חלוקת רכוש עזבון אב הבעל זכאות האישה למחצית מהזכויות בקרקע פסק דין 2025 (עמ"ש 35317-02-24)

 

פתח דבר

 

ערעורים הדדיים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' הש' א.  ונקרט)  מיום 3.1.24) במסגרתו הכריע בית המשפט בשלוש תביעות שהוגשו על ידי הצדדים, בני זוג גרושים. 

 

מטעמי נוחות יכונה המערער בעמ"ש 35317-02-24 -  המערער; והמערערת בעמ"ש 60124-03-24 -  המשיבה. 

 

ואלו התביעות להן נדרש בית משפט קמא - תביעת המערער למתן סעד הצהרתי המורה כי הוא הבעלים הבלעדי של 305/1885 חלקים במקרקעין הנמצאים בפ"ת כחלק מחלקה 33 בגוש *** והידועים כמגרש 33 ד' (להלן – המגרש), וכן לפינוי המשיבה מבית המגורים הבנוי על המגרש כנגד תשלום כספי בשיעור של כמליון ₪,  וזאת תוך 90 יום ממועד החלטת הועדה המקומית המאשרת אישור עקרוני של תכנית הבניה במקרקעין ומחיקת הערת אזהרה שנרשמה על שם המשיבה במגרש. כסעד חלופי עתר המערער להצהיר כי הצדדים שותפים במגרש ואולם זאת בכפוף לחיוב המשיבה בתשלום למערער בשיעור של 1,565,827 ₪ וזאת כעולה מהסכם שנחתם בין הצדדים לאביו המנוח  (תלה"מ 64204-09-19); תביעת המערער לדמי שימוש ראויים בשל שימושה הבלעדי של המשיבה בבית המגורים שעל המגרש (תלה"מ 30999-10-20);וכן בתביעת המשיבה למתן סעד הצהרתי ולחלופין לפירוק השיתוף בדירת הצדדים (תלה"מ 1130-01-19).

 

הנדרש לנדון

1.               הצדדים הם בני זוג שנישאו בשנת 1986 ונפרדו בשנת 1997 ולהם שלושה ילדים בגירים.  בין הצדדים נפלה מחלוקת שעיקרה זכויות המשיבה במגרש עליו התגוררו הצדדים.  

 

לאביו של המערער מר ש. ל. ז"ל (להלן – המנוח)  הייתה חלקת מקרקעין בגודל של 1885 מ"ר בפתח תקווה (היא חלקה 33 הנ"ל; להלן – המקרקעין).  המנוח הלך לבית עולמו ביום 2.6.1996.

 

2.             בשנת 1993 רכשו הצדדים בית הבנוי על חלק מן המקרקעין והידוע כחלקה 33 ב (להלן – הבית הישן). 

 

בשנת 1995, רכשו הצדדים חלק אחר מתוך המקרקעין- מגרש 33 ד',  ששטחו 305 מ"ר (להלן – המגרש) ועליו בנו את ביתם החדש (להלן – בית המגורים). לטענת המערער המגרש ניתן לצדדים במתנה על ידי האב המנוח כנגד תנאים עליהם חתמו הצדדים בהסכם מיום 24.5.96 (להלן: הסכם בית המגורים). באותו הסכם התחייבו הצדדים להחזיר לאב המנוח ככל שימכרו את המגרש/בית המגורים את התשלומים הבאים  -  שווי ערך מקרקעי המגרש; מתנה בשווי 10,000 $ שניתנה להם;  הלוואה בסך 10,000 $ שניתנה להם; ודמי ההיוון ששולמו בגין המגרש.  

 

3.            כבר עתה נאמר כי לטענת המערער, ככל שיקבע כי למשיבה זכויות בבית המגורים ויש למוכרו, הרי שעליה להשיב לעזבון המנוח (שהוא מיורשיו) מחצית מהסכומים הנזכרים. לעניין זה נטען כי בהסכם מיום 2.2.19 ויתרו היורשים האחרים – אחיו של המערער, למערער על חובו לעזבון והמחו לו את זכותם לגבות את חובה של המשיבה מכוח הסכם בית המגורים (להלן – הסכם האחים).

המשיבה טוענת, מאידך,  כי היא בעלת זכויות במחצית המגרש והבנוי עליו וכי על המערער לבדו לשאת בתשלומים לעזבון אביו, הן בשל הסכמות הצדדים בהסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין ואשר עליו נרחיב להלן,  והן כעולה מויתור האחים על ההחזרים מכוח הסכם בית המגורים. 

 

4.               מכל מקום, כאמור, אחר שהתערערו יחסי הצדדים הם התגרשו וחתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין ביום 24.9.97 (להלן - הסכם הגירושין). בהסכם הגירושין הוסכם, בין השאר,  כי בית המגורים ימכר כאשר המשיבה תוכל להמשיך ולהתגורר בו עם הילדים עד למכירתו. מתוך התמורה שתתקבל מבית המגורים יוקצה סך של עד 180,000$ לצורך רכישת דירה חלופית בת 3.5-4 חדרים בפ"ת, שתשמש את מדור המשיבה והקטינים, המערער ישלם ליורשי המנוח את התשלומים בהם התחייבו הצדדים מכוח הסכם בית המגורים, כמו כן הזכויות בדירה החלופית תרשמנה 2/3 על שם המשיבה ו 1/3 על שם המערער, כאשר הדירה החלופית תמכר בהתקיים אחד התנאים המפורטים בהסכם הגירושין ובכללם הגעת הקטן בילדים לגיל 21.   

 

5.            ביום 31.1.2018 ניתן פסק דין בהליך ה"פ 65792-12-15 בבית המשפט המחוזי (מרכז) בהליך שהתקיים בין כלל הטוענים לזכויות במקרקעין ואשר הצדדים היו צד לו,  הקובע כי יש לבצע רישום הערת אזהרה לטובת הצדדים בהליך זה על הזכויות ב – 305/1885 חלקים במקרקעין, וזאת עד להכרעת בית משפט זה במחלוקת שביניהם בשאלת הזכויות בבית המגורים. רוצה לומר בית המשפט המחוזי הבהיר, כי לשני הצדדים יש זכויות בחלקה, אך אלו יחולקו על פי קביעות הערכאה המוסמכת, היא בית המשפט לענייני משפחה. 

 

6.              על דרך הקיצור נאמר, כי כעולה מהתביעות שהוגשו על ידי הצדדים, לטענת המערער יש לקבוע מכוח הסכם הגירושין ו'ביצועו בקירוב', כי המגרש שייך לו כנגד תשלום חלקה של המשיבה בשווי הדירה החלופית אותה אמורים היו הצדדים לרכוש על פי הסכם הגירושין (ולא נרכשה בסופו של יום), או לחלופין, ככל שיקבע שיש למשיבה זכויות במגרש, עליה להשיב לעזבון המנוח את התחיבויותיה הכספיות על פי הסכם בית המגורים. המשיבה טוענת מנגד, כי הסכמות הצדדים בהסכם הגירושין ביחס לרכישת דירה חלופית בטלות, כיוון שעניינן נזנח על ידי הצדדים ולא קויים על ידם, ובכך הראו בהתנהגותם כי אינם חפצים במימוש תנאי זה בהסכם הגירושין, לפיכך יש לקבוע כי היא בעלת מחצית הזכויות במגרש, אולם אין עליה לשלם את החוב לעזבון המנוח נוכח הויתור על חוב זה. 

 

פסק דינו של בית משפט קמא

 

7.              בפסק דינו התייחס  בית משפט קמא למספר סוגיות שהועלו על ידי הצדדים.  הראשונה שבהם היא מעמדו של הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין.  בית המשפט מצא כי הסכם הגירושין בוטל על ידי הצדדים בהתנהגות, המעידה על כך שהצדדים אשר זנחו אותו. 

 

כאמור, הסכם הגירושין כולל בין השאר את הסכמות הצדדים בכל הקשור להתנהלותם ביחס  לבית המגורים.  נקבע על ידי בית המשפט כי הסכם גירושין הוא הסכם ככל חוזה, וכי ניתן לבטלו בדרך של התנהגות, ולא נדרש אישורו של בית המשפט לצורך ביטולו.  עוד נקבע כי בניגוד למוסכם  בהסכם הגירושין, המערער בהתנהגותו  חזר בו מכוונתו למכור את בית המגורים והמגרש, ואף אחד מהצדדים לא  נקט יוזמה למכירתם בפועל.  כך גם המערער אישר בעדותו כי התיר למשיבה להוסיף ולהתגורר בבית עם ילדיו. חיזוק ואישוש לזניחת קיום ההסכם לרבות מכירת בית הצדדים מצא בית המשפט אף בהליכים המשפטיים בעניין המקרקעין שהתקיימו שנים מאוחר למועד המכירה המיועד, בהם מוגדרת המשיבה כבעלים של הקרקע מבלי שעלתה מצד המערער טרוניה כנגד טענה זו. בדומה לא קוימו אף שאר חלקי הסכם הגירושין – אלו הנוגעים לחלוקת זמני שהייה עם הקטינים ולתשלום מזונותיהם כסדרם על ידי מערער. מתוך שכך נקבע, כאמור,  כי ההסכם בוטל על ידי הצדדים בהתנהגותם והוראותיו אינן מחייבות עוד. 

 

8.             אחר שכך פנה בית המשפט להכריע בסוגיית הזכויות במקרקעין. בית המשפט קבע כי למעשה יש הסכמה בין הצדדים לכך ששניהם הם בעלים על המגרש, לפיכך הורה כי המגרש עליו בנוי בית המגורים ירשם על שם הצדדים בחלקים שווים, וכן נעתר לתביעת המשיבה לפירוק השיתוף במקרקעין, תוך שהוא מאפשר לצדדים למכור את המקרקעין בכוחות עצמם תוך 6 חודשים וככל שהדבר לא יעלה בידם ימונה לעניין זה כונס נכסים כאשר הליך פירוק השיתוף יתנהל לפני ראש ההוצל"פ.  בצד זה נקבע כי  רישום הבעלות על שם המשיבה יהיה בכפוף  לחיובה במחצית ההוצאות ששולמו בפועל בגין הקרקע והשבחתה מיום החתימה על הסכם הגירושין עד היום, כאשר על המערער להמציא למשיבה אסמכתאות לעניין כל התשלומים שביצע בגין הקרקע. מחצית הוצאות אלו תשולם על ידי המשיבה תוך 30 יום מהצגתן, וכי אך ורק לאחר התשלום ירשמו המקרקעין כאמור. 

עוד נקבע כי הצדדים יישאו מעתה בחלקים שווים בכל תשלום וכל הוצאה הכרוכה במקרקעין ככל שיחולו הוצאות ותשלומים כאלו, וכן יישאו יחדיו בהוצאות המכירה של המקרקעין. 

 

9.               בצד זה נקבע כי נוכח העובדה, שבתשלומי המשכנתא משוקללים אף מזונות הקטינים ומדורם, הרי שיש לראות בתשלומים אלו כחלק מהתחייבות המערער לשאת במזונות הילדים ומדורם ואולם זאת עד הגיע הצעיר מילדי הצדדים לגיל 21.  בית המשפט מצא, אפוא,  כי יש לראות את תשלומי המשכנתא ששולמו על ידי המערער עד הגיע הבן הצעיר לגיל 21 כחלק מחיובי המזונות והמדור בהם הוא חב למשיבה ולאחרי כן לחייב את המשיבה במחציתם של תשלומים אלו (היינו החל מיום 17.9.2014). נקבע כי חוב זה ישולם למערער עם מכירת המקרקעין ויקוזז מחלקה של המשיבה בתמורה.

 

10.          עוד הוסיף בית המשפט ודחה את טענת המערער כי מחלקה של המשיבה בתמורת המקרקעין יש להפחית מחצית מהתחייבויות שחבו הצדדים לאב המנוח על פי הסכם בית המגורים, שכן מצא כי אֶחיו של המערער מחלו לו על חובם הצדדים, לפיכך יש לראות במחילת האחים ויתור על החוב בכללותו וגבייתו מידי המשיבה יהיה בה משום עשיית עושר שלא במשפט.

 

11.          עוד הוסיף בית המשפט והתייחס לתביעת דמי השימוש שהגיש המערער כנגד המשיבה בגין השימוש הבלעדי שהיא עושה בבית המגורים אחר הגיעו של הבן הצעיר לגיל 21, היינו לאחר 9/14.

 

בית המשפט עמד על כך שהמערער הגיש תביעה נוספת בה עתר לתשלום דמי שימוש ראויים רטרואקטיבית החל מחודש ספטמבר 2019 ועד לספטמבר 2021,  שהיה המועד המשוער לדעתו למתן פסק דין לפינוי המשיבה מבית המגורים (תביעת תלה"מ 64204-09-19). לטענת המערער, כיון שלמשיבה אין זכות להחזיק בבית המגורים יש לחייבה בתשלום ההפרש שבין דמי שימוש בבית המגורים בקיזוז שווי של 2/3 דמי השימוש החודשיים של דירת 3.5-4 חדרים בפתח תקווה אותה התחייבו הצדדים לרכוש בהתאם להסכם הגירושין. המשיבה טענה מנגד שיש לדחות את תביעת דמי השימוש על הסף שכן המערער התיר לה את המשך המגורים בבית המגורים על מנת שתישא בכל הוצאות אחזקתו. כמו כן, בכל תביעות הפינוי שהגיש הוא עתר לפינויה מהבית בתוך 90 יום מיום שהוועדה המקומית לתכנון ובניה תיתן אישור עקרוני לבנייה במקרקעין, לפיכך הוא מושתק מלטעון ביחס למגוריה בבית. בית המשפט הביא מן הפסיקה הקובעת כי כאשר הצד העוזב את הדירה המשותפת מגיש תביעה לפירוק שיתוף יש בכך להצביע על כך שאינו מסכים לשימוש ייחודי של בן הזוג שנשאר בדירה והוא אינו מוותר על דמי שימוש ראויים. לפיכך קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי המשיבה חבה בדמי שימוש ראויים לתובע בגין השימוש הבלעדי שעשתה בנכס המשותף וזאת החל מיום הגשת התביעה (בתלה"מ 64204-09-19) היינו ספטמבר 2019 ועד לפינוי בית המגורים על ידי המשיבה. 

 

כיון שהשמאי שמונה על ידי בית המשפט קבע כי שכה"ד הראוי לשנים 2020-2021 עומד על 7,000 לחודש, מצא בית המשפט להעמיד את דמי השימוש הראויים לתקופה שבין ספטמבר 2019 ועד ינואר 2021 על סכום זה, ולתקופה זו עומד חלקה של המשיבה  על 3,500 ₪ לחודש (כפול מספר החודשים). אשר לשנים 2022-2024 והלאה, נקבעה תוספת של 10%בשיעור דמי השימוש כך שלתקופה זו יעמוד חלקה של הנתבעת על סך של 3,850 ₪ לחודש. חוב העבר ישולם תוך 45 יום כשממנו תקוזז מחצית כל הוצאה שתוכח על ידי המשיבה שהוציאה עבור הנכס והיא חלה כדבר שבשגרה על בעל הנכס (כגון תיקוני חשמל, תיקוני אינסטלציה, תיקוני בניה ותשתית, אגרות ומיסים – למעט ארנונה וכיוצ"ב) כנגד אסמכתאות.  נקבע שכל צד יישא בהוצאותיו. 

 

תמצית טענות המערער בעמ"ש 35317-02-24 והמשיב בעמ"ש 60124-03-24

 

12.          בקדם הערעור אשר התקיים לפני סגנית הנשיאה כב' הש' ו. פלאוט ביום 9.9.24 צִמְצֵם המערער את ערעורו לנקודה אחת בלבד (ראו עמ' 2 לפרוטוקול ש' 28-30). לטענתו שגה בית משפט קמא עת קבע כי המשיבה פטורה מהחזר התשלומים אותם התחייבה להשיב למנוח בהסכם בית המגורים שנחתם עמו. העובדה שאֶחיו של המערער, היורשים עמו, מחלו למערער על חובו והמחו את זכותם לקבלת חלקם מהמשיבה למערער אינה בגדר עשיית עושר ולא במשפט ומתוך שכך יש לחייב את המשיבה לשאת בהחזרים אלו.  

 

תמצית טענות המשיבה בעמ"ש 35317-02-24 והמערערת בעמ"ש 60124-03-24

 

13.          שגה בית המשפט בכך שאיפשר לצדדים חצי שנה למכירת המגרש קודם למינוי כונס נכסים, למרות חלוף הזמן הרב שחלף מאז ששומה היה על הצדדים לקיים את הסכם הגירושין, דבר המעכב את המשיבה ברכישת מדור לצרכיה. כך שגה בחייבו את המשיבה במחצית תשלומי משכנתא ששילם המשיב מיום 17.9.14 שכן הוסכם בהסכם הגירושין שתשלומי המשכנתא בכללותם יהוו חלק מחיוב המזונות והמדור בגין הקטינים, לפיכך אף נקבע סכום מזונות נמוך יחסית לקטינים.  עוד שגה בית המשפט בכך שחייב את המשיבה לשלם דמי שימוש למרות שהמערער סיכל את מכירת בית הצדדים.  עוד שגה בפוסקו דמי שימוש גבוהים מהמבוקש בכתב התביעה (שם נטען לתשלום דמי שימוש עד לחודש ספטמבר 2021 בלבד), ואף הורה על תוספת בדמי השימוש (10%) ללא חוות דעת שמאית, כך טעה בהורו על ביטול כלל סעיפי הסכם הגירושין עת שהסעד שהתבקש בכתב תביעתה של המשיבה נגע רק לביטול הפרק הנוגע לדירת המגורים החלופית, שכן רק עניין זה נזנח עלידי הצדדים.  כך שגה בכך שלא חייב את המערער להשתתף עם המשיבה במחצית שכ"ט שמאי וכן לא חייבו בהוצאות משפט למרות שעיקר תביעותיו נדחו. 

 

דיון והכרעה

 

14.          אחר שבחנו בחון היטב את טענותיהם ההדדיות של הצדדים בעירעוריהם מצאנו כי יש לקבלן בחלקן, כפי שיפורט להלן.

 

הסכם הגירושין

 

15.           מצאנו ממש בטענת המשיבה לפיה לא היה מקום לבטל את הסכם הגרושין בכללותו.  אכן מן המפורסמות הוא כי התנאים והחיובים בהסכם הגירושין אחוזים ושרוגים זה בזה ומתוך שכך אם ימצא כי הצדדים בהתנהגותם מצאו שלא לקיים את ההסכם הרי שזה יבוטל בכללותו,כמקשה אחת ולא לשיעורין, אולם כל עניין ונסיבותיו הוא. בנדון הסעד שהתבקש על ידי המשיבה בתביעתה מתייחס לסוגיה אחת ויחידה – ביטול ההסכמה בהסכם הגירושין לפיה תרכש למשיבה דירה חלופית תחת זכויותיה במגרש. בית משפט קמא קבע, ואנו מסכימים עם קביעתו העובדתית,  כי הצדדים בהתנהגותם חזרו בהם מרכיב מוסכם זה בהסכם הגירושין ומצא בהמשך לכך להורות על ביטולו של הסכם הגירושין בכללותו ואולם לא זו בלבד שסעד זה לא נדרש על ידי המשיבה הרי שלא היה מקום לעשות כן בנסיבות העניין כאשר התנהגות הצדדים לא לימדה על רצון לחזור בהם מהסכם הגירושין המסיים את  מערכת היחסים בניהם בכללותו – על בסיסו של הסכם זה התגרשו ועל פיו נקבעו חיובי המערער במזונות ובמדור ילדיו הקטינים, חיובים שהינם צנועים בעיקרם.  המעיין בהסכם הגירושין ובוחן לאחרי כן את התנהלות הצדדים למד כי אף שהצדדים בחרו שלא לקיים דווקא את רכיב רכישת הדירה החלופית למשיבה הם מצאו לנהוג בדרך חלופית לפיה המשיב תוסיף ותתגורר בבית המגורים, עד אשר המגרש עליו הוא בנוי יוכשר לצורך בנייה רוויה ופיתוח.  כך עולה מהסכם הגירושין הכולל כי המערער חוייב בדמי מזונות צנועים, בין השאר, בהתחשב בכך שנטל על עצמו להחזיר את מלוא תשלומי המשכנתא הרובצים על בית המגורים כחלק מחובת המזונות והמדור, כעולה אף מכותרת אותו פרק בהסכם הגירושין "הסדרים רכושיים /מדור לילדים"  וכי כנגד כל התחייבויות אלו תקבל המשיבה דירה חלופית בפ"ת שערכה לא יעלה על 180,000 $ כאשר לאחר הגיע הצעיר בילדים לגיל 21 היא תמכר וחלקה של המשיבה בדירה יעמוד על 2/3 (120,000 $) והמשיב שיקבל את מלוא הזכויות במגרש ישא כנגד זאת גם גם בהחזרים לאביו תמורת המגרש. מעת שעניין הדירה החלופית נזנח על ידי הצדדים, כפי קביעתו העובדתית של בית משפט קמא – עמה אנו מסכימים,  הרי שיש לקיים ההסכם על פי רוח הסכמות הצדדים העולה ממנו, כפי שנבהיר להלן. 

 

16.          נוכח זניחת ההסכמה לרכישת דירה חלופית אנו למעשה פוסעים צעד אחד לאחור ומעמידים את זכויות הצדדים  - כעולה מהסכמותיהם השונות, קודם להעברת מלוא הזכויות במגרש למערער ורכישתה של אותה דירה. היינו – הצדדים שותפים בזכויות במגרש אך מנגד מוטלת על שניהם החובה להשיב לאב המנוח, רוצה לומר - לעזבונו, את שהתחייבו בהסכם בית המגורים.  שהרי ניתן לראות באופן ברור כי שיעור הפיצוי שהוצע למשיבה על פי הסכם הגירושין כנגד מחצית זכויותיה במגרש עולה אך ורק כנגד 120,000$, היינו נלקח בחשבון כי המערער הוא זה שלוקח על עצמו את ההחזרים לאביו המנוח, הכוללים גם את ערך המקרקעין (לא למותר לציין כי אף לגרסתה של ב"כ המשיבה – ערך המקרקעין, באותה התקופה היה 120,000$, ראו פרוטוקול הדיון בערעור "וכולם מוכרים את החלקות בסך של 120,000$ כל אחד" ולכן נקבע הסכום כפי שנקבע בהסכם הגירושין). הדבר עולה בבירור גם מהוראות סעיף 5 להסכם הגירושין, על תתי סעיפיו.

 

בהקשר זה יוער, כי הגם שמקובלת עלינו טענת המשיבה כי לא היה מקום להכריז על בטלות כל הוראות הסכם הגירושין, הרי שההסדרים הקבועים בסעיף 5 להסכם הגירושין, על תתי סעיפיו, בכל הנוגע למכירת בית המגורים, רכישת הדירה החלופית, והחיובים שנטל על עצמו כל אחד מן הצדדים בהקשר זה – שלובים זה בזה ולא ניתן להפרידם ולבטל רק חלק מהם.

 

17.          ואם כן -  "ביצוע בקירוב"  של הסכם הגירושין ושל הסכמות הצדדים באשר לרכיבים הרכושיים שבו מוביל באופן ברור וחד משמעי לכך שלמשיבה זכות במחצית הזכויות במגרש ואולם כנגד זאת עליה להחזיר את חלקה (מחצית)  בהתחייבויות שנטלו הצדדים בהסכם בית המגורים, התחייבויות אשר לא הובאה כל ראייה כי בוטלו, ואשר במסגרת הסכם הגירושין, נטל אותן המערער על עצמו במלואן, בתמורה לכך שבית המגורים יעבור לבעלותו ותמורת מכירתו תועבר אליו בלבד, בניכוי הסך של 180,000$ שהוסכם להקצותו לרכישת הדירה החלופית (ראו סעיפים 5(ו)-5(ז) להסכם הגירושין).  ואם כן, כנגד רישום חלקה של המשיבה במגרש (מחצית) הרי שבעת מכירתו ופירוק השיתוף בו יש לקזז מחלקה הן את מחצית תשלומי ההיוון או התשלומים האחרים ששולמו לפיתוח המקרקעין/מגרש, הן את ערך המקרקעין עצמם והן את מחצית ההלוואה והמתנה שניתנו על ידי האב אשר חלקה של המשיבה בהן עומד על 10,000 $, הכל כמתחייב מלשונו הברורה של הסכם בית המגורים. 

 

18.          לטעמנו, מסקנתו של בית משפט קמא בסעיף 103 לפסק דינו, על פיה אין לגבות מן המשיבה את חלקה בהוצאות אלו, שכן יש להסיק כי אחיו של המערער מחלו לו עליהם ומכאן שחיוב המשיבה בהם יוביל להתעשרות שלא כדין של המערער – שגויה. סעיף 55 (ג) לחוק החוזים התשמ"א -1981 קובע, כי מקום בו –

 

"הפטיר הנושה אחד החייבים מן החיוב, כולו או מקצתו – בוויתור, במחילה, בפשרה או בדרך אחרת – הופטר גם השני באותה מידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת" (הדגשה שלנו)

 

בענייננו, בהחלט השתמעה מההפטר והמחילה כוונה אחרת. הדבר עולה בבירור מהסכם האחים. האחים, במפורש, ויתרו דווקא למערער, על חלקו בחוב כלפי העזבון, אך לא ויתרו על חלקה של המשיבה בו, חלק אותו המחו למערער. לפיכך, אין לומר כי העזבון מחל על החוב, ואף אין לומר כי המערער יתעשר שלא כדין כתוצאה מגביית חובה של המשיבה כלפי העזבון.

 

מאחר שאין לפנינו את הנתונים הנדרשים לצורך חישוב חלקה של המשיבה בהתחיבות על פי הסכם בית המגורים, מצאנו להחזיר את הדיון בסוגיה זו לבית משפט קמא, אשר ימנה שמאי לצורך חישוב שיעור חיוביה של המשיבה כמפורט לעיל, כאשר הצדדים ישאו בשכרו בחלקים שווים. 

 

חיובי המשכנתא

 

19.           מעת שהובהר כי הסכם הגירושין נותר בעיקרו על כנו הרי שאין מקום כי המשיבה תישא בחיובי המשכנתא אותם נטל המערער לשכמו בהסכם הגירושין. כעולה מהסכם הגירושין הסכמת המערער לשאת במלוא חיובי המשכנתא הורתה הן ברצון הצדדים להבטיח את מדור הילדים והן בהתחשב בשיעור המזונות הצנוע בו חוייב המערער (כ- 700 ₪ לכל קטין). ההתחייבות לקחה בחשבון את כלל חיובי המשכנתא עד תומה,  ואין כל הצדקה לסטות מהתחייבות והסכמה זו של הצדדים בהסכם הגירושין. 

 

לפיכך החיובים שהוטלו על המשיבה לעניין זה  בפסק דינו של בית משפט קמא – בטלים. 

 

דמי השימוש

 

20.           מעת שנקבע כי הצדדים בהסכמה שבהתנהגות לא פעלו לרכישת דירה חלופית למשיבה, היינו שהסכימו למעשה כי המשיבה תוסיף ותתגורר בבית המגורים עד למכירתו (למעשה עד לחלוף 90 ימים ממועד החלטת הועדה המקומית לאשר עקרונית תכנית בנייה במקרקעין – כלשון עתירתו של המערער בכתב התביעה שהגיש בתמ"ש 64204-09-19), הרי שמאליה עולה אף הסכמה לכך כי לא תישא בדמי שימוש בגין מגוריה אלו (אלא אם כן תנהג בחוסר תום לב בעיכוב מכירת המגרש בעתיד).  מעת שלא נמצא על ידי בית משפט קמא כי מי מהצדדים פעל לעכב בחוסר תום לב את מכירת המגרש אין מקום, למצער לעת עתה,  לחייב את המשיבה בדמי שימוש בגין מגוריה בבית המגורים.

 

חלוקת שכ"ט שמאי

 

21.      מצאנו כי אין הצדקה שלא להטיל על הצדדים במשותף ובחלקים שווים את עלות שכר הטרחה ששולם לשמאי שמונה עלידי בית משפט קמא. מתוך שכך לסברתינו יש לקבל בעניין זה טענות המשיבה.

 

סוף דבר

 

22.       מצאנו לקבל באופן חלקי את ערעוריהם ההדדיים של הצדדים כדלקמן –

 

א.     המשיבה תירשם כבעלת מחצית הזכויות במגרש.

ב.     המשיבה תשיב לעזבון המנוח, ולמעשה למערער – נוכח המחאת החיוב של אחיו אליו, את מחצית הסכומים להם התחייבו הצדדים למנוח בהסכם בית המגורים. שיעור החיוב יחושב על ידי בית משפט קמא בדרך של מינוי שמאי לצורך שמאות עדכנית, כאשר סכומים אלו יקוזזו מחלקה בתמורת המגרש, בעת מכירתו. 

ג.      יבוטל חיובה של המשיבה במחצית תשלומי המשכנתא בגין המגרש ובדמי שימוש בגין מגוריה בבית המגורים.

ד.     הצדדים יחלקו בשכר הטרחה לשמאי אשר שולם במלואו על ידי המשיבה.

ה.     מכירת המגרש תעשה בדרך בה יורה בית משפט קמא אחר השלמת החסר כמפורט מעלה.

ו.      כיוון שקיבלנו באופן חלקי את ערעורם של כל אחד מהצדדים, לא מצאנו לעשות צו להוצאות. 

ז.      הערובה שהופקדה על ידי כל אחד מהצדדים תושב להם באמצעות באי כוחם. 

 

23.       ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים. 

 

 

ניתן היום, ו' אדר תשפ"ה, 06 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.