ביטול אכיפת הסכם בהוצאה לפועל בין בני זוג לשעבר מספר חודשים לאחר חתימתו

לאחר חתימת ההסכם שבו המבקש והמשיבה לנהל קשר זוגי תוך שהמבקש מתגורר עם אשתו כבעבר, אך מספר חודשים לאחר מכן נפרדו. לאחר הפרידה המשיבה עתרה לאכיפת ההסכם (תמ״ש -6789301-17) והמבקש עתר לביטולו (תה״ס 34895-03-17).

בפסק הדין שניתן ע״י בית המשפט קמא ביום 18.9.2017 התקבלה בחלקה תביעת המשיבה לאכיפת הסכם ונדחתה תביעת המבקש לביטול ההסכם. נפסק, בין היתר, שהמבקש ישלם למשיבה 750,000 ש״ח המהווה מחצית הסכום לו היתה זכאית אילו נרכשה הדירה אותה המבקש התחייב לרכוש על פי ההסכם ונכפתה עליה מכירתה.

ביום 2.5.2019 נדחה ערעור המבקש על פסק הדין מיום 18.9.2017 בכל הקשור לחיובו לשלם למשיבה 750,000 ש״ח, אגב חיובו בהוצאות לטובת המשיבה בסך 20,000 ש״ח (עמ״ש 26465-10-17).

המשיבה נקטה הליכי הוצאה לפועל הן לגביית החיובים על פי פסקי הדין מיום 18.9.2017 ומיום 2.5.2019 והן לגביית חיובי מזונות הקטין. במסגרת אותם הליכים מונה בא כוחה, המשיב 2, ככונס נכסים למכירת זכויות המבקש בנכס מסחרי בעיר חולון.

ביום 17.9.20 הגיש המשיב לבית המשפט קמא תביעה חדשה, בה עתר לביטול שני פסקי דין: האחד מיום 14.7.2016 (בגדרו ניתן תוקף של פסק דין להסכם בין הצדדים) והשני מיום 18.9.2017 (בגדרו התקבלה בחלקה תביעת המשיבה לאכיפת הסכם ונדחתה תביעת המבקש לביטול ההסכם).

בנוסף עתר המבקש לחייב את המשיבה להשיב לו 669,419 ש״ח ששולמו לידיה מכוח פסק הדין מיום 18.9.2017 עבור מזונות בנם הקטין של הצדדים. במסגרת התביעה טען המבקש כי יש לבטל את פסה״ד משום שהם הושגו במרמה ובנוסף כי נפלו פגמים בכריתת ההסכם (עילות חוזיות) וכי המשיבה הפרה את ההסכם הפרה יסודית.

ביום 11.10.20, בטרם הוגש כתב הגנה לתביעה, עתר המבקש לפני ביהמ״ש קמא בבקשה לצו מניעה שיאסור על המשיבה 1 ועל בא כוחה (המשיב 2) לנקוט בהליכים לגביית חיובים כספיים שנפסקו לחובתו בפסק הדין מיום 18.9.2017, חיובים שעמדו באותה העת על סכום של למעלה מ-1 מיליון ₪. יומיים לאחר מכן, ביום 13.10.20 ,דחה ביהמ״ש קמא את בקשת המבקש על הסף, מהנימוקים הבאים:

"הבקשה במתכונתה הנוכחית להידחות על הסף מהטעמים הבאים:

11.1       גובה החוב בתיק ההוצאה לפועל (מעל 1,011,000 ש״ח) עולה בהרבה על הסכום שהמבקש תבע השבתו (669,419 ש״ח), כך שגם אם התביעה תתקבל במלואה, אין הצדקה לעכב הליכי הוצאה לפועל ביחס למלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל. זאת ועוד, בתביעה טען המבקש שיש לפסוק סכומי מזונות אחרים עבור הקטין (אף שתביעה בעניין מזונות הקטין מצריכה תביעה נפרדת), כך שממילא גם לשיטתו, אם תביעתו תתקבל במלואה, המשיבה לא תחויב להשיב לו את מלוא הסכום שתבע, כך שההפרש גדול עוד יותר;

11.2       סעד זמני נועד לשרת את הסעד הסופי. בענייננו המבקש עותר לעכב הליכים שננקטים נגדו עבור חיובים שנפסקו נגדו לטובת המשיבה, משום שהגיש תביעה להשיב לו סכומים ששילם עבור מזונות בנם הקטין של הצדדים, כך שלכאורה יש העדר יריבות;

11.3       העובדה שהוגשה תביעה אינה מצדיקה, כשלעצמה, עיכוב גביית חיובים כספיים בסכומים ניכרים שנפסקו לפני למעלה משלוש שנים וטרם שולמו, וההלכה בעניין עיכוב ביצוע גביית חיובים כספיים ידועה וברורה;

11.4       בזהירות המתבקשת, ובשים לב לסוגיה הנדונה (תביעה שניה לביטול פסק דין שנתן תוקף של פסק דין להסכם בין הצדדים לאחר שתביעה קודמת נדחתה לגופה בפסק דין מנומק שהערעור עליו נדחה) - סיכויי התביעה הנוכחית אינם גבוהים, ואין בהגשת התביעה כדי להצדיק עיכוב ביצוע חיובים כספיים שנפסקו כבר לפני כששלוש שנים;

12.         לאור האמור לעיל, אין הצדקה להידרש לבקשה במתכונתה הנוכחית, שמשמעותה, ניסיון לעקוף את פסקי דין הרבים שניתנו בעניינם של הצדדים מאז פסק הדין מיום 18.9.2017, לרבות את פסק הדין שניתן אך ביום 21.6.2020 בתביעת המבקש להפחתת מזונות הקטין.

13.         ככל שהמבקש ישלם למשיבה בתוך 7 ימים את ההפרש בין סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל כיום, לבין הסכום שאת השבתו תבע, בצירוף הסכום שלשיטתו יש לפסוק עבור מזונות הקטין לתקופה שבין 1/2017 ועד היום (תוך התחשבות בעובדה שלצדדים דין אישי ולקטין מלאו שש שנים אך עתה), ויציע להפקיד בקופת ההוצאה לפועל את מלוא ההפרש - יהא רשאי לחדש בקשתו לעיכוב הליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל. "

על החלטה זו מלין המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי. במסגרת בקשת רשות הערעור טוען המבקש כי לא התקיימה עילה לסילוק בקשתו על הסף ונימוקי ביהמ״ש קמא את החלטתו שגויים. בין השאר צירף המבקש לבקשת רשות הערעור את הבקשה שהייתה לפני ביהמ״ש קמא על נספחיה ( המונים למעלה מ-400 עמודים) וזאת לצורך הוכחת טענתו כי ביהמ״ש קמא התעלם ולא בחן כלל את הראיות שהביא לתמיכה בתביעתו שיש בה כדי להעיד על סיכוייה ונמנע מליתן דעתו למאזן הנוחות שבין הצדדים. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור עתר המבקש גם לסעדים זמניים לתקופת הערעור, זהים לאלו שהתבקשו מביהמ״ש קמא, וזאת עד להכרעה בבר״ע.

ביום 18.11.20 הוריתי למשיבים להשיב לבקשה לסעדים זמניים כמו גם להגיש תשובה לבר״ע. כמו כן התבקשה התייחסות האם מסכימים שאדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה והאם בקמרה כזה ניתן לראות בתגובה סיכומים בכתב.

תגובות מטעם המשיבים הן לבקשה לסעדים זמניים הן לבר״ע, הוגשה ביום 30.11.20 .

כונס הנכסים בתגובתו מפרט בהרחבה את ניסיונותיו החוזרים ונשנים של המבקש למנוע, לבטל ולעכב את מלאכת כינוס הנכסים ומנמק מדוע ההליך המתנהל בביהמ״ש קמא הוא נדבך נוסף בהליכים משפטיים חסרי תום לב בהם נוקט המבקש נגד המשיבה. המשיבה בתגובתה חוזרת על טענות הכונס ומנמקת מדוע אין כל סיכוי לתביעה ( שהיא לטענתה אחת מבין למעלה מ-30 תביעות שננקטו נגדה, בין על ידי המבקש ובין באמצעות אשתו) , שמהווה המשך ישיר ל״אלימות המשפטית" בה נוקט המשיב כלפיה ומדוע מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה, בהתאם להוראות תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984.

אני סבור כי אין מנוס מקבלת הערעור כך שהחלטת בית המשפט קמא תבוטל כך שתינתן על ידי בית המשפט קמא החלטה חדשה, כטוב שכלו, בבקשת המבקש שהונחתה לפניו, וזאת לאחר שיתקבלו תגובות מטעם המשיבים ויתקיים דיון כמצוות תקנה 366 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984.

מצאתי כי טעמי בית המשפט קמא לדחייה על הסף של בקשת המבקש שגויים או שאינם מספקים.

אנמק בקצרה תוך התייחסות לסעיפי ההחלטה נושא הבר״ע בה פירט ביהמ״ש קמא את טעמיו.

סעיף 11.1 - ביהמ״ש קמא סבר כי ״ גובה החוב בתיק ההוצאה לפועל (מעל 1,011,000 ש״ח) עולהבהרבה על הסכום שהמבקש תבע השבתו (669,419 ש״ח), כך שגם אם התביעה תתקבל במלואה, אין הצדקה לעכב הליכי הוצאה לפועל ביחס למלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל".

עיון בתביעת המבקש מגלה כי הוא עתר לסעדים הבאים:

א.     להזמין את הנתבעת לדין;

ב.     להצהיר כי הנתבעת העידה עדות שקר;

ג.      להצהיר כי פסק הדין מיום 14.7.16 הושג במרמה;

ד.     להצהיר כי ההסכם בוסל כדין;

ה.     להורות על ביטול הסכם שאושר וניתן לו תוקף פסק דין ביום 14.7.2016 ;

ו.      להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 18.09.17 ;

ז.      לקבוע דמי מזונות זמניים לקטין;

ח.    להורות לנתבעת להשיב לתובע את כל הסכומים ששולמו לה ו/או גבתה בצירוף ריבית והצמדה כמופרט לעיל;

ט.     ליתן את כל הסעדים והצווים הזמניים שיידרשו לשם ביטול והשבה;

י. להורות על חיוב הנתבעת בפיצויים לתובע מכוח חוק החוזים (תרופות), לרבות מכוחסעיף 13 לחוק זה;

יא. להורות על סגירת כל תיקי ההוצל״פ שפתחה הנתבעת כנגד התובע מכוח חיובים

ו/או הוצאות שנקבעו במסגרת הסוגיה הנדונה כאן;

יב. ליתן כל צו שיידרש במסגרת תובענה זו;

יג. לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט לרבות שב" ט עו״ד בצרוף מע״מ כחוק;

כלומר, המבקש בתביעתו לפני ביהמ״ש קמא לא עתר רק להשבת סכומים שהמשיבה כבר גבתה ( בין אם מדובר בחיובים לטובת מזונות הקטין או חיובים אחרים) אלא גם לביטול ההסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של פס״ד . מכאן שאם יתקבל סעד זה, לו עתר המבקש במפורש במסגרת תביעתו, אז יבוטלו כלל הליכי הוצל״פ שננקטו נגדו גם לגביית הסכומים שטרם גבתה.

סעיף 11.2 - ביהמ״ש קמא קבע כי משהמבקש תובע השבה של סכומים ששילם עבור מזונות בנםהקטין של הצדדים "לכאורה יש היעדר יריבות". הגם שלא בחנתי את טענות המבקש בתביעתו בהקשר זה וממילא גם לא בחנתי את טענות ההגנה של המשיבה (כתב הגנה מטעמה לא היה לפני ביהמ״ש קמא לעת שניתנה ההחלטה נושא הבר״ע) נימוק זה מוקשה בעיניי. להבנתי, מזונות הקטין נקבעו במסגרת אותו הסכם שהמבקש עותר לביטולו.

 

המבקש תובע השבה של הסכומים ששילם לידי המשיבה עבור הקטין , לתקופת העבר בה המזונות כבר "נאכלו" על ידי הקטין. ההלכה לפיה ככלל אין מורים על השבת מזונות שנאכלו וזאת לאור ההנחה כי יש בכך כדי לפגוע בקטין - יכולה להוות אולי טענת הגנה של המשיבה, כאם הקטין וכמי שסיפקה לו את המזונות מתוך הכספים שהתקבלו לידיה. לא הקטין הוא ה"יריב" בתביעה שכזו שהרי הוא כבר צרך את המזונות בגין כל התקופה בגינה מתבקשת ההשבה ולא הוא שקיבל לידיו את הכספים שעותר המבקש להשבה.

 

אציין בהקשר זה כי אם סבר ביהמ"ש קמא כי לא מתקיימת יריבות בהקשר זה אז קשה להלום את התוצאה לה הגיע ביהמ"ש קמא בס׳ 13 להחלטתו , שם אפשר למבקש להגיש בקשה חדשה לעיכוב הליכי הגבייה כאשר במקום "הסכום שאת השבתו תבע" ( מסיפת סעיף 9 להחלטת ביהמ״ש קמא אני למד כי ביהמ"ש קמא כיוון בעניין זה ל 669,419 ₪ שלטענת המבקש שולמו לידי המשיבה עבור מזונות הקטין מכוח פסה"ד שניתן ביום 18.9.17) ישלם לידי המשיבה את הסכום שלשיטתו היה מקום לפסוק למזונות עבור הקטין ויציע להפקיד את היתרה בקופת ההוצאה לפועל. אם דין הבקשה בכל הנוגע לסעד של השבת הסכומים שנגבו מזונות הקטין להידחות מהיעדר יריבות - הרי שדווקא בנוגע לרכיב זה בבקשה לא ניתן היה להציע פשרה כי הסכום ישולם באופן חלקי בלבד בשלב זה והמבקש יוכל לחדש בקשתו לעיכוב הליכי הגבייה לגבי יתרת הסכום.

סעיפים 11.3-12 - מהטעמים שהובאו בסעיפים הללו (שצוטטו במלואם) ניתן לדלות אמירות שהןבחלקן כלליות (ר׳ בס׳ 11.3) ובחלקן שטחיות (ר׳ בס׳ 11.4 קביעת ביהמ״ש קמא לפיה "סיכויי התביעה אינם גבוהים", קביעה שניתנת על בסיס התייחסות לסעד לו עותר המבקש בתביעתו הנוכחית ולסעדים להם עתר בעבר, ולא תוך התייחסות לעילת התביעה הנוכחית וממילא לא תוך התייחסות לשאלת קיומן או אי קיומן של "ראיות מהימנות לכאורה בקיום עילת התובענה", כמצוות תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

מדובר באמירות שמקומן במסגרת הכרעה לגופה בבקשה לסעדים זמניים. לא מדובר בטעמים שמקימים עילה לסילוק בקשה שכזו על הסף. גם במסגרת תגובות המשיבים לבקשת רשות הערעור שלפניי לא נטען כי בפועל ניתן לדלות מהאמור בסעיפים אלו דיון ממצה בתנאים הנדרשים לצורך מתן סעד זמני ( מבחן סיכויי הצלת התובענה ושיקולי מאזן הנוחות) , תנאים שהמבקש טען להתקיימותם במסגרת בקשתו שהייתה לפני ביהמ״ש קמא (בקשה שמונה כ-15 עמודי תוכן).

את החסר בנימוקי בית המשפט קמא בהחלטתו, כהחלטה שניתן להתבסס עליה גם ככזו שדוחה לגופה את בקשת המבקש לסעדים זמניים ולא מטעמי סף, מבקשת המשיבה למלא בטעמים שהביאה במסגרת תשובתה שלפניי. למעשה, טענות המשיבה בתשובתה שלפניי בהקשר זה הן טענות שנטענות על-ידה לראשונה, שכן לעת שניתנה ההחלטה נושא הבר״ע לא עמדה לפני ביהמ״ש קמא תגובת המשיבה לבקשת המבקש לסעד זמני ( התגובה לא הוגשה משום שביהמ״ש קמא דחה את בקשת המבקש על הסף, מיוזמתו, כיומיים לאחר שהוגשה) גם לא כתב הגנתה כלפי התביעה (עיון בתיק המתנהל בביהמ״ש קמא מעלה כי זה הוגש אך לאחרונה, ביום 19.11.20).

לאור כל האמור לעיל, משמצאתי כי טעמי בית המשפט קמא לדחייה על הסף של בקשת המבקש שגויים או שאינם מספקים; משההחלטה נושא הבר״ע לא התיימרה לדון בבקשת המבקש לגופה וגם לא ניתן למצוא בה גם הנמקה מספקת לדחיית הבקשה לגופה; ומשטענות המשיבים כלפי הבקשה לגופה נטענות למעשה לראשונה בפניי- אני סבור כי אין מנוס אלא מלהורות כאמור ברישת החלטתי.

סוף דבר

החלטת בית המשפט קמא מיום 13.10.20 לסילוק בקשת המבקש על הסף מבוטלת.

בית המשפט קמא יידרש לבקשה מחדש וייתן בה החלטה כטוב שכלו לאחר שיוגשו בפניו תגובות מטעם המשיבים ויתקיים דיון כמצוות תקנה 366 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984.

ניתן סעד זמני כמבוקש בבקשת המבקש מיום 17.11.20 בהליך שבפניי וזה יעמוד בתוקפו למשך 30 ימים מיום מתן פסק-דיני זה. פרק זמן זה נקבע כדי להבטיח כי עד שביהמ״ש קמא יידרש מחדש

לבקשה שלפניו, ככל שטרם יתקיים דיון בה אז לכל הפחות יוגשו תגובות המשיבים לבקשה.

הארכת תוקפו של הסעד הזמני (כסעד ארעי עד שתוכרע הבקשה שלפני ביהמ״ש קמא) או ביטולו נתונה לשיקול דעת בית המשפט קמא במסגרת החלטה שתינתן בבקשה התלויה ועומדת לפניו.

המשיבה 1 תישא בהוצאות המבקש ושכ״ט עו״ד בגין הליך זה בסך של 10,000 ₪. אני מתיר תשלום סכום זה באמצעות קיזוז הסכום מתוך סכום החוב הפסוק של המשיב במסגרת תיקי ההוצל״פ הקיימים לטובת המשיבה.

העירבון, על פירותיו, יושב למבקש באמצעות בא כוחו.

מתיר פרסום פסק-הדין במתכונת בה נחתם, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.

ניתנה היום, ט״ו כסלו תשפ״א, 01 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.

שאול שוחט, שופט, סגן הנשיא