פסק דין 2025 שעניינו חישוב מזונות 3 ילדים קטינים (תלה"מ 15767-09-23)

 

 

 

1.     עניין לנו בתובענה שהגישה התובעת לחייב הנתבע, במזונות שלושת ילדיהם  הקטינים: א. יליד 29.10.05, י.ד. יליד 30.06.09 וא. ילידי 02.12.11, אשר נולדו לצדדים, לאחר נישואיהם בשנת 2004. הצדדים התגרשו ביום 06.03.24.

 

לאחר דיון שהתקיים ביום 08.01.25, הסכימו הצדדים למתן פסק דין על בסיס המצוי בפני בית המשפט, ללא צורך בניהול הליך הוכחות. הצדדים הגישו סיכומייהם וומכאן פסק הדין.

 

2.     התובעת טענה בכתב טענותיה, כי היא מתגוררת, יחד עם הקטינים, בבית הצדדים מאז ניתן כנגד הנתבע צו הגנה ביום 06.02.23, אז עבר להתגורר בבית הוריו.

לדבריה, נוכח התנהגות הנתבע לאורך השנים, שכללה האלימות פיזית, רגשית ומילולית, חווה מצוקה שבגינה משתלמת לידיה קצבה וכי בשל כך אינה מסוגלת להשתלב במעגל העבודה וזאצ מחודש נובמבר 2022. קודם לכך שכרה עמד על כ – 7,500 ₪

 

התובעת עתרה לתשלום מזונות חודשיים של 7,555 ₪ בעבור שלושת הקטינים, הכולל דמי מדור ואחזקתו וזאת בנוסף לתשלום מחצית הוצאות רפואה וחינוך. כן עתרה לתשלום מזונותיה שלה בסך כולל של 2,680 ₪.

 

3.     הנתבע בכתב הגנתו הכחיש טענותיה של התובעת ומוסיף כי בחלוף שלושת החודשים במסגרתם עמד צו ההגנה בתוקף, סירבה התובעת להשיבו לביתם המשותף ואף הוא חשש לשוב, נוכח האפשרות שיואשם בהאשמות לשווא, ולכן נותר להתגורר בבית אימו, לה משלם 2,500 ₪ בכל חודש.

הנתבע מועסק בחברת "א. בע"מ" ושכרו כ – 14,000 ₪ נטו.

 

לטענת הנתבע מצבה הנטען של התובעת החל קודם להליך בין הצדדים כאשר לתובעת היו התפרצויות זעם והוא זה שביקש להגן על הילדים והתא המשפחתי בשל כך.

 

הנתבע מוסיף וטוען, כי משלם בפועל הוצאות שונות בעבור הקטינים לרבות חוגים, דמי כיס ועוד. כן משלם את דמי המשכנתא החודשיים וביטוח הנכס לדבריו הסכומים להם עותרת התובעת, מנותקים מהמציאות וכך גם התובענה לפסוק מזונות אישה, הואיל ולה פוטנציאל השתכרות ויש לקבוע כי מעשה ידיה תחת מזונותיה.

 

4.     באשר לזמני השהות בין הקטינים לאב, אפנה לתובענה שהוגשה, תלה"מ 15586-09-23, בה ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים, לפיו ישהו הקטינים עם הנתבע בכל יום שלישי בשבוע החל מתום המסגרת החינוכית ועד למחרת היוםוכן בכל סוף שבוע שני לסירוגין וזאת החל מיום חמישי בתום המסגרת החינוכית ועד למוצאי שבת בשעה 19:00. עוד נקבעה חלוקת זמני שהות שיוויוניים במהלך החגים והחופשות. בית המשפט הוסיף, כי "לנוכח גילם של הקטינים, אין בהסדרי השהות האמורים לעיל כדי לכבול את הקטינים וככל שיחפצו לשהות בבית האב גם בזמנים נוספים, יוכלו לעשות כן וזאת לאחר תיאום מוקדם בין הצדדים."

 

בתובענה שלפני נטען כי האב אינו עומד בזמני השהות שנקבעו והאב מנגד חולק על כך.

לצורך ההכרעה בתובענה שלפני ובהעדר כל פניה בעניין זה במסגרת המשפטית הנכונה - תוכרע המחלוקת בהינתן זמני השהות שנפסקו כאמור.

 

5.     בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 30.05.24, בפני המותב הקודם שטיפל בתיק, הודיעה התובעת כי מטעם המוסד לביטוח לאומי, נקבע שהיא בעלת אי כושר השתכרות של 100%. לאחר ניסיונות של בית המשפט להביא הצדדים להבנות, נקבעה התובענה לשמיעת ראיות.

בשל שינויים אירגוניים הועבר הטיפול בתיק למותב הנוכחי וקדם משפט נוסף נקבע ליום 08.01.25, אז נעשה נסיון להבין גדר המחלוקות בין הצדדים ונלמד כי זו, בעיקרה, בשאלת פערי ההשתכרות בין הצדדים.

 

בשאלה זו העידה התובעת באותו המועד כך:

"לשאלת בית המשפט אני חייבת לציין נכון שבתחילת ההליך הייתי מאושפזת באשפוז יום בביה"ח הפסיכיאטרי, היה לי את האופציה להגיש את הבקשה לנכות עם ליווי של עו"ס שהיא הגישה יחד איתי את המסמכים, אכן בשהות שלי חצי שנה נקבעה לי נכות זמנית, לאחריה נעשתה וועדה נוספת שנקבע לי אובדן כושר עבודה 100 אחוז, נכות נפשית 40 אחוז, משמע אינני יכולה לעבוד, ויתרה מכך אני לא עובדת שנתיים, נכון שהפוטנציאל יכול להיבדק ע"י רופא תעסוקה, אני מקבלת סיוע שיקומי וליווי ביום יום. כשבית המשפט אומר לי שהיחיד שיכול לקבוע אם אני יכולה לעבוד או לא, אני משיבה שאני מבינה שזה רופא תעסוקתי ואני רוצה לשאול אם בעתיד אני אצא לעבוד כמו שעשיתי כל חיי, הרי שגם שם פוטנציאל ההשתכרות הוא עם תקרה, אני לא יכולה לשלב עבודה עם קצבת נכות. בתקרה המקסימלית גם אם היא לא כוללת את הקצבה שלי עדיין הפערים יהיו גדולים."

 

לידי התובעת משולמת קצבת נכות בסך 4,100 ₪ בתוספת קצבת תלויים בסך 2,200 ₪.

במהלך דיון זה עתרה התובעת לחייב את הנתבע במזונות קטינים על סך 5,600 ₪ בתוספת מדור ואחזקתו וכן חלוקה לא שוויונית של הוצאות רפואה וחינוך (אציין כי רכיב זה לא נתבע בתובענה העיקרית).

 

באת כוח הנתבעת הוסיפה:

"לשאלת בית המשפט איך הגעתי לסכום שאני מבקש, אני משיב שאני מדבר עם הלקוחה, היא אומרת לי מה ההוצאות בחודש ואני משקף את רצונה.

אני את התביעה המקורית לא הגשתי, שאלתי את הלקוחה כמה היא מוציאה לחודש, והיא אמרה את הסכום.

יש פסיקת מזונות של סכומים גבוהים יותר, תלוי ברמת חיים. בהינתן העובדה שהשכר שלו פי 3 מהשכר שלה, אני שאלתי את מרשתי והיא אומרת שהילדים יוצאים למסיבות וחברים, יש הרבה הוצאות."

 

מנגד ביקש האב לקבוע כי דמי המזונות הזמניים שנפסקו, יהפכו קבועים, הם סך של 1,500 ₪ לחודש, בעבור כל ילד.

 

6.     התובע התבקש לשטוח גרסתו ומצבו והעיד, בבדיון מיום 08.01.25:

"לשאלת בית המשפט אני גר ביחידת דיור בשכירות, אני משלם 2700 ₪ לחודש, בערך 110 מטר, יש חדרים לילדים כן. יש יחדה נפרדת, כניסה נפרדת, תשלומים בנפרד, מים חשמל וכבלים.

יש חוזה שכירות.

מה שהיא אומרת זה נכון, זה לא מתקיים כמו פס"ד זה מתקיים הרבה יותר, אני בקשר יום יומי עם הילדים, י. וא. מתקשרים אליי ברמה היומית, אם זה י. לקחת אותו לחוג ולמשחקים, כל משחקי הכדורגל נצפים אצלי עש השעות המאוחרות כולל ארוחת ערב, יתרה מזאת ביום יום הילדים באים אליי באופן עצמאי, מתי שבא להם הם ילדים גדולים, א. כאשר צריך לצאת עם חברים בימים שלא שלי, יש לי הוכחות שאני לוקח אותם, גם באמצע השבוע.

יתרה מזאת, אין לי בעיה להוסיף עוד יום שהות או יומיים, אני פתוח לזה. לפי מה שקורה בפועל אני יותר פעיל עם הילדים, אפשר לשאול את הילדים זה הכי פשוט.

...

לגבי השכר שלי, אם הייתי בן אדם שרוצה לעשות דווקא, לא הייתי עושה שעות נוספות, אני ממשיך בדרך שלי ובעבודה שלי, התלושים שלי יש בונוסים כאלה ואחרים,אני משקף הכל בצורה גלויה."

 

לאחר שנשמעו הצדדים, הוגשו סיכומים מטעמם.

 

7.     התובעת בסיכומיה, טענה כי המוסד לביטוח לאומי קבע בעניינה נכות בשיעור של 40% ואובדן כושר עבודה בשיעור של 100%, בשל מצבה הנפשי והרגשי שנגרם כתוצאה מאלימות מצד הנתבע. לצד זאת מוסיפה התובעת, כי לטובת הקטינים החליטה לא לפעול במישורים משפטיים כנגד הנתבע וכי הצדדים היו מטופלים במרכז למניעת אלימות במשפחה עוד בשנת 2023.

התובעת צרפה מכתב מהמרכז, מיום 17.08.23, המעיד, לדבריה, על החמרה במצבה. לכך הוסיפה וצרפה אישור מאת רופא תעסוקתי הקובע, כי אינה מסוגלת להשתלב במעגל העבודה לתקופה של שנה שיכול ותוארך.

 

לגופו של עניין - התובעת בסיכומיה עתרה להוצאות מדור ואחזקה בסך 3,080 ₪.

לאמור הוסיפה כי היות והנכס המשותף עתיד להמכר תאלץ לשכור בית מגורים לה ולקטינים ולכן רכיב דמי המדור עתיד לגדול ויש לחייבו בשיעור של 50% בגין רכיב זה (לא הוגשה כל ראיה בדבר עלות דמי שכירות ראויים בנסיבות העניין).

 

בעבור הקטינים טענה התובעת, כי צרכיהם עומדים על 2,400 ₪, לחודש בעבור כל אחד, הכוללים כלכלה, ביגוד והנעלה, תרבות ופנאי ונסיעות.

 

לטענתה נוכח פערי השכר, זמני השהות המצומצמים וצרכי הקטינים, יש לקבלת התובענה במלואה.

 

8.     הנתבע בסיכומיו ביקש להציג השינויים שחלו לאורך ההליך בדרישות התובעת, כאשר כיום עסקינן בקטינים בגילאי 13.5, 16.5 ובגיר כבן 18.5.

כן הוסיף כי הוא משלם את חלקו במשכנתא ולכן חלקה של התובעת אינו 1,300 ₪, כפי טענתה, אלא מחצית הסכום.

 

הנתבע צרף תלושי שכר מיולי 22 ועד יולי 23, מהם עולה, חדבריו שכר ממוצע של כ – 15,500 ₪ לחודש, אשר רובו ככולו מורכב משעות נוספות ונוכח גילו, שעות אלו ילכו ויפחתו. מנגד טען שלתובעת יכולת השתכרות של למצער 7,000 ₪, ואף אם בעתיד הקרוב תשתלב במשרה חלקית תוכל להוסיף על כספי המל"ל ולהגדיל הכנסתה. זאת בנוסף על חלקה במכירת הנכס, שעתידה להותיר בידיה כמליון ₪, לאחר תשלום המשכנתא. כמו כן עתידה לקבל לידיה כספים במסגרת איזון הזכויות הסוציאליות.

 

הנתבע הוסיףוטען, כי לידי הבן הבגיר מתקבלת משכורת צבאית והוצאותיו אינן כפי טענת האם, היות ומרבית ימי השבוע שוהה בצבא במהלך הסופ"ש מבלה אחת לשבועים,לסירוגין, עם כל אחד מהצדדים.

 

 

לדברי הנתבע ההוצאות הנתבעות אינן מבוססות במסמכים וזאת כאשר הנטל להוכיחן מוטל על כתפי התובעת, שלא פעלה להרימו, הגם מספר הזדמנויות שהיו לה, לרבות במסגרת הסיכומים.

 

הנתבע ביקש להתייחס לכל רכיב רלוונטי, במסגרת סיכומיו ובסופו של דבר ביקש לדחות התביעה בגין מזונות אישה ולפסוק מזונות קטינים בסך 700 ₪ לכל ילד, כולל מדור ואחזקתו.

 

הכרעה

9.     כידוע סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959 מחיל חובת הדין העברי בענייננו, כאשר בהלכה שנקבעה בבע"מ 919/15, 1709/15 פלוני נ' פלונים (19.7.17) [פורסם במאגרים המשפטיים] נקבע שבגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בהתייחס לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. עד גיל 6, חב האב באופן אבסולוטי במזונות ילדיו.

בעניינינו עסקינן בשני קטינים מעל גיל 6 ובגיר המשרדת בשירות סדיר, שבעת הגשת התובענה היה קטין..

 

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופט שנלר, בעמ"ש (ת"א) 33549-04-16 פלוני נ' פלונית, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו], נקבע:

 

"... שבבואנו ליישם את החלת העיקרון דלעיל, יש להתחשב במכלול הנסיבות לרבות שאלת יכולתם הכלכלית היחסית של כל אחד מההוריםמכלל המקורות, כולל הכנסה מעבודה, כמו גם יתר נסיבות העניין (פסקה 142 לפסק דינו של כבוד השופט פוגלמן), ובעת שמדובר בזמני שהייה שאינם שווים, הרי יהיה מקום כמובן להתחשב גם באותם זמני שהייה כפי שהינם בפועל. בנוסף לאמור יש להפנות גם  לקביעותיה של כב' השופטת ברק ארז אודות יישום חלוקת האחריות וההוצאות תוך התייחסות הספציפית לנושא המדור, וכפי שהדברים באו לידי ביטוי בפסקה 61 לפסק דינה והעקרונות המפורטים שם, תוך הדגשה "... הכל לפי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית על פי הנסיבות המשפחתיות..." לרבות בחינת שאלת הוצאות המדור ותשלום המזונות. נוכח אשר נקבע בפרשת פלוני, על הערכאה הדיונית לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו, ובהתאם לקבוע את אופן חלוקת הנשיאה במזונות בין ההורים, ובמיוחד לקבוע הקשור לאותו הורה אשר יוטל עליו להיות "הורה מרכז" כפי שציינה כב' השופטת ברק ארז. יוער, כי באופן מעשי תוצאת פסק הדין בפרשת פלוני כי מעל גיל 6 יחולו אותם עקרונות יישום אשר נקבעו בסעיף 3א לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט 1959 וראו הקשור ליישום בחינת הנדרש בהחלת הסעיף האמור, בע"מ (ת"א) 1098/07, פלוני נ' אלמוני [פורסם בנבו] (31.08.08) והנוסחה כפי שנקבעה בעמ"ש (חי') 42513-09-14 א.ש נ' י.ש [פורסם בנבו] (04.01.15)" (ההדגשות אינן במקור – ד.פ.ו.).

 

הכנסות הצדדים:

 

10.  התובעת

לכתב תביעתה הגישה התובעת מכתב רפואי, מיום 17.08.23, מאת ד"ר ג. מומחית פסיכיאטרית, לפיו:

 

כאמור הוגש אישור מאת רופא תעסוקתי ולא הצליח הנתבע לקעקע גרסתה של התובעת, כי כיום מצויה היא באי כושר עבודה.

הוגשו תלושי שכר משנת 2022 והכנסות דמי אבטלה מתחילת שנת 2023. שכרה הממוצע טרם חדלה מעבודתה כ – 8,800 ₪.

צורפו דפי עו"ש לשנת 22-23 מהם עולה קצבת ילדים על סך 394 ₪, העברות מבנק יהב ללא כל הסבר לצידן, שכרה מאת חברת "XXX" ופעילות בנקאית מועטה.

הוגש חשבון חשמל לדצמבר 2022 עד 02/23, אז עוד התגורר הנתבע עם בני המשפחה, בסך כ – 600 ₪ לחודש.

חשבון מים 210 ₪.

ארנונה 700 ₪.

פרוט אשראי בעבור כלכלה שוטפת, פארם, בילויים בעבור חודש מאי, יוני  23. נטען כי צריכה ממוצעת של מזון וכלכלה ממוצעת של כ - 3,200 ₪ לתא המשפחתי הכולל את התובעת.

כך גם הנעלה וביגוד 350 ₪ לחודש.

 

יחד עם סיכומי התובעת, הוגשו מסמכים שונים המתייחסים לטענות בדבר האלימות שהופנתה כנגדה, לדבריה. בעניין זה אין בית המשפט נדרש להכריע האם אכן היתה כזו והאם היא הגורם למצבה הנוכחי של התובעת. כל שנדרש בית המשפט לקבוע, במסגרת ההליך כאן, עניינו יכולת השתכרותה של התובעת. האם בהתאם למסמכים שצורפו, לתובעת כושר השתכרות, קרי פוטנציאל להשתכר ואם כן עד לאיזה גובה.

 

אציין כי בפועל לא התנהלו הליכים פליליים כנגד הנתבע. הליך צו ההגנה ניתן בהמשך להסכמות הצדדים ללא שהוכרעה טענה כזו או אחרת של מי מהצדדים. כך גם בעניין המסמך לפיו התובעת טופלה במרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה במהלך שנת 2023.

 

הוגשה חוות הדעת בדבר כושר ההשתכרות מאת המל"ל, שם טענה הנתבעת לקושי לתפקד, כי: "מרגישה עצבות .. טרודה בטראומה...עברתי מערכת נישואים מתעללת...".

 

רופא תעסוקתי, ביום 12.0.1.25 נתן בידי התובעת אישור לפיו התובעת סובלת מדיכאון וחרדה. יכולת תפקודה ותעסוקתה נפגעה והעריך אי כושר למשך שנה עם בדיקה חוזרת בתומה.

 

מסמכים עדכניים בדבר הוצאות של התא המשפחתי ובעבור ילדי הצדדים לא הוגש.

 

סיכומו של דבר, בין אם עסקינן בנכות זמנית בגין אלימותו של הנתבע ובין אם לאו, בפועל, התובעת הוכיחה כי אין ביכולתה, בשנה הקרובה, להשתלב במעגל העבודה ולהגדיל הכנסותיה

אם כן הכנסתה החודשית, כיום עומדת על 6,300 ₪.

לאמור יש להוסיף קצבת הילדים בסך כ - 300 ₪, עת יש להניח שבעבור הבגיר אין עוד מתקבלת קצבה שכזו.

 

בהינתן כי עסקינן בתקופה אי כושר של שנה, עם אפשרות לא ברור להארכתה, שכן לא ניתן לדעת מה יהא מצבה העתידי של התובעת לטוב ולרע והואיל וקודם למצבה שכרה הממוצע עמד על כ - 8,800 ₪, אני קובעת, כי לשם ההכרעה תועמד הכנסתה של התובעת (בין אם בזמן אי כושר או עם השתלבותה במעגל העבודה)על 7,500 ₪ וזאת גם בהינתן המקורות הכספיים הנוספים של התובעת שעתידים להגיע לידיה, ממכר הנכס ומאיזון המשאבים בין הצדדים.

 

לתובעת הוצאות בגין מדור 750 ₪.

לתובעת הוצאות בגין הוצאות אחזקת מדור 680 ₪.

לתובעת הוצאות שוטפות לכלכלתה 1,500 ₪.

 

מכאן כי הכנסתה הפנויה על סך 4,570 ₪.

 

11.  הנתבע:

הוגש הסכם שכירות בינו לבין אימו לפיו משלם 2,500 ₪ לחודש בעבור מגוריו.

תלושי שכר מיולי 22 ועד יולי 23 המעידים על שכר ממוצע של 19,200 ₪ במעוגל.

 

במסגרת סיכומי הגיש הנתבע עדויות לכאורה, מהם מבקש להסיק, כי לתובעת לא היתה כל כוונה לאפשר לו לשוב להתגורר בבית המשותף. כן צרף אישורים בדבר סגירת תיקים במשטרה וכן תמלול שיח ממנו עולה, לדבריו, כי לא היתה כל אלימות כלפי התובעת וכי ייתכן והנתבע ביקש להקניט ולהקליט את התובעת, מה שלדבריה גרם לה לתחושת פחד. כן עולה כי לכאורה אלימות מילולית לא נחסכה בין השניים, כאשר אין אמירה מפורשת של אלימות פיזית.

כאמור בית המשפט אינו נדרש להכרעה בשאלה זו.

 

הנתבע הגיש תלושי שכר ממועדים שונים ותצהיר מאת אימו, בדבר תשלום בפועל של דמי השכירות, בדרך של העברת מזומן לידיה.

 

הנתבע הוסיף והגיש מסמכים שונים להעיד כי התובעת למדה ולה השכלה, אשר מעידה על פוטנציאל השתכרותה.

 

עוד טען, שבשל שיעור הנכות, זכאית להנחות כך שבפועל משלמת 150 ₪ לחודש בעבור ארנונה והוצאות החשמל בפועל עומדות על כ – 300 ₪ ממוצע לחודש. כך גם בעבור הוצאות מים כ – 130 ₪

 

הנתבע לא הגיש דפי חשבון בנק בעבורו. פרוט אשראי. מסמכים בדבר הוצאותיו השוטפות, לרבות כלכלתו וכיוצא בזה.

 

מכל שהוגש אני קובעת כי לתובע הוצאות בגין דמי דיור ואחזקתו בסך 2,500 ₪.

הוצאות כלכלה 1,500 ₪.

 

מכל האמור - הכנסתו הפנויה של הנתבע 15,200 ₪.

גם בעניינו של הנתבע ינתן משקל ליתרה שעתידה להיוותר בידיו לאחר מכירת הנכס.

 

אם כן יחס ההכנסות – במעוגל 23% : 77%.

 

זמני שהות:

 

12.  כאמור בתלה"מ 15586-09-23 ניתן פסק דין לפיו ישהו הקטינים עם הנתבע בכל יום שלישי בשבוע החל מתום המסגרת החינוכית ועד למחרת היום וכן בכל סוף שבוע שני לסירוגין וזאת החל מיום חמישי בתום המסגרת החינוכית ועד למוצאי שבת בשעה 19:00. עוד נקבעה חלוקת זמני שהות שיוויוניים במהלך החגים והחופשות. בית המשפט הוסיף, כי "לנוכח גילם של הקטינים, אין בהסדרי השהות האמורים לעיל כדי לכבול את הקטינים וככל שיחפצו לשהות בבית האב גם בזמנים נוספים, יוכלו לעשות כן וזאת לאחר תיאום מוקדם בין הצדדים."

 

בין הצדדים יש פערי גרסאות, כיצד בפועל מיושמים אלו, כאשר, בין היתר נטען כי נוכח גילאי הילדים אלו מגיעים לצדדים כפי רצונם, דבר שעוגן בפסק הדין.

 

כפי שצוין לעיל, התובענה שלפני תוכרע בהינתן זמני השהות כפי שנפסקו.

 

למען בהירות התמונה יחס זמני השהות הם 36% : 64%.

 

צרכי הקטין:

13.  בבע"מ 919/15 ציין כב' השופט פוגלמן כי צרכיהם ההכרחיים של קטינים עומדים על סך של בין 1,300 ל – 1,400 ₪ לחודש, כאשר סכום זה אינו כולל הוצאות בגין מדור ואחזקת מדור. בתי המשפט, בעניין זה, העמידו צרכיו הבסיסיים של קטין על סכום שבין 1,600 ₪ ל- 1,900 ₪ לחודש (ראה עמ"ש 46291-01-16 פלונית נ' פלוני (09.10.17) ועמ"ש 44496-10-20 א. נ' ב. (ניתן במיום 11.08.2021 פורסם במאגרים)). סכומים אלו עניינם קטין שהורגל לרמת חיים "רגילה" ושאינו מתגורר בשני בתים.

בעמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ע.ש. (קטינה) נ' נ.ש, עמ' 11 (10.01.19) [פורסם במאגרים המשפטיים] קבעה כב' השופטת י. שבח כי צרכי הקטינים שאינן טעונים הוכחה עומדים על 1,600 -1,700 ₪ :

"לגישתי, איןלדחותעודאתהגדלת הסכום, ועדשייקבעהסכוםהמשקףאתעלותצרכיושלהקטין, בשניהבתיםגםיחד, זהשאינוטעוןהוכחה, באופןאמפיריובהתבססעלחוותדעתכלכליות, איןמנוסמהפעלתשיקולהדעתהשיפוטיוניסיוןהחיים, ומהעלאתהסכום, שלאעודכןמזהשנים, לכדיסךשל  1600-1700 .₪."

לאמור יש להוסיף, כי לבית משפט שיקול דעת לפסוק צרכיו של קטין, בהתאם להערכה סבירה, גם מקום בו לא מוכחים מלוא הצרכים, כאשר שיקול זה מבוסס על כך שבית המשפט "יושב בתוך עמו" (ראו: ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח (3) 29, 33; ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן, פ"ד מ(1) 69; ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822, 825). כן נקבע, כי אין עוד מקום לחלק בין צרכים הכרחיים לאלו שאינם כאלה, כאשר ניתן ויש לקבוע הצרכים בכללותם.

הצרכים שנתבעו:

 

14.  כפי העולה מהאמור, התובעת תבעה סכומים שונים מאלו שטענה להם במהלך הדיונים ובמסגרת הסיכומים.

בסיכומיה, טענה להוצאות מדור ואחזקה בסך 3,080 ₪ כיום, כמפורט מטה ושיעור של 50% עם מכירת הנכס שבבעלות הצדדים והשכרת בית למגוריה עם הקטינים.

בעבור צרכי הקטינים פרטה התובעת כדלקמן:                   

רכיבים                                       א.                                      י.                               א.

מרבית ההוצאות הנטענות לא גובו במסמכים ובראיות וכך גם לגבי הבן הבגיר, שכיום משרת שירות צבא.

גם המסמכים שהוגשו מתייחסים לתקופה שבה שהה הנתבע יחד עם התובעת וילדיהם. מנגד הגיש הנתבע מסמכים המעידים על הוצאות התובעת, במועד הרלוונטי, ומהם עולים סכומים מופחתים מאלו שנטענו, למצער, בחלק מהרכיבים, מאלו שנתבעו.

יצויין כי גם הנתבע לא הגיש מסמכים המתייחסים להוצאות השונות, של הילדים, בזמן שהותם עימו.

 

אומדן צורכי הקטינים:

 

15.  נוכח האמור יש קושי לאמוד את צרכי הקטינים, לבטח בגין כל הוצאה נטענת ואופייה, כפי הנדרש בדין ובהלכה. היות והנתבע אינו מכחיש כי לתובעת הוצאות והואיל ובית המשפט בעמו יושב, יאמדו בהתאם לצרכים המינימאליים והסבירים הנדרשים למחייתם.

הוצאות המדור

 

16.  התובעת מתגוררת עם הקטינים בנכס המשותף של הצדדים, כאשר הנתבע נושא ומחויב לשאת בחלקו במשכנתא וכך עליו להמשיך ולעשות. לכן יש לחשב, בשלב זה, את דמי המדור לפי חלקה של התובעת בחיוב המשכנתא, קרי 750 ₪.

עם זאת היות ועסקינן במצב זמני יש לפסוק, בגין רכיב זה, גם בעבור מצב בו התובעת תעבור להתגורר בדירה שכורה או בדיור עצמאי ותשלם בגינו משכנתא. הואיל והתובעת לא הציגה כל ראיה בדבר גובה דמי שכירות סבירים וראליים אני מעמידה אותם על סכום של 3,000 ₪.

 

לפיכך ככל והתובעת תפעל כאמור, האב יחויב בשיעור 50% מגובה שכר הדירה, החודשי, עד לסכום שכירות של 3,000 ₪, בהתאם ליחס ההכנסות ובניכוי כל זכאות של האם בסיוע בשכר דירה, ככל ותימצא זכאית לכך.

 

הוצאות החזקת המדור

 

17.  התובעת העמידה הוצאות אחזקת המדור החודשיות, נכון להיום, על סך 1,270, שכן לא הובהר מה הוא רכיב הביטוח וכן רכיב הבריאות, בפרק זה, כפי שציינה.

למעלה מזה - רכיבים אלו לא הוכחו ומהמסמכים שכן הוגשו עולה ארנונה 150 ₪, מים 130 ₪, חשמל 300 ₪, גז 100 ₪. דהיינו 680 ₪ לחודש.

 

כפי שצויין לעיל, שעה שביהמ"ש בתוך עמו יושב, בהינתן מספר הנפשות המתגוררת בדירה וגודלה, מצאתי להעמיד הוצאות החזקת המדור החודשיות על סך 700 ₪ וחלקם של הילדים כולם 350 ₪ בקירוב.

 

יתר הוצאות הקטינים

 

18.  הצרכים שנתבעו: 1,400 ₪ כלכלה, 450 ₪ ביגוד והנעלה, תרבות ופנאי 250 ₪, נסיעות 300 ₪.

מסמכים בגין כלכלה של כל התא המשפחתי הוגשו, אך ללא כל פירוט ממנו ניתן ללמוד חלקם של הילדים בלבד, כך גם באשר לייתר הרכיבים, בגינם גם הוגשו מסמכים מועטים אם בכלל. לעניין זה חשיבות רבה. התובעת לא השלימה ולא עדכנה מסמכים רלוונטיים.

התובעת עתרה לחיוב בגין הוצאות הקטינים בסך 2,400 ₪ עבור כל ילד (קטין ובגיר). בהעדר מסמכים יהיה לבחון צרכים אלו על הצד המינימאלי ובהינתן כי  הקטינים אינם מתגוררים בשני בתים ועימם לא מתקיימים זמני שהות רחבים.

לפיכך אני מעמידה צרכי הילדים, לא כולל הוצאות מדור, כדלקמן:

 

הקטין י. כבן 16 -   1,650 ₪: כלכלה 900 ₪, ביגוד והנעלה 250 ₪, קופ"ח והוצאות רפואיות שוטפות 50 ₪, הוצאות היגיינה ו/או טיפוח 200 ₪, נסיעות 50 ₪, תרבות ופנאי, ספרים, בילויים, , מתנות ימי הולדת וכו' 100  ₪, הוצאות בלתי צפויות  100 ₪.

 

הקטין א. כבן 14  - 1,550 ₪: כלכלה 800 ₪, ביגוד והנעלה 250 ₪, קופ"ח והוצאות רפואיות שוטפות 50 ₪, הוצאות היגיינה ו/או טיפוח 200 ₪, נסיעות 50 ₪, תרבות ופנאי, ספרים, בילויים,  מתנות ימי הולדת וכו' 100  ₪, הוצאות בלתי צפויות 100 ₪.

 

בעניינו של א., ילדם הבגיר של הצדדים – במועד הגשת התביעה היה הבגיר קטין ונפסקו מזונות זמניים בעבורם, כך גם היתה התייחסות לתשלום עם תחילת שירות צבאי ולפיכך פסק הדין יתייחס גם לעניינו של הבגיר, כאשר האמור מבסס הסכום ממנו יגזר רכיב צרכיו, במנותק משאלת אופי שירותו הצבאי.

 

הבגיר א. כבן 18.5 – במועד כתיבת פסק הדין ברור כי הבגיר אינו נדרש להוצאות הנטענות, לרבות בגין הכלכלה השוטפת, אך אין חולק כי גם במהלך השירות הצבאי יש מקום לחייב ההורים בהוצאות שאינן תלויות שהות ואלו שתלויות שהות, מתחייבות נוכח זמני הגעתו של הבגיר לבית הצדדים, הצורך בכלכלתו ומתן צרכים בסיסיים הכרחיים, לרבות הגיינה ובילויים, עד לתום השירות הצבאים.

מעבר לכך עניינו נתבע עת היה קטין.

 

לפיכך אני מעמידה את צרכיו של הבגיר על סך של 1,750 ₪: כלכלה 1,000 ₪, ביגוד והנעלה 250 ₪, קופ"ח והוצאות רפואיות שוטפות 50 ₪, הוצאות היגיינה ו/או טיפוח 200 ₪, נסיעות 50 ₪, תרבות ופנאי, ספרים, בילויים, מתנות ימי הולדת וכו' 100  ₪, הוצאות בלתי צפויות  100 ₪.

 

בכל הנוגע להוצאות חינוכיות ורפואיות – התובעת עתרה בכתב תביעתה, לחייב הצדדים בחלקים שווים ובמסגרת סיכומייה ביקשה לשנות יחס זה. כתב התביעה לא תוקן כדין ולא ניתן כל הסבר לשינוי הסעד המבוקש, במסגרת הסיכומים, ללא אישור.

לפיכך רכיב זה יבחן בהתאם לכתב התביעה שהוגש.

באשר לתביעת התובעת דמי מזונות אישה – נדמה כי התובעת לא עמדה עוד על תביעתה זו, כאשר יש לציין שהצדדים התגרשו.

למען הסדר הטוב – מורה על דחיית התובענה בגין רכיב מזונות אישה.

 

סופו של דבר - הסכום שעל האב לשאת בו:

19.  נוכח כלל האמור, יחס ההכנסות, שיעור זמני השהות, חובות הצדדים לזון את ילדיהם, בהתאם לגילם אני קובעת כדלקמן:

א.    האב ישלם מזונות הקטינם, כשהם מעוגלים ומתחשבים במצבה הנוכחי של האם, כדלקמן: עבור י. 900 ₪, עבור א. 850 ש"ח וזאת עד הגיע הילדים לגיל 18 ו/או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין שני המועדים.

 

ב.     בעבור מדור ואחזקתו: כל עוד תתגורר האם עם ילידי הצדדים, בבית הצדדים ישלם האב 720 ₪ וככל ותשכור דירה או תרכוש מדור עצמאי ותשלם משכנתא ישלם האב 1,850 ₪ (בגין דמי שכירות או משכנתא עד 3,000 ₪).

 

ג.      ככל והקטינים ישרתו בצה"ל ו/או בשירות הלאומי/שנת שירות, ימשיך האב לשלם את מזונותיהם עד לתום תקופת שירות החובה ו/או השירות הלאומי/שנת שירות כאמור או עד לגיל 21המאוחר מבין השניים, וגם בתקופת הביניים שעד לגיוס לצה"ל ו/או השירות הלאומיכשהסכומים הנ"ל יעמדו על שליש מהסכום הנקוב לעיל, בערכו הצמוד. 

 

ד.     בעניינו של הבן א.  – בשל גילו ונוכח כלל האמור לעיל האב ישלם סך של 400 ₪, הוא סך של שליש וזאת עד לתום השירות הצבאי או עד הגיעו לגיל 21 המאוחר מבין השניים, בערכו הצמוד.

ה.     דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כאשר מדד הבסיס לצורך חישובו הינו המדד הידוע ביום 15.03.25, והוא יעודכן אחת לשלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין עדכון למשנהו והסכום לא יהיה קטן מזה שנקבע, גם אם המדד יהיה שלילי. 

ו.      דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי האם בנוסף לקצבת הילדים המשולמת לה ע"י המל"ל ו/או בנוסף לכל קצבה, גימלה או הטבה להם היא זכאית, ככל שהיא זכאית על פי כל דין, בשים לב כי בית האם הינו בית המגורים העיקרי של הקטין נוכח זמני השהות שנקבעו כמפורט לעיל, וזאת אלא אם נקבע אחרת, ובאופן מפורש בפסק הדין.

ז.      המזונות ישולמו עד לכל 10 בכל חודש עבור מזונות החודש השוטף.

ח.     הצדדים יישאו, בחלקים שווים, בצרכים רפואיים מיוחדים ו/או הוצאות חריגות בגין בריאות פיסית ונפשית, שאינם כלולים ומכוסים ע"י הביטוח הרפואי וסל הבריאות והמתייחסים לבריאותו הפיסית ו/או הנפשית של הקטין, כגון: תרופות, משקפיים, עדשות מגע, טיפולי שיניים, טיפולי אורתודנט, טיפול פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי, אבחונים וטיפולים בהפרעות קשב וריכוז, ואם יהיו כאלה, עד הגיעו של הקטין לגיל 18 או עד גיוסו לצה"ל/שירות לאומי, במידה ויתגייס, לפי המאוחר מבניהם.

ט.    הצדדים יידעו האחד את השני 14 יום מראש לפחות על כל הוצאה רפואית צפויה שעלותה גבוהה מ- 100 ₪, על מנת לאפשר לצד השני לבחון נחיצותה ולהציע חלופות זולות יותר, למעט במצב חירום שאינו בר דיחוי.

י.      בכל מחלוקת בין הצדדים בקשר להוצאה רפואית חריגה, נחיצותה והיקפה, הם יפעלו בהתאם להמלצות רופא המשפחה או הרופא המטפל, לפי העניין.

יא.   הצדדים יישאו, בחלקים שווים, בהוצאות החינוך של הקטינים בתחילת כל שנת לימודים, לרבות אגרות חינוך, תשלומי בית ספר, דמי שכלול, השתתפות בטיולים או פעילויות מטעם בית הספר וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים וכן צהרון (ציבורי) עד סיום כיתה ג', חוגים, שיעורי עזר (על פי המלצת הגורם הרלוונטי) ותנועת נוער, בקיזוז ההטבה שתקבל האם מהמל"ל ו/או מהצד השלישי. האם תמצה זכויותיה לקבלת הטבות/הנחות, ככל שישנן.

יב.   הצדדים יישאו, בחלקים שווים, בעלות של מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ וכן קייטנה אחת בפסח או סוכות וזאת בכפוף להמצאת קבלה ו/או חשבונית. טרם רישום לקייטנה, על הצדדים להסכים לעלותה של הקייטנה ובהעדר הסכמה התשלום יהא בהתאם לעלות קייטנה עירונית/ מתנ"ס.

יג.    בנוסף, יישאו הצדדים, בחלקים שווים, בתשלום עבור חוג אחד לקטין וזאת בכפוף להמצאת קבלה ו/או חשבונית. טרם רישום לחוג, על הצדדים להסכים לעלות החוג ובהעדר הסכמה, התשלום יהא בהתאם לעלות מתנ"ס.

יד.   כל אחד מן הצדדים יישא בחלקו (מחצית) מן ההוצאות המנויות כאמור לעיל במישרין לגוף או לגורם באמצעותו ניתן השירות. הורה אשר יישא בסכום העולה על שיעור חלקו בגין ההוצאות המפורטות לעיל ("ההורה המשלם") יקבל מההורה השני ("ההורה החייב") את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב דרישה בצירוף אסמכתה הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה.

טו.   למען הסר הספק, מובהר כי דין כל ההוצאות הרפואיות החריגות, הוצאות החינוך, הקייטנות והחוגים כדין מזונות לכל דבר ועניין, לרבות בנוגע לגבייתן.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אין מקום ליתן צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.

פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

 

ניתן היום,  ט' ניסן תשפ"ה, 07 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.