פרשנות הסכם גירושין לגבי מניות האם בחלוקה בעין אל תשלום שווי (תמ"ש 33851-05-21)

1. עניינו של פסק דין זה הוא מחלוקת בין הצדדים לגבי פרשנות להסכם הגירושין ביניהם ולנספח להסכם הגירושין שאושרו על ידי בית המשפט בכל הנוגע לאופן איזון מניות אשר על שמה של האישה בחברה. 

א. רקע עובדתי וההליכים המשפטיים

2. ביום --.--.2004 הצדדים נישאו כדמו"י. לימים הצדדים נפרדו, ובמסגרת הליכי הגישור שניהלו בפני עו"ד ענבר, הסכימו הצדדים כי השיתוף ביניהם יסתיים ביום 28.2.2019 (להלן: "המועד הקובע" ו/או "מועד הפרידה").

3. במסגרת הליך הגישור, הגיעו הצדדים להסכמות וחתמו התובע על הסכם, מיום 10.3.2019 (להלן: "הסכם הגירושין"), אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 24.3.2019.

4. במהלך הנישואין הייתה האישה שותפה האישה להקמת חברת X בע"מ (להלן: "החברה"). האישה משמשת כמנכ"לית בחברה עד היום. 

כמו כן, האיש צבר במהלך הנישואין זכויות אופציה לרכישת מניות בחברה שבה עבד, היא חברת ------- ח.פ ------(להלן: "חברת Y"). האיש לא עובד בחברת Yכיום.

5. במסגרת הסכם הגירושין הסדירו הצדדים את מכלול הנושאים הקשורים לפרידה ביניהם, לרבות  הנושאים הקשורים לגירושין, הסדרת מכלול הנושאים הקשורים לקטינים, זמני השהות, אפוט', הוצאותיהם, דירת המגורים השכורה של הצדדים, חלוקה של כספים בחשבונות בנק, רכב, זכויות באופציות, מניות וניירות ערך, זכויות סוציאליות.

6. לצורך הסדרת אופן חלוקת המניות של הצדדים, ביום 28.2.2019 הצדדים חתמו על נספח להסכם הגירושין. הנספח להסכם הגירושין (להלן: "הנספח להסכם", צורף כנספח 5 לכתב התביעה). בנספח להסכם נקבע כי "הצדדים החליטו כי האופציות והמניות וכלל הזכויות האמורות לעיל, יכללו באיזון המשאבים, כך שהן תחולקנה ביניהם בחלקים שווים;" (כך, ב"והואיל" מס' 7, עמ' מס' 1 לנספח להסכם), וכן כי מאחר וקיימת, לטענת האישה, מניעה עסקית לחלוקה בעין של האופציות, המניות והזכויות, הוסכם בין הצדדים כי יחול ביניהם הסדר ביניים, "הנוגע להחזקתם ולזכויותיהם של הצדדים ברכוש זה, ואיזון משאבים בקשר לתמורה הנובעת ממימוש או מכירת אותן אופציות ומניות, והכל כמפורט בהסכם.." (כך, ב"והואיל" מס' 8, עמ' מס' 2 לנספח להסכם).

7. המחלוקת בין הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בתביעה זו, נסבה סביב פרשנות ההסכם ואופן איזון מניותיה של האישה בחברה. 

8. סעיף 1.3 לנספח להסכם קובע את הגדרות המונחים הנקובים בנספח (להלן: "סעיף ההגדרות"), ובכלל זה מה הם היקף האחזקות של הצדדים בחברות שבהן הם עוסקים, וכך, בין היתר, גם את היקף מניותיה של האישה בחברת Xובחברת ---שעומדות במרכז התביעה דנן, כדלקמן:

"1.3.4 מניות X– 40,000 מניות רגילות בנות 0.01 ₪ ערך נקוב כ"א של X, המצויות בבעלותה של ***וכל נייר ערך ו/או כל זכות אחרת שיינבעו מהן."

9. אין מחלוקת בין הצדדים כי חלקו של הנתבע הוא 20,000 מניות – המחלוקת הינה לגבי אופן ביצוע האיזון (בעין או בשווי).

10. עניין נוסף שדורש הכרעה במסגרת תביעה זו, הוא האם, לפי ההסכם, מגיעות לאיש זכויות כבעל מניות בחברה לאחר המועד הקובע לרבות קבלת תשלומי דיבידנד. ביום 4.3.2021 קיבלה האישה סך של 12,450,607 $ כדיבידנד מחברת Xבהתאם להיקף אחזקותיה בחברה (קרי, 40,000 מניות), בעקבות חתימה על הסכם רישוי עם חברת Z(----) (להלן: "הדיבידנד"). בין הצדדים מחלוקת באשר לזכותו של האיש לקבל מחצית מסכום זה.

11. התביעה הוגשה ביום 18.5.2021 בסמוך לאחר חלוקת הדיבידנד. 

12. ביום 23.8.2021 בעת דיון בפני כב' הרשמת הגיעו הצדדים להסכמות האוסרות על הנתבעת לעשות כל דיספוזיציה במחצית המניות של החברה. 

13. כאשר נקבע התיק להוכחות לאור היקף כתבי הטענות הרב נקבע כי אין צורך בתצהירי עדות ראשית נוספים מטעם הצדדים. אולם נקבע כי כל אחד מהצדדים יוכל להגיש תצהירי עדות ראשית של עדים נוספים מטעמו. בהמשך ביקשה הנתבעת בהסכמה להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה, ובהתאם לכך גם הוגש על ידה תצהיר נוסף. 

14. יצויין עוד כי עם תום דיון ההוכחות נעשה ניסיון על ידי הצדדים גם מצד ביהמ"ש לקדם הסכמות, אולם הדבר לא צלח. 

15. בהליך זה בהליך התקיימו 4 דיונים (דיון בסעד הזמני, דיון קד"מ ו-2 דיוני הוכחות).

16. הוגשו סיכומים בכתב. 

17. בהתאם לכך ניתן כעת פסק הדין. 

ב. תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות האיש

18. לטענת האיש, בהתאם להסכם בין הצדדים, על האישה להעביר לבעלותו מחצית ממניותיה בחברת X. לטענתו הצדדים הסכימו לחלוקה בעין של המניות.לטענתו של האיש לשונו המפורשת של ההסכם וכוונת הצדדים הייתה לחלוקה בעין של המניות כאשר הדבר יתאפשר ולא לתשלום שווי המניות. 

19. לטענת האיש, הסיבה היחידה שלא קיבל לבעלותו מחצית ממניותיה של האישה בחברה היא עקב "מניעה עסקית" לה טענה האישה. לפיכך הוסכם כי יחול "הסדר הביניים", עד אשר תסור המניעה העסקית. בתקופת הסדר הביניים נקבע כי האישה תחזיק במניות האיש, כאשר פורמאלית המניות יהיה רשומות על שמה, אך מהותית – כפי שהוסכם – מחציתן שייכות לאיש. כך, הוסכם למעשה כי האישה תשמש כנאמנת למניות האיש.

20. לטענת האיש, בית המשפט מתבקש להורות על אכיפת ההסכם, ולהורות על חלוקה בעין של המניות בחברה והעברתן לבעלות האיש והעברה של מחצית הכספים שקיבלה האישה מהדיבידנד שחולק לה כבעלת מניות.

תמצית טענות האישה

21. לטענת האישה, כפי שעולה מלשון ההסכם ומהנסיבות, הצדדים לא הסכימו לחלק ביניהם את המניות בחברה בעין. לטענתה, מאחר שהצדדים הסכימו כי מטרתו של ההסכם הוא "להביא לאיזון הוגן ושווה בזכויות שנצברו עד המועד הקובע... על פי חוק יחסי ממון", הריי שהמשמעות היא שכל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווי הנכסים במועד הקובע, ולא בזכות למחצית הנכסים עצמם. על כן לטענת האישה יש לדחות את עתירת האיש לחלוקה בעין של המניות.האישהטוענתכי פרשנות ההסכם, כפי שטוען לה האיש, לפיה על כל אחד מהצדדים היה להעביר מניות בעין לצד השני, נוגדת את תקנוניהם של החברות בהם עובדים הצדדים, ומשכך הסכמה כזו לא הייתה אפשרית ממילא. המניעה העסקית צוינה במסגרת הנספח להסכם כסיבה לאי חלוקת הזכויות והמניות במועד חתימת הסכם הגירושין והנספח לו.

22. לטענת האישה, במסגרת ההסכם החליטו הצדדים לאזן בחלקים שווים ביניהם את המניות, האופציות ויתר הזכויות, כפי שנצברו עד למועד הקובע, ובהינתן שלא ניתן היה לבצע את האיזון באמצעות חלוקה בעין, הצדדים החליטו על מנגנון של איזון משאבים בקשר לתמורה הנובעת ממימוש או מכירת אותן אופציות ומניות שנצברו עד המועד הקובע.

23. האישה טוענת כי האיש אינו זכאי לקבל דבר מהדיבידנד שקיבלה.

24. בסיכומיה עתרה האישה להורות על מינוי מומחה מטעם בית משפט להערכת שווי המניות בחברת Xנכון ליום 28.2.2019 על פי ההסכם. להורות כי הנתבעת תשלם את מחצית שווי המניות כפי שיוערך על ידי מומחה מטעם בית המשפט. 

ג. דיון והכרעה

25. מהותה של המחלוקת בין הצדדים, נסובה סביב שאלת פרשנות הנספח להסכם הגירושין. עיקר המחלוקת כאמור, נוגע ל-3 שאלות עיקריות אשר יפורטו להלן: 

1). האם הייתה לצדדים כוונה, כפי שמשתקפת ובאה לידי ביטוי בנספח להסכם, לפיה יש לחלק את מניותיה של האישה בXבעין או האם הצדדים החליטו על חלוקה בשווי של מניותיה של האישה?

2). מהו המועד בו הוסכם על ידי הצדדים, כי בו תתבצע החלוקה  - בעין או בשווי - על פי ההסכם?

3). איזה הסדר הצדדים קבעו בהסכם כי יחול ב"תקופת הביניים", שבין המועד הקובע (קרי, מועד הפרידה, ביום 28.2.2019) ועד לחלוקת בפועל?

26. כללי פרשנות הסכם שנקבעו בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ פ"ד מט(2) 265 (1995) (להלן: "הלכת אפרופים"), שבו וקיבלו זרקור בפסק הדין בע"א  7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019). במסגרת פסק הדין בו נדחתה הבקשה לדיון נוסף בפסק דין ביבי כבישים, חזרה כב' הנשיאה על עקרונות הפרשנות הנדרשים לחוזה. נקבע כי חוזה יש לפרש על פי אומד דעתם של הצדדים הנלמד מלשון החוזה ומנסיבות חיצוניות לו (התכלית הסובייקטיבית של החוזה). במקרים בהם לא ניתן לאתר את התכלית הסובייקטיבית של החוזה, על בית המשפט לפנות לתכלית האובייקטיבית של ההסכם המושפעת גם מעיקרון תום הלב, שיקולי הגיון, יעילות עסקית ושכל ישר:

"הלכת אפרופים קבעה כי חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים, הנלמד מבחינה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו (הלכת אפרופים, בעמ' 311). זוהי התכלית הסובייקטיבית של החוזה. עוד קובעת הלכת אפרופים כי רק במקרים שבהם אין כל אפשרות לאתר את התכלית הסובייקטיבית, על בית המשפט המפרש את החוזה לפנות לתכלית האובייקטיבית שלו, המושפעת בין היתר מעקרון תום הלב ומשיקולי היגיון, יעילות עסקית ושכל ישר (שם, בעמ' 313). [...] עוד הדגיש בית המשפט כי לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו וכי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה תואמת את המשמעות הפשוטה העולה מקריאת לשון החוזה [..]."

ראו: דנ"א  8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (19.4.2020) פיסקה 13 לפסק הדין.

27. בהמשך פסק הדין בדנ"א 8100/19 מדגישה כב' הנשיאה כי העקרונות הפרשניים שנקבעו בהלכתאפרופים עשויים להיות מיושמים באופן שנה על פי סוג החוזה ונסיבות כריתתו: 

"בפסק הדין נושא הבקשה שבים ומזכירים השופטים א' שטיין וע' פוגלמן כי הלכת אפרופים "חלה על כל חוזה וחוזה" וכל השופטים בהרכב מבהירים כי "לא כל החוזים נולדו שווים". [...]

[..] ניתן למצוא בפסיקה לאורך השנים התייחסויות לא מועטות לכך שהעקרונות הפרשניים שנקבעו בהלכת אפרופים עשויים להיות מיושמים באופן שונה בהינתן סוג החוזה ונסיבות כריתתו. כך נקבע בעניין מגדלי הירקות כי "המשקל שיש לייחס למשמעות האינטואיטיבית העולה מקריאת החוזה, עשוי להשתנות בין קטגוריות שונות של חוזים שונים... כך, למשל, אין הסכם ממון בין בני זוג כחוזה למכירת דירה. אין חוזה למכירת דירה כחוזה בין אנשי עסקים שבאים בעסקאות חוזרות" (פסקה 11 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' ריבלין; וראו גם: שם, פסקאות 18, 25-24 לפסק דינו של המשנה לנשיא מ' חשין). ובעניין אחר הובהר כי "במסגרת העולם החוזי ישנם "מוסדות" חוזיים רבים... ברי, כי תכלית המוסד החוזי משפיעה אף על אופן פרשנות החוזה" (ע"א 3894/11 דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום, סו(2) 544, 569 (2013))."

ראו: דנ"א  8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (19.4.2020) פיסקה 14 לפסק הדין.

28. בעניינו מדובר בנספח להסכם גירושין, שנחתם לאחר הליך גישור ממושך, לצד – וכחלק בלתי נפרד – מהסכם גירושין ארוך ומפורט שהסדיר את מכלול נושאי הפרידה בין הצדדים. בהקשר זה יש להדגיש כי הסכם הגירושין כולל תניות שלובות זו בזו בנושאים שונים וכאשר עולה מנוסח מטרת הצדדים הייתה להסדיר את מכלול ענייני הפרידה ביניהם ולהביא לקץ השיתוף במכלול הנושאים הרכושיים. 

29. כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים כי מאז חתימת ההסכם ואישורו הצדדים גם פעלו על פי ההסכם וביצעו אותו, על היבטיו ונושאיו השונים. 

30. על מאפייניו הייחודים והשלובים של הסכם גירושין עמדה הפסיקה לא אחת, ונקבע כי הסכם גירושין אינו "מספר חוזים שחוברו להם יחדיו", ואין לבחון אותו ככזה אלא כמכלול: 

"יובהר כי הסכם גירושין אשר מסדיר את מכלול היחסים בין בני זוג אינו דומה לעסקת מכר שבה חוברו מספר חוזים יחד במסגרת אחת (בכפוף לכוונת הצדדים אם אכן ראו בחוזה ככזה הניתן להפרדה (ראו ד' פרידמן ונ' כהן חוזים (כרך ב') עמודים 1119-1117)). והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהסכם גירושין הכורך וקושר עניינים שונים, אשר ההסכמות לגביהן הן תוצאה של פשרה, תוך הסתכלות הצדדים על ההסכם כמכלול, מבלי שכל נושא בהסכם הגירושין מוגדר כחוזה נפרד שניתן להפרידו [ראו למשל בדברי כב' השופטת שטופמן בע"מ (ת"א) 1191/02 ח' א' נ' ח' מ' (לא פורסם, 25.12.2003]. " 

ראו: עמ"ש 11337-06-10 פלוני נ' פלונית, סעיפים 8-10 לפסק דינו של כב' הש' שנלר (29.4.12).

31. עולה מההסכם כי מטרת הגעת הצדדים להסכם הייתה להביא לסיום כלל המחלוקות ביניהם בכלל הנושאים מתוך תפיסה כוללת. הצדדים פירטו בהסכם את איזון המשאבים הכולל, היעיל, והצודק לתפיסתם, והמסיים את השותפות וממצה את זכויותיהם ההדדיות של הצדדים וחובותיהם האחד כלפי השנייה. 

האם הייתה לצדדים כוונה, כפי שמשתקפת ובאה לידי ביטוי בנספח להסכם, לחלק את מניות האישה בחברה בעין או בשווי?

32. לטענת האיש, מהנספח להסכם עולה כי הצדדים התכוונו לחלק בעין את מניות האישה בחברה, וכי "הסדר הביניים" מהווה למעשה את הסכמת הצדדים לפיה האישה מחזיקה בנאמנות את מחצית המניות של האיש, עד אשר תוסר המניעה העסקית לחלוקת המניות בעין. לכשתוסר המניעה העסקית לחלוקת המניות – האיש יקבל לידיו את מחצית מניותיה של האישה בחברה ובכך יסתיים איזון המשאבים לגבי החברה. 

33. לטענת האישה, יש לדחות את טענות האיש לחלוקה בעין. לטענתה לא הייתה לה כוונה לחלק את מניותיה בחברה בעין עם האיש ולתת לו חלק מהמניות. זאת, מאחר שתקנון החברה והאינטרס הברור בהצלחתה אינו מאפשר את העברת המניות מידיה של האישה לאיש. כמו כן, מאחר שלטענתה לא הייתה מסכימה להמשיך להיות שותפה עסקית של האיש. האישה מדגישה כי כל מטרת הסכם הגירושין הייתה הפרדה מוחלטת, אישית ורכושית, של הצדדים ולא המשך שותפות. 

לטענת האישה, הסרת המניעה העסקית היא, למעשה, שוות ערך להנפקה, ולכן לא הייתה לה כוונה שהאיש יוגדר כבעל מניות ויזכה לדיבידנדים וכדומה. אלא, שהכוונה, כפי שמשתקפת לשיטתה בנספח להסכם, הייתה רק שהאיש יקבל חצי משווי מכירת המניות בעת ההנפקה, או לחלופין, שיקבל שווי של מחצית המניות ככל שהאישה תקבל לידה סכום משמעותי של כסף מהחברה – אשר יאפשר לה לשלם לאיש את התמורה בעבור חצי משווי מניותיה, כפי שהיו בעת המועד הקובע. 

34. לאחר שמיעת טענות הצדדים, העדויות ובחינת נוסחם של ההסכם והנספח להסכם, שוכנעתי כי הפרשנות שעולה בקנה אחד עם לשון ההסכם, היא כי הייתה לצדדים כוונה לחלק את מניות האישה בחברה בעין ולא בשווי תמורה, מהטעמים שיפורטו להלן.

35. הסכם הגירושין קובע כי הצדדים הסכימו לחלק ביניהם את הזכויות במניות, והכל כפי שיפורט בנספח. כך, בסעיף 82 להסכם:

"82. הצדדים מסכימים לחלוק את הרכוש המשותף האמור והמפורט בהסכם המהווה נספח להסכם זה.- מצורף להסכם זה".

36. קריאה מקיפה של ההסכם מעלה מה היו ההסכמות שעומדות בבסיס הנספח להסכם:

בוהואיל (8) נקבע העיקרון: 

"ולטענת ***, במועד זה, קיימת מניעה עסקית  לחלק בעין את האופציות והמניות והזכויות האמורות בין הצדדים כאמור. לפיכך החליטו הצדדים כי כל עוד המניעה העסקית קיימת, יחול ביניהם, כהסדר ביניים, הסדרהנוגע להחזקתם ולזכויותיהם של הצדדים ברכוש זה, ואיזון משאבים בקשר לתמורה הנובעת ממימוש או מכירת אותן אופציות ומניות, והכל כמפורט בהסכם זה;"

סעיף 4:

"איזון המשאבים

4.1 ניירות הערך ויתר הזכויות האמורות בהסכם זה ימשיכו להיות בשליטת הצד שהחזיק בהם נכון למועד החתימה על הסכם זה, אך הוא יפעל בתום לב ובנאמנות עבור הצד השני גם בחלק אותו יש לאזן לטובת הצד השני על-פי הדין, לרבות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), לכך שכל אחד מהצדדים יהיה זכאי ל-50% מהתמורה במועד מזכה כלשהו.

4.2 כפוף להוראות הסכם זה ולחובת תום הלב והנאמנות, למעט כאמור לעיל לעניין התמורה במועד המזכה, הצד שניירות הערך הינם בשליטתו, יפעל בהם כראות עיניו ועל פי שיקול דעתו הבלעדי, לרבות: זכויות ההצבעה בגין ניירות הערך, החלטה על מימושם וכד', ולצד האחר לא תהא כל טענה ו/או דרישה בשל כך.

4.3 כל אחד מן הצדדים יהיה זכאי לקבל מידע רלוונטי אודות ניירות הערך המוחזקים על ידי הצד האחר. כמו כן, כל אחד מן הצדדים יהיה זכאי לקבל את על המידע אותו זכאי בעל מניות לקבל בחברה שניירות הערך שלה מוחזקים על ידי הצד האחר. לרבות מידע בדבר תכניות אופציות והקצאת ניירות ערך. באחריות הצד המחזיק בניירות הערך להעביר לצד האחר כל מידע כאמור בהקדם האפשרי. יובהר כי, כפוף להעברת המידע כאמור בסעיף זה, כל פנייה או התקשרות אחרת מול הנאמן או מול Xתיעשה באמצעות הצד שבשליטתו ניירות הערך נכון למועד החתימה על הסכם זה. 

4.4 יובהר כי בכל מקרה של מוות או אובדן כשירות של מי מהצדדים חו"ח, יכנס העיזבון או האפוטרופוס או כל גורם אחר רלוונטי בנעלי אותו צד בכל הקשור לניירות הערך. בכל מקרה כאמור, תוקפו של הסכם זה יהיה שריר וקיים וימשיכו לחול כל הוראות הסכם זה.

יובהר כי ההסדר המפורט בסעיף 4 זה, יחול כל עוד קיימת המניעה העסקית לחלק בעין את ניירות הערך ו/או את יתר הזכויות בין הצדדים וכל עוד ניירות הערך והזכויות לא חולקות בין הצדדים כאמור. עם הסרת המניעה העסקית כאמור, יחולקו ניירות הערך ויתר הזכויות בין הצדדים, בחלקים שווים ביניהם (50-50) והסכם זה יבוא לידי סיומו." (ההדגשות בקו – הוספו).

37. קריאה של לשון הסעיפים הנ"ל, כמקשה אחת הרמונית, מובילה לפרשנות של הנספח להסכם, לה התכוונו הצדדים בעת כריתתו. על אף שהצדדים במחלוקת כעת על הפרשנות הלשונית הראויה להסכם, יש לבחון בראש ובראשונה את הפרשנות העולה מאומד דעתם של הצדדים הנלמדת מלשון החוזה (קרי, התכלית הסובייקטיבית של החוזה).

38. והואיל (8) להסכם קובע במפורש כי בסיס ההסכמה בין הצדדים הוא חלוקה בעין ואף המינוי מצויין במפורש: "לחלק בעין". מסקנה זו, עולה בבירור מתוך הרישא של הסעיף, שאומר למעשה כי זו נקודת היסוד. הצדדים אף מציינים מפורשות כי לא תהיה חלוקה בעין במועד זה בשל מניעה עסקית. והרי – לו לא הייתה כוונה לחלוקה בעין לא הייתה סיבה לציין מפורשות את המינוח "חלוקה בעין" ולא הייתה סיבה לציין כי קיימת מניעה לקיים זאת. 

כך גם נקבע בהמשך כי הסכם הביניים יחול עד אשר תתאפשר חלוקה בעין: "במועד זה, קיימת מניעה עסקית לחלק בעין את האופציות והמניות והזכויות האמורות בין הצדדים כאמור. לפיכך החליטו הצדדים כי כל עוד המניעה העסקית קיימת, יחול ביניהם, כהסדר ביניים...". קרי, לו חפצו הצדדים בחלוקת שווי לא היה כל צורך לציין כי קיימת מניעה עסקית לחלק בעין את המניות. לא היה כל צורך כפי שממשיך ההסכם ומפרט את תקופת ביניים. 

39. בניגוד לנטען על ידי האישה אין כל נימוק בהסכם למניעה הקשורה לתשלום שווי ואין גם כל עיגון לשוני הקובע כי האיש זכאי לתשלום שווי המניות במועד הקובע. 

40. מתוך והואיל (8), עולה כי הסיבה שלא בוצעה כבר במועד הפרידה החלוקה בעין, היא אך ורק קיומה של "מניעה עסקית". כן, עולה כי ככל שתוסר אותה מניעה העסקית, אזי תתבצע חלוקה בעין, שכן הסדר הביניים חל "כל עוד" לא ניתן לחלק בעין (כך גם, כפי שמופיע בשנית בסיפא של סעיף 4.4 לנספח להסכם). 

41. לו הצדדים היו מתכוונים לבצע איזון משאבים ביחס למניות Xבשווי, ולא בעין, הרי שכתיבת סעיף זה הייתה מתייתרת לחלוטין. זו הפרשנות הבהירה, המתבקשת והפשוטה שעולה מתוך לשון ההסכם. 

42. יתרה מכך, סעיף 4 לנספח להסכם מסדיר את איזון המשאבים וקובע את "הסדר הביניים", שיחול כל עוד קיימת המניעה העסקית. מהסיפא של סעיף 4 עולה כי הוא סעיף אשר מסדיר את תקופת הביניים בלבד, וכי גם הוא מתייחס לכך שלאחר תום תקופת הביניים, תחול חלוקה בעין (קרי הצדדים שווים ומציינים את המנוח חלוקה בעין מפורשות(: "יובהר כי ההסדר המפורט בסעיף 4 זה, יחול כל עוד קיימת המניעה העסקית לחלק בעין את ניירות הערך ו/או את יתר הזכויות בין הצדדים [...] עם הסרת המניעה העסקית כאמור, יחולקו ניירות הערך ויתר הזכויות בין הצדדים, בחלקים שווים ביניהם (50-50) והסכם זה יבוא לידי סיומו". 

43. סעיף 4 לנספח ההסכם שב וקובע את העיקרון כי יש מניעה עיסקית לחלוקה בעין של המניות, כי בשל כך נקבע הסדר לתקופת ביניים וכי בעת הסרת המניעה העסקית יחולקו המניות בחלקים שווים וההסכם יבוא לידי סיום. הסעיף נוקט בלשון של חלוקה (ולא של שווי), מסביר שוב מדוע לא חלה כבר החלוקה (המניעה העסקית) ומפרט מה יהיה בתקופה עד שתוסר המניעה העסקית לחלוקה. 

44. סעיף 4 מתיישב והינו חלק מפתיחת ההסכם. הניסוח הלשוני של ההסכם כקובע חלוקה בעין עם תום המניעה העסקית עולה מפרשנות הרמונית ואחידה של ככל ההסכם.

45. העולה מכך כי לו דובר על תשלום שווי לא היה נדרש המינוח "יחולקו" ולא היה נכתב "חלוקה בעין". לו היה מדובר על שווי – מדוע לא צויין מה השווי או כיצד ייקבע (אלא צויין מספרי מניות והמינוח חלוקה ולא תשלום), וכיצד ישולם. בנוסף צוין בהסכם מפורשות כי רק לאחר החלוקה יבוא הסכם זה לידי סיום. לא צויין כי לאחר שהאישה תשלם לאיש את חלקו יבוא ההסכם לידי סיום אלא שוב חוזר השימוש במונח לחלק ומצויין גם כי אופן החלוקה יהיה בחלקים שווים. 

46. לכך יש להוסיף כי בעת אישור ההסכם גם המגשרת שנכחה עם הצדדים ציינה לגבי הנספח להסכם כך: "בכל הנוגע לנספח הסכם הגירושין המסדיר את נושא החברות כל אחד מהצדדים היה מיוצג ע"י עו"ד בתחום המסחרי חברות. הוחלפו טיוטות ועו"ד שוחחנו בינם לבין עצמם בשיתוף פעולה של הצדדים עד שקיבלנו את ההסכם וצורף להסכם הגירושין כחלק בלתי נפרד מההסכם שעיקרו חלוקה שווה של המניות והאופציות ומועד מימוש" (ראו: פרוט' בתה"ס 36940-03-19, עמ' 1 שורות 18-21). קרי גם המגשרת מציינת את המונח "חלוקה" ולא שווי. 

47. ניתן היה לסיים את ההכרעה בחלק זה רק על בסיס בחינת לשונו של ההסכם. אולם גם שמיעת העדויות הנוספות שנשמעו לא שינתה את הפרשנות לעיל. במסגרת ההליך נחקרו הצדדים וכן מטעמה של האישה, עו"ד ---- א'(להלן: "עו"ד א'"), מי ששימש בעבר כיועץ משפטי לחברה. 

48. מתשובותיה של האישה בחקירתה עלה כי היא לא הציגה גרסה עקבית בכל הנוגע לפרשנות ההסכם. בעדותה, האישה טענה כי בעת עריכת הנספח להסכם היה ברור לצדדים כי חלוקה בעין לא תהיה אפשרית לעולם מאחר שהחברה היא חברה פרטית והאיש לא יכול להיות לעולם בעל מניות בה. משכך, ומאחר שהסרת המניעה העסקית, מבחינתה ולהשקפתה, היא שוות ערך למימוש המניות בדרך של הנפקה, הרי שלטענתה מלכתחילה היה ברור לצדדים שהכוונה הינה לתשלום שווי ולא לחלוקה בעין:

"עו"ד שלם:[...] אז***תראי, בהואיל מספר 7 כתובה המילה תחולקנה. תחולקנה, תסכימי איתי שהפועל לחלק זה לחלק בעין, נכון?

העדה גב' ----: בסעיף הבא כתוב תמורה, תמורה, מימוש, מימוש. אז אני חושבת, 

ש: את מתכוונת להואיל הבא? 

ת: כן.

ש: אני עכשיו דיברתי על 7, עוד מעט נגיע 8, אני מבטיח לך. אז לגבי 7 מה את אומרת? תחולקנה, הכוונה לחלק, פיפטי פיפטי או בחלקים שווים, זה ברור לגמרי, פיפטי פיפטי. לחלק תפוח, זה לחלק תפוח. לחלק מניות או אופציות זה לחלק בפועל, נכון? 

ת: אני לא, המניות עצמן לא היו יכולות להיות מוחלקות. וכל הסיפור הזה של ההסכם, זה לתת כסף, תמורה, שווי בעד המניות, שגם היום אנחנו מנסים לתת את התמורה ואת השווי בעד המניות. המניות עצמן, בן אדם זר לחברה פרטית, לא יכול לקבל. לא יכול. ולכן עשינו את כל הדבר הזה, כי זה בלתי אפשרי. אם החברה הייתה נמכרת והיה מניות שהם כבר לא שייכות לכלום, או היה ITO שזה חברה ציבורית ואז כל דכפין היה יכול לקנות את המניות האלה, זה משהו אחר. חברה פרטית זה בלתי אפשרי. אנחנו דיברנו,

[...]

ש: בהואיל מספר 8, את טענת ו---הסכים לקבל את הטענה שלך, שבמועד חתימת ההסכם, קיימת מניעה עסקית לחלק בעין את האופציות והמניות. האם לזה את התכוונת, כשאמרת קודם שלחברה פרטית אסור, לא צריך להעביר מניות לגרוש, בטח ובטח לא לגרוש. זה מה שאמרת. בטח, זה מה ששמעתי. נכון? לזה התכוונת?

ת: על פי הייעוץ המשפטי שקיבלתי מהעורך דין של החברה, היה מניעה עסקית להעביר,

ש: לחלוקה בעין. 

ת: להעביר מניות. לרשום מניות על שמו. 

ש: להעביר מניות. ואת מסכימה איתי, שלאחר שתוסר אותה מניעה עסקית, צריך לחלק בעין את המניות. 

ת: כי אז החברה כבר לא תהיה חברה פרטית, או לא תהיה בכלל חברה. תהיה עסקת MNA שזה נקרא מכירה, או שהיא תהיה חברה ציבורית ואז כל בן אדם יכול להחזיק באיזה מניות שהוא רוצה, כי הוא קונה אותן בשוק. 

[...]

ש: הבנתי. הבנתי. אוקי, וכמובן שמגיע לו 50% , שימי לב, מהתמורה במועד מזכה כלשהו, אני לא רוצה להפנות שוב למועד מזכה בהסכם, כבר דנו בזה וברור לך שמועד מזכה, זה עד אשר תוסר המניעה העסקית. אני אומר לך את זה ואני אתקדם לשאלה הבאה.

ת: היא לעולם לא תוסר. היא לעולם לא תוסר, זה חברה שלא, היא לא תוסר."

ראו: פרוט' מיום 11.5.2022, עמ' 73, שורות 17-1; עמ' 74, שורות 75-74; עמ' 75, שורות 12-1; עמ' 81, שורות 31-27 (ההדגשות בקו – הוספו).

49. עוד, כשנשאלה האישה מדוע לא נכתב בהסכם הסכום אותו עליה לשלם לאיש אילו התכוונו הצדדים לחלוקה בשווי, השיבה כי הייתה מחלוקת בין הצדדים על גובה שווין של המניות, ורק בשל כך, לא בוצעה ההפרדה במועד הפרידה. אולם, חזרה שוב ואמרה כי מאחר שהאיש מנוע מלקבל לידיו את מחצית ממניותיה, גם לאחר החתימה על הנספח להסכם היה ברור לצדדים כי הדרך היחידה לאיזון המניות ביניהם היא בדרך של חלוקת השווי:

"ש: למה כתוב 50-50? צריך היה לכתוב שווי. היסטורי, לא היסטורי, הוא כן מסכים, הוא לא מסכים, למה כתוב 50-50?

ת: כי לא הסכמנו על השווי.

ש: כי לא הסכמתם על השווי. הבנתי. עכשיו, הסדר זה, הסכם זה, יבוא לידי סיומו, אני מבקש לשאול, הסכם זה יבוא לידי סיומו, מה בעצם יקרה? לאחר שתוסר המניעה העסקית, התזה של ---, שאני מאמין בה, הוא יקבל את ה-20 אלף שלו והוא יחיה עם זה ואין יותר הסדרים. לא תמורה,  

ת: הוא לא יקבל 20 אלף. 

ש: רגע, רגע,

ת: הוא לא יכול לקבל 20 אלף.

ש: ***, עוד שניה. לא תמורה, לא מועד מזכה ולא שום דבר. הוא יהיה כאחד מבעלי המניות הרגילים, מה את אומרת על כך?

ת: אם החברה ציבורית, זה היה אפשרי. אם חברה פרטית, הוא יכול לקבל את התמורה. עכשיו, אם היא חברה פרטית יכל להיות שני דברים. רק שיהיה עסקת MNA. עסקת MNA זה שמוכרים את המניות ומקבלים עליהם כסף. וגם אז, הוא לא היה מקבל את המניה והולך למכור אותה לחברה שקנתה. החברה הייתה מקבלת כסף, אני הייתי מקבלת כסף בתור בעלת מניות והייתי נותנת לו מזה חצי."

ראו: פרוט' מיום 11.5.2022, עמ' 84, שורות 19-2 (ההדגשות בקו – הוספו).

50. האישה ציינה בחקירתה כי במועד הפרידה היה צפי למכירת החברה בתקופה הקרובה, וזו הסיבה היחידה שהובילה להסכמתם לדחיית פירוק השיתוף; לא היה בכוונתם להישאר שותפים לעד. לטענתה, הנסיבות השתנו ולכן ברצונה להביא כעת לפירוק השיתוף באמצעות תשלום השווי לאיש:

"ש: רגע, רגע, בואי נהיה נאמנים עד הסוף, עוד פעם נאמנות, שלאחר שהסדר הביניים הזה יגיע לחוף מבטחים, בדרך, למשל שהחברה תהפוך לציבורית, תהיה הנזלה וכדומה, ---יקבל 20 אלף מניות של X, כן או לא? 

ת: זה מה שחשבנו שאולי היה סביר לקרות בתקופת זמן מסויימת קצרה, מהזמן שהתגרשנו, חשבנו, חשבתי, חשבנו כולנו, כולל העורך דין של החברה, מן הסתם הדרך הרגילה שחברת ----עוברות שהן מונפקות או נמכרות. ולכן אמרנו זה יהיה הסדר ביניים וזה יקרה תוך שנה, שנה וחצי מקסימום, ובזה ייגמר העניין. אבל מה שקרה, זה קרה משהו אחר, ולכן כל מה שקרה כרגע, אם באמת זה מה שהיה קורה, החברה הייתה נמכרת, הוא היה מקבל 20 אלף מניות, היה להם איזשהו שווי מסוים, כמו שהיה אז, היינו  מוכרים את זה, הוא היה מקבל את הכסף והיינו הולכים הביתה. 

ש: הבנתי. וכיוון שהתמשך הזמן, ונמשך ונמשך, לא כדאי לך לדבוק בהסכמה שנתת לפני, בפברואר 2019. נכון?

ת: התנאים השתנו. כל מה שעשינו השתנה. ולכן, ולכן, ברגע שזה השתנה, וכבר לא יהיה הנפקה וגם החברה ממשיכה, ואני ממשיכה לעבוד, הייתי בטוחה שתוך שנה אני סוגרת את החברה הזאת, אני רוצה, אני אפתח משהו אחר בלי קשר אליו. אבל התנאים השתנו. השתנו לטובה. יש חברה, שאולי יום אחד תמצא יום אחד גם לי ולך -----. אז זה דבר משמח. יחד עם זה גם הגיע כסף, שאפשר יהיה בעצם לתת את השווי של המניות ולסגור את זה בצורה טובה, בצורה שווה, בצורה הוגנת, לגמור את הסכם הביניים, לשמוח בהצלחה המאוד גדולה, לקבל את הכסף הזה, שהוא לא מעט כסף, ולהיפרד כל אחד לדרכו.

ש: הכסף שאת מדברת עליו, והוא לא מעטכסף, את מתכוונת ל-12 מיליון דולר, שקיבלת כדיבידנד מעסקת X?

ת: נכון. אני קיבלתי.

ש: אני אמשיך. 

ת: עם הכסף הזה בעצם אני יכולה עכשיו לשלם את השווי של המניות ולסגור את ההסכם הזה בשמחה ובאהבה וכל אחד ימשיך בדרכו. זה בעצם מה ניסינו, מנסים, אני מקווה גם פה, לעשות. לתת,  להתחלק שווי הוגן ושווה. קיבלתי כסף מסוים, ועם הכסף הזה אני רוצה לשלם את מה שמגיע לו. "

ראו: פרוט' מיום 11.5.2022, עמ' 75, שורות 35-29; עמ' 76, שורות 23-1 (ההדגשות בקו – הוספו).

51. האישה אישרה למעשה כי התנאים השתנו מבחינתה מעת חתימת ההסכם. היא לא נתנה הסבר מספקמדוע הצדדים השתמשו במינוח "חלוקה" ו"לחלק בעין" מספר פעמים בהסכם. כמו כן לא נתנה הסבר מספק מדוע אין כל איזכור ואחיזה לשונית ל"תשלום" (ולא חלוקה), אין איזכור של "שווי" ולפי מה ייקבע. 

52. האישה נשאלה על ידי בית המשפט מה היא סבורה מגיע לאיש על פי ההסכם והשיבה כי היא סבורה כי האיש זכאי לשווי המניות במועד שהצדדים נפרדו:

"כב' הש' סנונית פורר: [..]  מה מבחינתך מגיע לו מהסכום הזה? 

העדה גב' ----: מה שמגיע, מגיע לו השווי של המניות ביום שנפרדנו. אני מוכנה לתת, גם אז אמרתי אוקי, הרי החברה לא נמכרה ביום שנפרדנו. היא תימכר עוד חצי שנה, שנה. אמרתי אני אספוג את החצי שנה, שנה הזאת והוא יקבל חצי מהמכירה, אבל זה לא קרה בסופו של דבר. קרה משהו אחר. 

כב' הש' סנונית פורר: לא, אז לכן אני שואלת מה את חושבת עכשיו שמגיע לו. שאמרת שווי הוגן, שווי שווה, תסבירי לי למה את מתכוונת?

העדה גב' ----: תראי, יש שווי של המניות ביום שנפרדנו. יש לזה מספר. הוא כתוב ברישומים, כל זמן חברה יש לה שווי למניות שלה. יש שמה איזה מספר. אפשר להסתכל עליו, ולדון בו, ולראות כמה הוא פחות או יותר שווה, ולעשות עליו איזשהו משא ומתן ולקחת את השווי הזה שכתוב ועוד קצת, כדי שיהיה טוב ושיהיה ושישקף גם את זה שאני כן התכוונתי לספוג חלק, וידעתי בשמחה, שאני מוכנה ורוצה לשלם מעבר לשווי. אבל צריך להיות לזה איזשהו מספר שנשים וניפרד, אז זה מה שאני חושבת."

ראו: פרוט' מיום 11.5.2022, עמ' 76, שורות 35-25; עמ' 77, שורות 4-1 (ההדגשות בקו – הוספו).

53. אם כן, מחקירתה של האישה עולה כי לשיטתה לא הייתה כוונה לחלק בעין את המניות בחברה, ואף הדבר לא התאפשר מלכתחילה; כי הייתה צפויה בתקופה הקרובה מכירה של החברה, ולכן הייתה הסכמה להמשיך ולחכות עד למועד המכירה במקום לקבוע שווי משוערך; וכי הנסיבות השתנו, ולכן במקום לחכות למכירת החברה (שאינה צפויה בקרוב, לאור ההשקעה הגדולה בה כעת), היא מוכנה לתת לאיש סכום גבוה מזה שהעריכו שיינתן להם בעת המכירה, וזאת על מנת לפרק את השיתוף כבר עכשיו. אולם טענות אלה אינן מגובות בהפניה רלוונטית לנוסח ההסכם. מדובר ברצונה העדכני של הנתבעת. 

54. על הנתבעת היה להצביע על לשון ההסכם שתומכת בטענה זו. לא לחינם לא הצביעה הנתבעת על לשון ההסכם שקובעת מנגנון מדויק לתשלום שווי המניות נכון למועד הקובע. אין כל אחיזה לשונית בהסכם לקביעת שווי של המניות באופן ביצוע התשלום על ידי הנתבעת. 

55. יתרה מכך, האישה השיבה לשאלות נוספות במהלך חקירתה, והסבירה כי לשיטתה מאחר שלא הייתה מכירה של מניות הרי שלא מגיע לאיש לקבל מחצית מהדיבידנד שקיבלה. עם זאת, היא טענה כי היא מוכנה לתת לאיש מחצית משווי הדיבידנד שקיבלה כתמורה על פדיון מחצית ממניותיה. כך, בחקירתה:

"כב' הש' סנונית פורר: אוקי, אז אני רוצה רגע להקשות ולשאול, כי קודם חזרת ודקדקת על זה כמה פעמים, על ההבדלים בין אם היו קורות עסקאות שונות. אמרת פה קרתה עסקה ספציפית. 

העדה גב' ----: נכון. 

כב' הש' סנונית פורר: האם התשובה שלך הייתה משתנה, אם החברה בעצם היה אקזיט, שפה את היית יוצאת, או עכשיו החברה הייתה מונפקת והייתה חברה ציבורית, התשובה שלך הייתה משתנה? 

העדה גב' ----: לא. אני חושבת שאז הייתי מביאה לו, גם כן, מה שמגיע לו זה השווי של המניות, אבל הייתי מביאה לו יותר, הייתי מביאה לו חצי מזה והיינו נפרדים. הבעיה שעכשיו אני ממשיכה לעבוד, זאת אומרת אם היה החברה נמכרת כמו שקרה לי ב---, היא נמכרה ואני לא עבדתי יותר, ויכולתי לפתוח את Xוחברה אחרת. 

כב' הש' סנונית פורר: אז למה לשיטתך, לפי מה שאמרת עכשיו, לא מגיע לו חצי מהעסקה הזאת?

העדה גב' ----: כי בעצם העסקה הזאת זה לא היה, לא מכרנו פה מניות, אין פה מימוש. אני קיבלתי כסף מסוים שהדירקטוריון הסכים להביא לי, ועם הכסף הזה אני רוצה לשלם. כי אני לא, זה לא הגיוני, שהוא גם יישאר עם המניות בחברה שלי, שאני עובדת בה עוד הרבה הרבה שנים, 

כב' הש' סנונית פורר: לא, זה הבנתי. אבל עכשיו, אני כרגע שואלת כל השאלות שנשאלת קודם ועכשיו נשאלות על ידי, הן קשורות לשווי שאת סבורה שמגיע לאדון.

העדה גב' ----: אני מוכנה לתת לו חצי ממה שקיבלתי וניפרד לשלום באהבה ובשמחה. זה הרבה כסף. ואני אמשיך לעבוד, והילדים שלנו ימשיכו לקבל את הכסף שאני אעבוד. אבל אני ממשיכה לעבוד, 

[...]. 

העדה גב' ----: מה שאני חוששת שיקרה, ובעצם מה שהוא רוצה, שהוא גם יקבל את מה שאני מוכנה עכשיו לתת לו בשמחה ואהבה, שזה בערך פי שתים או פי שלוש מהשווי של המניות, וגם אחר כך יישאר עם המניות. 

כב' הש' סנונית פורר: נכון למתי?

העדה גב' ----: נכון ליום הפרידה. זאת אומרת, אני יכולה להגיד את זה? נכון ליום הפרידה זה משהו כמו 2, 1.2 מיליון דולר. ואני מוכנה לתת הרבה יותר, ויש לזה מספרים וזה לא אני המצאתי. זה כתוב וזה נמצא. אז אני חושבת שזה יפה, ראוי, זה הרבה יותר מחצי, זה הרבה יותר, זה הוגן. ורק להשתחרר מזה."

ראו: פרוט' מיום 11.5.2022, עמ' 77, שורות 35-9; עמ' 78, שורות 2-1 (ההדגשות בקו – הוספו).

56. כלומר לטענת האישה, האיש אינו זכאי גם לתשלום הדיבידנד אותו היא רואה כהעברת תשלום על חשבון שווי המניות וגם לחלוקה בעין של המניות.

57. גישתה של האישה, לפיה רק במועד של מימוש מניות היא חייבת להתחלק שווה בשווה עם האיש, אינה עומדת בקנה אחד עם לשון ההסכם. כאמור, לפי לשון ההסכם, ככל שמדובר בתקופת הביניים, קרי, בתקופה שבה עומדת בעינה המניעה העסקית, עליה לחלוק עם האיש שווה-בשווה כל "תמורה" מ"מועד מזכה" שהוא, ובכלל זה חלוקת דיבידנד בהתאם להגדרת הסעיף. 

58. גם הפרשנות הנטענת על ידי האישה לגבי הדיבידנד אינה עולה בקנה אחד עם ההסכם. לא מצויין בהסכם כי קבלת תשלום עבור הדיבידנד תיצור מועד לתשלום השווי של המניות במועד הקובע. נהפוך צוין כי: "זכאי ל-50% מהתמורה במועד מזכה" (סעיף 4.1)  מתייחסת על פי לשונו הברורה של סיפת סעיף 4 רק כל עוד קיימת מניעה עסקית לחלק בעין את המניות. לאחר החלוקה בעין מצויין כי ההסכם יבוא על סיומו. קרי – לשונו של ההסכם קובעת זכות לתמורה (שהוגדרה ככל תמורה לה זכאי בעלים של ניירות ערך או של כל זכות אחרת בחברה) רק במועד מזכה בתקופה הביניים בלבד – כל עוד קיימת המניעה העסקית וכל עוד לא הייתה חלוקה בעין. 

59. עו"ד א'שהעיד מטעם האישה הסביר בחקירתו, כי מבחינת אינטרס החברה לא היה מקום לאשר חלוקה בעין באותה העת לאור המניעה העסקית, על אף שזה היה רצונם של הצדדים בבירור:

"ת: [...] אני הייתי עורך הדין של החברה, של X, company counselor ייצגתי את החברה בכל ענייניה השוטפים, לרבות בסיבוב ההשקעה שלה, שבדיוק היה באותה תקופה. ולא מתיימר לייצג את ***. התבקשתי על ידי ***באותה תקופה לחוות את דעתי על המשמעויות של הפרידה שלה. והמשמעות, מה שעניין אותה, בשביל זה היא באה אלי, היה בשביל לדון בעניין מניות X, שאותם היא דיברה באותם ימים על חלוקתם. והיא ניסתה להבין ממני, כמי שלצורך העניין מייצג את החברה בצורה בלתי תלויה, מה החברה חושבת.כי, מאחר והיא מעורבת באופן אישי, למרות שהיא מנכ"ל החברה ונושא משרה, היא לא מצאה לנכון שהיא יכולה לעמוד שם לבד, היא רצתה לשמוע גם את דעתי. והסכמתי ונתתי את דעתי. ודעתי הייתה אז, שאני לא סבור שחלוקה של המניות בעין, דהיינו מתן המניות ל---, יהיה בטובתה של החברה. אותי לא מעניין מה היא עושה, ***, עם התמורה שלה, עם המזומן שבידיה, זה לא ענייני וזה לא מעניין את החברה גם. אבל אני כחברה, אם צריך לשאול אותי, מבחינתי, להושיב לשולחן המשקיעים אדם שהוא נטול זיקה לחברה, הוא לא השקיע בה, הוא לא איזה free expert הוא לא מישהו בעל זיקה לעובדים של החברה, לצד קרנות כמו -----, ו----, נראה שזה אדם שאיננו קשור למהלך הדברים ולתהליך הזה,ובגלל זה אני סבור, ככה לפחות אז אני סברתי, ואני חושב שגם היום, שעצם השווי של המניות ייפגע.וזה הנקודה העיקרית פה. הכדאיות העסקית בחלוקת המניות. אנחנו מדברים על כדאיות עסקית במובן זה שאם יהיה בעל מניות שיש לו אחוז ניכר, כי אני לא זוכר את האחוזים של ***דאז, אבל היה לה אחוז ניכר כמייסדת, יישב על שולחן המשקיעים אדם כזה, שאחר כך גם צריך את הסכמתו באסיפות כלליות או בעסקאות MNA ובאקזיט, הוא יכול להיתפס גם כטרמפיסט או כסחטן באותה נקודה, בגלל שהוא לא קשור ליתר המשקיעים. והוא גם עלול להיתפס כסימן שאלה, כשיבוא מישהו אחר לקנות את החברה או להשקיע בה.

[...]

ת: ומאחר ו, הנקודה הזאת, אני, בתור מי שייצג את החברה אמרתי, לדעתי הכדאיות העסקית, לצורך העניין, הערך של המניה, בוודאי ייפגע ובוודאי מעמדה של ***, ובגלל זה. אני סברתי שהצדדים החליטו ביניהם, אוקי, ושאלת אם אני רציני. אני סברתי בזמנו, שהצדדים החליטו ביניהם על פתרון אחר, שהוא רחוק יותר מהחברה, שזאת פחות או יותר הייתה המלצתי, תתרחקי מהחברה. תעשי מה שאת רוצה בחצרייך. אל תערבי את הנכסים שקשורים לחברה. כשיהיה לך מזומן ביד, תשלמי ל---את חלקו. "

ראו: פרוט' מיום 11.5.2022, עמ' 93, שורות 33-6; עמ' 94, שורות 1-10 (ההדגשות בקו – הוספו).

60. העולה מעדותו של עו"ד א'כי עמדתו לגבי מה צריך להיות מוסכם בהסכם אינה חלק מהדברים שהוסכמו או לא הוסכמו בהסכם. עו"ד א'היה עו"ד של החברה. אין לו ערך מוסף לגבי פרשנות ההסכם והוא גם לא התייחס ישירות לנוסח ההסכם שאושר. העובדה כי עו"ד א'סבור כי הסדר מסוים אינו בכדאיות החברה אין בינו לבין פרשנות ההסכם ולשונו הברורה. עוד יודגש כי עו"ד א'לא ציין כי העברה זו אינה אפשרית או אסורה אלא שאינה באינטרס של החברה.

61. כך גם, העיד עו"ד א'כי אופציה של מינוי נאמן חיצוני גם היא עלתה על הפרק. עו"ד א', הסביר בחקירתו כי להבנתו אופציית החזקת המניות בנאמנות ירדה מהפרק, כי גם היא בעייתית ותפגע בחברה באותו האופן שתפגע החלוקה בעין. לשיטתו, אכן, בתחילת הדרך נבחנו אופציות של חלוקה בעין או מינוי נאמן. אך, להבנתו, משהובן לצדדים כי זו עומדת בניגוד מוחלט לאינטרסים של החברה, האופציה הזו ירדה מהפרק:

"ש: [..]עכשיו, עלתה אופציה שניה. כדי להבטיח ש---בכל זאת יקבל את מה שמגיע לו, האם עלתה אפשרות שהחלק שרשום, שצריך להיות שבבעלות ---, יירשם על שמו של נאמן עבור ---, כן או לא?

ת: קשה לי לומר בוודאות, אבל הסוגייה עלתה, אם זכור לי נכון, בעיקר בנוגע לאופציות. כי הם ישבו בנאמנות. כן עלתה, אני מדייק, סליחה, את דבריי. הנקודה עלתה. ***שאלה אותי, בהזדמנות כזו או אחרת, האם אפשר לעשות את זה והתשובה שלי הייתה לא. למה לא? מאחר ונאמנות, כמו התחייבות עתידית לתת את המניות הללו, נכנסת לתוך התקנון ולמגבלות העבירות של המניות. ואז צריך לעבור דרך מוסדות החברה,  עוד פעם, שיפוטי או אישור דירקטוריון ואישור בעלי המניות. גם התחייבות לתת, ובגלל זה אני הבנתי שהצדדים ירדו מלתת את העץ. הם מדברים רק על התמורות. הם ירדו ממתן החלוקה של העץ. וכל כך למה? כי אם הם היו מתכוונים לתת אופציה, או איזושהי התחייבות עתידית, או נאמנות באותן מניות, הרי שאני כחברה יודע על כך, ומדובר בעבירה או באיזושהי הפרה של התקנון. וכדי לעשות את זה היה צריך ללכת דרך מוסדות החברה. אז בגלל זה אני הבנתי, שהם רצו להימנע מללכת למוסדות החברות.

[...]

ש: הבנתי. ---, אתה מסכים איתי שהיום יש נאמנותשמחזיקה במניות חברת Xלטובת צדדים שלישיים, לטובת נהנים.

ת: אני לא מסכים. 

ש: אין?

ת: אין כזו. בגלל שאם הייתה כזו, אז אני כ-  company counselor אז בזמנו, לא הייתי נותן לזה יד, שזה יעבור ללא מעבר דרך מוסדות החברה, כמו שנדרש בתקנון. כי נאמנות, לשים את המניות בנאמנות, מעבר לזה שצריך גילוי גם לבעלי המניות, גם צריך את אישורים של הדירקטורים, ואולי גם של בעלי המניות אז.

ש: הבנתי."

ראו: פרוט' מיום 11.5.2022, עמ' 94, שורות 35-26; עמ' 95, שורות 5-1, 22-13.

62. יצויין כי המנגנון עליו דובר של נאמן צד שלישי הוחלף בטיוטות בין הצדדים אך ירד לבסוף מן הפרק. 

63. עו"ד א'בחקירתו הבהיר כי לא ייצג את האישה במסגרת מו"מ בעריכת ההסכם. עו"ד א'הבהיר כי הצעתו הייתה לחלוקה בשווי ולא בעין אך הוא גם ציין כי לא היה מעורב בחתימה על הנספח להסכם עצמו ולהחלטה הסופית, מעבר לייעוץ לאישה בזמן אמת. משכך, עדותו היא בעלת משקל נמוך.

64. האיש בחקירתו חזר והוסיף כי הוא סמך על האישה שתפעל בהתאם להסכם ותשמש כנאמנה עבורו:

"ש: אני אומר לך שעברתי על ההסכם, אני אומר לך שלא כתוב בהסכם, אני לפחות לא מצאתי, ש*** מחזיקה עבורך מניות בנאמנות. אני שואל אותך, האם זה כתוב או שזה לא כתוב?

ת: זה כתוב, אני יכול להפנות אותך. 

ש: בבקשה תפנה אותי. 

ת: כן. 

[..]

העד מר ---: אני מחזיק את ההסכם, לדעתי בסעיף 4 בנספח להסכם, שהוא חלק מההסכם, אנחנו חתמנו עליו כאן בבית המשפט והוא קיבל תוקף. 

עו"ד יעקובי: כן, לאיזה סעיף אתה מתייחס?

ת: בוא נקרא את סעיף 4.1. 

[..]

העד מר ---: בוא נקרא: ניירות הערך ויתר הזכויות האמורות בהסכם זה, ימשיכו להיות בשליטת הצד שהחזיק בהם נכון למועד החתימה, אך הוא יפעל בתום לב ובנאמנות. אוקי? אני סמכתי עליה, שיהיה איזשהו כמו עסקה, היא תפעל בתום לב, וזה חלק ממנגנון הנאמנות. היו עוד אופציות לחתום את ההסכם הזה, אוקי, אני לא אגע בהן, אבל היו עוד אופציות. 

[...]

ת: אנחנו החלטנו, אנחנו החלטנו על מנגנון שהיא תהיה נאמנה על המניות שלי אצלה, ואני אהיה נאמן למניות שלי, ששלה אצלי. זה המנגנון שהחלטנו עליו, והיו עוד אופציות וזה, על זה החלטנו. החלטנו שהיא, שאני לא אפריע להליך התקין של החברה, לא היה לי שום אינטרס להתערב בחברה, להיות חלק בהחלטות החברה, "

ראו: פרוט' מיום 8.5.2022, עמ' 23, שורות 23-2; עמ' 24, שורות 9-5 (ההדגשות בקו – הוספו).

65. האיש בחקירתו הבהיר כי לטעמו הוא והאישה לעולם יהיו שותפים, גם בענייני הילדים וגם בענייני הרכוש (החברה), על אף הרצון להתנתק, לאור ההסכמות ביניהם והקשר האישי והעסקי-כלכלי המשותף. האיש אף הסביר כי הצדדים לוו בעורכי דין אשר טיפלו בעניינם כדי להסדיר את כל הנושא של המניעה העסקית, ומבחינתו כמובן שהעדיפות היא להפריד כוחות עד כמה שניתן בהקדם האפשרי:

"ש: [..] אני אומר לך, שלנוכח ההוראות האלה בהסכם הגירושין, לנוכח העובדה שאין החרגה של המניות, אתם הסכמתם על תום שיתוף גם במניות האלה ביום 28.2.2019, ולכן אתה לא שותף. 

ת: אני לא מסכים, אוקי? להפך. אנחנו בנינו, בנינו הסכם באמצעות משרד ----, אוקי? שנותן פתרון למניות. זה היה הפתרון. הרי לטענת ***לא היה אפשר לחלק את זה. לא היה אפשר לבוא עכשיו לרשם החברות, או לדירקטוריון, ולבקש שירשמו אותי. הרי היו שמה עוד 20, לפחות 20 בעלי מניות. החברה הייתה צעירה, בתחילת הדרך. אוקי? ולכן אי אפשר, 

[...]

ש: אתה טוען שאתה שותף? 

ת: אני שותף.

ש: ואני אומר שההסכם אומר תום שיתוף.

ת: לא. תום השיתוף הוא פרק זמן, אוקי? שבו אנחנו, אנחנו עדיין משותפים, הילדים שלנו עדיין משותפים. זה שאתה אומר תום שיתוף, נכון? הילדים משותפים.

ש: לא, הילדים, אני מדבר על ענייני הרכוש. אני מדבר רק על ענייני הרכוש כאן.

ת: הכל משותף. תשמע, אין מה לעשות. ***ואני, עד סוף החיים נהיה בשיתוף כלשהו. 

[...]

ש: ואני אומר לך שזה פשוט סותר את מה שכתוב בהסכם.

ת: אתה מנסה להגיד, אתה מנסה, בוא אני אסביר, מה שאתה מנסה להגיד, זה לחתוך. שמה שהרווחנו עד, עד תאריך תום השיתוף שזה פברואר 2019, אוקי, אנחנו צריכים להתחשבן. מה לעשות? לפעמים גם המניות, אני קיבלתי אחוזים, אוקי? בגלל זה רשום שאנחנו מחלקים את זה 50-50. זה רשום בחוזה, אוקי? זה חוזה מאוד סטנדרטי, זה פשוט. אוקי? ולכן 50% גם הצלחה ו-50% גם כישלון, אין מה לעשות, that's life. זה החיים, צריך להתמודד.

[...]

ת: יכול להיות, יכול להיות שאי אפשר להעביר ויכול להיות שכן. אני לא פרשן, אני לא מבין בחברות. זה שעורכי דין יבררו, האם בסופו של דבר אפשר להעביר. ואפשר לפצל את התיק הזה לשניים. אפשר לפצל את זה לתמורה, ואפשר להמשיך לדבר על זה האם מותר או לא מותר, מבחינתי המניות האלה יכולות גם להמשיך ככה, כל עוד אני אקבל את התמורה שלי מהם, אני לא חייב,  אני רוצה להתנתק. אני רוצה שלא נהיה תלויים אחד בשני יותר, ולכן, ולכן בואו,

כב' הש' סנונית פורר: [..] אני רוצה (לא ברור) כי מה שאמרת עכשיו זה סתירה פנימית של הדבר. אי אפשר להגיד מצד אחד אני רוצה להתנתק, מצד שני עכשיו אני אקבל מה שאני רוצה ואחרי זה נמשיך ונתנהל. זה לא יושב ביחד על אותו מקום. 

העד מר ---: אבל מה לעשות? יש מניעה עסקית. נו? יש מניעה עסקית, אם הייתי יכול, אם היא הייתה יכולה לרשום את זה על שמי, כמו שעשינו איזון ברכב, בדירה, בכל דבר אחר עשינו איזון, פה הייתה בעיה. עשינו הסכם,"

ראו: פרוט' מיום 8.5.2022, עמ' 29, שורות 34-18; עמ' 30, שורות 2-1, 17-10; עמ' 41, שורות 14-1 (ההדגשות בקו – הוספו).

66. אשר על כן לאחר בחינת לשונו של ההסכם והעדויות שוכנעתי כי פרשנות ההסכם הינה כי כוונת הצדדים הינה חלוקת המניות בחברה בעין. בהתאם לאמור בהסכם מאחר ובמועד הקובע הייתה האישה בעלת 40,000 מניות בחברה, האיש זכאי לחלוקה של 20,000 מניות לבעלותו. 

מהו המועד בו הוסכם על ידי הצדדים כי בו תתבצע החלוקה?

67. משנקבע כי הפרשנות הנכונה היא חלוקה בעין, יש לקבוע מהו המועד שבו תתבצע החלוקה. 

68. הצדדים חזרו והדגישו בהסכם מספר פעמים כי החלוקה בעין תהיה עם תום המניעה העיסקית לביצוע החלוקה. 

69. כמות המניות שמגיעות לאיש לפי פרשנות זו, היא 20,000 מניות (קרי, מחצית מתוך 40,000 מניות שהחזיקה האישה עת מועד פרידת הצדדים). מאחר שבעת המועד הקובע הייתה מניעה עסקית לפיה האישה לא יכלה להעביר מניות כלל לאיש, קבעו הצדדים הסדר הביניים שיחול עד להסרת המניעה העסקית. כעת, גם לשיטתה האישה, היא כן יכולה להעביר לאיש לפחות חלק מהמניות שברשותה.

70. האישה נשאלה בחקירתה על אודות יכולתה להעביר לאיש מניות, אך התחמקה מלענות באופן ישיר וברור על כך וטענה אך כי היא לא יודעת להעריך את המספרים:

"עו"ד שלם: ***, בהגינותך, תאשרי לי בבקשה שבמהלך תקופת הנישואין, אילו ביקש או עמד על כך --, היה מותר לך להעביר לו 20 אלף מתוך 40 אלף מניות סוג א', מניות רגילות. נכון?

העדה גב' ----: לא הבנתי, מה השאלה עוד פעם? אם הייתי יכולה להעביר לו? מה השאלה? אם הייתי יכולה להעביר לו מניות?

ש: במהלך הנישואין, אילו דרש ממך---להעביר אליו 20 אלף מניות מתוך 40 אלף מניות, נכון שהיה מותר לך להעביר אליו את המניות?

ת: יש איזשהו הסכם, יש איזשהו סעיף שאומר שאפשר להעביר למישהו, שהוא נקרא,

ש: נעבר מותר.

ת: כן. אבל ---, בעצם מה שהוא עשה, הוא פתח תיק בבית המשפט. הוא בעצם אמר, אני הולך להתגרש ממנה. ברגע שהוא עשה כזה דבר כבר לא, הוא כבר לא בן משפחה, הוא כבר הולך להיות הגרוש, ובעצם אתה צריך להבין שלחברה, שיש מישהו שהוא גרוש, שאולי יש לו כל מיני דברים נגד החברה, הוא יכול בעצם לסחוט את החברה, לעשות כל מיני דברים וזה לא בעל מניות שיכול להיות בחברה. זאת אומרת לא היו מאשרים, אם היה איזשהו אפשרות, נגיד יש איזה ירושה, אני לא יודעת מה, ויש איזה מישהו שהיה אפשר להעביר לו קצת מניות, אולי הדירקטוריון היה מסכים, אבל בטח לא למישהו שרוצה להתגרש ויכול לעשות נזק לחברה. וגם אם היה אפשר להעביר, הם הגבילו את זה מאוד. הם לא רוצים שנעביר מניות. הדבר הכי גרוע למשקיעים, שמשקיעים בחברת סטרטאפ ששווה אפס, זה שבעלי המניות, כולל המייסדים, יתחילו לעשות כל מיני משא ומתן ויעבירו את המניות לכל מיני מקומות, זה אסור. 

ש: אז אפשרו להם עד 30 אחוז, הבנתי נכון?

ת: היה שם כל מיני זה, אני לא יודעת בדיוק את המספרים, 

ש: ואת, שימי לב, ובכך אני אסיים ***, ואז את אמרת בצדק, מה זאת אומרת, מחר הוא יהיה הגרוש שלי, אני אתן לו מניות כדי שיזיק לחברה? חס ושלום.

ת: מה זה מחר? הוא כבר היה הגרוש שלי. כבר היינו בתהליכי גירושין. 

ש: כן, ואז מחר, זו השאלה שלי, לא שלך, את תיצמדי לשאלה שלי, 

[..]

עו"ד שלם: [..] ואת פשוט אמרת סליחה, אני לא אעביר, כי הוא פתח תיק בבית המשפט, מחר הוא יהיה גרוש שלי, ולכן אני לא אתן לו שהוא יזיק לחברה. נכון?

העדה גב' ----: העורך דין של החברה אמר לי אין לך שום אפשרות להעביר לו שום מניות. בשום דרך, זה נגד התקנון של החברה וזה נגד החברה, אין אפשרות כזאת. גם לא בנאמנות ולא בשום דבר.

ש: טוב. קודם השבת ש, נתת רציונל והוא נכון, למה אי אפשר להעביר, כדי שלא יגרום נזק לחברה, נכון?

ת: יש המון רציונל, זה אחד מהם. 

ש: זה אחד מהם?

ת: כן. 

ש: יופי. עכשיו אני אומר לך, 

[..]

עו"ד שלם: [..] אני אומר לך שבגלל הרציונל הזה ועוד רציונלים, החלטת בעצה אחת עם ---לנסח את הנספח להסכם הגירושין, שעניינו מניות X, מניות ---ומניות Y.

העדה גב' ----: תמורת כסף, שווי של מניות ככה וככה."

ראו: פרוט' מיום 8.5.2022, עמ' 64, שורות 34-1; עמ' 65, שורות 19-1 (ההדגשות בקו – הוספו).

71. גרסה זו של האישה כאמור לעיל אינה עולה בקנה אחד עם נוסחו של ההסכם.

72. בהקשר זה, האישה טענה בכתב ההגנה, בסעיפים 35-34 כי יש באפשרותה, מבחינת החברה, להעביר כבר בשלב זה 30% ממניותיה:

"35. עוד יובהר, כי בסעיף 42 לתקנון נקבע: "חרף הוראות סעיף 41, לאחר חלוף 24 חודשים מסגירת ה-SPA" [אשר "נסגר" בשנת 2019] "בכפוף להוראות האחרות בתקנון זה, כל מייסד יהיה זכאי להעביר עד 15% מניירות הערך שלו במהלך כל פרק זמן של 12 חודשים, מבלי עם זאת, להעביר מעל 30% מניירות הערך שלו במצטבר, בכל ההעברות המותרות האמורות...".

36. כלומר, לפי הסעיפים הנ"ל, בהיעדר הנפקה של מניות החברה או עסקת M&A (להלן ביחד: "הנפקה, מיזוג או רכישה"), עד שנת 2021 הנתבעת לא הייתה רשאית להעביר מניות כלשהן שלה, ולאחר מכן היא רשאית להעביר, בשלבים, עד 30% מתוך מניותיה בלבד." 

73. אשר על כן, ומאחר שקבעתי כי על הצדדים לחלק את מניות החברה ביניהם בעין, על האישה להעביר כבר עתה לאיש 30% ממניותיה (קרי, 12,000 מניות) מתוך 20,000 המגיעות לאיש, והיתרה (קרי, עוד 8,000 מניות) במועד עתידי לאחר שהדבר יתאפשר מבחינת החברה. 

74. אשר על כן, ולאחר שהאישה עצמה אישרה כי אין מניעה עסקית להעברת 30% ממניותיה, אני קובעת כי על האישה להעביר עתה סך של 12,000 מניות על שם האיש. הסך הנוסף של 8,000 מניות יועבר כאשר ניתן הדבר יהיה מבחינת תקנון החברה. 

איזה הסדר הצדדים קבעו בהסכם כי יחול ב"תקופת הביניים", שבין המועד הקובע (28.2.2019) ועד לחלוקה בפועל של המניות עם תום המניעה העסקית?

75. יש צורך להכריע מה הזכויות המגיעות לאיש בתקופת הביניים ובפרט האם זכאי האיש לקבלת הדיבידנד שקיבלה האישה, אם לאו. האיש טוען כי הוא זכאי לקבלת מחצית  מהדיבידנד, בעוד האישה טוענת כי לא מגיע לו דבר מהדיבידנד. 

76. כחלק מההסכמות שיחולו בתקופת הביניים, בסעיף 4.1 הוסכם בבירור כי בעת מועד מזכה, כל אחד מהצדדים יהיה זכאי למחצית מהתמורה, ללא תלות בהנפקה או במכירה של החברה. כך ממש, פשוטו כמשמעו, כדלקמן: "...כל אחד מהצדדים יהיה זכאי ל-50% מהתמורה במועד מזכה כלשהו". המונחים "מועד מזכה" ו"תמורה" הוגדרו בסעיף 1.3 לנספח להסכם, והם כוללים בחובם גם, בין היתר, תמורה כספית מחלוקת דיבידנד:

"1.3.3 מועד מזכה – חלוקת דיבידנד במזומן, חלוקת דיבידנד בעין, חלוקת עודפים, מימוש אופציה, החלפה (לרבות substitution או Assumption), מכירה ו/או העברה (לרבות העברה מדי הנאמן לנהנה).

[...].

1.3.8 תמורה – כל תמורה לה זכאי בעלים של ניירות ערך או של כל זכות אחרת בחברה, בין בכסף ובין בשווה כסף. התמורה תחושב בניכוי עלויות מימוש, עלויות נאמנות, עלויות העברה, עמלות בנקים ותשלום מיסים, ככל שנדרש." (ההדגשות בקו – הוספו).

77. סעיף 4 לנספח להסכם מסדיר את איזון המשאבים וקובע את "הסדר הביניים", שיחול כל עוד קיימת המניעה העסקית. מהסיפא של סעיף 4 עולה כי הוא סעיף אשר מסדיר את תקופת הביניים בלבד: "יובהר כי ההסדר המפורט בסעיף 4 זה, יחול כל עוד קיימת המניעה העסקית לחלק בעין את ניירות הערך ו/או את יתר הזכויות בין הצדדים [...] עם הסרת המניעה העסקית כאמור, יחולקו ניירות הערך ויתר הזכויות בין הצדדים, בחלקים שווים ביניהם (50-50) והסכם זה יבוא לידי סיומו.". 

78. בסעיף 4.1 מפרטים הצדדים מה יתרחש בתקופת הביניים, ואף מגדירים כי האישה תחזיק במניות ותצטרך לפעול בתו"ל ובנאמנות עבור האיש: "ניירות הערך ויתר הזכויות האמורות בהסכם זה ימשיכו להיות בשליטת הצד שהחזיק בהם נכון למועד החתימה על הסכם זה, אך הוא יפעל בתום לב ובנאמנות עבור הצד השני גם בחלק אותו יש לאזן לטובת הצד השני...".

79. בסעיף 4.3 עולה כי חלה חובת דיווח על האישה לאיש על אודות המתרחש בחברה ".כל אחד מהצדדים יהיה זכאי לקבל מידע רלוונטי אודות ניירות הערך המוחזקים על ידי הצד האחר. [...]". מאפיינים אלה, אשר הוסדרו בתקופת הביניים, הם מאפיינים אשר מעידים כי הזכויות של האיש במניות החברה אינם רק לשווי. 

80. ניסוח זה תומך גם הוא  כי נקודת המוצא בנספח להסכם היא של חלוקה בעין, אשר משמעה בעלות ממשית במניות. שהרי אם מדובר היה כפי שטוענת האישה בתשלום שווי מדוע נדרש היה לציין שהמניות נשארות בשליטתה ועליה לפעול בהן בתום לב ובנאמנות עבור הצד השני, ומדוע נדרש היה לציין כי עליה להעביר מידע רלוונטי באותה תקופה. 

81. סעיף 4 לנספח להסכם (על כל תתי סעיפיו) מסדיר את איזון המשאבים וקובע את "הסדר הביניים", שיחול כל עוד קיימת המניעה העסקית לחלוקה בעין. סעיף זה מסדיר מה קורה כאשר מגיע מועד מזכה ומה זכאותו אז של הצד השני. בסעיף 4.1 להסכם מצויין כי "[..]כל אחד מהצדדים יהיה זכאי ל-50% מהתמורה במועד מזכה כלשהו". כאשר סעיף זה יש לפרש עם הסיפא של סעיף 4 הקובעות כאמור כי הוא יחול עד לחלוקה בעין של המניות.

82. כאמור לעיל תמורה כוללת כל תמורה לה זכאי הבעלים ומועד מזכה מציין במפורש חלוקת דיבידנד במזומן. שני דברים אלה התקיימו בעסקת Z. האישה קיבלה את הדיבידנד בשל היותה בעלת מניות בחברה (קרי כבעלים), והועבר תשלום במזומן.

83. אשר על כן לשונו של ההסכם קובעת כי לו יתקבל בתקופת הביניים דיבידנד במזומן בשל היותה של האישה בעלים, זכאי יהיה האיש ל-50% מהתמורה במועד קבלת הדיבידנד.

84. האישה נשאלה על אודות פרשנות סעיף 4 בחקירתה, והשיבה כי הקביעה של חובת הנאמנות משמעה שהיא תשמור על ערכן ולא תפעל לדילולן או כיוצ"ב:

"ש: [..] אני אפנה אותך עכשיו, ***, לסעיף 4.1. ב- 4.1 כתוב: ניירות הערך, ויתר הזכויות האמורות בהסכם זה, ימשיכו להיות בשליטת הצד שהחזיק בהם נכון למועד החתימה על הסכם זה. אני אמשיך, ולאחר מכן אני אשאל אותך כמה שאלות. אך הוא יפעל בתום לב ובנאמנות עבור הצד השני,גם בחלק אותו יש לאזן לטובת הצד השני, על פי הדין. לרבות חוק יחסי ממון בין בני זוג,בכך שכל אחד מהצדדים יהיה זכאי ל- 50% מהתמורה במועד מזכה כלשהו. השאלות שלי אליך הן אלה: ראשית, שליטה. קודם דיברנו שליטה וכו', ואת מסכימה שזה אותו פועל, נכון? שליטה. זאת אומרת, שכאשר את מחזיקה 40 אלף מניות, גרסתו של---היא ש-20 אלף מתוכן, מתוך ה-40 אלף בשליטתך, כי זה רשום על שמך ברשם החברות, אבל את מחזיקה את זה בנאמנות עבורו. האם את מסכימה עם התיאור הזה שלי או לא?

ת: לא. יפעל תום לב ובנאמנות, זה לא להחזיק בנאמנות. זה שני, זה אותה מילה, אבל זה לא אותו  דבר. 

ש:***תהיי, את ישרה עם עצמך אבל תמשיכי להיות ישירה עם עצמך. 

ת: אני ישרה עם עצמי.

ש: אם באמת, כמו שאת אומרת, שהשווי ההיסטורי, שלא נקוב בהסכם, כי הוא לא הסכים, אבל זו האמונה שלך, אז מה הרלוונטיות ומה השייכות להתחייבות שלך,  או להסכמה שלך, שמה שמגיע לו ושנמצא בשליטתך, את תנהגי בנאמנות?הרי מגיע לו סכום של כסף. 1.2 אמרת, חלקי 2, כפול 2, לא משנה. 

ת: עד, עד שזה קורה, עד שאפשר למכור את החברה, אוקי?

ש: ואז מה?

ת: עד אז אני אנהג בזה בנאמנות. 

ש: מה זה בנאמנות?מה הכוונה נאמנות?

ת: אני לא יעשה שטיקים, אני לא אמכור את המניות ואעביר את זה לאיזה חברה אחרת, אני לא אכפיל את מספר המניות, אחלק ב-2 כדי שה-20 אלף יהיה,הרי אפשר לשחק בכל מיני דרכים במניות, ויש אנשים שעושים את זה. אני מעולם לא עשיתי את זה, וזה מה שהתכוונו פה, אני חושבת. 

ש: הבנתי. הבנתי. אוקי, וכמובן שמגיע לו 50% , שימי לב, מהתמורה במועד מזכה כלשהו, אני לא רוצה להפנות שוב למועד מזכה בהסכם, כבר דנו בזה וברור לך שמועד מזכה, זה עד אשר תוסר המניעה העסקית. אני אומר לך את זה ואני אתקדם לשאלה הבאה.

ת: היא לעולם לא תוסר. היא לעולם לא תוסר, זה חברה שלא, היא לא תוסר. "

ראו: פרוט' מיום 11.5.2022, עמ' 80, שורות 35-33; עמ' 81, שורות 31-1 (ההדגשות בקו – הוספו).

85. כמו כן, האישה השיבה בחקירתה כי לשיטתה, המשמעות של "מועד מזכה" היא למעשה מועד בו היא תהיה בעלת תזרים מזומנים זמין לצורך חלוקת השווי בין הצדדים:

"העדה גב' ----: איפה זה כתוב? איפה זה כתוב? הדיבידנד זה בעצם כסף שאיתו אני יכולה לשלם לו על מה שמגיע לו, על השווי של המניות. קיבלתי כסף, קיבלתי את זה בצורת דיבידנד, קיבלתי לא יודעת מאיפה, עכשיו יש לי כסף, אני יכולה לשלם לו, כדי שבאמת, אם אני אקבל דיבידנד ויהיה לי כסף לשלם, אני באמת אעשה את זה. כי יכולתי גם להגיד, אין מועד מזכה, אין שום דבר, אין מכירת מניות, אין מכירת חברה, אתה לא מקבל שום דבר. לא, אני חושבת שמה שניסה להגיד שאם יהיה איזשהו חלוקה של כסף, עם הכסף הזה את חייבת, לא רק רוצה, חייבת לשלם לו את השווי של המניות. 

ש: יפה. אז כאשר התקבל כסף בגין חלוקת דיבידנד, מגיע ל---לקבל או לא?

ת: מגיע לו לקבל, כי זה מה שכתוב, שמהדיבידנד אני צריכה לשלם לו. קיבלתי כסף בצורות דיבידנד, או בצורת לא משנה מה, אני צריכה לשלם לו על המניות ולגרום לזה שההסכם הזה ייגמר ושהוא יקבל כסף, שהוא יראה כסף. הוא חייב לראות כסף. אז הנה, הגיע היום שהוא יכול לראות כסף."

ראו: פרוט' מיום 11.5.2022, עמ' 85, שורות 34-26; עמ' 86, שורות 4-1 (ההדגשות בקו – הוספו).

86. האישה לא הפנתה ללשון הסכם ולא בכדי היכן מופיע כי תשלום הדיבידנד הוא לצורך כך שיהיה בידיה לשלם עבור שווי המניות. כאמור לעיל אין לכך אחיזה לשונית בהסכם ולו במקצת. 

87. האישה העידה בחקירתה ואישרה כי היא קיבלה את הדיבידנד, בכובעה כבעלת מניות בחברה, ולא בכובעה כמנכ"לית או עובדת. היא אישרה כי כך גם שאר בעלי המניות בחברה שהשקיעו בחברה ולא עובדים בה בפועל:

"ש: 90 ומשהו, בסדר. והיא חילקה את זה לכל בעלי המניות, שכולם גם יחד מחזיקים בכ-240 מיליון, 240 אלף מניות, נכון?

ת: שכל בעלי המניות מחזיקים 240 אלף? כן.

ש: כן. תודה. כל בעל מניות קיבל לפי שיעור החזקתו, מתוך הסכום שחולק. 90 ומשהו מיליון זה הסכום הכולל, חלקי החלק היחסי של כל אחד מבעלי המניות שהוא מחזיק, כמות המניות חלקי 240 נכון? נניח אצלך, 40 חלקי 240 זה כ-16%, 16 נקודה משהו, וזה החלק שלך מתוך אותם 90 ומשהו מיליון דולר נכון?

ת: זה הדיבידנד שהתקבל.

[...]

עו"ד שלם: תאמרי לי בבקשה ***, האם בעל מניות מספר --, ----, בעל מניות --, קיבל דיבידנד?

העדה גב' ----: קיבל כסף?

ש: מה?

ת: אם הוא קיבל כסף? אני מניחה שכן. 

ש: הוא מחזיק 630, אם את רוצה לראות אני מוכן להראות לך. הוא מחזיק 630 מניות והוא קיבל על פי החלק היחסי מתוך 240 אלף מניות, נכון?

ת: אני לא זוכרת כמה הוא קיבל ומה יש לו ומה הנתונים שלו. 

ש: אבל את בדירקטור ואני הבנתי שאת יושבת ראש הדירקטוריון, אז אל תמעיטי בערכך. 

ת: אני לא זוכרת את המספרים. אני לא ממעיטה, אני לא זוכרת כמה כסף הוא קיבל וכמה מניות יש לו. 

ש: לא, אבל הוא קיבל. 

ת: הוא בטוח קיבל. 

ש: יופי. אשתו, כנראה, ----, בעלת מניות מספר ---, גם היא קיבלה נכון?

ת: אני מניחה. אם זה מה שכתוב, אני לא יודעת. אני לא מתעסקת בזה. 

ש: חברת ---גם היא קיבלה?

ת: כן.

ש: נכון?

ת: כן.

ש: אז תראי, מה שלא מסתדר לי, את זוכרת שאת אמרת בישיבה קודמת, שאת לא צריכה לעבוד בשביל ---. ואני יכול לומר לך, ---- ו--- אינם עובדים בחברה, נכון?

ת: אינם עובדים בחברה. 

ש: ---גם היא אינה עובדת בחברה. 

ת: גם ----אינם עובדים בחברה. הם השקיעו כסף בחברה. 

ש: השקיעו כסף.

ת: השקיעו כסף."

ראו: פרוט' מיום 11.5.2022, עמ' 86, שורות 34-17; עמ' 87, שורות 29-1 (ההדגשות בקו – הוספו).

88. יתרה מכך לו הייתה סבורה האישה כי לא מגיע לאיש דבר מהדיבידנד מדוע עידכנה אותו על קבלתו. ולו הייתה סבורה כי מועד חלוקת הדיבידנד נועד לתשלום שווי המניות מדוע לא פעלה מיוזמתה לקידום זה. התנהלותה בזמן אמת מחזקת דווקא את שטען האיש. 

89. אשר על כן לאחר בחינת לשונו של ההסכם וחקירות הצדדים אני קובעת כי בעת תקופת הביניים שנקבעה בהסכם זכאי האיש לקבלת מחצית הדיבידנד שקיבלה האישה. תשלום זה יהיה בהתאם לסעיף 1.3.8 בניכוי עלויות, עמלות בנקים, ותשלום מיסים ככל הנדרש. 

התייחסות נוספת להתנהלות וטענות הצדדים 

90. בחינה של כלל טענות הצדדים בהליך זה מעלה כי אין לקבל טענות נוספות של כל אחד מהם.

91. האיש בטענותיו לא נתן משקל מספק למניעה העסקית שהוגדרה בהסכם ועל כן הטענה כי על האישה להעביר לו לאלתר את מחצית המניות אינה יכולה להתקבל ואינה עולה מלשון ההסכם. קבלת טענה זו של האיש מרוקנת מתוכן את המונח "מניעה עסקית" שצויין מפורשות בהסכם כנימוק מדוע אין חלוקה בעין עת נחתם ההסכם. והרי חלק מהותי מטענותיו מתבקש להתבסס על תקופת הביניים בה הוא זכאי לקבלת הדיבידנד ועל כן אין מקום לקבלת טענה זו. 

92. גם טענת האיש כי הצדדים שותפים לעד מבחינה עסקית בוודאי שאינה נכונה. הצדדים קבעו מועד קובע וקבעו איזון משאבים בהתייחס אליו של כלל נכסיהם. האיש זכאי רק למה שנקבע במועד הקובע – לא יותר ולא פחות. קרי לו הייתה האישה מקבלת למשל מניות נוספות מעבר ל-40,000 מניות שהיו לה במועד הקובע, לא היה האיש זכאי לזכויות במניות הנוספות. 

93. אין מקום לקבל את טענתו של האיש כי הצדדים שותפים לעד. יש להבהיר כי האיש זכאי רק לאמור בהסכם נכון למועד הקובע ובתקופת הביניים. זכויות נוספות חדשות שיגיעו או הגיעו לאישה אחרי המועד הקובע ושלא הוגדרו בתקופת הביניים אין לו זכות לגביהן. כמו כן צויין מפורשות בסיפא של סעיף 4 כי לאחר החלוקה בעין של המניות יבוא ההסכם לידי סיום, קרי חבותה של האישה על פי ההסכם תסתיים.

94. אין מקום לקבל גם טענות נוספות של האישה. יצוין עוד כי האישה שינתה את עמדותיה וטענותיה בכתבי הטענות השונים. טענתה כי יש למנות מומחה לבחינת שווי המניות נכון למועד הקובע לא התבקשה במסגרת ההליכים באף שלב עד לסיכומים. ובמהות אינה עולה מלשונו של ההסכם ולו במקצת.  

95. האישה בסיכומיה יוצרת ערפל לגבי המועד בו מגיעות לאיש זכויותיו על פי ההסכם. הרושם הוא שהיא חפצה למקסם את זכויותיה שלה על פני זכויותיו. הפרשנות שלה אינה עושה הבחנה בין המועד הקובע לבין מועד מימוש הזכות הקבועה בהסכם. אין גם התייחסות כלל באופן מספק על ידי האישה כי יש חלוקה לתקופת ביניים בעת המניעה העסקית ובעת סיומה. טענתה של האישה כי המניעה העסקית תחול לעולם אינה עולה בקנה אחד עם האמור בהסכם והיא בניגוד לאמור בו במפורש. 

96. עוד יצויין כי האישה בסיכומיה הפנתה בהרחבה לפסקי דין שעסקו באיזון משאבים בחברות הזנק ובחלוקת אופציות. אולם עיקרה של הפסיקה שהובאה על ידה מתייחס למצב שבו בית המשפט נדרש לקבוע מה הדרך הנכונה והעדיפה לאיזון המשאבים ולא למצב של פרשנות הסכם וקביעת מנגנון על ידי הצדדים ולבחירתם. 

ד. סיכום

97. לאור כל הנימוקים שפורטו לעיל אני מורה על איזון המשאבים בין הצדדים בכל הנוגע למניות האישה בחברת X, כדלקמן:

א. האיש זכאי לקבלת 20,000 מניות ממניות האישה בחברת Xבעין. סך 12,000 מניות האישה בחברה לגביהם צויין מפורשות כי אין מניעה עסקית להעברה יעברו בתוך 60 יום על שמו של האיש והצדדים ישתפו פעולה לשם כך.

ב. האישה תעביר לאיש סך של 6,225,303 $, מחצית משווי הדיבידנד שקיבלה, וזאת בתוך 60 יום ממועד פסק הדין בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד קבלת הדיבידנד ועד לתשלום בפועל.

98. הוצאות – לאחר בחינת היקפו של ההליך ותוצאתו התובע זכאי להוצאותיו בגין ניהול הליך זה. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 58,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי הצמדה כדין. יצויין כי אני ערה לכך כי התובע צירף אסמכתאות המעידות כי תשלום שכר הטרחה על ידו עלה בעשרות מונים על ההוצאות שנפסקות על ידי כעת. אולם פסיקת הוצאות נתונה לשיקול דעת בית המשפט בהתחשב בהיקפו של ההליך ותוצאתו. 

99. המזכירותתסגור את התיק.

ניתן היום,  ד' אייר תשפ"ג, 25 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.

 

פסק הדין הותר לפרסום ללא כל פרטים מזהים בהחלטה מיום 22.11.23.