צור קשר דיני משפחה וגירושין צור קשר

צור קשר

checked
דיני משפחה דיני משפחה וגירושין דיני משפחה
תוכן מרכזי בעמוד דיני משפחה וגירושין תוכן מרכזי בעמוד

החלטה בבקשת רשות ערעור על הארכת מועד ערעור (רמ"ש 34540-03-20)

7/08/2020

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

רמ״ש 34540-03-20

בפני כבוד השופט סארי ג'יוסי

 

 

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב׳ השופטת הדס גולדקורן) בע״ר 48975-12-19 מיום 22.2.2020 (להלן: ההחלטה), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב׳ הרשם ש׳ רומי מבית משפט לעניני משפחה בחדרה (להלן: הרשם) מיום 23.6.19 בתמ״ש 35807-11-17, אשר דחה את בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן כנגדו ביום 25.7.18 בהעדר הגנה.

העובדות הרלוונטיות

2.         המבקש והמשיבה אח ואחות ובין השניים התגלע סכסוך משפחתי שנסוב סביב עיזבונות הוריהם המנוחים.

3.         ביום 15.11.17 הגישה המשיבה תביעה כספית נגד המבקש (להלן: התביעה) לתשלום פיצוי בסך של 50,000 $.

4.         חרף אורכות שניתנו לו, המבקש לא הגיש כתב הגנה, וביום 25.7.18 ניתן בהיעדר הגנה פסק דינו של הרשם (להלן: פסק הדין).

5.         ביום 15.11.18 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, וביום 23.6.19 דחה הרשם את

בקשתו, לאחר שהתקיים דיון לפניו במעמד שני הצדדים במהלכו נחקרה ב״כ המבקש על תצהירה התומך בבקשה. הרשם הוציא תחת ידו החלטה מפורטת ומנומקת בה ציין בין היתר כי: "אין בבקשת הנתבע כל טעם, קל וחומר "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פס״ד. אין גם זכר בבקשה למועד הידיעה הראשונה אודות פסק הדין ומנגד, עשרות עמודים המתארים את מהות הסכסוך בין הצדדים................................... את אי הגשת כתב הגנה מתעדת הבקשה


 

בסעיף 5באלו המילים: "אלמלא התקלה שנבעה מטעות אנוש ואפשרה מתן פסק דין בהעדר,

סביר היה כי התובענה דנן הייתה נדחית [...]״

בהמשך מסכם הרשם ומציין:

"אין לנתבע אלא להלין על עצמו, שכן איני מצליח לאתר ולו בדוחק עילה כלשהי לביטול פסה״ד שניתן כדין [...]״.

6.         על החלטה זו הגיש המבקש ביום 15.7.19 לבית משפט זה ברמ״ש 32673-07-19 בקשת רשות ערעור (להלן: בקשת רשות הערעור הקודמת) וביום 12.9.19 הוריתי על מחיקתה מאחר שההחלטה מושא הבקשה הינה החלטה אחרת של רשם שאינו רשם בכיר, עליה ניתן לערער בזכות לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם.

7.         ביום 19.12.19, בחלוף למעלה משלושה חודשים מהחלטתי על מחיקת בקשת רשות הערעור הקודמת, הגיש המבקש לבית משפט קמא "בקשה למתן ארכה להגשת רשות ערעור בפני ערכאה זו לאחר שהוגשה בטעות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה".

8.         בית משפט קמא התייחס לבקשה האמורה כאל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בזכות, וביום 22.2.2020 ניתנה ההחלטה בה דחה את הבקשה, לאחר שסקר את הפסיקה הרלוונטית והטעמים שהוכרו כמיוחדים לשם הארכת מועד שנקבע בחיקוק בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984. בית משפט קמא הדגיש במסגרת ההחלטה כי הבקשה שהונחה לפניו להארכת מועד הוגשה אך ביום 19.12.19, בעוד שהחלטת בית משפט זה המוחקת בקשת רשות הערעור הקודמת ניתנה ביום 12.9.19, וכי המבקש לא הניח לפניו כל הסבר לאיחור המשמעותי בהגשת בקשתו כאשר הנימוק היחיד היה אותו אירוע בריאותי בו לקתה באת כוחו ביום 10.11.19. בהתייחסו לכך ציין בית משפט קמא כי אין חולק שבקשת רשות הערעור הקודמת שהוגשה בטעות לבית המשפט המחוזי הוגשה במועד, אך מרגע שניתנה החלטה ביום 12.9.19 המורה על מחיקתה, המתין המבקש כשלושה חודשים ושבוע עד להגשת בקשת הארכה ואותו אירוע רפואי אינו יכול להסביר איחור זה. עוד הפנתה השופטת קמא לפסיקת בית המשפט העליון במסגרתה רוככה הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" וטעות שבדין הוכרה כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד, אולם לא השתכנעה כי בנסיבות דנן, גם בהינתן אותו מצב רפואי של באת כח המבקש, מתקיים טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד, זאת גם בשים לב לפגיעה האפשרית בציפיותיה של המשיבה לסופיות ההליכים.

9.         ביום 17.3.2020 הוגשה לבית משפט זה בקשת רשות הערעור דנן. לאחר עיון בבקשה מצאתי

לבקש תשובת המשיבה בכתב, וקבעתי את הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים. מאוחר יותר דיון זה בוטל על פי בקשת הצדדים. מועד חדש לא נקבע לאחר שמצאתי ליתן הכרעתי על פי כתבי הטענות.

טענות הצדדים

10.        לשיטת המבקש נפלו שגיאות רבות בהחלטת בית משפט קמא, עת לא נעתר לבקשתו להארכת מועד להגשת "בקשת רשות ערעור מתוקנת" ולפני הערכאה הנכונה. לטענתו, בקשת רשות הערעור הקודמת הוגשה בטעות לבית המשפט המחוזי ובית משפט קמא התעלם מעובדה זו. עוד טען המבקש כי בית משפט קמא התעלם מחוסר תום הלב שדבק בתביעה חסרת ההיגיון וחסרת הבסיס שהגישה המשיבה לבית משפט קמא ואשר במסגרתה זכתה במחטף לפסק דין בהעדר הגנה כאשר במקביל תלויה ועומדת לפני בית משפט קמא תביעה שהוא הקדים והגיש כנגד המשיבה שאמורה עוד להתברר. עוד לטענת המבקש, לא הוגש כתב הגנה מפאת אירוע מוחי ממנו סבלה באת כוחו אשר פגע בתפקודה ובזיכרונה כמפורט באישור הרפואי שהרשם סירב לקבל וכי לא יתכן שבשל שגיאה בתום לב לא יתאפשר למבקש לקבל את יומו בבית משפט.

במסגרת בקשתו, שב ומדגיש המבקש, כי אי ביטול פסק הדין יסב לו נזק רב וגורם לו לעוול בלתי מידתי, וכי נעלמו מעיני בית משפט קמא סיכויי הגנתו הטובים, וזאת אל מול תביעתה הקלושה של המשיבה.

כמו כן לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא עת נתן החלטה סופית ללא קיום דיון במעמד הצדדים ובכך גם לא אפשר למבקש להגיש במהלך הדיון בקשה להוספת ראיות ומסמכים רפואיים שהיה זכאי להגיש, אם הייתה מתקבלת בקשתו להארכת מועד.

בפי המבקש טענות נוספות, אך מצאתי לעיל להתמקד בעיקריות.

אשר למשיבה, זו סומכת את ידיה על החלטת בית משפט קמא וטוענת כי המבקש מסלף את העובדות ומעוות אותן באופן שיש בו כדי להטעות את בית המשפט, ולגרום לו לסבור שלא היה זלזול מתמשך מצד המבקש, בבית המשפט ובהליך מתן פסק הדין, כאשר עד להיום לא מצא המבקש לנכון להגיש כתב הגנה.

עוד לטענת המשיבה, מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי של דיונים בתיק זה, וכי לאור ההלכה הפסוקה רשות ערעור במקרים אלה תינתן באופן חריג מקום והיא מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לסכסוך הקונקרטי.

המשיבה הגישה תשובה מפורטת וארוכה הכוללת טענות נוספות ורבות אך לא מצאתי הצדקה להתעכב על כולן לרבות אלה המתנגדות להגנבת ראיות להליך בקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

11.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במלוא החומר שהניחו לפני, לא שוכנעתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא, ומצאתי כי בדין דחה את בקשת המבקש להארכת מועד. משכך, דין בקשת רשות הערעור דחיה. את טעמי אפרט בקצרה.

12.        נזכיר שוב את המועדים הרלוונטיים והצריכים לענייננו:

ביום 23.6.19 ניתנה החלטת הרשם אשר דחה את בקשת המבקש לביטול פסק הדין;

ביום 15.7.19 הוגשה בקשת רשות הערעור הקודמת;

ביום 12.9.19 ניתנה ההחלטה המוחקת בקשת רשות הערעור הקודמת;

ביום 19.12.19 הוגשה הבקשה להארכת מועד "להגשת בקשת רשות ערעור" לבית משפט קמא.

13.        שני הצדדים העלו טענות רבות בכתבים שהניחו לפני, בגדרם הפליגו למחוזות שאינם רלבנטים, ועל כן מן הראוי למקד את הדיון בשאלה המרכזית אותה מעוררת הבקשה, ואשר תכריע את גורלה: האם המבקש הניח לפני בית משפט קמא טעם מיוחד, בעטיו היה על בית משפט קמא להאריך את המועד להגשת הערעור?

בהקשר זה ראוי להבהיר, לאור טיעונים שונים שהועלו במסגרת בקשת רשות הערעור וגם במסגרת הבקשה להארכת מועד, כי יש להבחין בין הטעמים שעל מבקש ביטול פסק דין להציג לשם ביטולו, כאשר הדיון במסגרת הבקשה שלפני אינו עוסק בשאלה זו, לבין טעמים להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. אין צריך לומר כי מדובר בטעמים שונים, כך גם השיקולים המנחים בהכרעה בהם, כאשר יש לדחות את ניסיון המבקש להסיט את הדיון להלכות העוסקות בביטול פסק דין שניתן בהעדר, והמגמה הידועה בפסיקה לפיה בית המשפט ייעתר לה ככל שהגנת המבקש איתנה, וכאשר אין לשלול זכותו החוקתית לשטוח את טענותיו לפני בית המשפט זאת כאשר ניתן לרפא פגם בהתנהלות בעל דין שלא התגונן בפסיקת הוצאות. כאמור, אין זו השאלה העומדת על המדוכה, וזו הייתה רלבנטית לאותה התדיינות שהתקיימה לפני הרשם במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, וכן במסגרת הערעור שהוגש על אותה החלטה. אלא שכאמור, ההלכות העוסקות בביטול פסק דין שניתן בהעדר אינן כה רלוונטיות בבחינת שאלת קיומו או העדרו של טעם מיוחד להארכת מועד שנקבע בחיקוק, כאשר תנאי הכרחי על המבקש להאריך את המועד הוא להצביע על הסיבה לאיחור.

14.        כידוע, בית המשפט רשאי להאריך מועד הקבוע בחיקוק בהתקיים טעמים מיוחדים שיירשמו, בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ״ד-1984 (להלן: "התקנות"), לפיה נקבע כדלקמן:

״528. מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."

15.        ומדוע "טעמים מיוחדים"? שהרי לא אחת נקבע כי האינטרס הציבורי וכן עקרון סופיות

הדיון השזורים זה בזה, מחזקים את הגישה לפיה הארכת מועד הקבוע בחיקוק תיעשה במשורה ולאחר שבעל הדין יציג טעמים מיוחדים לבקשתו.

ראו דברי כבי הנשיא, השופט מאיר שמגר ז"ל:

"האינטרס הציבורי מוכרח לבוא לידי ביטוי גם בהליכים בין בעלי דין פרטיים, והוא דורש את ארגונה של העבודה בבית המשפט בצורה כזאת, שכל אדם הנזקק לבית המשפט יוכל לקבל בו את הסעד אשר אותו הוא מבקש. חוסר הוודאות במועדים, התמשכות העניינים, הלאות בניהול ובקידום ההליכים, אשר יתלוו בהכרח לעבודתו של בית המשפט אם תגבר הנטייה שלא לקיים את הדרישות לביצוע פעולות פלוניות תוך זמן קצוב, כל אלה הן רעה חולה, שיש לשקוד על מניעתה, ואחת מן הדרכים למניעתה היא העמידה בלוח זמנים, כפי שהוא נקבע על-ידי הרשויות של בית המשפט, וההקפדה על קיומו."

(ב׳׳ש 261/87דניאל ש׳ הופר נ׳ החברה הישראלית לביטוח אשראי (ב.א.) בע״מ , מא)2) 692 (1987)).

עוד נפסק כי:

"נדרש "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור לאו דווקא משום שסדרי הדין מכוונים "להעניש" את מי שמפר את כלליהם, אלא משום שה״טעם המיוחד" משמש נקודת איזון ראויה בין אינטרס ה״חסינות" מפני המשכת ההליכים לאחר עבור המועד החוקי להגשת הערעור העומד לזכות המשיב כאשר מועד הערעור כבר חלף, לבין האינטרס של מבקש ההארכה, היכול להראות שיש בידו עילת השגה טובה על פסק-הדין, שעניינו יתברר. אינטרס אחר בשמירת המועדים שנקבעו בתקנות היא תקנת הציבור, המעוניין בבירור מהיר ויעיל של ההליכים התלויים בבית-המשפט. לפיכך, ומכוח אינטרס זה, אין בתי-המשפט נוטים להיעתר לבקשות לדחיית הדיון המוגשות להם, ולו גם בהסכמה - כיוון שדחיית מועדים עשויה לשבש את ההליכים התלויים ועומדים בבית-המשפט ולהאריך שלא לצורך את משך שמיעת התיקים בבית-המשפט, כמו שכתב הנשיא שמגר בב״ש 261/87הנ״ל [2].״

(ע״א 3857/96יוסף שגיא נ׳ תעשיות רוגוזין בע״מ [7 עמי], נב(2) 706 (1998)).

16.        עיינתי היטב בבקשת רשות הערעור המונחת לפני, וכן בבקשה להארכת מועד שהניח המבקש לפני בית משפט קמא, אך לא מצאתי בכל אלה הסבר לגבי אותו איחור בהגשת הערעור לפני בית משפט קמא, כשלושה חודשים לאחר שניתנה החלטתי בבקשת רשות הערעור הקודמת.

מוכן אני לצורך הדיון, לקבל את טענות המבקש בדבר קיומו של טעם מיוחד, לשם הארכת המועד להגשת ערעור לפני בית משפט קמא עד ובסמוך למתן החלטתי מיום 12.9.19 המוחקת את בקשת רשות הערעור הקודמת. אלא שאין בפי המבקש כל הסבר לגבי אותו איחור של שלושה חודשים מעבר לאותו מועד. אדגיש כאן, כי הבקשה שהניח המבקש לפני בית משפט קמא וגם זו שלפני, שותקת ביחס למרבית אותה תקופה, כך שהמבקש לא הצביע על סיבה לאותו איחור הנמדד על פני למעלה משלושה חודשים. על כן לא מצאתי גם להתעכב יתר על המידה על פסיקת בתי המשפט בהתייחסם לשאלה מהו טעם מיוחד.

בהקשר זה אציין בקצרה, כי בפסקי דין רבים נפסק כי לא ניתן לקבוע הגדרה אחת כללית לתפיסת כל המצבים המהווים טעם מיוחד, אולם נפסק בעבר כי ניתן להכיר בטעות של בעל דין ביחס למצב המשפטי או העובדתי ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה כמי שמהווה טעם מיוחד (ראו ע״א 6842/00משה ידידיה נ׳ סול קסט ואח׳ , פ״ד נה(2) 904, 909-910 (2001) (.

עוד נפסק בבש״א 5636/06נפתלי נשר נ׳ שלומי גפן (2006) (להלן: עניין נשר) : "אין חולק כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד; ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב. יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך. (ראו: דבריו של השופט שי לוין בע״א 796/79מועלם ני מטא ואחי, פ״ד לה(1) 376, 377). טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין."

17.        רק על מנת לסבר את הדעת, אציין כי המבקש שב במסגרת בקשתו לפני, בדומה לזו שהניח לפני בית משפט קמא על אותם הסברים הקשורים בבריאותה של באת כוחו הרלבנטים לתקופה שעד למתן פסק הדין בהעדר הגנה, ואולי גם בתקופה שלאחר מתן פסק הדין ועד להגשת בקשת רשות הערעור הקודמת. כך למשל צוין עניין אשפוזה של ב״כ המבקש בבית חולים ביום 16.1.19 וכן ירידה בזיכרון שעל-פי הנטען הייתה אקטואלית גם ביולי 2018. עוד מציין המבקש, כי ביום

10.11.19  אירע לבאת כוחו אירוע של איבוד הכרה והיא הייתה מצויה בימי מחלה עד ליום 10.12.19. אלא שהסברים אלה, ובהתעלם מהשגות המשיבה עליהם, עדיין אינם מסבירים את אותו איחור שחל בהגשת הערעור לפני בית משפט קמא והתקופה שחלפה מאז 12.9.19 ועד למועד הגשתו ב-

10.12.19  ולמצער עד ליום 10.11.19 בו על פי הנטען אירע לבאת כוח המבקש אירוע של איבוד הכרה.

18.        על כן, משלא הצביע המבקש על סיבת האיחור, לא הניח למעשה ולו לכאורה טעם מיוחד להארכת מועד הגשת הערעור בתקופה מיום 12.9.19 עד למועד הגשתו בפועל, או עד ליום 10.11.19, ובדין נדחתה בקשתו להארכת המועד. ודוק: לשם הארכת מועד להגשת ערעור, כאשר במקרה שלנו מדובר באיחור משמעותי של חודשים, אין לראות בסיכויי הערעור וזכות הגישה לבדם, כדי לקיים אחר הדרישה של טעמים מיוחדים שהרי נפסק, כי גם איחור קצר איחור הוא, הואיל ונדרשת הקפדה על המועדים שנקבעו בחיקוק, ומתוך הגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד (בש״א8470/01בן עמי יעקב נ׳ ל.א.ד.ן חברה קבלנית בע״מ (22.11.01) וכאמור בעניין נשר, במסגרתבחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך, וככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד.

19.       לפני סיום, אציין גם כי אין ממש בטענת המבקש לפיה שגה בית משפט קמא עת נתן החלטתו מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה להארכת המועד, ובכך נמנעה ממנו האפשרות להוסיף ראיות וטיעונים בתמיכה לעתירתו להארכת המועד. תקנות סדר הדין האזרחי אינן מכירות בחובה כזו ובהתאם לתקנה 50 בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה והתשובות בלבד, ובכל מקרה הרי שעל הבקשה לפרט את כל הטיעונים כולל אסמכתאות וכן לבקשה יש לצרף תצהיר לשם אימות העובדות שביסודה. גם בהנחה והיה מתקיים דיון לפני בית משפט קמא הרי שלא היה בכך כדי להכשיר העלאת טיעונים שזכרם לא עלה במסגרת הבקשה, ובוודאי גם לא הגשת אסמכתאות או ראיות. מכל מקום, גם במסגרת בקשתו להארכת מועד, וגם במסגרת בקשת רשות הערעור שלפני, המבקש אינו מציין טענות או עובדות נוספות שהחסיר מבקשתו אשר מבססים את אותו טעם הנדרש לשם הארכת מועד להגשת הערעור.

20.       אשר על כן , הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תעביר מתוך כספי העירבון את הסך של 5,000 ₪ לידי ב״כ המשיבה בגין ההוצאות שנפסקו לטובתה ואת היתרה יש להשיב לידי ב״כ המבקש, עבור המבקש.

מותר לפרסום ללא שמות הצדדים ובהשמטת פרטים מזהים.

ניתנה היום, י״ז אב תש״פ, 07 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.

סארי ג׳יוסי, שופט


 

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים


 

רמ״ש 34540-03-20


 

9מתוך 9


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דרג את הכתבהדירוג כתבה החלטה בבקשת רשות ערעור על הארכת מועד ערעור (רמ"ש 34540-03-20): 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים
צור קשר דיני משפחה וגירושין צור קשר

צור קשר

checked
יצירת קשר
יצירת קשר מהירה
עבור לתוכן העמוד