2025 - גירושין של זוגות מעורבים | מדריך מקיף ומעודכן

מהו הליך גירושין של זוגות מעורבים בישראל?

גירושין של זוגות מעורבים הוא תהליך פירוק נישואין לבני זוג שאינם משתייכים לאותה דת, או כאשר אחד מבני הזוג חסר דת (כלומר לא רשום כיהודי, מוסלמי, נוצרי או דרוזי). בניגוד לגירושין “רגילים” המתנהלים בבתי הדין הדתיים (כגון גירושי יהודים ברבנות), בהליך זה הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. בני זוג מעורבים, למשל יהודי ונוצרייה, מוסלמי ויהודייה, יהודי ובת דת שאינה מוכרת, חייבים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להתרת הנישואין שלהם.

הליך זה קיים משום שבישראל אין נישואין וגירושין אזרחיים מלאים במסגרת מקומית; נישואי יהודים, מוסלמים, דרוזים ונוצרים נערכים ומפורקים בבתי הדין של עדותיהם. כאשר בני הזוג אינם בני אותה הדת (או שאחד מהם לא משתייך לשום עדה דתית מוכרת), אין ערכאה דתית עם סמכות ישירה לסיים את הנישואין, ולכן החוק יוצר מסלול אזרחי מיוחד, התרת נישואין, לצורך הכרזה חוקית על סיום הקשר. חשוב להדגיש: התרת נישואין מעניקה לבני הזוג מעמד של “פנויים” המאפשר להם להינשא לאחרים בעתיד מבחינה משפטית. זוהי מקבילה אזרחית לגט דתי, עבור מי שאינם יכולים (או חייבים) לקבל גט דתי.

הבדל מרכזי מגירושין דתיים: בגירושין דתיים, הפירוד מתבצע לפי דין הדת של בני הזוג, למשל יהודים ברבנות לפי ההלכה, כולל טקס מתן גט וסיבות הלכתיות; ואילו בהתרת נישואין הפירוד מתנהל ככל הליך אזרחי בבית משפט. אין דרישה לקיום טקס דתי לסיום הקשר (מלבד מקרים בהם אחת הרשויות הדתיות דורשת זאת, כפי שיפורט להלן). בית המשפט למשפחה יתן פסק דין הצהרתי המכריז על הנישואים כמותרים (מבוטלים), ובכך בני הזוג משנים סטטוס במרשם מ”נשוי” ל”גרוש/ה” ללא צורך בטקס דתי.

עוד הבדל הוא שבגירושין דתיים ישנן לעיתים עילות נדרשות (למשל ברבנות כאשר אחד הצדדים אינו מסכים, יש להוכיח עילת גירושין כמו מעשה כיעור, מרידה וכד’). בהתרת נישואין, במיוחד כששני הצדדים מסכימים, אין צורך בעילות מיוחדות, די בכך שהצדדים רוצים להתגרש ואין מניעה חוקית. אפילו כאשר רק צד אחד מעוניין (התנגדות מהצד השני), בית המשפט מכריע בהתאם לחוק האזרחי או הדין הזר החל, ולא נדרש “סידור גט” אלא הכרעה שיפוטית שמסיימת את הנישואין.

חשוב לציין שהליך זה אינו רלוונטי אם שני בני הזוג שייכים לאותה דת מוכרת בישראל, במקרה כזה, גם אם נישאו בנישואים אזרחיים בחו״ל, יהיה עליהם בדרך כלל להתגרש לפי הדין הדתי שלהם. למשל, שני יהודים שנישאו אזרחית בחו"ל אינם יכולים להתיר את נישואיהם בבית המשפט לענייני משפחה; עליהם לפנות לבית הדין הרבני לקבלת גט (לעיתים כ"גט לחומרא" שניתן בהליך מקוצר כאשר הנישואין לא נערכו כדת משה וישראל). רק אם החוק המקומי במדינה שבה נישאו מאפשר להם להתגרש שם אזרחית, והם אכן התגרשו שם, מדינת ישראל תכיר בגירושין הללו ללא צורך בגט רבני. באופן דומה, בני זוג מוסלמים או נוצרים שנישאו אזרחית, עדיין סמכות הגירושין נתונה לבית הדין הדתי שלהם, אלא אם כן התגרשו במדינת הנישואין בחו"ל. לכן, התרת נישואין מיועדת למקרים “החריגים” שבהם אין בית דין דתי יחיד שיכול לסיים את הנישואין, למשל נישואי תערובת בין-דתיים, בני זוג חסרי דת, בני אותה מין, וכדומה.

נתונים עדכניים על זוגות מעורבים בישראל

התופעה של נישואי תערובת בתוך ישראל, שבעבר הייתה נדירה, הולכת וגדלה בשנים האחרונות. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) ומשרד הפנים, יש כיום בין 85,000 ל-111,000 זוגות מעורבים בישראל, שבהם בן זוג יהודי נשוי לבן/בת זוג שאינם יהודים. מספר זה מייצג כ-6% מכלל הזוגות שבהם לפחות אחד יהודי. רוב הזוגות המעורבים מורכבים מיהודי/ה שנשוי/אה לבן זוג חסר דת (לרוב עולים או צאצאים ממדינות בריה"מ לשעבר). למשל, נכון ל-2021 יש כ-52 אלף גברים יהודים בישראל הנשואים לנשים שאינן יהודיות, וכ-32 אלף נשים יהודיות הנשואות לגברים לא-יהודים. המשמעות החברתית: בחלק ניכר מהמקרים הילדים בנישואים אלו אינם יהודים על-פי ההלכה (כשאמם לא יהודייה), ודבר זה מדאיג גורמים בממסד הדתי בשל השלכות עתידיות על זהות יהודית. ואכן, יש המתריעים שבעוד עשור או שניים חלק ניכר מהצעירים בישראל יהיו בני לנישואי תערובת, דבר המקשה על הגדרת מיהו יהודי מבחינה הלכתית.

בכל הנוגע לנישואין אזרחיים בכלל (גם בני אותה דת שנישאו מחוץ לרבנות), מדי שנה אלפי זוגות ישראלים בוחרים להינשא מחוץ לישראל. למשל, בשנת 2011 דווח על 8,995 זוגות שבהם לפחות צד אחד ישראלי שנישאו בחו"ל (70% מהם, יהודים). מספר הנישואים האזרחיים אף עלה בעשור האחרון, בשל מגבלות הנישואים הדתיים בישראל ומגמות חילון. מגמה זו משליכה ישירות גם על מספר מקרי הגירושין במסלול האזרחי.

כמה מתגרשים בהתרת נישואין? קשה לאתר נתונים רשמיים מדויקים, אך ההערכה היא שבכל שנה נפתחים מאות עד אלפי תיקים של התרת נישואין בבתי המשפט לענייני משפחה. לשם השוואה, בשנת 2021 התגרשו בישראל כ-16,300 זוגות בסך הכול (בכל המסלולים). מתוך אלו, רובם המכריע היו גירושין במסגרת בתי דין דתיים (למשל למעלה מ-11,500 זוגות יהודים ברבנות ב-2024), אך כמה אחוזים טובים, ככל הנראה סביב 5-10%, היו גירושין בנישואים אזרחיים והתרות נישואין. נתון עקיף מאיר זאת: ב-2022 אושרו כ-5,600 הסכמי גירושין ברבנות (ירידה מ-10,320 ב-2017), בעוד מספר הבקשות ליישוב סכסוך (הליך גישור טרום-תביעה) הלך ועלה והגיע ל-7,255 ב-2022. פער זה מלמד שחלק ניכר מהגירושין עוברים לערוץ האזרחי או לפחות מתחילים בו, ואכן הציבור החילוני והמעורב מעדיף במקרים רבים את בתי המשפט למשפחה. במילים אחרות, שיעור ההצלחה של הסדרי גישור אינו מוחלט, אלפי זוגות בשנה מגיעים לבסוף להתדיינות משפטית, לרבות זוגות מעורבים. עם זאת, במבט חיובי: עדיין אלפים רבים של זוגות מצליחים להגיע להסכמי גירושין בהסכמה שאושרו בבית הדין או בבית המשפט, דבר המעיד על מגמת פנייה לגישור והסכמות גם במסלולים אלה (למשל כ-5.5 אלף הסכמים מאושרים ב-2023 ברבנות, בנוסף להסכמים שאושרו בבתי המשפט).

פירוט ההליך המשפטי, משלבי הבקשה ועד פסק הדין

התרת נישואין מתנהלת בסדר קבוע של שלבים, מרגע החלטת בני הזוג (או אחד מהם) להיפרד ועד לקבלת פסק דין סופי שמסדיר את הסטטוס שלהם. נפרט את שלבי ההליך המרכזיים:

שלב 1: הגשת בקשה (תובענה) להתרת נישואין

המסלול האזרחי נפתח בהגשת תובענה להתרת נישואין לבית המשפט לענייני משפחה באזור המגורים של בני הזוג (או בהתאם לכללי סמכות מקומית). הבקשה יכולה להיות מוגשת במשותף על ידי שני בני הזוג (אם הם מסכימים על הפרידה), או על ידי אחד מהם בלבד.

• במקרה של בקשה משותפת, אין "תובע" ו"נתבע", שני בני הזוג חתומים כמבקשים משותפים. לרוב במצב זה תצורף גם טיוטת הסכם גירושין עליו הסכימו, לצורך אישורו בהמשך (ראה שלב 5).

• במקרה של בקשה חד-צדדית, בן הזוג היוזם הוא התובע, ובן הזוג השני יצוין כנתבע בהליך. הנתבע יוזמן להגיב ולהגיש כתב הגנה (ראה שלב 3).

הבקשה (התובענה) צריכה להיות מודפסת ומוגשת בכמה עותקים, בדרך כלל 3 עותקים לבית המשפט (יש מקרים שממליצים 5 עותקים, אחד לכל צד ועוד לבית המשפט ומזכירות). בבקשה חייבים להופיע הפרטים הבאים:

• פרטיהם המלאים של שני בני הזוג: שמות, מספרי ת"ז/דרכון, אזרחויות, דת של כל אחד מהם (כולל עדה נוצרית ספציפית אם רלוונטי). גם דת ההורים של כל צד נדרש לעיתים לציון, על מנת לברר שורשים דתיים (למשל אם אדם רשום כחסר דת אך אימו יהודייה, הדבר עשוי להשפיע על מעמדו ההלכתי ולכן יצוין).

• כתובת מקום המגורים המשותף האחרון של בני הזוג, וכן כתובת נוכחית ליצירת קשר.

• תאריך הנישואין, מקום עריכתם ובאיזו מדינה או דין נערכו (למשל "נישואין אזרחיים בקפריסין לפי חוקי קפריסין").

• אם לבני הזוג יש ילדים קטינים משותפים, יש לכלול את פרטי הילדים (שמות, גילאים) כי הדבר עשוי לחייב הסדרי משמורת ומזונות בתוך ההסכם או פסיקת בית המשפט.

• פירוט הנימוקים לבקשה להתרת נישואין, מדוע מבוקש לפרק את הנישואין. כאשר ההליך בהסכמה, אין צורך בהרחבה רבה מלבד ציון שהקשר הסתיים בהסכמה. אך בתובענה חד-צדדית, especially אם נסמכים על דין זר (ראו בהמשך), יש לפרט את העילות בהתאם לאותו דין (למשל אי-התאמה, נטישה, התנהגות וכד’, תלוי בדרישות החוק הזר החל). חשוב להדגיש: בהליך מוסכם לא דורשים עילת גירושין מעבר לרצון הצדדים, בניגוד לגירושין דתיים שבהם לפעמים דורשים עילה אפילו כששני הצדדים מסכימים.

• אם התובענה מבוססת על דין זר (כלומר בני הזוג מבקשים שבית המשפט יתיר את הנישואין לפי חוק של מדינה אחרת), יש לציין זאת ולצרף חוות דעת מומחה לגבי אותו דין (ראו מסמכים נדרשים בשלב 2).

לאחר מילוי התובענה, מצרפים את המסמכים והטפסים הדרושים (ראו בהמשך פירוט מלא של טפסים נדרשים), ומשלמים אגרת פתיחת תיק (ראו פרק מחירים). בשלב זה מגישים את החומר למזכירות בית המשפט לענייני משפחה לקבלת מספר תיק, ובית המשפט יבצע בדיקה ראשונית. אחת הבדיקות החשובות היא לוודא שהמקרה אכן בסמכותו: לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), נדרש שלבית הדין הדתי אין סמכות ייחודית. לכן התנאי המקדמי הוא שבני הזוג בני דתות שונות או שאחד/שניהם חסרי דת, וכן שיש זיקה לישראל (אזרחות או מגורים, פירוט ראו בהמשך). כמו כן, לפחות אחד הצדדים צריך להיות אזרח או תושב ישראל, או שמרכז חייהם בישראל, כדי שלבית משפט ישראלי תהיה סמכות בינלאומית לדון בפירוק הנישואין. למשל, החוק קובע שדי בכך שאזרח ישראל התגורר שנה בארץ מתוך השנתיים האחרונות, או שמקום מושבם האחרון כזוג היה בישראל, כדי להצדיק סמכות בישראל להתרת הנישואין. תנאים אלה נבדקים בדרך כלל כבר בעת הגשת הבקשה.

שלב 2: צירוף והגשת המסמכים הנדרשים

יחד עם כתב התובענה, יש לצרף מגוון מסמכים וטפסים הקבועים בתקנות. אי-צירוף של מסמך נדרש עלול לגרום לעיכוב או לדרישת תיקון מהמבקש, ולכן שלב זה קריטי. להלן המסמכים העיקריים שיש להגיש עם הבקשה (פירוט מלא מופיע גם בפרק מיוחד בהמשך):

• טופס 16, תצהיר נלווה לתובענה להתרת נישואין: זהו תצהיר חובה אותו ממלא התובע/מבקש (או שניהם, אם הבקשה משותפת), שבו מצהירים על נכונות כל העובדות בבקשה. התצהיר כולל בין השאר הצהרה לגבי שיוך דתי של כל אחד מבני הזוג, ואליו מצרפים מסמכים המאמתים את דתם של בני הזוג. התצהיר חייב להיות חתום בפני עו"ד או גורם רשמי (מאמת חתימה מוסמך), כדרישת החוק. טופס 16 הוא לפי תקנה 123 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א-2020, והוא מבנה באופן מובנה את הפרטים הנדרשים.

• טופס 43א, טופס בקשת התרת נישואין: זהו למעשה הטופס הרשמי להגשת הבקשה עצמה לבית המשפט. הטופס 43א מכיל את פרטי בני הזוג, פרטי הנישואים וכד', ומבטיח שהבקשה ערוכה בפורמט אחיד עם כל המידע הנדרש לפי החוק. לכל אחד מבני הזוג ממלאים טופס 43א נפרד ומצרפים לבקשה (לדוגמה, כשני נספחים, אחד לכל צד). בטופס זה גם מאשרים שהמידע בו אמיתי. הערה: טופס 43א הוא חידוש יחסי מתקנות 2020, שמטרתו למנוע חסרים, מעין “טופס בקשה מובנה”. לפי עו"ד קובי ישראל, זהו מסמך רשמי לפתיחת ההליך המפרט את כל הדרוש ומצורפים אליו המסמכים התומכים.

• תצהיר בירור דת (Affidavit of Religion): במקרים בהם השיוך הדתי של אחד הצדדים אינו ברור או כשהצד רשום כחסר דת, נדרש תצהיר נוסף מצד אדם שלישי המאשר את מעמדו הדתי של אותו בן זוג. למשל, אם הבעל יהודי והאישה מוגדרת “חסרת דת”, יש לצרף תצהיר מבן משפחה או מכר הקרוב אליה (שאינו קרוב משפחה מדרגה ראשונה) המעיד כי אינה שייכת לדת מוכרת ולא ערכה מעולם טקס דתי המציב אותה תחת עדה דתית. דוגמה אחרת: אם אחד הצדדים משתייך לעדה נוצרית מסוימת, אפשר לצרף תעודת טבילה או אישור מהכנסייה הרלוונטית. תצהיר הדת נועד לספק לבית המשפט ראיה לגבי זהות העדה של הצדדים, דבר שישפיע על השאלה האם נדרש הליך דתי נוסף. תקנות 2020 מחייבות לצרף מסמכים על הדת: תמצית מרשם אוכלוסין אינה מספיקה לבד, ויש לצרף אישור רשמי (למשל מהרבנות, הכנסייה, משרד הפנים) או תצהיר “מכר קרוב” עבור חסרי דת.

• תעודת הנישואין (אישור נישואין): יש לצרף את תעודת הנישואין המקורית של בני הזוג. אם אין את המקור, ניתן לצרף העתק נאמן למקור, או תמצית רישום נישואין מהמדינה בה נערכו הנישואין. למשל, זוג שנישא בקפריסין יצטייד בתמצית רישום רשמית של הנישואין מקפריסין (או עותק נוטריוני של התעודה). מסמך זה חיוני להוכיח שהנישואין אכן התקיימו כדין ושני הצדדים נחשבים "נשואים".

• תרגום נוטריוני לעברית של כל מסמך שאינו בעברית: תעודות נישואין, אישורי גירושין קודמים, או כל מסמך רשמי לועזי, יש לצרף להם תרגום לעברית המאושר על-ידי נוטריון (ובתוך כך גם אפוסטיל במידת הצורך). למשל, תעודת נישואין אנגלית תקבל תרגום עברי נוטריוני. עלות התרגומים חלה על המבקשים (ראו מחירון).

• תמצית רישום ממרשם האוכלוסין עבור כל אחד מבני הזוג: זהו מסמך רשמי ממשרד הפנים המפרט את פרטי המרשם של האדם, כולל סטטוס אישי עדכני (נשוי/רווק/גרוש), שיוך עדה דתית/לאום כפי שרשום, ועוד. התמצית נדרשת לצירוף כדי שבית המשפט יראה את הרישום הנוכחי של בני הזוג ואת כל תיקון או שינוי שנעשה (למשל, אם בעבר אחד הצדדים שינה דת או סטטוס). יש להצטייד בתמצית עדכנית (מונפקת בסמוך למועד ההגשה) עבור שני בני הזוג.

• תצהיר אימות העובדות הכלולות בתובענה: בנוסף לתצהיר הנלווה (טופס 16), נדרש לעיתים תצהיר נפרד המאשר ספציפית את כל העובדות המפורטות בכתב התובענה. בפועל, לעיתים זה מאוחד עם טופס 16, אך אם הבקשה נתמכת בעד נוסף (למשל אדם אחר בעילת “ביטול הנישואין מעיקרם”), מצרפים תצהיר של עד נוסף המאמת את העובדות. אם הבקשה משותפת, שני בני הזוג חותמים על תצהיר אימות העובדות.

• חוות דעת של מומחה לדין זר: אם הבקשה מסתמכת על חוק של מדינה זרה (דין חוץ), למשל בני זוג שהתחתנו במדינה זרה וחוק אותה מדינה הוא שיקבע את תנאי הגירושין, יש לצרף חוות דעת מומחה (בדרך כלל עורך דין או משפטן מהמדינה הרלוונטית) המסבירה את הדין הזר ואת עילת הגירושין בו. חוות דעת זו צריכה לבסס את הזכאות להתרת הנישואין לפי אותו חוק (למשל במדינה X קיים “אי התאמה” כעילת גירושין, והנסיבות של הזוג עומדות בה). ללא חוות דעת, בית המשפט הישראלי לא יפעיל דין זר שאינו מוכר לו. יצוין שבמידה והנתבע חולק על חוות הדעת הזו, הוא רשאי בהמשך להגיש חוות דעת נגדית של מומחה מטעמו.

לאחר השלמת כל הטפסים והמסמכים, מגישים את התובענה והנספחים לבית המשפט. בשלב זה, אם הכול תקין, בית המשפט יפתח תיק וישלח העתק לבן הזוג השני (אם הבקשה חד-צדדית) בצירוף הזמנה להגיש כתב הגנה.

שלב 3: הגשת כתב הגנה (במקרה של בקשה חד-צדדית)

כאשר התובענה מוגשת על ידי אחד מבני הזוג בלבד, יש לצד השני, הנתבע, זכות להגיב באמצעות כתב הגנה. לנתבע יש פרק זמן הקבוע בתקנות (בדרך כלל 30 יום מיום שהומצאה לו התובענה) להגיש את כתב ההגנה בבית המשפט לענייני משפחה. כתב ההגנה גם הוא יוגש במספר עותקים (3 עותקים כמקובל).

בכתב ההגנה, על הנתבע לציין אם הוא מתנגד להתרת הנישואין, ובמידה וכן, לפרט את הנימוקים להתנגדותו. לדוגמה, נתבע עשוי לטעון שאין עילת גירושין מספקת לפי הדין החל, או לדרוש קודם הסדרת עניינים מסוימים (כמו משמורת ילדים או רכוש) לפני פירוק הנישואין. עם זאת, חשוב להבין שבמסלול אזרחי לא נדרשת הסכמת שני הצדדים לפרידה, בית המשפט יכול בסופו של יום להחליט על התרת הנישואין גם אם צד אחד מסרב, ובלבד שהוכח בסיס חוקי לכך (למשל תקופת פירוד ממושכת, עילה בדין הזר, או טענות אחרות). אין בישראל מצב של “סרבנות גט” בהליך התרת נישואין, הסמכות בידי בית המשפט להכריע גם ללא הסכמה, מה שמונע מצב של עיגון תמידי (ראו דיון על סרבנות בהמשך).

הנתבע צריך גם הוא לצרף לכתב ההגנה מספר מסמכים (מקביל למסמכי התובע):

• תצהיר נלווה לכתב ההגנה, מסמך שמקביל לטופס 16 של התובע, ובו הנתבע מאמת את העובדות והצהרת דתו. גם תצהיר זה צריך אישור עו"ד.

• מסמכים על דתו, אם התובע כבר צירף הוכחות לדת שני הצדדים, אין צורך לכפול; אך אם הנתבע רוצה להוסיף או לחלוק, עליו לצרף מסמכים (למשל אישור דת שונה או ראיה שסותרת טענת התובע לגבי שיוך דתי).

• תצהיר אימות העובדות בכתב ההגנה, בדומה לתובע, מאמת את אמיתות טענות ההגנה.

• תמצית רישום ממרשם האוכלוסין של הנתבע, אף הנתבע צריך לספק את פרטיו ממשרד הפנים, אם לא הוגשו על ידי הצד התובע.

• חוות דעת מומחה נגדית לדין זר, אם התובע צירף חוות דעת דין זר, והנתבע חולק עליה, הוא רשאי לצרף חוות דעת מטעמו (למשל משפטן אחר ממדינת הנישואין שטוען שהדין הזר שונה מהמתואר על ידי מומחה התובע).

• כל מסמך אחר התומך בטענות ההגנה, למשל ראיות עובדתיות (תכתובות, תמונות, הסכמים קודמים וכד’) אם רלוונטי.

לאחר הגשת כתב ההגנה, התיק בשל לעבור לדיון משפטי. בשלב זה התיק יגיע לשופט/ת (ולעיתים ייקבע קדם משפט). אך בטרם הדיון המהותי, יש שלב מקדים נוסף וייחודי להליך זה, בירור הצורך בגירושין דתיים.

שלב 4: בירור האם יש צורך בהליך גירושין דתי (“בירור דת”)

כאמור, התרת נישואין אינה הליך דתי, אך החוק מחייב לבדוק אם על אף זאת יש צורך בגט או בטקס דתי כלשהו לפי דתם של הצדדים. זאת כדי שלא ייווצר מצב שמבחינה הלכתית אחד מבני הזוג עדיין “נשוי” (מה שעלול לפגוע במעמדו האישי להינשא בעתיד ולהשפיע על צאצאיו, למשל מניעת ממזרות וכדומה). לפיכך, החוק קובע שסגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה (או שופט ותיק שמונה לכך) יפנה אל ראשי העדות הדתיות שאליהן משתייך כל אחד מבני הזוג, עם פרטי המקרה, כדי לברר אם יש צורך בגירושין דתיים בנוסף להתרה.

לדוגמה: אם הבעל יהודי והאישה נוצרייה, הפנייה תישלח גם לנשיא בתי הדין הרבניים (עבור הבעל היהודי) וגם לראש הכנסייה של העדה הנוצרית שאליה שייכת האישה (נניח הפטריארך היווני-אורתודוכסי, אם היא יוונית-אורתודוכסית). אם אחד הצדדים חסר דת, לרוב לא תהיה רשות דתית לפנות אליה עבורו.

לראשי בתי הדין הדתיים ניתנת בדרך כלל תקופה של 3 חודשים להשיב בחוות דעת מנומקת האם יש צורך בהליך דתי. ניתן לקבל ארכה של עוד 3 חודשים אם בית הדין הדתי מבקש זמן נוסף לבירור פרטים. התשובה הצפויה תלויה בדת:

• במקרה של יהודי שנישא ללא-יהודייה, לדוגמה, סביר שבית הדין הרבני ישיב שאין צורך בגט (כי ההלכה קובעת שאין תוקף לקידושין מעורבים עם מי שאינה יהודייה). ואכן, בפועל בתי הדין הרבניים נוהגים להצהיר שנישואי יהודי ולא יהודייה “باطלין” (בטלים) מבחינתם, ולכן אינם מצריכים גט. במקרה כזה, בית המשפט יקבל הודעה שאין צורך בגירושין דתיים, וימשיך בהליך ההתרה כרגיל.

• אם אחד הצדדים שייך לדת שכן מכירה בנישואין האלו ומצריכה גירושין, בית הדין הדתי יאמר שנדרש הליך דתי. למשל, אם מוסלמי נשוי ליהודייה, האסלאם דווקא מכיר בנישואין של מוסלמי עם “בת ספר” (יהודייה/נוצרייה), ולכן בית הדין השרעי עשוי לדרוש טקס גירושין שרעי (טלק). דוגמה אחרת: בני זוג נוצרים קתולים (שנישאו אזרחית כי בישראל אין להם אפשרות אחרת), הכנסייה הקתולית עשויה לדרוש ביטול נישואין דתי, אף שבעיני המדינה זה זוג מעורב.

כאשר בית דין דתי קובע שיש צורך בגירושין דתיים, הוא מקבל סמכות מוגבלת לטפל בכך: החוק מסמיך את בית הדין הדתי לבצע את הגירושין הדתיים, ואף לתת צווים נלווים לאכיפת הגט/הגירושין הדתיים. למשל, אם בית הדין הרבני השיב שחייב גט, הוא יכול לפתוח תיק גירושין ולהוציא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הבעל אם יסרב לתת גט, או לשלול רישיון נהיגה וכד’, בדיוק כפי סמכויותיו בגירושי יהודים רגילים. עם זאת, החוק מבהיר שבית הדין הדתי אינו מקבל סמכות לדון בענייני המשמורת, מזונות, רכוש ושאר הנושאים הנלווים, אלה נשארים בסמכות בית המשפט לענייני משפחה בכל מקרה. במילים אחרות: בית הדין הדתי מתעסק רק במתן הגט או בטקס הפרידה הדתי, ואילו כל שאר ההיבטים (חלוקת רכוש, ילדים וכו’) נדונים בבית המשפט.

במידה וראשי כל העדות הדתיות שנשאלו קבעו שאין צורך בהליך דתי, או אם חלפו 3 חודשים (פלוס ארכה, אם ניתנה) ללא תגובה, בית המשפט לענייני משפחה ממשיך בתיק בעצמו. בפועל, ברוב תיקי התרת הנישואין נקבע שאין צורך בהליך דתי נוסף. מערכת בתי הדין הרבניים אף פעלה בעבר באופן לא רשמי להתיר נישואין מעורבים כאשר שני הצדדים הסכימו, תוך הצהרה שהם בטלים מעיקרם, אך הפרקטיקה הזו נעצרה בעקבות פסיקה בבג"ץ שקבעה שללא סמכות מפורשת או הפניה מהחוק, אסור לבתי דין דתיים לדון בהתרת נישואין של זוגות מעורבים. כיום, אם אין מחלוקת בין בני הזוג לגבי ערכאת הדיון, פשוט מתקדמים בבית המשפט למשפחה; ורק אם יש מחלוקת (למשל מקרה נדיר בו שניהם דווקא רוצים בית דין דתי), אז נשיא בית המשפט העליון עשוי להכריע לאן להפנות את התיק.

שלב 5: דיון ופסק דין בבית המשפט לענייני משפחה

לאחר השלמת כל השלבים המקדמיים (הגשת כתבים ובירור דת), מגיע ההליך לדיון בפני שופט בית המשפט לענייני משפחה. הדיון עצמו יכול להיות:

• דיון פורמלי בהוכחות, אם יש מחלוקת בין הצדדים (למשל הנתבע מתנגד לגירושין, או שיש ויכוח על הדין החל או על עובדות). במקרה זה יתנהלו דיוני הוכחות, יציגו ראיות, יעידו עדים במידת הצורך, והמומחים לדין זר עשויים להיחקר על חוות דעתם.

• אישור הסכם גירושין, אם הצדדים הגיעו להסכמה על כל העניינים, הדיון יהיה קצר ויוקדש לאישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין. כאשר יש הסכם, בית המשפט עדיין יוודא שההסכם הוגן, במיוחד בנושאי ילדים, ורק אז יאשר אותו. פעמים רבות, בהליך בהסכמה מלאה, כלל לא נדרש דיון פרונטלי, הצדדים מופיעים לאישור ההסכמות, או שבית המשפט מוודא חתימתם בפני עו"ד ומאשר בכתב.

בכל מקרה, הדיון בהתרת נישואין מתקיים בדלתיים סגורות כדי לשמור על פרטיות הצדדים, אלא אם בית המשפט הורה אחרת בנסיבות מיוחדות.

בעת מתן פסק הדין, על בית המשפט לקבוע באיזה דין להשתמש כדי להתיר את הנישואין. החוק משרטט סדר עדיפויות של ברירת דין (Choice of Law) במקרה בינלאומי:

1. דין מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג, אם שניהם גרו במדינה X לאחרונה, יחיל את חוקי הגירושין של מדינה X.

2. אם אין להם מושב משותף, אז דין המדינה שבה גרו יחד לפני כן (המדינה המשותפת הקודמת).

3. אם מעולם לא גרו יחד במדינה אחת, אז דין המדינה ששניהם אזרחיה (אם יש כזו).

4. אם אינם חולקים אזרחות, אז דין המדינה שבה נערכו הנישואין.

5. אם שום אחת מהאפשרויות הנ"ל לא מספקת דין משותף שחל על שניהם, בית המשפט רשאי לבחור חוק של מקום מושב של אחד מבני הזוג לפי שיקול דעתו, באופן צודק בנסיבות המקרה.

כלומר, בית המשפט מנסה למצוא דין מהותי (זר או ישראלי) שעל פיו “מותר” הנישואין. בפועל, ברוב המקרים אחד הקריטריונים מתקיים, למשל זוג מעורב שגר בישראל, הדין שיחול הוא הדין הישראלי (שכן הוא מקום מושבם המשותף). הדין הישראלי במקרה זה מתיר נישואין אזרחיים בקלות יחסית (אין צורך בעילה ספציפית מלבד רצון להתגרש). אם בני הזוג חיו יחד בארה"ב, ייתכן שבית המשפט יחיל את חוק הגירושין של אחת המדינות בארה"ב שבה חיו, שכנראה מאפשר גירושין “באשמת פירוד” או “No-fault” די בקלות. רק לעיתים נדירות מתעורר מצב מוזר, למשל בני הזוג התחתנו במדינה שאין בה כלל מוסד גירושין (כמו במקרה היפותטי של זוג קתולי מהוותיקן), שאז בית המשפט יבחר דין אחר כדי לא להשאיר אותם לכודים ללא מוצא.

בסיום ההליך, בית המשפט מוציא פסק דין. בפסק הדין מוצהר כי הנישואין בין פלוני לאלמונית מותרים (מבוטלים) לפי החוק הרלוונטי. אם היה הסכם, הפסק דין בדרך כלל יאמץ את נוסח ההסכם וייתן לו תוקף של פסק דין לכל דבר ועניין, כולל סעיפי רכוש, מזונות, ילדים וכו’. אם לא היה הסכם, פסק הדין עשוי להיות קצר ולעסוק רק בהתרת הנישואין עצמה, בעוד את העניינים הנלווים ייתכן שהצדדים ימשיכו לברר (ראו הערה בהמשך).

חשוב: התרת הנישואין עצמם אינה פוטרת אוטומטית מנושאים נלווים. אם בני הזוג לא הגיעו להסכמות על חלוקת רכוש, משמורת ילדים, מזונות וכדומה, עליהם לפתוח תביעות נפרדות בכל אחד מנושאים אלה בבית המשפט לענייני משפחה (או להגיע להסכם כולל ולאשרו). לעיתים, בני זוג מעורבים יחתמו על הסכם גירושין כולל עוד לפני הגשת הבקשה להתרה, ויגישוהו לאישור יחד עם הבקשה. אם לא עשו זאת, ייתכן שלאחר שהנישואים מותרים, יידרש המשך התדיינות. במקרה אידיאלי, הצדדים דואגים להסדיר בהסכמה את כל העניינים הנלווים ולהגישם לאישור בתוך תיק ההתרה, כך שעם מתן פסק הדין הכול "נגמר". בפועל, בתי המשפט מעודדים זאת, למשל, אם הצדדים מסכימים, ניתן להגיש לאישור באותה מסגרת הסכם משמורת, מזונות, חלוקת רכוש וכו’.

לאחר קבלת פסק הדין, בני הזוג מקבלים תעודת גירושין/התרת נישואין מבית המשפט, ומזכירות בית המשפט בדרך כלל שולחת עדכון למשרד הפנים כדי לשנות את מצבם האישי מ"נשוי" ל"גרוש/ה".

המסמכים והטפסים הנדרשים בהליך, פירוט מלא

להלן רשימת הטפסים והמסמכים העיקריים בהליך התרת נישואין, עם הסבר תמציתי על כל אחד:

• טופס 16, תצהיר נלווה לתובענה: טופס זה, הקבוע בתקנה 123 לתקנות, הוא תצהיר בשבועה שמגיש/ים התובע או שני בני הזוג, הכולל פרטים מזהים מלאים ואימות של כל העובדות בטופס הבקשה. יש לצרף לתצהיר זה מסמכי הוכחת דת עבור כל צד (למשל אישור יהדות מרבנות, אישור טבילה לנצרות, תמצית רישום וכו’ לפי הצורך). התצהיר חתום בפני עורך דין, ומהווה מסמך בסיסי חיוני, בלעדיו הבקשה לא תתקבל.

• טופס 43א, טופס בקשת התרת נישואין: זהו טופס הבקשה הפורמלי לפתיחת תיק התרת נישואין בבית המשפט. הטופס מכיל את כל פרטי הצדדים, הנישואין והדין החל, באופן מובנה. לכל אחד מבני הזוג ממלאים טופס 43א, והוא מוגש מודפס בחתימת הצד הרלוונטי. הטופס נועד לוודא שכל הפרטים הנדרשים לפי החוק מופיעים בבקשה, ובכך למנוע עיכובים ותיקונים. ללא צירוף טופס 43א חתום, המזכירות לא תפתח את ההליך.

• תצהיר בירור/הצהרת דת: במידה ואחד הצדדים חסר דת או בן עדה לא מוכרת, נדרש להוסיף תצהיר של אדם שלישי (שאינו בן משפחה מדרגה ראשונה) המכיר את אותו צד היטב, המאשר שהאדם אכן חסר השתייכות דתית או שהוא בן לעדה לא-מוכרת. לעיתים קוראים לזה “תצהיר מכר קרוב”. מטרת התצהיר היא לספק ראייה נוספת לבית המשפט על מעמדו הדתי של אותו בן זוג, מעבר לרישום במשרד הפנים. אם האדם רשום כ"חסר דת", בתצהיר יצהיר המכר כי מכירו שנים ויודע שלא עבר טקס דתי המקנה השתייכות לעדה דתית. אם האדם משתייך לדת מוכרת, במקום תצהיר מכר אפשר לצרף אישור רשמי מהרשות הדתית (למשל תעודת גיור, תעודת המרת דת, אישור מהכנסייה וכו’).

• תעודת נישואין / אישור נישואין: העתק מאושר (או המקור, אם זמין) של תעודת הנישואין של בני הזוג חובה לצרף. אם התעודה כתובה בשפה זרה, יש לצרף גם תרגום (ראה להלן). אם התעודה אבדה, יש להביא אישור רשמי של הנישואין מרשם האוכלוסין של אותה מדינה (למשל תמצית רישום מעודכנת). ללא הוכחת קיום נישואין, בית המשפט לא יכול להתיר קשר שלא הוכח שאכן התקיים.

• תרגום נוטריוני לעברית: כל מסמך שאינו בעברית (תעודת נישואין, תעודת גירושין קודמת, אולי פסק דין זר אם ישנו וכו’), דורש תרגום עברי מאושר בידי נוטריון. כמו כן יש לוודא שעל המסמכים מחו"ל יש חותמת אפוסטיל תקפה, כדי שבית המשפט יקבל אותם כאותנטיים. למשל, זוג שנישא ברוסיה יביא תעודה עם אפוסטיל ותרגום נוטריוני מרוסית לעברית. התרגום נדרש כדי שלשופט הישראלי תהיה גרסה רשמית בעברית, כנדרש בתקנות. אי-צרוף תרגום מאושר כמוהו כאי-צרוף המסמך.

• תמצית רישום ממרשם האוכלוסין: מסמך רשמי ממשרד הפנים עבור כל אחד מבני הזוג, המציג את פרטי הסטטוס האישי, הלאום/דת, מצב משפחתי בעבר ובהווה, ועוד. למשל, בתמצית הרישום יופיע אם פלוני רשום כחסר דת, או אם נישואיו הקודמים כבר נרשמו כגירושין. יש להגיש תמצית עדכנית (רצוי מימים סמוכים להגשה) כדי לשקף כל שינוי אחרון.

• תצהיר אימות עובדות: תצהיר מאת כל צד (תובע ונתבע) המאשר שכל הטענות העובדתיות שכתבו בכתב התובענה/ההגנה הן אמת לאמיתה. לרוב, תצהיר זה מצורף כחלק מטופס 16 או תצהיר ההגנה, אך התקנות מדגישות חשיבותו. הוא צריך להיות חתום בפני עו"ד. ללא תצהיר אימות, הטענות העובדתיות עלולות להיחשב כבלתי מוכחות.

• חוות דעת מומחה לדין הזר: במידה ותבקשי מבית המשפט לפסוק לפי חוק זר, יש לצרף חוות דעת כתובה וחתומה של מומחה משפטי מהמדינה הרלוונטית. החוות דעת צריכה להסביר מה אומר החוק הזר לגבי גירושין, אילו עילות נדרשות, וכיצד המקרה שלכם עומד בדרישות החוק. לדוגמה, אם בני הזוג הם בעלי אזרחות צרפתית ומבקשים להתגרש לפי החוק הצרפתי, יצורף חוות דעת של עורך דין צרפתי המסביר שבצרפת ניתן להתגרש בהסכמה או לאחר פרידה ממושכת, וכו’, ומאשר שהנסיבות שלהם (למשל פרודים שנה) מקנות זכות לגירושין. חוות הדעת מוגשת כתצהיר, כדי שתשמש כראיה בבית המשפט. יש לציין שעלויות הכנת חוות דעת כזו הן משמעותיות (עיין במחירון להלן).

• טפסים ונספחים אחרים: כל מסמך נוסף המגבה טענה חשובה. למשל, אם נטען שאחד הצדדים כבר התגרש אזרחית בחו"ל, יצורף פסק דין גירושין מאותה מדינה. אם בני הזוג ערכו הסכם טרום-נישואין או הסכם ממון שמשפיע על חלוקת רכוש, ייתכן וכדאי לצרפו. גם הסכם גירושין חתום (אם כבר הושג) יצורף כאן כדי שיאושר בפסק הדין. למעשה, אישור הסכם גירושין מהווה חלק חיוני: אם יש הסכם, ניתן לצרפו כבר עם הבקשה, ובית המשפט יביא אותו לאישור סופי בדיון. אם ההסכם נחתם לאחר הגשת הבקשה, יש להגישו לאישור בבוא הזמן.

מחירון מעודכן: עלויות ואגרות בהתרת נישואין (2025)

הליך התרת הנישואין כרוך בכמה עלויות אפשריות. נפרט את העלויות המשוערות המרכזיות (הסכומים בשקלים חדשים, נכונים ל-2025 בקירוב):

• אגרת בית משפט לפתיחת תיק, בעת הגשת בקשה להתרת נישואין יש לשלם אגרת פתיחת הליך. סכום האגרה מתעדכן מדי שנה במדד; נכון ל-2024 הוא עומד על כ־500 ש"ח (כ-477 ₪ ב-2018, צפוי סביב 520 ₪ ב-2025). אגרה זו משולמת במזכירות בית המשפט בעת ההגשה ואינה מוחזרת. אם מוגשות בקשות נוספות במסגרת התיק (למשל בקשות ביניים), ייתכנו אגרות קטנות נוספות לפי התקנות.

• שכר טרחת עורך דין וייעוץ משפטי, עלות ייצוג משפטי משתנה מאוד בהתאם למורכבות התיק והסכמה בין הצדדים. ייעוץ חד-פעמי לפני ההליך עולה בדרך כלל סביב 400–800 ש"ח לשעה אצל עו"ד מנוסה. ייצוג מלא בהתרת נישואין בהסכמה עשוי לעלות בסביבות 5,000–12,000 ₪ (+מע"מ) עבור ניהול ההליך מתחילתו ועד סופו, שכן מדובר בהליך יחסית קצר ועם פחות דיונים. לעומת זאת, ייצוג בתיק התרת נישואין שנוי במחלוקת (עם דיוני הוכחות, מומחים, ויכוחים על ילדים וכו’) יכול להגיע ל-15,000–30,000 ש"ח ואף יותר, בהתאם למורכבות (יש עורכי דין שגובים לפי שעה בטווח 800–2,000 ₪ לשעה, או סכום גלובלי גבוה יותר לכיסוי כל ההליכים). בכל מקרה, הסכמה בין הצדדים תחסוך משמעותית בהוצאות המשפטיות.

• תרגומים נוטריוניים ואפוסטיל, לכל מסמך לועזי דרוש תרגום נוטריוני. עלות נוטריון קבועה בחוק ותלויה במספר המילים: למשל כ-250 ₪ + מע"מ ל-100 המילים הראשונות, וכ-200 ₪ לכל 100 מילים נוספות (בערך). תעודת נישואין רגילה (כ-100–200 מילים) תעלה סביב 300–500 ₪ לתרגום ואישור נוטריוני. אם יש מסמכים נוספים (למשל גירושין קודמים, תעודות לידה וכו’), העלות גדלה. בנוסף, אם לא השגתם חותמת Apostille בחו"ל, ייתכן שתצטרכו לשלם אגרה לכיסוי אימות המסמך בארץ (סדר גודל של עשרות שקלים לכל מסמך). טיפ: את האפוסטיל עדיף להשיג במדינת המוצא של המסמך, זה לרוב זול ומהיר יותר.

• חוות דעת מומחה לדין זר, זהו אחד הסעיפים היקרים אם נדרש. מחיר חוות דעת כתובה על חוקי מדינה זרה יכול לנוע בין 3,000 ל-8,000 ש"ח ואף יותר, תלוי במוניטין המומחה ובמורכבות השאלות. למשל, חוות דעת על דין אמריקאי (בו יש מדינות שונות) או דין צרפתי עשויה לעלות סביב 4–5 אלף ₪. אם הנתבע מצרף חוות דעת נגדית, סביר שגם הוא ישקיע סכום דומה על מומחה מטעמו. לעיתים, אם הצדדים מיוצגים, ייתכן והם ינסו לחסוך בהוצאה זו באמצעות הסכמה על תוכן הדין הזר כדי לוותר על הצורך במומחה, אך בלעדיה, בית המשפט לא יפסוק לפי חוק זר. ישנן חברות עורכי דין המתמחות במתן חוות דעת דין זר “מדף” בעלויות מעט נמוכות יותר, אך יש לוודא שהן מקובלות על בתי המשפט.

• אימות חתימות ותצהירים, חתימת כל תצהיר (כגון תצהיר נלווה, תצהיר עד) בפני עורך דין כרוכה בתשלום סמלי למאמת החתימה. לפי תעריף משרד המשפטים, אימות חתימת מצהיר עולה כמה עשרות שקלים (נכון ל-2025, כ-51 ₪ לחתימה ראשונה ו-5 ₪ לכל חתימה נוספת במסמך). אם עושים זאת אצל עורך הדין המייצג, לרוב הוא לא יגבה תשלום נפרד מלקוחותיו על אימות חתימותיהם במסגרת הטיפול. אולם אם מזמינים מכר לחתום על תצהיר דת בפני עו"ד, יש לשלם את האגרת אימות (כ-50 ₪).

• גישור ויישוב סכסוך, לפני ובמהלך ההליך. פתיחת תיק יישוב סכסוך (הליך גישור חובה מקדים) כרוכה באגרה מופחתת (כ-100 ₪) בלבד, וזה מקנה עד 4 פגישות מידע וגישור ראשוניות ללא עלות נוספת במסגרת היחידות הסיוע. אם בני הזוג בוחרים להמשיך בגישור פרטי מעבר לכך, עלות מגשר פרטי יכולה להיות בין 400 ל-1,000 ₪ לשעת מפגש, בהתאם לניסיונו. הרבה זוגות מסיימים את התהליך בשתיים-שלוש פגישות של שעתיים כל אחת, כלומר סדר גודל של 2,000–5,000 ₪ סה"כ. עלות זו מתחלקת לרוב בין הצדדים. גישור מוצלח יכול לחסוך הוצאות משפטיות עצומות, ולכן השקעה בגישור נחשבת משתלמת אם יש סיכוי להגיע להסכם.

• הוצאות נלוות שונות, יש להביא בחשבון הוצאות כמו שליחת מסמכים לחו"ל (דואר רשום או שליח, אם בן הזוג מתגורר בחו"ל), בעלות של עשרות עד מאות ש"ח; תרגום סימולטני בדיון (אם אחד הצדדים לא דובר עברית, בית המשפט יספק מתורגמן ללא תשלום בדרך כלל); ימי עבודה שהולכים לאיבוד עקב התייצבות לדיונים, גם זו “עלות” עקיפה; וכן אגרות לאחר פסק הדין, למשל אגרת קבלת תעודה ציבורית של פסק הדין (כמה עשרות שקלים אם רוצים עותק נאמן למקור עם חותמת). במקרים נדירים, אם מתעורר סכסוך ביניים (למשל על מזונות זמניים או סעד דחוף לילדים), פתיחת הליך ביניים כרוכה באגרה (כ-300 ₪ לתביעה נפרדת בענייני מזונות בבית משפט). אולם בדרך כלל בתיקי התרה, אם הכל מתואם, לא תידרשו להוצאות אלה.

שקלול כולל: הליך התרת נישואין בהסכמה יכול להסתכם בכמה אלפי שקלים (נניח 5–10 אלף ₪ סך הכל, כולל עו"ד, תרגומים ואגרות). לעומת זאת, הליך מעורב וממושך עלול לעלות עשרות אלפים (בפרט אם נגרר למשפט ארוך עם מומחים וכו’). תמיד מומלץ לשקול את תועלת ההסכמה, לא רק בשל הזמן אלא גם מבחינת הכסף: ככל שיש יותר הסכמות, העלויות מופחתות משמעותית.

גירושי זוגות מעורבים: דוגמאות פסיקה וסיפורי מקרה רלוונטיים

הלכה פסוקה (בג"ץ 9476/96): אחת הפסיקות החשובות בהתייחס להתרת נישואין ניתנה בבג"ץ בשלהי שנות ה-90, שעסק בשאלה האם בתי דין רבניים מוסמכים בהסכמת הצדדים להתיר נישואי תערובת. באותה תקופה החל “נוהג” שבתי דין רבניים הסכימו, לבקשת זוגות מעורבים (יהודי ולא יהודייה למשל), להצהיר על בטלות נישואיהם ולאשר הסכם גירושין, גם כשמבחינה רשמית לא הייתה להם סמכות. בתי הדין עשו זאת מתוך תפיסה דתית שהנישואין הללו אינם תקפים הלכתית, ולכן ראו עצמם כיכולים בהסכמת הצדדים לסיים אותם. אולם עותרים לבג"ץ טענו שהדבר מנוגד לחוק, חוק שיפוט בתי דין רבניים מאפשר דיון בהסכמה רק אם כל הצדדים יהודים. בג"ץ קיבל עמדה זו, וקבע שבית דין רבני אינו יכול ליטול סמכות בהתרת נישואין של זוג מעורב, אפילו אם שניהם מבקשים זאת. סמכות זו מסורה אך ורק לבית המשפט לענייני משפחה (אלא אם נשיא בית המשפט העליון העביר מקרה מיוחד לערכאה דתית לפי חוק ההתרה). פסיקה זו בלמה ניסיון של הממסד הרבני “לעקוף” את המסלול האזרחי, והבהירה את עליונות החוק האזרחי במקרים מעורבים. מאז, זוג מעורב המבקש להתגרש אינו יכול לעשות זאת ברבנות, גם לא כהליך פורמלי, אלא רק דרך בית המשפט.

סיפור מקרה נפוץ: משרד עורכי דין ענת לוי ושות’ דיווח על מקרה שכיח של ישראלי יהודי שנישא בחו"ל לאזרחית זרה (שאינה יהודייה). לאחר מספר שנות נישואין בישראל, יחסיהם עלו על שרטון. בני הזוג פנו בהסכמה להתרת נישואין. האתגר במקרה זה היה כפול: ראשית, היה צריך להוכיח את דתה של האישה (אשר אמנם לא הייתה יהודייה, אך רשומה בחו"ל כקתולית). נדרש אישור טבילה מהכנסייה המקומית של האישה, וכן תצהיר מחבר משפחה שלה המאשר שאינה יהודייה. שנית, מכיוון שהם חיו בישראל אבל היו בעלי אזרחות שונה, עלתה השאלה אם להחיל דין זר, במקרה זה הם בחרו שלא, ובית המשפט דן בעניינם לפי הדין הישראלי (מאחר ומרכז חייהם בישראל). בית הדין הרבני, אגב, הוציא בתשובה לבירור הדת מכתב קצר שקבע שאין צורך בגט (בהתאם לכך שהאישה איננה יהודייה). בתוך חודשים ספורים אושר הסכם הגירושין שלהם בבית המשפט, כולל הסכמה שהאישה תחזור לארץ מוצאה והבעל יקבל משמורת על ילדיהם המשותפים בישראל. מקרה זה מדגים את המהירות היחסית והפשטות של ההליך כשהוא בהסכמה מלאה ומלווה בייעוץ משפטי נכון, בתוך פחות משנה הכול הוסדר.

מקרה נוסף, סרבנות: ישנם גם מקרים בהם אחד הצדדים מתנגד לפרידה, אף שהנישואים אזרחיים. למשל, תיק שבו אישה יהודייה (ישראלית) נישאה לגבר נוצרי (אזרח זר). בני הזוג התגוררו בישראל, נולד ילד, אך היחסים הידרדרו. האישה ביקשה התרת נישואין, אולם הבעל סירב, אולי מתוך רצון ללחוץ בנושא משמורת הילד. הוא הגיש כתב הגנה שבו טען שאין עילה לגירושין והתחמק מקבלת מסמכים. במקרה כזה, סרבנות גירושין אזרחית התבטאה בניצול כללי הפרוצדורה לעכב את ההליך (אי-התייצבות לדיונים, וכיו"ב). למרות זאת, בית המשפט יכול ויודע להתמודד: השופט הורה על המצאה תחליפית (פרסום בעיתון, כיוון שהבעל נעלם), ומשלא הגיש הגנה במועד, ניתן בסופו של דבר פסק דין בהיעדר הגנה, שהתר את הנישואין. בכך, האישה קיבלה חופש להמשיך בחייה, ובית המשפט דן בנפרד בסוגיות המשמורת. מקרה זה מראה שאין לאף צד “זכות וטו” על הגט בהליך אזרחי, בניגוד לסרבנות גט ברבנות שיכולה לכבול, כאן בית המשפט יכול להתרת קשר גם ללא שיתוף פעולה של הצד השני, תוך הקפדה על זכויות דיוניות כמובן.

דוגמה לסוגיה בינלאומית מורכבת: זוג מעורב שנישא במדינה בה חוקי הגירושין שונים מאוד (נניח זוג ישראלי-פיליפיני; בפיליפינים עד לאחרונה לא הייתה אפשרות גירושין אזרחיים). בני הזוג (הבעל ישראלי יהודי, האישה פיליפינית קתולית) חיו בישראל. האישה התנגדה להתגרש בטענה שהדת שלה לא מכירה בגירושין, ובמדינתה אי אפשר להתגרש. בית המשפט הישראלי, לאחר שקיבל את תשובת העדות הדתיות (הרבנות אמרה "אין צורך בגט", הכנסייה לא הגיבה במסגרת 3 החודשים), החליט להחיל את הדין הישראלי המקומי (כי לא היה “דין משותף” שמאפשר גירושין). בהסתמך על העובדה שבישראל יש עילת "פירוד ממושך", השופט פסק שהתנאים מתקיימים, בני הזוג חיו בנפרד מעל שנתיים, והוציא פסק דין מתיר נישואין. בכך למעשה איפשר סיום קשר שאחרת, במדינה אחרת, היה עלול לא להתאפשר כלל. מקרה כזה מלמד על גמישות בתי המשפט בישראל למנוע מצב קפקאי שבו זוג נשאר נשוי בעל כורחו עקב סתירה בין דינים. כמובן, הכנסייה הקתולית אולי לא תכיר בגירושין, אבל מבחינת מדינת ישראל האישה כעת “גרושה” ויכולה להינשא מחדש.

השלכות חברתיות ותרבותיות של התרת נישואין מעורבים

הליך הגירושין לבני זוג מעורבים טומן בחובו לא רק היבטים משפטיים, אלא גם השלכות חברתיות, תרבותיות ומשפחתיות ייחודיות. נסקור כמה מהן:

• השפעה על הילדים וזהותם: ילדים שנולדו לזוג מעורב עלולים להתמודד עם שאלות זהות מורכבות, במיוחד לאחר גירושין. למשל, ילד לאם יהודייה ואב נוצרי הוא יהודי לפי ההלכה, אך גדל בבית רב-תרבותי. לאחר הפרידה, ייתכן שההורה הלא-יהודי ירגיש מודר בהחלטות לגבי דת הילד. בתי המשפט בישראל, בהסכמי גירושין, מתייחסים לטובת הילד בראש ובראשונה; הם לא יכפו חינוך דתי מסוים אלא ישאפו להסכמת ההורים. אך בפועל, לעיתים מתעוררים סכסוכים: איזה חגים יחגוג הילד, האם לערוך בר מצווה, להטביל בכנסייה וכו’. במקרים כאלה, זכויות הילדים כוללות הזכות להיחשף למורשת שני ההורים אך גם הזכות ליציבות. אם המשמורת בידי ההורה היהודי, סביר שהילד יגדל כיהודי, ולהורה השני תישאר זכות לחשוף אותו גם למסורתו (בהיעדר פגיעה בילד). יש לציין שילד שהדת הרשומה שלו "חסר דת" (נפוץ כשהאם אינה יהודייה והאב יהודי), ייתכן שירצה בעתיד להתגייר או לשנות סטטוס. גירושי ההורים עלולים לסבך זאת אם יש התנגדויות ביניהם. בתי המשפט כבר נדרשו להכריע במקרי מחלוקת, למשל כאשר הורה משמורן יהודי ביקש לגייר ילד שאמו הלא יהודייה התנגדה, או להיפך, ובדרך כלל ההחלטה מוכרעת לפי טובת הילד ארוכת הטווח, לעיתים תוך מינוי אפוטרופוס לדין לילד. מעבר לכך, ילדים להורים מעורבים לעיתים מתמודדים עם תיוג חברתי, במגזרים דתיים יש שיראו בהם “לא יהודים” אם האם לא יהודייה, מה שעלול ליצור תחושת דחייה. גם מצידו השני של המתרס ייתכן בלבול: קהילת המוצא של ההורה הלא-יהודי עשויה לראות בילד “יהודי מדי”. אחרי גירושין, כשההורים כבר לא מאוחדים בנרטיב המשפחתי, הילדים עלולים להרגיש קרועים בין עולמות. על כן, מומחים ממליצים להורים מעורבים לגרושין לשמור על כבוד הדדי למורשת שני הצדדים ולתאם ציפיות לגבי חינוך הילדים כבר במסגרת הסכם הגירושין, כדי למנוע קונפליקטים בעתיד.

• מעמד אישי והיכולת להינשא מחדש: לאחר התרת נישואין, בני הזוג חופשיים משפטית להינשא לאחרים, אך לא תמיד באותה קלות. למשל, גבר יהודי שהתגרש מאשה לא יהודייה, מעמדו ברבנות נותר כגרוש יהודי (למעשה, יש רבנים שיגידו שלא היה צריך גט ולכן הוא “רווק” הלכתית, אך בכל מקרה אינו מנוע מלהתחתן עם יהודייה). לעומת זאת, אישה יהודייה שהתגרשה מגבר לא יהודי, לא הייתה צריכה גט, ולכן סטטוסה האישי ברבנות הוא “מותרת” ללא מגבלות של “גרושה” (יכולה אף להינשא לכהן כי לא קיבלה גט). זהו הבדל מעניין: נשים יהודיות שהתחתנו אזרחית עם לא-יהודים למעשה נמנעות מסטיגמת הגרושה ברבנות. מנגד, הנשים הלא יהודיות שהתגרשו, אם ירצו להינשא שוב בישראל (למשל לנוצרי אחר בארץ), יוכלו לעשות זאת במסגרת הכנסייה שלהן או שוב בנישואין אזרחיים בחו"ל, כי המדינה עדיין לא מאפשרת להן טקס נישואין אזרחי. ילדים מנישואים מעורבים עלולים להיתקל בבעיה כשרצו להינשא: למשל, בת לאם יהודייה ואב מוסלמי, היא יהודייה, אך אם תרצה להתחתן ברבנות, יצטרכו לוודא את יהדותה (ייתכן שתידרש לעבור גיור לחומרה אם יש ספק). בן לאב יהודי ואם לא-יהודייה, נחשב לא יהודי, ואם ירצה להינשא ליהודייה יצטרך גיור אורתודוכסי (תהליך לא פשוט). כך, המעמד האישי של הילדים מושפע ישירות מנישואי התערובת ומהעובדה שאין בארץ נישואין אזרחיים, וזו סוגיה חברתית רגישה. מבחינה חוקית, לאחר פסק הדין, משרד הפנים יעדכן את הילדים כילדים להורים גרושים, אך סוגיית דתם תישאר כפי שהייתה (אין שינוי אוטומטי ברישום דת הילדים בשל הגירושין).

• תיוג חברתי ונורמות תרבותיות: למרות שהחברה הישראלית הולכת ונפתחת, עדיין במגזרים מסוימים יש סטיגמה סביב נישואי תערובת, ומכאן גם סביב גירושין מהם. משפחות מסורתיות עלולות לראות בגירושין הללו “התיקון” (כלומר שמחה על פירוק קשר שהתפס כלא ראוי), אך מנגד הן עלולות להתנער מהצד הלא יהודי ולנתק קשר, מה שמשפיע על הילדים. יש ארגונים כמו יד לאחים שמצהירים על סיוע לנשים יהודיות הנשואות ללא-יהודים, ולעיתים מעורבים בתהליך הגירושין כדי “להציל” את האישה והילדים ליהדות. התערבות כזו יכולה לעזור במקרים של נשים במצוקה, אך גם להוסיף מטען רגשי אידאולוגי לתהליך. בפן אחר, בחברה הערבית בישראל, אישה נוצרייה שהתחתנה עם יהודי והתגרשה, עלולה לחוות קושי לחזור לקהילה הקודמת, כי היא נתפסת כמי ש”ערקה” בעבר. כלומר, הגירושין לא תמיד מסיימים את הקונפליקט, בני הזוג עלולים להמשיך להתמודד עם דעות קדומות וסביבת חיים שעוינת את עצם הקשר שהיה. ילדיהם, כאמור, במיוחד אם הם במשמורת ההורה היהודי למשל וגדלים כיהודים, עשויים להיתפס כ"לא משלנו" בצד המשפחה השני.

• היבטי גיור והתבוללות: גירושי זוג מעורב מעלים לדיון גם את נושא הגיור, לעיתים, לאחר גירושין, אחד ההורים מחליט שהוא רוצה לגייר את הילדים (אם הם אינם יהודים). הדבר יכול לנבוע מרצון להיטיב את מעמדם בישראל. הליך כזה דורש, בהיעדר הסכמה של ההורה השני, הליך בבית דין לענייני משפחה לקבלת אישור. היו מקרים שבהם בית המשפט אישר גיור קטין למרות מחאת הורה אחד, אך רק לאחר בחינה קפדנית שטובת הקטין מצריכה זאת. ברמה כללית, שיעור ההתבוללות בישראל (כלומר נישואי יהודים עם לא-יהודים) עדיין נמוך ביחס לתפוצות, אך ההערכה היא שהוא יגדל ככל שישולבו עולי חבר העמים שאינם יהודים הלכתית. התרת הנישואין כשלעצמה לא פותרת את “בעיית ההתבוללות”, להפך, הנתונים מראים שרוב היהודים שהתחתנו עם חסרי-דת הם גברים, ולרוב ילדיהם אינם יהודים. לאחר הגירושין, הילדים הללו ימשיכו להיות חלק מהחברה הישראלית אך לא יהודים, וייתכן שבעתיד יינשאו גם הם כלא-יהודים. כך שלתהליך הגירושין המעורבים יש גם היבט דמוגרפי-חברתי: הוא מחדד את הצורך של המדינה לגבש מדיניות כלפי אוכלוסיית “אחרים” זו (למשל הקלות בגיור קטינים, או פתרונות נישואין אזרחיים בדור הבא).

• התמודדות קהילתית ורגשית: זוגות מעורבים מתגרשים עשויים למצוא פחות תמיכה במסגרות הקהילתיות המסורתיות. מערכי תמיכה כמו סדנאות לגרושים/ות, קבוצות תמיכה דתיות, לרוב מותאמות לבני זוג מאותה רקע. בני זוג מעורבים, עם הבדלי תרבות ושפה אולי, זקוקים לעתים לתמיכה מיוחדת (למשל ייעוץ בשפת האם של בן הזוג הזר, או גורם דתי שיודע לכבד את שתי הדתות אם רוצים ייעוץ רוחני). בשנים האחרונות יש מודעות הולכת וגדלה לכך, ועמותות סיוע משפטי וחברתי (כמו "יד לאחים" ליהודיות ו"מורשתנו" לעולים) החלו לתת מענה מסוים גם בפן הזה.

נישואין אזרחיים בחו"ל, בני עדות שונות, זוגות חסרי דת

כאמור, הליך התרת הנישואין נולד בשל היעדר מסלול נישואין אזרחי בישראל לכלל הציבור. ישנם מספר תרחישים מיוחדים ששווה להתייחס אליהם בהקשר זה:

• שני בני הזוג יהודים שנישאו אזרחית בחו"ל: זהו אינו "זוג מעורב" מבחינה דתית, אלא זוג שהחליט לעקוף את הרבנות. עם זאת, אם הם אזרחי ישראל, הם אינם רשאים להתגרש בבית המשפט לענייני משפחה! החוק מחייב אותם לגשת לבית הדין הרבני לקבלת גט, שכן שניהם בני אותה דת. בתי הדין הרבניים מודעים לכך שנישאו לא כדת, ולכן בדרך כלל הליך הגט יהיה פשוט יותר: לעיתים בית הדין אף מוותר על דרישת עילה ומאפשר גט בהסכמה ללא דיון מעמיק. בחלק מהמקרים, במיוחד אם הנישואין לא מומשו כהלכה, הרבנות עשויה להכריז עליהם “גט לחומרא” (גט פורמלי וזהו). אך בכל מקרה הם חייבים לעבור דרך הרבנות כדי להיחשב גרושים. דרך חלופית: אם החוק במדינת הנישואין מאפשר, הם יכולים להתגרש שם (למשל זוג יהודים שנישא בקפריסין, יכול להתגרש בבית משפט בקפריסין), ואז לרשום את הגירושין בישראל. רבים אינם מודעים לכך ומנסים להגיש התרה, ובית המשפט למשפחה דוחה על הסף מחוסר סמכות. כך שהמסלול האזרחי אינו פתוח ליהודים עם יהודים, אפילו אם נישאו אזרחית. מצב זה מייצר לעיתים עוגמת נפש, זוג חילוני שהתחתן בקפריסין כדי להימנע מהרבנות, מגלה שבכדי להתגרש בכל זאת ייאלץ לעבור דרך הרבנות.

• בני זוג בני עדה דתית מוכרת אחרת (לא יהודים): אם בני זוג שניהם מוסלמים, או שניהם נוצרים מאותה כנסייה, או דרוזים, גם הם חייבים להתגרש בבית הדין הדתי שלהם, למרות שנישאו אולי אזרחית. התרת נישואין רלוונטית רק אם אין לשניהם עדה משותפת. למשל, שני נוצרים קתולים שהתחתנו בקפריסין, יתגרשו (אם בארץ) בבית הדין הכנסייתי הקתולי, לא בבית משפט לענייני משפחה (אלא אם ניצלו אפשרות להתגרש בקפריסין עצמה). לעומת זאת, אם הם נוצרים מעדות שונות (אורתודוכסי וקתולית למשל), או שאחת העדות אינה מוכרת בארץ, אז כן יבואו להתרת נישואין בבית משפט. דוגמה: נוצרי מרוני ונוצרייה רוסית-אורתודוכסית, אין בית דין אחד בעל סמכות על שניהם בארץ, ולכן יפנו למסלול האזרחי.

• זוגות חד-מיניים: בישראל, נישואין חד-מיניים לא אפשריים ברישום המקומי, אך מאות זוגות להט”ב ישראלים נישאו מחוץ לארץ (במדינות שמתירות זאת) והמדינה מכירה בהם לצורכי מרשם בלבד. כאשר זוג כזה נפרד, אין בית דין דתי שיכול לעזור (ברור שאין, שכן הדתות לא מכירות בנישואין כאלה), ולכן הם מפנים לבקשה להתרת נישואין בבית המשפט לענייני משפחה. למעשה, בני זוג מאותו מין מתגרשים בדיוק באותה פרוצדורה של בני דתות שונות, פונים לבית משפט, עם אותם טפסים, ובירור הדת הוא פורמלי (למשל זוג נשים יהודיות שנישאו בקנדה, יקבלו תשובת רבנות שצריך גט? לא, הרבנות כנראה תשיב שאין תוקף הלכתי לנישואי שתי נשים, ולכן "אין צורך בגט", ואז בית המשפט יתיר את הנישואין). בשנים האחרונות יש כבר תקדימים רבים של התרת נישואין לבני זוג חד-מיניים, כולל פסיקה עקרונית שאישרה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות גם במקרה ששתי בנות זוג יהודיות, כי החוק מדבר על “בני זוג שאינם בני אותה עדה דתית”, ובנות אותו מין ממילא לא יכולות להשתייך שתיהן לעדה לענייני נישואין. לכן המסלול הזה משמש גם את קהילת הלהט"ב.

• בני זוג חסרי דת (שניהם): מאז 2010 קיים בישראל מוסד של "ברית זוגיות לחסרי דת", המאפשר לשני אזרחים שסווגו כחסרי דת (למשל עולים שאינם יהודים הלכתית ואין להם דת אחרת) להירשם במרשם ייעודי כנשואים. כאשר זוג כזה מבקש להיפרד, הם יכולים, אם שניהם מסכימים, פשוט לפנות לרשם הזוגיות במשרד המשפטים ולבקש מחיקת הרישום בהסכמה. אם שניהם חותמים, הרשם ימחק אותם ממרשם בני הזוג והם ייחשבו כפנויים. זה הליך פשוט יחסית, הכרוך בטופס ובתשלום אגרה קטנה. אולם, אם רק אחד רוצה להתגרש והשני לא, או אם יש קונפליקט, עליהם בכל זאת לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בהליך התרת נישואין רגיל. כלומר, הברית זוגיות נותנת "מסלול גירושין מנהלי" מהיר, אבל דורש הסכמה. בהיעדר הסכמה, ממשיכים כמו זוג מעורב רגיל. אגב, זוג חסרי דת יכול גם להתחתן בחו"ל (נישואין אזרחיים סטנדרטיים) ואז במקרה של גירושין יטופל כמו כל זוג במעמד הזה בבית המשפט לענייני משפחה.

• סוגיית בני כהן וגרושה: פרט מעניין הוא שחוק התרת הנישואין חל גם על מקרים שלגביהם מבחינה הלכתית הרבנות לא יכולה לחתן, אף ששני הצדדים יהודים. למשל, כהן וגרושה, אסורים בנישואין כדת משה. אם כהן מתעקש להתחתן עם גרושה, הם לא יוכלו ברבנות, חלקם נישאים אזרחית. בעת גירושין, האם זה זוג "בני אותה דת"? שניהם יהודים, אך הרבנות אולי לא הכירה בנישואיהם. לפי משרד המשפטים, במקרה כזה עדיין מדובר בשני יהודים ולכן לכאורה צריכים גט רבני. בפועל, בית הדין הרבני יערוך להם גט לחומרא (כדי להתרת האישה לכהן אחר בעתיד), אף שהנישואין לא הוכרו בתחילה. לא ניתן לעקוף זאת דרך בית משפט לענייני משפחה, כי החוק לא נותן סמכות כשהשניים יהודים. כך שזוגות כאלה ניצבים בסיטואציה אירונית: לא נתנו להם להתחתן ברבנות, אבל כן יחייבו אותם לעבור ברבנות לפרידה.

• זוג מעורב שנישא בישראל בנישואים פרטיים: לעיתים זוגות מעורבים עורכים טקס סמלי בארץ (למשל טקס רפורמי/קונסרבטיבי, או סתם חגיגה ללא תוקף חוקי) ומעולם לא נרשמו כנשואים רשמית. במקרה פרידה, ייתכן שלא יצטרכו כלל "להתיר נישואין" כי המדינה לא ראתה בהם נשואים (אולי הם היו רק ידועים בציבור). עם זאת, אם הם נרשמו בטעות, יצטרכו כן הליך התרה. היו מקרים שבני זוג התחתנו בטקס דתי לא מוכר בישראל (נגיד באמצעות כהן רפורמי) ונרשמו למרות שלא היו אמורים. נדרשו אז הליכים מיוחדים, אך אלו נדירים.

השוואה בינלאומית: ישראל מול ארה"ב, גרמניה וצרפת

המצב בישראל ייחודי בכך שנישואין וגירושין כפופים לדין הדתי עבור רוב האזרחים, ולכן נוצר מוסד התרת הנישואין למקרים שבהם הדין הדתי לא חל. בארצות הברית, גרמניה, צרפת ורבות ממדינות המערב, אין צורך במנגנון מיוחד כזה, משום שכל הנישואין והגירושין נערכים במסגרת אזרחית-מדינתית אחידה.

• בארה"ב, למשל, כל זוג (יהודי עם נוצרייה, מוסלמי עם יהודייה, וכדומה) יכול להינשא ישירות ברישום אזרחי (License) ולהתגרש בבית משפט אזרחי של המדינה. בית המשפט לא מתעניין בדת הצדדים, אלא רק בעילות אזרחיות (במרבית המדינות יש כיום גירושין ללא אשם, פשוט אי התאמה). כ-45% מהנישואים בארה"ב בעשורים האחרונים הם נישואי תערובת בין-דתית, וזה נחשב עניין שכיח ונורמטיבי. הליכי הגירושין זהים לכל זוג, חלוקת רכוש, משמורת, מזונות, ללא תלות בדת. כמובן, זוג יכול בנוסף לפנות לרב/כומר לטקס דתי (למשל לקבל גט בבית דין רבני אמריקאי בנוסף לגירושין האזרחיים), אבל זו בחירה פרטית ללא מעמד חוקי.

• בגרמניה וצרפת, המדינה מכירה רק בנישואין אזרחיים. למעשה, בצרפת אסור לכנסייה לערוך נישואין בלי שהזוג הציג קודם תעודת נישואין מהרשות האזרחית. אחוזי ההתבוללות שם גבוהים למדי בקרב יהודים (בצרפת למשל כ-50-60% מנישואי היהודים הם עם לא-יהודים), אך החוק מטפל בכולם באופן זהה. זוג מעורב בצרפת יתגרש בבית משפט משפחה צרפתי לפי חוק אחד שחל על כולם. אין הפרדה בין דתות ואין צורך במנגנון כמו התרת נישואין. בגרמניה בדומה, בית משפט לענייני משפחה (Familiengericht) יטפל בגירושין, וידרוש רק שהזוג חי בנפרד לפחות שנה לפני מתן הגט (דרישת “שנת הפרדה” לפני סיום הנישואין). הדרישות הללו חלות בכל מקרה, בין אם הם בני אותה דת או דתות שונות.

• במדינות האסלאם (למשל מצרים, ירדן), מעניין לציין, הסמכות דתית, ושם דווקא במקרה של בני דתות שונות (למשל נוצרייה ומוסלמי) השריעה האסלאמית קובעת מה הדין. בדרך כלל, מוסלמי יכול לשאת לא-מוסלמית (יהודייה/נוצרייה), אבל אשה מוסלמית לא יכולה להינשא ללא-מוסלמי. כך שבמדינות כאלה סוגיית הזוגות המעורבים מצומצמת. בישראל לעומת זאת, יש חופש דת וזכות לנישואי תערובת מחוץ למנגנון הרשמי, ולכן נוצר הצורך הייחודי בהתרת נישואין עם חזרת הזוג לארץ.

בשורה התחתונה, ישראל חריגה בכך שיש צורך “לפנות לרבנים כדי לוודא שאין צורך ברבנים” בגירושי תערובת, מצב שהוא תולדה של המערכת הדואלית (אזרחית+דתית). במדינות כמו ארה"ב, גרמניה, צרפת, בריטניה וכו', אין הליך כזה: ברגע שהתגרשת בבית משפט אזרחי, העניין סגור מכל בחינה חוקית, והדת היא עניין פרטי. במדינות אלה יש לעיתים עניינים של גיור הילדים או ויכוחים על חינוך דתי, אך אלה נפתרים ככל מחלוקת משמורת ע"י בתי המשפט, ולא ע"י טריבונלים דתיים. כך למשל בארה"ב היו פסקי דין שחילקו זמני שהות בחגים שונים בין הורים בני דתות שונות באופן שוויוני. בישראל, לפחות באופן רשמי, בית המשפט לענייני משפחה לא יפסוק בענייני דת או גיור (זה מחוץ לסמכותו) אך הוא כן יכריע מי ההורה המשמורן למשל, מה שמשפיע על חינוך הילד בדת כזו או אחרת.

2025 טיפים משפטיים ומעשיים למניעת טעויות ועיכובים

להלן מספר המלצות חשובות מניסיון מצטבר, שיכולות לסייע לבני זוג מעורבים לנהל את הליך הגירושין בצורה חלקה, מהירה ועם מינימום תקלות:

• היעזרו בייעוץ משפטי מנוסה: גם אם אתם ביחסים טובים ומגישים בקשה משותפת בהסכמה, מומלץ בחום להתייעץ לפחות פעם אחת עם עורך דין הבקיא בהתרת נישואין. עורך הדין יוודא שהבקשה ערוכה בדיוק לפי דרישות החוק והתקנות, שכל המסמכים והתצהירים הנדרשים מולאו כהלכה, ושההסכמים הנלווים (משמורת, מזונות, רכוש) מנוסחים היטב. ליווי מקצועי יכול לחסוך טעויות טכניות (כמו חוסר במסמך או ניסוח לא נכון) שעלולות לגרום לעיכובים של שבועות וחודשים. יתרה מכך, אם הצד השני מחליט פתאום להתנגד או להערים קשיים, טוב שתהיו מלווים משפטית מההתחלה. שכר הטרחה לעו"ד במקרים פשוטים אינו גבוה יחסית, ושווה את השקט הנפשי והתייעלות ההליך.

• הכינו את כל הניירת מראש ובקפדנות: אחד הגורמים הנפוצים לעיכובים הוא מחסור במסמך או מסמך פגום. לכן, לפני הגשת הבקשה, וודאו שיש ברשותכם: תעודת נישואין מקורית+אפוסטיל, או העתק נאמן למקור; תמציות רישום עדכניות; צילום ת"ז וספח של שני הצדדים; תעודות שינוי שם אם היה; הוכחות דת (תעודת גיור, אישור דת מעודכן ממשרד הפנים); וגם, אם רלוונטי, פסקי דין גירושין קודמים (אם אחד מכם גרוש מנישואים קודמים, לצרף כדי להראות שאין מניעה חוקית). הכינו תרגומים נוטריוניים למסמכים הזרים מבעוד מועד, אל תחכו לרגע האחרון. קחו בחשבון שתרגום ואפוסטיל עשויים לקחת זמן, אז להתחיל מוקדם. ערכו רשימת תיוג וסמנו שכל הדרוש קיים. אם אינכם בטוחים מה נדרש למקרה שלכם, שאלו את עורך הדין או עיינו במדריכים (למשל אתר כל-זכות שסוקר את המסמכים).

• בדקו את סטטוסכם במרשם האוכלוסין: לעיתים בני זוג מופתעים לגלות אי-התאמות (למשל אחד רשום כרווק למרות שהתחתן בחו"ל). גשו למשרד הפנים והזמינו תמצית רישום לעצמכם. ודאו ששם בן/בת הזוג מאוית נכון, שסטטוסכם "נשוי/נשואה", ושלא רשומה פתאום דת שגויה. אם יש טעות, תקנו אותה לפני הגשת הבקשה, כי בית המשפט נשען על נתונים אלו. במיוחד אצל עולים וחסרי דת, וודאו שרשום "לא השתייך" תחת לאום/דת אם זה המצב, אם משום מה רשמו אתכם כנוצרים (קרה למשל לעולים מברה"מ שרשומים נוצרים למרות שאינם מאמינים), אולי עדיף לתקן ל"חסר דת" טרם הפנייה לבית המשפט, כדי למנוע בירורים מיותרים.

• נסחו והסכימו על הסכם גירושין כולל: אם יש לכם ילדים או רכוש משותף, מאוד כדאי לנסות ולהגיע להבנות לפני הפנייה לבית המשפט. ניתן להסתייע במגשר או עורכי דין לשם כך. ברגע שיש הסכם חתום על כל הנושאים (משמורת, מזונות ילדים, חלוקת דירה, כספים, חובות, הסדרי ראייה וכו’), ההליך בבית המשפט יהפוך לפרוצדורה פשוטה של אישור ההסכם ומתן פסק דין. זה יחסוך לכם התדיינות נפרדת ומלחמות לאחר הגט. זכרו: כשמערבים שתי תרבויות, גם אחרי הגירושין יהיה עליכם לשתף פעולה כהורים, הסכם ברור ומפורט יקטין מחלוקות עתידיות. מומלץ לכלול בהסכם סעיף על חינוך הילדים (למשל "הילדים יחונכו בדת היהודית, אך יורשו לציין חגים נוצרים עם משפחת אביהם"), כדי למנוע סכסוך דת עתידי.

• הגישו תחילה בקשה ליישוב סכסוך (כשאין הסכמה מלאה): לפי חוק הסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, זוג שמעוניין להתגרש (כשאין ביניהם הסכמה מלאה על הכול) חייב תחילה לפתוח בקשה ליישוב סכסוך ביחידת הסיוע שליד בית המשפט, לפני הגשת תביעה משפטית. הליך זה נועד לתת הזדמנות לגישור ולהסדר ללא משפט. ההמלצה היא לא לדלג על שלב זה: פנו יחד ליישוב סכסוך, הגיעו למפגשים, אולי תצליחו לגבש הסכם שם. גם אם לא, לפחות תמלאו את הדרישה החוקית. שימו לב: פתיחת בקשה ליישוב סכסוך לא חוסמת אתכם מלפתח משא ומתן, להיפך, זו הזדמנות לקבל מידע על אפשרויות הגישור. אם אתם ממש לחוצים בזמן (למשל בן הזוג מאיים לברוח עם הילד לחו"ל), אפשר לבקש מבית המשפט פטור מהליך זה מטעמי דחיפות. אבל ברוב המקרים, כדאי לתת צ'אנס לגישור. זה גם נראה טוב בפני השופט אם תגיעו אחר כך, שראיתם שניסיתם לפתור בדרכי שלום.

• גלו כבוד הדדי בתהליך, במיוחד בפני רשויות הדת: השלב של בירור בעדה הדתית (אם קורה) יכול להיות רגיש. מומלץ לא לנסח בבקשה לבית המשפט או בפניות מכתבים בסגנון פוגעני כלפי דתו של הצד השני. זכרו שהמכתב שתשלח השופטת לרבנות או לכנסייה מצורף לעיתים חלק מהבקשה שלכם. אם למשל תכתבו דברים מעליבים על הדת המוסלמית, זה לא יעזור כשהקאדי יראה זאת. עדיף לשמור על נייטרליות וכבוד. גם בהתנהלות ביניכם, למרות המשבר האישי, השתדלו לפעול בהגיון ובכבוד. זוגות מעורבים לעיתים ניצבים תחת זכוכית מגדלת בחברה; אם תפתרו את הגירושין בצורה תרבותית, תתנו דוגמה חיובית לילדיכם ולסביבה.

• נצלו את הזמן להכין “תכנית חיים” לאחר הגירושין: במיוחד כאשר אחד הצדדים הוא אזרח זר או בן מיעוט, גירושין יכולים להשפיע גם על מעמד חוקי. למשל, אם בן הזוג הלא-ישראלי היה בהליך קבלת אזרחות מכוח הנישואין, גירושין עשויים לעצור זאת. עם זאת, אם יש ילדים משותפים ישראלים, אותו הורה יוכל לבקש מעמד בישראל מטעמי הורות. מומלץ להסדיר זאת בהסכם: למשל, לקבוע שהצד הישראלי יתמוך בבקשת הצד הזר לקבלת מעמד ארעי/קבוע למען הילד. כך תמנעו מצב שאחרי הגט, ההורה הזר מאבד ויזה ונאלץ לעזוב את הארץ. היו מקרים מצערים בהם הורה זר גורש כי לא דאגו למעמדו. לכן, טיפול במעמד ואזרחות הוא חלק מהגירושין הללו. פנו לייעוץ הגירה אם צריך, וציינו בהסכם שאתם מתחייבים לשתף פעולה בפן הזה.

• היערכו מבחינה כספית וחוקית לחיים בנפרד: כמו בכל גירושין, מומלץ לסגור חשבונות בנק משותפים, לעדכן ביטוחים ומוטבים, להכין צוואה חדשה (בפרט בזוג מעורב, החוק לגבי ירושה בין-דתית יכול להיות מורכב, אז חשוב להסדיר), ולהפריד נכסים. אם אחד הצדדים מתכנן לחזור לארץ מולדתו אחרי הגירושין, הכינו סעיפים בהסכם לגבי משמורת והגירה: איך ישמר הקשר בין הילדים להורה הרחוק? איזה סידורי ביקור? אם לא מסדירים זאת, עלול להתפתח סכסוך חטיפה בינלאומי.

• אין לכם מה לחשוש מ"סרבנות גט", אבל אל תהיו אדישים: בהליך התרת נישואין, כפי שציינו, אף צד לא יכול לסרב לנצח. עם זאת, אי-שיתוף פעולה יכול לסבך. למשל, אם הנתבע לא ניתן לאיתור, ההליך יתארך בשל ניסיונות המצאה חלופית. לכן, אם אתם היוזמים, השקיעו מאמץ בלמצוא את בן הזוג ולהסביר לו שכדאי לשתף פעולה. מוטב להסדיר כמה שיותר סוגיות בהסכמה מאשר לגרור זאת לבית המשפט כי בסוף ההחלטה תיכפה. כמו כן, אם אתם בצד המקבל את התביעה, אל תבחרו באסטרטגיה של התעלמות או התחמקות. זה לא “יחזיק” את הנישואין לנצח, רק יוביל שפסק הדין יינתן בלעדיכם ואולי בתנאים פחות טובים מבחינתכם. עדיף להתגמש ולהגיע להבנות מאשר לקוות לסכל את ההליך, החוק לא יאפשר סיכול.

• שימרו תיעוד וראיות במקרי הצורך: אם יש סיכוי שההליך לא יהיה בהסכמה, התכוננו כמו שמכינים תיק גירושין רגיל. שמרו הודעות, אימיילים, תמונות, כל מה שיכול לשמש הוכחה. למשל, אם החוק החל דורש הוכחת בגידה או נטישה, תצטרכו ראיות לכך. אם יש דיון משמורת, תצטרכו להוכיח מסוגלות הורית. העובדה שזה הליך התרה אזרחי לא אומרת שאין בו דיון עובדתי כשיש סכסוך. היו נכונים לכך.

• היעזרו במומחים רלוונטיים: מעבר לעו"ד, במקרים מסוימים ניתן לערב יועץ גירושין בינתרבותי או מטפל משפחתי שמכיר משפחות מעורבות, כדי לסייע לכם ולילדים בתהליך המעבר. גם גישור תרבותי הוא אופציה, יש מגשרים המתמחים בפערי דת ותרבות. אם לשניכם אכפת מרווחת הילדים, שקלו מפגש עם איש מקצוע שיעזור לילדים להבין את השינוי (בשפתם שלהם, אולי צריך גם פסיכולוג דובר רוסית או אמהרית לפי המקרה).

• כבדו את פסיקות בית המשפט והסכמים שאושרו: לאחר שקיבלתם פסק דין או אישרתם הסכם, נהגו לפיו. אי קיום הסדרי ראייה, אי תשלום מזונות, או חטיפת ילדים לחו"ל, כל אלו יענו בסנקציות חריפות. העובדה שאתם בני דתות שונות לא משנה, חוק איסור הוצאת קטינים מן הארץ למשל חל על כולם. היו הורים טובים ושמרו על החוק. אם מתעוררת בעיה, פנו שוב לבית המשפט בבקשה מתאימה, ולא לפתרונות כוחניים.

• שינוי מצב אישי במרשם בחו"ל: אם בן הזוג הזר מתכנן להינשא מחדש בארץ מוצאו, ודאו שפסק הדין הישראלי מוכר שם. לעיתים צריך לבצע אישור נוסחא אפוסטיל ותמלול של פסק הדין לשפת המדינה, או אפילו הליך הצהרתי שם. למשל, אזרחית פיליפינית תצטרך כנראה פסק דין מבית משפט בפיליפינים כדי להכיר בגירושיה (כי בפיליפינים, נכון ל-2023, רק מי שנישא בחו"ל יכול “להתגרש” בארץ, ודורש הליך הכרה). זה עניין סבוך של משפט בינלאומי פרטי, התייעצו עם עו"ד מקומי במדינת האזרחות אם יש ספק.

גירושין של זוגות מעורבים

תכננו מראש, נהגו בהגינות, השתמשו בכלים שהחוק נותן (גישור, הסכמה), וכך תוכלו לעבור את הפרידה עם מינימום תקלות. זכרו שבסופו של דבר, המטרה היא לפתוח דף חדש בחייכם, וכל עיכוב מיותר גוזל משאבים נפשיים וכלכליים. הליך התרת הנישואין נועד לספק פתרון חוקי ומסודר, נצלו אותו בתבונה, ואל תהססו לבקש עזרה מקצועית לאורך הדרך. כפי שעורכי דין מנוסים מציינים, ליווי נכון חוסך טעויות, עיכובים וסיבוכים מיותרים, אפילו כשנדמה שהכול פשוט.