חוקי קביעת מועד הקרע בגירושין לצורך פירוק שיתוף ואיזון משאבים | פסק דין 2025 (תלה"מ 69989-09-24)

 

עסקינן בתובענה להורות על פירוק שיתוף ואיזון משאבים, במסגרתה חלקו הצדדים בסוגיית מועד הקרע. זו הסוגיה הנדרשת הכרעה.

 

לגרסת התובעת מועד הקרע, הוא יום הגשת התובענה ומנגד, לגרסת הנתבע, הוא המועד בו עזבה התובעת את בית הצדדים, ועברה להתגורר בל., פברואר 2022.

 

הצדדים אינם יהודים, נישאו בשנת 2005, בבית הדין השרעי ולהם נולדו ארבעה ילדים. מערכת היחסים של הצדדים עלתה על שרטון והתובעת פתחה בהליך י"ס, ביום 9.5.2024, במסגרתו הצדדים לא הגיעו להסכמות, התיק נסגרוהוגשה התובענה דנא.

         

ביום ,5.2.2025 התקיימה ישיבת קדם משפט, אז העלו טענות סותרות באשר למועד הקרע ולאחר שנשמעו נקבע: "ובהינתן כי קיימות מחלוקות לא מעטות בשאלה של מועד הקרע, לצורך בירור מועד האיזון ומתן הוראות האקטואר אני מורה כי יש לקיים הליך בשאלת מועד הקרע בלבד ולאחריה ניתן יהיה ליתן הוראות להמשך". ביום 27.3.2025 ניתנה החלטה משלימה, אז נדרשו הצדדים להודיע האם מבקשים לקיים הליך לשמיעת ראיות או שמא מבקשים ליתן החלטה על בסיס החומר המצוי בפני בית המשפט. ביום 3.4.25 הוגשה הודעה מוסכמת כי תינתן על בסיס החומר המצוי בתיק ומכאן הכרעתי.

 

טענות הצדדים בתמצית:

 

התובעת טוענת, כי הנתבע איש עסקים עתיר נכסים ועסקים אשר פעל בתפקידים ציבוריים בכירים. אשר במהלך החיים המשותפים צבר כספים וחברות אולם מדר אותה, בכל הקשור להתנהלות הכלכלית, כך  שהוא דאג להוצאות והכנסות התא המשפחתי. עוד הוסיפה כי לא ניתנה לה גישה לחשבונות הבנק, לא שותפה במצבם הכלכלי והתנהלותה הכלכלית היתה "מחסדיו של הנתבע", עת הקצה לה כרטיס אשראי לשימושה ולעיתים היה חוסם לה הגישה אליו. לתובעת חשבון בנק אישי בו לא מוחזקים כספים.

 

התובעת מוסיפה, כי בחלק מהזמן עבדה כמוקדנית בחברת אוטובוסים של הנתבע, אך לא ידעהגובה שכרה, לא הונפקו לה תלושי שכר ולא הוענקו לה זכויות סוציאליות. למעשה, התובעת התנהלה על ידי סכום קצוב בכל חודש, בזמן שנדרשה אישור הנתבע לצורך כל רכישה.

 

התובעת הוסיפה, שהובא לידיעתה כי הנתבע נישא לאישה אחרת, ללא ידיעתה ומתוך הפגיעה, בחודש יוני 2022 עברה להתגורר בל., יחד עם ילדיהם המשותפים. בזמן זה התובע המשיך לממן את כלל הוצאותיהם לרבות שכירות בסך 2,000 פאונד לחודש והוצאות חינוכם של הילדים בסך 20,000 ₪. לאחר שהתגלע סכסוך בין הנתבע לאישה האחרת - הנתבע יצר עמה קשר והחל להגיע לל. בתדירות גבוהה.

לדבריה, נוכח התנהגותו והתנהלות הנתבע כלפיה, החליטה לסיים הנישואין והגישה בקשה לי"ס. בנוסף, שכרה שירותי חוקר לשם חקירה כלכלית ואז התוודעה לחברות, לנכסים ולכספים המשותפים שצברו במהלך החיים המשותפים.

 

לדבריה גם לאחר שעברה לל. המשיכה "להישען" כלכלית על הנתבע והוא נותר הגורם הכלכלי המרכזי בחייה, כך שגם עם עזיבתה לא החל הקרע הכלכלי וזאת בנוסף לכך שלא התקיימה הפרדת נכסים המאפיינת פירוק רכושי וזאת עד למועד התביעה.

 

הנתבע מנגד טוען, כי מועד הקרע חל בפברואר 2022, המועד בו עזבה התובעת את הארץ עם ילדיהם המשותפים, ללא ידיעתו ו/או אישורו.

לטענתו, במהלך החיים המשותפים כיהן פעמיים כראש מועצת XX, כאשר בתקופות ביניים הועסק כשכיר. לדבריו אין בהחזקתו חברת אוטובוסים. לנתבע לא היו מניות בחברת "YY"עם הקמתה וחברות נוספות בעניינן טוענת התובעת, כי יש לערוך איזון, הועברו לפני מספר שנים, לצדדים שלישיים כאשר לחלקן חובות ומתנהלים הליכים משפטיים.

 

הנתבע מוסיף, כי חלק מהחברות הועברו לבנו, כמתנה, משיקוליו האישי, עת מתוקף תפקידו כאיש ציבור, כאשר נאסר עליו להחזיק במניות בחברה.

 

הנתבע מציין כי אין מחלוקת שהתובעת עזבה את הארץ בחודש פברואר 2022 ושבה אליה בחודש אפריל 2024, כאשר במהלך  תקופה זו לא חיו כבעל ואישה. הנתבע לא הכחיש כי שילם עבור כלכלת הילדים, אך אין בכך כדי להוות משקל בקביעת מועד הקרע.  

עוד מוסיף התובע, בהתייחס לתמונות שצירפה התובעת, כי לא צולמו בל., אין לו ידיעה אימתי צולמו, בהינתן שאין על גביהם תאריך, וכן כי אין בהם להעיד על חיים משותפים.

 

הכרעה

 

הוראת סעיף 5 לחוק יחסי ממון קובעת כי לשם ביצוע איזון המשאבים, ככלל המועד הוא מועד פקיעת הנישואין. חשוב להבחין בין המועד למימוש הזכות לאיזון המשאבים ובין המועד הקובע לצורך עריכת האיזון האמור (מועד הקרע), כאשר אין עסקינן בנקודות זמן הזהות זו לזו על ציר הזמן.

בסעיף 5א(א) לחוק יחסי ממון נקבע לאמור:

"5א.   (א) הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן:

(1) חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים האלה:

(א) הליך להתרת נישואין;

(ב)תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המשותפיםבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש, בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה או בקשה לפי סעיף 11;

(2) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה; בית המשפט או בית הדין רשאי לקצר את התקופה האמורה בפסקה זו אם ניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומו של קרע בין בני הזוג".

 

בהתקיים אחד או יותר מהתנאים בהוראה זו, זכאי כל אחד מבני הזוג להגיש בקשה להקדמת המועד למימוש הזכות לאיזון משאבים עוד טרם פקעו הנישואין, ובכך לנתק, למעשה, הזיקה בין מימוש זכות זו ובין מועד פקיעת הנישואין.

 

באשר למועד הקרע - הפסיקה הרווחת עוסקת בנקודת הזמן אשר בה תמו למעשה יחסי השיתוף בין בני הזוג, וכפי דברי כבוד השופטת נתניהו בע"א 809/90לידאי נ' לידאי פד"י מו' (1) 602, 613 - "מועד זה הוא המועד שבו מפסיקים בני הזוג לנהל קופה משותפת ושממנו ואילך הם נוהגים לפי הכלל של "שלי – שלי ושלך – שלך".

 

עוד הנלמד, כי אין מדובר ברשימה סגורה של  מקרים שיש בהן כדי ללמוד על הפסק שיתוף בין בני זוג, כאשר יש וניתן ללמוד מרצף אירועים שונים, בין היתר עזיבת אחד הצדדים את בית המגורים המשותף, בגידה של אחד מבני הזוג וכו (ר' ע"א 246/77 דרור נ' דרור פ"ד לב(1) 829; ע"א 343/87פרי נ' פרי פ"ד מד(2) 154). בעמ"ש) חיפה) 23541-01-17 פלונית נ' פלוני, כי קרעעשוילבואלידיביטויבמספרמישורים "קרעפיזי - ובכללזה יציאהמביתהמגורים, הפרדתמגורים, נקיטהבהליכיםמשפטיים. קרעכלכלי -ובכללזההפסקתניהולמשקהביתבמשותף. קרעזוגי - ובכללזההפרתנאמנות מצדבןהזוג, אלימותביןבניהזוג, הגשתתלונהבמשטרהעלאלימותועוד. לבית המשפטשיקולדעתבנדון, בהתאםלנסיבותהמקרהשבפניו".

 

התובעת טוענת, כי מועד הקרע הוא עם הגשת התביעה, אז כלו כל הקיצים, בשל התנהגותו של הנתבע כלפיה שאז ביקשה לסיים הנישואין, שעה  שעד אז התנהלו כזוג. לדבריה גם עם עזיבתה לל. הפציר בה הנתבע כי יעזוב את המאהבת ויישוב אליה, הנתבע טס לבית הוריה במ. ואז לל.  לסירוגין ושהה עמה ועם ילדיהם המשותפים לתקופות ארוכות.

הנתבע המשיך לשאת בהוצאות התובעת כך שלא התרחשה הפרדה רכושית, חלוקת נכסים המאפיינת מועד קרע סופי ונותר "הגורם הכלכלי המרכזי בחייה". הצדדים המשיכו לנהוג בכל הפן הכלכלי כפי שנהגו טרם עזיבתה.

מנגד טען הנתבע, כי מועד הקרע הוא חודש פברואר 2022 מועד עזיבת התובעת, עם הילדים, את בית הצדדים, כאשר מיקומם נודע לו רק בחלוף שנה שעד אז לא ידע היכן נמצאים.התובעת שבה לארץ רק לאחר שנתיים, בשנת 2024, עת במהלך תקופה זו לא התנהלו כבני זוג, ודי בכך להיווכח לבסס גרסתו.

 

לצורך הכרעה בסוגייה שלפניי, יש לבחון, בין היתר, הסממנים המעידים על הזמן בו חל קרע בלתי ניתן לאיחוי, בחיי הצדדים והזמן בו חיי הנישואין הגיעו לסיומם. כך ניתן יהיה ללמוד על המועד ממנו החלה להתקיים בין הצדדים הפרדה רכושית.

 

בנסיבות המקרה שלפניי, התובעת עזבה את בית הצדדים בחודש בפברואר 2022 לל. יחד עם הילדים לאחר שנודע לה, לדבריה, כי הנתבע מקיים קשר עם אישה אחרת, שלדבריה אף נישא לה.

 

בדיון שהתקיים ביום 5.2.2025, טען ב"כ התובעת:

"היא חזרה מל. בחודש אפריל האחרון ובתחילת הדרך שוב כדי לפייס אותה הוא המשיך לגור בבית. הוא עזב את הבית באופן סופי לפני שבועיים.

הוא מגיע אליה יום כן יום לא. הוא כלכל אותה שהכסף מוחזק אצלו והוא מביא לה שקיות עם גבינה.

הילדים שחיים בל. הוא משלם את השכירות ושכר הלימוד.

ההתנהלות המשיכה להיות כמו שהם נשואים הוא פשוט סגר את הברזים."

 

התובעת העידה, באותו המועד, לאחר שהוזהרה כדין:

"בל. השכרנו דירה והוא נתן לנו את הכסף לגור שם. בחודשים הראשונים הוא לא היה. בת דודה שלי גרה שם ואחרי תשעה חודשים הוא בא וגרנו ביחד והוא בא לתת לנו כסף ואמר טוב שאת והם בל. תישארי שמה. יש לו בעיה עם האישה הזו. אמר כשיסגרו את התיק הזה אביא אותך."

 

כאמור, לטענת התובעת האיש קיים יחסי אישות עם אישה אחרת וייתכן שאף נישא לה, טענה שמלמדת על כי התפתח קשר זוגי חדש ואינטימי, בין הנתבע עם אישה אחרת. טענה זו של התובעת מבססת בעצמה סממן עיקרי המלמד על קטיעת הנישואין.

כתוצאה ממעשיו הנטענים של הנתבע, בחרה התובעת לעזוב את בית הצדדים ואת הארץ, למשך שנתיים. גם בכך יש כדי לבסס סממן נוסף, בדבר קטיעת רצף החיים המשותפים.

 

בדיון שהתקיים העיד הנתבע, לאחר שהוזהר כדין כך:

"לשאלת ביהמ"ש יש לה כרטיס אשראי על שמי שהיא שילמה בפ. בל. וגם במ. ההוצאות שלה לא ירדו מ-40,000 ₪ לחודש. אני מימנתי את זה בלי ברירה כי יש לי 4 ילדים. לשאלת בימה"ש לא ישנתי איתה באותה דירה בל., לא קיימנו יחסי אישות ולא יצאנו לבילויים, רק יצאנו למסעדה וזה עם הילדים כן אבל לפי הדת שלנו אחרי 6 חודשים אסור לי להיות איתה. לשאלת ביהמ"ש לגבי המימון אני שלחתי כסף למ. לאמא שלה, והיא הייתה מעבירה לה כי היא לא רצתה שאאתר אותה, היא הסתירה את הילדים, אחרי שנה שגיליתי שהיא בל. אני ניסיתי לעקוב אחרי הפעולות שהיא עשתה בכרטיס ואיתרתי באיזה מדינה היא, הלכתי אליה לראות את הילדים אחרי שנה."

 

אמנם הצדדים אינם חלוקים על כי הנתבע המשיך לממן את חייה וחיי הילדים, הגיע לפרקים לל.איך אין הדבר עולה כדי קיומו של תא משפחתי, אף אם כדבריה ניסה לבקש להשיב המצב לקדמותו, שכן הצדדים, למצער, למשך שנה (במהלכה לא ידע הנתבע דבר מקום הימצאה והימצאם של ילדיהם), חיו בנפרד ללא כל קשר זוגי כלל.

 

הנתבע, לדבריו, נסע לל. ויצא עם התובעת והילדים לבילוי משפחתי, אך לטענתו לא נהגו כזוג נשוי.

בענין זה לא הוצגו ראיות מצד התובעת, אשר, הנטל מוטל על כתפיה, לאחר שעזבה את בית הצדדים וטענה להתנהלות זוגית "רגילה".

 

בדבריו של כבוד השופט ויצמן: "כך נקבע שעל בית המשפט לבחון, בין השאר – מתי חל שבר בלתי ניתן לאיחוי ביחסי הצדדים או מתי הגיעו הנישואין לסיומם "דה פקטו", מהו המועד בו החלו בני הזוג בפועל להפריד רכושם ולהתנהל התנהלות כלכלית עצמאית ללא קשר לבן הזוג האחר, האם החל להתפתח קשר זוגי בין מי מבני הזוג עם  צד שלישי המלמד על ריקון חיי הנישואין מתוכן, וכיוצ"ב ." (ר' תמ"ש (כפר סבא) 3591-02 ש. צ. נ' ח. צ.)

 

בנדון ,מעת עזיבת התובעת את בית הצדדים לל. חל נתק רגשי בין הצדדים אשר לא פעלו במערכת זוגית. אמנם קודם לפירוד הצדדיםולאחר מועד זה, הצדדים המשיכו להתנהל בשגרה הכלכלית, בעיקרה, לפיה הנתבע ממשיך וממן את צרכי המשפחה כולה, ממשיך לספק לתובעת ולילדיהם את כלל צורכיהם. הלכך, יש לבחון טיבן של מאפיינים המעידים על שבר ביחסים כפי שהובאו לעיל . בעניינינו מדובר בבני זוג, שמתחילת הדרך נשענו כלכלית על הנתבע באופן מלא, וכך גם לאחר עזיבת האישה את בית הצדדים, בשינוי אחד, שחדלו מלהתגורר יחדיו, מלנהל תא משפחתי רגשי משותף, תא זוגי ומתוך הבנה כזו, בזמן שהנתבע, לשיטתה של התובעת, מנהל קשר זוגי עם אחרת.

 

דיי בטענה כי הנתבע קיים מערכת יחסים בזמן שנשוי למבקשת, כדי להעיד על סיום המערכת הזוגית, וזאת בנוסף לעזיבת התובעת את הארץ לתקופה של שנתיים.

 

ייתכן, והנתבע ניסה לפייס את התובעת ובכך הגיע לביקורים ובילה עמה ועם ילדיו, המשיך לממן את התובעת אך אין בכך להעיד כי הצדדים חזרו להתנהל כזוג נשוי "רגיל" בכל הנוגע לבחינה הנדרשת לעניינינו.

 

כלל הנסיבות, טיבן ומהותן מביאות אותי למסקנה כי מועד הקרע הוא עם עזיבת התובעת את הארץ, קרי פברואר 2022.

 

בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

החלטה בדבר המשך ניהול ההליך לרבות מינוי אקטואר תינתן נפרדת.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

מתירה פרסום ההחלטה ללא פרטים מזהים.

 

ניתנה היום, י"ב ניסן תשפ"ה, 10 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.