פסק דין תביעות רכוש של בני זוג: איזון משאבים ופירוק שיתוף במקרקעין

לפני שתי תביעות העוסקות ברכושם של הצדדים. האחת, תלה"מ 38480-04-19 הוגשה על ידי האישה וכותרתה "תביעה למתן סעד כספי ו בענייני רכוש, שמירת זכויות ונלווים" (להלן- תביעתהאישה ). השנייה, תלה"מ 61437-05-1 הוגשה על ידי האיש וכותרתה "רכושית; איזון משאבים; פירוק שיתוף במקרקעין; דמי שימוש" (להלן- תביעת האיש ).

על אתר יאמר שעיקר טיעוני האישה בתביעתה הם תמונת מראה לטיעוניה בהגנתה בתביעת האיש והדבר נכון גם בהקשרו של האיש שעיקר טיעוני הגנתו בתביעת האישה הם תמונת מראה לכתב תביעתו.

רקע עובדתי :

1. האיש והאישה (להלן- הצדדים ) הם בני זוג שנישאו כדמו"י ביום 17/10/2013 ולהם 3 ילדים משותפים.

האישה היא אלמנת XXXXX בשנת 2007.

לשני הצדדים אלו נישואיהם השניים. לאישה בן מנישואיה הקודמים כבן 13 לעת הגשת תביעת האישה ולאיש בת כבת 16 לאותו מועד כאמור מנישואיו הקודמים.

טרם נישואי הצדדים, ובהמלצת רב, חתמו הם על הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין ביום 15/10/2013 (להלן- הסכם הממון ). זה המקום להקדים ולהדגיש שהסכם הממון דן בדירה אחרת של האישה שאינה מעניינו של פסק דין זה. באותה תקופה "... קיבלה כמו גם הייתה אמורה לקבל כספי פיצויים נוספים לה ולקטין נ. (כיום בן 13 שנה) והכל מתביעה שהוגשה כבר בשנת 2007 ולכן היה חשוב לה לעגן זכויותיה וזכויות בנה היתום נ. " (ס' 33 לתביעת האישה).

על יסוד הסכמת הצדדים מועד הקרע נקבע ליום 31/03/2018 (החלטה מיום 4/12/2019 ).

בכתבי הטענות גוללו הצדדים את מערכת היחסים הבין אישית ביניהם והסיבות למשבר שפקד אותם איש איש על פי ראייתו ולא מצאתי להרחיב בנושא זה מעבר לנדרש לטובת ההכרעה בשאלות שלפני.

2. למועד הקרע בבעלות הצדדים היו הנכסים הבאים:

א. דירה ברחוב XXX הידועה גם כחלקה XX גוש XXX באילת הרשומה על שני הצדדים בחלקים שווים (להלן- הדירה ). הדירה נרכשה ביום 31/10/2016 ונרשמה בחלקים שווים על שם הצדדים.

ב. בחזקת האיש רכב מסוג איסוזו XXX מ.ר XXX הרשום בבעלות האישה.

ג. בחזקת האישה רכב מסוג שברולט טרוורס הרשום בבעלותה.

ד. לצדדים חשבון בנק משותף בבנק דיסקונט וכן לכל אחד מהצדדים חשבונות חשבון.ות נפרד.ים.

3. האישה עובדת כשכירה והאיש מנהל עסק עצמאי בתחום XXX .

עיקר טענות האישה :

4. האישה עתרה למתן פסק דין הצהרתי שייקבע שהדירה היא בבעלותה בלבד. נימוקה לעתירתה זו היא שהדירה נרכשה מכספה, היא שילמה הן את ההון העצמי והן את המשכנתא שנלקחה והיא זו שמשלמת את דמי המשכנתא החודשיים.

לטענתה כבר בסמוך לנישואיהם פרץ משבר בחייה עם האיש, הוגשו תביעות הדדיות "... ומכוון שבני הזוג שומרי מצוות הם, החלו שוב להתערב ביחסים ביניהם גורמי דת שונים במטרה להשכין שלום בית ולהשיב החיים למסלולם . ... החליטו בני הזוג לסגת מהתביעות ההדדיות שהוגשו בזמנו בערכאות השונות לנסות לחיות יחד ולשקם הנישואים . ... התובעת ממש קיוותה כי השיקום יצליח שכן אהבה את הנתבע מאוד ..." (ס' 43-41 לתביעת האישה). אחת ההמלצות של גורמי הדת שהחלו "... להתערב שוב בעניינם ..." שהדירה תירשם על שם שני הצדדים "... על מנת לחזק היחסים ביניהם ולגלות אמון אחד בשני " (ס' 46 לתביעת האישה) .

על כן רישומו של האיש כבעלים משותף בדירה נעשה רק בסמוך להשלמת הליך הרכישה.

ההון העצמי בסך 840,000 ₪ ששימש לרכישת הדירה מקורו בכספי הפיצויים שקיבלה בעקבות XXX של בעלה הקודם ז"ל ונטילת משכנתא אשר שולמה ומשולמת כולה מידי חודש מחשבונה האישי.

האיש מודע לכך שהדירה היא רק שלה "... הוא אף לכל אורך הדרך טען בפני כולם כי הכספים לרכישת הדירה לא שייכים לו שכן הם מהכספים שקיבלה התובעת פיצויים עקב מות בעלה מ. ז"ל והוא לא יעשה לעולם גזל אף אם הדירה נרשמה במחצית על שמו הדירה כולה שייכת לתובעת ולבנה נ . ..." כך אף הצהיר כך בפני העו"ס (סעיף 47 לתביעת האישה).

הגם שלבקשת הבנק למשכנתאות לצורך נטילת המשכנתא פתחו הצדדים חשבון משותף בפועל תשלומי המשכנתא שולמו אך ורק מחשבונה האישי משום שהאיש אמר לה שאם הדירה שלה שהיא תשלם את כל תשלומי המשכנתא לבד (סעיף 49 לתביעת האישה).

5. עוד טענה שבמהלך חייהם המשותפים של הצדדים היא הוציאה כספים רבים לטובת שיקום היחסים (נסיעות משותפות לחופשות, נסיעת האיש לאומן, "... ועוד ועוד ..."), "... אך הכל היה אשליה ובדיה " (סעיף 55 לתביעת האישה).

6. בטענותיה סברה שזה המקרה להפעלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון, תשל"ג-1973 (להלן- חוק יחסי ממון ) מכוחו יסטה בית המשפט מחלוקה שוויונית גורפת שכן האיש לא עמד במבחן "... המאמץ המשותף ..." (סעיף 60 לתביעת האישה).

7. תחת ראש פרק "חלוקת הרכוש ומתן פסק דין הצהרתי בעניין חלק מהרכוש" העלתה האישה עוד טיעונים ביחס לרכושם של הצדדים:

כך, טענה שרכשה לאיש מכספה רכב בסך 237,000 ₪ לשם הקמת עסקו " XXX " (להלן- הרכב ). הרכב אמנם בשימושו של האיש אך הוא רשום על שמה ועל כן על האיש להשיב לה את הרכב; טענה שלא מדובר במתנה שהעניקה לאיש.

כך, טענה שבבעלותה רכב מסוג שברולט XXX (להלן- הרכב הנוסף ) שנקנה על ידה ורשום על שמה;

כך, טענה שברשותה סכומי כסף וחסכונות שניתנו לה בשל XXX בעלה הקודם ז"ל באירוע XXX וסכומי כסף אלו שייכים רק לה;

כך, טענה שבבעלות הצדדים היה קרוון שנקנה בעלות של 100,000 ₪. (להלן- הקרוון ). הקרוון נקנה ונמכר על ידי האיש ותמורת המכר הועברה לחשבונו.

כך, טענה שהיא שילמה לבדה את יתרת החובה שהייתה בחשבון המשותף של הצדדים בסך 33,000 ₪.

8. האישה סיימה את תביעתה בסעיף עתירות (ס' 71 לתביעת האישה) בו עתרה שיינתן פסק דין הצהרתי לפיו: הדירה שייכת לה בלבד; הרכב והרכב הנוסף שניהם שייכים רק לה ועל כן להורות לאיש להשיב לה את הרכב; לחייב האיש בהשבת מחצית יתרת החובה בחשבון המשותף ששולמה על ידה. עוד ביקשה למנות אקטואר שיאזן את זכויות הצדדים.

9. בכתב הגנתה מפני תביעת האיש, שבה על מרבית טיעוניה, כאמור, הוסיפה שבין הצדדים נהגה הפרדה רכושית. בנשימה אחת טענה מנגד שהיא זכאית לאיזון בכל נכסי הצדדים כולל כספים שקיבל מעבודתו כשכיר, כעוסק מורשה שהיה לו וכן מהחברה שבבעלותו וכך גם לגבי הקרוון שרכש בעלות של 100,000 ₪ והעברת תמורת המכר לחשבונו.

האישה הלינה על כך, שלאחר תקופת החיים המשותפים עם האיש, כיום כל שנותר לה מכספי הפיצויים בסך 2,300,000 ₪ הוא סך של 40,000 ₪ .

ביחס להגנת האיש שטען שהעביר סכומי כסף לחשבונה טענה שכל הכספים שהועברו על ידו נמשכו מהחשבון לשם תשלומים שלו וביניהם: לעובדים, לאחותו, לטיסות וכד'.

לעניין השיפוי לו טען האיש בהגנתו מכוח שיפוצו את הדירה טענה שכל שעשה האיש הוא החלפת 4 מרצפות ולא הייתה כל השקעה מצדו.

עיקר טענות האיש :

10. בתביעתו עתר האיש לפירוק שיתוף בדירה אשר נרכשה על ידי הצדדים ונרשמה על שם שניהם בחלקים שווים. אכן ההון העצמי שולם מכספי הפיצויים של האישה, אך משנרשם הנכס על שם שני הצדדים מדובר במתנה שהושלמה ברישום ואין כל עילה לביטול המתנה.

"... במצב בו בחרה התובעת בחירה מושכלת לערב ולמזג נכסים אישיים שלה כדוגמת פיצויים שקיבלה לידיה, ואלה הוטעמו לטובת רכישת נכס משותף, הרי שכספים אלה הפכו להיות משותפים מכח דיני המתנה ואין עוד מקום להתחקות אחר מקורם; בנסיבות בהן נרשם הנכס על שם שני הצדדים כשהתובעת בחרה שלא לערוך עם הנתבע הסכם ממון ביחס לנכס, כפי שידעה לעשות בעבר ביחס לנכס אחר שלה, הרי שהנכס הינו בבעלות שני הצדדים ללא קשר למידת ההשקעה שחל מי מהצדדים ברכישה "

(ס' 1.6 להגנת האיש בתביעת האישה) טענה זו עולה מיני וביה גם בכתב תביעתו.

האיש טען שטענות האישה חסרות תום לב ויש להורות על פירוק השיתוף בדירה וחלוקת התמורה בניכוי דמי המשכנתא בחלקים שווים. לאישה בית נוסף שבבעלותה ודמי פיצויים בסך 2,300,000 ₪ שקיבלה בעקבות XXX בעלה הקודם ועל כן אין לה כל בעיה לרכוש את חלקו של האיש או לחילופים למצוא לעצמה דיור חלופי. טען שהגם שדמי המשכנתא שולמו מחשבונה של האישה דבר שנעשה על דעתה בלבד שכן הצדדים פתחו חשבון בנק משותף לשם כך, הוא העביר לה מחשבונו מידי חודש אלפי שקלים כדמי השתתפות. עד לחודש 12/18 שילם את כלל הביטוחים הנדרשים עבור הדירה. לדידו לאחר רכישת הדירה שיפץ אותה עם עובדיו בעלות של כ-160,000 ₪. טען שעומדת לו הזכות לתבוע דמי שימוש שכן הוא עזב את הדירה ונאלץ לשכור לעצמו דירה אחרת, ויש לקזז זכות זו אל מול העובדה שמאז עזיבתו האישה נושאת בדמי המשכנתא לבדה. יש לאזן את מלוא זכויות הצדדים נצברו במהלך נישואיהם, לרבות המיטלטלין בדירה. האישה אמנם רכשה את הרכב מכספה אך העניקה לו אותו במתנה ועל כן אין מקום לאזן את הרכב והוא יישאר בבעלותו בלבד. לטעמו הרכב רשום על שם שני הצדדים (על פי חוות דעת האקטואר הרכב רשום על שם האישה בלבד- מ.ל).

האיש הוסיף וטען שהאישה אינה יכול לטעון לחלוקה לא שוויונית מכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון שכן משעה שנרשמה הדירה על שם שני הצדדים דיני הקניין החלים גם בענייני משפחה קובעים שהצדדים כבר הסכימו על אופן החלוקה והרישום מהווה ראייה חותכת לתוכנו. הצדדים לא ערכו הסכם ממון, כפי שנעשה בעבר.

מומחים:

11. במהלך ההליך מונו שני מומחים שמאי מקרקעין להעריך את שווי הדירה ואקטואר לשום את רכושם של הצדדים זולת, הדירה, הרכב והרכב הנוסף.

חוות דעת שמאי המקרקעין:

12. כאמור, בהסכמת הצדדים מונה שמאי מקרקעין לשום את שווי הדירה (החלטה מיום 4/12/2019.).

חוות הדעת מטעם השמאי הוגשה לתיק ביום 30/1/20. בהקדמה לחוות הדעת נכתב על ידי השמאי דוד שטרית שב"כ האיש פנתה אליו וביקשה ממנו להידרש במסגרת חוות דעתו לשיפוץ הדירה הנטען על ידי האיש בסך של כ- 160,000 ₪. השמאי סירב שכן זה הטענה אינה בתחום המנדט שניתן לו. לאחר הגשת חוות הדעת הצדדים לא שלחו שאלות הבהרה שמאי ולא ביקשו לזמן את המומחה לעדות ועל כן חוות הדעת מתקבלת ככתבה וכלשונה.

בסיכומה של חוות הדעת הוערכה הדירה למועד הגשת חוות הדעת בשווי של 2,200,000 ₪ ודמי השימוש הראויים על סך של 6,750 ₪ כדמי שכירות חודשיים.

חוות דעת האקטואר:

13. כאמור, האקטואר מונה בהסכמת הצדדים על מנת לשום ולאזן את זכויות הצדדים (החלטה מיום 4/12/2019.).

חוות הדעת האקטוארית הוגשה לתיק ביום 14/5/20. קודם להגשת חוות הדעת, במסגרת הטיוטה שהועברה לעיון הצדדים, הוגשו למומחה שאלות הבהרה מטעם באי כוח הצדדים, המומחה התייחס לשאלות וגם ביצע תיקונים נדרשים כך שהנוסח הסופי כלל את התייחסותו לכל התיקונים הנדרשים. לאחר שהוגשה חוות הדעת הסופית לא הגישו הצדדים שאלות הבהרה נוספות ולא עתרו לחקירתו ועל כן חוות הדעת מתקבלת ככתבה וכלשונה.

במסקנות האקטואר לא נלקחו בחשבון הדירה; הרכבים; תיקון שיניו של האיש בעלות של 100,000 ₪ וטענה להעברת כספים מצד האישה לעסקו של האיש בסך 200,000 ₪.

להלן החלופות שהוצעו בחוות הדעת: על פי חלופה א' שעניינה "תשלום חד פעמי היום" (הסבר מהות החלופה מצויה בדוח האקטואר מ.ל) לשם איזון כל הזכויות והנכסים שהוצגו לפני האקטואר על האיש להעביר לידי האישה סך של 28,548 ₪.

בחלופה ב' הוצע "תשלום ביום היגמל הכספים" לפי הסכומים שפורטו בנספח ב' ולכך ניתן להוסיף את חלופה ג' שעניינה "איזון קופות/זכויות לפנסיה וקופות גמל שאינן נזילות ומחילים עליהן את החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו-התשע"ד-2014".

הצדדים עתרו שנים לאמץ את חלופה א' (סעיף 111 לסיכומיה של האישה וסעיף 166 לסיכומיו של האיש).

השאלות בפסק הדין :

14. השאלה הראשונה אליה יש להידרש היא האם נהגה בין הצדדים הפרדה רכושית כטענת האישה. כך, מחלוקת הצדדים ביחס לבעלות בדירה האם כטענת האישה שהרישום אינו משקף בפועל את רצון הצדדים או לתר דיוק את רצונה או שהיא רכוש משותף לצדדים כטענת האיש. כך יש להידרש לשאלת הרכב והרכב הנוסף, תשלומים ששילמה האישה ותשלומי איזון והאם ראוי ונכון לקבוע חלוקה בלתי שוויונית בין הצדדים מכוח סעיף 8 לחוק יחסי ממון. השאלות קשורות, סבוכות אחת בשניה ומאוגדות אחת בשנייה.

דיוני הוכחות :

14. במהלך הדיון התקיימו מספר דיונים במסגרתם העידו לבד מהצדדים עצמם מטעם האיש הגב' א.ר. ומר י. ל. ומטעם האישה הגב' ח.ז. ( XX של האישה) ועו"ד א. ק.. לא מצאתי רלוונטיות בעדותם של העדים לשאלות המשפטיות השנויות במחלוקת וכפי שיפורט להלן.

דיון והכרעה :

הפרדה רכושית:

15. על אתר יאמר שטענת האישה לחלוקה לא שוויונית של נכסי הצדדים היא כשלעצמה עומדת בסתירה לטענתה להפרדה רכושית שנהגה בין הצדדים.

מבלי לגרוע באמור, הצדדים נישאו ביום 17/10/2013 ולכן חל עליהם הסדר איזון משאבים כאמור בסעיף 5 לחוק יחסי ממון הקובע שעם התרת הנישואין (או פקיעתם עקב מותו של אחד מבני הזוג) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג וזו לשון הסעיף:

" 5. הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין.

(א) עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג (להלן : פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג למעט -

1. נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

2. גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף או מוות;

3. נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם ."

כזכור, בין הצדדים נחתם הסכם ממון כהגדרתו לעיל. הסכם הממון נחתם לפני נישואיי הצדדים והוא מתייחס רק לדירה אחרת שברשות האישה ברחוב XXX באילת הרשומה בבעלות האישה ואשר נרכשה לפני הנישואין. בתמצית קובע ההסכם שחרף נישואיי הצדדים הדירה על פירותיה יישארו בבעלות האישה בלבד.

אין בפי הצדדים טענה נגד הסכם הממון, אך הוא חשוב מאוד מבחינת מארג הנסיבות של תיק זה מכמה טעמים: הראשון שבהם הוא שאין בהסכם הממון שחתמו הצדדים כל הוראה ביחס לרצון הצדדים לשמור על הפרדה רכושית לאחר הנישואין פרט לאותה דירה נוספת של האישה שנרכשה לפני הנישואין. הטעם השני הוא העובדה שמדובר בצדדים אשר זו להם מערכת זוגית שנייה, פרק ב', אשר כבר חתמו על הסכם ממון וחזקה שהם מבינים את כוחו, משמעותו ונחיצותו של הסכם הממון במקרים מסוימים. (יוער שבדיון מיום 24/5/21 ב- תלה"מ 21684-01-19 בעמ' 61 ש' 35 כאשר נשאלה האישה אם הבינה מהו הסכם ממון השיבה בשלילה אבל מיד לאחר מכן תיקנה תשובתה). בנסיבות העניין ובשים לב שאין מחלוקת בין הצדדים שהחתונה כמעט בוטלה בשל התנגדותו הראשונית של האיש לחתום על הסכם ממון, אני קובע שהצדדים הבינו משמעותו של הסכם ממון ואילו רצו ליצור הפרדה רכושית היו עורכים הסכם ממון בהתאם מה שלא נעשה (עדות האיש מיום 2/6/20 פרוט' ב- תלה"מ 21684-01-19 בעמ' 26, ש' 1-6; עדות האישה מיום 24/5/21 באותו תיק, בעמ' 61 ש' 12-18; סעיף 5 לתביעת האיש וסעיפים 29-32 לתביעת האישה). גם מבחינת התנהגות הצדדים לא התנהלו הם כמי שמקיימים הפרדה רכושית ונראה שטענת האישה להפרדה רכושית (סעיף 53 להגנת האישה בתביעת האיש) נטענה בעלמא כאשר במסגרת ההליך לא רק שלא הוכחה נהפוך הוא.

אי קיומה של הפרדה רכושית עולה מכתב התביעה שלה עצמה. בתביעתה לא טענה מפורשות אותה הפרדה רכושית נטענת. התמונה העולה מתביעת האישה היא הפוכה, תמונה של שיתוף אשר בסופו של יום התברר כ"בדיה" כלשונה. טול למשל את סעיף 70 לכתב תביעת האישה בו נטען " לתובעת זכות איזון בכל נכסי בני הזוג כולל הכספים אשר נכנסו לבנק יהב שכן אלו כספי העסק המשותף ..." וטול למשל סעיף 73 לאותו כתב ההגנה של האישה בתביעת האיש בו עתרה לחלוקה לא שוויונית מכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון שהיא טענה הפוכה לטענה להפרדה רכושית. כך גם בסעיפים 105, 107, 123 ו- 130 לכתב ההגנה שם התייחסה האישה לצורך באיזון הכספים של הצדדים במהלך חיי הנישואין.

אם בכך לא די הדברים עולים גם מעדותה של האישה מיום 9/2/22 ב -תלה"מ 61437-05-19 , בעמ' 17 ש' 26-27 כאשר אשרה דבר קיומו של חשבון בנק משותף:

"ש. זאת אומרת שהחשבון בנק המשותף הוא גם החשבון של א.?

ת. נכון."

וכך גם בעמ' 18, ש' 11-15:

"ש. תאשרי לי שנכון שכשלקחת משכנתא לרכישת הבית, הבנק חייב אותך להצטרף לחשבון של א.?

ת. לא, פתחנו את זה עוד לפני.

ש. אם אני אסתכל על מועד לקיחת המשכנתא לבית, המשכנתא נלקחה על שמך ועל עם א. נכון?

ת. כן."

16. לאורם של דברים אלו, אני קובע שבין הצדדים לא נהגה הפרדה רכושית וטענת האישה בהקשר זה נדחית.

הדירה:

17. כזכור על פי טענת האישה על אף רישום הזכויות בדירה על שם הצדדים בחלקים שווים בפועל היה ידוע להם שהדירה רק שלה. עמדה זו נדחתה על ידי האיש. למעשה מבקשת האישה לבטל את הרישום. בסוגיה זו ראוי לבחון שני היבטים: מה כוחו של הרישום ומה המשמעות של בחירתם של הצדדים לרשום את הדירה בבעלות משותפת, בהינתן שאין מחלוקת שההון העצמי ששימש לרכישת הדירה הגיע ממקורותיה של האישה.

18. אין מחלוקת שהרישום משקף את הזכויות בדירה. סעיף 125(א) לחוק המקרקעין שכותרתו "כוח ההוכחה של רישום", הקובע:

"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיף 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969."

על חשיבותו של הרישום בפנקסי המקרקעין מבחינה קניינית נפסק לא אחת והנחת המוצא היא שהרישום משקף נכונה את מצב הדברים לאשורם ( ע"א 4140/97 חברת האוניברסיטה העברית בירושלים נ' הסתדרות נשים ציונית הדסה באמריקה אינק , פ"ד נג (3) (1999) פסקה 11).

בדין הכללי החזקה (שניתנת לסתירה) היא שמטרתו של הרישום להגן על הציבור: זה יוכל להסתמך על הרישום ולדעת שהוא משקף נאמנה את הזכויות בנכס. בשל חשיבות מידע זה לציבור/לכלל המבקש להפריך את אותה חזקה נדרש להוכיח באופן שאינו משתמע לשתי פנים על אפשרות שונה מהעולה מהמרשם ומדובר בנטל כבד ( ע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס הכללי לנכסי נפקדים (21/2/2007) ס' 37 לפסק הדין; ע"א 66/88 דקר נ' דקר, פ"ד מג(1) 122, (26/3/89) עמ' 127).

19. בענייננו פרט לטענה המוסכמת על הצדדים לפיה האישה שילמה את ההון העצמי האישה לא הרימה את הנטל להוכיח שהרישום אינו משקף נאמנה את המציאות. כפי שנקבע בפסיקה משנרשמה הבעלות במשותף אין מקום להתחקות אחר המקורות הכספיים. לכך יש להוסיף את מארג הנסיבות, וביניהן העדר חתימה על הסכם ממון ביחס לדירה, חרף הסכם ממון שנחתם בין הצדדים והוגבל לדירה האחרת שבבעלותה של האישה, העובדה שהצדדים התגוררו במשותף בדירה עם ילדיהם והבאתו לעולם של ילדם השלישי של הצדדים לאחר רכישת הדירה ולאחר משברים בזוגיות עובר לרכישת הדירה. גם טענת האישה לפיה היא המשלמת הבלעדית של דמי המשכנתא החודשיים לא מסייעת לביסוס טענתה בדבר הסכמה לבעלותה הבלעדית בדירה שכן, כאמור, בין הצדדים לא התקיימה הפרדה רכושית (לבד מהאמור הוצגו העברות מחשבונם של הצדדים האחד לשנייה - ת/41 בתיק המוצגים שהוגש על ידי האיש).

אם בכל האמור לא די המעיין בכתב התביעה של האישה, הבסיס לטענותיה, ימצא תמונה אחרת. על פי האישה מחצית הזכויות בדירה נרשמו על שם האיש מכוח אהבתה אל האיש "... ממש קיוותה שהשיקום יצליח שכן אהבה את הנתבע ...", התייעצותה עם רבנים ורצונה לשקם את חיי הצדדים "... על מנת לחזק היחסים ביניהם ולגלות אמון האחד בשני ". אמור מעתה שגם לגישת האישה - שהדירה ,לכאורה, רק בבעלותה - מרגע שהיא בחרה/החליטה לחלוק את זכויותיה בדירה עם האיש, מרצונה החופשי, מתוך ידיעה ואמונה חזקה שמעשה זה הוא המעשה הנכון במערכת היחסים ביניהם הרי מדובר בדירה משותפת. כנגד טענות אלו השזורות כחוט השני בתביעתה העלתה האישה, בדיעבד, טענות של הולכת שולל, בדיה, העדר כוונה ועוד טענות העולות לראשונה בהתדיינות המשפטית חרף חלוף הזמן ואולם אין כישלון השיקום של חיי הזוגיות כשלעצמו להפוך את המשיב לגזלן שחיזר אחריה " לאחר זמן קצר ..." מפרידתו מבת זוגו הקודמת כדי להפכו לגזלן שכל מבוקשו להשתלט על רכושה מקל וחומר שנישואיו אליה לא היו חד צדדיים.

זאת, ועוד. כאשר דירת מגורים נרשמת בבעלות משותפת על שם שני הצדדים בחלקים שווים והרישום משקף את ההסכמות הרי שלא ניתן לקבוע אחרת מכוח סעיף 8 לחוק יחסי ממון. ( עמש (חי') 61008-06-13 נ' מ' א' נ' י' א' (11/6/2014) סעיף 39 לפסק הדין; בע"מ 1955/17 פלונית נ' פלוני (18/4/2017)).

כך, אין זה משנה כיצד נרכשה ו/או מומנה היא שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים הוא המקרה שלפני- אין לפני כל ראיה שלא אלה היו ההסכמות- נהפוך הוא.

אין בטיעוני האישה התייחסות לעילות לביטול מתנה מההיבט המשפטי. טענתה להשקעה כספית גבוהה לצורך תחזוק מערכת היחסים של הצדדים אם על דרך הבאת ההון העצמי לצורך רכישת הדירה, אם על דרך רכישת הרכב לאיש, אם על דרך הוצאת סכומי כסף לבילויים וחופשות משותפות ואם לצרכים רפואיים של האיש והכישלון הסופי של המערכת הזוגית אינה מובילה בדרך המלך למסקנה שהכול היה לשווא מתוך מטרתו של האיש להשתלט על נכסיה (סעיפים 51-53 לתביעת האישה) ברם טענה זו הגם שלא נטענה מפורשות על ידי האישה בפועל אינה אלא טענה לביטול מתנה בשל טעות, הטעייה או מרמה. סביר שאדם היה נמנע מלכתחילה להשקיע השקעה אישית או כספית בזוגיות לו ידע שהצד השני אינו שותף מלא וכנה, אך אין זה המקרה שלפניי. חרף המשברים ביניהם הפנייה המוקדמת בשנת 2016 לערכאות כשנה וחצי לאחר רכישת הדירה, (עדות האיש מיום 2/6/2020 ב- תלה"מ 21684-01-19 בעמ' 20, ש' 3-24.; סעיף 38 לתביעת האישה), אך אל מול כל זה ביום 19/2/2018 חודש לפני מועד הקרע נולד בנם השלישי של הצדדים, הצדדים נסעו לחופשות משותפות בחו"ל בשנת 2016 כזוג וגם כמשפחה בשנת 2018 לאחר מועד הקרע (עדות האישה מיום 17/1/22 ב- תלה"מ 61437 - 05-19 ,עמ' 7-5) והדברים מוצאים ביטוי גם בתיאורי הצדדים באריכות רבה בכתבי הטענות ובעדותם והתמונה העולה היא מערכת יחסים סוערת ומלאה בתהפוכות מתחילתה ועד סופה.

זוגיות מטבע הדברים היא דינאמית ופירוק התא המשפחתי הוא אירוע קשה, אך לא מצאתי שבנסיבות העניין ההתרחשויות במערכת היחסים עולה לכדי הטעיה או מרמה של האיש את האישה ואין מקום לביטול המתנה.

20. סעיף 2 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968 קובע: "מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה . "

כאשר מדובר במקרקעין מצטרף גם סעיף 7 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1967:

" (א). עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום .

(ב). עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה . "

אמור מעתה שגם אם ארצה לראות ברישום מחצית הזכויות בדירה על שם האיש הרי שמתנה זו הושלמה.

21. בשים לב לאמור לעיל בפרק הדן בדירה אני קובע שהצדדים הם בעלים במשותף של הזכויות בדירה.

הרכב:

22. על פי אותו נתיב בו הלכתי בעניין הדירה הרי שהרכב אשר נמסר לאיש הוא בחזקתו הענקתו לאיש הושלמה- הענקת המתנה הושלמה. טענה האישה שלא העבירה את הרכב על שמו מאחר ושייך לה אינה רלוונטית שעה שבמיטלטלין נדרשת חזקה ואין מחלוקת בין הצדדים הרכב בשימושו ובחזקתו של האיש מאז נרכש.

מבלי לגרוע באמור לעיל וגם אם הייתה משמעות לאי רישום הרכב על שמו של המשיב כאן המקום להדגיש, שמשעה שבין הצדדים לא נוהגת הפרדה רכושית הרי שאין בהתנהלות הכלכלית של התא המשפחתי כסף שלי וכסף שלך מדובר בשיתוף כלכלי מלא.

העתרות לבקשת האישה היה מחייב מכירת שני כלי הרכב וחלוקת התמורה בין הצדדים בשווה. מאחר והאישה לא עתרה לכך איני דן באפשרות זו.

טיפולי שיניים:

23. האם הסך שהוקצה לטיפולי שיניים של האיש הוא הלוואה מהאישה לאיש או הענקה מקובלת בין בני זוג החיים בטוב וברע בעושר ובעוני והצד בעל הממון מסייע לבן זוגו חסר האמצעים. כמובהר לעיל על פי גישתי אין כסף שלי כסף שלך בשותפות כלכלית בין בני זוג אשר לא בחרו ליצור בהסכם הפרדה רכושית ודי בכך כדי לדחות את טענת ההלוואה.

יחד עם זאת הדברים לא נאמרים בחלל ריק ומוצאים ביטוי גם בעדותה של האישה בבית המשפט:

"ש. עכשיו לא יכול להיות שכמו שאת השקעת בא. טיפולי שיניים שהוא השקיע בך בחזרה נגיד רכש לך תכשיטים או מתנות במהלך הנישואין?

ת. כן.

ש. אני מפנה אותך ל ת/44

ת. אני לא מבקשת מתנות שנתתי לא., אלא רק מה שמגיע לי.

ש. ואת אמרת בהמשך שהשיניים של א. זה הרכוש שלך.

ת. אני לא אמרתי את זה. אמרתי שהכסף, לא השיניים.

ש. הכסף שטיפלת בשיניים זה הרכוש לך ואת מבקשת ואת המתנות.

ת. כן. את התכשיטים שקניתי לו לא הבאתי קבלות.

ש. איך את עושה הפרדה בין מה שאת נותנת מתנה או שאת משקיעה ברכוש, זה נראה לי אופרציה כבדה של זוג נשוי, פנקסנות. איך זה עובד אצלך? אני רוצה לדעת את המנגנון.

ת. זה לא פנקסנות. כל המתנות שנרכשו לא., כולל תכשיטים כולל כל מתנה שנרכשה לא. לא רשומה על שמי, כל מה שרשום על שמי הוא שלי. במרמה ומניפולציות רגשיות שעברתי אז שמו נוסף, אין לו שום דבר שלו שהוא לבד. אין רכוש שהוא רשום לבד, זאת עובדה. "

(פרו' מיום 9/2/22 ב- תלה"מ 61437-05-19 עמ' 20, ש' 14-1)

במסגרת ההוכחות עומתה האישה עם קבלות על טיפולי שיניים בסך 66,000 ₪ בלבד ( פרו' מיום 9/2/22 ב- תלה"מ 61437-05-19 , בעמ' 19 ש' 10-3) (כזכור טענה להלוואה בסך 100,000 ₪ בעבור טיפולי שיניים) הגם שאיני נדרש להכריע בסכום שהועבר הדבר מאיר מזווית נוספת שהצדדים, כבני זוג בעלי שיתוף כלכלי ולא הפרדה רכושית לא ניהלו פנקסנות ותיעוד של העברת הכספים האחד לשנייה ועל כן מדובר בהתנהלות כספית רגילה בין בני זוג שאינה מקימה עילה להשבת כספים.

חלוקה לא שוויונית מכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון:

24. האישה טענה שיש להשתמש בסעיף 8(2) שעניינו חלוקה בלתי שוויונית מן הטעם שאיש לא עמד במבחן "המאמץ המשותף" היא השקיעה את כל הכספים ולא מגיע לו דבר מהדירה

הכלל הוא שרק לעיתים נדירות תנצל הערכאה המשפטית את הסמכות שהוקנתה לה בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון לסטות מחלוקה שוויונית. ( בע"מ 614/07 פלונית נ' פלוני , (16/4/2008 סעיף 11(א) לפסק הדין)

הדבר מקבל משנה תוקף שעה שאין בפי האישה כל טענה המצדיקה היעתרות לבקשתה והנימוק היחיד הוא השקעתה ביתר, של סכומי כסף בזוגיות. קבלת טענה זו כשלעצמה כמספיקה עלולה להביא למדרון חלקלק שיסתור את כוונת המחוקק והפסיקה. מבלי לגרוע בכך עתירת האישה לשימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בדרך של קביעת 100% לה ואף לא אחוז אחד לאיש מהווה בפועל ניסיון לעקוף את הרישום שביטא את הכוונה האמיתית שלה.

סיכומו של דבר הטענה נדחית.

דמי שימוש:

25. דמי המשכנתא שולמו על ידי האישה בלבד ועל כן התביעה לדמי שימוש נדחית. אם בכך לא די הרי שמהאיש נמנע הצורך בתשלום דמי מדור. אם בכל האמור לא די לא הוכיח האיש את תביעתו כנדרש בתביעה כספית שהיא מהות התביעה לדמי שימוש ראוי, ולא כימת הסכומים הנתבעים.

סוף דבר :

26. לאור המובא והמקובץ לעיל מורה כדלקמן:

א. התביעה להצהיר שהדירה היא בבעלות האישה לבדה נדחית. מורה על פירוק שיתוף בדירה ברחוב XXX הידועה גם כחלקה XX גוש XXX באילת וחלוקת התמורה בקיזוז כל עליות המכר, מיסוי ככל שקיים, חובות לרבות חוב המשכנתא בין הצדדים בשווה.

לכל אחד מהצדדים זכות ראשונים לרכוש את חלקו של האחר .

ב. הרכב יישאר לאיש ויועבר על שמו של האיש בתוך 14 יום. האישה תחתום על כל המסמכים לצורך מהעברת הבעלות שבעלותם יישא האיש.

ג. הרכב הנוסף יישאר לאישה ושוויו לא יאוזן.

ד. האיש יעביר לאישה סך של 28,548 ₪ כשסכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן ונושא הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום על ידי האישה ועד לתשלום בפועל על ידי האיש.

ה. התביעה להשבת כספי טיפול השיניים נדחית.

ו. איזון המשאבים יעשה על פי חלופה א' לחוות הדעת האקטוארית.

27. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי והדרך לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות לטובת משנהו וכל צד יישא בהוצאותיו.

28. מתיר פרסום פסק הדין בהשמטת כל פרט מזהה.

29. תואיל המזכירות לשלוח את פסק הדין לצדדים לסרוק את פסק הדין גם בתיק הקשור תלה"מ 61437-05-1 ולסגור את שני התיקים .

ניתן היום, י"ח שבט תשפ"ד , 28 ינואר 2024 , בהעדר הצדדים.