השופט נפתלי שילה: כיצד נקבע איזון משאבים (עמ"ש 8076-07-23)

 השופט נפתלי שילה:

 

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 30.5.23 (כב' השופט ליאור ברינגר בתלה"מ 23641-12-17) שאימץ את חוות דעתו של המומחה שמונה לצורך עריכת תחשיב איזון משאבים בין הצדדים.

 

א.         רקע עובדתי

 

1.         הצדדים נישאו זל"ז ביום 9.12.01 ונולדו להם שני ילדים.

 

2.         יחסי הצדדים התערערו והמשיבה (להלן גם: האישה) הגישה בחודש דצמבר 2017 תביעה רכושית לאיזון משאבים כנגד המערער (להלן גם: האיש). יום הקרע נקבע ליום 25.12.17 (להלן: היום הקובע).

 

3.         בית המשפט מינה את רו"ח בכר למומחה מטעם בית המשפט לצורך הכנת תחשיב איזון משאבים לרכוש הצדדים (להלן: המומחה). המומחה הגיש את חוות דעתו הראשונה ביום 25.11.19 (להלן: חוות הדעת הראשונה) ואולם מאחר שכל צד טען שהצד שכנגד הסתיר נכסים, העניק בית המשפט למומחה סמכויות חוקר והורה לו לבחון את טענות הצדדים ולהגיש חוות דעת משלימה. ביום 17.12.20 הגיש המומחה חוות דעת משלימה שבמסגרתה הוא הגדיל את הסכום שנמצא אצל האיש בסך של 45,000 ₪.

 

4.         טרם הנישואין, הגיש האיש תביעה ייצוגית כנגד גופים בנקאיים בגין נזקים שנגרמו לו לפני נישואי הצדדים. סמוך לאחר נישואי הצדדים, בתחילת שנת 2002, הועבר לחשבון שלו ושל הוריו סכום הפיצוי שנפסק לו בגין תביעה זו בסך של 356,000 ₪ (להלן: הפיצויים).

 

5.         האיש טען שאין להכליל את הפיצויים במסגרת איזון המשאבים מאחר שמקור הזכות לפיצויים הוא בתקופה שלפני הנישואין ומדובר בנכס שאינו בר איזון בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג – 1973 (להלן: חוק יחסי ממון).

 

6.         המומחה קבע בסעיף 18 לחוות הדעת הראשונהכי "המדובר בסוגיה משפטית ואין ביכולתי לקבוע בסוגיה זו ובוודאי שלא קיבלתי אסמכתא המעידה על הטמעתו או אי הטמעתו של סכום זה בתא המשפחתי בתקופת השיתוף. בהתאם, לא ביצעתי כל התאמה לתחשיב איזון המשאבים בגין סכום זה ואני מפנה את תשומת לב כבוד בית המשפט לטענה זו ולהכרעתו בנושא. ככל שיחליט כב' בית המשפט שיש להחריג סכום זה מנכסי האיזון, אזי יש להפחית מנכסיו של הבעל סך של 356,111 ₪ כאמור לעיל".

 

7.         בנוסף, המומחה קבע שביום הקובע הייתה בחשבון האישה יתרת חובה בסך של 9,649 ₪ (סעיף 11 לחוות הדעת הראשונה) ויש לקחת בחשבון יתרת חובה זו במסגרת איזון המשאבים.מנגד, מאחר שבמועד הנישואין היה לאישה סכום של 6,059 ₪ יותר מהסך שהיה לאיש במועד הנישואין, יש להפחית סכום זה של עודף מזומנים בטבלת האיזון, היות שסכום זה לא נוצר בתקופת הנישואין ומקורו לפני הנישואין ולכן הוא אינו בר איזון (סעיף 15 לחוות הדעת הראשונה).

 

8.         בית המשפט קמא דחה בפסק דינו את טענת המערער לפיה הפיצויים הם נכס שאינו בר איזון וקבע שהמערער מודה שסכום הפיצויים "לא נשמר על ידו בנפרד" לכן, על אף שהפיצויים הופקדו בחשבונו, סכום זה "נטמע בפעולות רבות שבוצעו בחשבון הבנק משך שנות הנישואין. הנתבע העיד כי הוא היה זה שפרנס את המשפחה כל השנים, הוא מימן את המחייה השוטפת וכן נסיעות לחו"ל, צרכי הילדים וכו'. הנתבע גם מודה שנהג להשקיע בני"ע לאורך השנים, והתוצאה היא שכיום לא ניתן "לצבוע" את סכום הכסף המסוים, שלא כמו נכס מקרקעין או פיקדון ספציפי שמוחזק בנפרד כל השנים".  המומחה ציין שבכל חשבונות המערער "לא מופיע אפילו סכום אחד שדומה לסכום הנטען" ובכל חשבונות המערער נמצא סכום כולל בגובה של 199,000 ₪ בלבד. לכן, סכום הפיצויים "נטמע בכספים האחרים מבלי להותיר עקבות ולא ניתן להצביע עליו ולסמנו כנכס חיצוני, כשם שלא ניתן לדעת אם סכום זה "נאכל" משך השנים במימון צרכי המשפחה".

 

9.         בית המשפט דחה גם את טענת האיש שאין להתחשב ביתרת החובה בסך של 9,649 ₪ שנותרה ביום הקובע בחשבון האישה מאחר שלשיטתו הצדדים ניהלו את חייהם במשטר של הפרדה רכושית מוחלטת. בית המשפט קמא קבע שהאיש לא הוכיח שהייתה יתרת חובה בחשבון האישה ביום הנישואין והיתרה בחשבון השתנתה לאורך כל תקופת הנישואין ומה שנלקח בחשבון הוא היתרה שהייתה ביום הקובע.

 

10.        ביהמ"ש קמא קבע בפסק הדין שלא נפל כל פגם בחוות הדעת ויש לאמצה במלואה. לפיכך, הורה ביהמ"ש למערער להודיע איזו חלופה מבין שתי החלופות שהמומחה הציע לצורך ביצוע האיזון (אחת שכוללת את כלל הנכסים ואחת שכוללת רק את הנכסים הנזילים) הוא בוחר.

 

11.        המערער לא השלים עם פסק הדין והגיש את הערעור שלפנינו.

 

ב.         תמצית טענות המערער

 

1.         פסק הדין גרם לו עוול "וחוסר צדק משווע וזועק לשמיים". לא ייתכן שביחס לכספי האישה שהיו לה לפני הנישואין המומחה קבע שיש לראות בהם רכוש נפרד של האישה וסכום זה אינו בר איזון ולעומת זאת, כספי הפיצויים שאף הם נכס חיצוני, ייחשבו כנכס בר איזון על פי פסק הדין. מדוע ביחס לכספי הפיצויים נקבע שהכספים נטמעו ואילו ביחס לכספי האישה מלפני הנישואין נקבע שהם לא נטמעו?

 

2.         מעולם לא היה לצדדים שום חשבון משותף. ברור שלא ניתן לעקוב אחר מה שנעשה בכספי הפיצויים במשך 16 שנות הנישואין אבל ברור שכספים אלו ומה שנותר מהם נשארו רק בחשבונות נפרדים של האיש ולכן הם צריכים להישאר נכס חיצוני נפרד שאינו בר איזון.

 

3.         "לכסף אין צבע זה ברור ! לעולם לא נוכל לצבוע כסף אם הלך השקל מהשכר אבל יש באופן ברור בנק שלי עם הורי...ההפרדה נשמרה תמיד...גם אם נמצא בסוף רק 199,000 ₪ ...כסף זה לא נצבע לעולם אבל החומות תמיד היו ונשארו".

 

4.         לא היה מקום להכליל במסגרת איזון המשאבים את יתרת החוב שהייתה במועד הקובע בחשבון האישה. באותה עת המערער כבר היה מורחק מבית צדדים ולא הייתה לו כל ידיעה שהאישה גורמת ליצירת יתרת חובה בחשבונה או נוטלת הלוואה. האיש לא הסכים לכך ואין לקבוע שהוא צריך לשאת ביתרת חובה זו במסגרת איזון המשאבים.

 

5.         בנוסף, היה צריך להפעיל את סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ולקבוע שאיזון המשאבים לא יהיה שוויוני והוא לא יצטרף להעביר כספים לאישה. שהרי, האישה התעצלה ולא עבדה כל הנישואין, לא צברה זכויות פנסיה והצדק מחייב שלא תהייה חלוקה שוויונית והמערער צריך להיוותר עם יותר רכוש.

 

ג.          תמצית טענות המשיבה

 

1.         הפיצויים לא נשמרו ע"י המערער בנפרד. הכסף אמנם הופקד בחשבונו ואולם הוא נטמע  בפעולות רבות שנערכו במהלך הנישואין. האיש הוא זה שפרנס את המשפחה כל השנים, מימן את המחייה השוטפת ואת הנסיעות לחו"ל ויתר הצרכים. סכום הפיצויים נטמע מבלי להותיר עקבות "ולא ניתן להצביע עליו ולסמנו כנכס חיצוני".

 

2.         יתרת החובה בחשבון האישה "השתנתה כל הזמן לאורך התקופה המשותפת ומה שנלקח בחשבון הוא יתרות הצדדים ביום הקרע".

 

3.         אין שום עילה להתערב בפסק הדין. יש לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות. המערער מבזבז את זמנה של המשיבה וגורם לה להוצאות מיותרות.

 

ד.         דיון והכרעה

 

1.         לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור שיש לדחות את הערעור בעיקרו ולקבלו רק בכל הנוגע לקביעה שכספים שהיו למשיבה לפני הנישואין נותרו כנכס חיצוני שלא יאוזן.

 

2.         המערער צודק שלא ניתן לקבוע שרק כספי הפיצויים נטמעו ולא נשמרו בנפרד ואילו כספי האישה שהיו בידה במועד הנישואין יוותרו כנכס חיצוני.

 

3.         המומחה ציין שבמועד הנישואין היו לאיש בחשבון שלו ושל אמו סך של 67,274 ₪ ומכיוון שמדובר בחשבון משותף עם אמו, חלקו של המערער (מחצית) עומד על 33,637 ₪. מאידך, המומחה מצא שסמוך למועד נישואי הצדדים היה לאישה סך של  39,696 ₪ בחשבונה ולכן הוא קבע שלאישה היה סך של 6,059 ₪ יותר מהאיש במועד הנישואין ולכן הוחלט שיש להפחית סכום זה מהנכסים בני האיזון.

 

4.         העובדה שהיו בידי כל אחד מהצדדים כספים בסמוך לנישואין לא צריכה להביא לתוצאה לפיה סכומים אלו הם בהכרח בגדר נכסים שאינם בני איזון. כל עוד סכומים אלו לא נותרו בנפרד ולא נשמרו כנכס חיצוני, הם נטמעו בתוך כלל כספי כל אחד מהצדדים וייתכן שנעשה בהם שימוש בתקופת הנישואין. לאישה נותרה יתרת חוב במועד הקובע ולכן ברור שכל הסכום שהיה לאישה בחשבונה לפני הנישואין "נאכל" בתקופת הנישואין ולא ניתן לומר שהוא בגדר נכס חיצוני שיש להותיר בידי האישה. הוא הדין ביחס ליתרת הזכות שהייתה בחשבון האיש עם אמו. כמפורט בחוות הדעת המשלימה (עמ' 4 סעיף א), החשבון המשותף של האיש עם אמו נסגר בחודש אפריל 2011. לכן, ברור שאף סכום זה "נאכל" או נטמע יחד עם יתר הכספים שנצברו בתקופת הנישואין.

 

5.         לפיכך, יש לתקן את תחשיב המומחה ולקבוע שאין להותיר בידי האישה את הסך של 6,059 ₪ שהיו לה לפני הנישואין ואין לראות בסכום זה נכס חיצוני השייך רק לה. מדובר בסכום שכבר לא היה קיים ביום הקובע ולכן אין לראות בו סכום השייך רק לאישה.

 

6.         בדיוק אותו דין חל על הפיצויים כפי שקבע בצדק ביהמ"ש קמא. מאחר שהפיצויים לא נותרו כרכוש נפרד וחיצוני אלא עברו גלגולים שונים ולא ידוע כמה מהם שימשו לצורך כלכלת המשפחה והוצאותיה והאם בכלל נותר משהו מהפיצויים, לא ניתן לקבוע שמדובר בנכס חיצוני כפי שטוען המערער. ייתכן שהכספים שהיו בידי המערער ביום הקובע נחסכו  בתקופת הנישואין ומקורם בהכנסותיו ובכספים שנחסכו מהכנסות הצדדים בתקופת הנישואין, בעוד שכספי הפיצויים נאכלו כבר לפני שנים רבות. זאת, במיוחד שאין מחלוקת שהאיש היה המפרנס הבלעדי כמעט והוא עצמו הודה כי: "לא תצליחו לצבוע כסף" (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון בערעור שורות 10-11). האיש הודה שהפיצויים עברו לכל מיני השקעות על שמו ולא נותרו בחשבון המשותף עם אמו (שם שורות 17-19) ולכן ברור שלא נותר גם כל סכום ששייך לאמו של המערער.

 

7.         לפיכך, יש לראות בכל הכספים שהיו לצדדים לפני הנישואין וכן בפיצויים שנבעו מזכות שנוצרה לפני הנישואין כנכסים בני איזון, מאחר שאף אחד מהכספים הנ"ל לא נשמר בנפרד ולא הוכח שנותר מהם משהו ביום הקובע. הנטל להוכיחשנכס הוא נכס חיצוני מוטל על הטוען לכך והמערער לא הרים נטל זה בנוגע לפיצויים. (ראו: נ' שלם יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה (מהדורה שנייה, מעודכנת ומורחבת, תשע"ט-2019, עמ' 180-183).

יפים לענייננו דברי כב' השופט חשין בע"א 806/93 יהודית הדרי נ' שלום הדרי (דרחי) פ"ד מח(3) 685 הדן אומנם בעניינה של "חזקתהשיתוף" ולא באיזון משאבים על פי חוק יחסי ממון ואולם הגיונם של הדברים תואם אף לעניינינו: "הרכוש המשפחתי משתלב ומתערבב, ואחרי עשרות שנים אין מסובבים את הגלגל אחורה כדי לחלק רכוש לפי ההשקעה הבסיסית במועד רחוק בעבר... ברבות השנים נעלמים תחומי ההפרדה, והנכסים – יהא מקורם אשר יהא – הופכים "לבשר אחד"".

           

8.         דהיינו, וכך יש להבין את התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא, אין להחריג מתוך הסכומים שנקבעו כבני איזון ליום הקובע, את הפיצויים שהתקבלו בידי האיש ויש להכליל את כל הכספים שהיו לאיש ביום הקובע, אף אם מקור חלק מהם בכספי הפיצויים, במסגרת הנכסים בני האיזון. הוא הדין ביחס לסך של 6,059 ₪ שהיה לאישה בחשבונה מעבר לסכום שהיה לאיש בעת הנישואין, שאף הוא צריך היה להיכלל בנכסים בני האיזון. ברם, משסכום זה כבר לא היה קיים ביום הקובע ולאישה הייתה רק יתרת חובה בחשבונה, לא ניתן לראותו כנכס חיצוני נפרד השייך לאישה וזאת בניגוד לאמור בחוות הדעת.  

 

9.         בנוסף, יש לדחות את טענת המערער בכל הנוגע ליתרת החובה בחשבון האישה. העובדה שלצדדים לא היה אף חשבון משותף וכל אחד החזיק בחשבונות פרטיים, לא גורעת מהוראות חוק יחסי ממון הקובע שיש לערוך איזון של כלל הרכוש למעט נכסים חיצוניים. המערער לא טען ולא הוכיח שיתרת החובה שנוצרה בחשבון הבנק של המשיבה ביום הקובע לא נבעה מהוצאות כלכלת המשפחה. טענתו שלא ידע על כך, בזמן אמת, אינה רלוונטית. חוק יחסי ממון קובע שיש לבצע איזון רכושי נכון למועד הקרע וכשם שיש להתחשב ביתרות הזכות, כך יש להתחשב ביתרות החובה ואין זה משנה כלל שמדובר ביתרת חוב שקיימת בחשבון האישה בלבד. על פי חוק יחסי ממון יש לבצע איזון משאבים בכלל הנכסים שנצברו בחיי הנישואין למעט נכסים חיצוניים או הוצאות כספיות שלא הוצאו לטובת המשפחה (כגון תשלום עבור פילגש) ואין זה משנה אם מדובר בחשבון משותף או בחשבון פרטי של אחד מבני הזוג.

 

10.        כמו כן, יש לדחות את טענת המערער שהיה על בית המשפט קמא להפעיל את סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ולהורות על חלוקה לא שוויונית של כלל הרכוש כך שהוא יקבל יותר. ראשית, טענה זו לא נטענה כלל ע"י המערער בבית המשפט קמא ולא ניתן להעלות טענה זו במסגרת הערעור. שנית, אין כל הצדקה להפעיל סעיף זה במקרה דנן, במיוחד שעה שהמערער הוא בעל פוטנציאל הכנסה גבוה יותר מהמשיבה והוא היה "מפרנס יחיד" (שם שורה 12 לפרוטוקול הדיון בערעור). לא ניתן לומר שהמערער הוא בן הזוג המוחלש. אדרבא, יכולת השיקום הכלכלי שלו אחרי הגירושין טובה יותר מאשר של המשיבה. כפי  שנקבע בבע"מ 638/04 ח.ר. נ' ר.ר. (23.1.05):

 

"מן הראוי שהשימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, ייעשה במשורה, ובמקרים חריגיםביותר. עצם יישומו של סעיף זה, פוגע בוודאות המשפטית ובציפיות הצדדים. כמו כן, יש בו גם משום פגיעה בזכות הקניין של בן הזוג שמחצית הרכוש הינה שלו"(ראו גם: בע"מ 4699/08 פלונית נ'פלוני (8.7.08); בג"ץ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני (13.12.06); בג"ץ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים ואח' (26.10.11); בע"מ (חי') 614/07 פלונית נ' פלוני ( 16.4.08)).

 

11.        סיכומו של דבר: אציע לדחות את הערעור בעיקרו ולקבלו רק בכל הנוגע לקביעה שהסך של 6,059 ₪ הוא נכס חיצוני השייך לאישה בלבד. גם סכום זה יש לכלול בין הנכסים בני האיזון וגם הוא ייכלל בין הנכסים שיש לבצע בהם איזון משאבים שיוויוני על פי חוק יחסי ממון. בנוסף אציע גם שלא ייפסקו הוצאות בערעור והערובה על פירותיה תושב למערער.

 

                                                                                                           

                                                                                                            ______________

                                                                                                            נפתלי שילה, שופט

 

השופט שאול שוחט, סגן הנשיא – אב"ד:

 

אני מסכים.

 

                                                                                                           

                                                                                                            ______________

                                                                                                            שאול שוחט, שופט

                                                                                                            סגן הנשיא, אב"ד

 

השופטת עינת רביד:

 

אני מסכימה.

                                                                                                           

                                                                                                         _______________                                                                                             עינת רביד, שופטת                                                                                            

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.

פסק הדין מותר פרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

 

ניתנה היום, י"ד טבת תשפ"ד, 26 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.