פס"ד 2025 בתיק עמ"ש 4231-09-24 | ביטול הסכם שלום בית ולחילופין גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין

                                                                      פסק דין

 

השופט נפתלי שילה:

 

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 23.6.24 (כב' השופטת לורן אקוקה בתמ"ש 2542-01-23), שדחה את תביעת המערער לביטול הסכם שלום בית ולחילופין גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין.

 

א.    רקע עובדתי

 

1.     הצדדים נישאו בשנת 2003 ונולדו להם ארבעה ילדים.

 

2.     ביום 18.5.22 חתמו הצדדים על "הסכם שלום בית לחלופין גירושין" שנוסח ע"י עו"ד רפאלוב, שהמשיבה (להלן גם: האישה) פנתה אליו לצורך הכנת ההסכם, לאחר שנודע לה שהמערער (להלן גם:האיש) מצוי בקשר עם אישה זרה. ההסכם נחתם במשרדו של עו"ד רפאלוב (להלן: ההסכם הראשון). בין היתר נאמר בפתיח להסכם הראשון כי:

 

"...והואיל ויחסי בני הזוג נקלעו למשבר עמוק עד מאוד ונתגלעוביניהם חילוקי דעת,

והואיל ובני הזוג מנסים לפעול יחד כדי לנסות ולחיות בשלום בית ביניהם ולהסדיר ביניהם את יחסי הממון לעת הנישואים וחלילה במקרה של גירושין.

והואיל ואין הצדדים מוכנים לפרט מטעמי צנעת הפרט ועל מנת לשמור על כבודו של האב, אבי הקטינים, את הסיבות לחתימתם על הסכם שלום בית לחלופין גירושין.

והואיל והאישה מוכנה (ולמרות התנהגותו ומעשיו של הבעל) וכאשר טובת הקטינים לנגד עיניה לנסות ניסיון אחרון כן ואמיתי על מנת לשמור על התא המשפחתי...".

 

3.     הצדדים קבעו בהסכם הראשון שהם ישתפו פעולה לצורך שיקום הנישואין, ישתפו פעולה בטיפול זוגי, וכל אחד מהצדדים רשאי לשלוח מכתב פירוד לצד השני ללא כל תנאי ו"אין צורך בהנמקה אותקופת זמן מינימאלית מיום אישור הסכם זה",ואז הצדדים יתגרשו והוראות ההסכם בכל הנוגע לרכוש, מזונות ומשמורת ייכנסו לתוקפם (להלן: הודעת הפירוד). נקבע גם שהאיש ישלם מזונות בסך של 2,000 ₪ לכל קטין.בנוסף נקבע בסעיפים 39-41 להסכם הראשון שמיד לאחר אישור הסכם זה, יעביר האיש את חלקו בדירה (מחצית) ע"ש האישה ויחתום על כל מסמך הנדרש לביצוע ההעברה. שני הצדדים חתמו על בקשה לאישור ההסכם הראשון וצירפו אותו לבקשה.

 

4.     ביום 20.5.22 הגיעו הצדדים שוב למשרדו של עו"ד רפאלוב וחתמו על נוסח מתוקן של ההסכם (להלן: ההסכם או ההסכם המתוקן). בהסכם זה נקבע שסכום המזונות עבור כל קטין יועלה ויעמוד על 3,000 ₪. כמו כן, התווסף סעיף נוסף, סעיף 42, שבו נאמר כי: "המשכנתא אשר רובצת על הדירה תעבור על שם הבעל ותשולם על ידו".

 

5.     ביום 26.5.22 התקיים דיון בבקשה לאישור ההסכם שבו השתתף גם ב"כ האישה עו"ד רפאלוב. בפתח הדיון הצהיר עו"ד רפאלוב, לאור העובדה שהצדדים ביקשו לאשר את ההסכם המתוקן ולא את ההסכם הראשון שצורף לבקשה לאישור ההסכם, כי: "אני מציג הסכם מתוקן והתיקונים סומנו בקו תחתון למען הנוחיות". האיש הצהיר כי: "אני התייעצתי עם עו"ד רפאלוב, יודע שהייתה לי אפשרות לקבל את הייעוץ מכל עו"ד אחר". הצדדים הבהירו לפרוטוקול ביחס לסעיפים העוסקים בהעברת חלקו של האיש בדירה ע"ש האישה כי: "מוסכם כי הביצוע של  ההסכם יבוצע כבר עתה ועם אישור ההסכם וללא קשר למועד הפירוד". המבקש הצהיר כי: "אני מבין את האמור בסעיפים 39-42" ועו"ד רפאלוב ציין כי: "היום הם ילכו לבנק לטובת סידור האמור מול הבנק. במקרה של העדר הסכמה של הבנק הממשכן, ההסכם יחייב במעמד של פירוק שיתוף". האיש אף הצהיר שהוא מתכנת מחשבים ושכרו הוא בין 15,000 ₪ ל – 18,000 ₪ נטו לחודש.

 

6.     לאחר שבית המשפט קמא הקריא לצדדים את עיקרי ההסכם והצדדים הצהירו שחתמו עליו מרצון חופשי והם "מבינים את תוכנו, את מהותו ואת התוצאות הנובעותממנו", ובית המשפט שוכנע שהצדדים חתמו על ההסכם "מרצונם הטוב והחופשי, ללא שום כפייה, לחץ או השפעה רעה, ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו", אישר בית המשפט את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין.

 

7.     למחרת, פנו הצדדים לייעוץ זוגי אצל הרב עמר. לטענת האישה, מיד לאחר פגישת הייעוץ, ולאחר שהיא הבינה מדברי האיש בפגישת הייעוץ שהוא לא שינה דרכיו וימשיך את קשריו עם האישה הזרה ולאחר שלטענתה הוא היה אלים כלפיה, היא ביקשה ממנו לעזוב את הדירה והאיש עבר להתגורר בבית אמו. ביום 6.6.22 שלחה האישה באמצעות ב"כ הודעת פירוד לאיש וביקשה שישלים את הליכי העברת חלקו בדירה על שמה בהתאם להסכם ויתחיל לשלם מזונות.

 

8.     למחרת, ביום 7.6.22, חתם האיש במשרדו של ב"כ האישה עו"ד זלצר על שטרי מכר להעברת זכויותיו בדירה ע"ש האישה, וכן חתם בו ביום על בקשה לרישום הערת אזהרה ועל ייפוי כוח בלתי חוזר הממנה את ב"כ האישה לצורך העברת מלוא זכויותיו בדירה ע"ש האישה.  

 

9.     ביום 1.1.23 הגיש האיש תביעה לביטול ההסכם. לטענתו, ההסכם נחתם בחוסר תום לב, תוך הפעלת לחץ לא לגיטימי עליו, תוך הטעייה, מרמה ואיומים והוא הופר ע"י האישה מיד עם חתימתו ובתוך 24 שעות מהמועד שניתן להסכם תוקף של פסק דין. לטענתו, לא הייתה לו גמירות דעת כשחתם על ההסכם, הוא לא הבין את משמעותו ולא ניתנה לו אפשרות להיוועץ עם עורך דין.

 

10.  האיש טען שהאישה תכננה להשתלט על רכוש הצדדים וחתימת ההסכם הייתה מזימה שלה והיא מעולם לא התכוונה באמת לתת ניסיון לשלום בית. לטענתו, האישה לקחה אותו לעו"ד רפאלוב שהציג את עצמו כמייצג את שניהם והיא דרשה ממנו לחתום על ההסכם ואם לא יעשה כן, היא תפריד בינו לבין הילדים ותפרסם שהוא בגד בה, והדבר יוביל לנידויו מהקהילה החרדית שהם חיים בה. האיש טען גם, שאף השינויים שהוכנסו בהסכם המתוקן נעשו מבלי שהוסברו לו, ללא שניתן לו לקרוא את ההסכם המתוקן וללא שהיה מודע לשינויים שנערכו. לטענת האיש, הוא סבר שעו"ד רפאלוב דאג לאינטרסים של שני הצדדים והוא הנחה אותו להשיב בחיוב לשאלות בית המשפט, על מנת שההסכם יאושר והוא אמר לו שההסכם חסר משמעות והעברת זכויותיו בדירה לאישה היא טכנית בלבד, שכן הם ימשיכו להתגורר יחדיו. לדברי האיש, במעמד אישור ההסכם הוא הוטעה ולא היה מודע לשינויים שנערכו בהסכם הראשון וכבר בחלוף 24 שעות ממועד אישור ההסכם, הודיעה לו האישה לאחר פגישת ייעוץ אחת, שהיא מעוניינת להתגרש ודרשה ממנו באותו היום לעזוב את הבית.

 

11.  האישה טענה שיש לדחות את התביעה. לדבריה, למרות שהיא גילתה על הבגידה של האיש, לאחר התייעצות, היא הסכימה לתת סיכוי נוסף לחיים משותפים בטרם שייפרדו ולכן הצדדים חתמו על ההסכם הראשון. לטענתה, האיש הבין היטב את משמעות ההסכם ולא הייתה כל הטעייה או עושק מצידה. שניהם אנשים משכילים, האיש הוא מתכנת מחשבים וברור שהוא הבין את ההסכם וחתם עליו מרצונו. לדבריה, תנאי ההסכם גובשו ע"י הצדדים יחדיו והם הגיעו לעו"ד רפאלוב לאחר שסיכמו בעצמם את עקרונותיו. למחרת היום שבו אושר ההסכם, הצדדים פנו לרב עמר לייעוץ ואולם באותו מפגש האיש טען שהוא עדיין מאוהב באישה הזרה ואינו אוהב את האישה והוא הסכים לעבור להתגורר בבית אמו. לטענתה, היא הייתה מעוניינת בשלום בית ואולם האיש לא שינה דרכו והמשיך לנהל רומן עם האישה הזרה. אף לאחר שהאיש עזב את הדירה, הוא שיתף פעולה עם הבנק ופעל להעברת זכויותיו בדירה על שמה ומכאן שהוא קיבל והסכים לתנאי ההסכם וביצע אותם באופן מלא.

 

12.  בית המשפט דחה בפסק דינו את תביעה האיש (להלן: פסק הדין) ואולם האיש לא השלים עם פסק הדין והגיש את הערעור שלפנינו.

ב.     תמצית פסק הדין

 

1.     על פי הפסיקה, לא בנקל יבוטל פסק דין שניתן בהסכמה. האיש לא זימן לעדות את עו"ד רפאלוב שלטענתו אמר לו אמירות לפיהן ההסכם חסר משמעות. מפרוטוקול דיון אישור ההסכם עולה כי: "בית המשפט התעכב דווקא על אותם סעיפים שנטען כי הם מקפחים את התובע ועליהם הסכים מתוך לחץ וכפייה. בית המשפט הקריא את הוראות ההסכם ובדק עם התובע בעצמו כי מבין את משמעות הדברים על אף הכותרת לפיה מדובר ב"הסכם שלום בית לחילופין גירושין".

 

2.     הנטל להוכיח את עילות התביעה מוטל על האיש. האיש נשען על עובדה אחת משמעותית והיא פרק הזמן הקצר שחלף בין מועד חתימת ההסכם לבין המועד שבו הודיעה האישה על רצונה להיפרד. לשיטתו, פרק הזמן הקצר מלמד על היעדר כוונה אמיתית לשלום בית ולכן ההסכם לא תקף ויש לבטלו מחמת שהוא נכרת בשל חוסר תום ליבה של האישה ומתוך הטעייתו בדבר רצונה בשלום בית, כשכל כוונתה הייתה לנשלו מרכושו. טענה זו לא הוכחה.

 

3.     היעדר ייצוג כשלעצמו, אין בו כדי להביא לביטולו של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין. עדותו של האיש שהוסבר לו ע"י ב"כ האישה שההסכם חסר משמעות לאחר שהחליטו על שלום בית, "עמומה ואף בעלת סתירה פנימית". ברור שהאיש הבין שעו"ד רפאלוב לא משמש גם כעורך דינו והוא הצהיר בדיון שהוא מודע לכך ובחר שלא ליטול ייעוץ משפטי נפרד. אם ההסכם חסר משמעות, מדוע הוא נערך והתבקש לתת לו תוקף של פסק דין? לא הוכח שמי מהצדדים סבר שלהסכם אין משמעות.

 

4.     מעדות האישה ואביה עלה שעו"ד רפאלוב סייע רק בעריכת ההסכם עד לאישורו בבית המשפט והקשר עם בא כוחה הנוכחי של האישה נעשה רק לאחר הפרידה. "עריכת ההסכם לא הייתה חלק מתוכנית גדולה של הנתבעת לנשל את התובע מרכושו במסגרת הסכם גירושין המסווה כהסכם שלום בית אלא לטובת שלום בית אמיתי".

 

5.     טענת האיש שלא הבין שמדובר גם בהסכם גירושין ולא בהסכם לשלום בית, מנוגדת ללשון ההסכם, ובמיוחד שיש בו הוראות שנכנסות לתוקף מיד עם אישור ההסכם כמו העברת זכויותיו בדירה ע"ש האישה. "הוכח כי הנתבעת פעלה בהתאם להוראות ההסכם וללא דיחוי, עת פנתה יחד עם התובע כבר ביום למחרת שקיבל ההסכם תוקף של פסק דין ליעוץ זוגי". האיש לא הוכיח שנעשה מצדו ניסיון לשלום בית אחרי אישור ההסכם ומאחר שהוא לא זימן לעדות את האישה הזרה, "לא מצאתי לתת אמון בטענתו כי הקשר נגדע לטובת שלום בית עם הנתבעת".

 

6.     האיש אישר בחקירתו שהבין את הוראות ההסכם מאחר שהיה מעוניין בשלום בית והוא חתם על ההסכם "בראש שקט". לטענתו, דבריו בתביעתו לפיהם הוא חתם על ההסכם תחת לחץ ואיומים נאמרו רק בעצת עורך דינו ובחקירתו דבריו נשמעו "מגומגמים ומהוססים". טענות האיש לפיהןהאישה זממה לנשלו מכל הרכוש וכי הקשר בינו לבין האישה הזרה הייתה תוכנית של האישה "הועלו בעלמא, לא הוכחו כלל וכלל ואותה אישה זרה אף לא הוזמנה לעדות". כל תשובותיו של האיש בנוגע לאישה הזרה "היו ניסיוןלהתחמק ממתן תשובות ברורות". תשובותיו בחקירתו אף היו מנוגדות לתצהירו כשהוא "מנסה להרחיק אותו מהאירועים והמשבר במערכת היחסים עם הנתבעת ולגמד את חלקו שכן אחרת, מתמוטטת כל הטענה של התובע למצג שווא מצד הנתבעת". כשהאיש נשאל בחקירתו האם יסכים שיינתן צו שיומצאו המועדים שהוא דיבר עם האישה הזרה ומשך הזמן של השיחות שלו עמה, הוא סירב ואמר שהוא "לא מוכן לערב פרטים אישיים בכל זה".

 

7.     גרסת האיש לפיה ההיכרות בינו לבין האישה הזרה נוצרה בידי האישה על מנת לנשלו מרכושו נגועה בסתירה פנימית. שהרי, מחד האיש טוען שההיכרות החלה בתחילת שנת 2022 ובאותה נשימה הוא טוען שהאישה גילתה על הקשר הזה רק ביום 23.4.22 כשהיא חשפה את המסרונים שהוחלפו בינו לבין האישה הזרה.

 

8.     התנהלות הצדדים מלמדת שדווקא האישה ביקשה לפעול על פי ההסכם לטובת שלום הבית ופנתה מיד ליועץ זוגי. מעדותה עולה שמטרת ההסכם הייתה להבטיח שהאיש יישאר עמה ולמנוע את עזיבתו לטובת האישה הזרה. בייעוץ הזוגי שאליו פנו הצדדים מיד לאחר אישור ההסכם נשבר שוב האמון בין הצדדים והאיש לא פעל על פי ההסכם ולא עשה דבר למען השגת שלום בית. האישה העידה שמיד לאחר שניתן תוקף של פסק דין להסכם, קיים האיש קשר עם האישה הזרה ובשל וויכוח שפרץ ביניהם בתום הפגישה אצל היועץ הזוגי, "החלה גם אלימות כלפיה כשהתובע זורק עליה חפצים ובשל החשש מהתדרדרות המצב, ביקשה ממנו שיעזוב...על המשמעות העמוקה שנתן התובע לקשר עם אותה אישה זרה והרגש שפיתח כלפיה למדה הנתבעת לאחר החתימה על ההסכם והמשבר אף העמיק והניסיון לשלום בית נכשל כך שלא השתכנעתי כי לתובע עצמו הייתה כוונה אמיתית לשלום בית... מעשיו דווקא לאחר ההסכם מלמדים כי השלים עם הפרידה באופן מידי ולא פעל על מנת לפייס את הנתבעת ברגע כאבה על גילוי דבר אהבתו של התובע לאותה אישה זרה והתנהגותו האלימה כלפיה לא השתנתה".

 

9.     האיש עזב את הדירה ועבר לבית אמו. האיש חתם ביום 7.6.22 על שטרות מכר, בקשה לרישום הערת אזהרה וייפוי כוח בלתי חוזר לצורך העברת הדירה ע"ש האישה. "שוכנעתי כי דווקא הנתבעת היא זו שהאמינה כי ההסכם יביא את התובע לרצות את חיזוק הקשר ולהשלים עמה אולם הפגיעה הייתה כה עמוקה והעמיקה לאחר החתימה על ההסכם, עת הבינה את משמעות הקשר של התובע עם אותה אישה עד כדי הבנה כי גם בהוראות ההסכם אין כדי לקדם שלום בית".

 

10.  אמו של האיש אישרה בעדותה שהאישה הודיעה לה לאחר אישור ההסכם שהאיש יעבור לשהות אצלה בתקופה הקרובה לזמן מה ושני הצדדים הציגו לה את הפרידה כאירוע זמני. סמיכות הזמנים בין אישור ההסכם למשלוח הודעת הפירוד "אינה יכולה להוות ראיה יחידה המצדיקה התערבות בית המשפט בהוראות ההסכם.." עדותה של האישה ביחס לאירועים שאירעו לאחר אישור ההסכם "אמינים ומקובלים עלי. כך גם לא מצאתי כי התובע עצמו ביקש את שלום הבית מאת הנתבעת ולמעשה השלים עם הפרידה עוד קודם שהנתבעת עצמה השלימה עמה".

 

11.  האיש לא הצליח להוכיח שהייתה הטעייה מצידה של האישה או חוסר תום לב המצדיקים את ביטול ההסכם ולכן יש לדחות את התביעה ולחייב את האיש בהוצאות בסך של 35,000 ₪.

 

ג.     תמצית טענות המערער

 

1.     בדיון שבו אושר ההסכם ציין ב"כ האישה שהשינויים בין ההסכם הראשון להסכם המתוקן סומנו בקו תחתון. ברם, התברר שהסעיף לפיו האיש צריך להמשיך לשלם את מלוא תשלומי המשכנתא לא סומן בקו תחתון והמערער הוטעה.

 

2.     המו"מ להסכם נערך בחוסר תום לב מצד המשיבה, שמעולם לא התכוונה לקיים את ההסכם והחליטה להיפרד מהמערער עוד טרם שההסכם נוסח. לפיכך, ההסכם בטל עקב חוסר תום לב בניהול מו"מ. לפחות יש לבטל את אותם תיקונים והוספות שלא סומנו בקו תחתון בהסכם. טעה ביהמ"ש שלא בחן כלל את תום ליבה של המשיבה במהלך המו"מ ולא התייחס לראיות המערער. קיימת הודאת בעל דין מטעם המשיבה שהודתה בסעיף 37 לכתב הגנתה שהיא החליטה על סיום הנישואין כשגילתה שהמערער מנהל קשר רומנטי מחוץ לנישואין, עוד טרם שפנתה לעריכת הסכם ה"שלום בית" לכאורה. האישה אישרה בחקירתה שדבריה אלו שנכתבו בכתב ההגנה נכונים. ביהמ"ש קמא התעלם מהודאת בעל דין זו של המשיבה.

 

3.     מטרת האישה בעריכת ההסכם הייתה להוציא מהאיש את כל רכושו ולעשות עושר על גבו, במסווה של "הסכם שלום בית", תוך שהיא מאחזת את עיני המערער. האישה ניסחה הסכם שמעולם לא התכוונה לקיימו. גם אביה של האישה העיד שכבר בחודש יולי 2021, עשרה חודשים לפני עריכת ההסכם, החליטה האישה שהנישואין הסתיימו לאור אלימותו של האיש כלפיה.

 

4.     האישה העידה שבהסכם שכר הטרחה שהיא חתמה עם עו"ד רפאלוב היו שני שלבים: הראשון עריכת ההסכם והשני טיפול בגירושין ובמזונות. אף עובדה זו לא זכתה כלל להתייחסות בפסק הדין. עוד טרם חתימת ההסכם, שאלה המשיבה את עו"ד רפאלוב על ההוצאות הקשורות ל"המשך" דהיינו לגירושין ולמזונות. עובדה זו מעידה שמעולם לא הייתה לאישה כוונה לקיים את ההסכם ולנסות שלום בית וביהמ"ש קמא התעלם מכך.

 

5.     המשיבה לא הציגה את ההבנות שלטענתה היא גיבשה עם האיש ונכתבו בכתב ידה טרם שנחתם ההסכם הראשון וחוסר ראייתי זה היה צריך לזקוף לחובתה. יש גם לזקוף לחובתה של האישה את העובדה שלא זימנה לעדות את עו"ד רפאלוב שיתמוך בגרסתה, במיוחד כשאביה העיד שהסכם שכר הטרחה עמו נחתם גם לעניין הגירושין.

 

6.     השינויים שבוצעו בהסכם הראשון מעידים שלא הייתה בכוונת המשיבה לקיימו. שהרי, אם היא התכוונה לשלום בית, מדוע העלתה את סכום המזונות בהסכם המתוקן ל – 3,000 ₪ לקטין? בנוסף, בדיון אמר ב"כ המשיבה שהשינויים בין ההסכם הראשון להסכם המתוקן סומנו בקו תחתון ואולם התברר שכמה שינויים משמעותיים לא סומנו בקו תחתון. בהסכם המתוקן הוספו המילים "וללא תשלום לאישה"בנוגע להעברת הדירה ע"ש האישה, ללא שסומן קו תחתון תחת מילים אלו וכך הביאה האישה את האיש לחתום במרמה ובחוסר תום לב על ההסכם בו הוא מוותר על חלקו בדירה. ביחס לתיקון זה לא הייתה למערער גמירות דעת. גם מתחת לסעיף 42 להסכם, בו נקבע שהאיש ימשיך לשלם את מלוא תשלומי המשכנתא על הדירה, לא סומן קו תחתון והמערער לא היה מודע לקיומו ולכן לא הייתה לגביו גמירות דעת מצדו. תיקונים אלו הוסתרו ובהמ"ש קמא התעלם מכך. סעיפים אלו הם סעיפי עושק והדבר מעיד שכוונת האישה הייתה לעשוק את המערער בגירושין מידיים.

 

7.     בית המשפט נוטה לא לבטל הסכם שהוא עצמו אישר. ביהמ"ש קמא נמצא למעשה במצב של ניגוד עניינים ולאדם יש נטייה לאשש את אמונותיו הקודמות. לכן, ביהמ"ש קמא התעלם מהראיות החזקות המוכיחות שהמשיבה ניהלה מו"מ לחתימת ההסכם בחוסר תום לב טרם חתימת ההסכם. במקרה דנן, לא מתבקש להתערב בממצאים עובדתיים אלא להתחשב בראיות שלא נבחנו ע"י ביהמ"ש קמא ולכן הוא הגיע למסקנות שגויות.

 

8.     לאור האמור יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין, לתת פסק דין חדש על בסיס הראיות המלאות ולהורות על ביטול ההסכם או להשיב את התיק לבית המשפט קמא תוך מתן הנחיות על מנת להתגבר על "הטיית האישוש".לחילופין, יש לבטל את סעיפים 41-42 להסכם שמתחתם לא הושם קו תחתון והם הוספו להסכם הראשון בהסתר ובמרמה על מנת לעשוק את המערער,ולגביהם לא הייתה כלל גמירות דעת מצד המערער. בנוסף, יש לחייב את המשיבה בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.     

 

ד.     תמצית טענות המשיבה

 

1.     המערער הציג על דוכן העדים גרסה שונה בתכלית מהגרסה שהציג בכתב התביעה ובתצהירו. בתביעתו ובתצהירו הוא טען לאיומים, הפעלת לחץ כבד, ועוד טענות לפיהן המשיבה כביכול כפתה עליו לחתום על ההסכם ובעדותו הוא חזר בו לגמרי מטענות אלו וטען שעורך דינו אמר לו לטעון טענות אלו ואולם הוא חתם על ההסכם "בראש שקט". בערעור מטיל המערער את יהבו על טענת חוסר תום לב במשא ומתן וזונח את טענת האיומים, הלחץ והכפייה.

 

2.     ההסכם נערך לאור הגילוי של המשיבה אודות הקשר של המערער עם האישה הזרה ומטרתו הייתה להחזיר את האמון בין הצדדים. העובדה שהאיש התנגד שיומצאו פרטים אודות כמות השיחות ומועדי השיחות שניהל עם האישה הזרה לאחר אישור ההסכם, מלמדת שהאיש המשיך את הקשר עם האישה הזרה אף לאחר אישור ההסכם. לפיכך, משהמערער בחר לפגוע בליבת ההסכם, הוא אחראי לכך שהאישה החליטה לשלוח הודעת פירוד ולהתגרש. האישה גם העידה שלאחר חתימת ההסכם היא ראתה את האיש יושב עם האישה הזרה מחוץ למקום עבודתו. המערער בהתנהלותו, גרם למימוש אפשרות הגירושין על פי ההסכם.

 

3.     הסעד במקרה של חוסר תום לב במשא ומתן אינו ביטול ההסכם אלא לכל היותר מדובר בעילה לפיצויים. מי שהתנהג בחוסר תום לב היה דווקא המערער, שהתברר שמלכתחילה לא חשב לקיימו והוא רצה להמשיך את הקשר שלו עם האישה הזרה.

 

4.     חיי הנישואין של הצדדים ידעו עליות ומורדות. אין ללמוד מסעיף 37 לכתב ההגנה שהאישה רצתה מלכתחילה להתגרש. היא רצתה זאת סמוך לאחר שגילתה את הקשר של האיש עם האישה הזרה ואולם מאחר שהיו להם ארבעה ילדים והצדדים חוזרים בתשובה, היא החליטה לתת הזדמנות לשלום בית ועקב כך הם החליטו לחתום על הסכם שכולל גם אפשרות של שלום בית וגם אפשרות של גירושין. המערער מתעלם מיתר סעיפי כתב ההגנה שבו פורטו טענות אלו ולא ניתן להיתלות בסעיף בודד אחד. האיש נטל סיכון והמשיך את הקשר שלו עם האישה הזרה אף לאחר אישור ההסכם ואין לו להלין אלא על עצמו כשהמשיבה החליטה להתגרש. המערער העיד שלאחר פגישת הייעוץ שנערכה למחרת יום אישור ההסכם, האישה אמרה לו שהיא נפגעה עמוקות מהאופן שהוא דיבר על האישה הזרה, כשהביע חום ואהבה כלפיה.

 

5.     הצדדים התגרשו והמערער השלים עם הוראות ההסכם והעביר את הדירה ע"ש האישה לאחר שקיבל את הודעת הפירוד. אילו סבר שרומה, היה מקים קול צעקה ומסרב להעביר אליה את הדירה והיה אף מסרב להעניק לאישה גט.

 

6.     אביה של האישה ידע שההסכם כולל שתי אפשרויות (שלום בית וגירושין) והוא רצה לדעת מה כלול במחיר הטיפול של עו"ד רפאלוב אם יוחלט על גירושין. גם האישה העידה שעו"ד רפאלוב אמר לה שהוא מבקש 80,000 ₪ כשכר טרחה לאחר אישור ההסכם ולאחר שהתברר שהמערער ממשיך את קשריו עם האישה הזרה והאישה החליטה שהיא מעוניינת להתגרש.

 

7.     מפרוטוקול דיון אישור ההסכם עולה במפורש שהצדדים הסכימו על העברת הדירה ע"ש האישה מיד ללא קשר למועד הפירוד. המערער הבין היטב את תנאי ההסכם, לרבות ביחס לדירה.

 

8.     המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח שקיימת עילה לבטל את ההסכם. לכן, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

ה.    דיון והכרעה

 

1.     הלכה היא כי: "אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות ובקביעת עובדות שקבעה ערכאה דיונית, אלא במקרים חריגים. כלל זה מבוסס על הרציונל לפיו הערכאה הדיונית התרשמה באופן בלתי אמצעי מן העדויות ועל כן יש לה יתרון על פני ערכאת הערעור אשר מתרשמת מהן באופן עקיף בלבד" (רע"א 9304/17 פלוני נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (4.1.2018)).

 

כפי שנקבע בע"א 6798/16לייבוביץ נ' יורש(26.9.2017):

 

"כידוע, אין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הערכאה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים".

 

2.     במקרה דנן, אין הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של ביהמ"ש קמא, אשר שמע את העדים, התרשם מהם באופן בלתי אמצעי וקבע ממצאי עובדה ומהימנות.

 

3.     המערער טוען שביהמ"ש קמא התעלם מחוסר תום ליבה של המשיבה במו"מ לקראת ההסכם ומהודאת בעל דין מצדה, לפיה היא החליטה שרצונה להתגרש מהמערער מיד לאחר שגילתה שיש לו קשר עם האישה הזרה ולא היה לה כל רצון אמיתי בשלום בית.

 

4.     המערער מתבסס על דברי המשיבה בסעיף 37 לכתב ההגנה שבו היא טענה כי: "...לאחר שהנתבעת גילתה כי התובע מנהל קשר רומנטי מחוץ לנישואין, הנתבעת החליטה כי נישואיה הסתיימו, הנתבעת הודיעה מפורשות לתובע כי היא דורשת הסכם ואכן הצדדים הגיעו להסכם...". בכל הכבוד, לא ניתן ללמוד מדברים אלו שהאישה פעלה בחוסר תום לב שעה שיזמה חתימה על הסכם לשלום בית ולחילופין לגירושין. כפי שנקבע בפסק הדין, לאחר שהאישה גילתה את הקשר של האיש עם האישה הזרה, היא רצתה להתגרש ואולם היא רצתה לתת סיכוי לשלום בית ולכן הצדדים הסכימו לחתום על הסכם שיעגן את התנאים לשתי האפשרויות: שלום בית ואם הוא ייכשל, גירושין. דברים אלו פורטו במפורש בסעיפים נוספים בכתב ההגנה (39-43) ולא ניתן לבודד את סעיף 37, ולהתעלם ממכלול טענות האישה וגרסתה המלאה.

 

5.     האישה הסבירה בעדותה מדוע היא בחרה לנסות שלום בית וגם להבטיח את זכויותיה למקרה שלא יהיה מנוס מגירושין. לדבריה: "אני רציתי שיהיה לי ביטחון, שהוא יהיה איתי. הוא רצה לעזוב אותי בשביל אישה אחרת...שהוא יבין שהוא צריך לחזור בתשובה, שהוא צריך להבין שהוא צריך להיות עם המשפחה שלו, עם הילדים שלו" (עמ' 83 שורות 13-26)...כל ההסכם כביכול היה כאילו ליצור ביטחון כביכול בבית, שיסתדרו הדברים. אנחנו לא תכננו להתגרש, אני לא תכננתי להתגרש ממנו" (עמ' 91 שורות 29-30). דהיינו, עריכת ההסכם נעשתה בתום לב וללא כל כוונה לעשוק את האיש. כוונתה של האישה הייתה ליצור למערער תמריץ חיובי לעזוב את האישה הזרה ולנסות לחזור לשלום בית על מנת למנוע את פירוק המשפחה. המערער הודה שקיבל לידיו את ההסכם הראשון (עמ' 32 שורות 25-26) ולכן היה סיפק בידו לעיין בו ולהתייעץ לגביו טרם שהוא אושר. העובדה שהאישה לא שמרה את המסמך שעליו העלו הצדדים על הכתב את עקרונות ההסכם בכתב ידה, לא צריכה להיזקף לחובתה. זאת, מאחר שכפי שהיא הסבירה בחקירתה, היא לא שמרה מסמך זה מאחר שלא חשבה שתזדקק לו וכלשונה: "מי שומר? מי חושב לשמור? אני לא חשבתי שאני אבוא לפה, אני חשבתי שיהיה לנו שלום" (עמ' 77 שורות 29-30).

 

6.     העובדה שעו"ד רפאלוב ביקש מהאישה שכ"ט בסך של 10,000 ₪ עבור עריכת ההסכם וסך של 80,000 ₪ לצורך טיפול בגירושין ובמזונות, לא מלמדת שלאישה לא הייתה כוונה אמיתית לנסות לחיות בשלום בית כפי שנקבע בהסכם. אדרבא, פיצול תעריף שכר הטרחה לשני מרכיבים מלמד שאכן בתחילה האישה סברה בתום לב שיש סיכוי לשלום בית ולכן שולם לעו"ד רפאלוב רק שכר טרחה עבור עריכת ההסכם. המערער לא זימן את עו"ד רפאלוב לעדות ולא הגיש את הסכם שכר הטרחה שנערך בין עוה"ד לבין האישה, כך שסברתו שמראש האישה התכוונה להתגרש ולא רצתה כלל בשלום בית, לא הוכחה. עדותו של עו"ד רפאלוב היא עדות מפתח להוכחת טענות המערער לפיה האישה התכוונה מראש רק להתגרש וטמנה לו "מלכודת דבש" בדמות ניסיון לשלום בית. כפי שנקבע בצדק בפסק הדין, אי זימונו ע"י האיש פועל לחובתו. המערער אף לא ביקש שעו"ד רפאלוב ימציא לו את הסכם שכר הטרחה שנכרת בינו למשיבה וגם עובדה זו, פועלת לחובתו של המערער.בנוסף, האישה העידה שדרישת עו"ד רפאלוב לתשלום שכ"ט בסך של 80,000 ₪ היתה אחרי שהיא גילתה שגם לאחר אישור ההסכם, האיש ממשיך להיות בקשר עם האישה הזרה (עמ' 96 שורה 15). גם אביה אישר עובדה זו בחקירתו (עמ' 107 שורות 31-32).

 

7.     אכן, כמה מהשינויים שנערכו בהסכם הראשון לא סומנו בקו תחתון בהסכם המתוקן, בניגוד להצהרתו של  עו"ד רפאלוב בדיון אישור ההסכם. ברם, עובדה זו לא מוכיחה שהמערער לא הבין ולא ידע על השינויים. שהרי, כעולה מפרוטוקול הדיון בבקשה לאישור ההסכם, בית המשפט התייחס במפורש לשינויים המהותיים שתוקנו בהסכם, הן ביחס להעברת מלוא הזכויות בדירה ע"ש האישה תוך חיובו של האיש לפרוע את מלוא המשכנתא והן ביחס לסכום המזונות. שהרי, הצדדים הצהירו כי: "באשר לסעיף 38 – מדובר ב – 1,000 ₪ תוספת עבור 3 קטינים. באשר לסעיפים 39 ו – 40 – מוסכם כי הביצוע של העברה יבוצע כבר עתה ועם אישור ההסכם וללא קשר למועד הפירוד". המערער אף הצהיר במפורש כי: "אני מבין את האמור בסעיפים 39-42" ועו"ד רפאלוב ציין שהצדדים ילכו לבנק להסדיר את שנקבע בהסכם ביחס לתשלום המשכנתא. מכאן, שהמערער הבין והיה מודע היטב לכך שעל פי ההסכם זכויותיו בדירה עוברות מיד עם אישור ההסכם לאישה, ללא קשר להצלחת הניסיון לשלום בית והצדדים יפעלו בבנק להסדיר את הדרוש לצורך העברת חיובי המשכנתא על שמו של המערער בלבד. אם המערער לא הבין ולא הסכים לתנאים אלו מדוע לא הזדעק והתנגד במהלך הדיון לאישור ההסכם? מדוע לא טען שזה לא מה שסוכם? ברור שהמערער הבין היטב את משמעות ההסכם, לרבות התיקונים שהוספו לו והסכים בדעה צלולה ובנפש חפצה לכל האמור בהסכם.

 

8.     אכן, בין המועד שבו אושר ההסכם לבין המועד שבו ביקשה המשיבה מהמערער לעזוב את הדירה עבר רק יום אחד. ברם, עובדה זו לא מלמדת שהאישה תכננה "לעקוץ" את האיש ולא התכוונה באמת ובתמים לנסות לחזור לחיי שלום בית. אדרבא, כפי שקבע בצדק ביהמ"ש קמא שמצא את עדות האישה אמינה, הדברים שאמר המערער אצל היועץ הזוגי יום למחרת אישור ההסכם והתנהגותו האלימה כלפי האישה, לימדו באופן ברור ומובהק שהוא לא מעוניין כלל בשלום בית ולכן אין לו להלין אלא על עצמו שתוך זמן כה קצר האישה שלחה לו הודעת פירוד.

 

9.     בחקירתה, האישה הסבירה את השתלשלות העניינים החל מפגישת הייעוץ שהתקיימה למחרת אישור ההסכם ועד למשלוח הודעת הפירוד. לדבריה: "...והוא המשיך לסמס לה, באותו יום שבאתי מהפסק דין, מפה המשיך לדבר אתה (עמ' 77 שורות 32-24)...הוא הסתמס אתה...ואני רואה שהוא מדבר אתה (עמ' 84 שורות 24-26)...אצל הרב עמר אני לא דיברתי, הוא רק דיבר, הוא אמר איך הוא אוהב אותה...הוא רואה את הבנות שלה, רואה את הבית שלה, אוכל אצלה, היא באה אליו לעבודה...אחרי ההסכם ביום שישי הוא מספר לרב עמר מה היה לפני...אני כעסתי, הייתי בסערת רגשות, את יודעת מה זה לשמוע שהוא אומר שהוא אוהב אותה אבל לא אוהב אותי?...חזרנו לקראת 1 משהו כזה... ואז הוא התחיל לזרוק עלי חפצים. נייר טואלט, בובה...הוא זרק עלי דברים" (עמ' 85 שורות 19-33)..."קיבלתי מכה...הוא זרק עלי חפצים...הוא התחיל לזרוק עלי נייר טואלט...אני התקשרתי לאמא שלו, אמרתי לה, תקשיבי, הוא מתחיל לזרוק עלי דברים...התקשרתי לרפאלוב, אמרתי לו, תקשיב, הוא מרים עלי ידיים, הוא זורק עלי...ילדים כבר מסתכלים, כולם מסתכלים עליו שאני לא מגיבה לו, והוא זורק עלי דברים" (עמ' 86 שורות 2-32). האיש אישר בחקירתו שבפגישת הייעוץ רק הוא דיבר ולא האישה (עמ' 15 שורות 30-31 ועמ' 36 שורות 7-8) והוא לא הסכים שיונפק תדפיס מחברת הסלולר שיפרט מתי הוא שוחח עם האישה הזרה לאחר אישור ההסכם וכמה זמן נערכו השיחות, היות שהוא לא רצה "לערב פרטים אישיים בכל זה" (עמ' 20 שורות 12-16). בדין זקף ביהמ"ש קמא עובדה זו לחובתו ואין סיבה להתערב בפסק הדין שאימץ את עדות המשיבה ומצא אותה אמינה, בניגוד לעדות המערער.

 

10.  בצדק טוענת המשיבה שבמקרה דנן חלה "חזקת השקר" על עדות המערער, היות שהוא לא אמר אמת בנושא מרכזי בהליך. כפי שנקבע בפסק הדין, האיש הודה שאין אמת בטענותיו בתביעתו שהוא חתם על ההסכם עקב איומים וכפייה והוא הודה שחתם על ההסכם "בראש שקט". כפי שנקבע בע"א 765/18 חיון נ' חיון (1.5.19): "שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות".

 

11.  משהמערער החל לנקוט באלימות פיזית כלפי האישה ולזרוק עליה חפצים, תוך שהוא ממשיך בקשר עם האישה הזרה, ברור לחלוטין מדוע האישה החליטה שאין כל סיכוי לשלום בית ופני האיש לגירושין. כפי שהעידה האישה: "אני הוצאתי אותו מהבית כי הוא התחיל להרים עלי דברים. כמה אפשר?...אם הוא לא היה זורק עלי נייר טואלט ודברים, לא הייתי מוציאה אותו...בגלל האלימות אמרתי לו לצאת. פחדתי שביום שבת הוא ירביץ לי כי אני כעסתי" (עמ' 94 שורות 19-34). יצוין שלדברי האישה אין זו הפעם הראשונה שהאיש התנהג באופן אלים כלפיה. לדוגמא: בשנת 2013, הודה האיש שתפס את האישה בחוזקה בלסת ואיים שיהרוג אותה (עמ' 22 שורה 11 עד עמ' 23 שורה 1). האישה גם העידה שבמהלך הנישואין "הוא היה מרים עלי ידיים, וכל שני וחמישי הייתי על הפנים ואחרי מכות שהוא היה נותן לי, הייתי שוכבת במיטה שבוע ימים (עמ' 66 שורות 13-14).. אף פעם לא התלוננתי כי רציתי לשמור על התא המשפחתי ומאוד פחדתי גם לפרק את זה" (עמ' 67 שורות 5-6).

 

12.  ביום שישי, למחרת יום אישור ההסכם, האיש הסכים לעזוב לבית אמו והוא עבר להתגורר אצלה. אמו של האיש העידה שהאישה התקשרה אליה באותו יום ואמרה לה שבנה יבוא אליה "לכמה זמן" (עמ' 59 שורה 31 ועמ' 60 שורה 3). בימים ראשון עד שלישי בשבוע שלאחר מכן, האיש התקשר לאישה ולטענתה "התחיל לדבר אלי מאוד מלוכלך" (עמ' 92 שורות 18-20).."הוא דיבר איתי מאוד גס" (עמ' 95 שורות 2-3). האישה העידה שביום רביעי, היא החליטה לראות האם האיש נפגש בעבודה עם האישה הזרה. היאהלכה בצהריים למקום עבודתו של האיש וראתה את האישה הזרה "יושבת אתו בספסל ומדברת...הוא חייך אליה והיא חייכה אליו". לדבריה, לאחר מכן היא אמרה לו "אתה לא מתבייש, אתהממשיך לפגוש אותה" (עמ' 93 שורה 32)..."אני רואה שאתה משקר אותי, ואתה סתם עשית את ההסכם הזה, סתם לעבוד עלי, ואתה ממשיך להיות אתה בקשר ואין פה שלוםבית" (עמ' 95 שורות 19-20). האישה העידה שהאיש הודה בפניה שכך היה ולאחר מכן ביום ראשון, היא הלכה לבא כוחה וסיפרה לו אודות מה שאירע ולמחרת שלח עו"ד זלצר מטעמה את הודעת הפירוד (עמ' 92 שורה 21 עד עמ' 93 שורה 7).

 

13.  כפי שקבע בצדק ביהמ"ש קמא, התנהלות המערער לאחר שנשלחה אליו הודעת הפירוד מלמדת אף היא שהוא לא ראה כל פגם בכך שנשלחה לו הודעת פירוד ולכן כבר למחרת, הוא התייצב במשרדו של ב"כ המשיבה עו"ד זלצר וחתם על שטרי המכר, בקשה לרישום הערת אזהרה וייפוי כוח להעברת זכויותיו בדירה ע"ש האישה. אם המערער סבר שהאישה רימתה אותו והחתימה אותו על הסכם בתרמית ועל מנת לעשוק אותו ומעולם לא הייתה לה כוונה אמיתית לחזור לשלום בית, מדוע חתם על כל המסמכים הנ"ל ללא כל מחאה? מדוע לא השיב להודעת הפירוד ולא טען שאין תוקף להסכם ולא הייתה לו גמירות דעת? התנהלות זו של המערער מלמדת יותר מכל שהוא ידע היטב מה משמעות ההסכם והסכים לפעול לפיו ללא כל הסתייגות.

 

14.  העובדה שהמותב שאישר את ההסכם גם דן בתביעה לביטולו, לא טומנת בחובה פגם מסוג של "הטיית אישוש" לפיה בית משפט שאישר הסכם ייטה שלא לבטלו, על מנת שכביכול לא יתברר שאירע פגם או מחדל בפועלו בעת אישור ההסכם. ראשית, בבית המשפט לענייני משפחה חל הכלל לפיו "שופט אחד למשפחה אחת" וזאת על מנת שלשופט הדן בסכסוך תהיה תמונה כוללת ורחבה על מכלול העובדות והכרת המשפחה לעומק רק מטיבה את ההכרעות בתיקים. שנית, בית המשפט שמאשר הסכם לא יכול לדעת האם הוא נחתם מחמת מצג שווא או הטעייה. באישור ההסכם על ביהמ"ש לוודא ששני הצדדים מבינים את ההסכם וחותמים עליו מרצון חופשי. לפיכך, ככל שמוכח פגם בגמירות הדעת כגון הטעייה או תרמית באישור ההסכם, אין במסקנה זו בכדי להוות מעין פגיעה במותב שאישר את ההסכם או שהדבר מלמד על חוסר מקצועיותו של המותב שאישר את ההסכם. שהרי, פגמים אלו לא ניתנים לגילוי במעמד אישור ההסכם והם בדרך כלל נגרמים עקב פעולות ועובדות שמוסתרות מעיניו של בית המשפט. "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" (תלמוד בבלי, בבא בתרא, דף קלא עמוד א'). לכן, אין כל ניגוד עניינים במצב בו המותב שאישר את ההסכם דן גם בתביעה לביטולו. אם לאחר אישור ההסכם מתברר שהייה פגם בגמירות הדעת בעת אישור ההסכם, הדבר לא מעיד על פגם בהליך אישור ההסכם. כשם ששופט שמאשר צוואה בפני רשות לא יכול לדעת בדרך כלל האם הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת או טעות, אם התברר שכך אירע, הדבר לא מלמד על חוסר מקצועיותו. הוא הדין במקרה דנן.     

 

15.  סיכומו של דבר: אין כל בסיס להתערב בפסק הדין ולבטל את ההסכם. לפיכך, אציע לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות המשיבה בסך של 40,000 ₪ וזאת בהתחשב בהיקף המחלוקת שבין הצדדים. המזכירות תעביר את הערובה שהפקיד המערער, על פירותיה, לידי ב"כ המשיבה, על חשבון ההוצאות.

 

                                                                     

                                                                                                   ___________________

                                                                                                        נפתלי שילה, שופט   

השופט גרשון גונטובניק – אב"ד:

 

אני מסכים.

                                                                                                  

                                                                                                   ___________________

                                                                                                     גרשון גונטובניק, שופט

                                                                                                                 אב"ד

 

 

השופטת עינת רביד:

 

אני מסכימה.

 

                                                                                                  

                                                                                                   ___________________

                                                                                                        עינת רביד, שופטת

 

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.

 

פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים של הצדדים.

 

 

ניתנה היום, י"ח ניסן תשפ"ה, 16 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.