השופטת גילה ספרא ברנע: פס"ד בתובענה למתן פסק דין הצהרתי בעניין כוונת שיתוף ספציפי בקרקע מההורים עליו נבנה בעת הנשואים בית מגורים (תלה"מ 16462-09-17)

 

 

טענות הצדדים

טענות התובע

1.    בכתב התביעה פירט התובע זכויות סוציאליות וכספים, אשר לטענתו, נצברו על שמו והשתמש בהם לצורך בניית הנכס מושא המחלוקת. התובע אף טען כי קיימת לו זכות תביעה במוניטין, שהנתבעת רכשה במהלך הנישואין.

2.    באשר לזכויות בנכס, טען התובע בכתב התביעה כי הינו שייך לשני הצדדים, ונרשם על שמה של הנתבעת משיקולי מס. על כן, עתר התובע למתן פסק דין הצהרתי כי הינו הבעלים של מחצית הזכויות בנכס.

3.    התובע טוען כי בשנת 2009אמה של הנתבעת נתנה במתנה גמורה לצדדים זכויות על קרקע, לצורך הפיכתה למגרש, שעליו יבנו הצדדים ביתם, ובתנאי שהצדדים ישאו בכל העלויות של הבנייה והליכי הכשרת המגרש לבניה.

4.    לטענת התובע, בניית הנכס נעשתה ממקורותיו הכספיים שלו בלבד וכתחליף לבית ברחוב -- -, אשר היה בבעלות שני הצדדים אך נרכש מכספיו, חסכונותיו, קרן השתלמות שהוא פדה, כספי פיצויים שהיה זכאי להם ועוד סכומי כסף נוספים שקיבל מאמו לצורך רכישת הבית, ואת היתרה הצדדים שילמו באמצעות משכנתא שנטלו מהחשבון המשותף, כאשר התובע היה מרוויח כסף והנתבעת היתה סטודנטית באותה עת.

5.    עוד נטען כי הזכויות בנכס מושא המחלוקת לא נרשמו ע"ש שני הצדדים, מאחר שקיבלו את המלצתו של עו"ד לפידות שהעברת הנכס והמגרש עליו נבנה יהיה בשתי פעימות, שיבוצעו רק לאחר השלמת הבניה כדי לחסוך ממס רכישה בהמשך שינה את הטענה לחסכון בהיטל השבחה. בשלב מתקדם תועבר מחצית הנכס לתובע בהעברה פטורה ממס בין בעל לאשה.

6.    התובע טוען כי עלויות בניית הנכס עלתה כ- 1.8מיליון ₪ מתוכם מיליון ₪ משכנתא, אותה הוא משלם מהחשבון המשותף והשאר כספיו ממקורות שונים.

7.    נטען כי התובע הסתמך על התחייבות והבטחת הנתבעת ואמה לרבות המלצת עו"ד לפידות, לביצוע ההעברה ללא תמורה בין האם לנתבעת ולמכירת הבית ברחוב ---. עוד נטען, כי תשלום שכ"ט של עו"ד לפידות הן בנוגע למכירת הבית ברחוב --- והן עבור פעילויות נוספות נלוות להליך הבניה של הנכס לרבות פעולות מקדמיות לנטילת משכנתא ועריכת הסכם שיתוף עם השכנים במגרש ועוד שולמו מחשבון המשותף של הצדדים.

טענות הנתבעת

8.    הנתבעת טוענת כי אין ולא יכול להיות חולק כי הקרקע, שעליה נבנה הנכס, ואשר היתה שייכת לסבא וסבתא שלה, ניתנה במתנה לה בלבד ממשפחתה. הנכס מושא המחלוקת מהווה פיסת קרקע שהיתה חלק מהבית המקורי, ההיסטורי של סביה.

9.    הנתבעת טוענת, כי היא רשומה כבעלים הבלעדיים של הנכס, כעולה מהרישום בפנקסי המקרקעין, המהווים ראיה חותכת לתוכנו. כמו כן, נטען כי הסכם המתנה והדיווח לרשויות המס לרבות התכתבות מולם ובקשה לרישום משכון מיום 26.4.2010מראים כי נאמר במפורש כי המתנה ניתנה לנתבעת ושמה בלבד מופיע בכלל המסמכים הנ"ל.

10. הנתבעת טוענת, כי בעת נטילת המשכנתא חתם התובע על מסמך נספח ו' לתצהיר הנתבעת, התבקשה הגשתו ביום 27.12.18, כחודש וחצי לאחר הגשת התצהירים, המציין במפורש כי אין לו חלק ונחלה בנכס, ושאין ולא יהיו לו טענות בעניין.

11. עוד נטען כי התביעה לקוייה בליקוי מוסרי מאחר שהתובע יודע כי הסבא התבטא לאורך כל חייו שהוא רוצה רק שהנתבעת תגור בנכס.

12. הנתבעת טוענת כי לא מתקיימים תנאי הפסיקה להכרה בשיתוף כלשהו בין הצדדים בקשר לנכס, עקב העדר הוכחת כוונת שיתוף בניגוד לרישום, תקופת מגורים קצרה בבית, יחסים לא תקינים, ומודעות התובע להעדר זכויותיו לאורך כל הדרך.

הדין החל - כללי

13. הצדדים נישאו בשנת 2001, כך שיחסיהם הכלכליים מוסדרים בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973להלן: "החוק".

14.   סעיף 4לחוק קובע כי:

"אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני".

15. מאחר ולא נערך הסכם ממון בין הצדדים, חל עליהם ההסדר הקבוע בסעיף 5לחוק ואשר מבחין בין נכסי המאמץ המשותף לבין נכסים חיצוניים:

"א עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג בחוק זה – פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט:

1 נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

...

ג בסעיף זה, "כלל נכסי בני הזוג" – לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות".

16. על אף האמור לעיל, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבעה ההלכה כי אין בהוראות החוק כדי למנוע מבעל דין לא רשום להוכיח זכויותיו בנכס חיצוני מכח דוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי" וזאת מכח הדין הכללי – דיני חוזים, דיני קניין, דיני נאמנות וכיו"ב. ראו לעניין זה ע"א 1915/91יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט 3 529 1995, רע"א 8672/00אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו 6 175 2002, ע"א 7684/04ששון נ' ששון, פ"ד נט 5 596, 614 2005.

17. ביחס לדירת מגורים הפסיקה נתנה לה מעמד מיוחד בכל הקשור לדוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי" תוך שהיא שמה דגש על אופייה הייחודי של דירת המגורים כנכס משפחתי מובהק וכנכס המשמעותי ביותר, ולעיתים אף היחיד, של בני הזוג. על כן מכונה דירת המגורים בפסיקה כ"גולת הכותרת" של התא המשפחתי.

18. נוכח המעמד המיוחד שנתנה הפסיקה לדירת המגורים, נקבע כי יש להקל עם בן הזוג הטוען לשיתוף בה מכוח דוקטרינת השיתוף הספציפי. הנטל המוטל על הטוען לקיומה של כוונת השיתוף הספציפית מקורו, בין היתר, בכלל בדבר "המוציא מחברו עליו הראיה", וכן בסעיף 3א לחוק יחסי ממון, לפיו ככל שלא עשו בני זוג הסכם – יחול עליהם ההסדר בחוק יחסי ממון. נטל ההוכחה חשוב גם לצורך שמירת הוודאות הכלכלית בין בני הזוג.

19. סעיף 125א לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969קובע כי רישום הזכויות במקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לזהות הבעלים של המקרקעין. מטרת הסעיף להגן על אמינותו של המרשם, וכך לשון הסעיף, שכותרתו 'כוח ההוכחה של רישום':

"א רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93עד 95לפקודת הסדר זכויות במקרקעין...".

20. הנטל להוכיח כי הרישום בפנקסי המקרקעין אינו משקף את מצב הזכויות במקרקעין הוא נטל כבד, והוא מוטל על כתפי הצד המבקש לסתור את הרישום. ובמקרה כאן על כתפי התובע הטוען לבעלות במקרקעין הרשומים רק על שם הנתבעת.

21. בענייננו מאחר שהנכס מושא המחלוקת הוא מגרש שהוענק לנתבעת במתנה, לפי האמור בסעיף 5א3 לחוק בן הזוג אינו זכאי למחצית הזכויות בו. סעיף 5א3חל אמנם בעת פקיעת הנישואין או במצב של התרת הנישואין, אולם סעיף 5א' נותן את האפשרות של הקדמת מועד איזון משאבים והמקרה עסקינן נופל בגדר החלופה בסעיף 5א2 לחוק:

"קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה...".

22. השאלה האם עלה בידי בעל דין לא רשום להוכיח מכח הדין הכללי שיש לו זכויות בנכס מכח דוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי" היא שאלה שבעובדה. יש לבחון את הנתונים והעובדות בכל מקרה לגופו ולתור אחר "דבר מה נוסף". בפרט יש לבחון אומדן דעת בני הזוג, כוונתם, ציפייתם הלגיטימית, ההסכמות שהוסכמו ונסיבות החיים ביחס לנכס הספציפי. כעולה מהפסיקה, רף הנטל ביחד לדירת מגורים הופחת ונאמר כי ניתן להסתפק בהבטחות ומצגים אקטיביים והסתמכות. ראו בע"מ 1398/11אלמונית נ' אלמוני, נבו, 26.12.2012, ופסיקה נוספת שתצוטט להלן.

דיון והכרעה

עסקת המתנה

23. הנתבעת צירפה הסכמי מתנה ותצהירים נלווים "חוזה מכר ללא תמורה" מאת סבתה, ]---[, ומאת אמה, ]---[, מיום 22.4.2010, לפיהם העבירו לה כל אחת מחצית מזכויותיהן שהן "מחצית מהמגרש האחורי בנכס ללא בית". סה"כ העבירה לה סבתה 3/8ואמה 1/8, כך שהנתבעת קיבלה מחצית. בין האם, הסבתא והנתבעת נחתם ביום 27.5.14גם הסכם שיתוף, והעסקה דווחה למשרד מיסוי מקרקעין. כמו כן נרשם משכון על זכויות האמא והסבתא לטובת הנתבעת. הנתבעת נרשמה ביום 14.5.14בלשכת רישום המקרקעין כבעלת הזכויות ב3/8ועוד 1/8במקרקעין, וביום 28.5.14נרשמה משכנתא לטובת בנק הפועלים על סך 1,000,000₪ על זכויותיה.

24. הנתבעת טוענת כי המסמכים משקפים את כוונת אמה וסבתה, מכח רצונו של סבה המנוח, שנפטר עוד בשנת 2005, כי היא תבנה את ביתה על קרקע המשפחה בסמוך אליהם. אמה של הנתבעת הינה בת יחידה, אך לנתבעת אחים, ואף על פי כן הוסכם במשפחה כך.

25. התובע טען כי היה שותף להסכם המתנה וידע עליו, וכי ההסכם נערך על שם הנתבעת בלבד, על אף שהיו נשואים, מתוך יעוץ משפטי, שנתן לו ב"כ הנתבעת, עו"ד לפידות, כי בכך יהיה חסכון ממס רכישה בהעברה לקרוב משפחה. התובע טען כי התנאי של המתנה היה שהנתבעים ישאו בכל ההוצאות הנדרשות להוצאת היתר הבניה ולבניה.

26. לאחר שנדרשתי לעדויות הצדדים בעל פה מצד אחד לעומת המסמכים בכתב, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי, בניגוד למצגים שהועלו על הכתב, הובטח לו כי בהמשך תעביר לו הנתבעת מחצית מהזכויות בהעברה בין בני זוג, שבחלוף 4שנים תהיה פטורה אף היא ממס. לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית בחודש אוקטובר 2018ע"י עוה"ד שייצג את התובע אז, שינה בדיון ההוכחות התובע את הטעם לרישום ע"ש הנתבעת בלבד, וטען כי הדבר נועד לחסוך היטל השבחה.

27.  חוק מיסוי מקרקעין שבח ורכישה, תשכ"ג-1963מגדיר "קרוב" בסעיף ההגדרות:

"קרוב" לאדם פלוני –

1 בן-זוג;

2 הורה, הורי הורה, צאצא, צאצאי בן-זוג ובני-זוגם של כל אחד מאלה;

28.  בסעיף 62, המתייחס ל"מתנות לקרובים" נקבע:

"מכירת זכות במקרקעין והקניית זכות באיגוד ללא תמורה מיחיד לקרובו – יהיו פטורים ממס; לעניין זה, "קרוב" – קרוב כאמור בפסקאות 1 ו-2 להגדרה "קרוב" שבסעיף 1, וכן אח או אחות, לגבי זכות שקיבלו מהורה או מהורי הורה בלא תמורה או בירושה".

29. לטענה החדשה של התובע לפיה ה"מס", אשר ביקשו לחסוך היה היטל השבחה, גם כאן אין הבדל בגביית המס לו היו הסבתא והאמא מעבירות את מחצית המגרש והזכויות בו לנתבעת לבדה או לנתבעת ולתובע, הדין הוא אחד.

30. לפי סעיף 196א' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, תגבה ועדה מקומית היטל השבחה, כאמור בתוספת השלישית. ההוראה הרלוונטית לענייננו מצויה בסעיף 1לתוספת השלישית, המגדיר מהו "מימוש זכויות" במקרקעין, ולענייננו סעיף קטן 3 הקובע:

"העברתם או העברת החכירה לדורות בהם, בשלמות או חלקית, או הענקת זכויות בהם הטעונה רישום בפנקסי המקרקעין, בתמורה או ללא תמורה, אך למעט העברה מכוח דין והעברה ללא תמורה מאדם לקרובו..."

הגדרת "קרוב" בתוספת השלישית כוללת את בן הזוג של הצאצא כפי שנכתב:

"קרוב" – בן זוג, הורה, הורה הורה, צאצא או צאצא של בן הזוג, אח ובני זוגם".

31.       לעניין היטל השבחה סעיף 19ג1 לחוק התכנון והבניה קובע לעניין מימוש זכויות כי:

"בניה או הרחבה של דירת מגורים לא ייראו כמימוש זכויות אם המחזיק במקרקעין או קרובו הגיש בקשה להיתר בניה על אותם מקרקעין שישמשו למגוריו או למגורי קרובו ובלבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140מ"ר; עם כל בניה או הרחבה נוספת מעל השטח האמור ישולם היטל, בשיעור יחסי לגודל הבניה או ההרחבה הנוספת".

32.  היטל השבחה בסך כ-108,000 ₪ שולם בסוף שנת 2013, כעולה ממסמכי התובע.

33. נמצא כי ההסבר שנתן התובע להעברת הזכויות רק על שם הנתבעת בין בגרסתו המקורית בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית, ובין בעדותו, אינה נושאת היגיון פנימי. התובע העיד כי לא הסתמך על דברי עו"ד לפידות הן בטענתו כי המשפחה לא סמכה עליו, בגלל עניינים הקשורים לאביו פר' עמ'30ש'4-8, והן באישורו, כעולה מרשימת ההוצאות עבור הבית, כי התייעץ בזמנים הרלוונטיים עם שני עו"ד שונים לפחות, עו"ד ]---[ שם ועו"ד ]אחר[ שם, עמ'37, ש'24-29, ושוב עמ'38, ש'12עד עמ'40, ש'2. התובע אישר כי פנה לעו"ד נוסף בשנת 2012, והלה אישר את דברי עו"ד לפידות בשנת 2010.

34. התובע, אדם משכיל וקפדן בפרטים אישר כי מעולם לא פנה לב"כ הנתבעת בבקשה לקיים את ההתחייבות להעביר מחצית מהזכויות בבית מאת הנתבעת אליו. אף לא נטען מתי היתה אמורה ההעברה להתבצע ביחס למועדים האחרים, העסקה, תשלום היטל ההשבחה, תחילת הבניה או מאוחר יותר. ככל שכנטען שהיה צורך לחכות 4שנים, הרי משנת 2014רשומות הזכויות על שם הנתבעת בלבד, ללא מחאה מצד התובע.

35. אני מסכמת וקובעת כי ביחס לקרקע ולזכויות הבניה עליה לא הוכחה כוונת שיתוף ספציפי, וזו הוענקה מאת הסבתא והאם לנתבעת בלבד, בידיעת התובע ובהסכמתו. התובע אינו מופיע כבעל זכות כלשהי בהסכמי המתנה, בדיווחים לרשויות המס, בהסכם השיתוף, ואף בלשכת רישום המקרקעין נפקד שמו.

36.  דיון מורחב בכוונת השיתוף הספציפי ייערך להלן בעניין בניית בית המגורים.

הוצאות הבניה

37. כפי שעלה מהראיות, העברת הזכויות במחצית הזכויות בקרקע בוצעה ודווחה לרשויות המס בשנת 2010, בשנת 2012, הוציאו התובע והנתבעת הוצאות לצורך קבלת היתר הבניה, והכל מהחשבון המשותף.

38. הנתבעת טענה כי עקב משבר בשנת 2013בין בני הזוג יצא התובע את דירת המגורים המשותפת, ושכר יחידת דיור. על כך אין חולק. גם אמה של הנתבעת העידה כי כך היה. טענו הנתבעת ואימה כי עקב המשבר סירבה הנתבעת לבנות עם התובע את הבית, ואז התחייב התובע כי הוא בונה את הבית עבורה ועבור בנותיהן בלבד עדות הנתבעת, פר' עמ'49, ש'29עד עמ'50ש'7, עמ'51ש'27-36, עדות האם, גב']---[, פר' עמ'81, ש'25עד עמ'82ש'5.

39. התשלומים עבור הבניה, שנכללים בטבלאות, שהגישו שני הצדדים, החלו משנת 2012, דרך 2013, והבניה התחילה בחודש מרץ 2014. שני הצדדים בתצהיריהם ובכתבי הטענות לא הקפידו על ציון לוח זמנים וסדר מדוייק של האירועים, ולא צירפו ראיות לכל הטענות העובדתיות, ולא את המסמכים שנקבעו במפורש בהחלטת כב' השופטת ה' גולדקורן מיום 3.1.18, אבל שילוב טבלאות ההוצאות, המסמכים הקיימים, וההסכמות על תחילת הבניה מעידים כי לאחר המשבר בשנת 2013, שהיה לאחר תחילת הליכי הרישוי ובמהלך תחילת הבניה, המשיכו הצדדים ומימנו מהחשבון המשותף את הוצאות הבניה והרישוי. כלומר העובדה שחיי הנישואין של הצדדים לא היו על מי מנוחות, ואף המועד של 2013, שצויין כמועד משמעותי על ידי הנתבעת ואמה, לא הביא את הנתבעת לפתוח בהליכי פרידה או להפסיק את הבניה המשותפת, אלא להיפך. שני הצדדים נטלו משכנתא בסך מיליון ₪ להלן תידון בהרחבה בשנת 2014; מכרו את הבית ברחוב --- בשנת 2015; סילקו 400,000₪ בשנת 2016מתוך המשכנתא של מיליון ₪ בגין הנכס, ואת יתר כספי מכירת הבית ברחוב --- הכניסו לחשבון משותף להשקעות פר' עמ'38, ש'12עד עמ'40, ש'18. בסעיף 21לתצהירה טענה הנתבעת אחרת, כי בחלק מכספי מכירת הבית ברחוב ---, מלבד 400,000₪ ששימשו לכיסוי חלק מהמשכנתא בגין הנכס "נעשה שימוש לבניית הבית ברח' ]אחר[" ]הבית מושא המחלוקת, הערה שלי, ג.ס.ב[.

40. הוצאות הבניה לרבות הרישוי שולמו מחשבון משותף של הצדדים בשנים 2012עד 2015, עד סיום הבניה בשנת 2015. איש לא חלק על כך. כדברי הנתבעת כל התשלומים בקשר עם העברת הזכויות מהסבתא והאמא אליה שולמו מהחשבון המשותף פר' עמ'37, ש'29-39, עמ'53, ש'21-34. גם כל התשלומים עבור בניית הבית, שפורטו בטבלה שנערכה על ידי הנתבעת, מקטן ועד גדול כולל קורס עיצוב, שניתן לה במתנה על ידי התובע, שולמו מהחשבון המשותף של הצדדים פר' עמ'72ש'13-33.

41. כזכור הצדדים ובנותיהם נסעו בשנת 2015ל--- לטובת לימודי האשה. אין ספק כי לא היה מדובר באותו זמן על פרידה, והמשבר משנת 2013חלף. טענת הנתבעת כי צפתה כי הנישואין לא יאריכו ימים אינה מתבטאת בהתנהלות המשפחה, ואני קובעת כי לאחר המשבר בשנת 2013המשיכו הצדדים לחיות כזוג נשוי בדירה ברחוב ---, הוציאו הוצאות ניכרות לבניית הבית, מכרו את הבית המשותף ברחוב ---, כיסו חלק מהמשכנתא על הנכס ואת יתרת הכספים העבירו לחשבון משותף. כמו כן ערכו את הסידורים לנסיעה --- ל---, וערכו עסקת השכרת הנכס ל--- כנגד נכס ששכרו למגוריהם ב---.

כוונת השיתוף ו"דבר מה נוסף"

42. בתיק הצטברו עובדות, אשר נבחנו בפסיקה כראיות לכוונת שיתוף או העדרה, ויש לבחון אותן, לפי נסיבותיו הספציפיות של המקרה.

43. אשר לשאלה מהן אותן נסיבות עובדתיות "נוספות" שיוכיחו כוונת שיתוף מכוח הדין הכללי, נקבע בבע"מ 10734/06פלוני נ' פלונית נבו, 14.3.2007 מפי כב' השופט רובינשטיין כי:

"'גבולות הגזרה' אינם חדים, אך כך מטבע הדברים: אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים שבהם הכף נוטה, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השיתוף. מובן כי הדברים אינם נטולים בעייתיות, כיוון שלעיתים קשה לכמת את ההשקעות ואת 'ההתנהגות ההשקעתית', אך לכן יש לנהוג זהירות ביישום, ואולם כאמור קשה לקבוע מראש את גבולותיו המדויקים לכל מקרה".

המשכנתא עבור הנכס

44. ביום 28.5.14נטלו שני הצדדים כלווים משכנתא מבנק משכן פועלים למשכנתאות לטובת בניית הבית בסך 1,000,000 ₪, שמורכבים משתי הלוואות, אחת בסך 600,000 ₪ ואחת בסך 400,000₪ מוצג ת/3, ת/4. ההלוואה נפרעה מהחשבון המשותף עד לחסימתו על ידי התובע והעברת החיוב לחשבון הנתבעת נובמבר 2017, נספח ט' לתצהיר הנתבעת. שני הצדדים חתומים על ההסכם ונספחיו, כולל אפילו שטר משכון מול הבנק, חתימות שניהם, שמותיהם ותעודות הזהות שלהם מופיעות בכל המסמכים. אין בסיס לטענת הנתבעת לפיה היא לווה ראשית והתובע לווה משני. באחד המסמכים עמ'1לת/4 נכתב על ידי הבנק כי "פרטי בעל הזכויות במגרש" הם התובע והנתבעת.

45. בהערת אגב לא ברור מדוע הצהיר התובע בתצהיר עדות ראשית, שנחתם ביום 7.10.18כי ה"משכנתא משולמת עד היום מהחשבון המשותף" סעיף 8לתצהיר. איני מקבלת את הסבריו המתחמקים בדיון בדבר הסכום, שהעביר לידיה, במסגרת חלוקת כספים בהסכמה מיום 3/1/18בדיון לפני כב' השופטת ה' גולדקורן, תוך שמירה על טענותיהם הכספיות והרכושיות פר' עמ'31, ש'16עד עמ'32, שורה 14. ההצהרה בתצהיר בפירוש לא נכונה במועד נתינתה.

46. אין לקבל רישומים במסמכי הבנק כראיה לבעלות בנכס, אלא לכל היותר למצג שנעשה בפני הבנק. מאותה סיבה איני מייחסת משמעות לנספח ו', שצורף באיחור לתצהיר העדות הראשית של הנתבעת. מסמך זה, נושא תאריך הדפסה 26.5.14וכותרתו "אישור לתיק ההלוואה" ובו מוגדר התובע כלווה מס'2כ"בן/ת זוג ללא זכויות בדירה". המסמך מוקדם לחתימת שאר מסמכי הבנק, ת/3, ת/4, נושא תיאור "סימולציה", ובעיקר אינו חתום על ידי התובע או אף הנתבעת. לא ניתן לדעת מה נסיבות עריכת המסמך. זאת ועוד, הנתבעת העידה כי נספח ו' היה ברשותה בעוד יתרת המסמכים, שהציגו ב"כ התובע בדיון ת/3, ת/4 ואשר נטען כי התקבלו מאת הבנק ת/2 לא היו ברשותה.

47. לא רק זאת, אלא שהנתבעת הודתה בתצהירה סעיף 5לתצהיר בעמ'3, פיסקה רביעית, אין סעיפי משנה כי הבנק עמד על הוספת חתימת התובע כלווה כתנאי לקבלת המשכנתא:

"... הסיבה הינה ברורה כי היה ברור לכולם שבעלת הזכויות הינה אני בלבד ועל כן אני רשומה כלווה ראשי ואילו התובע נרשם רק על מנת להראות יכולת החזר ע"פ משכורת חודשית אך בשום אופן אינו בעל זכויות בנכס. אלו הם מסמכי הבנק אשר היוו יסוד למשכנתא שקיבלנו, מדוע הוא לא אמר זה גם שלי? הדבר מדבר בעד עצמו. בנוסף מסמך זה מעיד על הכנסה גבוהה שלי בניגוד לטענות התובע כי לא היתה לי משכורת".

48. הוכח מעדויות הצדדים ומהמוצגים כי בזמנים הרלוונטיים רוב ההכנסות השנתיות התקבלו בידי התובע, והנתבעת הכניסה סכומים זעומים. אמנם הנתבעת קיבלה מילגות, שנפרסו על מספר שנים בכל פעם בשנים 2011-2012וכן בשנת 2015נ/1, אך לא נמצאו ראיות לכך שהסכומים הופקדו לחשבון המשותף או שימשו לבניית הבית או לתשלום המשכנתא. הטענה למשכורת גבוהה כ-12,500₪ לחודש עומדת בסתירה לדו"חות ולטענה בתצהיר. מדו"חות מס ההכנסה לשנים 2008-2015ת/5 עולה כי בעוד התובע מכניס מאות אלפי ₪ בשנה בממוצע כ-303,000₪ הכנסתה המדווחת של הנתבעת אינה עולה על עשרות בודדות של אלפי ₪ ואף פחות בממוצע 31,000₪ בשנה. בוודאי שלא ניתן ללמוד ממסמך הבנק נספח ו', שאינו חתום, על הכנסות הצדדים כמו שלא ניתן ללמוד ממנו על זכויות במקרקעין. ראינו גם כי בידי הבנק מסמכים מאוחרים ת/3, ת/4 וחתומים על ידי הצדדים, לפיהם לכאורה שני הצדדים בעלי הזכויות, וגם עובדה זו אינה נכונה לפחות מבחינת הרישום.

49. טענת הנתבעת בתצהירה, ללא מסמכים וללא פירוט תאריכים וסכומים, כי הכניסה לחשבון המשותף במהלך חייה הסטודנטיאליים מעל 700,000₪ סעיף 23לתצהיר עדות ראשית לא באו לידי ביטוי במסמכים, לא דווחו הכנסות כאלה למס ההכנסה, לא הוגשו מסמכים המאמתים זאת, כמו דפי בנק, כפי שנקבע ע"י כב' השופטת ה' גולדקורן, וכאמור הנתבעת מאשרת כי הכנסותיה לא הראו יכולת החזר מספקת ע"פ משכורת חודשית.

50. בשטרות המשכנתא, המוגשים ללשכת רישום המקרקעין נספח ז' לתצהיר הנתבעת, מופיעה רק הנתבעת כממשכנת, וזאת באשר רק זכויותיה נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. אין בכך להכריע בגורל התביעה. לאחר סקירת כל הראיות לא עלה בידי למצוא על איזה מסמכים חתמו הצדדים בפני עו"ד לפידות, כנטען, באשר לא מצאתי מסמך, שחתום על ידי שניהם ואומת על ידו. מעדות התובע עלה כי היו אלה מסמכים למינהל פר' עמ'25, ש'15-25 או "תצהיר" עמ'29, ש'3, עמ'30ש'29 או "תצהיר קרובים" פר' עמ'32, ש'33-34. מעדות עו"ד לפידות עלה כי בשנת 2013אימת חתימות הצדדים על טפסי משכנתא פר', עמ'70, ש'40עד עמ'71, ש'6. כאמור שטר המשכנתא נספח ז' לתצהיר הנתבעת אינו מ-2013אלא מ- 2014, אינו חתום על ידי הצדדים ואינו מאומת ע"י עו"ד לפידות. חזקה כי אם היה מסמך כזה, התורם לסוגיה מושא התביעה, כוונה לשיתוף בזכויות בנכס או ההיפך, היה המסמך מוגש ולמצער היה נעשה נסיון לאתרו במינהל או ברשות המיסים.

תקופת המגורים בבית

51. אין חולק כי בניית הנכס הסתיימה בחודש מרץ או אפריל 2015ובחודש אוגוסט 2015כבר נסעו הצדדים ל---, והשכירו את הבית. מאז לא גרו בו יחד. הצדדים היו נשואים משנת 2011וגרו יחד בכתובות שונות. לא עלה בידי להבין כמה זמן גרו בבית ברחוב ---, שנרכש בשנת 2007ונמכר בשנת 2015. גם לא הוצגו אסמכתאות על מקורות מימון רכישת הבית ברחוב -- - והנכס מושא התביעה למעט המשכנתא. יוזכר כי בהחלטה מיום 3/1/18חייבה כב' השופטת ה' גולדקורן את הצדדים הדדית להציג את כל המסמכים.

מצגים כלפי חוץ בעניין הזכויות בנכס

52. מלבד הפרטים שצויינו בחוסר עקביות במסמכי משכן פועלים למשכנתאות, העידו התובע, עדיו והנתבעת כי הצדדים התנהלו כלפי חוץ לרבות בעת בקשת ההיתר והבניה כאילו שניהם בעלי הנכס. אמנם כל אחד מהצדדים העיד כי רק הוא עסק בבניית הנכס סעיף 29לתצהיר התובע, סעיף 24לתצהיר הנתבעת, אך לבסוף העידה הנתבעת כי כלפי חוץ הציגה מצג כאילו הנכס משותף מפאת כבודו של הנתבע:

"...כשדיברנו כלפי חוץ, זה היה הבית שלנו, למרות שזה היה מאד מאד ברור ורשום בטאבו של מי הבית הזה ושל מה הבית הזה ובעניין השווי שלו, מאד ברור לרשויות החוק של מי הבית הזה, אבל לא הייתי מביכה אותו, הוא גם בן אדם כזה של כבוד, ונורא חשוב לו]ל[ מה מדברים עליו, ולא הייתי הולכת ומספרת בחוצות את מה שמוסכם ביננו, כמו שלא מספרים הרבה מאד דברים בין בני זוג בחוצות" פר' עמ'55, ש'22-32.

אני מוצאת כי למצגים כלפי צד ג' בשאלה של מי הבית אין משמעות לכוונת השיתוף או העדרה, ואינה רלוונטית להכרעה הנדרשת.

נסיון הגישור, טיוטות הסכם

53. רבות תלו הצדדים בטיוטות הסכם יחסי ממון מחודש ספטמבר 2016בתמליל, עמ'58, ש'24נכתב בטעות 2012, אך בפרוטוקול ההחלטות נכתבה השנה הנכונה, והדבר עולה מעיון במסמך עצמו, מוצג ת/1. המדובר היה בנסיון משא ומתן, שהתקיים במשרד עו"ד לפידות, ב"כ הנתבעת, והיה שותף לו עו"ד יוסף אל אסמר, ב"כ התובע, גם אם לא הוגדרו אז כמייצגי הצדדים. אני דוחה את הניסיון ללמוד מהחלפת הטיוטות, שלא הבשילה לכדי הסכם, מסקנות בדבר כוונת השיתוף מושא התביעה. אין המדובר בצדדים להסכמים, אשר הטיוטות שהוחלפו ביניהם מעידות על מנגנון לפיו נהגו בעבר ראו למשל ע"א 9784/05עיריית תל אביב יפו נ' גורן, נבו, 12.8.2009. לפני זוג נשוי, שיחסיו נקלעו למשבר, ונעשה ניסיון של שני עורכי דין להביאם לכדי הסכם. אני מוצאת כי משלא נחתם ההסכם אין למצוא בנכונות מי מהצדדים לויתורים לצורך סיום המחלוקת בפשרה כדי להשליך על הוכחת טענותיו בהליך.

מסקנות

54. מכל העובדות, שעלו מהראיות, אני מוצאת לנכון לקבוע כי זכותו של התובע בקשר עם הבית מושא המחלוקת מוגבלת למחצית הבית שנבנה, בהפחתת שווי מרכיב הקרקע, אשר בגינו לא היתה תרומה של התובע, אלא התקבלה במתנה.

55. אמנם אין המצב בענייננו דומה למקרים אחרים, שנדונו בפסיקה, בהם היה בית המגורים שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין. המתנה כאן התקבלה לנתבעת בלבד, וגילוי דעת הצדדים, שבא לידי ביטוי במסמכים הרשמיים, בהסכמים, בדיווחי המס וברישום בלשכת רישום המקרקעין היה כי היא שייכת לנתבעת בלבד.

56. יתר פעולות הצדדים בקבלת ההיתר לבניה וכל הליך הבניה, בעלות כ1.4מיליון ₪, ולאור הודאת הנתבעת בכך שכל התשלומים, שנכללו בטבלה שתיעדה נספח י' לתצהיר העדות הראשית מטעמה שולמו מהחשבון המשותף, מעידים, במצטבר לפרטים נוספים שאציין, כי היתה כוונת שיתוף בבית הנבנה. הנתבעת עצמה העידה כי בנו את הבית יחד, מכספים משותפים, ואף על פי כן טוענת כי התובע הסכים שהזכויות בבית יהיו רק לנתבעת ולבנות, ובמילותיה בחקירה הנגדית:

"ש. והאם לדעתך, האם לדעתך אדם שמוציא מעמלו הרב הוצאות לבית מגוריו, אין לו זכויות בבית?

ת.           אדם שאמר במפורש שאנחנו גרים ביחד בבית הזה, אנחנו בנינו את הבית

הזה יחד, מבחינתו הבית הזה היה החלום שלי... והבן אדם הזה הסכים לבנות את הבית הזה איתי יחד, והלוואי שהכל היה מסתדר ביננו טוב והיינו חיים שם חיים ארוכים ומאושרים, אבל זה לא המצב, ובאופן ריאלי שנים ידענו שזה כנראה לא המצב, והוא הסכים שהבית הזה יהיה שלי ושל הילדות, וגם בהסכם היחסי ממון, גישור, גירושים, תקראו לו איך שאתם רוצים, שלכם, אתם רואים שמופיע שהוא לא, שזה היה ברור לו...

ש.          שהוא ישלם את המשכנתא וייתן את חלקו לילדות" פר', עמ'72, ש'34עד

עמ'73, ש'8.

57. טענות הנתבעת ואמה כי כל חיי הנישואין המשותפים של הצדדים היו רוויי משברים וצפו פני גירושין, נחזית כנסיון להתאים את העובדות לפסיקה, ולמאמר של פרופ' שחר ליפשיץ "יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות, חוקים, א'2009 227, שנזכר בפסיקה, לרבות פסק הדין בע"מ 1398/11אלמונית נ' אלמוני, נבו, 26.12.2012, כפי שנקבע בחוות הדעת של כב' השופט זילברטל, אשר לא נפסק על פיה. כדברי כב' השופט דנציגר, שנתן את פסק הדין המחייב:

"חברי ]ההתייחסות הינה לחוות הדעת של כב' השופט זילברטל, הערה שלי, ג.ס.ב[ מבחין הבחנה כללית בין נישואין "פורמאליים" שאין בהם ולו מידה מינימאלית של אווירת שיתוף לבין נישואין "רגילים" שמתאפיינים באווירת שיתוף אף אם הם מלווים בעליות ומורדות. מההבחנה האמורה גוזר חברי מסקנה משפטית כללית כי בנישואין מהסוג הראשון יידרשו ראיות ממשיות, ישירות ובעלות משקל במסגרת דרישת ה"דבר מה נוסף" לשם יצירת שיתוף בדירת המגורים. חברי מציין כי במקרה דנן מדובר בנישואים שהתאפיינו מתחילתם באווירה של בידוד וניכור, כאשר המבקשת תיארה בתצהירה את המשיב כמי שהרבה לשהות במקום עבודתו וכששהה בדירה הרבה להסתגר בחדרו ולהתעלם מיתר בני המשפחה. לפיכך קובע חברי כי נדרשות ראיות ממשיות בנסיבות אלה להוכחת כוונת שיתוף בדירת המגורים. איני מסכים, במישור המשפטי העקרוני, להבחנה שמציע חברי. איני סבור שעל בית המשפט להידרש במסגרת הדיון בשאלת השיתוף הספציפי בדירת המגורים, לתת סימנים בחיי הנישואין וליצור מדרג של נישואין טובים יותר או פחות בהתאם למידת השיתוף הרגשי ששרר בין בני הזוג. ניסיון החיים מלמדנּו כי חיי הנישואין אינם עשויים מקשה אחת וכל זוג מעצב את החיים המשותפים בדרכו. בוחנים אנו בהקשר זה רק אם חיי הנישואין היו "נישואין הרמוניים 'סבירים'" ]כדברי השופט א' רובינשטיין בבע"מ 5939/04ההדגשה הוספה – י.ד.[. לפיכך סבורני כי אין מקום לקבוע שבכל מקרה שבו שרר נתק רגשי בין בני הזוג תוסק המסקנה שחיי הנישואין לא התאפיינו באווירת שיתוף. ראוי לשמור על הבחנה בין שיתוף רגשי לבין שיתוף כלכלי. סבורני כי רק במקרים חריגים שבהם התאפיינו הנישואין בדיסהרמוניה מוחלטת מתחילתם ועד סופם – ולא די בתחושת בדידות של מי מבני הזוג לעניין זה – יהיה מקום לרף ראייתי מחמיר כפי שמציע חברי".

58.  כאמור לעיל, הצדדים היו נשואים כ-16שנה ויש להם שתי בנות, שנולדו בשנים --- ו        . לא

שמעתי על נתקים מיוחדים או יחסים גרועים בצורה מיוחד, ומלבד המקרה בשנת 2013, בו יצא התובע את בית המגורים המשותף עקב טענת בגידה, וחזר, נראה כי יחסי הצדדים היו "סבירים". התובע עבד, הנתבעת עבדה ולמדה, והתקדמה אקדמית. ההשקעה בבניה החלה מתשלום שכר הטרחה לעו"ד לפידות, ב"כ הסבתא, האמא והנתבעת בשנת 2010, דרך התשלומים למועצה ולועדה המקומית משנת 2012עבור דרך תשלומים לעו"ד, למינהל, ולבעלי מקצוע, תחילת הבניה בשנת 2014, נטילת המשכנתא בשנת 2014ע"י שני הצדדים, מכירת הבית המשותף ברחוב --- בשנת 2015, סיום הבניה במרץ 2015, פינוי הבית ברח' --­וכניסה לנכס, ודרך סילוק חלק מהמשכנתא עבור הנכס בשנת 2016. גם נסיעת הצדדים עם הבנות ל--- באוגוסט 2015לצורך לימודי הנתבעת מעידה על יחסים תקינים וחיי שיתוף. ויודגש הנתבעת היא שאישרה כי ההוצאות שולמו מהחשבון המשותף, ופירטה את הסכומים, המועדים ומהות התשלומים.

59. המקרים בהם הוכרה כוונת שיתוף בנכס חיצוני ודרישת ה"דבר מה נוסף" התבססו ברובם על השקעות בן הזוג הלא רשום בנכס מושא המחלוקת.

"כאמור, הפסיקה קבעה במרבית המקרים כי "דבר מה נוסף" אשר מעיד על כוונת שיתוף ספציפית בנכס "חיצוני" הינו השקעה של בן הזוג הלא רשום בנכס. אכן, השקעה כזו, ככל שמדובר בהשקעה כספית רצינית שאינה בטלה בשישים, מעידה בדרך של התנהגות על כוונת שיתוף מצד שני בני הזוג ועל עירוב נכסים כלכלי. יחד עם זאת, לא מדובר בתנאי הכרחי שאין בלתו... עם זאת, על מנת להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בנכס אין צורך להציב רף הוכחה גבוה של הטעייה אקטיבית, ודי במצגים נמשכים בדבר כוונה למכור את דירת המגורים ולרכוש דירה חדשה משותפת, כפי שהתרחש במקרה דנן. בן הזוג הרשום שמציג מצגים נמשכים כאלה יהיה מנוע מלטעון בדיעבד כי לא די בהם כדי לבסס כוונת שיתוף ספציפית בנכס" בע"מ 1398/11הנ"ל, סעיף 21לפסק הדין.

60. אמנם הצדדים כאן לא התגוררו זמן ממושך בנכס, אך לא ניתן היה לצפות שיתגוררו זמן ממושך בנכס, שהקרקע לבנייתו הוקנתה לנתבעת רק בשנת 2010ובנייתו הושלמה בשנת 2015. עם זאת ולמרות חסר בפרטים ביחס לבית ברחוב ---, התרשמתי כי הצדדים התגוררו בו מעת רכישתו בשנת 2007ועד מסירתו החזקה בו במרץ 2015. נכס זה היה נכס משותף לצדדים, ללא מחלוקת, וממכירתו כוסתה חלק מהמשכנתא לנכס מושא המחלוקת ויתרת התמורה שימשה לבניית הנכס. בהינתן כי הבית ברחוב --- היה נכס משותף ללא עוררין, בו גרו הצדדים תקופה ממושכת ביחס לחיי נישואיהם, והוא נמכר בהסכמה לטובת בניית הנכס מושא התביעה, נמצא גילוי דעת ברור כי גם הבית, שניבנה על הקרקע הינו נכס משותף לצדדים. לא היה לצדדים נכס משותף נוסף, ולא היה למי מהם נכס מגורים אחר. כאשר השכירו את הנכס שכרו נכס מקביל ב---.

61. לא היה חולק, כפי שתואר לעיל, כי כל התשלומים עבור הבית מושא המחלוקת, מתחילה ועד סיום הבניה ואף לאחר מכן מומן מכספי החשבון המשותף, ואין מדובר בסכומים של מה בכך אלא לכל הפחות על פי הודאת הנתבעת בכ-1.4מיליון ₪ במשך שנים.

62. פועלת גם לחובת הנתבעת, במשמעות של דרישת הרמת נטל הוכחה קל יותר מאת התובע, העובדה שלא החתימה את התובע על הסכם ממון, שיבהיר כי כל השקעותיו הצדדים מכספים משותפים לבניית הבית, אשר היוו תנאי של הסבתא והאמא בעסקת המתנה של הקרקע, לא יקנו לו כל זכות בבית הנבנה. עסקינן בנתבעת, שהיתה לה נגישות לעו"ד, היא ומשפחתה קיבלו יעוץ במספר עניינים, כולל העברת המתנה דנן, וגם במשך תקופת הבניה, לרבות במכר הבית ברחוב ---. אף על פי כן הגנתה מסתמכת על התבטאויות בעל פה של הנתבע בפניה ובפני אמה.

על כך נאמר בע"מ ירושלים 818/05פלונית נ' פלוני, נבו, 7.5.2006, שנזכר בחיוב בבע"מ 1398/11הנ"ל שם נדחתה בקשת רשות ערעור סעיף 18:

"אמור מעתה, בן זוג שהביא עימו לנישואין דירה, בה בני הזוג מתגוררים, שעה שאין לבן הזוג השני דירה אחרת, יוצר מצג כלפי בן זוגו כי יוכל לשכון לבטח בדירה, וזו תהא רכוש משותף, וזאת משלא נתן סימנים כי בדעתו לשמור על רכושו זה בפקיעת הנישואין.

מוסד 'הסכם ממון' שיצר החוק, נותן מענה לבן זוג שאכן דעתו הנחרצת היא לא לשתף את בן זוגו בדירה זו".

63. כאמור לעיל התובע לא הרים את הנטל להוכחת כוונת שיתוף בזכויות בקרקע, שניתנו לנתבעת במתנה בעת שהיו נשואים, ונרשמה על שמה בלבד. מצב דברים זה נזכר בחוות הדעת של כב' השופט עמית בבע"מ 1398/11כאחד הפרמטרים, שמחייבים הרמת נטל גבוה יותר, גם אם חוות דעתו הושארה בצריך עיון:

"האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, שאז נדרשת לטעמי מידה גדולה יותר של הוכחה. הדבר נכון במיוחד לגבי דירה שנתקבלה במתנה במהלך תקופת הנישואין, מן הטעם שיש ליתן משקל לכך שנותן המתנה בחר להעניקה רק לאחד מבני הזוג ולכך שבן הזוג השני הסכים, גם אם בשתיקה, כי הדירה שנתקבלה במתנה תירשם רק על שם בן הזוג מקבל המתנה".

64. ביחס לבית מושא התביעה, נמצא כי נבנה ממקורות משותפים, בעת שהצדדים חיו יחד, אף היתה ביניהם שותפות, גם אם נקלעו למשבר, ויש לראות בבית, שנבנה על הקרקע במאמץ משותף, נכס משותף, שנרכש על ידי הצדדים במהלך הנישואין:

"בעיניי, בצד כל אלה יש ביסוד הדברים ציפייה להגינות ביחסים בין בני-אדם בכלל – נגזרת של תום^-הלב החולש על המשפט הפרטי ראו והשווסעיפים 39ו-61לחוקהחוזיםחלק כללי, תשל"ג-1973, בחינת "אדם לאדם – אדם" הנשיא ברק,רע"א6339/97רוקר נ' סלומון ]12[, בעמ'279... ואכן, ככל שהתוכן המשותף שנוצקלקניין, ובוודאי לדירת המגורים של זוג ומשפחה, משמעותי יותר, וככל שהייתה שותפות נמשכת בחיי הנישואין, ולה ביטויים מסוגים שונים, גם אם לא היו החיים הללו "גן של ורדים" בכל עת ובכל שעה, כך מצדיקה ההגינות כי תגבר ההתייחסות לחזקת השיתוף, בייחוד על נכס כמו דירת מגורים, קן המשפחה" בע"מ 5939/04פלוני נ' פלונית, פ"ד נט1 665, 671 2004.

65. הסיכום הינו כי אני מקבלת את התביעה חלקית, וקובעת כי לתובע זכויות בשיעור מחצית משווי הבית ברח' ]אחר[, אך לא בשווי הקרקע, עליה בנוי הבית, שניתנה במתנה רק לנתבעת.

66. מאחר והתביעה הינה רק לסעד הצהרתי, וצורך מתן ביטוי כספי לפסק הדין, יהיה צורך במינוי שמאי, שיעריך את הזכויות בנפרד לשווי הבית ולשווי הקרקע, עליה הוא בנוי.

67. לאור התוצאה, לפיה התביעה התקבלה בחלקה, ועל מנת לא להכביר עוד מדון בין הצדדים, אני קובעת כי כל צד ישא בהוצאות המשפט שלו.

68. בהתחשב בזמן הרב שחלף מאז הוצאת צו המניעה, גירושי הצדדים והתיק הנוסף, המתנהל במקביל, אני דוחה את הבקשה לבטל את צו המניעה, מבלי לפגוע בזכות התביעה של התובע בקשר עם אותו הצו.

69. מי מהצדדים, שימצא לנכון, יגיש, תוך 60יום תביעה מתאימה ליישום פסק הדין, לרבות מיצוי כל תביעות הצדדים, כפי שקבוע כיום בתקנה 15א1 לתקנות בית משפט לענייני משפחה סדרי דין, תשפ"א-2020.

70.   פסק הדין ניתן לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א חשוון תשפ"ב, 17אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.