מזונות ילדים ושיעורם למס

ערכנו בשנתיים האחרונות מחקר השוואתי מקיף ביותר, שתמציתו נכללת במאמר זה, הכולל השוואת של כ 6 שיטות כלכליות שונות.
הגענו למסקנה, כי דרך המלך, בפסיקת דמי מזונות הראויים, הינה כפי העולה מלוחות הלמ"ס, לוחות רשות המיסים, המחקר של בנק ישראל ושיטת הגמישויות של שראל וקרליניסקי.

 שיטות אלו מתקנות את הכשלים שבשיטות האחרות, ולמרות שהינן מחשבות באופנים שונים ביותר, הינן מגיעות לתוצאות דומות מאד.
נראה , שנכון לקבוע כי הטווח שבין שיטת הגמישויות והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הינו הטווח המשקף נכונה את הוצאות ההורים על גידול ילדיהם.

יש לציין כי שראל וקרלינסקי בעצמם הציבו כטווח את שיטת הגמישויות ושיטתו של גרונאו, אך לאחר שהתברר, כי לוחות הלמ"ס ורשות המיסים הינם קרובים יותר לשיטת הגמישויות, וכי פרופסור גרונאו עצמו, מאשר כי המודל של הגמישויות הינו שיכלול נכון של המודל שלו(ועדת שיפמן), הרי שהטווח המשקף נכוחה את הרגלי הצריכה, נע סביב תוצאות הלמ"ס והגמישויות, כטווח המשקף את העלויות הראליות של גידול הילדים.

יש לשים לב, כי בחישוב נכון ובניתוח מקצועי של סוגי המוצרים והתחשבות בזמני השהות, הרי שגם לשיטת גרונאו, שהינה גבוה באופן משמעותי מכל שאר שיטות המדידה, חיוב דמי מזונות נמוך בהרבה מהמקובל, כפי שמשתקף במחשבון המזונות של קהלת.
משכך, הנני סבור כי באופן פרקטי הנכון ביותר להשתמש במחשבון שבנו בפורום קהלת ע"מ לקבוע את דמי המזונות.
יש לשים לב כי מחשבון זה בנוי לפי בע"מ 919/15, לפיכך, במידה ומטילים על האב לבדו את עלות גידול הילדים, גם בזמן שהותם אצל האם , הרי שיש להציב בהכנסות הורה א' במחשבון את הספרה 0, כך, שהמחשבון יחשב כמה על האב להעביר לאם, ללא התחשבות בהכנסתה שלה.

כמו כן, סבור אני כי גם אלו הסוברים שיש לחייב את האב כאדם בינוני, הרי שבילדים מעל גיל 6 נכון לחייבו לפי עשירון 1 גם אם הכנסתו גבוהה יותר.

https://kohelet.org.il/מחשבון-דמי-מזונות

 
סיכום ומסקנות
א. האב חייב לזון את ילדיו מתקנת אושא עד גיל 6, ולאחר מכן מדין צדקה.
ב. תקנת הרה"ר משנת תש"ד האריכה את החיוב לגיל 15, ונחלקו הפוסקים אם כחיוב תקנת אושא ממש או רק מגדרי הצדקה, אך בכפיה.

ג. תקנת הרה"ר משנת תשל"ו ותש"מ האריכה את החיוב לגיל 18 אך לא התקבלה והחיוב נשאר מגדרי הצדקה.

ד. חיוב מזונות מכח התקנות ובכפיה, הינו חיוב כדי צרכם בלבד ולא כחיובו לאשתו, שהוא לפי עושרו ולפי כבודו וכבודה.

ה. נחלקו הפוסקים אם גדר כדי צרכם הינו כעני שבישראל, כחיובו לבת אשתו ["לב מבין" ו"חלקת מחוקק"] או כפי צרכיהם ההכרחיים המקובלים באדם בינוני [הגר"מ אליהו ועוד].

ו. לכו"ע יש לחשב את צרכיהם  הראליים ועליו לספקם במוצרים או בכסף, אך אי אפשר לכופו מעבר לצרכים אלו [דין די מחסורו איננו שייך לכל, אחד, ולא שייך בכפיה אלא בעשיר ביותר ואכמ"ל].

ז. הדיין/השופט  מחויב לדון דין אמת לאמיתו, ולפיכך אין לו לסמוך על השערות לא מבוססות, אע"פ שהתקבלו בפסיקה ובפרקטיקה של ביהמ"ש ובתי הדין, כל עוד אין סימוכין בהלכה ובמציאות לפסיקה זו.

ח. במסע שיצאנו אליו לבדיקת הנתונים הגענו לאותן תוצאות, הן כשבדקנו מה אנשים מוציאים על ילדיהם ועל עצמם, והן כשבדקנו מהם הצרכים המומלצים ולאחר שתמחרנו אותם נכון, הגענו לאותה תוצאה גם מהכיוון הזה.

ט. לאור השוואת המחקרים של הלמ"ס, רשות המיסים, שראל-קרלינסקי, בנק ישראל בשיתוף ביה"ס למדיניות ציבורית וכלכלה של האוניברסיטה העברית, פרופסור קומונור, פרופסר גרונאו ופעמונים, אנו רואים, כי הסכום אותם נוהגים אנשים להוציא עבור צורכי ילדיהם, הינו נמוך באופן דרמטי מהסכום הנהוג בפסיקה. עוד רואים אנו כי 6 גופים שונים הגיעו לסכומים דומים מאד, זאת למרות שביצעו את עבודות המחקר ללא ידיעה זה מזה, ובמתודות חישוב שונות זה מזה, דבר המראה, כי אכן זו התמונה האמיתית המשתקפת מהמציאות הכלכלית בישראל.

י. בכדי לפשט את עבודת הדיינים והשופטים, נראה שהשימוש במחשבון של פורום קהלת, לפי שיטת הגמישויות, [ולא בשיטה הישנה של גרונאו המופיעה במחשבון], יביא אותנו לפסיקה נכונה ומאוזנת, המשקפת נכוחה את רמת החיים של הילדים טרם הגירושין.

יא. לפי ההלכה, אין לחייב מעבר לעני שבישראל ולכל היותר כאדם בינוני דהיינו הכנסות של 4,800 ₪ נטו(שכר מינימום) או 6,500 ₪ נטו לחודש(שכר חציוני).

יב. ככל ומטילים את עלות גידול הילד רק על האב הרי שאין להתחשב בהכנסת האם, ושכרה במחשבון[הורה א] יועמד על 0 הכנסה.