מדוע נשים נוטות יותר להתגרש | סיבות לגירושים

מחקרים אחרונים מראים שרוב הגירושין בישראל יזומים בעיקר על ידי האישה. כשני שלישים מהנשים שהתגרשו לאחרונה תיארו את עצמן כיוזמות הגירושין שלהן. נתונים עדכניים יותר בארה"ב מראים דפוס דומה, כאשר בערך שני שלישים מהגירושין מבוקשים על ידי האישה.  מרבית הגירושין מבוקשים על ידי האישה לא רק בארה"ב, אלא גם באירופה וגם באוסטרליה.

העובדה שלנשים סיכוי גבוה יותר לרצות גירושין מרמזת על כך שנשים היו פחות מרוצות מנישואיהן מאשר בעליהן, לפחות בקרב זוגות שהתגרשו.

חלק מההסברים הקודמים לדומיננטיות של נשים ברצון גירושין (למשל, שנשים רגישות יותר לקשיים בזוגיות) חלות באותה מידה גם על מערכות יחסים זוגיות וגם על מערכות יחסים שאינן במסגרת נישואים. 

מהם הסיבות לגירושים ביוזמת נשים?

1 ) רגישות לנושאי מערכות יחסים

הסבר אחד מתקבל על הדעת מדוע נשים נוטות יותר להתגרש הוא שנשים רגישות יותר לקשיים ביחסים. אם נשים קשובות יותר לקושי בזוגיות, סביר להניח שהסיכוי שיראו את הקושי כדורש פעולה, ובסופו של דבר יקבלו את ההחלטה לצאת מהקשר.

ההשערה שנשים רגישות יותר לבעיות בזוגיות מביאה למסקנה כי נשים נוטות יותר לרצות פרידות מאשר גברים בכל סוגי מערכות היחסים והקשרים הזוגיים. המסקנה לפיה לנשים יהיה תפקיד מוביל בפרידה בכל הקשרים של מערכות יחסים עולה בקנה אחד עם מחקר על אריכות ימים של זוגות חד מיניים, אשר בדרך כלל הוכיח כי לזוגות לסביות במערכות יחסים מחויבות יש שיעור פרידה גבוה יותר מאשר לזוגות הומואים במערכות יחסים מחויבות. (בלומשטיין ושוורץ 1983; רוזנפלד 2014).

2 ) נישואין כמוסד מגדרי

נישואים הטרוסקסואליים הם מוסד הבנוי על מאות שנים של חוק מגדרי והלכות דתיות ומשפטיות. למרות שמוסד הנישואין משתנה ומתאים את עצמו והופך למגוון יותר מבחינת מי מתחתן עם מי, חוקרים פמיניסטים רואים בנישואים הטרוסקסואליים כמוסד מגדרי, וזו סיבה פוטנציאלית לכך שנשים עלולות לבחור לרצות גירושין כביטוי לחופש הבחירה.

בתיאורם של המהפכה המגדרית שלאחר 1960 כמהפכה תקועה, מתארים הוכשילד ומצ'ונג (1989) כיצד הקריירה של הנשים הוגבלה על ידי הציפיות של בעליהן שהמשמרת אחר הצהריים והערב של עבודות הבית והטיפול בילדים היא בעיקרה עבודת נשים. אפילו בעלים ונשים שחשבו על עצמם שהם מחזיקים באידיאלים שוויוניים מגדריים, נמצאו על ידי הוכשילד ומצ'ונג כמכירות (ומצדיקות לעצמן) ציפיות מגדריות מסורתיות של טיפול בילדים ועבודות בית כיצירת נשים.

מחקרים עדכניים יותר על המעבר מחיים משותפים לנישואין ממשיכים להראות שציפיות מגדריות מסורתיות נאכפות על סף הנישואין לזוגות. מחקר גילה שזוגות צפויים להינשא בסיכויים גבוהים יותר אם לגבר יש הכנסה גבוהה. מחקר נוסף מצא כי בקרב זוגות , חלוקת ההכנסות בין בני זוג הפכו לשוויוניים יותר ככל שהזוגות עברו מחיים משותפים לנישואין. 

בנוסף, בקרב זוגות  צעירים, לגברים  הזכות לבקש מבת זוגם להתחתן, כלומר גברים שלטו בהחלטת הנישואין.  בקרב זוגות  צעירים המתכננים להינשא, גברים לחצו על ארוסתם לאמץ את שם המשפחה של הגבר.

רוב הנשים גם כיום ממשיכות לאמץ את שמות המשפחה של הבעלים שלהן כשהן מתחתנות, למרות שהחוקים שדרשו מנשים לקחת את שם המשפחה של הבעל הופסקו בשנות השבעים.  שמות המשפחה של הבעל מהווה דוגמה לנישואים הטרוסקסואליים כמוסד מגדרי עם פרקטיקה מגדרית עכשווית המושרשת בעבר לא מגדרי.

אבות נשואים הגדילו את חלקם בטיפול בתא המשפחתי, אך אמהות נשואות עדיין מבצעות כשני שלישים מעבודות הבית. מחקרים הראו כי נישואים שבהם האישה הרגישה שהיא עושה יותר מאשר חלקה בעבודות הבית סביר במיוחד שיסתיימו בגירושין. . הקצב האיטי של שינוי התפקיד המגדרי בתוך הנישואים הטרוסקסואליים הוא סיבה אחת מרכזית לכך שהמהפכה הפמיניסטית נתפסת כמהפכה בלתי גמורה או תקועה.

מחקר על עבודות בית מצא בעקביות כי הפער בעבודות הבית המגדריות היה גדול יותר בנישואין מאשר במערכות יחסים שאינן נשואות, גברים נשואים מתנגדים לעבודות הבית במידה שאינה ניתנת להסבר משיקולים ומגבלות מעשיים.

3 ) הפרשי כוח בתוך מערכות יחסים

הסבר פוטנציאלי שלישי למי שרוצה להתגרש או להיפרד מתייחס לכוחם היחסי של השותפים או בני הזוג בתוך מערכת היחסים. תיאוריית דיפרנציאל הכוח של גירושין מניחה שבן הזוג עם סיכויים טובים יותר למעבר למערכת יחסים אחרת סביר יותר שירצה להיפרד. מבחינת אמצעים חיצוניים, כוחם של הבעלים עולה בדרך כלל על כוחם של הנשים. בעלים נוטים להיות מבוגרים יותר מנשים, אם כי היתרון בכוח של להיות מבוגר עלול להתפוגג או אפילו להתהפך ככל שאנשים מתבגרים לשנותיהם המאוחרות יותר.

 לבעלים תמיד היו רווחים גבוהים יותר בממוצע מנשים (למרות שהפער ברווחים בין המינים הצטמצם עם הזמן). מחקר בשווקי ההיכרויות המקוונים מראה כי האטרקטיביות של נשים רווקות לגברים יורדת באופן חד יותר במהלך החיים הבוגרים מאשר האטרקטיביות של רווקים לנשים ולכן נשים מבוגרות נוטות יותר להיות "מפסידות" בגירושין.

אם נשים מבוקשות ביותר ברומנטיות כשהן צעירות, וגברים מבוגרים יותר מבוקשים כשותפים לחיים ככל שהם מזדקנים, תיאוריית הכוחות של מערכות יחסים מרמזת כי גירושין צריכים להפוך ליזמים יותר על ידי גברים ככל שהזוגות מתבגרים.

אולם המציאות של גירושין בפילוח מגדרי משתלבת בצורה לא נוחה עם תיאוריית הכוח: למרות יתרונות הכוח השונים של גברים (מבוגרים מנשותיהם, מרוויחים יותר ובהזדקנות מבוקשים יותר כשותפים הטרוסקסואליים), נשים יוזמות של כשני שליש מכל הגירושין. משנות הארבעים ועד היום. יתר על כן, יוזמת גירושין של אישה  אינה משתנה באופן משמעותי לפי הגיל.

גרסה חלופית של תורת הכוח של מערכות יחסים מצביעה על כך שחוסר כוחן של נשים בתוך נישואים הטרוסקסואליים הוא הסיבה שנשים בוחרות לצאת מנישואים. מחוסר כוח במסגרת מערכת היחסים נותנת מספיק דרייב לחוסר שביעות הרצון שלהן.