לא צירף אסמכתאות לטענותיו לעניין השיפוץ. יתרה מכך, לטענתו הוריו הם אלו שמימנו את השיפוץ (ראו: בעמ' 16 שורות 6-8 לפרוטוקול מיום 19.4.21) ואולם התובע לא זימן מי מהם לעדות או צירף קבלות או כל אסמכתא אחרת בתמיכה לטענותיו אלו (ראו גם בעמ' 17 לפרוטוקול). לפיכך לא שוכנעתי כי הצדדים אכן שיפצו את הדירה ב - ר' מלבד התקנת מזגן ותוספות מינוריות, ומכל מקום לא באופן משמעותי כפי שטען התובע, שיש בו כדי להפוך נכס חיצוני זה לנכס משותף. לפיכך אני קובעת כי הדירה ב - ר' הייתה רכוש של הנתבעת לבדה.
- כאמור, התובעת העבירה את הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה ב - ר' לידי הוריה, כך שלמעשה כספי הדירה ב - ר'שימשו למימון רוב הבית ב - מ'. אמנם, הפסיקה קבעה כי הטמעה ושיתוף ברכוש המשותף של נכס או כספים שנפלו לאחד מבני הזוג ממקור חיצוני- עשויה להעיד על הסכמה משתמעת בין הצדדים לשיתוף. ואולם במקרה זה, התובע לא הוכיח כי כספי מכירת הדירה מ- ר' נטמעו בכספי רכישת הבית ב - מ'. עצם הרישום האקטיבי של מחצית מהזכויות בבית ב - מ' באופן שאינו שוויוני, כך שמחציתו תירשם על שם הורי הנתבעת ומחציתו על שם הצדדים, שימר את חלוקת הבעלות בנכס, תוך שמירה על ההפרדה הרכושית. משכך, הנכס החיצוני - כספי תמורת הדירה מ- ר', לא הוטמע בתוך הרכוש המשותף של הצדדים.
- אופן הרישום משקף את הפער שקיים בין הצדדים ביחס למימון רכישת הבית: כספי מכירת הדירהב - ר' (שהיתה כאמור לעיל נכס חיצוני בבעלות הנתבעת בלבד), מול תשלום המשכנתא וכספים משותפים נוספים ששולמו (ככל ששולמו, התובע לא הוכיח טענותיו לעניין כספים אלו, כמפורט לעיל).
- התנהלות הצדדים דווקא מלמדת על רצונם לשמור על בעלות שאינה שוויונית בנכס, ואשר משקפת את הפער בהשקעה במימונו. בעצם הרישום של מחצית מהבית על שם הורי הנתבעת 'סומן' הכסף החיצוני שהתקבל ממכירת הדירה ב - ר' וקיבל ביטוי באופן הרישום של הבית ב - מ', ובאופן זה שמר על אופיו החיצוני.
- נראה כי בזמן אמתאף התובע הסכים לאופן חלוקה זה, שכן על אף ששני הצדדים העידו כי מי שטיפל ברכישת הבית ב - מ' בפועל היו התובע ואבי הנתבעת (התובעת הייתה באותה העת בשמירת הריון ובהמשך לאחר לידת ילדי הצדדים התאומים), ועל אף שהתובע נטל חלק אקטיבי בהליך רכישת הבית, והיה מודע לרישום הבית כפי שנרשם: מחצית על שם הורי הנתבעת ומחצית על שם הצדדים, הרי שלא התנגד ולא עשה דבר כדי לשנות את אופן הרישום. כלומר, הרישום נעשה בידיעת התובע ובשיתופו, ללא כל מחאה.
- התובע אשר נשאל בחקירתו לגבי אופן הרישום, לא הכחיש כי היה מודע לכך, ואולם הבהיר כי לא ייחס כל חשיבות לאופן הרישום והיה עסוק בטיפול בתאומים שנולדו לבני הזוג (ראו בעמ' 18-19 לפרוטוקול הדיון מיום 19.4.21). אין בידי לקבל טענה זו, שכן מחקירת התובע עולה כי הוא לקח חלק פעיל ברכישת הבית ולא התרשמתי כי מדובר באדם פאסיבי או כזה שלא מודע לחשיבות הרישום (ראו גם דברי אם הנתבעת בעמ' 12 שורות 33-36 לפרוטוקול מיום 19.4.21).
- ודוק. אין זה דבר שגרתי בו דירת מגורים נרשמת מחציתה על שם הורי האישה, ומהראיות שהונחו לפניי עולה כי הרישום באופן זה שיקף את כוונת הצדדים ורצונם בפועל באותה העת, נוכח המקורות הכספיים ששימשו לרכישת הבית ב - מ'.
ראו חקירת הנתבעת בעניין זה:
ת. "אני מכרתי דירה שנמכרה ב163,000 דולר ומחיר הדירה ב - מ' נקנתה ב280,000 דולר שההורים שלי שילמו. הדירה ב - ר' נמכרה ב163,000 דולר. אם אני עושה 163,000 דולר חלקי 280,000 דולר, יוצא שערך הבית ב - מ' הוא 60% מהסכום שהתקבל מהדירה שלי ב - ר'.
ש. במקסימום הורייך יכלו לממן, מה פתאום הם נרשמו כבעלים של 50%?
ת. הם ממנו 60% מהבית. אני באתי לנישואין עם בית.
ש. במוצג א' לתיק המוצגים שלך שבו יש נסח מ-1996 שמעיד שהדירה רשומה על שמך מ-1989. זאת אומרת שהדירה רשומה על שמך עוד לפני הנישואים?
ת. נכון.
ש. כשהיא נמכרה ב-1996 את מכרת אותה?
ת. אני מכרתי אותה אבל בפועל כל ההתעסקות עם הכספים הייתה של ... ואבא שלי. אני מכרתי אותה כי היא הייתה רשומה על שמי.
ש. את אמרת שהדירה שלך ב - ר' נמכרה על ידך והייתה רק שלך ובכסף הזה אמרת שזה מהווה 60% מהדירה של ב - מ' ומהכסף הזה נקנתה הדירה מב - מ'. נשאר 40% למוכר. נגיד שהורייך שילמו את היתרה, זה 40% מה פתאום הם נרשמו 50%.
ת. ההורים שלי דאגו לשמר את הנכס הזה, שהיה בבעלותי כדי שלי יהיה נכס. ההורים שלי הלכו עם ... לקנות את הבית, הם שילמו על הבית לא מכיסנו כי לנו לא היה כסף.
ש. כל כספי הדירה ב - ר' שימשו לקניית הדירה במזכרת הבתיה, כיצד ייתכן שהורייך נרשמו כבעלים של 50%? הסברתי את השאלה באופן חוזר כדי שיהיה ברור לך.
ת. אני הגעתי לנישואים עם בית שקיבלתי אותו מירושה מ .... שלי ו .... שלי, זה היה נכס של המשפחה ואבא שלי דאג להגן על הכספים שלי, לכן הדירה נרשמה 50% על הורי, רבע עלי ורבע עלא... ." (ראו: בעמ' 30 לפרוטוקול הדיון מיום 20.4.21).
60. אני מקבלת את גרסת הנתבעת לפיה רישום הבית ב - מ' באופן בו נרשם (מחצית מהזכויות על שם הורי הנתבעת ומחצית מהזכויות על שם הצדדים) שיקף את הסכמת הצדדים, תאם את אומד דעתם, כוונתם וציפייתם הלגיטימית לפיה מאחר וחלק נכבד מהסכום ששימש לרכישת הבית מומן באמצעות כספים חיצוניים (דירה שהייתה בבעלות הנתבעת ונרשמה על שמה עוד לפני הנישואין, ובמקור הייתה בבעלות משפחתה), ולא באמצעות כספים משותפים של בני הזוג. העובדה כי הצדדים נטלו משכנתא בסך 100,000 ₪ אשר הוחזרה באמצעות כספים משותפים קיבלה ביטוי באמצעות רישום מחצית מהבית ב - מ' על שם הצדדים (כאשר רבע מהזכויות בבית נרשמו על שם התובע).
61. למעלה מן הצורך יצוין, הורי הנתבעת אף פעלו לשיפוץ הבית ב - מ'לפני שהצדדים נכנסו להתגורר בבית. אבי הנתבעת מימן שיפוץ בבית שכלל סגירת פיר, לאחר ששכר מהנדס לצורך כך (ראו חקירת אם הנתבעת בעמ' 13 שורות 8-18 לפרוטוקול מיום 19.4.21). התובע לא הכחיש כי אכן נערך שיפוץ בבית על ידי אבי הנתבעת, ואולם טען כי מדובר בשיפוץ נקודתי שאינו מקנה להורי הנתבעת בעלות בבית (ראו בעמ' 22 שורות 26-34 לפרוטוקול מיום 19.4.21).
62. מכל המקובץ עולה, כי התובע לא הוכיח כי הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה ב - ר', שהייתה נכס חיצוני, נטמעו בכספי רכישת הבית ב - מ'. התובע אף לא הוכיח את טענתו לפיה אופן רישום הזכויות בבית ב - מ' בעת רכישתו היה פיקטיבי.
העברת חלקם של הורי הנתבעת לנתבעת
63. אין חולק כי במהלך שנת 2010 העבירו הורי הנתבעת את חלקם בבית ב - מ' לנתבעת בהעברה ללא תמורה, כך שכיום הבית רשום 3/4 ע"ש הנתבעת ו-1/4 על שם התובע. מדובר במתנה שניתנה לנתבעת במהלך הנישואין.
64. בהתאם לאמור בסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, מאחר שמחצית מהזכויות בבית ב - מ' הוענקו לנתבעת במתנה, הרי שחלק זה של הזכויות בבית הינו בבחינת נכס "חיצוני", שלתובע אין זכויות בו.
65. כאמור, באפשרות בן זוג להוכיח זכויותיו בנכס חיצוני מכוח דוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי". ואולם, יש לבחון את הנתונים והעובדות בכל מקרה לגופו, ובפרט את אומד דעת הצדדים, כוונתם ציפייתם הלגיטימית, הסכמות שהוסכמו ונסיבות החיים ביחס לנכס הספציפי. לגבי דירה שנתקבלה על ידי אחד מבני הזוג בתקופת הנישואין במתנה, נקבע בפסיקה כי נדרשת מידה גדולה יותר של הוכחה, מן הטעם שיש ליתן משקל לכך שנותן המתנה בחר להעניק אותה רק לאחד מבני הזוג, ולכך שבן הזוג השני הסכים, גם אם בשתיקה, כי הדירה שנתקבלה במתנה תירשם רק על שם בן הזוג מקבל המתנה(ראו דברי כב' השופט עמית בבע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (26.12.12)).
66. בענייננו, בחרו הורי הנתבעת להעביר את חלקם בזכויות בבית ב - מ' לנתבעת במתנה במהלך החיים המשותפים. מתנה זו אף קיבלה ביטוי באופן רישום הבעלות בבית, כך שמחצית מהזכויות בבית נרשמה על שם הנתבעת, ולפיכך לנתבעת 3/4 מהזכויות בבית ואילו הנתבע נותר עם 1/4 מהזכויות בבית.
67. דהיינו, מעבר להוראת סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון המובאת לעיל, בחרו הצדדים באופן אקטיבי לרשום את הנכס באופן שאינו שוויוני, המשקף את המתנה שהעניקו הורי הנתבעת לנתבעת במהלך הנישואין. הרישום משקף את בחירתם, כחלק מן האוטונומיה והרצון החופשי שלהם, לעגן את אופן החלוקה של הבעלות בבית ולשמר בבעלות הנתבעת את החלק שניתן לה במתנה על ידי הוריה. על אף שהצדדים היו נשואים שנים רבות, הרישום נעשה בצורה אקטיבית ומודעת באופן שאינו שוויוני.
68. התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי לא ידע אודות השינוי ברישום בשנת 2010. על אף השינוי ברישום, התובע לא פעל כדי לשנות את הרישום או כדי להוכיח כי השינוי אינו משקף את הבעלות האמיתית בבית ב - מ'. ההפך הוא הנכון, לטענתו ידע בזמן אמת אודות השינוי ברישום, ואולם לטענתו לא ייחס לכך חשיבות (ראו סעיף 12 לתצהיר התובע).
69. התובע לא הוכיח כי הסתמך על כך שמחצית מהבעלות בדירה שייכת לו או כי הנתבעת הסכימה לכך שהבעלות בנכס תחולק בשונה מאופן הרישום. ההיפך הוא הנכון. פעמיים נעשה רישום שאינו שוויוני באופן אקטיבי ובידיעת התובע, ואולם התובע לא התנגד, לא מחה ולא עשה דבר כדי להצביע על כך שהרישום אינו תואם את כוונת הצדדים או ציפיותיהם. יתרה מכך, התובע העיד כי הוא בעל "תואר ראשון ב.... התמחות ב...., ותואר שני ...." (ראו בעמ' 14 לפרוטוקול מיום 19.4.21). דהיינו, התובע הינו איש משכיל, ולא התרשמתי שמדובר באדם שאינו מודע לזכויותיו, ומכל מקום התובע לא טען בכתב התביעה ואף לא הוכיח כי לא היה מודע למשמעות של הרישום.
70. התובע המשיך וטען כי על אף שזכויות הבעלות בבית נרשמו 3/4 על שם הנתבעת לאחר שהוריה העבירו לה את חלקם במתנה, הרי שמתנה זו הוטמעה ברכוש המשותף, שכן בני הזוג תחזקו את הבית מכספם המשותף מבלי לערוך חשבון פרטני בנוגע להוצאות (כדוגמת: הנתבעת תשלם 3/4 מההוצאות והתובע ישלם 1/4 מההוצאות), וכך גם לגבי שיפוץ הבית שבוצע מידי פעם מכספים משתפים של הצדדים (ראו סעיף 10 לכתב התביעה).
שיפוץ הבית ב - מ'
71. בכתב התביעה כלל לא נכתב כי התבצע שיפוץ משמעותי והתובע לא טרח לציין את עלות השיפוץ הנטען. נכתב כי הצדדים לא ערכו חשבון פרטני בנוגע להוצאות, "וכך גם לגבי שיפוץ הדירה שבוצע מידי פעם, כשהכל בוצע מכספיהם המשותפים של בני הזוג, מבלי 'להתחשבן' מי הזרים את הכספים לחשבון המשותף של בני הזוג" (סעיף 10 לכתב התביעה).
72. בתיק המוצגים ובתצהירו טען התובע לראשונה, כי מדובר בשיפוץ נרחב, ונקב בסכום של כ-250,000 ש"ח. בסיכומיו טען כי מדובר בשיפוץ בסך 200,000 ₪ (בסעיף 35 לסיכומי התובע).
73. ואולם על אף טענותיו של התובע לביצוע שיפוצים נרחבים שעלותם גבוהה, ולמרות שהנטל להוכיח את הטענה מוטל עליו, התובע לא צירף אף לא קבלה אחת להוכחת התשלום שבוצע לטענתו עבור השיפוץ. התובע אף לא צירף עותק מתדפיסי כרטיס האשראי לפיו ניתן לראות רכישה של חומרים או מוצרים לצורך השיפוץ, או כל אסמכתא אחרת בגין תשלום ששולם עבור השיפוץ. התובע אף לא הביא לעדות את קבלן העבודה, או כל בעל מקצוע אחר בתמיכה לטענותיו לעניין היקף השיפוץ ועלותו.
74. התובע נשאל בחקירתו אודות השיפוץ וציין כי אין בידיו כל אסמכתא לתשלום בגין השיפוץ. כמו כן נשאל האם יש בידיו ראיות לכך שבמהלך השנים הרלוונטיות נפדו חסכונות כלשהם או נלקחו הלוואות לצורך מימון השיפוץ, ואולם מלבד התמונות שצורפו התובע לא הציג כל אסמכתא (ראו בעמ' 21 לפרוטוקול מיום 19.4.21).
75. הדבר היחיד שצורף הן תמונות שלטענת התובע ניתן לראות בהן את השיפוץ שבוצע. כמו כן, מחקירת הנתבעת עלה כי אכן בוצע שיפוץ כלשהו בבית, גם אם לטענתה מדובר בשיפוץ נקודתי (ראו בעמ' 34-36 לפרוטוקול הדיון מיום 20.4.21). יחד עם זאת לא ברור מתי הוא התבצע, מה היקף השיפוץ הנטען ועלותו. משהוצגו התמונות לנתבעת לא ידעה לזהות מאיפה ומתי התמונה צולמה ומה בדיוק נראה בה.
76. להשלמת התמונה יצוין כי לטענת הנתבעת, לאחר הגשת התצהירים, פנה אליה פועל שעובד בשכונה, נכנס לבית הצדדים ואמר לה כי בעלה ביקש ממנו להעיד כאילו נעשה שיפוץ בבית. לפיכך ביקשה ב"כ הנתבעת לחקור את הנתבעת בחקירה ראשית לעניין זה:
"ש. את מוכנה לספר לבית המשפט מה קרה עם אדם בשם ....?
ת. פנה אליי פועל שעובד בשכונה שלנו, הוא בא אליי אחרי הצהריים ואמר לי נשאר לי פה חומר לעשות פה שיפוצים, כמו שעשיתי לבתים בשאר השכונה. אמרתי לו כרגע התגרשתי, אני לא מעוניינת, אין לי כספים להשקיע בבית והולך להיות דיון. אמר לי אה, זה בעלך הגבוה הזה שאמר לי בוא ניתן 1,000 ₪ ותיתן לי קבלה של 50,000 ₪ כאילו עשית פה שיפוץ. שאלתי אם הוא מוכן לבוא להעיד, הוא אמר מה פתאום, אני לא עושה משהו לא חוקי, אני צריך לשלם על זה מס הכנסה. הוא אמר אני לא הסכמתי אז הוא ניגש לאנשים אחרים שעובדים ברחוב. שאלתי אותו לשמו.
לשאלת בית המשפט איך אני יודעת בוודאות שהוא לא התבלבל – אני משיבה כי הוא נכנס אליי הביתה. אי אפשר לדעת ספציפית אבל הוא אמר לי אני מכיר את בעלך, הוא בן אדם ......, זה שגר פה. אני לא מכירה אותו, אני רואה אותו עובד בשכונה שלי" (ראו פרוטוקול הדיון מיום 20.4.21 בעמ' 28).
77. התובע מכחיש את המקרה (בעמ' 26 לפרוטוקול הדיון מיום 19.4.21). ואולם, גם אם לא נקבל את עדותה לעניין מקרה זה, הרי משלא הוכחו היקף ועלות השיפוץ, ולא ניתן לקבל את טענת התובע כי השיפוץ שנעשה היה בהיקף כזה שיש בו כדי לשנות את הרישום ואת אופן חלוקת זכויות הבעלות בבית.
78. יתרה מכך, גם אם נניח כי יש בשיפוץ שבוצע כדי לזכות את התובע בהחזר מחצית מעלות השיפוץ או לחילופין במחצית משווי ההשבחה של הבית, הרי שהתובע לא הניח את התשתית הראייתית הנדרשת לצורך הערכת שווי השיפוץ או שווי השבחתו של הבית. יתרה מכך, וככל שבוצע שיפוץ כטענת התובע, הרי ששיפוץ זה השביח את ערך הבית בכללותו, כך שגם התובע, אשר בבעלותו 1/4 מזכויות הבעלות בבית, נהנה משיפוץ זה, אשר השביח אף את חלקו.
79. עוד טוען התובע, כי למרות שהשתכר יותר מהנתבעת, כל משכורותיו זרמו לקופה המשפחתית המשותפת. התנהלות זו אינה מתיישבת עם המצב שבו לתובע יש רק 1/4 מזכויות הבעלות בבית, שכן אם התובע היה יודע זאת, לא היה מסכים להזרים לקופה המשותפת משכורות כפולות (ראו סעיף 37 לסיכומי התובע). אין בידי לקבל טענה זו. הצדדים בחרו לחיות מקופה משותפת ויחד עם זאת לבצע רישום של הזכויות בבית באופן שאינו שוויוני.
80. אמנם אין חולק שהצדדים התגוררו בבית משך רוב שנות נישואיהם וגידלו בו את שלושת ילדיהם, אך לא די בחיים משותפים בבית כדי להוכיח כוונת שיתוף ספציפית לגבי החלק שניתן לנתבעת במתנה על ידי הוריה במהלך החיים המשותפים, בפרט בהינתן אופן הרישום.
81. במקרה זה, לא רק שלא הוצג מצג על ידי הנתבעת לפיו אופן חלוקת הבעלות בבית אינה שווה, אלא שאופן החלוקה נשמר ממועד רכישת הבית (אשר נרשם מלכתחילה מחציתו על שם הורי הנתבעת) ואף במהלך חיי הנישואין, משנרשם 3/4 על שם הנתבעת ו-1/4 על שם התובע. הקפדתה של הנתבעת על אופן הרישום לאורך כל השנים וידיעת התובע אודות הרישום באופן זה מוכיחים, כי לא הוצג בפני התובע כל מצג לפיו הבעלות בבית ב - מ' תחולק בין הצדדים באופן שווה, והתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח אחרת.
82. ודוק. לא מדובר במקרה זה בבן זוג שחי בדירת מגורים הרשומה על שם הצד השני בלבד, אין לו כל בעלות בנכס והוא מנושל מחלקו בדירת המגורים. בענייננו, אף התובע רשום כבעלים של חלק מהזכויות בנכס, וזכאי לקבל חלק משוויו. הצדדים בחרו באופן אקטיבי לחלק את הבעלות בנכס באופן שאינו שוויוני. שוכנעתי כי עשו כן כדי לשקף את אופן ההשקעה ברכישת הנכס.
סוף דבר
83. בראי כלל הנסיבות במקרה זה, משאין חולק כי עיקר הסכום ששימש לרכישת בית הצדדים מקורו בדירה שהייתה בבעלות הנתבעת קודם לנישואי הצדדים וכי הצדדים נתנו לכך ביטוי באופן הרישום של הבית ב - מ' (מחציתו על שם הורי הנתבעת). שעה שבהמשך העניקו הורי הנתבעת לנתבעת את חלקם בזכויות בבית במתנה, אשר קיבלה ביטוי באופן הרישום של הבית, בידיעת התובע, לא מצאתי כי עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שהוא בעל מחצית מן הזכויות בבית ב - מ', חלף היותו בעלים של 1/4 מהזכויות בו, בהתאם לרישום.
84. לפיכך, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום שנקבע לתשלום ועד התשלום בפועל.
תואיל המזכירות להמציא את פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום,
בפני כבוד השופטת מיכל סער
פסק דין
בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון
תלה"מ42215-01-20פלוני נ' פלונית
תיק חיצוני:
דרג את הכתבה |
 |
| 2 מדרגים |
.png?BannerID=49 "יוטיוב"){kind=small}
