משמורת משותפת -מהו הורה מרכז?

הורה מרכז (primary-caregiver) זהו ביטוי משפטי המגדיר פרקטית את המשכיות הטיפול ההורי בילדים לאחר גירושין. מטרת מינוי הורה מרכז הינה ליצור מנגנון יישומי פרקטי שיאפשר להורים גרושים שבית המשפט קבע בעניינם הסדר משמורת משותפת, לנהל את הוצאות הילדים שאינם תלויי שהות  כגון ביגוד, ספרים, טיפולים רפואיים וצרכים אחרים (בהסדרים שאינם משמורת משותפת נכללות הוצאות אלו בתשלום המזונות) ללא צורך במשא ומתן יומיומי בנושאים אלו. יישום מנגנון הורה מרכז, משמעו קציבת סכום שיוערך על ידי בית משפט בהתאם לצרכי הילדים וטובתם וינוהל על ידי חשבון ייעודי וכך ייצור תקציב מסודר להוצאות שאינם במסגרת זמני השהות של הורה במשמורת משותפת.  הביטוי "הורה מרכז" עלה לראשונה  כפתרון בפסק דין בע"מ 919/15 פלוני נגד פלונית בבית המשפט העליון הישג תקדימי של משרדנו שייצג את האב בהליך הגירושין וניצח בבית משפט העליון.

כב' השופטת ד' ברק-ארז הציעה כי סביר להניח כי ההורה המרכז יהא זה שמילא תפקיד זה במהלך חיי הנישואין וכי רק כאשר חל שינוי במרכז הכובד של הטיפול בילדים במהלך חיי הנישואין כי אז יש לפנות לבחינת הנסיבות המשפחתיות ולכישורי ההורים.

בהקשר זה כתבה  כב' השופטת ד' ברק-ארז בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית

במשמורת משותפת נדרש ניהול "מרכזי" של הוצאות הילדים שאינן חלק מההוצאות המשפחתיות השוטפות.

מהו המנגנון היישומי שיכול לאפשר להורים לנהל את הוצאות הילדים באופן שימקסם את טובתם ויהיה פרקטי ונוח גם מבחינתם, ללא צורך בשיתוף פעולה צמוד על בסיס יומיומי?

כאשר נקבעת משמורת משותפת אין מקום להכתיב פתרון אחד לכל המקרים על הפתרון להיות פשוט ליישום ולא לחייב מידה רבה של שיתוף פעולה יומיומי בין ההורים.

מנגנון יעיל שניתן להעלות על הדעת הוא מינויו של אחד מההורים כ"הורה מרכז" אשר יקבל לידיו בראשית החודש מחצית מסכום המזונות המיועד עבור ההוצאות שאינן בגין הפעילות היומיומית השוטפת דהיינו המזונות המיועדים לצרכים האחרים (ביגוד, ספרים, טיפול רפואי לא צפוי ועוד). סכום זה יוערך בכל מקרה על-ידי בית המשפט, בהתאם לגילאי הילדים ולצרכיהם.

ההורה המרכז ינהל חשבון הוצאות זה ויוציא את הכספים במתכונת שתבטיח תיאום ואיזון בין מכלול הצרכים של הקטינים. מנגנון זה מיישם תובנה פשוטה לפיה ניהול כספי של הוצאות במסגרת תקציב מוגבל חייב להיעשות על בסיס תכנון ותיאום.

מיהו ההורה אשר ייבחר כ"הורה המרכז"?

התשובה לכך צריכה להיגזר מטובתם של הילדים ומעקרון השוויון. מן ההיבט של טובת הילדים, אמור לשמש בתפקיד זה ההורה המתאים ביותר לתפקיד, על בסיס הניסיון המצטבר ביחס להתנהגותם, לכישוריהם ולאורח החיים המשפחתי.

באותם מקרים שבהם שני ההורים הם מיטיבים ומוכשרים לכך, סביר להניח כי ההורה שריכז את מרבית הטיפול בילדים למשל, דאג לרכישת ביגוד לילדים, לצריכת שירותי רפואה, לאספקה של עזרי לימוד לבתי הספר יהיה גם ההורה שירכז את הטיפול באספקטים אלה לאחר הגירושין..."

הורה מרכז בפסיקה

• הורה אחד שנבחר בהסכמה על ידי הצדדים או על ידי בית המשפט ותפקידו לנהל את הוצאות הילדים שאינן חלק מההוצאות השוטפות (ביגוד, ספרים, טיפול רפואי בלתי צפוי וכו').

• בחירת ההורה תיעשה בהתאם להתנהלות הצדדים בעבר (מי מההורים היה יותר מעורב, מכיר את ההוצאות והתעסק בהן), למרות שייתכנו שינויים במהלך השנים. בחירת ה'הורה המרכז' אמורה להיות נייטרלית מבחינה מגדרית.

• הרציונל המרכזי הוא ייעול של ניהול ההוצאות מבלי לחייב את ההורים לתקשורת תמידית, ונוסף לכך חשש מכך שההורה שנשא ברוב נטל ההוצאות טרום הגירושין ימשיך לעשות כן ומבלי לקבל על כך החזר מההורה השני.

• מדובר בפתרון פרקטי ונוח, אך לא מחייב. ייתכנו פתרונות אחרים כגון פתיחת חשבון בנק ייעודי וכו'.

מתוך בע"מ 919/15 ‏ ‏ פלוני נ' פלונית

הפתרון המוצע: "ניהול מרכזי" של ההוצאות הנוספות או "הורה מרכז"
 
הקשיים שעליהם עמדתי לעיל מלמדים כי במשמורת משותפת נדרש ניהול "מרכזי" של הוצאות הילדים שאינן חלק מההוצאות המשפחתיות השוטפות. מהו המנגנון היישומי שיכול לאפשר להורים לנהל את הוצאות הילדים באופן שימקסם את טובתם ויהיה פרקטי ונוח גם מבחינתם, ללא צורך בשיתוף פעולה צמוד על בסיס יומיומי? אין מקום להכתיב פתרון אחד שאין בלתו, אלא להבהיר מה אמורים להיות מאפייניו של מנגנון זה: עליו להיות פשוט ליישום ולא לחייב מידה רבה של שיתוף פעולה יומיומי בין ההורים. מנגנון יעיל שניתן להעלות על הדעת הוא מינויו של אחד מההורים כ"הורה מרכז" אשר יקבל לידיו בראשית החודש מחצית מסכום המזונות המיועד עבור ההוצאות שאינן בגין הפעילות היומיומית השוטפת דהיינו המזונות המיועדים לצרכים האחרים (ביגוד, ספרים, טיפול רפואי לא צפוי ועוד). סכום זה יוערך בכל מקרה על-ידי בית המשפט, בהתאם לגילאי הילדים ולצרכיהם. ההורה המרכז ינהל חשבון הוצאות זה ויוציא את הכספים במתכונת שתבטיח תיאום ואיזון בין מכלול הצרכים של הקטינים. מנגנון זה מיישם תובנה פשוטה לפיה ניהול כספי של הוצאות במסגרת תקציב מוגבל חייב להיעשות על בסיס תכנון ותיאום.
 
ומיהו ההורה אשר ייבחר כ"הורה המרכז"? התשובה לכך צריכה להיגזר מטובתם של הילדים ומעקרון השוויון. מן ההיבט של טובת הילדים, אמור לשמש בתפקיד זה ההורה המתאים ביותר לתפקיד, על בסיס הניסיון המצטבר ביחס להתנהגותם, לכישוריהם ולאורח החיים המשפחתי. באותם מקרים שבהם שני ההורים הם מיטיבים ומוכשרים לכך, סביר להניח כי ההורה שריכז את מרבית הטיפול בילדים (למשל, דאג לרכישת ביגוד לילדים, לצריכת שירותי רפואה, לאספקה של עזרי לימוד לבתי הספר) יהיה גם ההורה שירכז את הטיפול באספקטים אלה לאחר הגירושין. ייתכן בהחלט מצב שבו מרכז הכובד של הטיפול בילדים השתנה במהלך שנות הנישואין בהתאם לצרכי ההורים והילדים עצמם, ושומה על בתי המשפט כי ייתנו את דעתם לכלל
השינויים שנעשו בהקשר זה. למותר לציין כי באותם מקרים שבהם לא ניתן להצביע על הורה אחד שלו עדיפות ברורה מבחינת ניסיון העבר ב"ריכוז" הטיפול בילדים, בית המשפט יבחן מהי טובת הילדים על-פי מכלול הנסיבות המשפחתיות וכישוריהם היחסיים של ההורים.
 
כפי שציינתי, אף עקרונות של שוויון מוליכים למסקנה כי אין הצדקה לכך שעם הגירושין ההרגלים ששררו בין בני הזוג בנוגע לחלוקת הנטל בענייני הטיפול בילדים ישתנו באופן מוחלט. אכן, גירושין מביאים עימם זעזוע ושינוי עמוק במשפחה. יחד עם זאת, כפי שציינתי לעיל (וכפי שאף ציין חברי השופט פוגלמן), מחקרים מראים כי במקרים רבים שבהם אחד ההורים שימש כמטפל עיקרי לילדים עובר לפירוד, הוא ממשיך לשמש בתפקיד זה אף אם שורר הסדר של משמורת פיזית משותפת בין ההורים (ראו: הקר והלפרין-קדרי, בעמ' 159; ראו גם בפסקה 98 לחוות דעתו של חברי). במקרים אלה, מה שעשוי לקרות בפועל הוא שההורה המטפל לפני הגירושין יהיה זה שיישא למעשה בהוצאות הנדרשות בגין הילדים, והתוצאה שתתקבל תחטא הן לעיקרון השוויון והן לעקרון טובת הילד.
 
אבהיר כי כפי שכבר ציינתי, ובניגוד לגישה הרווחת בפסיקתן של הערכאות הדיוניות, הפתרון המוצע על-ידי הוא "נייטרלי" מבחינה מגדרית, ובכך אני מצטרפת לחברי השופט פוגלמן. משמעות הדברים היא שבמקרים אשר בהם האב היה ההורה המטפל העיקרי לפני הגירושין אין כל הצדקה לשנות סדרי בראשית בעניין הן מבחינת טובת הילד והן מבחינת עקרון השוויון. אכן, ניסיון החיים מלמדנו שבמציאות החיים דהאידנא קיימים תאים משפחתיים רבים יותר שבהם האם היא המרכזת את הטיפול בילדים עובר לגירושין. בנוסף, מחקרים מצאו כי גם בנסיבות של משמורת משותפת אימהות נושאות על-פי רוב באחריות רבה יותר ביחס לחיי היומיום של הילדים, ובכלל זה בהקשרים של חינוך ובריאות (ראו: Fehlberg , בעמ' 9; Belinda Fehlberg, Christine Millward & Monica Campo, Shared Post-separation Parenting in 2009: An Empirical Snapshot, Aust. J. Fam. L 12-13 (2009).). אולם, אלה אינם חייבים להיות פני הדברים – ויש אף לקוות שעם הזמן מציאות זו תשתנה. ממילא כל מקרה ייבחן לגופו בהתאם למציאות החיים בתא המשפחתי הרלוונטי.
 
לכך יש להוסיף כי לא בכל מצב מה שהיה הוא מה שיהיה. הורה שיוכיח כי במהלך השנים שלאחר הגירושין השתנה ה"חוזה המשפחתי" וגידול הילדים כעת מתחלק באופן שווה בין ההורים אזי בהחלט ייתכן שינוי בהשתתפותו של אותו הורה בשיעור המזונות, ובכלל זה ייתכן כי יינתן לו פטור מכך. בהקשר זה ראוי להזכיר כי כפי שציין חברי השופט פוגלמן, הכרעה בענייני מזונות ילדים היא לעולם איננה סופית, וכל שינוי נסיבות מהותי מאפשר דיון מחודש בדמי המזונות שנפסקו. עם זאת, כפי שהסברתי לעיל, אני סבורה שככלל המנגנון המוצע על-ידי צפוי לצמצם את הצורך בחזרות תכופות להתדיינות בהשוואה לפתרון שהציע חברי.
 
עוד יש לציין: הגם שהפתרון של הורה מרכז הוא פתרון פרקטי ונוח אשר יתאים למרבית המקרים הוא אינו בגדר "תורה למשה מסיני". אפשר להעלות על הדעת גם פתרונות אחרים, ובלבד שהם מתאימים לצדדים הקונקרטיים. פתרון מורכב יותר, שעשוי להתאים במקרים מסוימים, יכול להיות מבוסס על פתיחת חשבון בנק מיוחד שבו יפקידו שני ההורים את חלקם בהוצאות הנוספות (אלה שאינן מתקזזות בעין). חשבון זה יכול להיות מנוהל על-פי תנאים שיוגדרו על-ידי בית משפט ויגובו בהסכם הפתיחה שלו אל מול הבנק (הגבלה על משיכת יתר מן ההסכם; הגבלה על משיכת כספים מעבר לסכום שייקבע באופן חד צדדי). זהו פתרון מורכב יותר שאינו מתאים לכל משפחה ומשפחה, אך יכול לסייע בחלק מן המקרים (בפרט באלה המאופיינים במידת אמון ושיתוף פעולה גבוהה יותר בין הצדדים). המכנה המשותף למנגנון של הורה מרכז ושל פתיחת חשבון בנק משותף הוא שבשני המקרים קיים מנגנון המבטיח העברה של הכספים בתחילת החודש, ובשני המקרים קיים היבט ריכוזי בניהול ההוצאות.

מתוך עמ"ש (י-ם) 45464-02-18‏ ‏ פלוני נ' פלונית

כאשר לעניין הצרכים שאינם תלויי שהות יהיה "הורה מרכז" שיקבל תשלום של מחצית ההוצאות מההורה האחר (במצב של השתכרות שווה). קביעת "הורה מרכז" נעשית על בסיס ממצאים הנוגעים למשפחה הקונקרטית ולאופן חלוקת התפקידים בין ההורים.

מכאן עובר המערער לתקיפת גובה החיוב במזונות שהוטל עליו בהנחה (עליה הוא חולק) בדבר פוטנציאל ההשתכרות הזהה שלו ושל המשיבה. לגבי מצב של שוויון בהכנסות ההורים נקבע בהלכת בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] כי אם גם זמני השהות של הילד אצל ההורים שווים, חייב כל הורה לשאת במלוא הוצאות הקיום השוטפות של הילד בעת שהותו אצלו (לרבות מדור); ואילו לגבי ההוצאות בגין "צרכים אחרים", שאינן תלויות שהות ואינן הוצאות קיום שוטפות (כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד), על בית המשפט לשקול האם לקבוע את אחד ההורים כ"הורה מרכז" אליו יעביר ההורה השני את חלקו (מחצית) בהוצאות. המערער טוען כי בית משפט קמא קבע את המשיבה כ"הורה מרכז", מבלי שהתקיים בפסק הדין דיון בסוגיה זו, ותוך שהקביעה שגויה גם לגופה לאחר שהמשיבה הודתה בחקירתה כי אינה מעבירה למערער ציוד עבור הילדים, באופן המאלץ אותו לקנות להם ביגוד וציוד נוסף לפרקי הזמן בהם הם שוהים אצלו. בנוסף, המערער נושא לבדו בתשלומי הבריאות והביטוח הרפואי של הילדים. במצב דברים זה לא היה מקום, לטענתו, לקבוע את המשיבה כ"הורה מרכז" אלא יש לחייב כל אחד מההורים לממן בעת שהות נ' אצלו את מלוא הוצאותיו, לרבות בגין הצרכים שאינם נדרשים לקיום השוטף.