השופטת אסתר ז'יטניצקי-רקובר: פס"ד בתביעת נזיקין שהגיש הבעל כנגד אשתו בגין מספר אירועי תקיפה (תלה"מ 30424-01-1)

.         פסק דין זה עניינו תביעת נזיקין שהגיש התובע כנגד הנתבעת בגין אירועים שאירעו במהלך שנות נישואיהם עד למועד הגשת התביעה בחודש ינואר 2018.

2.       עיקרי העובדות

2.1     הצדדים נישאו ביום 11.3.2013 ולהם שני ילדים: בת ילידת 2013 ובן יליד 2015, שייקראו להלן: "הקטין" ו״הקטינה".

2.2     התובע טוען שזמן קצר לאחר נישואיהם התגלתה התובעת כאישה חמומת מח, אשר נקטה באופן קבוע בצעקות, איומים ובאלימות מילולית ופיזית כלפי התובע, תוך שהוא מפרט בכתב תביעתו אירועים שונים שאירעו ותובע בגינם פיצוי כולל בסך מיליון ₪.

2.3     ביום 6.4.2021 הגיש התובע תביעת נזיקין נוספת כנגד הנתבעת בגין אירוע שאירע ביום 1.9.2020, בו לטענתו הפרה הנתבעת את החלטת ביהמ״ש, ומנעה מהקטינים להשתתף בחתונת דודם למרות החלטת ביהמ״ש (תלה״מ 12125-04-21).

2.4      ביום 28.3.2022 הוגשה תביעת נזיקין שלישית כנגד הנתבעת בגין לשון הרע.

 

 


 

 


 

3.1      התובע טענתו שהנתבעת הינה אישה חמומת מח אשר מתנהגת באלימות מילולית ופיזית, בצעקות ובאיומים, תוך שהוא מפרט שרשרת של אירועים אשר מרביתם יפורטו להלן:

3.1.1   בחודש ינואר 2014, שעה שהתובע לקח את הקטינה בת שלושה חודשים מידיה של הנתבעת לכיור כדי לרחוץ אותה, הטיחה הנתבעת בגבו בקבוק סבון והחלה להכותו בגבו.

3.1.2   בשנת 2015, במהלך ויכוח סתמי שהיה בין הצדדים, נטלה הנתבעת קערה גדולה מזכוכית, שהייתה בחצר הבית והשליכה אותה לכיוון ראשו של התובע, אך החטיאה.

3.1.3   בשנת 2015 כשחזר התובע לביתו מנסיעת עסקים הנתבעת קיבלה את פניו בצעקות וקללות והכריחה אותו לישון בחדרה של הקטינה ולמחרת שלפה בפראות את המגירות מארון הבגדים, שבחדר השינה, השליכה לכיוונו של התובע, כשאחת מהמגירות פגעה ברגלו.

3.1.4   במסגרת ארוחות משפחתיות שנערכו אצל משפחתה של הנתבעת בשנת 2016 קיללה הנתבעת פעמיים את התובע בנוכחות כולם.

3.1.5   בחופשה שבילו הצדדים ברודוס עם משפחת התובע במהלך ויכוח הפליאה הנתבעת את אגרופיה בפניו של התובע.

3.1.6   בחודש יולי 2016, שעה שהצדדים היו ברכבם יחד עם ילדיהם, בדרכם לאירוע אצל משפחת התובע התפתח בין השניים ויכוח, בו דרשה הנתבעת שהתובע יעצור בצידי הדרך, אילצה את התובע לצאת מהרכב, התיישבה ליד ההגה וחזרה עם ילדיה הביתה.

3.1.7   ביום 16.7.2016 שכב התובע בסלון כשלפתע הופיעה הנתבעת, החלה לצרוח, השליכה לרצפה כוס שהתנפצה לרסיסים, ונופפה לעברו בתנועות ידיים מאיימות. הנתבעת נטלה לידיה את הקטין וסטרה בפניו של התובע בעוצמה רבה. מספר דקות אחר כך נטלה כוס נוספת מהמטבח וזרקה גם אותה על הרצפה בנוכחות הקטינים.

3.1.8   ביום 27.9.2016 שעה שהתובע היה במטבח נכנסה הנתבעת לבית יחד עם הקטינים והתפרצה בצעקות כלפי התובע, תוך שהטיחה את מפתחות הבית לרצפה ונצמדה לתובע באופן מאיים. מאוחר יותר דחפה הנתבעת את התובע מחוץ לבית וסגרה את דלת הבית כדי שלא יכנס.

3.1.9   ביום 11.10.2016, ערב יום כיפור, שעה שנכנס התובע לבית, שם נכחו אחות הנתבעת וגיסה התפרצה הנתבעת לעבר התובע וניסתה להכותו, תוך שהגיס ניסה להחזיק את הנתבעת כדי למנוע ממנה לתקוף את התובע.

3.1.10 ביום 12.10.2016 במוצאי יום כיפור תקפה הנתבעת את התובע, שעה שאביה מנסה לעצור בעדה, אך ללא הצלחה.

4.        טענות הצדדים

4.1      התובע טוען שסבל מהתעללות נפשית ופיזית, התנהלות המקימה עילת תביעה בנזיקין בגין עוולת תקיפה, עוולת רשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה.

4.2      הנתבעת מכחישה את טענות התובע בדבר אלימות מילולית ופיזית וטוענת שהתובע בחר להגיש תביעה זו ממניעים זרים, על מנת להתישה ולהלך עליה אימים.

4.3      הנתבעת מוסיפה וטוענת, שהיה ביניהם סכסוך גירושין קשה, שבמהלכו הוטחו, באופן הדדי, מילים קשות וכי עומדות לה ההגנות המפורטות בסעיפים 24 ו- 65 לפקודת הנזיקין.

4.4      עוד טוענת הנתבעת, שלגבי האירועים שאירעו בחודש אוקטובר 2016 מושתק התובע לתבוע בגינם, כיון שהצדדים התחייבו לסגור את התלונות ההדדיות שהוגשו ובהתאם לכך סגר התובע את התלונה כנגד הנתבעת והצדדים שבו לשלום בית.

4.5      כן טוענת הנתבעת שבנסיבות דנא תביעה נזיקית אינה הזירה המתאימה.
 

 

8.1      בעוולת תקיפה אין צורך בהוכחת נזק ממשי ופעמים רבות עיקר הפיצוי שנפסק הינו פיצוי בגין כאב וסבל.

8.2      פיצוי בגין כאב וסבל משמעותו פיצוי בגין נזק גופני בלתי מוחשי, שלא ניתן לכמתו בכסף, הנתון להערכת ביהמ״ש על פי מכלול מרכיבים וביניהם טיב הנזק, השפעתו על הניזוק והסבל הסובייקטיבי שעבר הניזוק ועוד.

8.3      כב׳ השופט אהרון ברק קבע כללים להערכת הנזק הלא ממוני. ראה בנדון ע״א 2055/99פלונים נ׳ הרב ניסים זאב ואח׳ פ״ד נ״ה 5 עמי 241 :

"אכן את גלגל הזמן לא ניתן להשיב לאחור ועל כן, מטרת הפיצוי היא להעמיד את הניזוק במצב בו היה לולא מעשה הנזיקין, במידת האפשר... שיעור הפיצוי אינו קבוע מראש ואינו מוגבל אלא נתון לנסיבותיו של כל מקרה ולמאפייניו של הניזוק האינדיבידואלי... ודוק: קביעת הפיצוי בגין נזק לא ממוני קשה היא. כך, הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה, הן בשל הקושי להעריך בערכים כספיים את שיעורו של נזק מסוג זה... בה בעת, עקרון היסוד בדיני הנזיקין, של החזרת המצב לקדמותו, חולש גם על ראש נזק זה ומחייב, על כן, פיצוי הולם בגינו. מהו פיצוי הולם זה?... המבחן אינו של גבול אלא שלמהות; הפיצוי צריך לשקף את מורכבות הנזק לניזוק האינדיבידואלי ואת השלכותיו עליו״.) הדגשה שלי א.ז.ר.).

8.4      פיצויים מוגברים

8.4.1   נפסק שפיצויים מוגברים יפסקו מקום בו התנהגות המזיק חמורה במיוחד ומהווה פגיעה קשה בזכות חוקתית ויש צורך להביע סלידה מהתנהגות שכזו.

8.4.2   ראה בנדון את דברי כב׳ השופט אליקים רובינשטיין בבע״מ 7073/13פלוני נ׳ פלונית:

"בתי המשפט רשאים לעשות שימוש בפיצויים מוגברים גם ככלי במלחמה הכוללת לביעור תופעה חברתית נפסדת של אלימות; ברי - ויוטעם - כי כל מקרה לגופו, אך בן זוג מכה צריך שיידע כי ככל שיוכח הדבר, לא יינקה מפיצוי משמעותי, ונזכור כי הכוונה הנדרשת בעוול התקיפה "אינה יסוד נפשי של רצון להזיק ולפגוע אלא כוונה במובן הצר של מודעות לשימוש בכוח נגד גופו של אדם אחר" (גלעד, חלק ב׳, בעמ׳ 1201); ראו עוד לפסיקה ולדברי מלומדים למשל תמ״ש(משפחה ת״)64901/96 פולק נ׳ פולק (2001) ע״מ(מחוזי-ת״א) 1014/05 פלוני נ׳ אלמונית (2006); יובל סיני ובנימין שמואלי "הגיעו מים עד נפש", דרכי ההתמודדות עם התעללות בבן־זוג בדיני הנזיקין, בדין הפלילי, ובדיני המשפחה: הצעת מודל חדש וישן" מאזני משפט 274, 278 ־ 298 (2007); יפעת ביטון "ההגנה על עיקרון השוויון בדיני הנזיקין והאחריות ברשלנות במסגרת יחסי כוח״ משפטים לח 145 (2007). הרכיבים שראוי להביאם בחשבון במקרים כאלה הם אורך תקופת ההתעללות, מאפייניה הספציפיים ועוצמתה".

8.4.3   כן קבע כבי השופט שלמה לוין בדנ״פ אזואלוס נ׳ מד״י, דינים עליון נח 348 כי:

"אין כל ספק שיש מקום לעשות שימוש גם בדיני הנזיקין במסר זה, ולחייב מזיק כמו במקרה דנן, בתשלום פיצויים הולמים וראויים בגין הנזקים שגרם לניזוק. הביטוי לצורך זה בתביעת נזיקין, צריך לבוא במסגרת הענקת פיצוי בגין כאב וסבל. במקרים רבים קיים אלמנט של כוונה וזדון, הלכה היא כי יש לפסוק פיצויים מוגברים, אשר באים מחד, לבטא את נזקו של הנפגע, ומאידך, את גודל העוולה של המזיק. הדבר שכיח במיוחד במקרים של תקיפת הזולת. במקרים אלה, שמים בתי המשפט דגש על האלמנט הנפשי

הכרוך במעשה העוולה של המזיק ולעיתים יש בהתנהגותו של המזיק בכדי לגרום להגדלת הפיצויים".

8.5      יש לציין שדווקא בעוולות בתוך המשפחה לרוב הפיצוי בגין הרכיב הלא ממוני הוא הרכיב העיקרי ופעמים רבות גם הפיצוי היחידי כשעל פיצוי זה לשקף את עוגמת הנפש שנגרמה לניזוק ע״י התנהגותו הבלתי ראויה של המזיק.

9.       הנסיבות דידו

9.1      התובע עתר בכתב תביעתו לפיצוי בסכום של מיליון ₪, המחולק: 500,000 ₪ כאב וסבל, 500,000 ₪ לשון הרע, כן תבע התובע פיצוי בגין פגיעה בכושר השתכרותו בעתיד.

9.2      במקרה דנא, לא הוכיח התובע כל נזק ממוני בעבר או בעתיד וכן לא הוכיח כל הפסדי השתכרות בעתיד ועל כן, הפיצוי היחיד שיש לפצות הינו בגין כאב וסבל.

9.3      המדובר בארבעה מקרי תקיפה בהם תקפה הנתבעת, בחמת זעם, את התובע כשאומנם לא נותרה נכות פיזית זמנית או צמיתה ולא הוצגו נזקים ממוניים מוכחים ברם אין ספק שהכאת בן זוג הינה תופעה פסולה, משפילה, הפוגעת בכבוד ומבזה את בן הזוג המתוקף. תופעה שאין להשלים עימה.

9.4      בנסיבות דידן, אין המדובר במקרה אלימות חד פעמי, אלא במספר אירועים בהן איבדה הנתבעת את עשתונותיה ונקטה בכל פעם באלימות כלפי התובע, כשברוב המקרים אירועים אלה התבצעו לעיני הקטינים.

9.5      קביעת פיצוי בגין נזק לא ממוני הינו קשה להערכה, כשעל ביהמ״ש לתת את דעתו לכל הנסיבות הנוגעות למקרה המסוים כמידת הפגיעה, עוצמתה, זמן הימשכותה, מידת הסבל והבושה שהסבה אותה פגיעה, אופן התנהגות המזיק ועוד.

9.6      באירועים שהוכחו עוצמת הפגיעה הפיזית לא הייתה קשה אך עלבון והפגיעה קשה בכבוד היו בכל אירוע ואירוע.

9.7      גם סכסוך גירושין בעצימות גבוהה, אינו מצדיק הרמת יד ופגיעה בשלמות גופו וכבודו של בן הזוג כשעל הפיצוי שיקבע להביע את מורת הרוח מהתנהגות זו ולהרתיע מפני התנהגות כזו בהמשך.

9.8      פה המקום לציין שדווקא במרקם העדין של מערכת יחסים בין בני זוג, הרמת יד על בן הזוג השני יש בה פגיעה קשה יותר בכבוד בן הזוג בהשוואה לאירוע זהה המתרחש בין שני אנשים זרים זה לזה.

9.9      עוד יש לציין כי לגבי שני אירועים הורשעה הנתבעת והוטל עליה עונש, כשאף אחד הצדדים לא ציין העונש שקבלה כבר הנתבעת.

9.10    בחישוב הפיצוי יש להתחשב בעובדה שהנתבעת הצרה על התנהגותה והודתה שהתנהגה באופן בלתי ראוי )ראה חקירתה מיום 15.6.2021).

9.11    בשים לב לכל המקובץ, פסיקת בית המשפט העליון והמגמה המתחייבת של העלאת רף הפיצוי במקרים של אלימות במשפחה ובהתחשב בנסיבות המקרה שבענייננו, הביזוי וההשפלה שחווה התובע בכל אחד מארבעת האירועים, אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין כל אחד מהאירועים על סך 30,000 ₪, סה״כ 120,000 ₪ בגין ארבעת האירועים.

10.     תלונת הנתבעת במשטרה

10.1    עיקרי העובדות

10.1.1 ביום 12.10.2016 לאחר שהנתבעת תקפה את התובע, טלפן התובע למשטרת ישראל בבקשה שיגיעו לדירת הצדדים, משהגיעה המשטרה טענה הנתבעת שהתובע הוא שתוקף אותה באופן קבוע.

10.1.2 בשל אמירות אלה הובאה הנתבעת לתחנת משטרת גלילות הרצליה, על מנת להגיש תלונה רשמית כנגד התובע ובעקבות כך והובא התובע למשטרה, שם נחקר משך מספר שעות.

10.1.3 על מנת להוכיח את חפותו ביקש התובע להציג בפני החוקרת את תיעוד האירועים, שתועדו במצלמות המותקנות בדירת מגוריהם מתוך הפלאפון הנייד שברשותו. מהסרטונים עלה שהתובע הוא שהותקף ע״י הנתבעת ומשכך שוחרר התובע.

10.1.4 בגין אירועי התקיפה, שאירעו ביום 11.10.2016 וביום 12.10.2016 הוגש כנגד הנתבעת כתב אישום בבית משפט השלום, בו הגיעה הנתבעת להסדר טיעון, שבו הודתה בעובדות שבכתב האישום והורשעה בתקיפת בן זוג.

10.1.5 תיק החקירה שנפתח כנגד התובע בגין תלונת הנתבעת נגנז "בהעדר אשמה".

10.2    טענות הצדדים

10.2.1 טענת התובע

10.2.1.1התובע טענתו, שתלונת השווא שהגישה הנתבעת נגדו במשטרה, המייחסת לו אלימות אשר בסופו של יום נגנזה בהעדר אשמה מהווה פרסום לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע וכי מעשה זה נעשה בחוסר תום לב, מתוך כוונה לפגוע בו ועל כן יש לפצותו.

10.2.1.2הנתבעת טוענת מנגד שעומדת לה ההגנה המצויה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע וכי תלונתה למשטרה נעשתה בתום לב.

10.2.1.3עוד טוענת הנתבעת, שהתובע מושתק מלתבוע בגין תלונה זו, שכן שני הצדדים הסכימו לסגור הדדית את תלונותיהם.

10.3    המצב המשפטי

10.3.1 למותר לציין שבהגשת תלונה במשטרה נעשה מעשה פרסום אשר יש בו כדי לפגוע בתובע, להשפילו ולבזותו ברבים.

10.3.2 כדי לבסס עוולה על פי חוק איסור לשון הרע בגין הגשת תלונה במשטרה, יש לבחון האם התלונה שהוגשה הינה תלונת שווא, אשר לא היה מקום להגישה מלכתחילה או שמא הוגשה התלונה בתום לב.

10.3.3 סעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע קובע חזקה ביחס להתקיימות רכיב תום הלב והוא:

"הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג

מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב".

10.3.4 סעיף 16(ב) לחוק איסור לשון הרע קובע חזקה הפוכה בדבר היעדר תום לב בהתקיים אחד משלוש אלו:

"(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום

שלא בתום לב אם נתקים בפרסום אחת מאלה:

(1)      הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;

(2)      הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;

(3)      הוא נתכוון על ידי הפר סום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על- ידי סעיף 15״.

10.3.5 סעיף 16(ב) הקובע, חזקה הפוכה בדבר היעדר תום הלב קובע מבחן משולב לבחינת תום הלב. מבחן אובייקטיבי והוא העדר אמת בפרסום או אי-נקיטת אמצעים סבירים לבירור אמיתותם ומבחן סובייקטיבי והוא אמונתו של המפרסם, שהפרסום אינו אמת או שכוונתו לפגוע בנפגע בדרך החורגת מהמידה הסבירה האובייקטיבית, הנדרשת להגנת הערכים המוגנים מכוח הגנת תום הלב.

10.3.6 דרישת תום הלב מתייחסת לאמונת המפרסם באמיתות הפרסום על ידו, גם במקרה בו מסתבר בדיעבד שאמנותו הייתה מוטעית, כשהנימוק לכך הוא עידוד הגשת תלונות לגוף המוסמך אשר מתפקידו לברר תלונות אלו. ראה ע״א 788/79ריימר נ׳ עיזבון המנוח ברקו (דב) רייבר פ״ד לון2) 141, 149.

10.3.7 נטל הוכחת תום הלב מוטל על מגיש התלונה.

10.4    הנסיבות דנא

10.4.1 מהראיות שהובאו בפניי עולה שהנתבעת אינה יכולה לחסות בצילה של הגנת תום הלב, שכן הנתבעת ידעה שהיא זו אשר תקפה את התובע ועל כן אין ביכולתה לטעון שהאמינה בטענתה שהותקפה.

10.4.2 זאת ועוד בתיק הפלילי שהוגש כנגד הנתבעת בעסקת הטיעון הודתה הנתבעת בתקיפת התובע ואף הורשעה בגין "תקיפת בן זוג".

10.4.3 אף טענת הנתבעת, שהתובע מושתק מלתבוע בגין הגשת תלונת שווא זו, שכן הוסכם הדדית לבטל את התלונות אינה יכולה לעמוד לנתבעת ואין בהסכמה זו כדי למנוע מהתובע לתבוע בגין הגשת תלונת השווא. ברם העובדה שהנתבעת הורשעה במשפט הפלילי ונגזר עליה עונש הינה נסיבה שיש להתחשב בה בקביעת הפיצוי דנא.

10.4.4 בנסיבות אלה, אני מעמידה את הפיצוי המגיע לתובע בגין הגשת תלונת שווא שהגישה הנתבעת במשטרה בסכום של 20,000 ₪.

11.     פרסום שקרים ומידע כוזב

11.1   התובע טענתו שלאחר פירוד הצדדים הפיצה הנתבעת שקרים הנוגעים לתובע שהינם בגדר לשון הרע.

11.2    התובע פירט שישה אירועים והם:

11.2.1 ביום 11.4.2017 שלחה הנתבעת מסרון לחברו של התובע, בה כתבה: "א.ש. הוציא היום רכוש מהבית ועוד, הוא לא צלול ועושה שטויות ופועל בחוסר אנושיות בבקשה תעזור לי למען שלום בית".

11.2.2 הנתבעת איימה כלפי התובע שתלכלך עליו בכל מקום אפשרי ותגיד להם מה הוא עשה.

11.2.3 ביום 21.8.17 שלחה הנתבעת מסרון לתובע בו כתבה: "הכל בשביל כסף, כל השכונה מדברת עליך שאתה מגונן על כסף ולא על המשפחה שלך וכל החברה שלך בשוק מההתנהלות שלך, מקליט ומשפיל את כל הסובבים אותך, פשוט מבייש לראות מה קרה לאיש משפחה והכל בגלל כסף".

11.2.4 הנתבעת פנתה להורי הילדים בגנים של הילדים וסיפרה להם שהתובע שתיין מהמר ומזניח את ילדיו.

11.2.5 באסיפת ההורים שנערכה לקטין סיפרה הנתבעת שקרים על התובע בפני הגננת.

11.2.6 במסגרת פגישה אחרת שהתקיימה בין התובע, הנתבעת, הגננת ופסיכולוגית הגן הכפישה הנתבעת את התובע.

11.3    הנתבעת טענה מנגד שהתובע ניהל מלחמת גירושין מלוכלכת בה לא בחל בכל אמצעי, ובמסגרת מאבק הגירושין גרם לסילוקה של הנתבעת, יחד עם הקטינים מהדירה, המושכרת ששכרו הצדדים והיא נזרקה לרחוב עם הקטינים.

11.4    הנסיבות דנא

11.4.1 הן בתוכן המסרון שנשלח לחבר והן באיום כלפי התובע "שתלכלך עליו" אין כדי למלא אחר יסודות עוולת לשון הרע. אף המסרון ששלחה הנתבעת לתובע שהכל בשביל כסף, אינו בגדר לשון הרע. גם טענתו הכללית של התובע שהנתבעת פנתה להורי הילדים בגנים וסיפרה דברים בגנות התובע, כשאינו מציין את הדברים המדויקים שנאמרו, מתי נאמרו ולמי נאמרו אינה ממלאת אחר דרישות החוק.

11.4.2 הדברים שאמרה הנתבעת בגנות התובע, לגננת, באסיפת ההורים והדברים שאמרה הנתבעת בפגישה עם הגננת והפסיכולוגית הינם דברים שלא היה מקום לאומרם, אך סבורני שהגשת תביעה כספית בגין לשון הרע בשל שני אירועים אלה אינה האכסניה הנכונה.

11.4.3 יפים הדברים שנאמרו בעמ"ש (ת״א) 47311-10-13פלוני נ׳ פלמונית [פורסם במאגרים המקוונים [פורסם בנבו]] (19.5.2014):

"יש ממש בטענת המערערים כי כאשר עסקינן בסכסוך משפחתי, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו
 

לפסוק פיצויים בגין פרסום לשון הרע. סכסוכים מסוג כזה הם מטבע הדברים טעונים מאוד מבחינה רגשית, ועלולים לגרור ביטויים חריפים שנאמרים בסערת רגשות. גם כעניין שבמדיניות, אין לעודד צדדים לסכסוך משפחתי להגיש תביעות לשון הרע בגין כל ביטוי פוגע שנאמר על ידי הצד שכנגד, שאם לא כן, בתי המשפט לענייני משפחה יוצפו בתביעות לשון הרע לרוב...".

11.4.4 בנסיבות דנא, ראוי להתרות בנתבעת להיזהר מכאן להבא בלשונה, אך אין מקום לפסוק פיצוי כספי בגין שני אירועים אלה.

12 סיכום

12.1    לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 140,000₪.

12.2    כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בסך 10,000 ₪.

12.3    העתק מפסק הדין יישלח לצדדים והתיק ייסגר.

12.4    ניתן לפרסם את פסק הדין תוך השמטת הפרטים המזהים.

ניתן היום, כ״ב סיוון תשפ״ב, 21 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

 
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב - יפו
תלה״מ 30424-01-18 א.ש. נ׳ ב.ש.
בפני כב׳ השופטת אסתר ז׳יטניצקי רקובר
התובע א.ש.

נגד
הנתבעת ב.ש.
פסק דין

עורך דין גירושין

כתבה בתקשורת