השופט בנימין יזרעאלי: פס"ד שעניינו טענת הברחת רכוש על ידי הבעל תביעה לפירוק שיתוף כן תביעה לאיזון משאבים

פסק דין עניינו בתביעה לפירוק שיתוף אותה הגיש התובע/הבעל כנגד הנתבעת/האישה, וכן בתביעה לאיזון משאבים אותה הגישה התובעת/האישה כנגד הנתבע/הבעל.

רקע כללי

1. הבעל והאישה הינם בני זוג אשר נישאו בשנת 2008, וחיים בפירוד כעשרה חודשים טרם הגשת התביעות שבעניין. עד ליום זה הצדדים טרם התגרשו, למרות הליך שנפתח בבית הדין הרבני.

2. מנישואי הצדדים נולדו ילדיהם הקטינים: נ' (יליד שנת 2009 – כבן 14 שנים), י' (יליד שנת 2013 – כבן 10 שנים) וש' (ילידת שנת 2015 – כבת 8 שנים).

3. הצדדים הינם בעלים במשותף של דירה ב_____ (להלן: " הדירה " או " בית הצדדים ").

4. טרם פתיחת ההליכים שבעניין, פנתה האישה לביהמ"ש בבקשה לצו הגנה נגד הבעל במסגרתו הוסכם על ידי הצדדים כי הבעל לא ייכנס לדירת הצדדים והצדדים יפנו למחלקת הרווחה לקבלת הכוונה לגבי מצבה של המשפחה ועתיד היחסים, בנוסף, הוזמן תסקיר וניתנו סמכויות לפקידת הסעד לקבוע את זמני השהות של האב עם הקטינים.

5. ביום 3.3.20 הוגשה שמאות בעניין דירת הצדדים, ולפיה הוערכה בסך של 1,550,000 ₪.

6. דיונים בתביעות התקיימו ביום 21.11.19, 6.6.21 וביום 8.2.22. דיון הוכחות התקיים ביום 23.5.22.

7. תצהירי עדות ראשית הוגשו ביום 7.4.21, ביום 24.8.21 וביום 22.5.22.

8. ביום 15.8.19 הגיש אביו של הבעל כנגד הצדדים, הבעל (בנו) והאישה (כלתו) תביעה "לאכיפת הסכם הלוואה" (תמ"ש 9275-08-19, להלן: " תביעת האכיפה" ). תביעה זו התנהלה בפני כב' השופטת יוכבד גרינוולד -רנד.במסגרת פסק הדין בתביעה, נדחתה עתירתו של אבי הבעל כנגד האישה להשבת מחצית הלוואה נטענת בסך של 820,000 ש"ח לצורך רכישת בית הצדדים, והתקבלה טענתו של אבי הבעל להשבת מחצית הלוואה בסך של 200,000 ₪ בלבד. (יוער כי ביום 4.4.21 ניתן כנגד הבעל פסק דין המורה על הבעל להשיב לאביו סך של 410,000 ₪).

9. פסק הדין בתביעת האכיפה ניתן ביום 1.5.22. על פסק דין זה הוגש ערעור,התלוי ועומד.

טענות הצדדים בתביעה לפירוק שיתוף

10. במסגרת התביעה לפירוק שיתוף, עתר הבעל לפרק את השיתוף בדירת הצדדים וברכב המשותף.

11. בתצהירו הוסיף הבעל כי הוא מבקש למכור את הדירה ולהשיב את הכספים אותם הוא חייב לאביו.

12. האישה טענה כי יש לדחות את פירוק השיתוף בדירה עד לבירור והכרעה בכלל המחלוקות הכספיות של הצדדים ותוך ביצוע איזון של כלל זכויות בני הזוג, זאת על מנת לאפשר לה לרכוש בעצמה את דירת הצדדים.

13. עוד הוסיפה האישה כי המתנה עם פירוק השיתוף בדירה, כמו גם ביצוע האיזון של כלל נכסי בני הזוג במסגרת פירוק השיתוף עולות בקנה אחד עם טובת הקטינים, ילדי הצדדים, שחלקם בעלי צרכים מיוחדים, ולצורך הבטחתם מדורם.

14. האישה ציינה כי הגשת התביעה לפירוק שיתוף על ידי הבעל נוגעת בחוסר תום לב קיצוני, שכן הוא מעגן את האישה ומסרב לתת לה גט, חרף הפירוד הארוך ביניהם.

טענות הצדדים בתביעה לאיזון משאבים

15. האישה עתרה כי יוצהר שהיא הבעלים במחצית, או יותר ממחצית הרכוש והזכויות ברי האיזון שנצברו בתקופת הנישואין על ידי הבעל, ובכלל כך רכוש אשר לטענתה הוברח על ידי הבעל במהלך הנישואין ועובר לפרידת הצדדים.

16. האישה הוסיפה כי יש לקבוע כי טובת הקטינים הינה כי דירת המגורים תועבר לבעלותה, וזאת כנגד היוון מדור הקטינים בו חייב הבעל וזאת לנוכח הוראות סעיף 6(ד) לחוק יחסי ממון ופסה"ד בבג"ץ 5416/09, וכן בהתחשבות בפערי ההשתכרות בין הצדדים, או למצער כי יעוכב פירוק השיתוף בדירת הצדדים עד להכרעה בתביעת אביו של הבעל. עוד הוסיפה כי טובת הקטינים בעניין הדירה הינה מקבלת משנה תוקף לאור מצבם הנפשי של הקטינים עובר לפרידת הצדדים.

17. האישה טענה כי מאז שהבעל הורחק מדירת הצדדים, היא המטפלת בלעדית בילדי הצדדים, בעוד שהבעל פוגש בילדים באופן מועט ולא קבוע.

18. האישה טענה כי אם תתקבל תביעת אביו של הבעל, אזי המצב יותיר אותה ואת הקטינים חסרי כל וחסרי אפשרות למצוא הסדר מגורים חלופי.

19. האישה הוסיפה כי במידה ותתקבל תביעת אביו של הבעל, הרי שיש לקבוע כי מחלקו של הבעל יש לנכות את תשלומי המדור העתידיים, את חוב המזונות וכן חלקה של האישה בכספים המשותפים בקיזוז חלקו של הבעל בזכויות צבורות של האישה, וכן פיצוי המגיע לאישה בגין פערי ההשתכרות וכתובתה – וזאת גם אם הדירה תימכר לצד ג'.

20. האישה הוסיפה כי במהלך השנים ומאז שהחלו ההליכים, היא גילתה שהבעל רוקן לחלוטין ובמזיד את חשבון הבנק של הצדדים, ניתק במזיד את חשבון החשמל המים וקווי האינטרנט של הדירה בה חיו והותיר אותה ואת הקטינים חסרי אמצעים ובקריסה כלכלית

21. לטענת האישהקיימים פערי השתכרות, בעוד שהיא עובדת כמורה ומשתכרת סך של 3,000 ₪ בחודש, הבעלסוכן ביטוח שכיר ויועץ השקעות בהכשרתו ושכרו עומד, למיטב ידיעתה, על סך של 7,000 ₪ בחודש. עוד הוסיפה האישה כי במהלך חיי הנישואין השקיע הבעל כספים משותפים רבים בחברות מסחר בחו"ל, במניות וני"ע, אשר הגדילו באופן משמעותי את נכסי בני הזוג המשותפים,אולם לא ידוע לה מה סכום ההשקעות והרווחים בגין השקעות אלו.

22. נוכח הפערים האמורים, כמו גם התנהלות במהלך החיים המשותפים לפיה היא נטלה על עצמה כל השנים את נטל הטיפול במשפחה, והבעל התקדם בעבודתו, טענה האישה כי יש לקבוע חלוקה לא שוויונית של רכוש הצדדים, לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, וכן לפסוק לה פיצויים בגין פערי השתכרות, ואף השבת מחצית מהכספים אותם הבריח הבעל במהלך החיים המשותפים.

23. האישההעמידה את סך הכספים אשר הוברחו, לטענתה, בין השנים 2015 ועד לאמצע שנת 2016, על סך של 168,000 ₪.

טענות הבעל בתביעה לפירוק שיתוף

24. הבעל טען כי כל תכליתה של תביעת האישה הינה לעכב את הליכי פירוק השיתוף בבית הצדדים, וזמן רב לאחר שהצדדים נפרדו.

25. הבעל טען כי טענותיה של האישה כי לצדדים רכוש רב הינן טענות בעלמא, שכן לא רק שלא הוכח כי יש רכוש משותף, אלא גם שבפועל לצדדים לא היה רכוש כפי שנטען. עסקינן, לדידו של הבעל בתביעת סרק שנועדה ללחוץ עליו ולגרום לו להיכנע לתכתיביה של האישה.

26. הבעל טען כי רכישת דירת הצדדים על ידם נעשתה באמצעות הלוואה שנתן להם אביו.

27. עוד הוסיף כי מעולם לא רוקן את החשבון המשותף, והכספים אשר נטען כי העביר – הועברו לעו"ד ולאחיו של הבעל, לשם כיסוי חוב משותף לצדדים.

28. לטענת הבעל כל המשכורות שלו, בסך של כ-3,000 ₪ בלבד, הועברו לחשבון המשותף, ושימשו את המשפחה. לטענתו, אין לו כל קרנות השתלמות,שכן הוא נאלץ לפדות אותן לשם תשלום המזונות.

29. הבעל מתנגד לחלוקה לא שוויונית של נכסי הצדדים לטובת האישה, שכן לטענתו אין כל פערים בין הצדדים, וזאת אף לנוכח כך שהאישה זכתה בירושה גדולה.

30. הבעל הכחיש את טענות האישה כי הפעיל אלימות כלפי הקטינים ואף הכחיש את טענותיה כי נמנע מלפגוש אותם.

31. הבעל הוסיף כי העברות הכספים הנטענות אירועו במהלך החיים המשותפים ובידיעתה של האישה. עוד ציין כי אף האישה בעצמה העבירה כספים בסך של 42,200 ש"ח בזמן החיים המשותפים, לאחותה הגדולה, והוא אינו יודע מה עלה בגורלם של אותם כספים.

32. הבעל ציין כי מעולם לא הגביל את חשבון הבנק של הצדדים, ולמעשה עסקינן בחשבון שכלל לא יכול להיות ביתרת חובה.

33. לטענת הבעל ישנם פערי השתכרות בין הצדדים לטובת האישה, אשר הינה בעלת תואר ראשון בחינוך, וכן רשומה ללימודי תואר שני, דבר אשר יעלה את שכרה.

34. הבעל טען כי הוא עובד שכיר בחברת ביטוח והכנסתו החודשית הינה 3,000 ₪ בלבד. עוד הוסיף הבעל כי לאישה זכויות צבורות רבות משלו, והיא זו אשר אמורה להעביר לו כספים.

35. הבעלטען כי אין לו כל הון אישי או מוניטין, ולא מתקיימות כל נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה לא שוויונית.

36. עוד טען הבעל כי לא מתקיימת כל נסיבה שבגינה יש למנוע את פירוק השיתוף בבית הצדדים כפי שנטען על ידי האישה– לשם הגנה על טובתם של הקטינים, זאת נוכח העובדה שהוא משלם את מזונות הקטינים כסדרם.

37. לשם הייעול, ידונו טענות הצדדים בשתי התביעות יחד, שעה שבמסגרת כתב התביעה לאיזון משאבים אותה הגישה האישה – נטענו טענות הנוגעות לפירוק השיתוף ואופן פירוק השיתוף והכל כפי שיפורט להלן.

פירוק השיתוף

38. כאמור הבעל אשר תביעתו הוגשה טרם הגשת תביעת האישה,עתר לפירוק השיתוף בדירת המגורים, וזאת באופן מידי. בתגובה לכך, טען ב"כ האישה באריכות כי אין לקבל את תביעת פירוק השיתוף של הבעל, וזאת מטעמים שונים,כפי שיפורטו להלן.

39. ב"כ האישה טעו כי לבעל לא תצמחכל תועלת כתוצאה מפירוק השיתוף בדירה, ואף טען כי לא ייגרם לו כל נזק אם לא יפורק השיתוף, או למצער אם הפירוק יעוכב, זאת בעיקר נוכח טענתו כי בלאו הכי לא יישאר לבעל הרבה מפירוק השיתוף, שכן פרט לניכוי מחצית חלקה של האישה בדירה, יש לנכות מחלקו של הבעל את רכיב מדור הקטינים, ולחילופין להוון את חיובי המדורהעתידיים, זאת משיקולי טובת הקטינים והצורך בהבטחת מדורם.

40. ב"כ האישה הוסיף כי בהתאם לפסיקה, לביהמ"ש סמכות להעברת הזכויות בדירה על שם האישה כנגד חלקו של הבעל וזאת כנגד חלקו של הבעל במדור מהוון עד בגירות הקטינים והן לגבי עצם היוון מזונות ומדור עתידיים עד שיגיעו לבגרות.

41. האישה הוסיפה וטענה כי ככל שתתקבל תביעת פירוק השיתוף, משמעות הדבר היא "זריקת ילדי הצדדים לרחוב" והותרתם ללא מדור.

42. האישה הוסיפה טענה חלופית לפיה בתיק זה מתקיימות נסיבות מיוחדות: האישה היא המטפלת העיקרית בקטינים, הקטינים הינם בעלי צרכים מיוחדים אשר נדרשים לטיפול מיוחד, הקטינים מקבלים מזונות מינימאליים מאביהם והאישה משתכרת בסכומים נמוכים מאוד ובכל אופן נמוכים מבעלה. נסיבות אלו, לטענתה, מחייבות הפעלת סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 6(ד)(4) לחוק יחסי ממון ויש לדחות את פירוק השיתוף ב-5 שנים לפחות, עד שהבן הבכור נ' יגיע לגיל 18.

43. עוד הוסיפה האישה וטענה כי לבית המשפט סמכות לקבוע כי גם אם הדירה תימכר, הרי שיש לקבוע כי היא תימכר לאישה על פי הערכת שמאי, זאת גם אם מכירה בשוק החופשי ניתן לקבל סכום גבוה יותר. לטענתה, האמור נדרש כהגנה על טובתם של הקטינים במצב בו היא הינה ההורה המשמורן.

44. במסגרת טענותיה, הוסיפה האישה וטענה כי יש לקבוע לה פיצוי בגין פערי השתכרות בין הצדדים, זאת נוכח כך שהיא הקריבה את עבודתה ואת התפתחותה האישית עבור טיפול בתא המשפחתי והתפתחותו של הבעל. לטענתה, כיום היא משתכרת סכומים נמוכים מאוד, בשונה מבעלה, ומשכך על בית המשפט לפסוק לה פיצוי בשווי של 150,000 ₪. התובעת הוסיפה כי ככל שלא ייפסק סכום פיצוי חד פעמי, אזי יש להגדיל את חלקה של האישה בזכויות בדירה על חשבון הפיצוי האמור.

דיון והכרעה

פירוק שיתוף בדירת בני הזוג – המישור הנורמטיבי

45. זכותו של שותף לפירוק שיתוף במקרקעין מעוגנת בסעיף 37 לחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969, (להלן: " חוק המקרקעין ") אשר קובע כי זכותו הינה זכות בסיסית אשר נגזרת מזכויותיו של מאן דהוא על קניינו, ולפיה כל מי שהוא שותף במקרקעין רשאי לדרוש פירוק שיתוף במקרקעין " בכל עת" .

46. תפיסתו של המחוקק הינה כי זכות הקניין של בעלים הינה עיקרון על, כאשר פירוק השיתוף יהיה על פי הסכם בין השותפים, ובאי הסכמהעל פי צו של ביהמ"ש – וככל שהדרישה לפירוק השיתוף אינה נוגעת בחוסר תום לב. (סעיפים 38-43 לחוק המקרקעין).

47. הכרעה בתביעה לפירוק שיתוף במסגרת התדיינויות משפחתיות, מאזנת, יחד עם זכות הקניין, זכויות של כל אחד מהשותפים, לעשות שימוש ברכושו ולממשו לאחר הפרידה וכן זכותם של ילדי הצדדים, ככל שישנם, והצורך בהבטחת מדורם.

זו היא הסיבה, מדוע במסגרת התיקון לחוק המקרקעין תוקן סעיף 40 א לפיו:

"החליט בית המשפט לפי סעיף 40 על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב , כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאימים לצרכיהם, לתקופה שיקבע".

48. הוראה דומה ורלוונטית המתירה לבית המשפט האפשרות לדחות מכירת דירת מגורים נמצאת בסעיף 6(א) לחוק יחסי ממון.

49. יודגש כי סעיף 40א לחוק המקרקעין וסעיף 6א לחוק יחסי ממון, אינם פוגעים בזכותו של בן הזוג – השותף במקרקעין, לדרוש את פירוק השיתוף, אלא כי קיימים מקרים שבהתקיימותם, פירוק השיתוף בפועל יעוכב עד למציאת או הבטחת מדור חלופי עבור הקטינים או עבור בן הזוג השותף האחר.

50. לעניין זה נקבע בהלכת בר-אל ברע"א 5358/01 (פורסם בנבו, להלן: " הלכת בר-אל") :

" בבואו לדון בסכסוך שלפניו מתעוררות מטבע מהותו של בית המשפט לענייני משפחה, שאלות משפטיות מתחומים שונים. הגישה הראויה הינה כי יש לאפשר לבית המשפט מרווח של גמישות דיונית בבואו להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין המתדיינים בפניו. מכאן המסקנה כי בית המשפט לענייני משפחה יכול בהתקיים הנסיבות המתאימות לעכב את ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים בין בני הזוג אם ברצונו להגיע למצב שבו כל עניינם של בני הזוג יוסדר באופן כולל ".

51. במסגרת הלכת בר-אל נקבע כי בבואו של בית המשפט לדון בפירוק שיתוף של בני זוג, על בית המשפט לנקוט בגמישות דיונית וראיית התמונה הכוללת, לרבות האפשרות לדון בפתרון הסכסוך כולו.

52. יודגש ויובהר כי בהלכת בר-אל, לא נקבע כי יש לעכב את פירוק השיתוף במקרקעין כל אימת שמדובר בבעלים במקרקעין שהם בני זוג, אלא נקבע כי ניתן לעכב פירוק השיתוף, בנסיבות מיוחדות, כאשר יש לשים לב כי לעיתים דווקא פירוק השיתוף באופן מהיר עלול להסיר את "אבן הנגף" העיקרית בסכסוך המשפחתי, שלאחר הסרתה – יהיה קל לסיים את המחלוקות הנוספות אשר עומדות על הפרק נוכח הפירוד.

53. ר' לעניין זה גם בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו):

"לא תמיד השעיית תביעותיו של אחד מבני הזוג משרתת את התכלית של חתירה להסדר סופי, כולל והוגן. במקרים רבים "ההסדר הרצוי הוא הסדר המאפשר לבן-זוג החפץ בהפרדות זכויותיו ברכוש המשותף עוד בטרם ניתן פסק הגירושין, על מנת להחליש את כוח המיקוח והסחיטה של בן הזוג האחר" ( ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט (3) 529, 553 - הנשיא שמגר, ההדגשה הוספה - א"ר, ולדידי אוסיף גם, כי מיקוח וסחיטה אינם היינו הך, אף אם גם מיקוח אינו תמיד כליל שלמות; ע"א 736/85 לזר נ' לזר, פ"ד לט (4) 668); אציין, כי מסיבה זו יהיו לא אחת מקרים בהם דווקא הפרדת הדיון תסייע להגעה להסדר כולל (ראו בין היתר תמ"ש (תל-אביב) 36330/96 פלונים נ' אלמוני (לא פורסם) [פורסם בנבו] ). המציאות גם מעידה כי במקרים רבים "דחיית הליכי פירוק השיתוף בדירה יכולה להכביד על אחד הצדדים באופן שאינו נאות" (הנשיא ברק, פרשת בר אל, 863) - גם כאן, נאותות הפגיעה היא עניין לבית המשפט לענות בו, בגדרי השכל הישר, הסבירות ועל כולנה ההגינות .

בבואו לבחון את סבירות השעייתה של הזכות הקניינית, על בית המשפט להתחשב בשורה של משתנים, לרבות הסיכוי להגיע להסדר כולל בתוך זמן סביר; השפעת מימושן של הזכויות הקנייניות על הסיכוי האמור (לטוב או למוטב); הנזק העלול להיגרם למי מבני הזוג כתוצאה מהעיכוב; השלכות העיכוב על צדדים שלישיים, ושיקולים נוספים לפי הנסיבות הספציפיות".

" ככל שקיימת אפשרות להגיע להסדר כולל וסופי של מערכת היחסים הכלכלית בין בני הזוג בתוך זמן סביר, רשאי בית המשפט לענייני משפחה לעכב את הדיון בעילות הקנייניות ולאחדו עם הדיון בתביעות על יסוד דיני המשפחה (הלכת השיתוף או יחסי ממון) מכח אותו הגיון אליו נדרשנו"

פירוק השיתוף בפועל – מן הכלל אל הפרט

54. לאחר שעיניתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש כיום להיעתר לתביעת הבעל לפירוק שיתוף בדירה וכי אין לקבל את עתירת האישה לדחיית פירוק השיתוף או מתן הוראה על ידי בית משפט להיוון דמי המדור, לכתחילה.

55. בעניינינו לא מצאתי כל הצדקה שלא לבצע את פירוק השיתוף, בנסיבות הקיימות סבורני כי אי ביצוע פירוק השיתוף, תהווה פגיעה בקניינו של הבעל, ושלא לצורך.

56. וביתר פירוט:

57. ראשית,בפסק דינה של כב' השופטת גרינוולד שניתן לאחרונה, נדחתה טענתו של אבי הבעל לפיה על האישה להשיב לו מחצית מאותה ההלוואה הנטענת. במצב דברים זה, חובה של האישה לאביו של התובע, הינו 100,000 ₪. למעשה, האישה הינה הבעלים של מחצית שווי בית הצדדים.

58. במצב דברים זה, אין לקבל אף את טענתה של האישה לפיה מדורה או מדור הקטינים אינו מובטח, שכן בעלותה במחצית הדירה, מעידה על יכולת כלכלית גבוהה מאשר נטען על ידה, ומכל מקום מדורה הינו מובטח, וגם אם לא תרכוש את הדירה– אזי יש בסכום אותו תקבל מהמכירה כדי להבטיח את מדורם של הקטינים ובוודאי שלא ייווצר מצב חלילה בו הקטינים יזרקו לרחוב.

59. דברים אלו נאמרים לא כל שכן לאור קביעתי כפי שתפורט להלן, בעניין הסכומים שעל הבעל להשיב לאישה במסגרת איזון הזכויות והכספים המשותפים.

60. זאת ועוד, לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין מתקיימות אותן הנסיבות המיוחדות לפיהן יש לדחות את פירוק השיתוף.

61. שלא כפי שהובא על ידי האישה באמצעות ב"כ – הרי שאין חולק שמזונות הקטינים משולמים בפועל, ואין הדבר דומה, לפסק הדין שניתן ע"י חברי כב' השופט זגורי בתמ"ש טבריה 12643-03-11 (פורסם בנבו). האב אינו משתמט מתשלום מזונות הקטינים ובכל אופן האישה זכאית לתשלום מחצית שווי הדירה כאמור לעיל.

62. בנוסף, איני מקבל את טענת האישה כי קיימים פערים משמעותיים כלכלים בין הצדדים, אשר מצדיקים מתן פיצוי בגין פערי השתכרות. טענה זו לא הוכחה. מעיון בנספחי הצדדים עולה כי האישה מרוויחה בממוצע סך של כ-3,600 ₪ בחודש מעבודתה כמורה.מנגד, מרוויח הבעל סך של 3,500 ₪ בחודש מעבודתו כסוכן ביטוח.

63. שני הצדדים לא נימקו ולא הבהירו מדוע לא יוכלו להשיא השתכרותם, ומכל מקום לא הוכח במסגרת ההליך כי ישנם פערי השתכרות הנובעים מיתר הזכויות הכספיות של הצדדים.

64. אף את עתירתה של התובעת בעניין הצורך לכפות על הבעל את היוון המדור לא מצאתי לנכון לקבל, סמכותו של בית המשפט לבצע איזון בצורה זו אינה פרקטיקה מקובלת והיא שמורה למקרים קיצוניים – שהגם שהם לעיתים נדרשים, הרי שבעניינו אין הדבר מוצדק.

65. מכל מקום אדגיש כי האישה יכולה להבטיח את סכום המזונות העתידי בדרכים אחרות, שאינן במסגרת עיכוב פירוק השיתוף.

הברחות כספים

66. בסעיפים 55-56 לתביעה לאיזון משאבים, פרטה האישה את הכספים אשר לטענתה, הוברחו על ידי הבעל בזמן החיים המשותפים, וזאת החל משנת 2015 ועד להרחקתו מדירת המגורים ביום 7.1.19 עת רוקן לחלוטין את החשבון המשותף לצדדים, כאשר עד להרחקתו עמדה יתרת הזכות על סך של 29,255 ₪, להלן יובא פירוט ההברחות, כפי שנטען על ידי האישה:

67. בתגובה לטענות האישה טען הבעל כי העברות הכספים אכן בוצעו, אולם אלו נעשו בידיעת האישה, בהסכמתה, ולעיתים אף על ידי האישה בעצמה.

68. לאחר שעיניתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את עתירת האישה להחזר מרבית הכספים הנטענים,והכל כפי שיפורט להלן:

69. ראשית, מרבית הכספים הנטענים הועברו במהלך החיים המשותפים, בשנים שהן קודמות בהרבה לקרע שחל בין בני הזוג. לעניין זה לא נטען, ובוודאי שלא הוכח, כי האישה התנגדה להעברת הכספים ולמעשה, העברות הכספים היו ככל הנראה חלק מההתנהלות הכלכלית של הצדדים.

70. שנית,למעלה מהדרוש, הבעל טען כי העברות הכספים בימים 12.1.2015 וביום 21.1.15 (בסך כולל של 40,000 ₪) היו לשם השקעת הכספים בבית השקעות, אשר הושבו לצדדים בניכוי עמלות והפסד בסך של 1,800 ₪ ביום 3.2.15.

71. עיון בנספחים אשר צורפו לתצהיר האישה מיום 22.5.22 מעלה כי אכן הועבר על ידי הבעל בין התאריכים 12.1.2015 לתאריך 21.1.15 סכום של כ-40,000 ₪ למקור לא ידוע, ואף נראה כי ביום 3.2.15 הועבר סך של 38,209 ₪ מ"מיטב דש".

72. איני מקבל את טענת האישה כי בשעה שלא הוכח הקשר בין העברת הכספים הנטענת, לבין קבלת הכספים ממיטב דש, הרי שעסקינן ב"כספים שהוברחו". כפי שפורט לעיל, עסקינן בהתנהלות כלכלית של שני הצדדים, כארבע שנים לפני מועד הקרע . סבורני כי גם אם הכספים הוצאו לשם השקעות,הרי שסתירת הטענה כי האישה ידעה על העברת הכספים, כמו גם העבודה שבאותו מועד לא התלוננה על כך, מעידה כי עסקינן כאמור בהתנהלות שהיא בידיעת הצדדים ובכל מקרה כחלק מהחיים המשותפים. יתירה מכך, על מנת להוכיח כי כספים מסוימים אשר הושקעו בעבר ובמועד רב לפני מועד הקרע – הוברחו –היה על האישה להביא ראיות חזקות, לאי ידיעתה בעניין העברת הכספים וכן לנמק מדוע המתינה זמן רב כל כך בטענה לגבי ההברחות הנטענות.

73. האמור לעיל אף מתיישב עם העברות הכספים בתאריכים 4.2.15, 6.2.15, 12.10.15 ו-13.10.15. עסקינן בכספים אשר לא הוכחש על ידי הבעל כי הועברו על ידו לברוקר בחו"ל, וכן לבית השקעות בירושלים. הבעל טען כי ביום 6.10.15 וביום 7.6.16 הוחזרו הכספים שהושקעו.

74. גם באשר לסכומים אלו, נטען על ידי האישה כי אין קשר בין השקעת הכספים אשר הועברה למקור לא ידוע או לחברת "ג'נרל טרייד" לבין הגוף אשר השיב לצדדים כספים, חברת "ג'י. אף. טי. גלובל ישראל", או חברת "וואן.אף.אי".

75. כפי שצוין לעיל, עסקינן בכספים אשר הועברו בשנת 2015, שנים רבות לפני מועד הקרע, ונראה כי היו חלק מהשקעות כספים שהושקעו על ידי הצדדים יחד, ובידיעתה של האישה. (ר' לעניין זה אף אישור האישה כי הייתה לה גישה לחשבון הבנק של הצדדים וידעה לפעול בו, עמוד 20 לחקירתה מיום 23.5.22, שורות 18-28).

76. יתירה מכך, האישה אישרה בחקירתה כי ידעה על עיסוקיו הפיננסים של הבעל ולא התנגדה לעיסוקים אלו. (ר' חקירתה שם, בעמוד 21 שורה 10).

77. גם את טענת האישה לגבי הברחת סך של 15,400 ₪ ביום 30.6.16 מצאתי לנכון לדחות. לשיטת הבעל עסקינן בכספים שהוצאו לרכישת רכב הצדדים. טענת הבעל לא הוכחשה על ידי האישה ומשכך – נדחית. (יודגש כי אף צורף לכתב הגנתו של האב, בעמ' 87 אישור בדבר הבעלות ברכב מיום 30.6.16).

78. יחד עם האמור, באשר להעברות הכספים ביום 16.6.16 בסך של 35,000 ₪ שהועברו ל______, גיסתו של הבעל, מצאתי לנכון לקבל את טענת האישה כי מדובר בכספים שעל הבעל להשיבם.

79. בעניין זה ציין הבעל כי מדובר בכספים בסך של 7,500 דולר שהועברו לאחיו, על ידי העברת הכספים לאשתו של אחיו.הבעל ציין כי כספים אלו מהווים השקעה שהשקיעו הצדדים, אולם ציין בכתב הגנתו כי הצדדים הפסידו את "רוב הכסף" (כך בכתב הגנתו). הבעל ציין כי הוא: "התבייש מאשתו" לספר לה שהוא "לא יוצלח".

80. הבעל טען בכתב הגנתו כי השיב לאשתו את כל הכספים, במזומן. גם בחקירתו, טען כי הכספים הושבו במזומן, אולם לא מצאתי את גרסתו לעניין זה – אמינה. ראשית, אין בטענה כי הכספים הועברו "במזומן" כדי להוות אינדיקציה להשבת הכספים. שעה שמדובר בסכום גבוה, מצופה כי הבעל יפעל לרישום או תיעוד החזרת הכספים, או למצער יוכיח באמצעי כלשהו שאכן השיב את הכספים.

81. שנית, טענתו של הבעל כי השיב לאישה את הכספים הנ"ל לא הוכחה, כאמור לעיל, אך יש לראות בה הודאת בעל דין מצד הבעל בחוב שנוצר כתוצאה ממשיכת כספים אלו מהחשבון המשותף – בבחינת "מודה במקצת", לא כל שכן כאשר הבעל הודה שההעברה האמורה לבן משפחה שלו.

82. משכך, טענות האישה להברחות כספים נדחות, פרט לסכום של 35,000 ₪ מיום 16.6.16.

83. אשר על כן, בגין האמור,על הבעל להעביר לידי האישה מחצית מהסכום האמור לעיל, קרי 17,500 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 9.1.19 ועד לתשלום בפועל .

הברחות מצד האישה

84. בכתב ההגנה טען הבעל כי האישה הבריחה במהלך החיים המשותפים כספים למשפחתה, בשווי כולל של 21,100 ₪ בין התאריכים 15.5.16 לתאריך 16.5.17.

85. האישה טענה כי כספים אלו הושבו על ידי משפחתה לחשבון המשותף.

86. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לקבל את גרסת האישה לעניין כספים אלו, שכן סמוך לאותם המועדים העבירה משפחתה של האישה לחשבון המשותף כספים בסך של 25,000 ₪. מעיון בטענות הצדדים בעניין זה וכן מחקירתם, בפרט חקירת האישה, נראה כי העברות כספים בין האישה למשפחתה ולהיפך – הייתה חלק מההתנהלות של הצדדים. נראה, כי הגם שמדובר בבני משפחה, הרי שהכספים הנ"ל הושבו באופן הבא: ביום 9.5.16 העבירה אם האישה לחשבון המשותף סך של 10,000 ₪ וביום 15.5.16 העבירה האישה לאחותה סך של 10,000 ₪.ביום 4.7.16 הועבר לידי האישה סך של 10,000 מאחות האישה, ביום 24.3.17 הועבר לאחות האישה סך של 5,000 ₪. ביום 16.5.17 העבירה האישה לאחותה סך של 6,100 ₪ - אולם ביום 25.5.17 העבירה לה אחותה סך של 5,000 ₪.

87. אשר על כן, טענתו של הבעל בעניין הברחת הכספים הנ"ל מהאישה למשפחתה – נדחית.

הברחות לאחר מועד הקרע

88. בנוגע להעברת הכספים לאחר מועד הקרע, מצאתי לנכון לקבל את טענת האישה ולקבוע כי על הבעל להשיב לאישה מחצית מהסך של 22,800 ₪ שכן סך זה הוצא על ידו מהחשבון המשותף לאחר מועד הקרע והועבר על ידי הבעל לצרכיו האישיים, ר' לעניין זה עמוד 70 לכתב ההגנה של הבעל, פירוט ההעברות מיום 9.1.19: לעו"ד _____ (סך של 11,800 ₪) ול_____, אחיו (סך של 17,000 ₪).

89. בחקירתו (מיום 23.5.22 בעמ' 12 שורות 9-15) לא הכחיש הבעל העברות אלו, אך טען כי הן נעשו לטובת עורך דינו, ונוכח איומי האישה כי היא תרוקן את החשבון המשותף (ר' לעניין זה שורה 32: "כי היא אמרה שהיא הולכת לבזבז את כל הכסף שיש בעו"ש"). העברות אלו, לאחר מועד הקרע,ולצרכים אישיים הינן העברות שלא כדין שביצע הבעל מרכוש המשותף ועליו להשיב מחציתן לאישה.

90. איני מקבל את טענת הבעל כי העברות הכספים לידי אחיו היו לשם כיסוי חובות ב"לאומי קארד". עניין זה לא הוכח על ידו, לא על ידי מסמכים מתאימים, ולא על ידי העדת האח להוכחה כי הכספים הועברו מהאח לחברת לאומי קארד.

91. משכך, הריני מורה על הבעל להשיב לידי האישה סך של 14,400 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.1.19 ועד לתשלום בפועל .

העיכוב במתן הגט –ועיכוב פירוק השיתוף עד למתן הגט

92. האישה טענה כי הבעל התנהג בחוסר תום לב בכך שתבע פירוק שיתוף בדירה המשותפת, בעוד הוא מנע ,ומונע ממנה עד היום, קבלת גט, כך עד לעצם יום כתיבת פסק דין זה.

93. התרשמתי כי יש אמת וצדק בטענתה זו של האישה. אין חולק כי פרידת הצדדים אירעה בינואר 2019, כאשר לאורך כל ההליכים שהתקיימו בין הצדדים בפני (וגם, כפי שהובא לעיוני, במסגרת ההליכים בבית הדין הרבני) נמנע הבעל מלתת לאישה גט.

94. הימנעותו של הבעל מלתת לאישה גט, בו בזמן הו הוא תובע פירוק השיתוף בדירה וכאשר הוא מתרץ תירוצים שונים מדוע לא ייתן לאישה גט, יש בה חוסר תום לב אשר התעצם ככל שהתמשכו ההליכים:

95. בתחילה טען הבעל כי הוא "רוצה לחזור לשלום בית עם האישה", למרות הגשת תביעה לפירוק שיתוף בדירה. (ר' פרוטוקול הדיון מיום 21.11.19 בעמ' 4 שורות 13-15: "אני רוצה לחיות עם האישה ולא מעוניין להתגרש.. יש מחלוקת של כספים על הבית ולכן רוצה פירוק שיתוף").

96. אף מפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני מיום 11.7.21, אשר צורף על ידי האישה(עמ' 61 לתצהירה), עולה כי הבעל סרב להתגרש, בחוסר תום לב, כאשר הלכה למעשה הוא עותר לפירוק השיתוף בדירת הצדדים. הבעל אף טען כלפי האישה שיתגרש ממנה רק כאשר "תפסיק להיות פורייה".

97. בדיון ההוכחות האחרון, אשר התקיים מעל לשלוש שנים לאחר פתיחת ההליכים, הודיע הבעל כין אין הוא מוכן לתת לה את הגט ומכפיף את מתן הגט לפירוק השיתוף (ר' לעניין זה חקירתו בעמ' 17 שורות 25-28), משל היה הגט "חפץ שיש לסחור בו".

98. דברים אלו נאמרים ביתר שאת נוכח האלימות אשר נקט הבעל כלפי האישה הן במהלך השנים והן לאחר פתיחת ההליכים, אשר יש בהם כדי להעיד על אופיו של הבעל והשרירותיות בסירובו לתת את הגט. (נוכח הקביעות העובדתיות של כב' השופטת גרינוולד בפסק הדין בתביעת האכיפה).

99. יודגש,הבעל לא הסביר מדוע יש צורך בעיכוב הגט, או האם ישנו דין מסוים המונע ממנו לתת את הגט – כך שאני סבור כי יש בסירוב זה משום חוסר תום לב ומשום שימוש לרעה בזכות דיונית ואישית.לפיכך, ובהתאם להוראות סעיפים 5א(ג) –(ד) לחוק יחסי ממון, הריני מורה על עיכוב ביצוע פירוק השיתוף בדירה, עד למתן גט על ידי הבעל בפועל, או עד אשר הבעל ימציא לביהמ"ש אסמכתא על הפקדת כתב הסכמה מצדו למתן גט לאישה בבית הדין הרבני בו מתנהלים הליכים בין הצדדים.

100. למען הסר ספק אבהיר כי נוכח סירובו העיקש, המיתמם והשרירותי של הבעל למתן גט לאשתו, שעה שהפירוד והנתק הוא כה ארוך אשר כאמור עולה כחוסר תום לב, הרי שעד למתן הגט הבעל אינו זכאי לדמי שימוש בדירה עבור תקופת עיכוב הגט ואף יש להתחשב באמור בעניין פסיקת ההוצאות.

101. משכך, הריני מורה כי פירוק השיתוף בדירה ייעשה באופן מידי לאחר מתן הגט על ידי הבעל לידי האישה, או המצאת אסמכתא על הפקדת כתב הסכמה מצדו למתן גט לאישה בבית הדין הרבני .

102. פירוק השיתוף בדירה יבוצע, מידלאחר ביצוע האמור לעיל, בלשכת ההוצאה לפועל ובפיקוחה.

בטרם סיום

103. כזכור לצדדים, בית המשפט ניסה מספר רב של פעמים לסייע להם לסיים ההליכים בדרך מוסכמת ולמרות שהפערים בין הצדדים לא היו משמעותיים, העניין לא הסתייע. יש להצטער על כך שההליכים בין הצדדים נמשכו זמן רב ואף גבו מהם מחיר כבד. הגיעה העת שהצדדים יתגברו על משקעי העבר, יסיימו את מערכת היחסים הזוגית, כולל מתן גט, יבצעו את פירוק השיתוף ויתפנו לטפל ולסייע לילדיהם המשותפים, בצורה אחראית, כפי שנדרש מהורים מסורים.

104. בבואי לשקול את עניין ההוצאות, יש לקחת בחשבון שמחד תביעת הבעל לפירוק שיתוף התקבלה, אם כי בכפוף לסידור הגט, ומאידך, תביעת האישה נדחתה ברובה למעט רכיבים כספיים ספציפיים. כמו כן יש לקחת בחשבון את האמור לעיל בדבר חוסר תום לב של הבעל באי מתן גט מחד, ומאידך את העובדה שהאישה הגישה את תביעתה קרוב לשנתיים לאחר תביעת הבעל, עניין שגרם לעיכוב ההליך.

105. לאחר ששקלתי את כל האמור, הגעתי למסקנה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים.

ניתן היום, כ"ב אב תשפ"ג , 09 אוגוסט 2023 , בהעדר הצדדים.