השופטת נאוה גדיש: פסק דין בתביעות הדדיות בין אחים בעניין בעלות במקרקעין (תמ''ש 18290-02-14)

לפניי שתי תביעות שמנהלים שני אחים, האחד כנגד רעהו.

לשם הנוחות ייקראו הצדדים, כמו גם יתר האחים שהיו מעורבים בסכסוך, בשמותיהם הפרטיים.

רקע

1. ב' ו-נ' הם שניים מבין חמישה אחים.

2. האחים ניסו לשתף פעולה בעסקים. למרבה הצער, הניסיון שכשל, הביא לסכסוך שגרר את כל האחים להליכים משפטיים, כמו גם את האם, גב' ל', חרף היותה קשישה, בעשור התשיעי לחייה.

3. ההליכים המשפטיים, ביחס לתובענות שנדונו לפניי, התנהלו במשך כמעט 10 שנים, במהלכן, לאחר שניסיון גישור אליו פנו הצדדים כשל, התקיימו 14 דיונים, שנפרשו על פני מאות עמודי פרוטוקול.

4. בטרם אתייחס לתובענות, אומר בצער כי מדובר בסכסוך כספי,שהביא לחציית המשפחה לשני מחנות, גרם אי נחת מרובה לאם הקשישה ונתן דוגמה שלילית לילדי הצדדים (שאחד מהם אף הועמד בחזית, עת נרשם כבא כוח, המייצג את אביו כנגד דודו).

דומה כי לא היה מי שיעצור את ההתדרדרות ויזכיר לחמשת האחים את החשיבות שיש לייחס לתא המשפחתי.

הסכסוך בתמצית

5. ב' ו-נ' רשומים כבעלים משותפים במקרקעין ב+++.

6. ב' הגיש תביעה למתן סעד הצהרתי שיקבע כי חרף הרישום, הוא הבעלים היחיד של המקרקעין.

7. נ' הגיש תביעה לפירוק השיתוף בנכס.

8. במסגרת פסק הדין, אדרש בשלב ראשון לתביעה שהגיש ב' לסעד הצהרתי ולאחר הכרעתה, ורק אם תדחה, אעבור לשלב השני ואכריע בתביעתו של נ' לפירוק השיתוף בנכס.

הנכס

9. הנכס נשוא התובענה הינו אחד ממספר מגרשים שהוצעו בשנת 1995 במכרז לציבור על ידי רשות מקרקעי ישראל (מינהל מקרקעי ישראל, באותה עת).

10. האחים כולם הגישו מספר הצעות לרכישת המגרשים וזכו בשלושה מהם, כאשר ביחס למגרשים בהם זכו, נרשמו בעלי זכויות שונים –

מגרש אחד, הוא המגרש נשוא התביעה, נרשם בבעלות ב' ו-נ' (ולטענת ב' מדובר במגרש ששייך לו בלבד);

מגרש נוסף נרשם בבעלות ע'מ' (ולטענת ב' מדובר במגרש ששייך ל-ע' בלבד); מגרש שלישי נרשם בבעלות האח ר' (ולא ברור אם ב' טוען שהוא בבעלות משותפת שלו ושל ע'– כפי שעולה מסעיף 20.3 לכתב התביעה, או שלטענתו, המגרש אמור להיות בבעלות אם הצדדים – כפי שעולה מסעיף 16.3 לתצהירו) .

11. אין מחלוקת כי עת הוגשו ההצעות, התגוררו נ' והאחמ' בארה"ב והאחים האחרים עבדו בארץ, בעסק משפחתי.

12. כך גם עלה כי בוצעו העברות כספים בין האחים, אם לצורך תשלומים עבור המגרשים, או לצורך תשלומים לרשויות ואם למטרות אחרות וכי אלונעשו בחלקם במזומן או דרך צדדים שלישיים ולא באמצעות הבנקים.

13. לכל אורך ההליך דובר במפורש על העברות כספים דרך חשבונות של צדדים שלישיים בארה"ב או בשוויץ, על העברת מזומנים באמצעות "בלדרים", על הצורך להלבין כספים ועוד.

ביטויים כמו "כסף שחור" ו"הלבנת כספים", נאמרו בפה מלא, באולם בית המשפט.

התנהלות זו של הצדדים מקוממת.

לפיכך, אני מורה כי העתק מפסק הדין יועבר לעיון רשות המיסים, אשר תשקול באם יש מקום לפתוח בחקירה כנגד מי מהאחים.

תמצית טענות הצדדים

14. כאמור, לטענת ב', הרישום ביחס לנכס אינו משקף את הזכויות בו.

15. ב' טען כי עת הוגשו ההצעות למכרז, הגיעו האחים להסכמות כי יגישו יותר מחמש הצעות, תוך מספר שילובים בינם לבין עצמם, כדי להגדיל את הסיכוי לזכות.

ב' הסביר שהצורך בהגשת ההצעות באופן האמור, נעשה היות ומבחינת כללי מינהל מקרקעי ישראל לא ניתן היה להגיש מספר הצעות למכרזים שונים, על ידי אותו אדם.

אין חולק כי בפועל הוגשו מספר הצעות בשם האחים למשפחת א', בהרכבים כאלה ואחרים וביחס לשלושה מגרשים, התקבלו כאמור הודעות זכייה.

16. לטענת ב',האחים הגיעו ביניהם להסכמות באשר לזכויות בפועל ביחס לכל אחד מהמגרשים בהם זכו, חרף הרישום.

מתוקף הסכמה זו טוען ב' כי הרישום ביחס למגרש נשוא התובענה, אינו מייצג את המצב בפועל ולמעשה המגרש שייך לו בלבד.

17. ב' טען שיש לו ראיות למכביר כדי להוכיח שהוא זה שנשא בתשלומים עבור הקרקע ועבור בניית הבית.

כך למשל בסעיף 12 לתצהירו טען שהכספים נמשכו מהחשבון המשותף שלו ושל רעייתו וכן טען כי הערבות שצורפה להצעה (נספח A לתצהיר) הוצאה מחשבונו הפרטי.

עוד טעןב'כי הוא העביר סך של 198,000 $ למינהל מקרקעי ישראל להשלמת העסקה, לאחר הזכייה.

18. לטענתו, היות וההצעה הוגשה בשמו ובשם נ', לאחר הזכייה, הוא חתם על הסכם הפיתוח, יחד עם האח ר' (אשר חתם כמיופה כוח של נ', ששהה באותה עת בארה"ב).

19. ב' טען כי הוא היחיד שנשא בתשלומים – הן עבור מיסים (לרבות מס הרכישה שיצא בנפרד, על שמו ועל שם נ', דמי היוון ועוד), הן עבור בניית הבית והן עבור השינויים והתוספות שנדרשו.

20. ב' הוסיף וטען כי הוא ורעייתו היו בקשר עם האדריכל ועם חב' בזק, הוא שהגיש בקשות לוועדה לתכנון ובניה לקבלת היתר בניה, הוא ששילם עבור בנית הגג, האינסטלציה, החשמל, הריצוף, הקרמיקה, הצבע, דוד החשמל, דלתות הבית, מיזוג, גידור, ריהוט ועוד (נספחים ו' – ל"ח וכן נ' – נ"ד לתצהירו).

21. ב'הוסיף כי מאז שהסתיימה הבניה, הוא ואשתו מתגוררים בנכס, עושים בו מנהג בעלים ורשומים כמחזיקים ברשויות השונות.

22. ב' מבקש לחזק את טענתו בכך שהמגרש הנוסף, בו זכו לכאורה ע' ו-מ', רשום רק על שמו של ע', לפי אותו הסדר משפחתי.

23. לטענת ב', מעת שנ' שב ארצה, החל סכסוך בין האחים, אליו נגררו גם ההורים וזו הסיבה שנ' מבקש לקבל חלק מהנכס, אף שאינו שייך לו.

24. ב' הוסיף וטען כי הכספים שצברה המשפחה הופקדו בחשבון בנק בשוויץ, חשבון שנרשם על שם אמם של הצדדים, גב' ל', כאשר לאח ע' היה בו ייפוי כוח וכי בחשבון זה נצברו למעלה מ- 50,000,000 $.

ההסבר (המקומם) לפתיחת החשבון בשוויץ על שם האם, היה "מתוך שיקולי מס, תכנון מס ושיקולי כדאיות" (סעיפים 158-159 לתצהירו של ב').

בהמשך – כך לטענתו של ב', דאגו נ' ומ' לרוקן את חשבון הבנק בשוויץ ועשו ועדיין עושים, שימוש בלעדי בכספים, אלא שטענות אלו אינן נוגעות להליך.

25. ע' הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ונחקר עליו ותמך בגרסתו של ב'.

26. נ'מצידו הכחיש את טענותיו של ב' וטען כי המסמכים שהציג ב' ושנועדו להוכיח כביכול העברת כספים לשם רכישת הנכס, אינם רלוונטיים לרכישת הקרקע והם נוגעים לתקופה מאוחרת למועד הרכישה.

27. נ'אישר כי הוא והאח מ' התגוררו בארה"ב במועד בו הוצעו המקרקעין לרכישה במכרז וכי האח ע' הציע שהאחים יגישו מספר הצעות לרכישה וכך עשו.

28. נ' טען כי סוכם שהוא ירכוש נכס במשותף עם ב', כאשר הסיכום היה שהוא יממן בשלב ראשון את הקרקע, ישלם את מרבית הכספים שיידרשו לבניה ובעתיד תעשה התחשבנות בין האחים. נ' טען כי הוא פעל כפי שסוכם, אולם ב' סירב לערוך את ההתחשבנות.

29. נ' צירף מסמכים שיש בהם, לטענתו, כדי להוכיח שהסכומים שנדרשו על ידי מינהל מקרקעי ישראל שולמו מחשבון שהיה למ' בישראל וכי היות ו-מ' והוא שהו באותה עת בארה"ב, נעשתה המשיכה ע"י ע', כמיופה כוחבלבד (נספח 9).

מ'הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר ותמך בגרסה זו של נ'.

30. נ'אישר כי ב' דאג לבניית השלד, אולם ציין כי הוא טיפל בעבודות הגמר של הבית (עם שובו ארצה), כאשר לטענתו הכוונה הייתה שלאחר סיום הבניה יערכו האחים התחשבנות מתאימה, באשר להשקעה של כל אחד מהם.

31. נ'אישר של' עבר להתגורר בבית שנבנה.

לטענתו,סוכם כי ל'ימכור את דירתו הקודמת, על מנת שיוכל לשלם את חלקו, במסגרת ההתחשבנות הנדרשת עבור הוצאות רכישת המגרש, בניית הבית ועבור השימוש שעשה בבית.

המסגרת הנורמטיבית

32. בהתאם לסעיף 125 (א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, הרישום ביחס לנכס מהווה ראיה חותכת לתוכנו.

הווה אומר כי על מי שמבקש לתקוף ראיה כזו, להציג ראיות כי הרישום הושג בדרך של מרמה, או שהזכות שהייתה רשומה, נרשמה שלא כשורה (כאמור בסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] 1969.

33. בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, בעניין ת"א (חיפה) 18614-05-13 פאר נ' כוכבי (פורסם במאגרים) התייחס כב' השופט ג'יוסי לאפשרות לתקן רישום במקרקעין, תוך שהוא מדגיש כי הדבר יכול להיעשות רק במקרים חריגים במיוחד .

34. כך גם ברור כי כאשר יש טענה באשר לקיומו של הסכם בין הצדדים לחלוקת מקרקעין, הרי שמדובר בעסקה במקרקעין שחייבת במסמך בכתב, כנדרש בסעיף 8 לחוק המקרקעין.

35. בפסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון התייחסה כב' השופטת וילנר לחשיבותה של דרישת הכתב בעסקאות מקרקעין (בע"מ 1270/23 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים)) וכך הבהירה:

"הרציונל המרכזי של דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין, נעוץ ברצון המחוקק להבטיח את רצינותן של עסקאות במקרקעין, ולוודא שהצדדים יפעילו שיקול דעת מושכל ולא יבצעו בצורה חפוזה עסקאות מסוג זה.... בתוך כך, לנוכח החשיבות שמייחס כאמור המחוקק לעסקאות במקרקעין, דרישת הכתב נועדה להשיג ודאות באשר לתוכנן של עסקאות כאלה".

כב' השופטת וילנר לא התעלמה מהריכוך היחסי שנעשה בדרישת הכתב: "במרוצת השנים, החילה הפסיקה 'ריכוך' מסוים בנוגע להיקף דרישת הכתב, במובן זה שנקבע כי מסמך כתוב שנדרש לכינון עסקה במקרקעין, אינו חייב לכלול בהכרח את מלוא הפרטים הרלוונטיים לעסקה..." ולאותם מקרים בהם "זעקת ההגינות" מצדיקה מתן תוקף לעסקה אף בהיעדר מסמך בכתב.

36. כך גם יש להזכיר את המקרים בהם הפסיקה הכירה בכך שבמערכות יחסים משפחתיות, אין הקפדה על פורמליות ועל עריכת מסמכים בכתב (למשל, בכל הנוגע להסכמי הלוואה או מתנה), אלא שאין בכך כדי לבטל את דרישת הכתב החד משמעית הקבועה בחוק המקרקעין.

דיון

37. טענתו של ב', כי הוא בעל הזכויות היחיד במקרקעין, היא טענה כנגד הרישום שניתן להוכיח רק במקרים חריגים והיה עליו להציג ראיות משמעותיות כדי להוכיח שהרישום אינו משקף את המציאות.

38. לא ניתן לומר כי במקרה שלפניי, הרישום נעשה בדרך של מרמה.

לא נטען, וודאי שלא הוכח, כי הזכות הרשומה בלשכת רישום המקרקעין, נרשמה שלא כשורה.

39. טענותיו של ב', בעניין כוונות כאלה או אחרות שהיו לצדדים באשר לזכויות בנכסים, לא יכולות להועיל לו, בהיעדר מסמך בכתב.

לא נטען (וודאי שלא הוכח), כי המקרה שלפנינו הוא אחד מאותם מקרים חריגים בהם יש לקבוע קיומה של עסקת מקרקעין, אף בהיעדר מסמך בכתב.

יתירה מכך, לא מצאתי כי במקרה זה יש לזעוק בשם "זעקת ההגינות", לטובתו של מי מהצדדים.

40. טענותיו של ב' כי הוא ששילם את ההוצאות השוטפות של הנכס, גם אם כך פעל, אינן מעידות על זכויות בעלות במקרקעין. טול לדוגמה אדם שמתגורר בשכירות בנכס ונושא בהוצאות השוטפות עבורו, ברור כי אין בעצם העובדה שהוא משלם את ההוצאות כדי להוכיח שיש לו זכויות בעלות הנכס.

כך גם בכל הנוגע לטענות בעניין השימוש בנכס, שהרי גם בעניין זה, מוכרים המקרים בהם ניתנת רשות לכך ע"י הבעלים, בין אם בתשלום ובין אם ללא תשלום.

41. השאלה מי נשא בעלות הרכישה (ובניית הבית) היא שאלה משמעותית, גם אם לא די בה.

גם בעניין זה, בעיקר בין בני משפחה, יכולים להיות מקרים בהם הורים מממנים רכישת מגרש, בניית בית ואף תשלום הוצאות שוטפות ומעבירים את הבעלות בנכס לילדיהם, אם במתנה ואם כנגד הסכם הלוואה, או בהסדר אחר, דוגמת הסדר נאמנות.

אף שהתופעה פחות מקובלת בין אחים, ניתן היה להוכיחה, אם לאחר בניית הבית היו הצדדים פועלים, באמצעות עריכת הסכם בכתב, להעברת הזכויות בו לפי אותה כוונה.

לא רק שפעולה כאמור לא נעשתה, במשך עשור, אלא אף לא הייתה כל דרישה לכך מצידו של ב' לאורך השנים.

42. עם זאת, היות והצדדים הציגו גרסאות קוטביות באשר לשאלה מי שילם עבור הנכס (הן עבור המגרש והן עבור בניית הבית), ראיתי בכך שאלה משמעותית, שאפשר ותסייע בחקר האמת. לפיכך, הוריתי על מינוי מומחה שיבחן את טענות הצדדים, את חשבונות הבנק שלהם ואת המסמכים החשבונאים שהציגו ויתחקה אחר המקור הכספי ששימש לתשלומים. כך גם התבקש המומחה לבחון למי מהאחים הייתה יכולת כלכלית לשאת בתשלומים ומי עשה כן בפועל, אם מתוך חשבונותיו, או מחשבונות של אחרים, כמיופה כוח.

43. המומחה בחן את החשבונות של האחים ואת העברות הכספים והגיש חוות דעת באשר לשאלה מי נשא במימון רכישת המגרש ובניית הבית.

44. מחוות הדעת של המומחה עלו המסקנות הבאות:

44.1 הכספים ששימשו לתשלום המגרש נשוא התובענה שולמו מחשבון בנק של האח מ'.

כך בסעיף 6.1 לחוות הדעת "הוצג לפנינו מסמך המעיד על משיכת כספים בתאריך 19/6/96 בסך של 1,350,926.8 ₪ מבנק דיסקונט ח-ן .... הרשום על שם מ'.... המשיכה בוצעה ע"י ע'.. שהיה מיופה כוח בחשבון באותה תקופה".

בסעיף 6.2 מבהיר המומחה כי סכום המשיכה מתאים (הן מבחינת הסכום והן מבחינת המועד) לסכום ששימש לרכישת שני מגרשים (המגרש נשוא המחלוקת ומגרש נוסף שנרשם על שם האח ר').

מ' מצידו טען כי הכספים שהעביר היו כספים של האח נ' ומסקנות המומחה מחזקות את הטענה כי מ' ו –נ'עבדו כיחידה כלכלית אחת.

44.2 המומחה ציין כי מי ששילם בפועל עבור מרבית ההוצאות היה האח ע', אולם הדגיש כי התשלומים נעשו מהחשבון של האח מ' (שע' היה בו מיופה כוח).

44.3 המומחה התרשם כי המסמכים שהוצגו לו על ידי ב', כדי לנסות להוכיח שהוא זה שנשא בתשלומים, אינם תומכים בגרסתו:

44.3.1 המסמכים שהוצגו היו משנת 1997 – כלומר שנתיים לאחר הרכישה, כך שלא היו רלוונטיים.

44.3.2 על גבי המסמכים נראה תיקון בכתב יד של התאריך, כך שהשנה שונתה משנת 1997 לשנת 1995. לא רק שמדובר בתיקון נראה לעין (בשבעה מקומות שונים), אלא שאף המועד בו לכאורה הוצא המסמך בשנת 1995, חל ביום ראשון בשבוע (מועד בו לא נעשות העברות בנקאיות בשוויץ ובארה"ב), ראו מסקנות המומחה בסעיף 6.9 על כל סעיפי המשנה שלו, בחוות הדעת.

44.3.3 המומחה התייחס למסמך שנועד להוכיח לכאורה,העברת כספים לחשבון בבנק דיסקונט, מספר חודשים לפני פתיחת החשבון.

44.3.4 המומחה אף נדרש לטענות הצדדים באשר לאפשרויות שהיו לכל אחד מהם לשאת בעלויות האמורות.

בעוד נ' הציג לכך ראיות, לרבות הצהרת הון של מ' שאישר כי הם פעלו כגוף כלכלי אחד (סעיף 6.10 לחוות הדעת), הרי שב' לא הציג ראיות כלשהן בעניין זה – לא למומחה ולא במסגרת ההליך.

45. חוות דעתו של המומחה הייתה ברורה ומשכנעת.

חרף שאלות ההבהרה הרבות והחקירה הארוכה שנעשתה לו, לא הצליח ב' לערער את מסקנות המומחה.

46. בתגובה למסקנות החד משמעיות שהציג המומחה, בחר ב' להטיל דופי במומחה (שהוא כזכור מומחה מטעם בית המשפט).

ב'העלה טענות לא רק באשר למקצועיות של המומחה אלא אף לא בחל בהעלאת טענות באשר ליושרה של המומחה, לרבות טענות כי זה נטל שוחד מהצד השני, "אנחנו נדבר גם על המומחה, הוא לא עשה את העבודה... הוצאתי את הדברים האלה מתוך רוה"ח המהולל שנתתם לו שוחד...." (פרוטוקול מיום 26.4.18 עמ' 43 שורה 25) ובהמשך:

ש. יש לך ראיה לכך שהמומחה קיבל מהאחים שלך שוחד?

ת. הייתי אצל רו"ח מכפר סבא, אחד מהגדולים, מהברנז'ה שלו, שאמר לי שככה זה עובד אצל רוה"ח הזה". (שם, עמ' 44 שורות 24-26).

ב' חזר על טענות אלו גם בהמשך (שם, עמ' 45 שורות 14-19) וסירב למסור את שמו של אותו רואה חשבון שכביכול העליל על המומחה מטעם בית המשפט שהוא נוהג לקחת שוחד כדי להטות את חוות דעתו.

מדובר בטענות מקוממות שאינן ראויות בשום צורה ואני דוחה אותן מכל וכל.

47. כשאלו הם פני הדברים, מצאתי כי אין בסיס לטענותיו של ב' בתביעתו, לפיהן הנכס נרכש על ידו וממקורותיו.

48. בנסיבות אלו ובהיעדר כל ראיה אחרת לטענות כי הנכס שייך לו, חרף הרישום, אני דוחה אתהתביעה למתן סעד הצהרתי לפיו הרישום ביחס לנכס, אינו משקף את המצב בפועל.

49. אף שהגעתי למסקנה זו, בהתבסס על המסמכים שהוצגו לי ולאור מסקנות המומחה, נדרשתי גם לעדויות הרבות שנשמעו ומצאתי שיש בהן כדי לחזק מסקנתי.

העדויות

ב'

50. מעבר להתרשמותי ביחס להתנהלות של ב', כפי שבאה לידי ביטוי בניסיון להציג מסמכים ש"עברו שינויים", הרי שגם לאורך עדותו התרשמתי מחוסר אמינות.

51. ב' ניסה לכל אורך עדותו לבטל חשיבותו של כל מסמך שאינו מתיישב עם גרסתו, כך לדוגמה:

"ש. ראית את המקור של נספח ה' ?

ת. לא יודע, יכול להיות שהבאתם איזה משהו שיש שם איזה חתיכת נייר, אבל זה לא רלוונטי.

ש. אני מציג לך את המסמך המקורי...

ת. שאלת את זה וטחנת את זה, למה עוד פעם...."

(פרוטוקול מיום 26.4.18 עמ' 45 שורות 27 ואילך).

סגנון בוטה זה כלפי עוה"ד שחקר אותו נמשך לכל אורך החקירה (ראו גם בפרוטוקול מיום 17.10.17 עמ' 20 שורה 1 "אתה כנראה לא מפוקס..").

מעבר לכך שמדובר בהתנהגות בוטה שבית המשפט העיר עליה לאורך ההליך, מצאתי כי יש בה גם כדי להעיד דווקא על חוסר הביטחון של ב', שהסתבך במציאת גרסתו בין שלל המסמכים והגרסאות עימם עומת, לאור הניסיון להסתיר את האמת.

52. ב' ניסה להרחיק את עצמו מכל ההתנהלות הכספית, טען שאינו מבין בכך ושמי שהתעסק בכל ההתנהלות הכספית הוא ע'.

"את השאלות על הכספים תפנה לע', כי מי שעשה את כל הדברים זה הוא. הוא ניהל את הכל. כשהוא בא אליי ואמר שצריך לשלם, שילמתי. מעבר לזה, את כל השאלות בענייני כספים תפנה אליו" (פרוטוקול מיום 17.10.17 עמ' 17 שורה 25).

ניסיון זה מחליש את טיעונו של ב' כי הוא שנשא בעלויות וכי המגרש שייך לו, חרף הרישום.

53. ב' גם ניסה להרחיק עצמו מהמסמכים שהוצגו מטעמו למומחה והתברר כי "עברו שינויים":

"(מעיין)... אני לא מבין בזה ולא יודע. לא התעסקתי עם הדברים האלה, לא יכול לענות כן או לא. זה מה שקיבלתי מהם ומע'... ואני אומר לך שאני לא מבין בזה, לא מבין בדברים האלה, אם הייתי מבין, הייתי יודע..." (פרוטוקול מיום 25.10.17 עמ' 29 שורות 14 ואילך)

"אמרתי לך שאני לא מבין בדברים האלה, לא זייפתי את הדברים האלה, זה מה שקבלתי וזה מה שהגשתי" (פרוטוקול מיום 26.4.18, עמ' 46 שורה 27).

כמו גם ממסמכים אחרים שנעשו בהם שינויים:

"ש. כלומר, כשעו"ד ברנד כותבת... את כל הדף כתבה באותו רגע?

ת. כן, ביחד איתי. בשיתוף איתי.

ש. אין לך הסבר למה העט שונה והכתב שונה בשני החלקים?

ת. מעיין... אני אומר לך את החלק העליון... כתבה בנוכחותי. ואת השאר כתבה לבד... כשבית המשפט שואל איך המסמך הגיע אליי, אני משיב שהיא שלחה לי אותו בדואר..." (פרוטוקול מיום 17.10.17 עמ' 22 שורות 25 ואילך).

54. גם טענותיו של ב', באשר להתנהלות הראשונה של האחים, ביחס לאופן הרישום של המגרשים, לא היו עקביות (ראו הפער בין סעיף 16.3 לתביעה לסעיף 20.3 לתצהירו).

הניסיון שלא לייחס להבדל חשיבות, או לטעון שמדובר בטעות "ובכל מקרה אין קשר לנ' ומ'" (פרוטוקול מיום 17.10.17 עמ' 18 שורה 35), יכול היה להצליח, אם מדובר היה באי התאמה יחידה, אלא שלאור ההתנהלות כולה, חוסר ההתאמה בשמות ובסכומים והניסיון להתבסס על מסמכים שנעשו בהם שינויים, יש גם בחוסר התאמה זה, כדי לחזק את התרשמותי בדבר חוסר אמינותו של ב'.

55. לכל זאת יש להוסיף כי ב' אישר שאין באפשרותו להציג ראיות לטענותיו באשר למימון הבניה על שמו (למרות שכאמור, בשלב ראשון טען שיש לו ראיות למכביר).

ב' ביקש להסביר את הקושי להציג ראיות בכך ש"הכל היה דרך בלדרים" (פרוטוקול מיום 17.10.17 עמ' 22 שורה 8) וש"הכל זה כסף שחור" (שם בעמ' 24 שורה 3).

אעיר כי בתחילת חקירתו הסביר ב' את גרסתו באשר ל"אופן בו עבד המנגנון":

"הכסף הגיע מחשבון שאני שלחתי אותו, דרך בלדרים, שזה מה שעשינו לאורך כל הדרך, היינו שולחים בלדרים מהחשבון של אמא בשוויץ, זה עבר לחשבון הזה שפתח אותו אח שלי ע'..." (פרוטוקול מיום 17.10.17 עמ' 16 שורות 10 ואילך) ובסיכום חקירתו הבהיר "זה כספים שחורים, לא יכול להראות כספים שחורים. משכתי לפעמים כספים במזומן, לא רציתי להראות מאיפה הכסף הזה בא" (פרוטוקול מיום 26.4.18 עמ' 48 שורות 19-20).

56. הנה כי כן, התרשמתי מחוסר אמינותו של ב', לכל אורך עדותו.

גב' ח'– אשתו של ב'

57. גם ההתרשמות הראשונית מעדותה של הגב' ח' הייתה של חוסר מהימנות.

58. כבר בתחילת חקירתה נצפתה כשהיא אוחזת במסמך שרשמה בכתב ידה, לטענתה מדובר היה ב"הערות שלי שמרקרתי. כתבתי במילים שלי את אותה משמעות שבתצהיר".

אלא, שלאחר שהתבקשה להציג את המסמך, התברר שבין הדברים שרשמה לעצמה, רשמה גם "לשבת עם ב' על הגרסה ששולמו כספים עבור המגרש, מחשבון הבנק גם בשוויץ" (פרוטוקול מיום 26.4.18 עמ' 48 שורה 32 עד עמ' 49 שורה 2).

59. ברי כי לא היה ביכולתה של גב' ח'לתת כל הסבר המניח את הדעת לרישום זה והיא הסתפקה באמירה סתמית כי לא הספיקה לשבת עם בעלה, כפי שהתכוונה לעשות.

60. בהמשך, עלה חוסר מהימנות בולט כאשר, לאחר הפסקה בדיון, בקשה להוסיףטענה עובדתית חדשה, בדבר קיומו של חשבון בנק נוסף שהיה לה ולבעלה.

הטענה כי כאשר כתבה את התצהיר הייתה בלחץ ושכחה לציין שהיה לה ולבעלה עוד חשבון בנק ונזכרה בכך לאחר ההפסקה (שם, עמ' 50 שורה 27), עוררה חוסר אמינות.

ההתרשמות שנוצרה היא כי בעת ההפסקה שוחחה עם בעלה והם ניסו להתאים גרסאותיהם גם בעניין זה.

61. העדה אף לא טרחה להסתיר כי קראה את הפרוטוקולים, לרבות את העדות שנתן בעלה,

"ת. ...כל המסמכים נמצאים אצלי בבית. מה אסור לי לקרוא פרוטוקולים מדיונים שהיו פה?

ש. כלומר קראת את הפרוטוקולים שהיו פה?

ת. קראתי, כן.

ש. את יודעת שהגרסה שהעלית .... הייתה גם של בעלך בפרוטוקול שקראת?

ת. אנחנו נשואים, לא גרושים.

ש. אם את באה לתת עדות, למה את קוראת את עדות בעלך ...?

ת. זה כסף גם שלי.

ש. כשבעלך נחקר, היית בחוץ, את יודעת למה?

ת. שלא אשמע מה שקורה בפנים.

ש. ומה את עשית, לקחת פרוטוקולים וקראת את מה שהיה בפנים?

ת. איזה פרוטוקולים? תפתח את התיק שלי ותראה, התיק שלי ריק. איזה פרוטוקולים אתה מדבר? אתה מעצבן אותי. אחרי שבעלי בכה, אז קראתי, אבל זה לפני כמה חודשים טובים, אם אתה שואל אותי על זה משהו, לא יודעת אם אזכור. בגלל שהוא בכה, כאב לי אז קראתי..."(פרוטוקול עמ' 53 שורות 21-35).

62. מכל מקום, העדה אישרה כי לא הייתה מעורה בכל ההתנהלות הכספית, סמכה על בעלה וגם כששילמה לטענתה כסף לבעלי מקצוע, היה זה מכסף שב' "ארגן לה" (שם, עמ' 55 שורה 3), כך שאין בעדותה כדי לחזק את טענות בעלה באשר למקורו.

האח ע'–

63. האח ע' בקש לתמוך בגרסתו של ב', אולם גם גרסתו לא הייתה אמינה בעיניי.

64. מחקירתו של האח ע' עלה כי הוא אינו בוחל באפשרות שלא לדייק בעת מתן עדות בבית המשפט. כך למשל, עומת העד עם עדות שנתן בהליכים אחרים שהתנהלו בבית המשפט, שם למשל טען כי נכס מסוים הוא בבעלות האחים נ' ו-מ' וכעת בקש לחזור בו מהעדות, והסביר: "לא העדתי שקר, זה עסק של המשפחה, לא של מ' ושל נ'. של המשפחה שלנו. כשבית המשפט חוזר על השאלה, אני משיב שלא הייתה ברירה, כי הם היו רשומים בתור בעלים... מצורך העניין, היינו חייבים לעשות את הדברים, כדי להגיש תביעה נגד הבנאדם" (פרוטוקול מיום 10.5.18 עמ' 60 שורות 25 ואילך).

65. כך גם במסגרת עדותו נראה היה כי הוא מתחמק בתשובותיו.

גם בנושאים שאינם מהותיים, כמו הניסיון להכחיש קיומו של הליך בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, והטענה הלא אמינה כי לא ידע שהכוונה לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (שם, עמ' 62 שורה 15).

וגם ובעיקר מהאופן בו העיד, כך למשל, עת נשאל אם חויב להגיש הצהרת הון לבית המשפט ברמת גן, השיב בתחילה כי אינו יודע, לאחר שהוצגה לו ההחלטה, ביקש לראות שהוא אכן פעל על פיה וכאשר הוצגה לו הצהרת ההון סירב לאשר כי הגיש אותה, או כי זו הצהרת ההון שלו ואף טען שאינו יכול לאשר את חתימתו ושאינו מאשר שכל ההצהרות שהגיש היו הצהרות אמת, בטענה שמי שהגיש אותן הוא רואה החשבון שלו, "זה מה שהוא הגיש" (שם, עמ' 62 שורות 22-30 ובהמשך עמ' 63 שורה 9).

66. כך גם עלה ספק באשר לצילומי השיקים שצירף העד לתצהירו (שיק בנקאי בכתב יד, שיקים שמספר האסמכתה בהם אינו תואם את התשלומים שבוצעו בפועל ועוד) – תשובותיו של העד גם בעניינים אלו היו מתחמקות ולא אמינות כלל (שם, עמ' 67 שורות 4-29).

נ' –

67. התרשמתי מעדותו של נ', שדיבר בבירור על התכנית המשפחתית, על הרצון לרכוש נכס משותף ועל נכונותו להשקיע כספים לרכישת מגרש משותף לו ול-ב', כאשר סוכם שלאחר ההשקעה ברכישת המקרקעין ובבניה, יעשו התחשבנות באשר לסכומים שהוא זכאי לקבל חזרה.

68. עדותו של נ' הייתה אמינה ועקבית ונתמכה במסמכים, אשר מחוות דעתו של המומחה עולה כי יש בהם כדי לתמוך בגרסתו, שהסכומים שולמו ממקורותיו.

האח מ'–

69. עדותו של מ' הייתה אמינה אף היא.

70. התרשמתי כי העד נתן תמונת מצב מדויקת ועקבית ביחס לגרסתו, כפי שפורטה בתצהיר.

71. העד הסביר מדוע הזכיר את נושא העברת הכסף באמצעות בלדרים רק לפני המומחה והשיב בבירור לשאלות הקשות שנשאל בחקירה, חרף ניסיונה של באת כוחו של ב' לבלבל אותו (פרוטוקול מיום 24.4.23, עמ' 262 שורות 7-10).

72. העד הסביר ברהיטות כי הוא שנתן את הכסף לערבויות שצורפו להצעות שהוגשו למכרזים (גם אם בפועל מי שהעביר את הכסף היו ר' או ע', ששימשו כמיופי הכוח שלו).

73. העד הבהיר כי "אם ל-ע' היה כסף, הוא לא היה צריך אותי... מי שיש לו כסף, למה הוא צריך שותפים" (שם עמ' 264 שורות 9 ואילך).

74. העד הסביר כי בפועל הוא ו-נ' שילמו והכוונה הייתה לערוך התחשבנות עם ב' ו-ע', כשהסיכום היה שכאשר ב' ימכור את הבית, הוא ישיב להם את הסכומים ששילמו (שם, עמ' 271 שורות 31 ואילך).

75. העד הסביר אילו מסמכים הציג למומחה באשר לחלק מהעברות והוסיף כי יתר הסכומים שולמו במזומן, באמצעות הבלדרים שהעבירו כסף מארה"ב לישראל.

76. עדותו הייתה ברורה והמסמכים שהציג נתנו מענה ברור, רהוט ומשכנע, ששכנע גם את המומחה וגם את בית המשפט (כך לדוגמה שם, עמ' 266 שורות 21-22).

77. העד גם הסביר את גרסתו בעניין הנסיבות שבעטיין הוא וויתר על חלקו במגרש הנוסף בו זכו האחים, מגרש שהיה רשום על שמו ועל שם ע' ובשל מניפולציה רגשית שהופעלה עליו הוא ויתר על חלקו "ע' בא אליי הביתה בקומה 17 בבכי, היה נסער, אמר שהחיים שלו הרוסים... גם את הבית אתה לא נותן לי, אני עכשיו קופץ מפה. תפסתי אותו ביד בחוזקה, משכתי אותו פנימה, הרגעתי אותו, נתתי לו לשתות ונסענו לעוה"ד שלו וחתמנו על הסכם מתנה..." (פרוטוקול עמ' 98 שורות 21-24).

העדים הנוספים-

78. בעלי המקצוע השונים שביצעו את העבודות בבית העידו כ- 20 שנה לאחר שביצעו עבודות בבית וממילא לא יכלו לזכור פרטים כמו מי שילם להם (מה גם שאין בתשובה לשאלה זו, כדי לתמוך בגרסת מי מהצדדים, כשלא ברור מהו המקור לתשלום).

79. כך למשל, העד X שערך את התוכניות לבתים, הגיע מטעמו של ב' ואישר לבא כוחו ש"רק

ב' " שילם לו (פרוטוקול מיום 17.10.17 עמ' 10 שורה 9), אך בחקירתו הנגדית תיקן והבהיר כי אינו יכול לזכור, בשים לב לחלוף הזמן.

העד אף סירב לאשר כי מי שמחזיק פיזית בחשבונית שהוציא, הוא מי ששילם לו כי "אני לא יודע, אולי הם העבירו מאחד לשני" (שם, עמ' 11 שורה 32).

העד לא ידע להתייחס לטענה כי התוכניות שערך בעניין הבית, כביכול בשם ב', הוחזרו על ידי הוועדה בטענה כי יש בהן "מצג קנייני מטעה" (נ/1) ופטר עצמו בטענה שהועדה אמורה לבדוק מי רשום כבעל הזכויות.

80. גם בעלי המקצוע,שהוזמנו מטעמו של נ', לא יכלו למסור עדות בעלת משקל לענייו זה, בשים לב לחלוף הזמן ולהיעדר האפשרות לזכור מי ביצע איזו עבודה, עבור מי ומי שילם עבורה.

הדבר בלט ביחס לעד מר Y , שטיפל בעבודות האלומיניום.

העד ציין כי אינו מזהה את מי מבעלי הדין באולם וטעןרק כי הוא היה בקשר עם האח מ'.

ברור כי אין באמירה סתמית זו כדי להוות ראיה לשאלה מי מבין האחים הוא בעל הזכויות בנכס, וודאי שאין בה כדי לקבוע שהרישום אינו משקף את המצבבפועל.

עו"ד יהודה שאוליאן-

81. לעומת בעלי המקצוע האחרים, עדותו של עו"ד שאוליאן הייתה אמינה מאוד בעיניי.

82. עו"ד שאוליאןשימש כעוה"ד של נ' בהליך שהתנהל בשנת 2003 בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב והגיש בשמו תביעה לפירוק שיתוף כנגד ב', תביעה שנמחקה בסופו של יום.

83. העד העיד באופן קוהרנטי ואמין, חרף הזמן שחלף וחרף גילו.

84. העד זכר כי במהלך ניהול ההליך בו טיפל, הגיעו כל האחים למשרדו ולמרות שזכר שהציגו לו מחברת, בה נערכו התחשבנויות בין האחים, מהן עלה כי נ' ו-מ' העבירו סכומי כסף ניכרים מארה"ב, הסכימו כל האחים למחוק את התביעה, מתוך רצון להשיב את השלום למשפחה.

העד זכר את האירוע, חרף הזמן שחלף, בשים לב לכך שתואר כאירוע מרגש מאוד, שהביא את האחים לדמעות של ממש "הגיעו אליי למשרד אנשים בוכים בדמעות, זה לא ילדים קטנים, זה אנשים מבוגרים, בוכים בדמעות, בחזרה בתשובה, חזרה בתשובה על כל הטענות, על כל הצעקות, על כל טיעוני השווא ההבל וזה...לי היו מספיק ראיות כדי לנצח את תביעת פירוק השיתוף, חד חד ערכית. זו גם ההמלצה שהם קיבלו לדעתי מהיועצים המשפטיים שלהם בזמנו, רוצו מהר תגמרו...." (פרוטוקול עמ' 235 שורה 29 ואילך).

העובדה שהעד הבהיר כי אינו זוכר את הפרטים המדויקים בעניין הסכומים, מחזקת את התרשמותי מהמהימנות שלו (בשים לב למרחק הזמן).

85. עו"ד שאוליאן זכר במפורש את המפגש המרגש שהיה במשרדו עם האחים ואף את מורת הרוח שהביע כשלקוחותיו סירבו לשמוע לעצתו ולחתום על מסמך מתאים: "לגמור את זה צריך שיהיה משהו כתוב ונגיש לבית המשפט וזה יקבל תוקף של פסק דין ואיכשהו זה לא, דעתי לא נשמעה...." (שם, עמ' 229 שורה 27 ואילך).

התרשמתי מחדות מחשבתו ומחוש ההומור שלו, שמחזקים התרשמותי כי היו בהחלט אירועים שנצרבו בזכרונו.

86. התרשמתי מהאותנטיות של העד כשסיפר כי ב' ו-מ' הגיעו מארה"ב, עם סכומי כסף גבוהים במיוחד, עד כי התחרו איתו ועם אביו על רכישת נכסי מקרקעין במכרזים והוא ואביו נדהמו מהטקטיקה של שני האחים הצעירים, שנהגו להציע סכומים גבוהים במיוחד במכרזים לרכישת בניינים "נ' ו-מ' היו שותפים והם היו גבירים, הם היו עם הרבה מאוד כסף והם היו מתחרים איתי ועם אבא שלי במכרזים על קניית בניינים בתל אביב, אנחנו היינו הולכים יחד, פוגשים אותם, מעצבנים (הם) היו אז, מעצבנים מאוד,כי הם היו מעלים סתם, בלי שכל, אבל ככה הם היו קונים. היה להם הרבה מאוד כסף, כסף לא שיחק תפקיד. בכל מיני מכרזים שאתה לא צופה, פתאום בדרום תל אביב, למצוא איזה זה, פתאום הם היו מגיעים..." (פרוטוקול עמ' 239 שורות 1-7).

האמא ל'

87. לא אוכל שלא להתייחס להתעקשותו של ב' לזמן את אימו הקשישה להעיד.

88. האם לא התייצבה לאף אחד מדיונים אליהם זומנה.

ביחס לחלק מהם הוצגו מטעמה אישורים רפואיים שלכאורה הצדיקו היעדרותה, ביחס לחלקם לא הייתה כל התייחסות מצידה.

89. הבן ל' ביקש פעם אחר פעם כי אוציא צו הבאה לזימונה, אולם לא נעתרתי לבקשותיו בעניין זה, בשים לב לגילה ולטענות בעניין מצבה הרפואי.

90. ניסיון לשמוע אתעדותה של האם באמצעים דיגיטליים לא צלח (ראו פרוטוקול מיום 10.6.20). לפיכך,קבעתי מנגנון אחר לשמיעתה (באמצעות עו"ד שמיניתי לה לשם כך, מהלשכה לסיוע משפטי, כמפורט בהחלטה מיום 11.6.20, שבהמשך הוחלף ע"י עו"ד פרטי שייצג את העדה), על ידי משלוח שאלות שיישאלו על ידי עוה"ד שמונה לשם כך.

91. ל' בחר להתעלם מההחלטות שניתנו, לא שלח שאלות כפי שאפשרתי ובמקום זאת, שב והגיש בקשות לזימון האם להיחקר.

לאור התנהלות זו, ראיתי בו כמי שוויתר על שמיעת עדותה של האם (וראו החלטה שניתנה ביום 26.12.21, בקשה מס' 57 בתיק 18290-02-14).

92. אף שהתרשמתי בתחילה שהאם, גב' ל', מתחמקת במכוון ממתן עדות, לאחר ששמעתי ממנה את המעט שניתן היה בדיון האמור, לא מצאתי לזקוף זאת לחובתה ואני מקבלת את הטענה שבשים לב למצבה הרפואי ולגילה, העדיפה שלא להיות מעורבת בסכסוך שבין ילדיה.

הניסיון לצרף ראיות

93. ביום 15.11.22 הגיש ב' בקשה דחופה, לאפשר לו לצרף "מסמכים חסויים שהגיעו זה עתה מחו"ל".

הבקשה הוגשה יומיים לפני המועד שהיה קבוע להוכחות ולמעלה משמונה שנים לאחר פתיחת ההליכים.

94. גם בהתנהלות זו יש טעם לפגם ואולם, בא כוחו של נ' בקש להגיב עניינית לראיות שהצגתם התבקשה ובדיון שהתקיים ביום 17.11.22 העלה מספר טענות מהותיות, שיש בהן כדי להטיל ספק באשר לאותנטיות של המסמכים שהוצגו.

95. לא אפרט כאן את שלל טענותיו ואולם לאור הספק שהעלה, מצאתי למנות מומחה שיבדוק מול בנק UBP בשוויץ, אם מדוברבמסמכים אותנטיים, שהוצאו מטעמו של הבנק.

המומחה פנה לסניף הבנק בלוגאנו שבשוויץ, שנטען כי הנפיק את המסמכים שצירופם התבקש וקיבל תשובה חד משמעית כי מדובר במסמכים מזוייפים.

ראו הודעתו של עו"ד דרדיקמן מיום 23.6.23 והמסמך שצורף לה, לפיו :

"We confirm that the above-mentioned documents are forgeries as their form does not correspond to the swift messages issued by our bank…"

96. נראה כי מסקנה זו מתיישבת עם התרשמותי מהתנהלותו של ב', שעשה ככל יכולתו כדי לעוות את הראיות, על מנת לנסות ולהוכיח את טענותיו.

סיכום

97. לא רק ש-ב' לא הוכיח את טענתו כי הרישום בטאבו אינו משקף את הזכויות הרשומות, הרי שפעל בדרך לא ישרה לכל אורך ההליך.

98. נ', אף שנטל ההוכחה לא היה מוטל עליו, הציג די ראיות לכך שהמגרש נרכש ממקורות כספיים שלו, כך עלה מהעדויות שנשמעו ומהמסמכים שהוצגו וכך גם חוות הדעת של המומחה שמיניתי, תמכה בגרסה זו.

לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה שהגיש ב' למתן סעד הצהרתי.

פירוק שיתוף

99. בנסיבות אלו, נותר אך להידרש לתביעה של נ' לפירוק השיתוף בנכס.

למעשה, לא עומדת ל-ב' כל טענת הגנה כנגד התביעה לפירוק השיתוף.

כלל טענותיו בכתב ההגנה ולאורך ההליך, התייחסו לטיעון כי הרישום בטאבו אינו משקף את הבעלות.

טענות אלו כאמור נדחו.

100. גם העובדה ש-ב' ואשתו התגוררו בבית שנבנה על המגרש ועשו בו מנהג בעלים, לא יכולה

לפגוע בזכותו הקניינית של נ' לתבוע פירוק שיתוף בנכס שהוא בעל מחצית הזכויות בו.

לאור האמור, אני מורה על פירוק השיתוף בנכס נשוא התובענה

101. הנכס יימכר כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, באמצעות כונס נכסים.

התמורה שתתקבל תתחלק בין שני הצדדים, בחלקים שווים ביניהם (חרף טענותיו של נ' כי הוא מימן את מלוא העלות של המגרש ואת מרבית עלות הבניה).

102. ככונסי נכסים אני ממנה את ב"כ הצדדים: עו"ד חמדה בנימיני ועו"ד שי צפוני.

כינוס הנכסים יבוצע בפיקוח רשם ההוצאה לפועל, הוא שייתן הוראות לביצוע פסק הדין,

ייקבע את שכרם של כונסי הנכסים ויהיה רשאי להורות על החלפתם.

דמי שימוש

103. טענתו של נ' כי הוא זכאי לדמי שימוש בגין השימוש ש-ב' ומשפחתו עשו בבית,

לאורך השנים, היא טענה שיש לה בסיס משפטי ברור, בהתאם לסעיף 33 לחוק המקרקעין.

104.יחד עם זאת, היות ובפועל, לכל אורך השנים, נ' לא דרש מ-ב' דמי שימוש ובשים לב לכך,

ש-ב' ואשתו עשו בנכס מנהג בעלים, מבלי מפריע, לכל הפחות עד למועד הגשת התביעה,

מצאתי לקבוע כי ב' חייב בדמי שימוש, ל- נ', עבור השימוש במחצית הנכס, החל ממועד

הגשת התביעה (אפריל 2014) ועד למועד הפינוי בפועל.

105. דמי השימוש הראויים ייקבעו על ידי שמאי מקרקעין שימונה כמומחה מטעם בית המשפט

ויגיש חוות דעתו באשר לגובה דמי השימוש, בתוך 20 יום, אלא אם כן הצדדים יגיעו להסכמה

באשר לסכום.

106. הצדדים יישאו בשכר טרחת השמאי בחלקים שווים ביניהם.

107. ב"כ הצדדים ייוועדו ביניהם בניסיון להגיע להסכמה באשר לזהות המומחה ואולם בהיעדר

הסכמה, אני מורה על מינויו של ====7722, שמאימקרקעין, כמומחה מטעם בית המשפט.

ב"כ הצדדים רשאים להגיש פסיקתה מוסכמת לחתימתי לעניין זה, אותה ימסרו לשמאי,

בצרוף טופס 6 מהתוספת לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין),תשפ"א -2020.

הוצאות משפט

108. ההליך שלפניי נמשך כמעט עשור.

התנהלות הצדדים הייתה מבישה, לכל אורך החקירות, תוך השמעת הערות מהרקע, הטחת

עלבונות, קריאת קריאות ביניים והתפרצויות בעת החקירות, עד כי בית המשפט נאלץ להפסיק

מפעם לפעם את הדיונים והשיא היה כאשר נדרשה נוכחות של משמר בתי המשפט, בעקבות

אלימות פיזית בה נקטו הצדדים איש כלפי אחיו (פרוטוקול מיום 23.1.23 עמ' 117).

109. במצב דברים זה, לאור התרשמותי מחוסר אמינותו של ב' שאף ניסה להתבסס על מסמכים

מזויפים ולאור התוצאה אליה הגעתי, מצאתי לחייב את ב' לשאת בהוצאותיו של נ' בסכום

כולל של 180,000 ₪.

ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ד , 23 אוקטובר 2023 , בהעדר הצדדים.