תביעה להשבת דמי מזונות ששולמו ביתר

החזרת מזונות- סעיף 16 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959

16 (א) מי שנתן מזונות מעל למוטל עליו ולא התכוון ליתן מתנה, רשאי לדרוש החזרת היתרה ממי שקיבלה או ממי שנתן פחות מן המוטל עליו ובמידה שנתן פחות מן המוטל עליו,.

)ב) מי שנתן מזונות שלא היה חייב בהם ולא התכוון ליתן מתנה' רשאי לדרוש החזרתם ממי שקיבלם או ממי שהיה חייב בהם ובמידה שהיה חייב בהם.

 לעניין תביעת החזרת דמי המזונות ששולמו ביתר:  גם הוראות סעיף 16 לחוק לתיקון דיני המשפחה מזונות לא יסייע בנסיבות העניין לאב. גם לו אניח כי האב לא התכוון ליתן מתנה בדמות התשלום העודף הרי שהסעיף הנ"ל מקנה למי ששילם ביתר רשות לדרוש ובמלים אחרות – לתבוע השבה. אולם אין הסעיף קובע הוראה קוגנטית המחייבת השבת הסכומים. לשון אחר – גם במקרה זה מסור הדבר לשיקול דעתו של בית המשפט על פי הכללים המנחים שנקבע ובפסיקה וכפי שפורט לעיל.

הסכומים שבמחלוקת שולמו כתשלומי מזונות הרי שהאב עצמו מודה ששילם את החיוב בהוראת קבע על חשבון מזונות. בנסיבות אלה אין כל סיבה להניח שסכום שגם לפני מספר שנים היה על הרף הנמוך לא שימש לכלכלת הקטינה ובוודאי שסכומים אלה שולמו לפני זמן רב ו"נאכלו".בהתחשב בסכומים הנתבעים גם לו יצומצם הסכום נוכח טענת ההתיישנות המסקנה המסתברת היא שהוראה בדבר השבתם אף לא תיטיב עם הקטינה הסמוכה על שולחן אימה.

תמוה בעיני כיצד ממשיך האב מזה שנים רבות ולא חודשים ספורים למשל לשלם ביתר סכום שלשיטתו הוא סכום משמעותי שכן לטענתו אין לו כל רכוש מבלי לשנות את תמונת המצב. הדבר מטיל צל תחילי מסוים על גרסתו. אולם גם לו אקבל את גרסת האב לפיה הותיר את התשלום על כנו בטעות נמשכת בת שנים הרי שאין מדובר בהסבר שיש בו כדי להוביל להשבה על חשבון מזונות וצרכי קטינה עת האב עצמו נטל את הסיכון שבאי מעקב אחר תשלום המזונות הנטען.

אף אין כפי הנראה מחלוקת שהאב איננו מקיים כל קשר עם הקטינה בנסיבות אלה ובמיוחד בהתחשב בהוצאות העודפות שיש להניח מושתות על האם ביחס לקטינה גלל כך חיובה עתה בתשלום סכום כספי שגם לשיטת האב איננו מבוטל איננו צודק בנסיבות העניין גם מטעם זה.

לא מצאתי לקבל את טענותיו הלאקוניות של האב בדבר עשיית עושר שלא במשפט. זאת הואיל והאב עצמו טען שמדובר אך בטעות מצידו ולא הוצגה כל ראייה לכאורה בדבר המשך קבלת הכספים ששילם האב מיוזמתו בהוראת קבע על ידי האם בכוונת מכוון כלשהיא לעניין זה חרף העובדה שקבעתי את התביעה לשמיעת ראיות וויתרו הצדדים על שמיעת ראיות מיוזמתם ואין לאב אלא להלין על עצמו בהקשר זה. הדברים יפים במשנה תוקף עת ממילא גם לחוק עשיית עושר ולא במשפט– מקנה לבית המשפט עצמו שיקול דעת לפטור מחובת השבה בנסיבות המפורטות בו..