אי התערבות בהחלטה שלא להעביר כונסת נכסים מתפקידה בהליך רכושי המתנהל בין הבני זוג אגב פרידתם זה מזו וגירושיהם

13.  לאחר שבחנתי טענות הצדדים ועיינתי בתיק המתנהל בבית המשפט קמא, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה נפרדת או נוספת לגופה של בקשת רשות הערעור, מהנימוקים שיפורטו להלן.

 

14.  בפסיקה ענפה נקבע, כי כונס הנכסים הוא פקיד בית המשפט (officer of the court) והוא פועל בשמו, ומחויבותו היא כלפי בית המשפט ולא כלפי מי מבעלי הדין, ובכובעו ככזה אין הוא בבחינת שלוחו של בעל הדין שביקש למנותו (ראו: רע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' D&B דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ, פורסם במאגרים האלקטרוניים, והפסיקה המוזכרת שם).

 

15.  מושכלות יסוד הן, כי החלטה בעניין זהותם של כונסי הנכסים מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט הממנה אותם. אכן, מינוי באי כוחם של בעלי הדין בהליך משפטי גם ככונסי נכסים הוא חזון נפרץ במקומותינו, אך אינו הכרחי, ובית המשפט וודאי אינו כבול לציפייה כזו מצד בעל הדין או בא כוחו.

 

מסתמא, גם שאלת מינוי באי כוח הצדדים ככונסי נכסים במשותף מסורה לשיקול הדעת של בית המשפט, והיא נגזרת משיקולים מספר, ביניהם התנהגות באי כוח הצדדים כל אחד בפני עצמו ובאינטראקציה ביניהם, עת ברור, כי מינויים יחד ייעשה לאחר שבית המשפט השתכנע, כי הם צפויים לשתף פעולה האחד עם משנהו.

 

מכל מקום וזאת יש לזכור, לבא-כוחו של בעל הדין הממונה ע"י בית המשפט ככונס נכסים שני כובעים שונים ונפרדים זה מזה – האחד כשלוחו של בעל הדין המייצגו בהליך המשפטי ואמון על האינטרסים והזכויות שלו, והשני כשלוחו של בית המשפט, משמש כזרועו הארוכה ואמון על הליך כינוס הנכסים. לעיתים חובותיו של עורך הדין בכל אחד מן התפקידים הללו מתיישבות זו עם זו ויש ביניהן הרמוניה, ולעתים לא, וכל אחת מהן מושכת לכיוון מנוגד.   

כך או כך, זהות בין חובשי הכובעים הללו אינה הכרחית, כאמור.

 

16.  זאת ועוד, שעה שהם משמשים כזרועו הארוכה של בית המשפט, על כונסי הנכסים להיות נאמנים באופן מוחלט כלפיו מעצם מינויים ככאלה ואף לתכלית שבית המשפט  אמון עליה- פירוק השיתוף באופן המיטבי והיעיל ביותר. יתר על כן, כונסי הנכסים אינם נתונים למרותם של בעלי הדין עצמם, ואף שהם עשויים לשמש כשלוחיהם בכובעם הנוסף כבאי-כוחם, חובת הנאמנות שלהם ככונסי נכסים מופנית בראש ובראשונה כלפי בית המשפט [ד' פולק כונס נכסים לפירוק שיתוף במקרקעין בבית המשפט לענייני משפחה (2013), עמ' 62].

 

בעלי הדין מצדם מחויבים לשתף פעולה עם כונס/י הנכסים מכוח חובת תום הלב המוטלת עליהם (ע"א 2077/92 אדלסון נ' רייף, פ"ד מז(3) 485). 

 

17.  הסוגיה המונחת לפתחנו בהליך דנא היא, כאמור, העברת כונס נכסים מתפקידו. 

 

לית מאן דפליג, כי לבית המשפט שמינה כונס נכסים מסורה הסמכות גם להעבירו מתפקידו, אך הכלל הוא, כמשתקף מפסיקה ענפה הקיימת בנושא, שלא בנקל יועבר בעל תפקיד מתפקידו. [ראו למשל: רע"א 5347/18 ש.א עובדיה בע"מ נ' לוי, פורסם במאגרים האלקטרוניים; רע"א 6738/19 מור יישום מחקרים בע"מ נ' רשות חדשנית – מחלקת קניין רוחני, פורסם במאגרים האלקטרוניים].

 

18.  ניתן לאתר בפסיקת בתי המשפט המחוזיים מקרים ספורים בהם בעלי תפקיד (נאמנים) הועברו מתפקידם, ולהקיש מכך לענייננו, וזאת בנסיבות יוצאות דופן בלבד. כך, למשל, בעניין סגל נקבע, כי  אובדן אמון בין בעל התפקיד ובית המשפט הביא להעברתו מתפקידו [פר"ק (מחוזי י-ם) 6045-05-17 סיטי א.ק. אחזקות בע"מ נ' עו"ד רייכבך-סגל, פורסם במאגרים האלקטרוניים].

 

19.  גם כאשר קיים פגם בהתנהלות מומחה או בעל תפקיד אחר המתמנה ע"י בית המשפט, לא בכל מקרה הוא ייפסל.

 

הכלל הוא, אפוא, שכאשר הפגם, ככל שישנו, אינו יורד לשורש ההליך באופן המצדיק פסילת בעל התפקיד, יימנע מכך בית המשפט, בהינתן החזקה שבעל תפקיד נוהג באופן מקצועי ועושה מלאכתו נאמנה [ראו למשל: רע"א 2961/17 אלפרון נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים האלקטרוניים (פסקה 9)]. 

ודוק, כוחם של הכלל האמור והרציונל שבבסיסו, יפה הן ביחס למומחה הממונה ע"י בית המשפט והן ביחס לבעלי תפקיד נוספים הממונים על ידו.

 

20.  לפיכך, רובץ לפתחו של בעל דין המבקש לסתור החזקה הנטל להוכיח קיומן של אינדיקציות ברורות המצדיקות פסילת בעל התפקיד, למשל ניגוד עניינים בינו ובין הצד שכנגד.

 

לצד זאת יובהר, כי נקבע כבר לא אחת,שלא כל ניגוד עניינים יביא בהכרח לפסילת מינויו של בעל התפקיד (ראו למשל: רע"א 8388/08עתמאנה נ' עו"ד ארז מנהל מיוחד, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

21.  במקרה דנא כפי שנקבע ע"י בית המשפט קמא, לא הוצג כל טעם בגינו אין בידו להמשיך ליתן אמון במשיבה 1 שמונתה כבעלת תפקיד על ידו, משהמבקש לא הציג כל עילה שבדין לביסוס הבקשה להעברת המשיבה 1 מתפקידה, וממילא לא הונחה על ידו התשתית הראייתית לתמיכה בבקשה מעין זו.

 

22.  להשלמת התמונה נציין את המובן מאליו בכגון דא - טענות מעין אלה כלפי מי שמונה על ידי בית המשפט ומשמש כזרועו הארוכה בניסיון להטיל דופי בהתנהלותו הן טענות חמורות,ולכן ראוי לנקוט בעניין זה בזהירות המתחייבת, לפרט הטענות ולבססן כדבעי (ראו למשל: ע"א 4920/13סאלח אבו סאלח נ' אביב תעשיות מחזור בע"מ, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

23.  בענייננו הועלו ע"י המבקש טענות בעלמא ובהעדר כל תימוכין, ודי בכך להביא לדחיית הבקשה.

 

המבקש לא הרים, אפוא, הנטל להוכחת הבקשה להעברת המשיבה 1 מתפקידה. יתר על כן, בבקשה שלפנינו עושה המבקש שימוש ברטוריקה של חשש מפני פגיעה בזכויותיו, ולו למראית עין, כלשונו, וברי, כי אין בכך כדי לצלוח המשוכה הניצבת בפניו.

 

24.  למעלה מן הצורך יצוין עוד, כי הבקשה להעברת המשיבה 1 מתפקידה (וליתר דיוק – למינוי בא כוחו ככונס נכסים תחתיה) באשר הוגשה ע"י המבקש לבית המשפט קמא לקונית, ונשענת על שני אדנים: עצם החלפת ייצוגו בהליך קמא והעדר היגיון, כלשונו, בהותרת המשיבה 1 -באת כוחו לשעבר בתפקידה ככונסת נכסים; העדר אמון בינו ובין המשיבה 1 בגינו אין הוא מעוניין שהיא תשמש ככונסת נכסים מטעמו.

 

כשם שהובהר לעיל, השיקולים הרלוונטיים בכל הנוגע למינוי בעל תפקיד או להעברתו מתפקידו נוגעים למישור היחסים בין בית המשפט ובעל התפקיד, ולא בין בעלי הדין ובינו משאינו שלוחו.

די היה בכך, אפוא, כדי לדחות הבקשה להעברת המשיבה 1 מתפקידה, ומשכך לא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא.

מעבר לזאת יאמר עוד, כי בבקשת רשות הערעור נטענו ע"י המבקש טענות נוספות שלא הובאו בפני הערכאה הדיונית (כגון: הפרת עקרון השוויון בעצם הותרת מינויה של המשיבה 1, שאינה מייצגת אותו עוד בהליך המשפטי, ככונסת נכסים על כנו, חשש כי האינטרסים שלו לא יישמרו, וטענות בנוגע להתנהלות המשיבה 1 ולפעולות שננקטו על ידה בהליך הכינוס ולעיתוי בו ננקטו), ודי בכך כדי לדחותן.

 

כידוע, הכלל הנוהג בשיטתנו הוא, שאין לאפשר העלאות טענות חדשות בשלב הערעור אם הן לא הועלו ונדונו בפני הערכאה הדיונית, בפרט כאשר מדובר בטענות עובדתיות או כאלה המשלבות פן עובדתי ופן משפטי [ראו למשל: ע"א 398/79 מנגל נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 432]. 

 

25.  ככלל ובהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה בפרט, לערכאה הדיונית יתרון ניכר על פני ערכאת הערעור, בפרט בכל הנוגע להתנהלות בעלי הדין, למאזן הכוחות ביניהם ולעמדות המיקוח שלהם, ובנדון דידן גם למידת שיתוף הפעולה שלהם עם הליכי הכינוס והציות להחלטות שיפוטיות.

 

26.  בענייננו נראה, כי הקצב בו מתקדם ההליך קמא איטי, בין היתר נוכח המועד בו הוגש כתב ההגנה מטעם המבקש (בחלוף שנה ורבע מהמועד בו נפתח ההליך), הפערים בעמדות בעלי הדין והעדר תקשורת ויכולת להגיע להסכמות, כאשר רק בחלוף שלוש שנים (!) מיום שנפתח ההליך, מונו כונסות הנכסים, הן פועלות ככאלה ומבצעות מלאכתן, אלא שגם לאחר מינוין בהסכמת בעלי הדין, כזכור, הן נאלצו לשוב ולפנות לבית המשפט בהעדר שיתוף פעולה מצד המבקש ולצורך קבלת החלטות מתאימות. המשיבות הפליגו בתיאור התנהלות המבקש, העדר שיתוף הפעולה מצדו עם כונסות הנכסים ועם הליך הכינוס בכלל ואי ציות להחלטות שיפוטיות. מבלי להביע עמדה בעניין זה או לטעת מסמרות, ברי, כי הערכאה הדיונית ערה להתנהלות הצדדים ולטענותיהם האחד כנגד משנהו, ומתוקף אחריותה לניהול ההליך באופן יעיל והוגן, חזקה עליה שהביאה בחשבון גם ההשפעה שתהא להחלפת כונסת הנכסים בכונס אחר בשלב בו מצוי ההליך המתנהל לפניה ובהתחשב בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנא.    

 

27.  בהקשר זה נזכיר, כי מטרת העל בכינוס נכסים אגב הליך גירושין, להבדיל מהליכי כינוס המתקיימים במישורים אחרים, היא לאפשר חלוקה מהירה ושוויונית של הנכסים בין בני הזוג המתגרשים, על מנת לקדם ביעילות פירוק הקשר הזוגי והשלמת הליך הגירושין גם בפן הכלכלי.

 

המושכות מצויות בידי הערכאה הדיונית ולה שיקול הדעת לקבוע ולהתוות הדרך האופטימלית להשגת מטרה זו. אכן, פעמים רבות נוכח ההתדרדרות ביחסי בני הזוג שנישואיהם לא צלחו והגיעו אל קצם, העדר אמון ואופי התקשורת השוררים ביניהם, אין מנוס מפנייה להליך של כינוס נכסים לצורך פירוק השיתוף תחת הותרת הדבר בידיהם, וגם אז מנצח בית המשפט על המלאכה ומפקח על ביצועה באופן הוגן ויעיל.

 

28.  הנה כי כן, כונסות הנכסים אינן פועלות כישויות עצמאיות ועושות ככל העולה על רוחן, כי אם כפופות לדין, להוראות בית המשפט שמינה אותן ולתכלית שלשמה מונו. במקרה דנא וכפי שצוין לעיל אף הובהר ע"י בית המשפט, בד בבד עם מינוי כונסות הנכסים, כי המחלוקות בין המבקש והמשיבה 2 בנוגע לזכויות הקנייניות באיזה מן הנכסים מושא ההליך הרכושי עומדות בעינן, וברי כי הן טעונות הכרעה. לכן, פשר טענות המבקש בעניין הפגיעה האפשרית בזכויותיו המהותיות והדיוניות שבלב ההליך הרכושי מעצם הותרת מינויה של המשיבה 1 ככונסת נכסים בהליך אינו ברור כלל ועיקר.

 

29.  לפיכך, ועל יסוד האמור לעיל בהרחבה, לא מצאתי כי יצאה שגגה תחת ידי בית המשפט קמא בהחלטתו להותיר מינויה של משיבה 1 ככונסת נכסים לצד ב"כ המשיבה 2, ולא מצאתי שיש הצדקה להתערב בה ובשיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ולכן בקשת רשות הערעור נדחית.

30.  בראי כלל הנסיבות והיות שהושתו על המבקש הוצאות במסגרת ההחלטה בבקשה לעיכוב הביצוע, הוא יישא בתשלום נוסף בסך 1,000 ₪ לכל אחת מן המשיבות. הן הסך האמור והן הסך בו חויב במסגרת ההחלטה בבקשה לעיכוב הביצוע (בסך כולל של 4,000 ₪) ישולמו לידי המשיבות מתוך העירבון, והיתרה על פירותיה תוחזר לידי המבקש באמצעות בא-כוחו.

 

31.  המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותסגור התיק.

 

32.  ההחלטה ניתנת לפרסום, תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

 

ניתנה היום, כ"א אדר ב' תשפ"ד, 31 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.

 

רמ"ש19446-03-24פלוני נ' אלמונית ואח'