השופטת אורית אביגיל יהלומי: 100,000 שח פיצוי | פס"ד בתביעה נזיקית בגין תקיפה של בן זוג את בת זוגו לשעבר (תמ"ש 42003-07-22)

 

 

במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 9.5.2024, הסמיכו הצדדים ובאי כוחם את בית המשפט, לפסוק בתביעה בתיק זה, על דרך הפשרה, בהתאם לסמכותו מכוח הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, כאשר טווח הפיצוי יהיה בין 30,000 ₪ ל-120,000 ₪ כולל הוצאות משפט, וביקשו לסכם בקצרה טענותיהם בכתב.

 

1. עסקינן בתביעה נזיקית כספית בגין מעשי תקיפה שביצע לכאורה הנתבע כלפי התובעת, אשתו לשעבר, במהלך תקופת נישואיהם.

 

2. הצדדים היו נשואים משנת 2006 ונולדו להם 2 ילדים, שהינם כיום בני 14 ו – 15 לערך.

 

3.     לטענת התובעת, תקופה קצרה לאחר הנישואין החל הנתבע להתייחס אליה בצורה אלימה פיזית ומילולית, וכי גם לאחר שנולד בנם הראשון, הוא המשיך להתייחס אליה בצורה אלימה, ובהמשך התייחס גם אל ילדיו בצורה אלימה.

התובעת קיוותה כל העת כי לאחר שהילדים יגדלו, היחס של הנתבע ישתפר ואולם המעשים רק החמירו יותר ויותר עד כדי איומים ברצח.

4.     נטען כי הנתבע נהג כלפיה באלימות באופן מתמשך לכל אורך חייהם המשותפים, כאשר האירוע הרציני ביותר התרחש ביום 00.00.2020, במהלכו הנתבע בעט בה בכל גופה, הנחית  עליה אגרופים, משך בשערה תוך שהוא מאיים על חייה בסכין.

תוך כדי האירוע, הגיע בנם הקטין של הצדדים וניסה להפריד ביניהם, ובתגובה איים עליו הנתבע שהוא ירצח אותו ואת אימו, והיכה גם אותו.

לאחר מכן, החל הנתבע להשתולל בבית, שבר רהיטים, ניפץ חלונות וגרם נזק כבד.

5.     בגין האירוע הנ"ל, הוגשה תלונה במשרה, בעקבותיה נעצר הנתבע, והוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של אלימות, תקיפת קטין וגרימת חבלה ע"י אחראי, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש לבת זוג ועבירות אלימות נוספות.

 

הנתבע הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בעבירות של תקיפת קטין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג ועבירת איומים.

ביום 25.2.2021  גזר בית משפט השלום בירושלים את דינו של הנתבע, במסגרת גזר הדין צוין בין היתר כי "בתארו את האירוע בגינו הורשע – לא נטל הנאשם אחריות על ביצוע המעשים ואף הכחישם" (סעיף 7) "בגורמי הסיכון תוארה האלימות הממושכת, חומרתה, וחוסר נטילת אחריות לביצוע המעשים" (סעיף 10), בית המשפט עמד על חומרתן הרבה של עבירות אלימות במשפחה, ועל הצורך להחמיר בענישה בעבירות אלה (סעיף 19). כן צוין כי שירות המבחן המליץ להטיל על הנתבע ענישה מוחשית, מרתיעה ומציבת גבול, לצד מאסר על תנאי (סעיף 36). בית המשפט גזר על הנתבע 9 חודשי מאסר בפועל, ו – 6 חודשי מאסר על תנאי, וכן תשלום פיצוי לתובעת בסך של 2,500 ₪.

במסגרת ערעור שהגיש הנתבע לבית המשפט המחוזי על גזר הדין, נפסק ביום 26.4.2021 כי יש להפחית את תקופת המאסר לריצוי בפועל ל – 6 חודשים, ואולם צוין כי "אנו שותפים לגישתו של בית המשפט קמא, המבטאת התייחסות מחמירה למעשיו של המערער ולשאט הנפש שיש להביע מתקיפת בת זוג וילד צעיר, ומתחם הענישה שנקבע הולם את הנסיבות. תקיפה אלימה של בני משפחה בין כתלי ביתם – מקום שבו אמורים הם לחוש ביטחון מחייבת ענישה מחמירה ומרתיעה...". לצד זאת נקבע שיש לקחת בחשבן גם שיקולי אחרים ובהם נטילת אחריות מצד הנתבע, פירוק התא המשפחתי, הנתק בינו לבין ילדיו, העדר עבר פלילי, וכי מדובר במעידה חד פעמית.

6.     הצדדים התגרשו ביום 00.00.2021, התובעת גרה עם ילדיה בבת הוריה אשר תומכים בה נפשית וכלכלית, ואין כל קשר בין הצדדים לרבות בין הנתבע לילדיו.

7.     עילות התביעה שמנתה התובעת הינן בגין עוולת תקיפה והפרת חובה חקוקה, הפרת הסכם הנישואין בין בני זוג.

8.     נטען כי התקיפה שעברה התובעת ומעשי האלימות שחוותה במשך שנות נישואיה, גרמו לה נזקים רבים, ולנכות צמיתה.

 

9. התובעת טענה לנזקים מיוחדים בדמות הוצאות רפואיות בסך של 40,000 ₪, הוצאות נסיעה בסך של כ-20,000 ₪, ועזרת הזולת בסך של 40,000 ₪. לכתב התביעה לא צורפו כל אסמכתאות לנטען.

 

10. נטען כי לתובעת נזקים כלליים הכוללים הוצאות רפואיות עתידיות (לרבות טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטרים), הפסד השתכרות עתידית, כאב וסבל, אובדן פנסיה ופגיעה בזכויות סוציאליות, עזרת זולת לעתיד.

 

11. הנתבע מכחיש את הטענות נגדו וטוען כי לא מדובר במסכת אירועי אלימות כי אם באירוע בודד בלבד. כן נטען כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה בצירוף ראיות.

 

12. בהסכמת הצדדים מונה פרופ' יואב כהן כמומחה מטעם בית המשפט אשר קבע בחוות דעתו מיום 27.12.2023 כי התובעת סובלת מנכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור של 20%, וכי הנכות נזקפת בשיעור 3/4 (כלומר רק 15%) "לחובת האירועים נשוא תביעה זו שהם כלל מסכת התקיפות הנטענת מצד בעלה לשעבר ולאו דווקא האירוע בגינו הורשע בבית המשפט. שאר הנכות בשיעור רבע נזקף לחובת מצבה הגופני של התובעת".

 

13. עוד קבע המומחה כי במצבה של התובעת אין ולא היה משום אובדן כושר עבודה מבחינה פסיכיאטרית, מעבר למשתקף בנכות הפסיכיאטרית הנ"ל.

 

14. אציין כי בין יתר השיקולים שנשקלו לצורך הכרעה כאמור, הבאתי בחשבון את העובדה כי מבחינה ראייתית נכון לשלב זה, לא הוכחו טענות התובעת למסכת של מעשי אלימות כלפיה לאורך כל חיי הנישואין, להבדיל מאותו אירוע תקיפה בודד בגינו הודה הנתבע, הורשע ונגזר דינו, למרות שהתובעת כן נשאלה (לאחר שהוזהרה) בדיון מיום 14.12.2022 שאלות ע"י בית המשפט.

 

15. כמו כן, נתתי דעתי לכך שהמומחה מציין בחוות דעתו כי עולה מתיקה הרפואי כי התובעת עברה תאונת דרכים בתאריך 00.00.2000 ללא פירוט מה קרה בה והאם נגרם לה נזק גופני או נפשי בעקבות כך, וכי ביום 00.00.2014 נכתב בתיקה שהיא סובלת מכאבי ראש על רקע מתח נפשי, וכי ייתכן כי קבלת מלוא החומר הרפואי החסר והשלמת המידע היתה עשויה להביא להפחתת הקשר הסיבתי בין טענות האלימות לנכות שנקבעה לתובעת בגינן.

 

16. מנגד, יש לקחת בחשבון את העובדה כי במקרים רבים לא מדובר באירוע בודד חד פעמי, כי אם במסכת של מקרי אלימות בחיי הזוגיות במשפחה, אשר יש נטייה להסתיר מעיני הציבור ובני המשפחה (ראו: תלה"מ 48940-07-20 ש' נ' ש' (24.7.2022)).

 

17. הפסיקה התייחסה בחומרה לתופעות של אלימות במשפחה והמגמה היא להעלות את רף הפיצוי בגין נזק לא ממוני, גם בגין תקיפה חד פעמית (ראו: בע"מ 1014/05 פלוני נ' אלמונית (15.6.2002); בע"מ 7073/13 פלוני נ' פלונית (31.12.2013); תמ"ש (חיפה) 9250-11-08 האישה נ' הבעל (15.8.2012); תמ"ש (טבריה) 3355-02-15 פלונית נ' אלמוני (1.8.2017); תמ"ש (י-ם) 56762-03-18 ט.ש נ' א.ש (21.11.2018)).

 

18. לסיכום - לאחר שעיינתי בכלל החומר בתיק, בחנתי את כלל טיעוני הצדדים שקלתי את כלל השיקולים הנדרשים לעניין, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי כולל בסך של 100,000 ₪.

 

19. ככל שהסכום לא ישולם תוך 30 יום מהיום, תחול לגביו הוראת סעיף 5 (ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1961 ומועד מתן פסק דין זה יהווה המועד לפירעון הסכום צורך הוראת הסעיף האמור.

 

20. בכך בא הליך זה אל סיומו.

 

21. המזכירות תסגור את התיק.

 

 

ניתן היום,  ד' סיוון תשפ"ד, 10 יוני 2024, בהעדר הצדדים.