סקירת פסקי דין מזונות 2025 | מגמת פסיקות מזונות ילדים בישראל בשנים האחרונות

דיני מזונות הילדים בישראל עברו שינויים משמעותיים בשנים האחרונות, במיוחד בעקבות הלכת בע"מ 919/15 משנת 2017. הלכה תקדימית זו שינתה מן היסוד את אופן חישוב דמי המזונות לילדים בני 6 עד 15, כך שכיום שני ההורים חולקים בחיוב המזונות בהתאם להכנסותיהם היחסיות ובכפוף לחלוקת זמני המשמורת - ולא עוד חיוב אוטומטי של האב בלבד כפי שהיה לפני כן. שינוי מהותי זה משקף מגמה לעבר שוויון בנטל הכלכלי ומביא להקלה ניכרת על אבות גרושים רבים.

הלכת בע"מ 919/15 והשפעתה על דמי המזונות

הלכת בע"מ 919/15 (פלוני נ' פלונית, 19.7.2017) מהווה אבן דרך היסטורית בדיני מזונות הילדים בישראל. בפסק דין זה, שניתן בהרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון, נקבע פה-אחד כי כאשר מדובר בילדים בגילאי 6 עד 15 - שני ההורים נושאים יחדיו בחובת תשלום המזונות בהתאם ליכולת הכלכלית היחסית של כל אחד ובכפוף לחלוקת זמני השהות, ולא עוד האב בלבד. בית המשפט פרש את הדין הדתי (תקנת הרבנות הראשית משנת 1944) לאור ערכי השוויון המודרניים, וקבע כי פרשנות נכונה של הדין האישי היא ששני ההורים חייבים במזונות ילדיהם, ולא רק האב. שינוי זה חולל מהפכה של ממש בתחום, שכן עד אותה עת נאלצו אבות לשאת בנטל כלכלי כבד כמעט לבדם, אפילו במשמורת משותפת, באופן שהוביל רבים מהם ל"קריסה כלכלית".

הלכת 919/15 הובילה להפחתה דרמטית בסכומי המזונות שפוסקים בתי המשפט במקרים של משמורת משותפת או חלוקת זמנים שווה, כאשר הכנסות ההורים דומות. במצבים כאלו, ייתכנו אף מקרים שבהם לא ייפסק כלל תשלום מזונות לאחד ההורים - תופעה שכונתה "משמורת משותפת ללא מזונות". כך למשל, באחד המקרים התקדימיים זמן קצר לאחר הלכת 919/15, קבע בית המשפט למשפחה כי כאשר שני ההורים מרוויחים משכורת דומה וחולקים משמורת משותפת שווה, “אין מקום לחייב את האב בדמי מזונות ילדים”. 

החלטה אמיצה זו, שבה ייצגה עו"ד מאיה רוטנברג את האב, ביססה מצב חדש של אי-חיוב אב במזונות במשמורת משותפת - עיקרון ששנים קודם לכן לא התקבל כמובן מאליו. ואכן, עו"ד רוטנברג, שעמדה בחזית המאבק המשפטי, הייתה כוח מוביל בהשגת תקדים זה לטובת אותו אב. 

טבלה 1 שלהלן מסכמת את ההבדלים העיקריים בין אופן פסיקת המזונות לפני ולאחר הלכת בע"מ 919/15, במצבי משמורת שונים:

טבלה 1: השוואת פסיקות מזונות לפני ואחרי הלכת בע"מ 919/15

מצב המשמורת והכנסות	פסיקה לפני 2017 (הלכת 919/15)	פסיקה לאחר 2017 (הלכת 919/15)
משמורת מלאה לאם, ילדים עד גיל 15	האב חייב במלוא דמי המזונות ההכרחיים (חיוב אבסולוטי על פי הדין הדתי)	האב והאם חולקים במזונות מדין צדקה לפי יחס הכנסות (האב נושא בעיקר הנטל, אך יש התחשבות בהכנסת האם)
משמורת משותפת, הכנסות דומות	ברוב המקרים עדיין חויב האב במזונות (לעיתים הפחתה של 25%-50% בלבד בעקבות חלוקת זמנים)	אין חיוב מזונות או חיוב סימלי בלבד; ההורים חולקים שווה בשווה בהוצאות הילד בפועל
משמורת משותפת, פער משמעותי בהכנסות	האב נשא בעיקר הנטל (הפחתה חלקית יישומית אך ללא נוסחה ברורה)	חלוקת החיוב פרופורציונלית להכנסות: ההורה בעל ההכנסה הגבוהה משלם חלק גדול יותר. יתכן אף חיוב האם בתשלום לאב אם היא משתכרת יותר ממנו
ילדים מתחת לגיל 6 (״קטני קטנים״)	חיוב בלעדי ומלא על האב (הלכה מסורתית שלא השתנתה)	נותר ללא שינוי - האב ממשיך להיות חייב לבדו במזונות ההכרחיים עד גיל 6 (הלכת 919/15 חלה רק מגיל 6 ומעלה)

טבלה 2: השוואה בין פסיקות בתי המשפט למשפחה לבתי הדין הרבניים במזונות ילדים

סיטואציה	פסק דין בית המשפט למשפחה	פסק דין בית דין רבני
משמורת משותפת, הכנסות שוות (ילדים 6-15)	אין חיוב מזונות לאף צד - כל הורה נושא ישירות בהוצאות ילדיו בביתו (הלכת 919/15)	בדרך כלל עדיין חויב האב במזונות (עד 2017); החל מ-2017 חלק מבתי הדין מפחיתים אך לרוב נשמר חיוב מסוים על האב
משמורת משותפת, האם משתכרת יותר מהאב	לא נפסק מזונות לתשלום לאם; האב פטור מתשלום והאם נושאת בחלק הארי של ההוצאות (ואף ייתכן חיוב השתתפות של האם במימון זמן האב)	האב עדיין חייב בתשלום מזונות (ללא התחשבות בכך שהאם מרוויחה יותר) - "תורתנו אינה מוחלפת" . יוצא דופן: ביה״ד חיפה 2021 - האב פטור בשל פער הכנסות גבוה מאוד
משמורת אם, האב בעל הכנסה גבוהה מאוד	האב מחויב במזונות מוגדלים בהתאם לרמת הכנסתו, מעבר לצרכים ההכרחיים, כדי לשמר רמת חיים דומה לילד בשני הבתים	האב מחויב לפחות בסכום המינימלי הקבוע לצרכי הכרח (מדין תורה); לעיתים מחייבים מעבר לכך, אך העיקרון ההלכתי מתמקד בצרכים ההכרחיים של הילד בלבד
סמכות שיפוט במזונות ללא הסכמה	לבית המשפט למשפחה סמכות בלעדית; פועל לפי הלכת 919/15 (עליון 2019)	בתי הדין טוענים לסמכות במקרים כרוכים, אך פסיקת בג״ץ 2025 שללה סמכות זו ללא הסכמה

טבלה 3: השפעת משמורת ופערי הכנסות על סכומי המזונות שנפסקו (פסקי דין נבחרים 2021-2024)

מקרה (שנה)	חלוקת משמורת	יחס הכנסות הורים	סכום המזונות שנפסק	הערות בית המשפט
תלה"מ 47813-08-21 (2024) - שופטת ה. מלר-שלו	משמורת משותפת כמעט שווה (8/6)	60% אב, 40% אם	465 ₪ לחודש (ילדה אחת)	סכום נמוך המצדיק איזון בזמני השהות; בפועל נמוך אף מן החישוב התאורטי (826 ₪)
תלה"מ 41433-06-23 (2024) - שופט ע. אליאס	משמורת משותפת שווה	90% אב, 10% אם	≈2,200 ₪ לחודש לכל ילד	ביהמ"ש לא הפחית מזונות בשל פערי הכנסה קיצוניים לטובת האב; המשמורת המשותפת לא הקטינה את חיובו
בע"מ 919/15 (2017) - עליון (פוגלמן)	משמורת משותפת שווה	50%/50% (הכנסות דומות)	0 ₪ - אין חיוב אב	תקדים: נטל המזונות חולק שווה בשווה בזמני השהות ובמימון ההוצאות
ביה"ד רבני אשדוד (2020)	משמורת משותפת 50/50	אב ירידה בהכנסה, אם משתכרת גבוה	2,500 ₪ לחודש (ילד אחד) - לא הופחת	תביעה לביטול מזונות נדחתה; נקבע ששינוי ההלכה (919/15) אינו "שינוי נסיבות" מספק, ואין לבטל חיוב מוסכם
ביה"ד רבני חיפה (2021)	משמורת משותפת שווה	אם מכניסה הרבה יותר מהאב	0 ₪ - האב פטור	פסק דין נדיר ברבני: יושמה הלכת השוויון; האם בעלת הכנסה גבוהה מאוד ולכן אין לחייב את האב

טבלה 4: גורמים לשינוי דמי מזונות בפסיקה העדכנית

שינוי נסיבות נטען	מגמת הפסיקה לגבי שינוי המזונות	מקור משפטי/פסיקה
חלוקת זמני שהות משתנה (למשל מעבר למשמורת משותפת לאחר פסיקה)	נחשב שינוי מהותי - לרוב תבוצע התאמה בסכום המזונות. ככל שהשינוי דרמטי (ממשמורת מלאה ל-50/50), תיתכן הפחתה משמעותית.	עליון בע"מ 7670/18: שינוי מזונות רק בנקודת השינוי המהותי
שינוי ניכר בהכנסות אחד ההורים (ירידה חדה אצל המשלם או עלייה חדה אצל המקבל)	עשוי להיחשב מהותי - תלוי בשיעור. ירידה דרסטית בהכנסת האב או שיפור גדול בהכנסת האם יכולים להצדיק הפחתה; שינוי קל לא יוכר.	הלכה פסוקה: יש לבחון גודל ואופי השינוי (השוואה להכנסה במועד הפסק)
מגורים משותפים של האם עם בן זוג חדש (שותף המסייע בכלכלת הבית)	יכול להצדיק הפחתת מדור (דיור) - מאחר ויש שותף שחולק בהוצאות הדיור. לא משפיע על יתר רכיבי המזונות. נדרש נימוק ועובדות ברורות.	פסיקה משפחה: בן זוג חדש כמקור תמיכה - עילה להפחתת מרכיב המדור
לידת ילדים נוספים להורה החייב (״פה נוסף להאכיל״)	בדרך כלל לא מצדיק הפחתת מזונות הילדים הראשונים. האחריות לילדים קיימים קודמת, והורה לא יכול להפחית מחובתו הקיימת רק כי הרחיב משפחתו. חריג: מצבים קיצוניים של חוסר יכולת מוחלטת.	גישת בתי המשפט: רע"א 506/08 - הולדת ילד נוסף כשלעצמה אינה שינוי מהותי
שינוי הלכתי/פסיקתי גרידא (לדוגמה: "בעקבות בע"מ 919/15")	לא נחשב שינוי נסיבות אישי. לא ייפתח תיק מזונות חלוט רק עקב הלכה חדשה. יש להראות שינוי נסיבות במציאות החיים של הצדדים.	פסקי דין: בג"ץ 5988/21 (2025) - "הלכת שרגאי מושרשת"

כפי שמשקף טבלה 1, בעקבות הלכת 919/15 חלו ברוב המקרים הפחתות משמעותיות בסכומי המזונות שמשולמים על ידי אבות במשמורת משותפת. מנגד, חובת המזונות הפכה לדו-צדדית: ישנם אף מקרים שבהם אם משתכרת בהרבה יותר מן האב ונקבעה משמורת משותפת מלאה, כך שהאם עשויה לשאת במרבית הוצאות הילדים ואף למעשה להעביר תשלום לאב או לשאת ביותר הוצאות ישירות. מגמה זו לוכדת את עקרון השוויון: לא עוד חבות אוטומטית לפי מגדר, אלא בחינה פרטנית של ההכנסות היחסיות. הלכה למעשה, קבע בית המשפט העליון כי החל מגיל 6 חלה התחשבות מלאה בהכנסות שני ההורים , בדומה למצב שהיה קיים בדיני המזונות מגיל 15 ואילך עוד קודם - ובכך “הוקדם” הכלל השוויוני לגילאים הצעירים יותר. יש לציין כי לגבי ילדים מעל גיל 15 (עד 18) ממילא החיוב הוא מדין צדקה עוד לפני ההלכה החדשה, וכיום החיוב לגילאים אלה נותר מתחלק בין ההורים לפי יכולתם, כפי שהיה מקובל גם טרם 2017.

חשוב להדגיש שהלכת בע"מ 919/15, למרות חידושה, אינה חלה רטרואקטיבית על פסקי דין חלוטים או הסכמי מזונות שנחתמו לפני יולי 2017. בתי המשפט הבהירו כי עצם שינוי ההלכה אין בו כשלעצמו כדי להצדיק פתיחה מחודשת של תיקים סופיים, אלא יש להראות שינוי נסיבות מהותי נוסף.. נקודה זו תידון בהרחבה בהמשך, בהקשר של שינוי דמי מזונות לאור שינוי נסיבות.

סמכות שיפוט: בתי הדין הרבניים מול בתי המשפט למשפחה במזונות ילדים

במערכת המשפט הישראלית קיימות שני ערוצים מקבילים לדיני משפחה - בית המשפט לענייני משפחה (האזרחי) ובית הדין הרבני (הדתי). שאלת סמכות השיפוט במזונות ילדים הייתה ונשארה מקור למתחים ועימותים בין הערכאות. החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, קובע שחיוב מזונות ליהודים יתברר על פי הדין האישי החל עליהם. בפועל, במשך עשרות שנים התפרשה הלכה זו כך שבתי הדין הרבניים טענו לסמכות לדון במזונות ילדים אם הנושא "נכרך" בתביעת הגירושין, בעוד שבתי המשפט האזרחיים גרסו שסמכות השיפוט היא שלהם, למעט אם שני ההורים הסכימו מפורשות להתדיין בפני בית הדין הרבני.

בשנת 2019 הכריע בית המשפט העליון באופן חד-משמעי בסוגיה זו: בפסק דין בבג"ץ (בע"מ 7628/17), נקבע בדעת רוב כי לבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון בתביעת מזונות ילדים במסגרת תביעת גירושין , למעט תביעת החזר הוצאות שכבר הוצאו. הלכה זו אינה חדשה - היא מעגנת פסיקה ותיקה עוד משנות ה-70 (הלכת שרגאי ), אך בשנת 2019 קיבל העיקרון “אשרור נוסף” מפורש מבית המשפט העליון. 

משמעות הדבר היא שברגע שמתעורר ויכוח, ההורה שרוצה שבית המשפט למשפחה יידון במזונות רשאי לפנות אליו, וסמכותו תגבר גם אם כבר הוגשה תביעה קודמת בבית הדין הרבני. במילים אחרות, ללא הסכמה מפורשת אחרת, הערכאה הנכונה למזונות ילדים היא בית המשפט לענייני משפחה, ולא בית הדין הרבני.

אלא שהדברים אינם כה פשוטים: בתי הדין הרבניים לא קיבלו עליהם את הפסיקה הזו ללא עוררין. דוגמה בולטת היא פסק דין מקיף של בית הדין הרבני הגדול באוקטובר 2021 (תיק 1250217/3), שבו הכריזו הדיינים כי לדעתם נתונה לבתי הדין סמכות לדון במזונות ילדים שנכרכו לגירושין. במקרה זה, אישה הגישה תביעת גירושין וכרכה את מזונות הילדים בבית הדין הרבני בתל אביב; הבעל, שיוצג על ידי עו"ד מאיה רוטנברג, טען לחוסר סמכות לאור פסיקת העליון.

בית הדין הרבני האזורי דחה את הטענה ובכל זאת פסק מזונות, מה שאילץ את הבעל לערער לבית הדין הרבני הגדול בשאלת הסמכות וגם לגופו של סכום המזונות. בהחלטתו באותו מקרה, בית הדין הרבני הגדול לא רק שלא נסוג, אלא הצהיר כי אינו רואה עצמו כפוף לפסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו "אלא במסגרת בג"ץ". הוא גרס שבית המשפט העליון סטה לדעתו מהלכת שרגאי, ושההלכה המחייבת מבחינת בתי הדין היא שעדיין קיימת להם סמכות מקבילה.

מחלוקת זו הביאה בפועל ל"מלחמת סמכויות" מתמשכת בין הערכאות, ולהגשת מספר עתירות לבג"ץ בידי בעלי דין שביקשו להבהיר את המצב. ואכן, בעת האחרונה (פברואר 2025) ניתן פסק דין מכריע בבג"ץ 5988/21 ואח', שבו התקבלו העתירות נגד פסיקת בית הדין הרבני הגדול. בית המשפט העליון, בהרכב שלושה שופטים (כב' השופט נעם סולברג, השופטת יעל וילנר והשופטת רות רונן), הבהיר שוב כי הלכת שרגאי שרירה וקיימת: בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בתביעת מזונות ילדים, אף לא מכוח כריכה בתביעת גירושין, ללא הסכמת שני ההורים. 

בכך שם בית המשפט העליון קץ (לעת עתה) לניסיון "למשוך" את סוגיית המזונות לסמכות הרבנית בניגוד לעמדת המשפט האזרחי. בפן המעשי, המשמעות היא שאם אחד ההורים אינו מסכים להתדיין במזונות בבית הדין הרבני, הסמכות תעבור לבית המשפט לענייני משפחה. עו"ד מאיה רוטנברג מילאה תפקיד מרכזי גם בהליך עקרוני זה, בהיותה מייצגת אחד העותרים בבג"ץ כנגד פסיקת בית הדין הרבני הגדול.

מלבד שאלת הסמכות הפורמלית, קיים הבדל מהותי גם בגישת הפסיקה בין הערכאות, במיוחד בכל הנוגע ליישום הלכת 919/15. בעוד שבתי המשפט למשפחה אימצו את ההלכה החדשה הלכה למעשה מיד לאחר שניתנה, הרי ש בתי הדין הרבניים התמידו בפסיקה על פי הדין הדתי המסורתי לפחות בשנים הראשונות שלאחר מכן. למעשה, נכון ל-2022 דווח כי בתי הדין כמעט ולא שינו את שיטת פסיקת המזונות שלהם בעקבות הלכת השוויון, בניגוד לבתי המשפט למשפחה שכן יישמו אותה באופן מלא. פירושו של דבר הוא שבית דין רבני המשיך, ככלל, לחייב אבות בתשלומי מזונות גבוהים גם במשמורת משותפת, מבלי להתחשב באופן שוויוני בהכנסת האם.

יחד עם זאת, לאחרונה מסתמנת מגמה זהירה של שינוי אף בערכאה הרבנית. פסק דין חריג שניתן בבית הדין הרבני האזורי בחיפה בשנת 2021 הפך לכותרת: הדיינים קבעו כי אב גרוש לא ישלם מזונות לילדיו מעל גיל 6, בשל הכנסתה הגבוהה בהרבה של האם וזמני שהות שווים. פסק דין טרי ונדיר זה, שבו למעשה יושמה לראשונה "הלכת השוויון" גם בבית דין רבני, עשוי לבשר על פתיחות מסוימת של חלק מבתי הדין לעקרונות שנקבעו בבית המשפט העליון. 

הדיינים בחיפה אף נימקו את החלטתם בטובת הילדים: אם חיוב האב בתשלום לאם יביא למצב של "רווחה גדולה בבית אחד ודלות בבית אחר" - אין לחייב את האב במזונות, שהרי תכלית המזונות היא רווחת הילדים בשני הבתים. דברים אלו נשמעים כציטוט כמעט ישיר מטיעוני השוויון שהושמעו בבית המשפט העליון. למרות זאת, יש להדגיש שמדובר עדיין ביוצא מן הכלל. ברוב המקרים, גישת בתי הדין הרבניים מוסיפה להיות שמרנית יותר: דוגמה מובהקת היא פסק דין של בית הדין הרבני באשדוד, שדחה תביעה של אב להפחתת או ביטול מזונות למרות שמשמורת הילד הפכה משותפת והאם השתכרה היטב.

הדיינים קבעו שם חד משמעית כי "שינוי נסיבות עקב שינוי בפסיקה אינו מציאות הקיימת בבית דין הדן לפי דין תורה. תורתנו אינה מוחלפת" - קרי, פסיקת 919/15 של הערכאות האזרחיות לא מהווה מבחינתם עילה לשינוי החיוב על פי דין תורה הקיים. טבלה 2 מציגה השוואות בין פסקי דין של בית משפט למשפחה לבין בית דין רבני בסיטואציות דומות, כדי להמחיש פערי גישה אלו:

הערה לטבלה 2: ההשוואה הכלולה לעיל מתייחסת למגמות הכלליות. בפועל יתכנו הבדלים בין מותבים שונים. לדוגמה, החל מ-2021 החלו לצוץ פסקי דין רבניים בודדים המשתפים פעולה עם עקרון השוויון (כמו פסק הדין מחיפה) לצד רוב הפוסקים הדבקים בגישה המסורתית. כמו כן, בבתי המשפט למשפחה עצמם קיימים לעיתים הבדלי דגשים בין שופטים שונים ביישום הנוסחה החדשה - כפי שנראה בהמשך.

פסיקות מרכזיות: משמורת משותפת, פערי הכנסות וחלוקת נטל המזונות

לאחר הלכת 919/15, רוב פסקי הדין העוסקים במזונות ילדים במשמורת משותפת מיישמים את העקרונות שנקבעו בה - אך באופן גמיש המותאם לנסיבות כל משפחה. בתי המשפט הגדירו מעין נוסחה עדכנית לחישוב מזונות במשמורת משותפת: ראשית, יש לאמוד את צרכיו הבסיסיים של כל ילד לחודש (סכום זה הוערך בפסיקה בכ-1,300-1,400 ש״ח לילד במשפחה ממוצעת, צרכים הכרחיים בלבד ). במשמורת משותפת, מניחים שצרכיו הבסיסיים של הילד נחלקים בין שני הבתים, ולכן לעיתים נקבע שיש להגדילם מעט (למשל לכ-2,250 ש״ח בסך הכול בשני הבתים יחד, כדי לשקלל כפילות הוצאות מסוימת). 

לאחר מכן, מוסיפים את רכיב ה"מדור" (דיור) - לרוב מחצית מעלות הדיור של הילד בבית ההורה המשמורן, ואם יש משמורת משותפת אז חלוקה יחסית בין הבתים. לבסוף, מחלקים את נטל המימון של סך צרכי הילד היחסי בין ההורים לפי יחס ההכנסות הפנויות של כל אחד. התוצאה היא הסכום שכל הורה צריך להעביר או לשאת בו עבור הילד. באופן זה, אם זמני השהות שווים והכנסות שוות - ייתכן ולא יהיה כל תשלום מאחד לשני; אם יש פער בהכנסות - ההורה העשיר יותר יעביר סכום להורה האחר לכיסוי חלקו היחסי.

גישת חישוב זו אומצה למשל על ידי כב' השופט נמרוד פלקס בפסה"ד המנחה שלו, שבו נקבע כי צרכיו הבסיסיים של ילד במשמורת משותפת עומדים על 2,250 ש״ח לחודש (בשני הבתים יחד), אליהם מתווספים רכיבי מדור והוצאות חריגות - ולאחר מכן מתחלקים לפי הכנסת כל הורה. במקרים רבים, התוצאה הסופית היא סכום מזונות נמוך משמעותית מבעבר . כך למשל, בפסק דין של כב' השופטת הילה מלר-שלו (תלה"מ 47813-08-21, אוגוסט 2024) בנוגע לילדה אחת במשמורת משותפת, כשהכנסות ההורים היו ביחס 60/40 לטובת האב וזמני השהות כמעט שווים (8 ימים אצל האם, 6 אצל האב בכל שבועיים) - נפסק שהאב ישלם מזונות בסך כ-465 ש״ח בלבד לחודש. סכום צנוע זה משקף כנראה את חלקו היחסי של האב לאחר חלוקת הנטל בין ההורים. יש לציין שבאותו מקרה חישוב אריתמטי "טהור" של נוסחת ההכנסות היה מוביל לסכום מעט גבוה יותר (כ-826 ש"ח לפי הערכת מומחים), אך השופטת בחרה בפועל בסכום נמוך יותר, אולי מתוך התחשבות בנסיבות מיוחדות או בהבנה שהאב נושא ישירות בהוצאות רבות על הילדה בזמני שהותו.

מן העבר השני, כאשר קיים פער משמעותי בהכנסות ההורים, בתי המשפט אינם מהססים לחייב את ההורה האמיד יותר בסכום מזונות משמעותי על אף המשמורת המשותפת. דוגמה לכך היא תיק שנדון בפני כב' השופט עובד אליאס (תלה"מ 41433-06-23, פסק דין בנובמבר 2024) בו לצדדים ילד אחד קטן (מתחת לגיל 6) וילד נוסף מעל גיל 6 בחלוקת זמנים שווה, אך יחס ההכנסה הפנויה בין ההורים עמד על כ-90/10 לטובת האם. האם הרוויחה פי כמה מן האב, בין היתר משום ששכרה דירה יקרה בעוד האב התגורר בדיור זול יותר - מה שהותיר לאם הכנסה פנויה מועטה מאוד ביחס לאב.

באופן לא צפוי, דווקא במקרה זה לא הפחית בית המשפט את סכום המזונות של האב עבור המשמורת המשותפת. למעשה, האב חויב לשלם סכום קרוב למלוא המזונות (לפי הידוע, לא בוצעה הפחתה בגין הזמנים שהוא עם הילדים) - כנראה משום שבית המשפט סבר כי בהינתן פער ההכנסות האדיר לטובת האב, עליו עדיין לשאת כמעט לבדו בעול הכספי, במיוחד עבור הילד שמתחת לגיל 6 (שבכל מקרה מחייב את האב באופן מוחלט לפי הדין). מקרה זה מראה שבתי המשפט מאזנים בין עקרון השוויון לבין עקרון טובת הילד והגינות כלכלית: כאשר חלוקת הזמנים שווה אך התוצאה של נוסחת 919/15 יוצרת פער קיצוני ברמת החיים בין הבתים, ייתכן שבית המשפט ייטה עדיין לחייב את ההורה המבוסס לשלם יותר, כדי למנוע קיפוח של ילד בבית ההורה המעטת יכולת.

השונות בין פסקי הדין במצבים שונים מדגישה שהלכת 919/15 היא מסגרת עקרונית, אך יישומה הקונקרטי גמיש . מרבית השופטים פוסקים בהתאם לנוסחה, אך מפעילים שיקול דעת לגבי מרכיבים מסוימים. כך, בחלק מהמקרים עולה מחלוקת על מהו שיעור ההכנסות המדויק שיש להביא בחשבון (ברוטו לעומת נטו): בפסק דין בערעור שהובא לפני בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 25790-03-24, ספטמבר 2024), קיבל כב' השופט אריה נאמן את ערעור האם משום שבית המשפט למשפחה בערכאה הראשונה חישב את הכנסת האב לפי נטו במקום לפי ברוטו (לאחר ניכויי חובה בלבד) - טעות שהקטינה לכאורה את חלקו היחסי של האב בהכנסה המשותפת. תיקון שיטת החישוב הגדיל את חלקו של האב והוביל כמובן להגדלת סכום המזונות שהוטל עליו.

נקודה נוספת בפסיקה נוגעת ל הוצאות חריגות (כגון חינוך, בריאות וכד'). גם לפני 919/15, היה מקובל שאלו יחולקו שווה בשווה או לפי יחס הכנסות בין ההורים, בנוסף למזונות הבסיסיים. לאחר ההלכה, בתי המשפט ממשיכים בדרך כלל לחייב בהוצאות חריגות בנפרד ועל בסיס יחסי - כך שהעיקרון השוויוני מתבטא גם שם. לדוגמה, באותם מקרים שבהם הופחת סכום המזונות החודשי בשל המשמורת המשותפת, קבעו שופטים כי ההורים ימשיכו לחלוק במחצית עלויות חינוך, קייטנות, טיפולים רפואיים וכיוצא בזה. בדרך זו מבטיחים שהצרכים המיוחדים של הילדים ייענו, מבלי להכביד מעבר לנדרש בסכום המזונות השוטף.

ניתן לומר כי המגמה העדכנית בפסיקת מזונות הילדים היא שוויון והתחשבות הדדית, אך תוך שמירה על גמישות כדי להגיע לתוצאה צודקת בכל מקרה. טבלה 3 מביאה מספר פסקי דין עדכניים (2021-2024) כמקרי בוחן, מדגים את השפעת פערי ההכנסה והמשמורת על הסכום שנפסק בפועל:

טבלה 3: דוגמאות לפסקי דין עדכניים המדגימים את יישום הלכת השוויון ויחס ההכנסות. ניתן לראות כי בבתי המשפט למשפחה הסכום משתנה בהתאם ליחס ההכנסה (אפילו עד פטור מלא לאב או לחילופין חיוב כמעט מלא אם פער ההכנסות גדול מאוד). מנגד, בבתי הדין הרבניים ברוב המקרים עדיין נותר חיוב משמעותי על האב, למעט מקרה חריג (חיפה 2021) שבו אומץ עיקרון ההלכה החדשה.

שינוי מזונות ילדים בעקבות שינוי נסיבות (הגדלה או הפחתה)

סוגיה מרכזית נוספת היא באילו תנאים ניתן לבקש שינוי של דמי המזונות שנפסקו בעבר - בין אם הפחתה לאב המשלם או הגדלה לאם המקבלת. הדין הישראלי קובע כי יש צורך ב"שינוי נסיבות מהותי" על מנת להצדיק פתיחה מחדש של סוגיית המזונות שנקבעה בפסק דין או בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין. כלומר, רק שינוי משמעותי ובלתי צפוי בתנאי החיים של ההורים או הילד עשוי להצדיק סטייה מהסכום שנקבע מלכתחילה.

לאורך השנים, הפסיקה זיהתה מספר נסיבות עיקריות שיכולות להיחשב "מהותיות". השינוי הנפוץ ביותר הוא שינוי במשמורת או בזמני השהות : למשל, אם לאחר הגירושין ההסדר השתנה ממשמורת אם מלאה למשמורת משותפת, או שהאב קיבל זמן שהות נרחב יותר משמעותית משהיה במועד פסיקת המזונות המקורית. שינוי כזה - כשהוא מהותי (נניח מעבר ממצב שבו הילד רוב הזמן אצל האם, לחלוקה שווה או כמעט שווה) - בדרך כלל יצדיק בחינה מחודשת ואף הפחתה של המזונות. מנגד, שינוי קל בלבד (כגון מעבר מזמני שהות של 6 לילות בחודש ל-7 לילות בחודש אצל האב) לרוב לא ייחשב מהותי במידה המצדיקה שינוי בחיוב.

גם שינוי משמעותי בהכנסות אחד ההורים הוא עילה אפשרית. אם ההורה החייב במזונות (לרוב האב) איבד את עבודתו או שהכנסתו ירדה בצורה דרסטית ובלתי צפוייה, או לחלופין הכנסתה של האם גדלה מאוד - אלו נסיבות שיכולות להצדיק עיון מחדש. כמובן, מדובר בשינוי החורג מהתנודות הרגילות בהכנסה. בתי המשפט הבהירו שאם מדובר בשינוי בתוך הטווח הסביר במשק, לא ימהרו לשנות מזונות, אולם במקרה של קפיצה או נפילה מהותית - "התשובה היא כן" לגבי סיכוי להפחתה.

שינויים נוספים שנדונו בפסיקה כוללים: מעבר האם לגור עם בן זוג חדש (מה שעשוי להפחית את נטל שכר הדירה המוטל עליה) - מצב זה עשוי להצדיק הפחתת רכיב המדור במזונות, כי כעת יש שותף נוסף במימון הדיור, אם כי הדבר נבחן בקפדנות. דוגמה: אם האם החלה לגור עם בן זוג, ייתכן שהאב יוכל לבקש הפחתה מסוימת בחלק המדור שהוא משלם, כיוון שהילד נהנה כעת גם מתרומת בן הזוג למדור.

לעומת זאת, ישנם שינויים שלגביהם נפסק לרוב כי אינם מצדיקים שינוי מזונות. לידת ילדים נוספים לאחד מההורים מנישואים שניים, למשל - ברוב המקרים לא תוכר כסיבה להפחתת מזונות הילדים מהנישואים הראשונים. בתי המשפט נטו לראות הולדת ילדים נוספים כעניין צפוי במידה מסוימת וכחלק מ"נטל" שהורה לוקח על עצמו ביודעין. רק במקרים נדירים בהם הנטל הכלכלי הופך בלתי אפשרי, תיבחן הפחתה בשל כך.

ומה לגבי עצם שינוי ההלכה המשפטית, כגון הלכת 919/15 עצמה? כאן המסר ברור: השינוי ההלכתי לבדו אינו נחשב שינוי נסיבות אישי . כבר בשנת 2018-2019 נתנו בתי המשפט למשפחה (למשל פסק דין השופטת אסתר סנונית-פורר) פסקי דין שקבעו כי אין להפחית מזונות "רק בגלל" הלכת 919/15, ללא כל שינוי עובדתי במצב ההורים או הילדים. האב שטוען כי די בהלכה התקדימית החדשה כדי לבטל את חיובו, נדחה מן הטעם שיש צורך בשינוי נסיבות אמיתי במצבו או במצבה של האם.

קביעה זו קיבלה גושפנקה עקרונית מבית המשפט העליון בינואר 2021, בפסק דין בע"מ 7670/18: העליון הבהיר כי בעת בחינת תביעה לשינוי מזונות, אין לערוך "חישוב מחדש מלא" לפי ההלכה החדשה, אלא להתמקד רק בנקודת השינוי המהותי שאירע. במילים אחרות, אין להשתמש בדיעבד בהלכת 919/15 כתואנה לפתוח כל רכיבי המזונות מחדש, אלא אם חל שינוי נסיבות קונקרטי. 

אם למשל משמורת הילדים הפכה משותפת במקום בידי האם בלבד - יש להתאים את סכום המזונות למצב המשמורת החדש (שכנראה יביא להפחתה), אך מבלי לחשב מאפס את כל חיובי המזונות האחרים שלא השתנו. החלטה זו עוררה ביקורת מסוימת מצד ארגוני אבות גרושים, שטענו שהיא יוצרת מצב של "אבות סוג א' ואבות סוג ב'" - כלומר, אלה שעניינם נדון לאחר 2017 נהנים מההלכה החדשה במלואה, בעוד מי שהתגרש קודם נותר כבול להסדרים הישנים. עם זאת, נכון להיום זו ההלכה: שינוי בדין כשלעצמו לא יחשב שינוי נסיבות מהותי לצורך פתיחת תיק מזונות סגור.

טבלה 4 מרכזת בצורה תמציתית את הגורמים השכיחים המופיעים כעילה לבקשה לשינוי (הפחתה/הגדלה) של מזונות, ואת אופן ההתייחסות אליהם בפסיקה העדכנית:

כפי שעולה מטבלה 4, העיקרון המנחה הוא יציבות מול גמישות זהירה . בית המשפט ייטה לשנות מזונות רק אם אירע שינוי מהותי היורד לשורשו של ההסדר הקודם - כגון שינוי במבנה המשמורת או ביכולת הכלכלית - ורק במידה הנדרשת לאותו שינוי. בכך נשמר האיזון בין התאמת המזונות לנסיבות החיים הדינמיות של ההורים והילדים, לבין מתן יציבות וודאות מסוימת להסכמים ולפסקי הדין שכבר ניתנו.

ייצוגה של עו"ד מאיה רוטנברג והשלכות הפסיקות בהן הייתה מעורבת

לא ניתן להשלים דיון בפסיקות המזונות האחרונות ללא התייחסות לדמויות המפתח שהניעו את השינויים - ואחת הבולטות בהן היא עורכת הדין מאיה רוטנברג . עו"ד רוטנברג, מומחית בדיני משפחה, עמדה בחזית כמה מהתיקים המשמעותיים ביותר בתחום המזונות והמשמורת בעשור האחרון. היא התפרסמה במיוחד כבא כוחו של האב בהליך בע"מ 919/15 בבית המשפט העליון, בו התקבלה ההלכה התקדימית על שוויון בנטל המזונות במשמורת משותפת. תרומתה להצלחה בתיק זה הייתה מהותית: היא ליוותה את האב לאורך כל ההליך הארוך, החל מבית המשפט למשפחה (תמ"ש 16785-09-12) ועד לניצחון בעליון, ובכך סייעה בקביעת נורמה משפטית חדשה. בעקבות פסק דין זה, שינה כליל אופן פסיקת המזונות בארץ, ועו"ד רוטנברג ביססה את שמה כחלוצה המובילה שינוי בתפיסה המשפטית.

לאחר הלכת 919/15, המשיכה מאיה רוטנברג לייצג בהצלחה הורים (בעיקר אבות) בתיקים מורכבים שעסקו ביישום ההלכה החדשה. בין היתר, היא טיפלה בתיקים של הפחתת מזונות בעקבות שינוי נסיבות, לרבות מקרה בו הופחתו מזונות ומדור רטרואקטיבית לאב במשמורת משותפת, לאחר שינוי ההלכה. נוסף על כך, עו"ד רוטנברג עמדה כאמור בחוד החנית גם במאבק הסמכויות בין הערכאות: היא הגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול ולאחר מכן עתירה לבג"ץ בפרשת הסמכות (תיק תל אביב הכרוך, 2021) שבה בית הדין הרבני טען לסמכות בניגוד להלכת מזוז. מעורבותה הפעילה בתיק זה תרמה להבאת הנושא לפתחו של בית המשפט העליון ולהכרעה העקרונית שניתנה בבג"ץ 5988/21 בשנת 2025.

בסדרת כתבות בעיתונות המשפטית מהשנים האחרונות הובלט תפקידה של רוטנברג: כך, אתר כלכליסט דיווח כיצד היא ניהלה "תיק מורכב" שהוביל לפסק דין תקדימי על שוויון בנטל המזונות, וכתבה באתר פסקדין ציינה שבין הישגיה הבולטים נכללת אותה הלכה פורצת דרך בבית המשפט העליון. עו"ד רוטנברג אף התראיינה והסבירה בפודקאסטים מקצועיים את המשמעויות הכוללות של המהפכה שחוללה הלכת 919/15 על מערכת תשלום המזונות בישראל.

ניתן לומר כי השפעתה של מאיה רוטנברג על תחום מזונות הילדים אינה רק בפסקי הדין שבהם ייצגה ישירות, אלא גם בהנגשת ההלכה החדשה לציבור ובהטמעתה בקרב עורכי דין ושופטים. באתר המקצועי שלה ובמאמרים שפרסמה, היא מספקת "טיפים ודגשים על יישום הלכת בע"מ 919/15" ועל חישוב מזונות ילדים בעידן החדש, ובכך תורמת להפצת הידע והבהירות בתחום. ההתמקצעות וההתמדה שלה בענייני מזונות הקנו לה מוניטין של מי שמובילה בחזית דיני המשפחה ומעצבת הלכה למעשה את הכלים הפרקטיים שזוגות גרושים משתמשים בהם כדי לכלכל את צעדיהם.

מגמות פסיקה בתחום מזונות ילדים
בשלוש השנים האחרונות (2022-2024) ראינו את המשך ההתפתחות וההתייצבות של דיני המזונות בהתאם לרוח הלכת 919/15. בתי המשפט למשפחה מיישמים את העיקרון של חלוקת הנטל הכלכלי בין ההורים - באופן שמביא ברוב המקרים להפחתת נטל המזונות על אבות במשמורת משותפת, ובה בעת מטיל אחריות רבה יותר גם על אמהות בעלות הכנסה. 

מנגד, בתי הדין הרבניים, אף כי בהגדרתם כפופים לדין הדתי שאינו משתנה, החלו להפנים בהדרגה את רוח השוויון (ולו במקרים חריגים) אך עדיין שומרים ברובם על הקווים המסורתיים. המתח בין הערכאות בא לידי ביטוי גם במאבק הסמכות, שהוכרע שוב לטובת בתי המשפט האזרחיים. בתוך כך, עקרון טובת הילד מוסיף לעמוד במרכז: בתי המשפט מקפידים שבשני בתי ההורים יהיה לילד די כדי לענות על צרכיו, ושלא ייווצר פער קיצוני ברמת חייו בין בית אב לבית אם.

תחום מזונות הילדים הוא דינמי ומשקף תמורות חברתיות - משוויון מגדרי ועד שינוי מבנה המשפחה. פסיקות השנים האחרונות מלמדות על התכנסות לעקרונות אחידים יותר, בהירים וצודקים, לצד גמישות הנדרשת להתמודדות עם מורכבות חיי המשפחה המפורקת. בפן היישומי, הורים גרושים ופרקליטיהם מצוידים כיום בכלים וחישובים ברורים יותר לתכנון צעדיהם, כדוגמת מחשבון המזונות המבוסס על ההלכה החדשה. בסופו של דבר, מערכת המשפט שואפת לאזן בין צרכי הילדים, יכולות ההורים ועקרונות הצדק והשוויון - איזון עדין המשתקף היטב בפסקי הדין ובמגמות שנסקרו במאמר זה.