השופט מרדכי (מוטי) לוי: פס"ד בעניין גירושין רכוש נישואים (תלה"מ 25518-03-21)

מונחות לפני שתי תביעות בעניין רכוש: האחת, תלה"מ 25518-03-21  הוגשה על ידי בת הזוג (להלן בהתאמה- האישה, תביעת האישה)  והשנייה תלה"מ  51657-04-21 אשר הוגשה על ידי בן הזוג (להלן בהתאמה-  האיש, תביעת האיש). 

תביעת האישה הוגדרה כתביעה "כספית-רכושית, איזון משאבים, פירוק שיתוף" ותביעת האיש הוגדרה "רכושית/סעד הצהרתי/איזון משאבים/שמירת זכויות". 

מטבע הדברים טענות האישה בתביעתה לעניין מהות התביעה משתקפות בכתב הגנתה בתביעת האיש ובהתאמה ביחס לאיש. עיקר טיעוני הצדדים משקפים את טיעוניהם בכתבי הדין וככל שיידרש יודגש מקור הטענה.

תביעת האישה:

עיקר טענות האישה בתביעתה:

1.היא והאיש נישאו בנישואים אזרחיים בקפריסין ביום 18/12/2014. הצדדים קיימו קשר קצר כ-3 שנים עובר לנישואיהם נפרדו ושבו וחדשו את הקשר ביניהם בסמוך למועד הנישואים.

התובעת מתארת באריכות את התנהלות האיש במערכת הנישואין וכוללת פרטים רבים שאינם רלוונטיים לעצם המחלוקת שלפני הגם שהמעיין בסעיף העתירות בכתב מבין את מטרת הפירוט הארוך  – חלוקה בלתי שוויונית בנכסים הצבורים.  

לגרסתה הצדדים נפרדו בשל כך שגילתה במקרה שהאיש משתמש בסמים או אז גמלה בליבה ההחלטה להיפרד מעל האיש. 

בזמן שהייתה בבית הוציאה רישיון תיווך. עם חזרתה לשוק העבודה עבדה ברשת למכשירים סלולאריים. 

2.רכושם של הצדדים כולל:

א.הדירה. עליה רבצה משכנתא ש"נטלו הצדדים  יחד בסך של  860,000 ₪... והחיוב בגינה עומד על סך של 5,000 ₪".

ב.

ב.רכב מסוגMG -350   שנת ייצור 2015 (להלן-הרכב). הרכב נרכש בהלוואה שנרשמה על שמו של האיש "...אולם הלוואה זו ניטלה זה אך משיקולים כלכליים, שכן נאמר דאז לתובעת כי כדאי ליטול ההלוואה בבנק מזרחי, ובזמנו לנתבע היה חשבון בבנק מזרחי על שמו..." משעה שההלוואה נלקחה על שמו של האיש נרשם הרכב על שמו אבל היא זו אשר עשתה שימוש ברכב.  בסעיף 75 לכתב התביעה ציינה האישה שאת ההלוואה "...אשר כאמור, הייתה ע"ש הנתבע לבדו ואותה הוא יצר לפני מועד הנישואין".

ג.חשבון בנק משותף שהתנהל בבנק הפועלים סניף XXחן מספר XX. (להלן- החשבון המשותף). מלכתחילה היה חשבון זה חשבונה שלה "...עם נישואיהם הצטרף לחשבונה הנתבע כבעלים". החשבון המשותף שימש את התא המשפחתי ממנו שילמו הצדדים את כלל הוצאותיהם לרבות המשכנתא על הדירה, ההלוואה לרכישת הרכב ו"הלוואה אשר כאמור, הייתה ע"ש הנתבע לבדו ואותה הוא יצר לפני מועד הנישואין". בחשבון הייתה יתרת חוב שנוצרה "...מאז שהנתבע הפסיק להפקיד את משכורתו לחשבון זה". על מנת שלא להיתבע לקחו הלוואה בסך 210,000 ₪ המשולמת בהחזרים חודשיים בסך של 1,250 ₪ לחודש.

ד.לכל אחד מהצדדים היה חשבון בנק נפרד. לה חשבון ב "פפר" ולנתבע היה חשבון, כאמור, בבנק המזרחי שטיבו לא ידוע לה. 

ה.זכויות סוציאליות שצברו הצדדים. לא ידוע לה היקף זכויותיו הסוציאליות וביחס לזכויותיה טענה "...שאף לא אחת מהן ברת פירעון בשנים הקרובות".

3.בהתבסס על אותם תיאורים של חיי הצדדים, שלא מצאתי להרחיב בהם כי אלו לא ישרתו את טובת מי מהצדדים, ביקשה האישה להורות על חלוקה לא שוויונית של הרכוש שנצבר לרשותם מיום נישואיהם ועד למועד הקרע "...באופן בו התובעת תקבל 60% מנכסים אלו ואילו הנתבע 40% ובניגוד לאופן הרישום בפועל;" יחס זה ביקשה האישה לשמר גם ביחס לחובות הצדדים כך שחלקה בתשלום החובות יעמוד על "... 40% מנכסים אלו ואילו הנתבע 60% ובניגוד לאופן הרישום בפועל".  

עיקר טענות האיש בהגנתו בתביעת האישה:

4.גם האיש פרט פרטים רבים מחיי הצדדים הקשורים למערכת היחסים הרחבה ולא ארחיב גם בטיעוניו. 

5.בזמן היכרותם בשנת 2011 עבדה האישה והרוויחה הכנסות לא מדווחות כמארחת ביאכטות שייט באילת. 

6.באשר לרכישת הדירה: זו נרכשה מכספי דירה קודמת שהייתה לו באילת (להלן-הדירההקודמת). בשל מצבה הכלכלי של האישה "...לא היה ביכולתה לקחת משכנתא וגם לא הלוואות אחרות מכל סוג שהוא, יצוין כי מכורח המציאות נאלץ הבנק ומקרקעי ישראל להחתים את  התובעת על הסכם הרכישה מכוון והיינו נשואים" את הדירה הקודמת לא מכרו הצדדים אלא הוא משום ש "...התובעת לא חתומה על הסכם המכר מכוון שלא היה כל צורך בכך שכן לא הייתה כל בעלים של הדירה".

7.לעניין הרכב הפנה האיש לטיעוניו במסגרת הליכים אחרים. יחד עם זאת טען שההלוואה לא שולמה מהחשבון המשותף אלא מחשבונו בבנק המזרחי למעט בשנה האחרונה "...הנתבעת במתק שפתיים גררה את הנתבע לפתוח חשבון משותף...". 

8.לעניין החשבון המשותף טען שהוא הצטרף אליו רק בשנת 2018 ולא כנטען על ידי האישה "עם נישואיהם", יתרת החובה בו נוצרה על ידי האישה "...בכוונה תחילה, כך אמרה בעבר  התובעת לנתבע "אם אשה רוצה לפגוע בגבר היא צריכה לפגוע לו בכיס"...". שוברי התשלום להחזר ההלוואה שנלקחה לטובת סילוק יתרת החובה בחשבון המשותף  משולמים על ידו ולא על ידי שני הצדדים. 

9.האיש הכחיש שנקט כל אלימות פיסית או מילולית. הוא הפנה לסעיף 39 לבקשה לצו הגנה בתיק ה"ט 26671-01-21 שם נכתב "התנהגות המשיב לא הגיעה לכדי הפעלת אלימות פיזית". האישה טענה שם לאלימות כלכלית שלו כלפיה, אולם ההפך הוא הנכון "...השליטה הבלעדית והשימוש הבלעדי בחשבון המשותף היה של התובעת... עצם הצהרת התובעת כי לאחר הקרע הצטרכה להעביר את כרטיסי האשראי שלה לחשבון הפרטי מעידים כי הייתה לתובעת התנהלות עצמאית ובלתי תלויה בנתבע".

10.האיש התנגד לחלוקה בלתי שוויונית ותהה "האם מקרה שבו שבירת חלון רכבו של הנתבע ואירוע מ2017 שבו פסק השופט לטובת הנתבע, שני מקרים שעליהם נשענת בכל תביעתה, מספיקים להחיל את סעיף 8 לחלוקה בלתי שוויונית? חלוקה בלתי שוויונית צריכה להיות לטובת התובע שכספו ניגזל ובוזבז משך חמש שנים של מרמה והונאה מצידה של התובעת". 

עיקר טענות האיש בתביעתו:

11.עובר לנישואים הוא עמד על עריכת הסכן ממון"...אך הסופו של יום (כך במקור) אהבתו ורצונו להקים משפחה הכריעו אותו והוא לא עשה כן...". יחד עם זאת חיי המשפחה היו חשובים לו ולכן "...לא שם ליבו לנורות האזהרה ביחסיה של הנתבעת אליו וברצונה למשוך זמן ולצבור זכויות על גבו וחשבונו ...כיום שהתובע מתבונן מהצד מבין הוא את שיטת עבודתה...והדבר הכואב לו מכל הוא כי יצלה את טוב ליבו ואהבתו אליה שהיא בכלל לא מתעניינת בו אלא רק בממונו...".  

12.תלונות האישה על אלימות הוגשה כשנתיים לאחר הנישואין ו "...אם המצב היה חמור כל כך מדוע לא קמה ועזבה הנתבעת אז?"  האיש תרץ תהייה זאת בנוחות של האישה שאמה תגור עמם, היא תעשה שימוש ברכושו וכספו  "למזלו של התובע הבחין בכך כבוד השופט ברינגר וזאת בדיון שהתנהל בפניו ביום 16.1.2017, דיון שניפץ את תלונתה של הנתבעת, בית המשפט לא האמין לסיפורי העלילות שניסתה היא בעורמתה לרקום והכל לאחר שקיבלה יעוץ שפטי לעשות כן".

13.האיש שב והפנה אצבע מאשימה כלפי האישה ליתרת החובה בחשבון המשותף שנוצר בעטיה שעה שהוא "כלל לא היה מודע מה קורה בחשבון והנתבעת ניהלה אותו כרצונה, התובע סמך על הנתבעת אך היא ניצלה זאת כהרגלה לרעה וגרמה לנזקים כלכליים אדירים במשיכות כספים גדולות ובהלוואות אשר אין התובע יודע לאן הן הלכו אך הן היו לצרכיה של הנתבעת בלבד כפי שיוכח בראיות...".  האישה עשתה שימוש בכספי החשבון המשותף, בכרטיסי אשראי, "...נטלה הלוואות, שילמה עבור בני משפחתה עבור ביתה מנישואיה קודמים והכניסה את משק הבית בשנה וחצי האחרונות שבהן הצטרף לחשבונה לסחרור...".

14.בשים לב לאמור ביחס לרכוש טען האיש :

א.את הדירה יש לפרק ולתת לו זכות ראשונים.

ב.ביחס לרכב סבר שבכל חלוקה יש להשיב לו בראשונה את התשלומים ששילם  מכיסו, לאחר מועד הקרע, לצורך ביטול השעבוד סך של  8,855.79 ₪ ושב והדגיש שההלוואה על הרכב שולמה מהחשבון המשותף רק בשנה וחצי האחרונות.

ג.בבית:  תכולת דירה ומיטלטלין  ששווים נאמדים בשווי של כ- 100,000 ₪ שגם אותם יש לחלק בין הצדדים.

ד.ביחס לחשבון הבנק המשותף ולאור תיאור ההלוואות שניטלו, כטענתו, על ידי האישה יש לאזן "...תוך החרגה של כל הוצאה שיצרה הנתבעת שלא לטובת התא המשפחתי...התובע ממש מרגיש מרומה שכן כיום לאחר בחינת כל תמהיל העברות הכספים מיום (החסר במקור) שגרמה לו הנתבעת למכור את דירתו שהיא כל רכושו חגגה היא על גבו" .

ה.לעניין הזכויות הסוציאליות. הנתבעת העלימה ממנו פיצויים שקיבלה מעבודתה ב-XXX והכניסה אותו לחשבונה הפרטי. הוא אינו מודע להיקף זכויותיה.

15. בשולי התביעה  עתר התובע לברר את היקף חובות האישה במסגרת היכרותם הראשונה בשנת 2011 ובלשונו "...לאמוד את חובותיה של הנתבעת בשנת 2011 חובות בהם נשא התובע" . 

עיקר טענות האישה בהגנתה לתביעת האיש:

16.היא לא התנגדה לחתימה על הסכם ממון. בקשת האיש להחתימה על הסכם ממון, נעשתה לאחר הנישואין, ובעיצומו "של תכנון הרחבת המשפחה..." ועל כן  ביקשה להוסיף תנאי שככל וייוולדו להם ילדים משותפים ההסכם יבוטל. האיש לא הסכים "...ורצה בשל כך לסיים את מערכת היחסים, הוא החל  למרר את חייה של הנתבעת...לגרום לה לאי נוחות, וכך היא מצידה תעזוב את הבית".

באותה תקופה היא הייתה תלויה כלכלית באופן מוחלט בתובע שכן משכורתה הופקדה לחשבונו משום שבאותה תקופה "...הייתה במהלך הסדר חובות בהוצאה לפועל...". 

17.האישה שבה והרחיבה בתיאור החיים המשותפים על פני סעיפים רבים.

18.ביחס לרכוש הצדדים טענה האישה:

א.ביחס לדירה: קיבלה את תיאורי התובע לאופן רכישת הדירה בהיבט הכספי. טענה שהתשלום החודשי של הלוואת המשכנתא עומד על סך של  5,000 ₪  המשולמים מהחשבון המשותף. עוד טענה ש"...עם החלטת הצדדים לרכוש דירה במשותף בתקופת נישואיהם ברי כין כל נפקות להון העצמי הנ"ל שכן, צוין לא אחת התובע החליט לשתף את הנתבעת בהון זה ולרכוש דירה במשותף למגוריהם-ודי בהסכם הרכישה לבדו כדי ללמד על כך".

ב.ביחס לרכב שבה על גרסתה בכתב תביעתה.

ג.ביחס לחשבון המשותף טענה שעד שהצטרף האיש לחשבונה וזה הפך חשבון משותף"כלל הוצאות הבית, לרבות הוצאות לצורך אבזור הבית החדש, קניית מזון, תשלומי חשבונות,  הלוואות וכיוב' כולם ללא יוצא מן הכלל שולמו מתוך החשבון בבנק הפועלים שהיה דאז ע"ש הנתבעת בלבד !!!!"

חרף זאת לא פעם לא הפקיד האיש את משכורתו לחשבונה והיה מעביר את משכורתו לאביו ועל כן עמדה על כך שהוא "...ירשם גם כבעלים בחשבון בבנק הפועלים וכך משכורתו תופקד באופן אוטומטי  לחשבון הנ"ל ..." ולאחר תחינות אין קץ נעתר לכך.

מאז שהפסיק להפקיד שכרו בחשבון המשותף "...נוצרה חריגה משמעותית במסגרת האשראי בחשבון". ביום 31/12/2020 הודיע האיש לבנק על פרידת הצדדים "...בוטלו כרטיסי האשראי שהיו לצדדים, והחשבון הוגבל לשתי חתימות לצורך ביצוע פעולות" (הגדש בקו תחתי במקור).  

ד.חשבונה בבנק "פפר" נפתח על ידה בחודש יוני 2019 ובו לקחה הלוואה בסך 20,000 ₪: 10,000 ₪ למימון לימודיה ו- 10,000 ₪ הועברו לחשבון המשותף.

ה.האישה ציינה שברשותה היו כרטיסי אשראי מסוג "מקס" שהתשלומים בו הורדו מ"תוך חשבונה הפרטי" וכן 3 כרטיסי אשראי "ויזה כאל" "מור" ו"לייף סטייל" שחיוביהם הורדו מהחשבון המשותף אך בשל 'הקפאת' החשבון המשותף, כאמור, נאלצה "...להעביר את חיוביהם של כרטיסים אלו לחשבונההפרטי".    

ו.לעניין חשבון הבנק של האיש בבנק המזרחי שבה על גרסתה בתביעתה. 

ו.לעניין זכויות סוציאליות שבה על גרסתה בתביעתה.

19.מבחן המאמץ המשותף אינו רלוונטי לענייננו "מדובר בשגיאה משפטית צורמת, שכן, כידוע עסקינן בחוק יחסי ממון ובאיזון משאבים מכוחו. מן המפורסמות כי מבחן המאמץ המשותף רלוונטי זה אך כאשר עסקינן בנכס הרשום זה אך ע"ש אחד הצדדים, קרי, נכס חיצוני, שהיה קיים בבעלות אחד הצדדים ערב הנישואין, בתוך כך יש לבחון האם הצד שהנכס החיצוני רשום על שמו התכוון לשתף את הצד השני בנכס חיצוני".

20.בסיפא להגנתה ביקשה האישה לפסוק על חלוקת הרכוש על פי תביעתה שלה באופן לא שוויוני כמובא לעיל.   

השאלות שבפסק הדין:

21.בשים לב לטיעוני הצדדים עניינו של פסק הדין בהכרעה במספר שאלות.  הבריח התיכון הוא השאלה האם  יצרו ביניהם הפרדה ברכושם שנצבר אם לאו. החלטה בשאלה זו תקרין על שאלת האיזון במסת הרכוש הצבור. יובהר כבר עתה שהצדדים עצמם לא טענו מפורשות להפרדה רכושית (ראו מנגד סעיף 18 לסיכומי האיש שם העלה טענה להפרדה רכושית). 

כך, הצדדים גם לא חתמו על הסכם ממון שמחריג זכות כלשהי מרכושו של מי מהצדדים כלפי רעהו. הקושי העיקרי, לכאורה, הוא עמדת האיש ביחס לחלקה של האישה בדירה הרשומה על שם שני הצדדים בשים לב לטענותיו לאופן המימון של רכישתה. עוד יש לברר את שאלת האיזון בנכסים נוספים ובהם בעלות ברכב, בזכויות הפנסיוניות כמו גם בחשבונות הבנק לאור הטענות הקוטביות של הצדדים.

ההליך:

22.במסגרת הליך זה העידו רק הצדדים עצמם. יוער שלצד ניהול הדיון  ניתן צו לפירוק שיתוף בדירה שנמשך זמן רב בסופו של יום, נרכש חלקה של האישה על ידי האיש (החלטות מיום 5/4/2023, 14/6/2023, 31/10/2023). 

חוות דעת אקטוארית:

23.בהסכמת הצדדים מונתה אקטוארית לשום את שווי נכסיהם של הצדדים במהלך חייהם המשותפים. האקטוארית שמונתה היא ד"ר ענת אלעד (להלן- המומחית).

חוות הדעת של המומחית הוגשה ביום 7/4/2022.  הצדדים הגישו למומחית שאלות הבהרה ובסופו של יום הוגשה חוות דעת עדכנית (להלן- חוות הדעת) אשר הוגשה לתיק ביום 7/11/2022  על ידי באת כוחה של האישה.

הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחית. (ראו עמדת ב"כ האישה בפרוטוקול הדיון מיום 13/4/2022 עמ' 12 ש' 32-34 ואת עמדת ב"כ הנתבע שם בעמ' 16 ש' 35). יחד עם זאת משעה שעלו טענות של הצדדים והצורך בשאלות הבהרה  נוספות בהחלטה עוקבת לדיון הוריתי על זימונה לדיון.

בסופו של יום לאור מענה שניתן על ידי המומחית לשאלות ההבהרה וחוות הדעת העדכנית לא ביקשו הצדדים לחקור את המומחית וקיבלו את חוות הדעת דה פקטו. 

זה המקום להעיר שבחוות הדעת לצד הנתונים הכספיים והחישוביים בשאלות משפטיות שאינן בתחום סמכותה, בדין, השאירה המומחית לבית המשפט להחליט. 

ראוי  להעיר ביחס לדברי האישה בסעיף 10 לסיכומיה בהתייחסה לחוות הדעת.  איני מקבל את הפרשנות שלה לקביעות המומחית ביחס לרכיבים הנוספים הדורשים איזון ולא ראיתי בחוות הדעת נטייה "...כלפי אחד הצדדים". (ראו גם פרוטוקול מיום 14/11/23 עמ' 2 ש' 21-20). אפשר לחלוק על חוות דעת של מומחה (כך, למשל, אפשר לבד משליחת שאלות הבהרה  לזמנו לחקירה), אך ראוי שהדברים ייכתבו ויאמרו בלשון מכבדת ומכובדת. המומחית השאירה את ההחלטה בנושאים המשפטיים לשיקול דעתו של בית המשפט וההתלהמות כלפיה "...הערותיה משוללות הרסן של האקטוארית" מיותרת ואינה תורמת. תנוח דעתה של האישה כמו באת כוחה שהערה בלתי רלוונטית של כל גורם בתיק לא קונה לה שביתה לפני.

דיון והכרעה:

24.על אתר ופתח דיוננו  ראוי להדגיש ששני הצדדים מתארים נקיטת פעולות בשם "אהבתם" לאחר/ת. מקדושת ערך האהבה בו הם עושים שימוש היה ראוי ששני הצדדים לא יעלו זאת כהסבר לפעולה כלשהי שנקטו כלפי האחר ובמיוחד לאור הדברים הקשים אותם הם מייחסים אחד לשני ומעלים אותם על הכתב. אין חלקי עם אלו ההולכים שבי אחרי קלישאות כמו 'כגודל האהבה כך גודל השנאה'. דברים אלו מניחים שבמצבים של אכזבה גדולה מאותה אהבה נטענת מותרת ההשתלחות, הלשון הבוטה וההשפלה ההדדית. 

25.המשטר הרכושי החל על הצדדים הוא חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973 (להלן: "החוק"). כאמור, הצדדים לא חתמו על הסכם ממון אשר מחריג זכות או חובה כלשהי ממסת הנכסים שלהם.

26.שני הצדדים עותרים לעשות שימוש בסמכות המוקנית לבית המשפט לשנות את יחס האיזון בין הצדדים מחצה ומחצה לחלוקה אחרת מכוח סעיף 8(2) לחוק. האישה הפנתה לשימוש בסעיף זה ביחס לחלקה בזכויות בדירה וביחס לזכויות הנוספות שצברו הצדדים במהלך החיים המשותפים. האישה ביקשה ליצור את האיזון בינה לבין האיש בצורה לא שוויונית ועתרה לקבל 60% מתמורת כלל הזכויות הצבורות ובכלל זה הדירה וכן עתרה לחייב את האיש לשאת ב- 60% מהחובות המשותפים. 

האיש עמד על תביעתו לחלוקה בלתי שוויונית. בדיון שהתקיים ביום 27/10/2021 טענה באת כוחו  "יש פה תביעה רכושית של תובע שאומר שהחלוקה לא צריכה להיות שוויונית, הוא מסביר למה וזה מגובה במסמכים. אין שום פירוק שיתוף, הוא משלם את המשכנתא, הבנק לא תובע אותם. זה נכון שהוא התקשה חודשים מסוימים והיא רצה עם זה להוצל"פ. הוא לקחה הלוואה ממקום העבודה וגם את זה.. הוא התקשה ולא קרה שום דבר, הוא מכסה את זה עכשיו. הבנק לא תובע אותם, המשכנתא תשולם כסדרה ואין שום בעיה. רוצים למנות אקטואר אין לי התנגדות, נציע 3 שמות ונבחר אחד שמוסכם. אני לא מסכימה לוותר על הזכויות שיש לי." (פרוטוקול עמ' 14 ש' 14-9).

בעתירתו לחלוקה בלתי שוויונית, כאמור, ביקש זה לחייב את האישה במלוא יתרת החובה בחשבון המשותף שנוצרה  לטעמו על ידי האישה במרמה ובכוונה על מנת לעשוק אותו. ביחס לזכויות בדירה וברכב הגם שלא ציין מפורשות מהו השיעור המדויק ביקש שהחלוקה לא תהא שוויונית לאור תשלומים ביתר בשל תשלומם מחשבונו הפרטי. ביחס לשאר הזכויות, זכויות פנסיוניות, נחה דעתו שיש לבצעה באופן שוויוני. 

27.האישה סמכה יתדות בקשתה בהתעמרותו של האיש בה ובבנותיה וטענתה שהתעמר בה משך השנים וזו התחילה מיד עם העלאת תנאי לחתימתה על הסכם ממון כבקשת האיש. משכך, החל האיש להפעיל עליה אלימות כלכלית ואף נהג באלימות כלפי בתה נ. מנישואיה הקודמים. הפנתה לדברי כבוד השופטת דפנה ברק ארז ב-בע"מ7272/10 (ס' 96-90 לכתב תביעתה). 

הוא אישר שבשלב מאוחר של יחסיהם אכן ניפץ את חלון מכוניתו, אולם לא ראה בפעולה זו מקימה אלימות קיצונית- עליה התנצל ומתנצל- המחייבת חלוקה בלתי שוויונית. הוא הצר על החלטת בית משפט זה שמצא להרחיקו מהדירה חרף טיעוניו (ה"ט 26671-01-21). הדגיש שהאישה עושה שימוש בלתי ראוי בתוצאות אותו הליך בו ביקשה לקבל צו הגנה. 

אומר שלא מצאתי להתייחס לטענה זו משום שנומקה במועד נתינתה. 

הוא דחה את טענת האישה לאלימות כלכלית שלו כלפיה. האיש הפנה, לטיעוניה ב-ה"ט 26671-0121 שם טענה האישה שהוא לא נקט כלפיה אלימות פיסית או מילולית. בהקשר זה הפנה לכך שעל פי דבריה שלה עד למועד הקרע היה ברשותה כרטיס אשראי בחשבון המשותף והיא יכלה לבצע פעולות בחשבון המשותף מה שמאיין טענה לאלימות כלכלית. 

בנימוקי הבקשה לחלוקה בלתי שוויונית של האישה, כמו גם בחומר שלפני מלשון הסעיף בחוק ומקל וחומר לאור דברי כבוד השופטת דפנה ברק ארז ב-בע"מ7272/10 את אותו טעם מיוחד, חריג המגיע כדי "...אלימות המבקשת ליטול את הנפש והתעללות קשה וקיצונית ...המבטאתשלילה מוחלטת של אנושיותו של הקורבן ..." (שם), אותה התנהלות קיצונית, אותה אלימות זועקת המחייבת יישומו של סעיף 8(2) לחוק.  נקבע, שיש לעשות שימוש בסעיף זה במשורה ובמקרים חריגים על מנת למנוע עיוות ואי צדק בחלוקה שוויונית של הרכוש של הצדדים זכויות וחובות.  

בנסיבות האמורות ומשעה שמי מהצדדים לא הניח תשתית מוצקה לסטייה מהקבוע בחוק דין שתי טענות אלו לבד מאותה הצהרה של ב"כ האישה להידחות גם למהותן של טענות הצדדים. 

28.שעה שדחיתי את עתירת שני הצדדים לחלוקה לא שוויונית בנכסים אתייחס לרכושם של הצדדים:

29.זהו, לכאורה סלע המחלוקת המהותי ביותר. הדירה נרכשה במהלך חייהם המשותפים של הצדדים בעלות של 1,440,000 ₪ : מתוך סכום זה ההון העצמי עמד על סך של  560,000 ₪ מתמורת מכר הדירה הקודמת והיתרה (880,000 ₪) בהלוואת משכנתא שנלקחה על ידי הצדדים. כזכור במסגרת טיעוניו טען האיש שהיה עליו להגדיל את שווי ההלוואה שנטל בסכום של 150,000 ₪  ביחס לסכום שהתכוון לקחת כהלוואת משכנתא וזאת לאור שימוש שעשה בחלק מהתמורה שקיבל ממכר הדירה הקודמת. 

30.אין ספק שהאיש סבור שלאישה זכויות בדירה והדבר עולה מכתב תביעתו. השאלה העומדת למבחן האם קמה לאישה זכות בכל שווי הדירה או שיש להפחית את ההון האישי של האיש ממכירת הדירה הקודמת ולהקנות לה זכויות בשווי 27.17% משווי הדירה כטענת האיש בסעיף 33 לסיכומיו.

בסעיף 42 לכתב התביעה כתב האיש "יש לחלק התמורה מהדירה ו/או לאזנה שלא בחלקים שווים שכן לא מגיע לנתבעת פרס על התנהגותה"ובסעיף 44 הוסיף "את הדירה יש לפרק ולתת לו זכות ראשונים." בסעיף 45 "ליתן כל סעד אחר על פי ס' 11 לחוק יחסי ממון לגבי חלקו של התובע בדירה". הדברים מדברים בעד עצמם וברור מהאמור שגם לדעת האיש לאישה זכויות בדירה. 

הדירה רשומה על שם שני הצדדים. טענת האיש, היום ובדיעבד, שהרישום מבטא הנחייה של הבנק למשכנתאות. לטענתו לצורך קבלת משכנתא הוא נדרש על ידי הבנק לרשום את האישה כבעלת הדירה בהסכם הרכישה. טענה זו לא נתמכה בראיה, לא זומן פקיד בנק למשכנתאות, לא צורפו נהלים התומכים בטענה זו. די בכך כדי לדחות הטענה (ע"א 641/87קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד מד (1) 239 ( 8/1/1990); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 59 (14/11/1990); יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי) (1999) עמ'  1391 ו- 1393)).

מעבר לעובדה שטענה זו לא גובתה בראיה/עדות להוכחתה היא אינה עולה בקנה אחד עם המציאות הנוהגת. זוגות  רבים, נשואים, הם בעלי נכסים הרשומים מטעמים כאלו ואחרים על שם אחד הצדדים. זאת, ועוד. לו ממש בטענת האיש, וזה היה אומד דעתם יכולה הייתה האישה, למשל, לחתום על מסמך ויתור כלפי הבנק (ראו למשל ע"א 11120/07 דינה שמחוני נ' בנק הפועלים (28/12/2009)). אין כל נימוק או ראיה  מדוע לא נקט האיש בפתרון כזה לאור טענתו האמורה.

בהקשר זה ראוי שיובאו עוד דברים מכתב התביעה של האיש "לאחר כשנה של קשר נולדה ז., יודגש כי כבר עם כניסתה של התובעת להריון החלה היא לעשות שימוש בהריון לצרכיה החומריים ומשכה את התובע באף למכור את הדירה שהייתה בבעלותו עובר לנישואיהם ולהכניס את כל כספי תמורתה למען דירה חדשה ומרווחת שתירשם על שם שני הצדדים. ... התובע שהיה מאוהב ונרגש מהמועד הקרב ובא של הולדת ביתו ז. וראה את הנישואים ואת חיי המשפחה כדבר החשוב לו ביותר בחייו ותוך כדי שהוא שיכור מהתרגשות ומהעובדה כי יהיה לאב לקטינה שעומדת להיוולד רגשותיו עיוורו אותו והנתבעת עשתה בו כרצונה. ... התובע היה רווק בן 46 שנה וכבר היה מוכן ומזומן להקים בית בישראל עם צאצאים וחשב הוא לתומו כי הגיע למנוחה ולנחלה ..." (ס' 13-12) . 

דברים אלו לא מותירים ספק שבמועד רכישת הדירה ראה הוא באישה אשת חיקו לשנים רבות לעתיד לבוא – הגעה למנוחה ולנחלה כלשונו, ורישום הדירה היה מעשה ההולם לעת ההיא, חלק ממסד החיים של הצדדים שאופיינו ברגש שחש באותה עת אל האישה. מכאן שרישום הדירה על שמה בחלקים שווים הוא ביטוי לשגרת חיים טובה, זוגיות נכונה לטענתו ועיוורונו הנטען כיום אינו יכול לשנות. ובמה שונה  הדבר מכל זוג נשוי שנישואיו מתפרקים ויכול מי מהם בעתיד להרגיש כפי שמרגיש עתה האיש: כמי שמתבדה בדבר איכות הקשר. 

בשים לב לאמור די בכך כדי לקבוע שהאיש רצה ברישום הדירה על שם האישה כשותפה עתידית ורישום הדירה בבעלות משותפת משקפת זאת. יודגש שהדירה נרכשה עת פרחו יחסי הצדדים, על פי עמדת שניהם ודומה שהוויתור על החתימה על הסכם ממון הוא ביטוי לרצון רפה שהתחלף ברצון הפוך. מבלי לגרוע באמור יכול היה האיש לו ממש בטענתו לרשום הדירה  בחלקים לא שווים תוך החרגת ההון העצמי ובאופן שחלקו יעמוד על 69%  משווי הזכויות בדירה. 

משכך, אני קובע שלאישה מגיעים 50% משווי הזכויות והחובות בדירה במועד הערכת השמאי לרבות חובה בתשלומי המשכנתא אותם שילם האיש לאחר מועד הקרע. המשכנתא:  בהקשר זה אפנה לדברי באת כוחה של האישה תוך כדי חקירתה הנגדית של האישה: "חצי מכל התשלומים שהוא שילם עבור המשכנתא אחר מועד הקרע, חצי מזה צריך להיות מקוזז מהחלק שלה, כל חלק בחשבון המשותף היא צריכה להחזיר חצי, הסכמנו על זה, בוא נחסוך את זה, זה ברור." (פרוטוקול מיום  14/11/22 עמ' 12 ש' 14-12).

משכך במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים שתערך על ידי כונסות הנכסים תשלומי משכנתא ששולמו על ידי האיש לאחר מועד הקרע יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים במועד שמחציתו ייזקף לחובת האישה (יוער שהסכום נכון למועד הגשת חוות הדעת עמד על סך של 75,915 ₪  עמ' 19 לחוות הדעת).

 האיש טען שהשקיע בדירה סך של כ- 150,000 ₪ לצורך שיפוצה. הוא ביקש להפחית סכום זה משווי הדירה. מחשבה זו נשללת ונדחית משני טעמים: האחד, בנסיבות התיק, וכמובהר לעיל  'האירועים הפיננסיים' לא חוסים תחת הוא/היא אלא הם. הטעם השני, ביצוע השיפוצים היטיבו את תנאי חייהם של שני הצדדים מצד אחד וקיבלו ביטוי בעליית ערך הדירה כפי שעלה משווי הדירה על פי חוות הדעת השמאית,  מצד שני.

באות כוח הצדדים בתפקידן ככונסות נכסים יגישו פסיקתא מוסכמת לחתימה. 

הרכב:

31.קיומו של התא המשפחתי מייצר זכויות אך גם חובות. "בן הזוג הנהנה מפירות השותפות עם בן זוגו, חייב לשאת בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים. שתי החזקות הללו משקפות את תמציתו של משק הבית המשותף – ההנאה מרווחי השותפות בצד הנשיאה המשותפת בהוצאות ובהפסדים" (ע"א 3002/93בן צבי נ' סיטין פ"ד מט(3) 5, (1995), 169)). 

לאור האמור שווי הרכב למועד הקרע על פי מחירון לוי יצחק בהוספת חלקה של האישה בהסרת השעבוד ובהפחתת סך של 1,500 ₪ עלות התיקון של החלון.  לדוגמא ככל ששווי הרכב היה במועד הקרע 60,000 ₪  הרי שחלקה של האישה עומד על סך של  30,000 ₪. על חלקה זה יש להפחית 1,500 ₪ בעבור תיקון החלון השבור ולהוסיף את חלקה בביטול השעבוד בסך 4,428 ₪.  בדוגמא זו חלקה של האיש, אותו חלק שעל האיש לשלם לאישה עומד על סך של  27,072 ₪  

באות כוח הצדדים יגישו פסיקתא מוסכמת לחתימה על פי הערכים האמיתיים של הרכב. 

חשבונות הבנק ושווי הזכויות הסוציאליות:

זכויות פנסיוניות:

32. העיקרון המנחה בשווי הזכויות הפנסיוניות הוא חלוקה בשווה בין הצדדים של הזכויות הצבורות.

האחת, "איזון הנכסים הפנסיוניים במועד החישוב – על הבעל להעביר לאישה סך של 70,906 ₪." (הדגש בקו תחתי במקור).

השנייה, "איזון הנכסים הפנסיוניים... בגין כספים עליהם לא חל החוק החדש, על הבעל להעביר לאישה במועד החישוב 45,055 ₪." צורפו פסיקתות לחתימה בעבור החסכונות והזכויות הצבורים בקופות השונות על פי החוק הפנסיוני החדש.  (הדגש בקו תחתי במקור).

האישה ביקשה לאמץ את אפשרות א' בחוות הדעת בהפחתת חובה של האישה לאיש באיזון חשבונות הבנקים ביניהם. 

האיש לא הביע דעה לא לאחר הגשת חוות הדעת ולא בסיכומיו. 

משכך אני מאמץ את בקשת האישה ומאמץ את חלופה א' הסכום על סך  70,096 ₪ ישולם על ידי האיש תוך 30 יום ממתן פסק דין זה.   

חשבונות בנקים:

"סה"כ היתרה להעברה מאישה לבעל משוערכת למועד עריכת החישוב: 3,840 ₪". אני מאמץ את חוות הדעת בעניין זה. הסכום ישולם תוך 30 יום ממתן פסק דין זה.

בשים לב לאמור בשל  רכיבים אלו על האיש להעביר לאישה סך של 66,256 ₪ על פי שוויים במועד החישוב על ידי המומחית.

רכיבי איזון נוספים:

33."כל ההלוואות שהיא ממשיכה לשלם שנלקחו בכרטיסי אשראי משותפים הוא צריך להחזיר חצי. זה הכי ברור בעולם" (דברי ב"כ האישה פרוטוקול מיום 14/11/22עמ' 12 ש' 15-14).

34.סעיף 25 לחוות הדעת  דן  בטענות האיש להעברות בסך 173,225 ₪ למועד החישוב שבוצעו  ע"י האישה מהחשבון המשותף לצדדים שלישיים להחזרת חובות שנוצרו על ידה טרם הנישואין לאיש. ההעברות נעשו במהלך תקופת הנישואין בידיעתו ותמיכתו של האיש כפי שהדברים עולים מכתבי הטענות שלו. היום בדיעבד הוא מעלה טענות שנפל, לכאורה, בקסמיה ועוד טיעונים, אך משעה שנעשו ההחזרים במהלך החיים המשותפים בעצה אחת ובידיעה הדרישה להחזר סכומים אלו נדחית.

 35.סעיף 26 לחוות הדעת דן בהלוואות בסך 25,470 ₪ למועד ביצוע החישוב שנטלה האישה בכרטיס האשראי הכוללות הלוואות והעברת כספים לרוסיה במהלך החיים המשותפים. בטבלה שני סוגי הלוואות. הסוג האחד, "העברת כסף לרוסיה"  מדובר בסכומי כסף קטנים שהועברו על ידי האישה לרוסיה ועומדים על סך של  1,059 ₪ למועד ביצוע החישוב. 

הסוג השני הוא של הלוואות שעניינן " הלוואות". הלוואות אלו נלקחו במהלך החיים המשותפים. בחקירתה הנגדית נשאלה האישה "עכשיו הולכים להלוואות הסדרתיות שלקחת לבד, נספח י'... (כך במקור) ב"כ הנתבעת: את מדברת על הלוואות מהחשבון המשותף התובע: לבד. הנתבעת: זה שאתה לא יודע להשתמש באפליקציה זה לא אומר שלקחתי את ההלוואות לבד...אין הלוואות טלפוניות  בכלל, זה הכל באפליקציה שהיה בה גם י. ...מהחשבון המשותף בבנק הפועלים" ( פרוטוקול מיום 14/11/2022 עמ' 13 ש' 35 עד עמ' 14 ש' 15). דין עתירת האיש להשבת מחצית הלוואות אלו להידחות. בראשונה נלקחו ההלוואות במסגרת החיים המשותפים והאיש לא הראה שאלו לא נלקחו לטובת התא המשפחתי. מועד האיזון הוא מועד הקרע ואין אפשרות ואין זה ראוי שבית משפט יבחן התנהלות כלכלית של הצדדים על פני שנים ומקובלים עלי דברי האישה בסעיף 39 לסיכומיה וההפניה שם. 

36.סעיף  27 לחוות הדעת דן בטענות האיש לגבי הלוואות שנלקחו על ידי האישה בסכום כולל של 230,768 ₪. יאמר ומיד שכל ההלוואות האמורות נלקחו אף הן במהלך החיים המשותפים והקביעה דלעיל נכונה גם להלוואות אלו. למעלה מן הצורך העידה האישה שהסכום הגדול בסך 100,000 ₪ נלקח בחודש 06/2018 על ידי הצדדים יחדיו בנוכחות פיסית בבנק  "...על מנת[ץ] להמשיך את השיפוץ בבית ולסגור את המינוסים שהיו לנו." (פרוטוקול מיום 14/11/2022 עמ' 13 ש' 5-3). הסכומים הנוספים כ- 130,000 ₪ נלקחו על פני שנתיים ולא הוכח לפני שסכומים אלו נלקחו שלא לטובת התא המשפחתי.

37.סעיף 28 לחוות הדעת דן בטענות האיש לגבי תשלומי שכירות "מחשבונו האישי" לתקופה בה היו הצדדים נשואים.  בשים לב לאמור לעיל הטענה נדחית.

  38.בסעיפים 33-29  לחוות הדעת הובאו טענות האישה להלוואות שנטלה בכרטיסי אשראי והיא זכאית להחזר על סכומים אלו אותם שילמה גם לאחר הקרע. מדובר בהלוואות שנלקחו לטענתה על סך 61,794 ₪ (למועד החישוב בחוות הדעת) ולטובת משק הבית (על פי טבלה שערכה). על פי אותו עקרון שהובא לעיל בקשר עם הלוואות שנלקחו על ידי מי מהצדדים הרי שגם סכומים אלו שהוציאה האישה כטענתה לטובת התא המשפחתי לא ניתנים להשבה. קו ההפרדה הוא מועד הקרע. הגם שמועד פירעונם של חלק מהסכומים הוא לאחר מועד הקרע בפריסה בכרטיסי אשראי משעה שנלקחו בזמן החיים המשותפים לטובת התא הכלכלי בקשתה להשבת החזר בעבורם נדחית.

39.בסעיפים 35-34 לחוות הדעת מועלות טענות האישה להחזר עבור תשלומים ששילמה עבור ביטוחים לתקופה 12/20 עד 04/22 ועבור ארנונה  ששילמה לתקופה 04/2022 עד 11/2022. 

40.הלוואה נוספת היא ההלוואה שנטלו הצדדים בסך 210,000 ₪ לצורך פירעון יתרת החובה של הצדדים בחשבון המשותף. החבות היא של שני הצדדים והם יישאו בה בחלקים שווים. ככל ששילם האיש, כטענתו את שוברי התשלום, בכפוף להצגתם תשיב לו האישה את מחציתם.   

אחרית דבר:

41.איזון המשאבים יעשה על פי האמור בפסק הדין בסעיפיו השונים. באות כוח הצדדים תגשנה פסיקתות לחתימה.

42.בשים לב לתוצאות פסק הדין לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות. 

43.מתיר פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

44.המזכירות תסרוק את פסק הדין ב-תלה"ת 5167-04-21 תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק שבכותרת ו-תלה"ת 5167-04-21  .

ניתן היום,  כ"א חשוון תשפ"ד, 05 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.

 

בית משפט לענייני משפחה באילת

תלה"מ25518-03-21 ד.ד.נ' ד.

בפני כב' סגן הנשיא, השופט מרדכי (מוטי) לוי

תובעת

נ.ד.ד.

נגד

נתבע

י.ד.

פסק דין