עורך דין משפחה וגירושין בתל אביב

ראול ולנברג 18 מתחם CU מגדל C קומה 2 , רמת החייל, תל-אביב טלפון: 03-6161535 נייד: 0544705733  Email:office@rotenberglaw.co.il

צור קשר


 מעונין בקבלת ניוזלטר

האם קשר מחוץ לנישואין במשך 17 שנים מהווה קשר עם ידועה בציבור ומזכה אותה בחלק מהירושה? זכויות ידועה בציבור

 מאהבת ידועה בציבור?

 

זכויות ידועה בציבור ברכוש העיזבון

שתי נשים משני צדי המתרס– מן העבר האחד קשר מחוץ לנישואין - המאהבת של המנוח, אשר מבקשת כי יקבע שהייתה בת זוגתו של המנוח  והידועה בציבור שלו, וזכאית לרשת מחצית מן הרכוש שנצבר על ידו במהלך חייהם המשותפים, ומן העבר האחר הנתבעת, רעיית המנוח, אף בשעת פטירתו, ואם ילדיו, אשר מבקשת כי עתירת התובעת תדחה מכל וכל. 

 

עתירת המאהבת למתן פסק דין הצהרתי לפיו הייתה ידועה בציבור של המנוח 

בתובענה שלפניי עותרת התובעת למתן פסק דין הצהרתי לפיו הייתה ידועה בציבור של המנוח למרות שהיה נשוי אותה עת , המאהבת טוענת כי היא זכאית למחצית מכלל הרכוש (כידועה בציבור), חלוקת הרכוש שנצבר על ידו בתקופת חייהם המשותפים של השניים ולזכויות הסוציאליות המוקנות לידועה בציבור בדין מתוקף מעמדה ככזו. 

 

המאהבת שניהלה קשר מחוץ לחיי הנישואין עם אדם נשוי היא התובעת,  גרושה ואם לשני ילדים וטוענת  כי הייתה ידועה בציבור של המנוח מאז שנת 1998 ועד מועד פטירתו.
הנתבעת הייתה רעיית המנוח מאז נישאו זה לזו בחופה וקידושין בשנת 1973 אשתו של המנוח עד מועד פטירתו. מנישואיהם נולדו להם חמישה ילדים משותפים.
המנוח והמאהבת התובעת כידועה בציבור עבדו יחד במקום עבודתו ושם גם נוצרה ההיכרות והרומן ביניהם. המנוח נפטר בבית המשותף לו ולנתבעת, אשתו משך השנים.

 

 

תביעה להכרה כבעלת זכויות של ידועה בציבור

תחילה הוגשה תובענת הידועה בציבור כנגד האישה וחמשת הילדים המשותפים לה ולמנוח, אך הילדים הסתלקו מחלקם בעיזבון המנוח לטובת אמם, הנתבעת. יש לברר תחילה השאלה האם היו המנוח והמאהבת ידועים בציבור?, תוך מתן הזכות לתובעת להוכיח קיומה של כוונת שיתוף באשר לנכס כזה או אחר, אך בלא שיוסג גבולו של בית הדין לעבודה בכל הנוגע לזכויות הסוציאליות להן טוענת התובעת כתוצאה ממערכת היחסים עם המנוח ואגב פטירתו.


נוכח הקוטביות בגרסאות הצדדים ובהינתן כי שתיהן נאחזו בעמדותיהן, נקבע ההליך לשמיעת ראיות; התקיימו שתי ישיבות הוכחות במסגרתן נשמעו עדויות הצדדים והעדים מטעמן, ובתומן ניתנה הוראה על הגשת סיכומים בכתב, אשר הצדדים פעלו על פיה.

 

האם היו המנוח והמאהבת ידועים בציבור?

התובעת והמנוח ניהלו קשר רומנטי. משכך, המחלוקת הנטושה בין הצדדים היא, אפוא, באשר לטיבו של הקשר ביניהם - האם מדובר היה במערכת יחסים של ידועים בציבור או שמא הייתה התובעת מאהבת של המנוח, ותו לא.

לטענת התובעת היו המנוח והיא בני זוג ידועים בציבור משך 17 שנים וראו עצמם כבעל ואישה לכל דבר ועניין; המנוח היה שותף פעיל בגידול ילדיה והיה מעורב בחינוכם, לרבות  במסגרות החינוך בהן למדו; המנוח והיא נהגו לבלות יחדיו כבני זוג, והגיעו יחד לאירועים שונים, טסו לחופשות משותפות בחו"ל;  התגוררו יחד עד שנת 2004 במהלכה התגלה כי המנוח חולה בסרטן, ולצורך ההחלמה ממחלתו הוא נדרש לשוב לביתם המשותף שלו ושל אשתו למרות זאת וכטענת התובעת, המשיך המנוח ללון בביתה לסירוגין.


 

עובדת היותם בני זוג ידועים בציבור הייתה ידועה לכל.

התובעת צירפה לכתב התביעה תמונות משותפות שלה ושל המנוח ואסופת מכתבים אשר לטענתה נכתבו לה ועבורה ע"י המנוח, בהם, בין השאר, מכנה הוא אותה "אשתי" ומצהיר על אהבתו העזה כלפיה ועל רצונו לנהל עמה חיי זוגיות עד אחרית ימיו.

מנגד טוענת הנתבעת, כי מדובר בתביעת סרק הנגועה בשיהוי ואף בהתיישנות. לטענתה, יש לראות בתובעת לכל היותר פילגשו של המנוח, והדבר עולה בבירור אף מן הראיות שהוצגו בפני בית המשפט מטעמה של התובעת (עדויות העדים והמכתבים). לדידה, מערכת היחסים שנרקמה בין התובעת והמנוח איננה עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה להכרה בבני זוג כידועים בציבור,  שעה שהם לא התגוררו יחד, לא ניהלו משק בית משותף, לא הוכחה כל כוונת שיתוף ביניהם, ואף נהפוך הוא - כל שהוכח הוא קיומה של הפרדה רכושית מלאה.

 

הגדרת ידועים בציבור

ידועים בציבור הם בני זוג שהחליטו לקשור גורלם זה בזה, לקיים אורח חיים משותף כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין, אך מטעמים השמורים עמם נמנעו מלמסד יחסיהם הזוגיים בנישואין דתיים או אזרחיים. ההכרה המשפטית בבני זוג כ'ידועים בציבור' נועדה להשוות את מעמדם של בני זוג החיים יחד כנשואים, למעמדם של בני זוג נשואים (ע"מ (חי') 264/05 פלונית נ' אלמוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

ההלכה הפסוקה קבעה שני תנאי סף לקיומה של מערכת יחסים של ידועים בציבור: האחד – חיי משפחה והשני – ניהול משק בית משותף. ראו: ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד(1)617; ע"א 79/83 היועמ"ש נ' שוקרן, פ"ד לט(2)690.

 

אחד המבחנים המרכזיים שנקבע בפסיקה לצורך בחינת קיומו של התנאי הראשון, שעניינו הוא, כאמור, חיי משפחה, הוא תקופת חיים משמעותית. תקופת חיים משמעותית מהווה אינדיקציה לאומד דעתם של הצדדים לקיים קשר קבוע ארוך טווח נושא חובות וזכויות הדדיות, ולפיכך היא נדבך בעל משקל רב בבחינת קיומם של "חיי משפחה" (ע"מ (חי') 264/05 פלונית נ' אלמוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

התנאי השני שעניינו, כאמור, ניהול 'משק בית משותף', הוא פועל יוצא מחיי המשפחה המשותפים כמקובל בין בעל ואשה הדבקים זה בזה בקשר של גורל חיים (פרשת נסיס הנ"ל).


גם בבחינת קיומו של 'משק בית משותף' יש להתחקות אחר מאפיינים הקיימים בניהול משק בית ע"י בני זוג נשואים, כגון מגורים תחת קורת גג אחת, ניהול חשבון בנק משותף וכיו"ב. ראו:  פרשת פלונית הנ"ל; רע"א 9755/04 ביטון נ' קצין התגמולים (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

מבחנים אלה הם מבחנים עובדתיים ולכן השאלה אם פלונית היא או הייתה ידועתו בציבור של אלמוני היא שאלה שבעובדה אשר על הערכאה המבררת להכריע בה עפ"י התשתית הראייתית שהובאה בפניה (ע"א 1966/07 אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, פורסם במאגרים האלקטרוניים).


מהם המבחנים בפסיקה לקביעת ידועה בציבור?

  1. מגורים משך שנים ארוכות תחת קורת גג אחת המשמשת להם מעון משותף, בה הם מעבירים עתותיהם;
  2. יציאות ובילויים יחד לבד ועם אחרים;
  3. דאגה האחד למשנהו מי במימון ומי בביצוע מטלות הבית;
  4. מבחן סובייקטיבי ודינמי – "אין לך מתכונת אחת של 'חיי משפחה' ב'משק בית משותף' המצויה אצל כל הזוגות הנשואים. שונים הדברים מזוג לזוג לפי השוני בגילם, השכלתם, מזגם, השקפת עולמם, ארץ מוצאם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם וגורמים אחרים שלא נצליח למנותם ולמצותם".

נטל ההוכחה בפסיקה לקיומם של יחסי "ידועים בציבור"

  1. בעניין נטל ההוכחה לקיומם של יחסי "ידועים בציבור" נקבע בפסיקה כי הוא רובץ לפתחו של הטוען למעמד של "ידוע בציבור" (ע"א 714/88 נירה שנצר נ' יובל ריבלין, פ"ד מה(2)89).
  2. נוכח המשקל הרב שהוענק בפסיקה לתפיסה הסובייקטיבית של יחסי בני הזוג בינם לבין עצמם, ניתן לבסס כמובן הממצאים על עדותם של בני הזוג בכל הנוגע לתפיסתם את מערכת היחסים ביניהם, אך יש לעשות כן בזהירות ולהתייחס בחשדנות מסוימת כלפי עדותו של מי מהם המבקש לשלול קיומה של מערכת היחסים הנטענת (תמ"ש (טב') 234-01-11 ס.ע. נ' נ.א., פורסם במאגרים האלקטרוניים).
  3. על בית המשפט ליתן דעתו להתנהגות בני הזוג במהלך השנים, כפי שעלתה בעדויותיהם – בבחינת עובדות – תוך הסתייעות בעדות בני הזוג כעדות מסתברת יותר והמתאימה לאותה התנהגות. ראו: פסק דינו של כב' השופט אסף זגורי בתמ"ש (טב') 234-01-11 הנ"ל; פסק דינו של כב' השופט שאול שוחט בתמ"ש (ת"א) 51990/98; 51941/98 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים האלקטרוניים); תמ"ש (ת"א) 16870/00 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

בנסיבות המקרה שלפני ושעה שאין המדובר בגבר ואישה המביאים בפני בית המשפט טענות סותרות באשר לטיב מערכת היחסים ששררה ביניהם, כי אם באישה ובאלמנת האיש, כזכור, ומטבע הדברים לא ניתן לשמוע עדותו, הרי שהנטל המוטל על כתפי התובעת להוכיח כי הייתה ידועה בציבור של המנוח בימי חייו הוא נטל מוגבר (ע"א 5997/92 מלק נ' מנהל העיזבון הרב יהושע דויטש,  פורסם במאגרים האלקטרוניים).  


המאהבת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה כידועה בציבור

לאחר עיון בכל אשר מונח לפניי ושמיעת עדויות הצדדים ויתר העדים שהוזמנו על ידם, ולאחר ששקלתי בדבר, באתי לכלל מסקנה, כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, ודין התביעה להידחות. להלן יובאו נימוקיי.

מתוך הראיות שהונחו לפניי עולה בבירור, כי התובעת והמנוח ניהלו רומן במסגרתו נסעו יחדיו לטיולים בחו"ל, השתתפו באירועים שונים הקשורים במקום העבודה המשותף אותו חלקו בעבר ובאירועים המשפחתיים של התובעת, ואשר כלל גם שהייה ובילוי של המנוח בבית התובעת.

 

הקשר שנרקם והתפתח בין המנוח והמאהבת נשא אופי של מערכת יחסים בין אדם נשוי ופילגשו

הקשר שנרקם והתפתח בין המנוח והתובעת נשא אופי של מערכת יחסים בין אדם נשוי ופילגשו, בלא כל היבט שיתופי שהוא, וזהו האופן בו ראו אותו המנוח והתובעת עצמם והמעגל החברתי והמשפחתי הסובב אותם.
אכן, עצם היות המנוח נשוי לנתבעת אין בה כשלעצמה לשלול האפשרות כי מערכת היחסים בינו ובין התובעת הייתה של ידועים בציבור (ע"א 384/61, מ"י נ' פסלר, פ"ד ט"ז 102).

 

בנסיבות המקרה שלפניי שוכנעתי, כי במקביל לקשר שניהל עם התובעת המשיך המנוח לנהל חיי משפחה תקינים ורגילים עם הנתבעת ועם ילדיהם המשותפים, תוך שהוא רואה בתובעת מאהבת, נהנה מיתרונות הקשר עמה ומקפיד לבלום שוב ושוב ניסיונותיה להפוך קשר זה לקשר מחייב:

 

המנוח לא עשה שום מהלך שהוא לקראת גירושין מן הנתבעת -התובעת עצמה הודתה כי הוא מעולם לא הגיש תביעת גירושין , חרף הפצרותיה ובקשותיה הרבות כי יעשה כן:" ש. האם ביקש להתגרש מאשתו, בכל זאת היה נשוי. ת. הרבה מאוד פעמים.  ש. מה עלה בגורל הבקשות שלך ל... להתגרש מאשתו. ת. התנהלו מלחמות בינו לבין אשתו וחוסר הסכמה" .

מהחומר המונח לפניי עולה, כי המנוח אמנם התלווה לתובעת לאירועים שונים הקשורים במקום העבודה המשותף שלהם ובאירועים המשפחתיים שלה, ואף סייע בארגון מסיבת בר המצווה של בנה.

 

לצד זאת ובניגוד גמור להתנהלותו האמורה, נמנע המנוח מלהופיע עם התובעת באירועים המשפחתיים שלו, כעולה גם מעדות התובעת עצמה  הדבר עולה גם מעדותו של חבר אשר העיד מטעם התובעת וציין, כי השתתף בחתונת אחד  מילדי המנוח, בה לא נראו המנוח והתובעת כבני זוג.

 

בחגי ישראל בילה המנוח בחיק משפחתו עם הנתבעת ועם ילדיו ולא עם התובעת. התובעת אישרה בעדותה, כי בראש השנה ובפסח נהג המנוח לבלות עם רעייתו ועם ילדיהם, עת לדבריה, הוא עשה כן עפ"י בקשתה והתעקשותה על כך ; וכן עדות מכר שהעיד מטעם התובעת.

 

יוער, כי בניגוד לטענת התובעת שוכנעתי שהמנוח בחר לבלות עם בני ביתו בימי חג ומועד ללא הבחנה, ולראיה, פטירתו בערב חג הסוכות, לאחר סעודת החג עם הנתבעת וילדיהם המשותפים, בחדר השינה המשותף שלהם.

 

ידועה בציבור זכויות ירושה

בצוואת המנוח אשר נחתמה בשנת 2013, במועד בו לשיטת התובעת, היה הקשר בין השניים כבן 15 שנה, בחר הוא לצוות מלוא עזבונו לרעייתו ולילדיהם המשותפים, תוך הדרה מוחלטת של התובעת: "ש. את אמרת שהלכת לבית הדין הרבני לעיין בצוואה. ת אשרי כי בצוואה שעיינת בה, המנוח חילק את רכושו חצי לרעייתו וחצי לילדיו. ת.  אכן כן".

 

המנוח בחר גם להדיר התובעת מכל זכות שהיא בכספים אשר נצברו על שמו בקרנות ובקופות השונות: "ש. תאשרי שהמנוח גם לא רשם אותך כמוטבת בשום קרן ובשום קופה שלו. ת.אכן כן".

 

המנוח סירב לפתוח חשבון בנק משותף עם התובעת, כעולה מעדותה שלה: "ש. אמרת קודם שביקשת מהמנוח לפתוח איתו חשבון בנק. אני מבין שהוא סירב לבקשתך. ת. נכון" , תוך שהוא ממשיך לנהל שני חשבונות בנק משותפים עם הנתבעת.

 

חרף העובדה, כי במקום העבודה שלהם לא הוסתר ע"י המנוח הקשר שלו עם התובעת, עשה הוא כל שלאל ידו לשם הסתרתו מעיניהם של בני משפחתו -  הנתבעת וילדיהם המשותפים. התובעת ציינה בעדותה, כי במהלך תקופת האשפוז של המנוח בבית החולים הוא מנע ממנה להגיע לבקרו: "....בכל מהלך הניתוח וגילוי הסרטן  לא הייתי כי הוא לא הסכים שאגיע כדי לא ליצור מצב לא נעים עם המשפחה, הוא ביקש לא להגיע, חד משמעי.

 

כשהם הלכו אני הגעתי בשעות המאוחרות לטיפולים הכימותרפיים, לניתוח של הסרת הגידול הסרטני, מי התלווה אליך בשנים בהם נאבק במחלה.  ת. אתה לא יכול להגיד בשנים הוא נאבק במחלה. בין השנים  2002 שהתגלתה המחלה ועד שנת 2004,  אני הייתי. בשנת 2004, שהוא עבר את הניתוח, כבר לא יכולתי להיות נוכחת, מהסיבה לא להיפגש עם המשפחה הזו,  לפי בקשתו. ש.טיפולים כימותרפיים הוא עבר. ת.עבר. ש.את היית איתו. ת.לא.  ש.כשאומר בנו של המנוח שהוא זה שהיה איתו בעת שעבר טיפולים כימותרפיים הוא ישן בחדרו בבית החולים, היתה תורנות של האחים ושל אשתו, כשהוא היה בבית חולים שיקומי בבית החולים מספר חודשים, הוא משקר. ת. עניתי לך ואחזור שוב. מהרגע ש.... עבר ניתוח ועד לסוף הטיפולים הכימותרפיים הבודדים שהיו לו, כי אח"כ הוא נכנס למחקר, גם את זה אתם לא יודעים, אני לא הייתי נוכחת באישורו ובבקשתו כדי שלא אפגוש את המשפחה".

 

עדות זו אף עולה בקנה אחד עם עדות הנתבעת לפיה עד יום מותו הכחיש בפניה המנוח, כי ניהל קשר רומנטי עם התובעת. יצוין, כי עדות התובעת אשר צוטטה לעיל סותרת את טענותיה שלה לפיהן התלוותה למנוח לכל הטיפולים הרפואיים אותם נאלץ לעבור משנת 2004 ועד מועד פטירתו (ראו סעיף 15 לסיכומי התובעת).

 

המנוח לא ראה בידועה בציבור כבת זוגו ורעייתו כנטען על ידה, לא ראה בה שותפתו לחיים

עדויות הנתבעת ובן המנוח נמצאו מהימנות עליי, ושוכנעתי כי כל עוד היתה נשמה באפו ולמרות בגידתו בה, הייתה היא רעייתו של המנוח בכל מובן שהוא ולא רק בהיבט הפורמאלי.

העולה מן האמור הוא, אפוא, כי המנוח לא ראה בתובעת בת זוגו ורעייתו כנטען על ידה, לא ראה בה שותפתו לחיים, וחרף נסיונותיה, לא הסכים לנהל עמה חיי שיתוף הן  בהיבט הכלכלי והן בהיבט המשפחתי והאישי.

בעניין זה מצאתי לציין, כי עיון במסמכים הנחזים כמכתבים שנכתבו לתובעת ע"י המנוח מעלה, כי יכול בהחלט שהמנוח נהג בתובעת בחוסר הגינות, עת נטע בלבה תקווה כי ביום מן הימים תהפוך לרעייתו ובתוך כך ציפה כי תנהג כלפיו באורך רוח ותתחשב במצבו, אך בד בבד עם זאת וכפי שפורט לעיל, התנהגותו העקבית והברורה מלמדת, כי הוא ראה בה מאהבת שלו בלבד. נהיר, כי המנוח נהנה משני העולמות אותם ברא לעצמו – עולם גלוי ומעשי ובו רעיה, ילדים, חיי משפחה ושיתוף רכושי מלא ולצדו עולם סמוי, אף אם נחשף לעתים לעיני הציבור, אליו נהג לחמוק מעת לעת בו מאהבת פנויה המצפה לו ומקבלת אותו בזרועות פתוחות, ובו נתן דרור למלים וליצירת אשליות, תוך הקפדה עקבית על הדרתה מעולמו האחר.   

למען הסר ספק יובהר, כי התרשמתי שהתובעת אכן אהבה את המנוח בכל לבה וקיוותה לנהל עמו חיי זוגיות מלאים כשל בעל ואישה. עם זאת, בחינה אובייקטיבית של התנהלות השניים מעלה, כי מדובר היה בקשר א-סימטרי בכל מובן שהוא, והאופן בו ראתה התובעת את הקשר ביניהם אינו אלא משאלת לב שלה בלבד, עת מנגד ראה בכך, כאמור, המנוח סידור נוח, בו ממלאת התובעת אחר מאווייו השונים במסגרת קשר בלתי מחייב המאפשר לו להגן על מקומם של רעייתו ושל יתר בני ביתו בחייו בהם ראה משפחתו האמיתית והיחידה.

 

לצד משאלתה ותקוותה נראה, כי התובעת עצמה, חרף טענותיה, הבינה שמקומה בחיי המנוח היה כמאהבת שלו, ולא מעבר לזאת:

התובעת הודתה, כי ידעה שהוא נשוי "ולקחה זאת בחשבון והחליטה להמשיך ולחיות איתו".

 

התובעת הודתה, כי המנוח בחר, עפ"י רצונו ושיקול דעתו, מקום הלינה שלו מדי לילה, תוך שידעה כי בלילות שאינו חולק עמה יצועו, הוא עושה כן בבית המשותף לו ולנתבעת, וקיבלה זאת בהבנה מלאה: "ש. את כותבת בסעיף 21 לכתב התביעה, שהמנוח בחר להתגורר לסירוגין בביתה של התובעת למה הכוונה במילה בחר. ת. היו ימים אצלי, והיו ימים ב.... זו הייתה בחירה שלו.  נתתי לו לחבור.

 

התובעת הודתה, כי לא פעלה למען הכרה בה כידועה בציבור של המנוח מול הגורמים השונים כגון: המוסד לביטוח לאומי, קרן הפנסיה של מנורה מבטחים, מקום העבודה שלו ב...., הרשם לענייני ירושה וכיו"ב.

 

חלוקת הרכוש ידועה בציבור 

חרף עתירתה לשיתוף בנכסי המנוח, אין היא מסכימה כי שיתוף זה הוא הדדי, ולשיטתה יורשיו, הבאים בנעליו, אינם זכאית לקבל מחצית מן הזכויות שנצברו על שמה ועל ידה בתקופת החיים המשותפים שלהם כטענתה.

 

עמדה זו מדברת בעד עצמה, ומכרסמת כרסום של ממש בטענותיה לעניין כוונת השיתוף שהייתה לכאורה למנוח ולה.

התובעת אף הודתה, כי מעולם לא שוחחה עם המנוח על ענייני ממון, בין משותפים ובין נפרדים.

תמוה, אפוא, כיצד יכולה היא להניח, דווקא לאחר פטירתו, שהייתה לו כוונה לשתפה באופן מלא ברכושו. 

 

ניתן ללמוד רבות על אופי הקשר שהיה בין המנוח והתובעת מדבריה שלה: "ש. לכן אני שואל אותך, אחרי שהסתיימו הטיפולים בסך הכל היה מדובר בביקורת של פעמיים בשנה, ולאחר מכן פעם בשנה, מדוע המנוח לא חזר להתגורר בדירתך ב.... ת. למנוח  היתה מונית משך 7 שנים הוא ביצע הסעות מ... ל... מ... ל... פעמים ביום, היה נוח כשהוא מביא את ההסעה מ... ל..., הוא בא אלי, חצי יום לילה לא משנה זה נשאר כמו שהוא עד להחלטה לפני שנתיים, כשהחלטנו שאנו עוצרים את כל המהמורה הזו ועוברים לגור  ביחד ב...., אך לצערי לא יצא לפועל.   אני משכתי חזרה את טופס הפנסיה שלי.  הובטח לי ממנו שנעזוב את העיר ונעבור לגור ביחד" .

הדברים האמורים מחזקים בבירור המסקנה, כי מדובר היה בסידור נוח עבור המנוח, שעבד לאחר פרישתו מהעבודה כנהג מונית. בית התובעת היה עבורו נווה ראוי בו מצא מנוחה בין נסיעה לנסיעה, כתף חמה ולב שומע, אך בסופו של יום נהג דרך קבע לשוב לביתו ולרעייתו.


כאמור, מצאתי כי עדות הנתבעת הייתה מהימנה וקוהרנטית, ושוכנעתי מדבריה, כי גם אם באמתלת שווא לן המנוח מחוץ לביתם המשותף, ועיסוקו כנהג מונית אפשר לו להעדר מן הבית בשעות הקטנות של הלילה, הוא נהג לשוב בתום יום העבודה שלו לביתם המשותף וחלק עמה חדר שינה משותף עד יום מותו.  

העדים שהוזמנו ע"י התובעת להעיד בפניי שבו וטענו, כי המנוח והתובעת היו בני זוג לכל דבר ועניין. בעדותם אישרו, כי אמירה זו מבוססת על העובדה שהשניים נראו מבלים יחד בציבור, תוך גילויי אינטימיות בפומבי. אחת העדות הוסיפה והעידה, כי ראתה את המנוח ישן בבית התובעת.

 

לצד זאת עולה מעדותם עוד, כי הכל ידעו שהמנוח נשוי לאחרת וראו בתובעת מאהבת שלו:
בחקירתו הנגדית של מר .... השיב כך לשאלות ב"כ הנתבעת: "ש. בוא נאמר כך, האם נכון לומר שאתה יודע שהתובעת הייתה מאהבת של גבר נשוי במשך הרבה שנים. ת.אני יודע שהתובעת הייתה מאהבת אולי בת זוג, אולי בת לוויה. כן".
בנוסף אישר, כי הכל ידעו שהמנוח נשוי ומתגורר עם רעייתו.

כן אישר, כי הכל ידעו שהתובעת היתה מאהבת או פילגש של המנוח: "אותם כולם, מי שאתה מדבר, ידעו ש... נשוי, וידעו שיש לו בת זוג שהיא התובעת, מאהבת, פילגש, בת לוויה, חברה, זה מה שידעו. ת. אני מניח שכן".

 

בחקירתו הנגדית של אחי התובעת, אישר כי ידוע היה לו שהמנוח נשוי בעת שניהל הקשר הרומנטי עם התובעת  וכי התגורר עם רעייתו: "ש. אם אומר לך שהמנוח התגורר בבית המשותף שלו ושל הנתבעת בשכונה מסוימת זה יפתיע אותך, זה משהו שאתה לא יודע. ת. זה לא יפתיע אותי. אני יודע בבירור שהוא לא ישן כל השבוע אצלה (אצל אשתו) זה התחלק לדעתי לא יודע באיזה אחוזים. יותר מזה, אני יודע שהוא ישן גם בבית של ההורים שלי, של אמא שלי". 

 

באשר לעדות חברה אשר העידה מטעם התובעת, הרי שמצאתיה כבלתי משכנעת. העדה ציינה בתצהיר העדות הראשית שלה לאמור :"ברצוני להדגיש כי ... ו.... נהגו כבני זו לכל דבר ועניין. זוגיותם הייתה ידוע לכולם והם לא הסתירו אותה. היה ברור לי בכל השנים כי מדובר בבני זוג והיה ידוע לי מ... כי הוא ואשתו אינם ביחד ואינם מתקשרים כלל".

חרף האמור, בחקירתה הנגדית ציינה, כי אופי מערכת היחסים בין המנוח והנתבעת אינו בידיעתה האישית: "ש.את יודעת מה היו היחסים בין ... ל.... ת. לא. אני גם לא שאלתי, אני חושבת שזה דבר אישי. זה לא צריך לעניין אותי עם כל כבוד. ש. את לא יודעת אם היה לו תקשורת טובה או רעה עם אשתו. ת. אלה לא דברים שאני יודעת אישיים" .

 

עת עומתה עם סתירה זו השיבה: "איני יכולה לספר אלו דברים אישיים ביני לבינו".

 

באשר למקום מגורי המנוח בתקופה נושא דיוננו - לטענת התובעת הוא התגורר עמה מאז שנת 1998, אך בשנת 2004 עת התגלתה בגופו מחלת הסרטן, הוא נאלץ לשוב ולהתגורר עם הנתבעת בביתם המשותף ב.... למען הטיפול וההחלמה מן המחלה, אך המשיך להגיע לביתה וללון אצלה מספר פעמים בשבוע.


מנגד טוענת הנתבעת, כי בשנת 1998 עקב משבר שפרץ ביחסיה עם המנוח הוא עבר להתגורר באופן זמני ולמשך שנה וחצי-שנתיים בבית אמו ב...., עת גם בתקופה זו נהג להגיע לבית הצדדים, היה בקשר עמה ועם ילדיהם ואף היו ביניהם יחסי אישות.
גם באשר למועד בו נתגלתה מחלת הסרטן אצל המנוח קיימת מחלוקת בין הצדדים.


כך או כך, אין חולק, כי מאז שנת 2004 שב המנוח להתגורר עם הנתבעת, וזאת עד מועד פטירתו, עת מצא מותו (הפתאומי) בביתם המשותף, כאמור.

לא עלה בידי איש מן הצדדים להניח התשתית הראייתית הנדרשת להוכחת מקום המגורים של המנוח בין השנים 1998 ועד המועד בו נתגלתה מחלתו. שעה שנטל ההוכחה מונח על כתפי התובעת, הרי שהיא לא עמדה בו. למעלה מן הצורך יובהר, כי אף אם הייתה עומדת בנטל ומוכיחה כי בתקופה האמורה חלקו המנוח והיא מגורים משותפים, אין בכך להעלות או להוריד לעניין תוצאות ההליך שלפניי, בשים לב לפרק הזמן הארוך אשר חלף מן המועד בו שב המנוח להתגורר בביתו ועד מועד פטירתו, המדבר בעד עצמו, ויחד עם יתר הנסיבות האופפות פרשה זו, מלמד כאלף עדים על אופי מערכת היחסים שהייתה לו עם התובעת ועל בחירתו.

טענות התובעת לפיהן התגורר המנוח ביחידה נפרדת בבית המשותף לו ולנתבעת נטענו בעלמא ולא הוכחו כלל ועיקר.
דה פקטו ועל כך אין חולק, המנוח התגורר עם הנתבעת, ומצא מותו בחדר השינה המשותף שלהם. 

 

מבחן ידועה בציבור התנהלות כלכלית 

ובאשר להתנהלותם הכלכלית של המנוח והתובעת שוכנעתי, כי לא זו בלבד שלא הוכחה כל כוונת שיתוף, הוכח כי שררה ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת: התובעת אישרה, כי המנוח והיא מעולם לא שוחחו על ענייני ממון.

התובעת והמנוח לא רכשו כל נכס משותף שהוא; אף כי ערך צוואה בחר המנוח שלא לצוות לתובעת דבר מתוך עזבונו (ואולי דווקא על מנת להבטיח שלא תקבל שום נתח שהוא מעזבונו בחר לערוך צוואה), ואף בחר שלא להגדירה כמוטבת באף אחת מן הקופות או הקרנות בהן הוחזקו כספים על שמו ועבורו; המנוח סירב בכל תוקף לפתוח חשבון בנק משותף עם התובעת, חרף בקשותיה החוזרות ונשנות בעניין זה .

 

התובעת עצמה, חרף עתירתה כי ייקבע שהיא שותפה בנכסי המנוח אשר נצברו בתקופת החיים המשותפים לכאורה סבורה, כי השיתוף איננו הדדי, וכי חליפיו אינם שותפים בנכסיה אשר נצברו באותה תקופה.

 

מנגד, ניהלו המנוח והנתבעת חשבונות בנק משותפים, עת בנקודת זמן מסוימת במהלך נישואיהם פוצלו משכורותיהם והופקדו בחשבונות הבנק המשותפים בנפרד. בעניין זה עדות הנתבעת מהימנה עליי.  לא שוכנעתי, כי החלטתם לנהוג כך נבעה ממשבר ביחסיהם הזוגיים, אלא משיקולים כלכליים ובעצה משותפת שלהם. גם כאשר פתח המנוח חשבון בנק חדש, בחר הוא לצרף הנתבעת כשותפה בחשבון זה, וכאשר פתחה היא חשבון בנק חדש פעלה באופן דומה. מן הראיות שלפניי עולה עוד, כי הנתבעת נהגה דרך קבע לעשות שימוש בכרטיס האשראי של המנוח.

 

לא נעלם מעיניי, כי גם התובעת עשתה שימוש בכרטיס האשראי של המנוח, ומבלי להיכנס לשאלת הלגיטימיות המשפטית שיש בשימוש בכרטיס אשראי בידי מי שאינו בעליו או בעלים של חשבון הבנק אליו הוא משויך ייאמר, כי אין בכך אינדיקציה לשיתוף. לא מן הנמנע כי המנוח נתן בידי התובעת כרטיס האשראי שלו לצורך רכישת טובין כאלה ואחרים, אך מכאן ועד ראייתם כבני זוג ידועים בציבור, ארוכה הדרך.

נהיר וברור, אפוא, כי שיתוף כלכלי שרר בין המנוח והנתבעת בלבד.

 

 

האם היו המנוח והתובעת ידועים בציבור?

מהחומר המונח לפניי עולה בבירור, כי עפ"י אבני הבוחן שהובאו לעיל לצורך בחינת השאלה האם היו המנוח והתובעת ידועים בציבור, התשובה היא בשלילה: השניים לא התגוררו תחת קורת גג אחת ולא ניהלו משק בית משותף; הם לא ניהלו חשבון בנק משותף; לא צברו נכסים משותפים; לא חלקו בהוצאות; לא נולדו להם ילדים משותפים והם לא ראו עצמם כבעל ואישה הקושרים גורלם זה בזה; במקביל לקשר שניהל עם התובעת המשיך המנוח לנהל מערכת זוגית ומשפחתית עם הנתבעת ועם ילדיהם המשותפים; המנוח עשה כל שלאל ידו למען שמירה על חשאיות הקשר עם התובעת והסתרתו מפני הנתבעת וילדיו; בעת שהתמודד עם מחלת הסרטן עמד המנוח על כך שהנתבעת וילדיו בלבד ילוו אותו לבדיקות הרפואיות ואסר על התובעת להגיע לבית החולים; התובעת עצמה אפשרה למנוח לנהוג בדרך בה בחר והתאימה לצרכיו - להמשיך ולהתגורר דרך קבע עם הנתבעת ולבלות עמה ועם ילדיהם בימי שבת וחג, וחרף משאלתה,  כי בבוא היום יהפכו לבני זוג לכל דבר ועניין, הבינה היטב שהמנוח רואה בה מאהבת שלו בלבד.

 

 

על מנת שאדם ורעותו ייחשבו בני זוג ידועים בציבור, לא די בכך שהם ינהלו קשר רומנטי

בפנותה לבית משפט זה ובמסגרת התביעה שהוגשה על ידה משליכה התובעת יהבה על משכו של הרומן אשר ניהלה היא עם המנוח ועל היותו ידוע לאחרים.
ברם כפי שהובהר לעיל, אף כי צמד המילים "ידועים בציבור" עלול להטעות את ההדיוטות שבינינו, הרי שהפסיקה יצקה לתוכו תוכן ונתנה בו סימנים. צא ולמד, כי  על מנת שאדם ורעותו ייחשבו בני זוג ידועים בציבור, לא די בכך שהם ינהלו קשר רומנטי אשר אינו  מתקיים רק במחשכים והרחק מעיני הזולת, כי אם נדרשת עמידה שלו בשורת מבחנים, אשר במקרה דנא, כאמור, איננה מתקיימת. 

 

טענות התובעת לפיהן יש לזקוף לחובת הנתבעת העובדה שהיא נמנעה מלהביא עדים רלוונטיים להוכחת גרסתה - דינן להידחות.
ראשית, על התובעת, כאמור, מוטל הנטל להוכיח תביעתה, ובנסיבות המקרה דנא, הנטל שעל כתפיה מוגבר שעה שהמנוח איננו עוד בין החיים וההליך מנוהל נגד חליפיו.
שנית, הפוסל - במומו פוסל. לא ברורה טרוניית התובעת על בחירת הנתבעת שלא להביא בפני בית המשפט עדותו של בנה ...., עת היא עצמה נמנעה מהבאת ילדיה או מי מהם להעיד בהליך זה על מנת להוכיח טענותיה באשר למגורי המנוח עמה והיותו כאב לילדיה.

 

טרם נעילה ונוכח נסיבותיו של המקרה דנא, ייאמר עוד, כי עניינים שבלב ובראשם אהבה על נגזרותיה והשלכותיה, גם הכואבות שבהן, מקומם פעמים הרבה נותר רק בלב, וקצרה ידו של המשפט מלתמוך בהם ולצקת אותם לתוך תבניות של מעמד, זכויות וחובות. יפים לעניין זה דבריו של שופט בית המשפט העליון אליעזר ריבלין (כתוארו אז) אשר מצאתי להביא  כאן: "...המשפט נמנע מלנסות כוחו בהסדרת יחסים רגשיים. המשפט יתקשה לספק מזור לרגשות הפגועים וללב הדואב..." (ע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6)209).

 

 

  להורדת פסק דין תמ"ש 7680-02-16 פלונית נגד אלמונית
דרג את הכתבהדירוג כתבה האם קשר מחוץ לנישואין במשך 17 שנים מהווה קשר עם ידועה בציבור ומזכה אותה בחלק מהירושה? זכויות ידועה בציבור: 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
5 מדרגים

מידע נוסף על ידועים בציבור

עבור לתוכן העמוד
עורך דין גירושין