גירושין בתורה

בעוד מסורות דתיות מסוימות אוסרות גירושין, היהדות לא. בתורה, הגירושין נתפסים כאירוע נפוץ ומקובל (דברים כ"ד, א-ד), ולמרות שהתלמוד מלמד ש"מזבח שבשמים בוכה" לרגל גירושין, אין חובה שבעל ואישה. להמשיך את נישואיהם אם הם אומללים יחד.

לנישואים יהודיים יש שתי רמות: האחת רוחנית, והשנייה היא ארצית ומעשית למדי. ההיבט המעשי של הנישואין בא לידי ביטוי בכך שנישואים יהודיים נערכים בחוזה. החוזה עוסק ברובו בזכויות הצדדים ובתנאים במקרה של גירושין. כן, כשזוג יהודים מתחתנים, הם חותמים על מסמך שקשור מאוד למה שקורה במקרה של גירושין. כאשר מתרחשים גירושין, חוזה הנישואין מתקיים ולאחר מכן נהרס, תוך ניתוק הקשרים הרוחניים והפיזיים בין שני האנשים.

הנה כמה כללי גירושין על פי התורה:

אסור לגבר להתגרש מאשתו שעליה פרסם דו"ח רע (על חוסר הצניעות שלה) לפני הנישואין.

"ויקנסו אותו מאה שקל כסף ויתנו אותם לאבי האשה כי הביא שם רעה על בתולת ישראל, והיא תהיה לו לאישה, לא יגרשה ממנה כל ימיו. ." (דברים כב, יט)
גירושין חייב להיעשות על ידי מסמך רשמי בכתב.

"כאשר יקח איש אשה, ונשא אותה לאשה, אזי היא אינה מוצאת חן בעיניו, כי מצא בה דבר פסול, אז הוא כותב לה שטר גט ונותן בה. יד וישלח אותה מביתו". (דברים כ"ד, א)

נושא הגירושין מספק דוגמה טובה לכך שלא ניתן לקרוא את התורה פשוטו כמשמעו. דברים 24:1 גורם לזה להיראות כאילו רק בעל יכול ליזום גירושין. עובדה היא שהתורה שבעל פה מסבירה כיצד לבעל ולאישה יש זכויות וחובות בנישואין, לרבות הזכות לפנות לבית דין יהודי לבקש את פירוק הנישואין.

אדם שהתגרש מאשתו לא יישא אותה בשנית אם נישאה לאחר הגט.

"בעלה הקודם אשר שלח אותה, לא ייקח אותה שוב לאישה. אחר כך היא נטמאה, כי תועבה היא לפני ה', ולא תעשה חטא בארץ אש

 

גירושין בתורה

חוקרים רבים טוענים כי נישואים יהודיים הם עניין של חוזה בין שני צדדים מרצון וכתוצאה מכך הם, לא המדינה, יכולים להחליט להתגרש, באותו אופן שבו החליטו להינשא.
גירושין של יהודים מתרחשים רק כאשר גבר מוציא שטר גירושין לאשתו ( גט ). המסורת היהודית כוללת כמויות עצומות של פרשנות על המורכבויות המשפטיות והניואנסים של גירושין, כולל טקסטים רבים הדנים בחוקיות האישה היוזמת גירושין. נשים יהודיות בכל העולם פנו לבתי המשפט האזרחיים בבקשת עזרה בפתרון בעיות הנשים היהודיות והגירושין.

 

גירושין הבדלי הגישות
במציאות של היום הצדדים בהסכמה יכולים להחליט להתגרש, באותו אופן שבו החליטו להינשא. אין צורך לטעון סיבה לגירושין. שום עכבה לא רלוונטית. אין צורך לחלוף זמן בין פרידה לגירושין. בתיאוריה, הצדדים יכולים להתחתן יום אחד, להתגרש למחרת, ואז להינשא מחדש ללא דיחוי או תקופת פרידה.

 

הגישה בתורה היא כי מדובר בהסדר של מערכת יחסים המבוססת על שליטה פטריארכלית, או קניין - רכישה, שבה האישה דומה יותר לרכושו של בעלה מאשר שווה לו בשותפות. מדובר בעסקה פטריארכלית שבה אישה מחליפה את שירותי הפריון והביתיים להגנתו ותחזוקתו של בעלה.

 

המקור העיקרי לגירושין בתורה הוא בספר דברים כ"ד :

גבר לוקח אישה ומחזיק בה. היא לא מצליחה לרצות אותו כי הוא מוצא בה משהו מגונה, והוא כותב לה שטר גירושין, מוסר לה אותו ושולח אותה מביתו.

 

דברים פרק כד
א כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, וּבְעָלָהּ; וְהָיָה אִם-לֹא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו, כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר--וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ.  ב וְיָצְאָה, מִבֵּיתוֹ; וְהָלְכָה, וְהָיְתָה לְאִישׁ-אַחֵר.  ג וּשְׂנֵאָהּ, הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ; אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן, אֲשֶׁר-לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. 

 

ד לֹא-יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר-שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה--כִּי-תוֹעֵבָה הִוא, לִפְנֵי יְהוָה; וְלֹא תַחֲטִיא, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.  {ס}
ה כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה חֲדָשָׁה--לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא, וְלֹא-יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל-דָּבָר:  נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ, שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח, אֶת-אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-לָקָח.  ו לֹא-יַחֲבֹל רֵחַיִם, וָרָכֶב:  כִּי-נֶפֶשׁ, הוּא חֹבֵל.

 

לפי פסוק זה, הבעל כותב את שטר הגירושין (גט ) , נותן אותו לאשתו ומגרש אותה מביתו. הגירושים התנ"כיים לפי הכתוב הם "מעשה שרירותי, חד-צדדי, פרטי של הבעל". הבעל יזם וביצע את הגירושין כרצונו ובהתאם להערכתו הסובייקטיבית לגבי מהות ואיכות נישואיו. לאשתו לא הייתה יכולת, קול או כוח למחות.

 

אין זה משנה אם היא אשמה בכשלון הנישואין, סירבה ליחסי אישות עם בעלה, ניאה או סתם שרפה את ארוחת הערב שלו (לפי דעת בית הלל).

 

מפסוק זה בספר דברים קובע ההלכה שגט יהודי מתרחש רק כאשר גבר מוציא שטר גט לאשתו ( גט ). אישה יהודייה לא יכולה לתת גט לבעלה.

 

הסכמי ממון
מאז שנות ה-50 תומכי הרפורמה בגירושין יהודים מציעים סוגים שונים של הסכמי ממון כדי לשפר את חוסר איזון הכוחות שניתן לגברים על פני נשים בהלכה היהודית במקרה של גירושין, כמו גם לתקן את העוולות הנובעות מכך.

 

בארה"ב, הסכם הממון המומלץ ביותר מורכב משני מסמכים: (1) הסכם ממון, נטילת התחייבות של הבעל ו-(2) טרום נישואין. הסכם בוררות בין בעל לאישה. הסכם ממון דומה לשימוש בישראל גם הוא מורכב משני מסמכים: (1) הסכם כבוד הדדי ו-(2) הסכם קניין. PNA זה נבדק והונחה על ידי קבוצת עורכי דין, רבנים וטוענים.

רוב הסכמי הממון על פי דין תורה מבוססים על ההסמכה ההלכתית שניתנה לבעל להסכים לשלם לאשתו סכומי מזונות גבוהים יותר ממה שהיה מחויב בדרך כלל לפי ההלכה היהודית. 

 

ההלכה היהודית מחייבת בעל לשמור על אשתו ברמות מינימליות ואינה מחייבת אותו לשלם עבור מזונותיה אם היא עובדת ושומרת על השתכרותיה לעצמה, או אם הם חיים בנפרד. עם זאת, בעל יכול להסכים מרצונו לשלם לאשתו סכומי מזונות גבוהים יותר, גם אם היא עובדת וגם אם הם אינם גרים יחד.

 

על פי רוב הסכמי הממון המוצעים, בעל מסכים לשלם לאשתו סכום משמעותי מסוים עבור כל יום שהם חיים בנפרד לאחר שהתגרשו אזרחית, או לאחר תקופת פרידה מוגדרת.

 

מאחר וההלכה היהודית אינה מחייבת את הבעל לפרנס את אשתו לאחר גירושיהם (אין מזונות אישה לפי ההלכה היהודית), הסכמים כאלה נותנים לבעל תמריץ כלכלי להתגרש מאשתו.

 

מדריך הסכם ממון מהו

 

הסכמי ממון המכונים "אחזקה מוגברת"

הם הדדיים. הם מספקים תמריץ שווה ערך לאישה יהודייה להסכים לקבל גט מבעליהן. חלק מההסכמים מספקים דרישה מוחלטת לתשלום אחזקה מוגברת; חלקם מעמידים את המזונות המוגדלים לביקורת של בית דין רבני. יש הסכמים שמסמיכים בית דין רבני לקבוע עניינים הנלווים לגירושין, כגון מזונות ילדים, משמורת ילדים או חלוקת רכוש המשפחה. יש המגבילים את הסמכות הרבנית לנושא הגט.

 

למרות כוונות טובות, הסכמי ממון המבוססים על קצבאות אחזקה מוגדלות הם לרוב פליאטיביים. הם משפרים את מצבה של סרבנות הגט אבל הם לא פותרים אותה. אם בעל נעלם, לא שפוי, אין לו נכסים, או שהוא עשיר ונקמני, הסכמי טרום נישואין כאלה, למרבה הצער, לא ישפיעו עליו.

 

גבר הרוצה להתגרש מאשתו אינו דומה לאישה המבקשת להתגרש מבעלה. אישה גרושה בהתאם לרצונה או בניגוד לרצונה. גבר אינו יכול להתגרש מאשתו אלא מרצונו החופשי.

 

כללי הגירושין וה"גט" לפי התורה

רק גבר יכול לתת גט, והגט הזה חייב להינתן מרצונו החופשי. גט שניתנה בכפייה או כפייה (המכונה גט מעשה , "גט בכפייה") בטל. הרבנים שואבים כלל זה מאותו פסוק בספר דברים שהובא לעיל העיקרון שאדם יכול להתגרש מאשתו באופן חד צדדי. מאחר שלבעל יש סמכות חד-צדדית להתגרש מאשתו, טוענים הרבנים שמעשה הגירושין יכול להתרחש רק אם הוא תואם את שיקול דעתו ורצונו החופשי של הבעל.

 

העובדה שרבנים שואבים את הכלל האוסר על "גט בכפייה" מהמקרא, ולא מעקרונות חוזים חילוניים, מדגישה את השפעתו של כלל זה ומבדילה אותו מכללים אזרחיים בדבר כפייה, כוח וכפייה. מכיוון שהכלל נגד הגירושין הכפוי מיוחס לתנ"ך ולאלוהים, השאלה אם בעל הסכים לתת לאשתו גט מרצונו החופשי נתונה לבדיקה קפדנית של רבנים.

 

גירושין בדין תורה שאלות לפרשנות

האם גט תקף אם בעל נותן לאשתו שטר גירושין כדי להימנע מקנס כספי שהוא הניח בהסכם גירושין?

האם זה תקף אם גבר נותן לאשתו גט כי הוא חושש ששופט יעניק לו פחות רכוש ממה שהיה מקבל אחרת לפי חוקי החלוקה השוויונית?

אם אישה משלמת לבעלה סכומי כסף משמעותיים בתמורה לגט , האם שטר הגירושין שלאחר מכן חשוד מאחר שהבעל לא נתן לה את הגט מרצונו החופשי אבל כדי ליהנות מהכסף?

 האם הסכם ממון לפני נישואין שנועד לעודד את הבעל לתת לאשתו לעקוף את רצונו החופשי של הבעל מנוגד להלכה היהודית?

האיסור על יחסי מין מחוץ לנישואין של אישה נשואה
על פי ההלכה היהודית, גברים ונשים אינם זוכים ליחס שוויוני ביחס ליחסים מיניים מחוץ לנישואין. לפי החוק המקראי, לגבר יכולה להיות יותר מאישה אחת. לפיכך גבר נשוי המקיים יחסי מין עם אישה לא נשואה אינו נואף על פי ההלכה היהודית. גם ההלכה היהודית אינה מגנה גבר נשוי המקיים יחסי מין עם אישה לא נשואה.

 

הילדים של קשר כזה אינם זוכים לסטיגמה. עם זאת, אישה נשואה המקיימת יחסי מין עם גבר אחר מבלי לקבל גט תקף מבעלה נחשבת בתורה "נואפת" (שמות כ"ג , דברים ה, יז ).

 

יתרה מכך, הילדים שנולדו לאישה נואפת מסומנים כממזרים ואסורים להינשא ליהודים אחרים. ("ממזר לא יכנס בקהל ה'" [משנה, יבמות ח,ג ; משנה, קידושין ג יב ]).

 

הסטיגמה של ממזר משמשת כתמריץ רב עוצמה לכל מחשבה על אי ציות. נשים יהודיות מודרניות רבות אולי מוכנות להתעלם מהדרישה הדתית לקבל גט מבעליהן המנוכרים, אך רובן יימנעו מלידת ילדים שהקהילה היהודית תימנע מהם.

 

עגונה
אישה יהודייה המבקשת להתגרש מבעלה משלמת לעתים קרובות עבור חירותה כדי לשכנע את בעלה "לממש" את רצונו החופשי לתת לה גט. היא עלולה לוותר על זכותה למזונות ילדים, לרכוש זוגי ואף על משמורת ילדיה כדי להשתחרר מכבלי בן זוג סוררים ומנישואים כושלים.

 

בנסיבות הגרועות ביותר, כפייה כזו עלולה לא לפתור את מצבה של האישה והיא בסופו של דבר תזדקן, ממוררת ותודחק על ידי ההלכה. אישה שנפגעה כך על ידי המערכת ובעלה הסורר נקראת מסורבת גט (אישה מסורבת גט יהודי), אם כי הספרות הפופולרית מתייחסת לאישה כזו כאל אשה עגונה.

 

זכויות אישה גירושין על פי תורה

במהלך השנים, נשים יהודיות בכל העולם פנו לבתי המשפט האזרחיים בבקשת עזרה בפתרון בעיות הנשים היהודיות והגירושין.

צרפת הייתה אחת המדינות הראשונות שמוכנות לפתוח את בתי המשפט האזרחיים שלה כדי לתקן את הנזק שנגרם לנשים יהודיות על ידי בעלים שהפעילו את השעבודים שלהם בזדון.

 

מאז שנות ה-50, בתי המשפט בצרפת פסקו בעקביות פיצויים לנשים שבעליהן סירבו להסיר מחסומים לנישואין מחדש למרות גירושיהם האזרחיים, והכריזו כי פעולות מסוג זה גורמות למצוקה נפשית תוך הפרה של סעיף 1382 של הקוד האזרחי הצרפתי. בתי המשפט בצרפת קבעו פסקי דין כאלה גם כאשר בעלים ניסו להצדיק את התנהגותם על ידי הצבעה על העובדה שנשותיהם הפרו את זכויותיהם החוזיות או החוקיות (לביקור, למשל).

 

בתי המשפט בצרפת אינם מקבלים שום תירוץ מבעלים על הפעלת כוחם החד-צדדי למנוע את הגט. ולמרות ניסיונותיהם של בעלים צרפתים לטעון שפסי נזק מפרים את האיסורים ההלכתיים על הגירושין הכפויים, נראה כי רבני צרפת נקטו בעמדה לפיה, ככל שפסקי נזק מסוג זה מתייחסים לזמן העבר (ולא לעתיד), הם אינם מתייחסים. להפר את ההלכה היהודית.

 

גם בתי המשפט הבריטיים נענו לצרכיהן של נשים יהודיות. בשנת 1967, בית משפט בלונדון פסק לאישה תשלום חד פעמי של 5,000 ליש"ט עבור מזונות בן זוג אם בעלה לא יעניק לה פיצויים .בתוך שלושה חודשים (Brett v. Brett [1969] 1 All ER 1007). השופטים נימקו את פסק הדין בטענה שהתנהגותו של הבעל "מונעת[מנע] את האפשרות שהאישה תתחתן בשנית ובכך תמצא גבר אחר שיפרנס אותה"; וכי הבעל ניסה "להשתמש בכוחו כדי להתמקח ולהימנע מתשלום חלק או כל פיצוי מזונות".

 

בשנת 1980, בית משפט לענייני משפחה בסידני, אוסטרליה, בצטט את ברט, הוציא החלטה דומה המעניקה מזונות דחויים בסך $2,000 (דולר אוסטרלי) לאישה, בטענה שבעלה משתמש ב"כוחו כדי למנוע מהאישה להינשא מחדש ולזכות בהטבה. של תמיכה כלכלית נוספת שעלולה להגיע לה מנישואים."

 

במדינת ניו יורק יש את אחד הריכוזים הגדולים ביותר של יהודים מחוץ לישראל. בשנת 1985 העביר בית המחוקקים של מדינת ניו יורק חוק (הידוע בכינויו ה-New York Get Law הראשון) (NY Dom. Rel. §253) (McKinney 1988), המחייב את התובעים, כתנאי מוקדם להגשת תביעת גירושין, להצהיר כי הם הסירו, או היו מוכנים להסיר, את החסמים לנישואים מחדש של בן זוגם. 

 

בשנת 1992 העביר בית המחוקקים בניו יורק חוק נוסף (החוק השני של New York Get ), המאפשר לשופט לקחת בחשבון את אי הסרת החסמים לנישואים מחדש בעת חלוקת מזונות או חלוקת רכוש זוגי. . (NY Dom. Rel. §236B Section 5(h)) (McKinney 1988).

 

בנוסף להחלת חקיקה ספציפית בנושא, בתי המשפט לענייני משפחה בניו יורק (כמו גם אלה בניו ג'רזי ואילינוי) גילו גם יצירתיות רבה בסיוע לנשים יהודיות להביס את בעליהן הנקמנים, והחליטו בהזדמנויות שונות, למשל, שהכתובה דורש מבעלים לתת לנשותיהם גט ומצווה על בעלים לעשות כן; וכי הסכמי גירושין של סחטנים עלולים להיפסל כבלתי מתקבלים על הדעת.

 

בשנת 2000, השופט גרטנברג מבית המשפט לענייני משפחה בניו יורק ביטל הסכם כזה שבו ויתרה גברת Giahn על כמעט כל זכויותיה ברכוש זוגי בתמורה לגט . למרות ההסכם והעובדה שהאישה מילאה את חלקה בעסקה, מר גיאהן "באופן סדיסטי" לא הצליח לתת לאשתו גטבמשך שמונה שנים. השופט קבע כי הסכם הגירושין ה"כפוי, חסר המצפון והמוגזם" "ניצל את הפרש הכוחות בין הצדדים" וטען עקרונות של "שוויון" ו"גרימת עוגמת נפש מכוונת" כדי להעניק את כל רכוש הנישואין. האישה (כ-400,000 דולר).

 

כמו אירופה וארצות הברית, קנדה העבירה חקיקה אזרחית והוציאה החלטות שיפוטיות שנועדו לסייע לנשים יהודיות המבקשות גט יהודי. חוק הגירושין הקנדי וחוק דיני המשפחה של אונטריו כוללים שניהם חוקים שכמו חוק הגט הראשון של ניו יורק , מגבילים סעד משפטי הזמינים לבני זוג סוררים. (חוק הגירושין הקנדי §21.1; חוק דיני המשפחה של אונטריו §§2(4); 2(7)).

 

חוק ספציפי באונטריו מאפשר לבתי משפט לבטל הסכמי פשרה - כולם או חלקם - שבהם "הסרת חסם לנישואים מחדש הייתה שיקול בהשגת הפשרה או ההסכם". (חוק דיני משפחה באונטריו § 56(5)–(7). בשנת 2003, שופט מונטריאול הורה לבעל, שבמשך חמש עשרה שנים סירב לתת לאשתו גט, לשלם לגרושתו 37,000 דולר (קנדי) על כך ש"נאסר לה להינשא על פי האמונה היהודית"; כמו גם 10,000 דולר (קנדי) על "הגבלה על הבאת ילדים". (באוקטובר 2005 החלטה זו בוטלה בערעור).

 

בעקבות הדוגמאות של מדינת ניו יורק וקנדה, דרום אפריקה, אנגליה ווילס העבירו גם וריאציות של חוק הגט הראשון של ניו יורק . קבוצות אינטרס אוסטרליות העלו המלצות להעביר חוק דומה באוסטרליה, אך עד היום לא הצליחו.

 

בתי המשפט האזרחיים בישראל נרתעו יותר מקנדה, אירופה, דרום אפריקה, אוסטרליה וארצות הברית להתעסק בקדושת הגירושין היהודיים. בתי המשפט בישראל סירבו היסטורית לבטל חוזים שבהם נשים ויתרו על זכויותיהן בתמורה לגט , תוך ציון "תמורה" או "קדושת החוזה" כסיבות לקיים הסכמים כאלה.

 

במקרים נדירים, בתי המשפט האזרחיים בישראל העניקו תמיכה זוגית מוגברת לאישה שבעלה מסרב לתת לה גט יהודי. אבל צו כזה תלוי בצווי בית הדין הרבני ומוגבל למקרים שבהם אישה אינה זכאית אחרת לתמיכה בנישואין.