צור קשר

גירושין

השופטת מיכל סער: פס"ד העוסק בשיתוף נכסים שנצברו טרם מועד הנישואין (תלה"מ 19675-08-20)

26/06/2023

1. לפניי תביעה רכושית לאיזון משאבים ופירוק שיתוף שהגישה התובעת כנגד הנתבע.

בנוסף, עתרה התובעת למתן סעד הצהרתי, לפיו לתובעת מחצית מכל הזכויות שנצברו על שם הנתבע טרם נישואי הצדדים ועד למועד הקרע, שעה שלטענת התובעת הצדדים חיו כידועים בציבור טרם נישואיהם.

רקע כללי

2. התובעת והנתבע (להלן: "האיש והאישה" או "הצדדים") נישאו ביום 00.0.2007, ונולדו להם שני ילדים: נ' ילידת 0.00.2007, וא' יליד 0.0.2009.

3. הצדדים נפרדו וניהלו ביניהם הליכים משפטיים. במסגרת ניהול ההליכים, השכילו הצדדים להגיע להסכמות ברוב המחלוקות שהתעוררו ביניהם, לרבות בסוגיות הקשורות לקטינים ומזונותיהם, וכן בעניין פירוק השיתוף בבית המגורים וברכב.

4. האיש, אשר שירת בצה"ל שירות קבע במסגרת חיל ***, פרש לגמלאות בחודש * 2020, וזכאי לקבל פנסיה צבאית. בעקבות פרישתו של האיש מצה"ל, ובשים לב לסוגיית איזון הזכויות הפנסיוניות שנצברו לצדדים בתקופת החיים המשותפים, התעוררו בין הצדדים מספר מחלוקות שיש להכריע בהן:

א. מועד תחילת השיתוף הרכושי: לטענת האישה, יש לקבוע את תחילת השיתוף בין הצדדים בחודש יולי 2001, שכן באותו המועד עברו הצדדים להתגורר יחד כבני זוג בשיכון המשפחות בבסיס ת', וחיו כידועים בציבור עוד בטרם נישאו. מנגד טוען האיש, כי הצדדים לא חיו כידועים בציבור אלא כחברים בלבד, ומכל מקום לא הייתה להם כוונת שיתוף עד למועד נישואיהם. לפיכך, יש לקבוע את תחילת השיתוף במועד נישואי הצדדים בשנת 2007.

ב. מועד הקרע: לטענת האיש יש לקבוע את מועד הקרע ביום 15.9.2019, המועד בו הגישה האישה לראשונה בקשה ליישוב סכסוך. מנגד טוענת האישה, כי יש לקבוע את מועד הקרע ביום 1.6.2020, המועד בו הגישה את בקשת יישוב הסכסוך השנייה.

ג. סוגיית הגדרת הפנסיה הצבאית לה זכאי האיש, מול רשויות המס: האם כמשכורת ראשונה או שנייה.

מועד תחילת השיתוף הרכושי

תמצית טענות הצדדים

5. לטענת האישה, הצדדים הכירו בשנת 1998 בבסיס ת' של חיל *** במסגרת שירות צבאי משותף. לאחר ההיכרות החלו במערכת יחסים אינטימית וקבועה כחברים. האישה שוחררה מצה"ל ואילו האיש סיים קורס קצינים בהצלחה ומונה לתפקיד בבסיס ת'. עם קבלת התפקיד, האיש העביר בקשה חריגה למפקדיו לאשר לצדדים מגורים משותפים בשיכון המשפחות שבבסיס, ובחודש יולי 2001 עברו הצדדים להתגורר יחד, כבני זוג, בשיכון המשפחות.

לטענתה, היא נרשמה כתושבת מן המניין בשיכון המשפחות, עברה תחקיר בטחוני לצורך כך וקיבלה אישור כניסה קבוע לבסיס כבת זוגו של האיש. הורי הצדדים התגייסו לרכוש עבורם ריהוט וציוד נדרש, והמטרה הייתה למסד את מערכת היחסים בין הצדדים. האישה החלה ללמוד במכללת *** לתואר ראשון – חינוך לגיל הרך, והצדדים ניהלו משק בית משותף, ואף חגגו את החגים יחדיו עם משפחותיהם בהתאם לחלוקה שערכו. לאחר שנתיים האיש סיים את תפקידו והוצב במחנה ר'. גם בבסיס זה האישה הוכרה כתושבת שיכון המשפחות וכבת זוגו של האיש ואף נהגה ברכב הצבאי. לטענתה, הצדדים שוחחו ביניהם אודות חתונה אולם זו נדחתה בשל מחלוקת על גודלה של החתונה, והצדדים החליטו כי יינשאו כשיחפצו להביא ילדים לעולם.

בחודש יולי 2006 לערך עברו הצדדים להתגורר בדירה שכורה בעירר', והשיחות בין הצדדים אודות נישואים התרבו אף יותר. הצדדים קיבלו החלטה משותפת להביא ילד לעולם, ואכן זמן קצר לאחר מכן התבשרו בני הזוג בדבר ההיריון. הצדדים נישאו ביום 00.0.2007, כאשר האישה מצויה בחודש חמישי להריונה. במהלך תקופה זו ניתנה לצדדים האפשרות לרכוש בית בעיר *** במסגרת פרויקט צבאי שנבנה, והצדדים רכשו יחדיו נכס משותף. במהלך נישואיהם נולדו כאמור שני קטינים.

לטענת האישה, יש להכיר בצדדים כידועים בציבור החל מחודש יולי 2001, ובהתאם לקבוע כי האישה זכאית לחלקה בזכויות הסוציאליות אותם צבר האיש, וזאת החל ממועד זה.

6. מנגד, לטענת האיש, טרם נישואי הצדדים, הייתה להם מערכת יחסים של חברים ולא של ידועים בציבור. לטענתו, הצדדים הכירו בשנת 1998 והפכו לחברים. במהלך שנת 2001 הוקצתה לו דירה בשיכון בבסיס נוכח תפקידו ולא בשל החברות עם האישה. האישה נהגה לבקר אותו בדירה לעיתים קרובות ואף ישנה בדירה מספר פעמים, בשל קרבתה של הדירה למכללת *** בה למדה לימודי תואר ראשון, ולא מאחר וחיו יחדיו כידועים בציבור. האישה החזיקה רכב פרטי שהיה בבעלותה, והוריה מימנו את לימודיה והוצאותיה.

לטענתו, לאורך כל שנות החברות, ניהלו הצדדים חשבונות בנק נפרדים, וכל אחד מהם מימן את הוצאותיו. אף כאשר טסו לחו"ל יחדיו כל אחד מהם מימן את כרטיס הטיסה שלו והקניות מכספו הפרטי. לאחר מעבר האיש לבסיס ר', ועם סיום לימודיה של האישה בשנת 2015, היא חילקה את זמנה בין הבסיס ר' למרכז הארץ, כך שנשארה ללון בבסיס 3 לילות בשבוע וביתר הלילות לנה בבית הוריה ב ר'. לטענתו, בבסיס ר' שכר שירותי עוזרת ניקיון אחת לשבוע, ביצע קניות מזון מכספו. במהלך תקופה זו, האיש לא חפץ למסד את הקשר בין הצדדים. לפיכך יש לקבוע כי תקופת השיתוף תחל מיום נישואיהם של הצדדים, שאז התגבש רצונם לשיתוף.

דיון והכרעה

מסגרת נורמטיבית – ידועים בציבור וכוונת שיתוף

7. לצורך הוכחת השיתוף בתקופה טרם הנישואים, על האישה לעבור שני שלבים:

ראשית, עליה להוכיח כי הצדדים היו בגדר ידועים בציבור.

אמות המידה שנקבעו בפסיקה לבחינת השאלה האם בני זוג הם ידועים בציבור הן חיי אישות וניהול משק בית משותף. "יש לבחון את מערכת היחסים שבין אותם בני זוג לא נשואים על פי קריטריונים סובייקטיביים, דהיינו, כיצד ראו בני הזוג, האיש והאישה, את מערכת היחסים שביניהם" (ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' קריסטין הורש, סג(3) 248 (2009) (7.12.2009).

8. שנית, עליה להוכיח כוונת שיתוף.

נפסק כי "מהעובדה בלבד שגבר ואישה חיים ביחד בנסיבות שבהן ידועים הם בציבור כבני זוג נשואים, אין עדיין להסיק שרכוש שנרכש על ידי כל אחד מהם בנפרד, רכוש משותף הוא" (ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח(1) 443, 456). דהיינו, בפסיקה נקבע, כי גם בהנחה שבין בני זוג התנהלה מערכת יחסית של ידועים בציבור, אין בכך די כדי להקנות זכויות מכוח כוונת שיתוף בין בני זוג. יש להוכיח את התנאים להתקיימותה של כוונת שיתוף בהתאם לנטל ההוכחה הגבוה הנדרש מידועים בציבור.

9. נטל ההוכחה הגבוה בו על הטוען לשיתוף לעמוד, הובהר בבג"ץ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים (13.12.2006), כדלקמן:

"הנטל הרובץ על ידוע בציבור הטוען לשיתוף בנכסי בן-זוגו הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן-זוג נשוי, במיוחד כאשר אין מדובר בנכס משפחתי מובהק...לעיתים, בני-זוג מקיימים חיי זוגיות משותפים ללא אקט פורמאלי של נישואין מתוך בחירה שלא למסד את הקשר הזוגי ביניהם, להבדיל ממקרים בהם העדר הנישואין נובע ממניעות להינשא זה לזו. במקרים אחרים, עשוי הדבר להעיד על ארעיות הקשר או על היותו בלתי מחייב, באופן השולל קיומה של כוונה לשיתוף רכושי. יש, אפוא, להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני-הזוג למיסוד הקשר הזוגי מחד-גיסא ומידת האפשרות של כל אחד מבני-הזוג לניתוק הקשר מאידך-גיסא. יש ליתן משקל נכבד לאוטונומית-הרצון של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם... . הנה כי כן, ההלכה לפיה לשם הוכחת כוונה לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו, נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני-הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור".

10. הסיבה לכך, כי בשונה מבני זוג נשואים, אין די בהוכחת אורח חיים תקין אלא יש להוכיח כוונת שיתוף, הובהרה בע"א 4385/91 סלם נ' כרמי פ"ד נא(1) 337 (1997):

"טעמו של השוני נעוץ בהבדל שבין רמת המחויבות ההדדית המאפיינת את קשר הנישואים לבין זו המאפיינת את הקשר שבין ידועים בציבור; שהמחויבות הגבוהה הכרוכה בנישואים טבועה במוסד הנישואין עצמו, ולא בנקל יכול מי מבני הזוג להשתחרר ממנה, ואילו רמת המחויבות שבין בני זוג ידועים בציבור נובעת מנסיבותיו של הקשר במקרה הנתון ותלויה, כל כולה, ברצונותיהם המשתנים של בני הזוג. אמור מעתה, כי בעוד שאצל בני זוג נשואים, בהיעדר ראיה לסתור די בהתקיימות התנאים להקמתה של חזקת שיתוף (קרי: אורח חיים תקין ומאמץ משותף) כדי להחיל עליהם דין שיתוף ביחס לכל נכסיהם מכל סוג שהוא, הרי שאצל בני זוג ידועים בציבור, הקמתה של חזקת שיתוף – שלא הובאו ראיות לסתירתה – עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג בחייהם היום יומיים, או בכאלה שנרכשו על ידיהם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מהם, ולו גם כאלה שנצברו על ידיו בתקופת החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד (לפחות באורח נסיבתי) על כוונת שיתוף בנכס המסוים (או בכלל נכסיו) של בן הזוג."

11. כאמור, נטל ההוכחה לקיומה של כוונה שיתוף מוטל על הטוען לקיומה. לצורך זה עליו להצביע על נסיבות עובדתיות וכן מכלול נסיבות העניין, מעבר לזוגיות ולמגורים המשותפים, מהן ניתן ללמוד על כוונת שיתוף. עוד נפסק, כי הבחירה שלא להינשא, כאשר לא קיימת מניעות חיצונית כלשהי, עשויה להיות אינדיקציה להעדר כוונה של הצדדים להחיל על עצמם משטר רכושי של בני זוג (בע"מ 2478/14 פלונית נ' פלונית (20.8.2015)).

12. בפסיקה הובהר, כי "ברגיל תחילתה של התקופה הקובעת היא יום הנישואין וסיומה הוא יום הגירושין. יחד עם זאת, לעיתים יהיה נכון להכיר בטענת בן זוג, כי יש למתוח לאחור את תחילת התקופה הקובעת, היינו טרם הנישואים, או להקדים את מועד סיומה, עוד בטרם הותרו הנישואים. אמות המידה שנקבעו בפסיקה 'למתיחת' תחילת התקופה הקובעת לאחור, טרם הנישואין, הן כדלקמן:

א. האם ומתי הולידו בני הזוג צאצאים. האם רק לאחר הנישואין או שמא קודם לכן?

ב. מנהגי שיתוף בין בני הזוג במהלך התקופה שטרם הנישואין והשוואה לתקופה שלאחר הנישואין.

ג. משך התקופה הראשונה (שלפני הנישואין) יחסית לתקופה הכוללת של החיים המשותפים.

ד. משך התקופה הראשונה באופן מוחלט.

ה. טיב יחסי בני הזוג במשך כל אחת מן התקופות, והאם מעמד הנישואין היה אירוע מכונן ביחסי בני הזוג אם לאו?"

(ראו: עמ"ש (מחוזי חיפה) 23541-01-17 פלונית נ' פלוני (09.08.2017).

13. בענייננו, לאחר עיון בראיות שהונחו לפניי, לא מצאתי לקבל את טענת האישה. על אף שהוכח לפניי כי הצדדים אכן חיו יחדיו כידועים בציבור החל מחודש יולי 2001, הרי שלא עלה בידי האישה להוכיח כי הצדדים נהגו בשיתוף במהלך תקופה זו. בנסיבות מקרה זה מצאתי כי כוונת השיתוף התגבשה בין הצדדים במועד נישואיהם, 00.0.2007.

ואסביר.

14. מהראיות עולה, כי הצדדים אכן ניהלו אורח חיים של ידועים בציבור עוד בטרם נישאו.

מצאתי כי מערכת היחסים בין הצדדים השתנתה והתהדקה עם השנים. תחילה, בעת שהאיש עבר להתגורר במסגרת עבודתו בבסיס ת', האישה עברה להתגורר עמו כבת זוגו בשיכון המשפחות בבסיס, אולם לא שינתה את כתובת מגוריה ולנה בדירה שהוקצתה לאיש מטעם הצבא מספר לילות בשבוע, כאשר לעיתים היא עדיין לנה בבית הוריה בעיר ר'(ראו עדות האישה בעמ' 26 שורות 23-24, עדות האיש בעמ' 32 שורות 34-35).

לצד זה, מצאתי כי הצדדים חיו יחד בשיכון המשפחות בבסיס ת', כידועים בציבור: ניתן לאישה אישור רשמי מטעם הצבא להתגורר בדירה בבסיס יחד עם האיש (בעמ' 23 שורות 33-35 לפרוטוקול), והאישה נרשמה יחד עמו בספר הטלפונים של משפחות השיכון (בעמ' 22 שורות 8-9 לפרוטוקול). כמו כן, הותר לה ע"י הצבא להזמין אורחים מטעמה למקום, והיא אף אירחה בדירה את חברותיה (ראו עדות האישה בעמ' 24 שורות 2-3 לפרוטוקול, עדות האיש בעמ' 37 שורות 19-21 לפרוטוקול, סעיף 3.13 לתצהיר האישה).

הצדדים חיו יחדיו בדירה, רכשו מוצרי חשמל ותכולה לדירה בה התגוררו (ראו עדות האישה בעמ' 26 שורות 10-18 לפרוטוקול, עדות האיש בעמ' 35 שורות 19-21 לפרוטוקול, ראו גם סעיף 3 לתצהיר האישה). בנוסף, הצדדים חיו כבני זוג וניהלו יחסים אינטימיים (ראו עדות האיש בעמ' 32 שורה 36, ובעמ' 33 שורה 1 לפרוטוקול).

בהמשך, ועם המעבר לבסיס ר', ונוכח המרחק מבית הוריה, האישה עברה להתגורר בבסיס ר' באופן קבוע, שינתה את כתובת מגוריה בהתאם, וכן העבירה את חשבון הבנק הרשום על שמה לסניף קרוב (עמ' 28 שורות 21-25 לפרוטוקול).

עוד מצאתי, כי במהלך אותן שנים הצדדים בילו יחדיו, יצאו לחופשות בארץ ובחו"ל, וכן חגגו את החגים יחד (ראו עדות האיש בעמ' 30 שורות 27-32. ראו גם: נספחים 8, 15, 19 לתצהיר האישה).

אף האנשים סביבם ראו בהם כבני זוג ידועים בציבור (ראו בין היתר: עדותה של גב' צ', עדותו של מר ז' בעמ' 46 שורות 1-4 לפרוטוקול, עדותה של גב' ש' בעמ' 43 שורות 7-11 לפרוטוקול).

15. עם זאת, ועל אף שהצדדים חיו כידועים בציבור עוד טרם נישואיהם, מצאתי כי שמרו במהלך תקופה זו על הפרדה רכושית ביניהם, וכי מועד הנישואים היה מועד משמעותי עבורם, אשר לאחריו הצדדים שינו את רמת המחויבות האחד כלפי השני, ואת התנהלותם הכלכלית, והחלו לפעול בשיתוף רכושי:

16. ראשית, מהראיות שהונחו לפניי עולה, כי הצדדים החליטו להינשא שעה שחפצו להביא ילדים משותפים לעולם. האישה העידה כי לא הייתה לצדדים כל מניעה דתית להינשא, אולם כשחפצו להביא ילדים לעולם, החליטו למסד את הקשר ביניהם בשל כך ולהינשא:

17. בתצהירה ציינה האישה כי הצדדים קיבלו החלטה משותפת להביא ילדים לעולם, ובעקבות כך האישה הפסיקה ליטול גלולות למניעת היריון. לאחר שהאישה הרתה, הצדדים החליטו להינשא (סעיף 68 לתצהיר האישה).

18. האישה התייחסה בעדותה להבדל ברמת המחויבות של הצדדים לאחר שהחליטו יחדיו להביא ילדים לעולם, ובהתאם לכך אף להינשא.

האישה העידה: "... אני באופן אישי החלטתי לא לעמוד במאבק הזה של החתונה כי חיינו כזוג לכל דבר עד שנרצה ילדים כי כשנרצה ילדים זה כבר סיפור אחר והתחתנו כשהייתי בהריון". (בעמ' 28 שורות 9-11). כמו כן העידה כי כשחפצו בהבאת ילדים משותפים, אז "גם הנישואין נכנסו לתמונה". (בעמ' 30 שורות 9-10).

ובמקום אחר העידה:

ש. "התחתנתם כדמו"י

ת. נכון

ש. לאורך כל השנים לא הייתה מניעה דתית הלכתית או עקרונית לחתונה

ת. לא הייתה מניעה חוץ מעניין מספר המוזמנים ואבי שנפטר שעיכב בשנה

ש. לאורך כל השנים הייתה ביניכם הסכמה שתיקחי גלולות ולא תביאו ילדים

ת. ברור, כל ההחלטות שלנו היו... גם הפסקת הגלולות הייתה בהסכמה.

ש. אחרי הצעת הנישואין הייתה הסכמה שאת מפסיקה לקחת גלולות

ת. נכון ובנוסף עוד בטרם ההצעה כיוון שיש לי בעיה בריאותית ... והלכנו לפרופ' ה' לייעוץ וזה היה טרם הצעת הנישואין.

ש. מתי זה היה

ת. לפני הצעת הנישואין". (בעמ' 29 שורות 10-20 לפרוטוקול).

19. שנית, עד למועד הנישואים הצדדים התנהלו בחשבונות בנק נפרדים ולכל אחד מהם היה חשבון בנק הרשום על שמו. לאחר נישואיהם איחדו הצדדים את החשבונות, כך שהאישה הצטרפה לחשבון הבנק הרשום על שם האיש, ולהיפך.

ראו עדות האיש:

ש. "חשבונות בנקים היו לכם נפרדים

ת. כן

ש. המשכתם להחזיק בחשבונות הנפרדים גם אחרי שנערך הטקס הדתי ביניכם?

ת. לא, נערך שינוי.

ש. המשכתם להחזיק באותם חשבונות

ת. שני החשבונות הפכו למשותפים אחרי החתונה". (בעמ' 38 שורות 12-22).

ראו גם: עדות האישה בעניין זה, בעמ' 25 שורות 17-22.

20. שלישית, עד למועד הנישואים, כל אחד מהצדדים נשא בהוצאותיו ובאופן מופרד. הצדדים אמנם רכשו יחדיו חפצים לבית בו התגוררו ומוצרי מזון, אולם ההוצאות הגדולות נותרו נפרדות. כך ובין היתר:

א. כל אחד מהצדדים הכניס את משכורתו לחשבון הנפרד הרשום על שמו (ראו: עדות האישה בעמ' 25 שורות 4-5).

ב. האישה נהגה ברכב שנרכש עבורה על ידי הוריה ונרשם על שמם של הוריה, ובהמשך הרכב שנרכש נרשם על שמה (ראו עדות האישה בעמ' 24 שורות 15-25 לפרוטוקול, וגם בעמ' 28 שורות 32-33).

ג. הוריה של האישה מימנו את לימודיה במכללת *** במהלך אותן שנים (ראו עדות האישה בעמ' 24 שורות 34-35 לפרוטוקול, וגם בעמ' 26 שורות 3-6).

ד. בנוסף, כאמור, במהלך תקופה זו הצדדים יצאו יחדיו לטיולים בארץ ובחו"ל, אולם כל אחד מהם מימן את רכישת כרטיס הטיסה ואת הוצאות השהייה שלו בנפרד, מהחשבון הרשום על שמו (בעמ' 38 שורות 27-28 לפרוטוקול).

ה. בסמוך לנישואיהם רכשו הצדדים יחדיו נכס משותף.

ו. כמו כן, עד לנישואים, האיש נשא בתשלום הוצאות הדירה מחשבונו הנפרד.

ראו עדות האיש:

ש. "מי מימן את ההוצאות כשהיא התגוררה איתך

ת. ההוצאות השוטפות על הבית מומנו על ידי, פלונית מימנה את הוצאות השוטפות והישירות שלה. רכב סיגריות לימודים בילויים וכו". (בעמ' 38 שורות 9-11. ראו גם שם שורות 26-27).

ראו גם עדות האישה בעניין זה, בעמ' 25 שורות 25-26.

בנוסף, ראו עדות גב' ש' - דודתה של האישה, אודות ההפרדה בחשבון הבנק עד לחתונה וההתנהלות הכלכלית הנפרדת, בעמ' 42 שורות 1-5 לפרוטוקול).

21. רביעית, לאחר שמיעת עדויות הצדדים התרשמתי כי נישואי הצדדים הביאו לידי ביטוי את השינוי ברמת המחויבות שלהם האחד כלפי השנייה. מעדות האישה עלה כי ייתכן וחפצה להינשא אף קודם לכן, אולם הרצון המשותף של שני הצדדים להינשא ולהפוך את מערכת היחסים ביניהם לרשמית החל רק עם נישואיהם, לאחר שהאישה הרתה עם ילדתם המשותפת. אז התגבש אף אצל האיש הרצון לחיים עם מחויבות הדדית ושיתוף מלא, לרבות שיתוף כלכלי.

ראו אף עדותו של האיש:

ש. "חברים ומשפחה הכירו אותה כחברה שלך, מה ההבדל בין חברה לבת זוג?

ת. רמת המחויבות בעיני, אם היינו נפרדים אחרי שנתיים שלוש ארבע היה עצוב קצת וממשיכים הלאה. זה לא אותו דבר, אם זוג נשוי נפרד". (בעמ' 32 שורות 31-33 לפרוטוקול).

בהתאם לכך, פעל האיש לשיתוף האישה בחשבון הבנק הרשום על שמו לאחר הנישואין, לרישומה לטענתו כמוטב בביטוח החיים, ובסמוך למועד הנישואין רכשו הצדדים נכס משותף (סעיף 3.58 לתצהיר האישה).

22. לסיכום, לאחר שמיעת הצדדים והתרשמות ישירה מעדותם, מצאתי להעדיף בסוגיה זו את גרסתו של האיש, שעדותו בעניין זה הייתה אמינה, סדורה ומתיישבת עם שאר הראיות שהונחו לפניי, לפיה כוונת השיתוף של הצדדים, ובפרט של האיש, התגבשה ממועד נישואי הצדדים.

ודוק. קיימת חשיבות לבחינתכוונת השיתוף מצד האיש, במיוחד מקום בו המחלוקת בין הצדדים נסבה על שיתוף בזכויות הסוציאליות אותן צבר האיש ממקום עבודתו. לפיכך יש לקבוע כי מועד השיתוף בין הצדדים החל ביום נישואיהם, 00.0.2007.

מועד הקרע

23. הצדדים חלוקים ביניהם בסוגיה מהו מועד הקרע. לטענת האיש, יש לקבוע את מועד הקרע ביום 15.9.2019, המועד בו הגישה האישה לראשונה לבית המשפט בקשה ליישוב סכסוך. מנגד טוענת האישה, כי יש לקבוע את מועד הקרע ביום 1.6.2020, המועד בו הגישה בשנית בקשה ליישוב סכסוך, לאחר שההליך הראשון נסגר.

להשלמת התמונה יצוין, כי האישה נתנה הסכמתה לקבוע את מועד הקרע ליום 15.9.2019, בהתאם לבקשת האיש, וזאת ככל והצדדים יגיעו להסכמות בשאר הסוגיות בהן הם חלוקים. אולם משהצדדים לא הגיעו להסכמות בסוגיות הנוספות, הבהירה האישה כי היא עומדת על טענותיה אף בסוגית מועד הקרע.

24. לאחר שמיעת הצדדים ועיון בראיות שהונחו לפניי, מצאתי לקבוע כי מועד הקרע חל ביום 1.6.2020, המועד בו הגישה האישה את הבקשה ליישוב סכסוך בפעם השנייה. מצאתי לקבל את גרסת האישה כי פתחה את ההליך הראשון כדי 'לזעזע' את האיש, בשל המשבר שחשה כי חל בנישואיהם, אולם טרם התגבש אצל הצדדים הרצון הסופי להתגרש ולהפסיק את השיתוף הרכושי ביניהם.

25. ביום 15.9.2019 הגישה האישה בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 34563-09-19) הצדדים נפגשו פעמיים ביחידת הסיוע והודיעו על הסכמתם להארכת תקופת עיכוב ההליכים. משלא הגישו עדכון נוסף, התיק נסגר ביום 18.2.2020. מצאתי כי במהלך תקופה זו הצדדים חיו יחד תחת קורת גג אחת וניהלו משק בית משותף:

ראשית, עדות האישה בעניין זה הייתה אמינה. האישה העידה כי לאחר הגשת הבקשה ליישוב סכסוך הראשונה "חיינו חיים רגילים עם הילדים, ישנו באותה מיטה, נסענו לאילת, היינו אצל יועץ נישואין בפגישה אחת... המטרה הייתה לזעזע את *** שיקרה משהו אחר..." (ראו עדות האישה בעמ' 17 שורות 16-19).

שנית, רק לאחר סגירת הבקשה ליישוב סכסוך השנייה, הוגשו התביעות בין הצדדים. ביום 10.8.2020 הגישה האישה תביעת מזונות וכן בקשה לפסיקת מזונות זמניים.

שלישית, אף מטענות הצדדים בזמן אמת עולה כי המשיכו לחיות יחד בשיתוף כלכלי גם לאחר הגשת הבקשה ליישוב סכסוך הראשונה. האיש בתגובתו לבקשה לפסיקת מזונות זמניים טען כי יש לדחות את הבקשה, שכן "הצדדים עודם מתגוררים באותו הבית יחד עם הקטינים, מקיימים חיי שיתוף מלאים על כל המשתמע מכך...", כמו כן טען כי הפקיד את כלל כספי הפנסיה והפיצויים לחשבון המשותף של הצדדים (ראו סעיפים 1-2 לתגובת האיש מיום 23.8.2020).

אף בכתב ההגנה שהגיש האיש בתביעת המזונות טען, כי "הצדדים עודם מתגוררים תחת קורת גג אחת, ממשיכים ומפקידים את משכורותיהם לחשבון המשותף ומנהלים משק בית משותף באופן מלא..." (סעיף 11 לכתב ההגנה של האיש בתביעת המזונות, מיום 25.9.2020). לפיכך, מצאתי לקבל את טענת האישה כי מועד הקרע חל ביום 1.6.2020, המועד בו הוגשה לבית המשפט הבקשה ליישוב סכסוך בפעם השנייה.

הגדרת הפנסיה הצבאית לצרכי מס

26. האיש פרש לגמלאות מתפקידו בצה"ל בחודש * 2020, וזכאי לקבל פנסיה צבאית. לאחר פרישתו, החל האיש לעבוד ב ***. לטענת האיש, באפשרותו לבחור האם למסות את הפנסיה הצבאית אותה הוא מקבל כמשכורת שניה ואת עבודתו הנוכחית כמשכורת ראשונה. מנגד טוענת האישה כי יש לחשב את חלקה בפנסיה הצבאית לאחר מיסויה של הפנסיה כמשכורת ראשונה, אחרת חלקה בקצבה המתקבלת נפגע, בשל מדרגת המס.

27. בסוגיה זו מצאתי לקבל את עמדת האישה. בפסיקה נקבע כי הגדרת הפנסיה כמשכורת שניה יש בה כדי לפגוע בזכותה של האישה בפנסיה שנצברה במהלך חיי הנישואין. נקבע כי האיש "יכול ורשאי לעבוד בעבודה נוספת, אלא שאין הוא יכול כתוצאה מכך להביא לשינוי בסכום הפנסיה המשולם לו מידי חודש וממילא לפגיעה בחלק הפנסיה המועבר לתובעת..." (תמ"ש 80520/98 פלונית נ' אלמוני (12.6.02)). להשלמת התמונה יצוין כי על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט מחוזי וכן לבית המשפט העליון. עם זאת, בית המשפט העליון לא נדרש לעניין אופן מיסוי הפנסיה במסגרת מערכת היחסים שבין האיש לאישה (ראו: בע"מ 10916/03 צה"ל מדינת ישראל נ' פלונית (14.6.2007).

28. בפסיקה מאוחרת יותר צוין, כי ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בבע"מ 10916/03 עסקה באופן התשלום על ידי צה"ל (טרם חקיקת החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד - 2014), אולם פתוחה הדרך בפני האישה לפעול לקבלת חלקה המלא בגמלה כמשכורת ראשונה, ובחירתו של האיש למסות את הגמלה כמשכורת שנייה אינה יכולה לבוא על חשבון האישה (תמ"ש 5152 פלונית נ' פלוני (13.2.11)). כמו כן נפסק, כי האישה זכאית לקבל את חלקה בגמלה נטו המשולמת לאיש מצה"ל, כאשר חלקה מחושב על פי מיסוי הגמלה כמשכורת ראשונה. ככל והאיש יבחר במיסוי הגמלה כמשכורת שניה, יהיה עליו להשלים ולשלם לידי האישה את ההפרש בין הסכום אותו היא מקבלת בפועל מצה"ל לבין הסכום לו היא זכאית (תלה"מ 21922-02-19 פלונית נ' פלוני (5.4.2020), תלה"מ 33731-12-21 ק' נ' ק' (16.7.2022, לא פורסם).

29. לסיכום, מצאתי להורות כדלקמן:

א. מתמנה בזאת האקטואר אבי יחזקאל מרח' מגדל בסר 2 בן גוריון 1, בני ברק כמומחה מטעם בית המשפט.

ב. המומחה יבחן את הזכויות הכספיות והסוציאליות של הצדדים שנצברו מיום הנישואין 00.0.2007 ועד ליום 1.6.2020, ויציע את אופן האיזון. במסגרת חוות הדעת המומחה יבחן את הגמלה המתקבלת מצה"ל לפי מיסוי הגמלה כמשכורת ראשונה. כמו כן, המומחה יבחן האם קיימת אפשרות לביצוע הפרדה בין הקופות של הצדדים, או כל אפשרות אחרת, כך שאופן הגדרת הגמלה אצל רשויות המס לא יפגע בחלקה של האישה בגמלה המתקבלת. המומחה יפרט את האפשרויות השונות ואת השלכותיהם במסגרת חוות הדעת.

ג. ב"כ הצדדים יפנו למומחה בפניה משותפת מטעמם, וזאת תוך 7 ימים, וימציאו לו כל מסמך על פי דרישתו.

ד. חוות הדעת תוגש ישירות לתיק ביהמ"ש ולב"כ הצדדים וזאת תוך 60 יום.

ה. המומחה יגיש הודעה לביהמ"ש האם באפשרותו לקבל את המינוי ולעמוד בזמנים הנדרשים, וזאת תוך 7 ימים.

ו. הצדדים יישאו בתשלום הוצאות חוות דעת המומחה בחלקים שווים ומראש.

30. נוכח התוצאה אליה הגעתי, לפיה אמנם בחלק מהסוגיות התקבלו טענות האישה ואולם בסוגיה המרכזית שעמדה בבסיס המחלוקת בין הצדדים התקבלה טענת האיש, ובשים לב להסכמותיהם בשאר הנושאים, מצאתי לחייב את האישה בהוצאות האיש בסך 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום.

תואיל המזכירות להמציא העתק מפסק הדין החלקי לצדדים.

ת.פ. לקבלת חוות דעת האקטואר בעוד 70 יום.

פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ז' תמוז תשפ"ג, 26 יוני 2023, בהעדר הצדדים.