השופטת פאני גילת כהן: החלטה בבקשה לפסיקת מזונות בהליך ישוב סכסוך גירושין (רמ"ש 35397-09-23)

בקשת רשות הערעור שלפניי מכוונת כנגד שתי החלטות שניתנו ע"י  בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופט רמי בז'ה) בהליך ליישוב סכסוך המתנהל בין הצדדים (י"ס 34733-08-23): האחת, מיום 04.09.2023 בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לסעד של מזונות זמניים-דחופים עבור בנותיהם הקטינות של הצדדים שבכותרת; והשנייה, מיום 10.09.2023 בגדרה נדחתה בקשתה לעיון חוזר בהחלטה האמורה מיום 04.09.2023.

בד בבד עם בקשת רשות הערעור עתרה המבקשת גם לפסיקת מזונות זמניים עבור הקטינות ע"י בית משפט זה, כסעד דחוף, עד להכרעה בהליך הערעורי שלפנינו.

רקע כללי והשתלשלות העניינים בבית המשפט קמא

1.     לטענת המבקשת, הצדדים הם בני זוג לשעבר, שהתגרשו זה מזו בגט פיטורין לפני כשלוש שנים ומחצה. מנישואיהם נולדו לצדדים שישה ילדים, אשר שתי הצעירות שבהם – הקטינות שבכותרת כבנות 18 ו-16.5 שנים כיום.  

2.     ביום 25.02.2020 ניתן ע"י בית הדין הרבני האזורי, בהסכמה, פסק דין בגדרו חויב המשיב לשאת במזונות ילדי הצדדים בסך 2,000 ₪ לחודש, תוך שנקבע, כי הסך האמור ישולם מתוך חלקו של המשיב בתמורת המכר של דירת הצדדים באופן בו המבקשת תישא במלוא צרכי הילדים, לרבות דמי המזונות שנקבעו, ומחלקו של המשיב בתמורת המכר ינוכה בסופו של יום החוב שיווצר כלפיה בגין המזונות. בנוסף נקבע, כי על הצדדים לשאת בחלקים שווים בהחזריה החודשיים של הלוואת המשכנתא הרובצת על דירתם, וכי תוקף פסק הדין הוא מהמועד בו ניתן וכל עוד הצדדים דרים בכפיפה אחת.

3.     ביום 15.08.2023 פנתה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה והגישה בקשה ליישוב סכסוך בהתאם לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה – 2014.

4.     בד בבד עם הגשת הבקשה הגישה המבקשת בקשה לפסיקת מזונות זמניים (המונה 66 עמודים), במסגרתה עתרה לחיוב המשיב, באופן דחוף, בתשלום מזונות זמניים, או למצער טרום זמניים, עבור בנותיהן הקטינות של הצדדים עד לפסיקת מזונותיהן הקבועים.

5.     במסגרת הבקשה טענה המבקשת, כי בניגוד להסכמות שגובשו בין הצדדים במסגרת ההליכים שהם ניהלו בבית הדין הרבני וקיבלו תוקף של פסק דין, בפועל אין המשיב נושא במזונות הקטינות ובנוסף טענה, כי אין די בסכומים שנפסקו, ומשכך יש להורות על הגדלתם.

6.     בו ביום נקבע ע"י בית המשפט קמא, כי שעה שהבקשה הוגשה בניגוד להוראת תקנה 12(ה) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ו-2016 (להלן: "התקנות"), דינה להידחות.

7.     נוכח האמור הגישה המבקשת באותו יום, בקשה שהוכתרה כבקשה לסעד דחוף בעניין מזונות הקטינות הזהה, למעשה, לבקשה הקודמת אלא שהפעם צורף לה טופס 6 בתוספת לתקנות. גם הפעם נדחתה הבקשה ע"י בית המשפט לענייני משפחה היות שהוגשה בניגוד להוראת תקנה 12(ב) לתקנות, ולא נערכה בצורה קצרה ותמציתית.

8.     למחרת היום, ביום 16.08.2023, שבה והגישה המבקשת בקשה לסעד דחוף בעניין מזונות הקטינות, ובו ביום היא נדחתה לגוף העניין תוך שנקבע, כי נסיבות המקרה דנא אינן באות בגדר  המקרים החריגים המנויים בתקנה 12(א)(3) לתקנות בהם יש לפסוק מזונות דחופים טרם קיום ישיבת המהו"ת הראשונה. 

9.     בו ביום הוגשה ע"י המבקשת בקשה לעיון חוזר בבקשה, תוך צירוף פסק דינו של בית הדין הרבני בעניין מזונות הקטינות (לראשונה), והבהרה כי הצדדים אינם דרים עוד תחת קורת גג אחת, משהיא עזבה הדירה המשותפת בחלוף כחודשיים ימים בלבד מהמועד בו ניתן פסק הדין.  

10.  בעקבות זאת ביטל בית המשפט קמא ההחלטה האחרונה שניתנה על ידו והורה על הגשת תגובה מטעם המשיב לבקשה לסעד הדחוף.  

11.  מעיון בתיק המתנהל בבית המשפט קמא עולה, כי המשיב לא הגיב לבקשה, וכי המבקשת שבה והגישה בקשות רבות, אשר רובן נסובו סביב הבקשה לסעד הדחוף ובהן גם בקשות רבות לעיון מחדש בהחלטות השונות שניתנו, ואשר נדחו בזו אחר זו ע"י בית המשפט קמא.

12.  ביום 04.09.2023 ניתנה החלטה על פיה נדחתה הבקשה, ונקבע בה לאמור: ".. אף שהמשיב לא הגיש תגובתו כנדרש... לא שוכנעתי כי מקרה זה אכן נמנה על אותם מקרים חריגים שבהם המתנה לפגישת המהו"ת הראשונה (הקבועה ליום 27/9/23) תגרום נזק של ממש לצדדים או לילדיהם, כקבוע בתקנה 12(א)(3) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה..". 

13.  ההחלטה נשענת על ארבעה נימוקים עיקריים: א. חיוב המזונות שנקבע במסגרת ההליכים שהתקיימו בבית הדין הרבני פקע לפני למעלה משלוש שנים, והמבקשת לא פירטה בבקשתה פשר אי נקיטה מצדה בהליך מתאים בעניין מזונות הקטינות, ככל שהדבר היה נחוץ; ב. הבת ... (בת ה-16.5 שנים כיום) שוהה עם המבקשת רק כמחצית מן החודש, על כל המשתמע מכך; ג.  בהינתן גיל הקטינות ממילא יש ליישם בעניינן את הלכת בע"מ 919/15; ד. המבקשת לא צירפה לבקשתה אסמכתאות כלשהן לתמיכה בטענותיה בדבר דחיפות הבקשה ובקשתה נעדרת כל פירוט בעניין הכנסות המשיב והפירוט בעניין צרכי הקטינות חסר – כל זאת בניגוד למתחייב בדין. 

14.  המבקשת הגישה גם ביום 10.09.2023 בקשה לעיון חוזר בהחלטה (המונה 77 עמודים), תוך תקיפת ההחלטה והתייחסות לכל אחד מנימוקיה.

15.  בו ביום ניתנה החלטה בגדרה נדחתה הבקשה תוך שנקבע, כי הבקשה אינה מגלה כל עילה המצדיקה עיון מחדש בהחלטה מיום 04.09.2023.

16.  המבקשת לא השלימה עם ההחלטות הללו, כאמור, והגישה הבקשה שלפנינו לקבלת רשות לערער עליהן.

17.  הבקשה הועברה לתגובת המשיב. דא עקא, שלא הוגשה כל תגובה מטעמו, ולכן הוגשה ע"י המבקשת בקשה לקבלת הערעור ולחיוב המשיב במזונות הקטינות, אשר ישולמו מתוך חלקו בתמורת מכר הדירה המשותפת בלבד.

בעניין זה יצוין, כי לתמיכה בבקשתה האחרונה צרפה המבקשת תצהיר בא כוחה לפיה הוא הגיע שלוש פעמים למקום מגורי המשיב ב... (בין התאריכים 27-29.10.2023) ובהעדרו הניח כתבי בי הדין על סף דלתו.   

תמצית טענות המבקשת

18.  לטענת המבקשת, שגה בית המשפט קמא משלא קבע, כי יש לראות בהעדר תגובה מצד המשיב לבקשתה הסכמה לחיובו במזונות הקטינות; בקבעו, כי המקרה דנא אינו בא בגדר המקרים החריגים המנויים בתקנה 12(א)(3) לתקנות בהם המתנה לישיבת המהו"ת הראשונה עלולה לגרום נזק של ממש לצדדים או לילדיהם; בקבעו כי היא לא פעלה לגביית חוב המזונות מכוח פסק דינו של בית הדין הרבני; בקבעו כי בבקשתה היא מתעלמת מהלכת בע"מ 919/5; בהתעלמו מכך שלכל המוקדם יכולה הייתה היא להגיש בקשה לפסיקת מזונות עבור הקטינות (בחלוף 45 יום ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך כשבמהלכם פגרת הקיץ ופגרת הסוכות שאינן באות במניין הימים, ובכך שנפקות ההחלטות שניתנו על ידו היא מניעת האפשרות מן המבקשת לזון הקטינות בכבוד; בקבעו כי המבקשת לא צרפה אסמכתאות לבקשתה ולא פירטה הכנסות המשיב ומלוא הוצאות הקטינות. לדידה, נטען על ידה באחת מבקשותיה, כי למשיב פוטנציאל השתכרות גבוה, הגם שהוא אברך וגובה הכנסותיו אינו ידוע לה, וכי כספי תמורת מכר הדירה המשותפת מוחזקים מאז שנת 2021 בנאמנות וחלקו של המשיב בהם עומד על 350,000 ₪ לפחות; לדידה, יש בעובדה שבית המשפט הורה ביום 16.08.2023 למשיב להגיב לבקשה כדי להטות הכף לעבר קבלתה משהמשיב לא הגיב לה, והיות שלא נשתנה מאום מאז ועד ליום 04.09.2023 עת ניתנה ההחלטה לגוף העניין.

דיון והכרעה

19.  לאחר שבחנתי טענות הצדדים ועיינתי בתיק המתנהל בבית המשפט קמא, ועל יסוד הוראת תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 מצאתי, כי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

20.  ראשית יוער, כי האופן בו נערכה הודעת הערעור אינו עומד בדרישות הדין והיקפה חורג מן המותר. כן יוער, כי מעיון בבקשת רשות הערעור ובבקשות הרבות שהוגשו לבית המשפט קמא בתיק יישוב הסכסוך עולה, כי הן אינן מתיישבות עם הרציונל שבבסיס החוק להסדר התדיינויות ועם אופיו של הליך ליישוב סכסוך.

21.  המקור הנורמטיבי עליו נשענת בקשה לסעד דחוף לפסיקת מזונות בהליך יישוב סכסוך מצוי בסעיף 3(ז)(1) לחוק להסדר התדיינויות, בו נקבע לאמור:

"על אף האמור בסעיף קטן (ה) צד לבקשה ליישוב סכסוך רשאי להגיש, בכל עת, לערכאה שיפוטית המוסמכת לכך לפי דין, בקשה לסעד דחוף בעניין נקבע לפי סעיף 5, לסעד זמני לשמירת המצב הקיים או לעיכוב יציאה מן הארץ".

22.  מחוקק המשנה שהתקין התקנות מכוחו של החוק להסדר התדיינויות מורנו בתקנה 12(א)(3) לתקנות לאמור:

"(א) צד רשאי להגיש בכל עת לערכאה השיפוטית המוסמכת לכך לפי דין בקשה לסעד דחוף ערוכה לפי טופס 6 שבתוספת בעניינים האלה:

...

(3) בקשה לסעד דחוף בעניין מזונות או בעניין הבטחת קשר של קטין עם כל אחד מהוריו, במקריםחריגים שבהם המתנה לפגישת המהו"ת הראשונה תגרום נזק של ממש לצדדים או לילדיהם, לפי העניין".

23.  באשר לאופן הגשת הבקשה הוא מורנו בתקנה 12(ב) לאמור:

"(ב) לבקשה לסעד דחוף יצורפו אסמכתאות לרבות לעניין הדחיפות; הבקשה והתגובה לה ייערכו בצורה קצרה ותמציתית ויכללו אך ורק את עיקרי העובדות הדרושות לצורך הדיון בהן, היתה הבקשה לפי תקנת משנה (א)(3) תכלול אך ורק פרטים בעניין הכנסות הצדדים וצורכי הילדים".

ובעניין הנפקות שיש להגשת בקשה בניגוד להוראות דלעיל נקבע בתקנה 13(ב) לאמור:

"(ב) הערכאה השיפוטית ראשית למחוק או להורות על תיקון של בקשה לסעד דחוף שהוגשה לה שלא נערכה בצורה קצרה ותמציתית או שכללה עובדות שאינן דרושות לצורך הדיון בה או שנכתבה בלשון פוגענית ולחייב את מגישה בהוצאות משפט".

24.  מלשון ההוראות האמורות עולה, כי בהליך ליישוב סכסוך, ולמצער עד למועד ישיבת המהו"ת הראשונה, הכלל הוא שאין להגיש בקשה לפסיקת מזונות זמניים כסעד דחוף, וזאת למען הגשמת תכליתו של החוק להסדר התדיינות והרציונל שבבסיסו, כמעוגן בסעיף 1 בו – סיוע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב הסכסוך המשפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, תוך צמצום הצורך בהתדיינות משפטית. 

25.  המחוקק היה, כמובן, ער לכך שנוכח עיכוב ההליכים הנגזר מהליך יישוב הסכסוך [סעיף 3(ה) לחוק להסדר התדיינויות], וחוסם בפני הצדדים האפשרות להגיש תביעות האחד כנגד משנהו בעת תחולתו וכפועל יוצא מכך - גם קיום דיונים בסכסוך המשפחתי ביניהם, עשוי להתעורר צורך במתן סעדים זמניים על מנת לשמר המצב הקיים, שכידוע ומסיבות מובנות הוא שכיח בכגון דא (ובכך גם למנוע מצב שבו הגשת בקשה ליישוב סכסוך תגרום לשינוי המצב הקיים ולנזק בלתי הפיך לצד שכנגד ותשמש בידי הצד המגיש אותה ככלי להשגת יתרון משפטי), לצד הגנה על תכלית החוק האמורה. האיזון ביניהם נמצא בדמות שורה של עניינים ספציפיים, המהווים רשימה סגורה ונקבעו ע"י המחוקק, המנויים בתקנה 12(א) לתקנות, לגביהם רשאי מי מן הצדדים לעתור לקבלת סעד זמני, ובלבד שהבקשה תעמוד בדרישות הדין. 

בכך ביקש גם המחוקק למנוע מצב שבו הדיון בבקשה לסעדים זמניים ודחופים יהפוך לזירה   העיקרית לבירור הסכסוך והטענות שיעלו הצדדים האחד כנגד משנהו בכתבי הטענות שלהם ובמסגרת הדיון בה, ויסכלו האפשרות לקיים במקביל הליך ליישוב הסכסוך בדרכי שלום (ראו הצעות חוק הממשלה 85 מיום 23.07.2014 בעמ' 912).

26.  היות שהדברים ברורים מלשון החוק והתקנות ומזדקרים לעין, אין צורך להכביר מילים בדבר- התלמים נחרשו בידי המחוקק הראשי ומחוקק המשנה ובכל הנוגע להליכי יישוב סכסוך, אין המדובר בסעד זמני כמשמעותו בדין האזרחי, כי אם במשמעות צרה הרבה יותר ועל העותר לקבלו לצלוח את משוכת הדחיפות ולהניח התשתית הראייתית הנדרשת במגבלות הקיימות, על מנת לבסס הטענה שיש הצדקה לתתו ללא דיחוי.

27.  ודוק, נקודת המוצא בהליכי יישוב סכסוך היא שזירת ההתרחשות המרכזית איננה בערכאה השיפוטית המוסמכת, כי אם ביחידת הסיוע. אמנם עניין לנו בהליכים שאינם תלויים ברצון הצדדים;  אמנם יחידת הסיוע מחויבת בדיווח ובמסירת המלצות לערכאה השיפוטית בעניין גורל ההליך; אמנם לערכאה השיפוטית סמכות ליתן סעדים דחופים, כשם שראינו; אמנם לערכאה השיפוטית גם סמכות להאריך או לקצר תקופת עיכוב ההליכים, אך עדיין הליכי יישוב הסכסוך במהותם נושאים יותר אופי של הליך גישורי מאשר של הליך שיפוטי.

28.  במקרה דנא נראה, כי המבקשת נתפסה לכלל טעות בהתייחסה לבקשה שהוגשה על ידה ולשרשרת הבקשות (הרבות) שבאו בעקבותיה (על אף שכותרתן שונתה נוכח ההחלטות שניתנו והפנייתה ע"י בית המשפט קמא לתקנות הרלוונטיות), לרבות בקשת רשות הערעור והבקשה למתן סעד זמני-דחוף ע"י ערכאת הערעור, כבקשה למזונות זמניים, השכיחה בהליכי מזונות- אז, כידוע, נדרשת הערכאה הדיונית לבחון כל הפרמטרים הנדרשים לקביעת גובה דמי המזונות הזמניים.

יוזכר, כי גם לאחר שהבקשה המקורית נדחתה, נדרשו החלטות מספר על מנת שהבקשה תוגש באופן העולה בקנה אחד עם אופי ההליך ועם דרישות הדין.

29.  כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הקשור בבקשות לסעדים זמניים, והלכה היא, שערכאת הערעור לא בנקל תתערב בשיקול הדעת שלה אלא במקרים חריגים בלבד (ראו והשוו: רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק המזרחי, פורסם במאגרים האלקטרוניים; רע"א 1405/21 טבולה. קום בע"מ נ' וואלה תקשורת בע"מ, פורסם במאגרים האלקטרוניים; רע"א 5945/21 פלונית נ' פלוני ואח', פורסם במאגרים האלקטרוניים; רע"א 3296/20 דיאנה קשתי נ' יעל אריאל, פורסם במאגרים האלקטרוניים; רע"א 4086/20 עבד אלמחסן קוטינה נ' נביל סיאם, פורסם במאגרים האלקטרונים; רע"א 2176/12 לבנדה 38 נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

ואם כך הם פני הדברים בנוגע לסעדים זמניים בכלל, הרי שעל אחת כמה וכמה בענייננו, עת מדובר, כאמור, בהליך ליישוב סכסוך לגביו הגדיר המחוקק מפורשות הפרמטרים הרלוונטיים לדיון בבקשה, האסמכתאות הנדרשות לתמיכה במבוקש, אופן ניסוח הבקשה ועריכתה, תקפו של הסעד הדחוף [סעיף 3(ז)(4) לחוק], ואף העניק לערכאה השיפוטית, בדונה בבקשה לסעד זמני או דחוף, הסמכות לקצר תקופת עיכוב ההליכים במקרים חריגים בהם המתנה לתום תקופת עיכוב ההליכים עלולה לגרום נזק ממשי לצדדים או לילדיהם [תקנה 16(א)(4)].   

30.  במקרה שלפנינו לא זו בלבד שנסיבותיו כלל אינן מצדיקות חריגה מן הכלל האמור והתערבות בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית, אלא שההחלטות נושא הבקשה שלפניי נכוחות, מנומקות כדבעי ועולות בקנה אחד עם הוראות הדין ועם עובדות הפרשה שלפנינו.

מבלי למצות העניין, כמובן, יצוין, כי די בכך שלטענת המבקשת המשיב אינו נושא במזונות הקטינות למעלה משלוש שנים (בלא שנעלם מעיניי כי תקפו של פסק הדין למזונות שניתן ע"י בית הדין הרבני פקע בשלהי חודש אפריל 2020 כטענת המבקשת) בלא שהוצגו על ידה הסבר המניח את הדעת לעניין שיהוי זה ושום אסמכתא התומכת בטענת הדחיפות שבבקשה, כדי לשמוט הקרקע תחת הבקשה בהינתן אופי ההליך ודרישותיו כמובא לעיל.  

בהקשר זה יובהר, כי אין באמור משום הבעת עמדה בעניין זכאות הקטינות למזונות מידי המשיב, ברם בנדון דדן, דהיינו פסיקת מזונות דחופים במסגרת הליך יישוב סכסוך כשאחת מאבני היסוד של בקשה לסעד האמור היא דחיפותה, עניין לנו בעובדה שמשקלה רב.

31.  זאת ועוד, אין בעובדה שהמשיב לא הגיב לבקשה לסעד הדחוף כדי להצדיק קבלתה ככתבה וכלשונה. גם בכך נתפסה המבקשת לכלל טעות.

די אם נפנה מבטנו לעבר תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 על פיה ככל שלא הוגש ע"י נתבע כתב הגנה בהליך אזרחי, מסור בידי בית המשפט שיקול דעת לדרוש מן התובע הוכחה מספקת של התביעה , כולה או מקצתה או לתת פסק דין על יסוד התביעה בלבד.

ואם כך הם פני הדברים בנוגע לתובענה אזרחית, על אחת כמה וכמה בכגון דא על איפיוני ההליך באשר עיקריהם הובאו לעיל, ובהינתן כי עניין לנו בעתירה לסעד דחוף, שאינה עומדת בדרישות הדין.

צא ולמד, כי לבית המשפט שיקול דעת רחב בכגון דא, הוא איננו בבחינת חותמת גומי ונתונה לו הסמכות לדחות בקשה לסעד זמני גם כאשר לא הוגשה תגובה לה ע"י הצד שכנגד.

הוא הדין, כמובן, גם בנוגע לערכאת הערעור, הנדרשת, ככל שהמשיב בהליך הערעורי משך ידיו ממנו, לבררו על סמך טיעוני המערער ואין משמעות הדבר קבלת הערעור באופן אוטומטי [ראו תקנות 138(ג)(2) ו- 139(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי].    

32.  באשר לדחיית בקשת המבקשת לעיון מחדש בהחלטה מיום 04.09.2023, אין צורך להכביר מלים אך יובהר, כי בדין היא נדחתה.

יצוין, כי מעיון בתיק המתנהל בבית המשפט קמא עולה, כי בהינתן אופיו של ההליך, היקפו חורג מכל פרופורציה ואינו תואם טיבו כלל.

זאת, בין השאר, נוכח דפוס פעולה של הגשת בקשות לעיון מחדש ע"י המבקשת בהחלטות שונות שניתנו ע"י בית המשפט קמא, ארבע במספר, שרובן ככולן אינן אלא ניסיון לערער עליהן. מבלי להרחיב היריעה יתר על המידה, אין לי אלא להפנות להחלטתי ב- רמ"ש 67437-02-23 פלונית נ' פלוני (פורסמה במאגרים האלקטרוניים) בגדרה הובהר,  כי אמנם עיון מחדש בהליכים אזרחיים חרג עם הזמן מגבולות הגזרה שנקבעו לכך בתקנות סדר הדין האזרחי כאמצעי שניתן לנקוט בו בהתייחס לסעדים זמניים והתפשט גם לעבר הליכי ביניים נוספים במשפט האזרחי, בפסיקה השתרש הכלל לפיו הערכאה הדיונית עשויה להידרש שוב להחלטותיה ככל שחל שינוי נסיבות מהותי לאחר שנתקבלה ההחלטה המקורית או כאשר התברר לה שנפלה טעות טכנית בהחלטה המקורית [ראו: רע"א 1687/17 קואופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ (פורסם במאגרים האלקטרוניים) ומוזכר ב- רע"א (י-ם) 28880-03-21 אייזנטל נ' כ. ז. משכנות-יצחק בע"מ (פורסם במאגרים האלקטרוניים) וכן: רע"א 1179/22 אפרים אוריין נ' יאיר גולדפינגר (פורסם במאגרים האלקטרוניים) והפסיקה המוזכרת שם; רע"א 7025/17  אחים המאם הובלות ומסחר בע"מ נ' מחזור פלדה בע"מ (פורסם במאגרים האלקטרוניים), ועוד].

לפיכך, על מדיניות  משפטית ראויה לכוון לשימוש מרוסן ובמשורה בסמכות הערכאה הדיונית להידרש להליך של עיון מחדש, שמא יבקשו בעלי הדין לבצע באמצעותו "מקצה שיפורים" ושמא ישמש כ"מסלול עוקף" ערעור, על כל המשתמע מכך וכרוך בכך.  

טרם נעילה יצוין עוד, כי חסד עשה בית המשפט קמא עם המבקשת עת לא השית עליה הוצאות בגין הבקשות הרבות שהוגשו על ידה ונדחו כאמור, בפרט נוכח ההוראות הרלוונטיות בתקנות סדר הדין האזרחי והתקנות להסדר התדיינויות בסוגיה זו.

33.  על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה על שני ראשיה וממילא גם הבקשה לסעד זמני, נדחות.

34.  משלא הוגשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות. הערובה שהופקדה ע"י המבקשת תושב לידיה.

35.  המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותסגור התיק.

36.  ההחלטה ניתנת לפרסום, תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.