השופטת איריס ארבל אסל: פס"ד בערעור על בקשה לביטול עיקול ברישום על נכס מקרקעין (ע"ר 14058-07-21)

1.              על הפרק ערעור שהוגש על ידי מר _____ על החלטה שניתנה ביום 20.6.21 ע"י כב' הרשמת עינת גלעד משולם, בתוארה דאז, לדחות בקשה לביטול עיקול ברישום על נכס מקרקעין.

רקע עובדתי רלוונטי בתמצית

2.              המערער (להלן – "הגבר") והמשיבה 1 (להלן – האישה") הם בני זוג לשעבר.

3.              המשיב 2 הוא אביו של הגבר (להלן – "האב").

4.              ביום 4.7.18 ניתן תוקף של פסק דין להסכם יחסי ממון וגירושין בין הגבר והאישה (להלן – "הסכם הגירושין"), במסגרתו ויתרה האישה על כל זכויותיה ברכוש המשותף בכפוף להתחייבות הגבר לרכוש עבור האישה דירת מגורים תמורת סך של 2.5 מיליון ₪ לפחות, עד שהבן הצעיר יסיים ללמוד בכתה __ בחודש יוני 2022 (סעיף 25(א) להסכם הגירושין).

5.              כן נקבע בהסכם הגירושין כי כל עוד לא מילא הגבר את התחייבויותיו על פי ההסכם, עומדות לאישה זכויותיה ברכוש המשותף ו/או ברכוש הרשום על שם הבעל (סעיף 25(ד) להסכם הגירושין). 

6.              ביום 10.2.20 הגישה האישה בקשה לישוב סכסוך כנגד הגבר, במסגרתה עתרה להטיל עיקול ברישום על דירת המגורים הידועה כגוש ____ חלקה __, הרשומה על שם הגבר (להלן – "הדירה במתחם"). האישה טענה בבקשה כי העיקול דרוש להבטחת זכויותיה, שכן קיים חשש ממשי שהגבר יפר את התחייבותו ולא ירכוש עבורה דירה כפי שנקבע בהסכם הגירושין.

7.              הבקשה הונחה בפניי כב' הרשמת עינת גלעד משולם, בתוארה דאז, אשר נעתרה לבקשה ובהחלטה מיום 12.2.20 הטילה צו עיקול על הדירה במתחם במעמד צד אחד.

8.              על פי הסכמת הצדדים מיום 9.3.20, עיכוב ההליכים במסגרת הליך הבקשה לישוב סכסוך הוארך עד ליום 15.4.20.

9.              ביום 1.4.20 הגיש האב בקשה להורות על צירופו כצד להליך העיקול ובקשה לביטול העיקול, בטענה כי הדירה במתחם מצויה בבעלותו ונרשמה על שם הגבר מטעמי מס בלבד.

10.          בהחלטה מיום 5.4.20 דחיתי את הבקשה לצירוף האב כצד להליך העיקול וקבעתי כך:

הזכויות שעוקלו רשומות על שם המשיב ולכן העיקול הוטל כדין.

ככל שלמבקש יש טענה כי הזכויות הרשומות על שם המשיב למעשה שייכות לו, יתכבד ויגיש הליך מתאים.

הבקשה נדחית ללא צורך בתגובה.

11.          ביום 7.4.20 הגיש האב תביעה לסעד הצהרתי כנגד הגבר, בה התבקש בית המשפט להצהיר כי הדירה במתחם מצויה בבעלות האב חרף הרישום (להלן – "התביעה ההצהרתית"). בהתאם להחלטת בית המשפט, צורפה האישה כבעלת דין נוספת לתביעה זו. התביעה ההצהרתית טרם הוכרעה והיא עומדת במועד זה בפניי שמיעת הוכחות.

12.          ביום 17.5.20 הגיש הגבר בקשה לביטול העיקול שהוטל על הדירה במתחם. הגבר טען כי הוא עומד בכל חיוביו על פי הסכם הגירושין והבקשה לעיקול הוגשה רק כדי להפעיל עליו לחץ ולגרום לו להקדים את מועד ההתחייבות ולרכוש עבורה דירה כבר עתה, למרות שהמועד שנקבע לכך טרם הגיע. כן טען הגבר כי האישה יודעת היטב שהדירה במתחם מצויה בבעלות האב ונרשמה על שמו מטעמי מיסוי בלבד.

13.          האישה התנגדה לביטול העיקול וטענה כי בהתאם לחזקת הרישום במקרקעין מוסדרים, הדירה במתחם מצויה בבעלות הגבר ובשים לב לכך שהגבר הודיע לה כי אין בכוונתו לקיים את ההתחייבות לרכוש עבורה דירה, מדובר בהפרה צפויה של הסכם הגירושין ויש להותיר את העיקול על כנו לצורך הבטחת החיוב העתידי.

14.          ביום 24.6.20 הגיש הגבר בקשה נוספת לביטול העיקול, בה טען כי יש לבטל את צו העיקול מהטעם שהליך ישוב הסכסוך הסתיים ולכן יש לבטל לאלתר את הסעדים הזמניים שניתנו במסגרתו.

15.          בתשובתה מיום 1.7.20 טענה האישה כי החוק להסדר התדיינויות במשפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014 (להלן – "החוק להסדר התדיינויות") קובע תקופת רשות בת שנה להגשת תובענה עיקרית, כאשר בכל אותו זמן יוותר על כנו הסעד הזמני שניתן במסגרת הבקשה ליישוב סכסוך. כן טענה האישה כי יש לראות בתביעה ההצהרתית שהגיש האב ביום 7.4.20 כתביעה עיקרית, כך שכבר קיימת תביעה עיקרית בעניין הדירהבמתחם.

16.          ביום 28.7.20 ועוד בטרם נידונו הבקשות לביטול העיקול, הגישה האישה תביעה לשמירת זכויות מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן – "חוק יחסי ממון"), בה טענה כי נוכח ההפרה הצפויה של הסכם הגירושין, יש להותיר את העיקול הזמני על כנו כבטוחה לקיום ההתחייבות (להלן – "התביעה הראשונה").

17.          הגבר טען כי יש לדחות את התביעה על הסף מאחר שסעיף 11 לחוק יחסי ממון איננו חל בנסיבות העניין. ביום 17.2.21 התקבלה טענתו המקדמית של הגבר והתביעה נדחתה על הסף מהטעם שלא ניתן לבסס את הסעד המבוקש על סעיף 11 לחוק יחסי ממון. 

18.          ביום 23.2.21, שישה ימים בלבד לאחר שהתביעה הראשונה נדחתה על הסף, הגישה האישה תביעה לאכיפת הסכם הגירושין, בה עתרה לאותו הסעד בדיוק כמו בתביעה הראשונה ובהתבסס על אותן נסיבות, אולם תוך הסתמכות על סעיף חקיקה שונה (להלן – "התביעה השניה"). התביעה השניה תלויה ועומדת בפניי שמיעת הוכחות.

19.          ביום 8.6.21 התקיים דיון בפני כב' הרשמת בבקשה לביטול העיקול במעמד כל הצדדים (הגבר באמצעות היוועדות חזותית). ביום 20.6.21 ניתנה החלטת כב' הרשמת, במסגרתה נדחו הבקשות ונקבע כי צו העיקול שהוטל על הדירה במתחם יוותר על כנו.

20.          ביום 5.7.21 הגיש הגבר את הערעור שבכותרת על ההחלטה מיום 20.6.21.

21.          בהתאם להסכמות הצדדים מהדיון שהתקיים ביום 24.10.22, פסק הדין בערעור ניתן על בסיס החומר המצוי בתיק.

22.          למען שלמות התמונה יצוין כי המועד האחרון בו היה על הגבר לרכוש את הדירה עבור האישה בהתאם להסכם הגירושין חלף זה מכבר והדירה טרם נרכשה, כאשר כל צד טוען כי הצד שכנגד מסכל את הרכישה.

טענות הגבר בתמצית

23.          לטענת הגבר, הערעור נסוב על שתי השאלות המשפטיות הבאות:

א.      מהו המועד להגשת תביעה עיקרית בטרם פקיעת צו עיקול שניתן במסגרת הליך בקשה ליישוב סכסוך;

ב.      האם צו עיקול זמני על נכס מקרקעין שניתן בגין תביעה שנדחתה על הסף, יכול להמשיך לעמוד בתוקף ולשרת תביעה חדשה ונוספת שהוגשה כשנה לאחר הגשת הבקשה לעיקול זמני.

24.          הגבר טוען כי הטעות הראשונה של כב' הרשמת היא שלא דחתה את העיקול הזמני לאחר שלא הוגשה תביעה עיקרית בתוך 15 ימים מיום סגירת תיק יישוב הסכסוך.

25.          הגבר טוען כי כב' הרשמת טעתה פעם נוספת כאשר קבעה כי הסעד הזמני יעמוד על כנו גם לצורך הבטחת התביעה השניה, שכן הבקשה להטלת צו העיקול הזמני נסמכה אך ורק על טענות מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון ולכן היה על צו העיקול להתבטל עם מתן פסק הדין הדוחה את התביעה הראשונה.

26.          הגבר טוען כי כב' הרשמת טעתה כאשר קבעה שהתביעה השניה היא המשך ישיר של צו העיקול הזמני, שכן התביעה השניה הוגשה בהתבסס על סעיף חוק אחר ולא ניתנה לגבר האפשרות להתגונן מפני הטענות שהועלו בתביעה השניה ולהראות מדוע הן אינן מצדיקות מתן עיקול זמני.

27.          כן טוען הגבר כי כב' הרשמת טעתה כאשר קיימה את הדיון בבקשה לביטול העיקול שנה וחודש לאחר שהוגשה לה הבקשה לביטול העיקול, שכן דחייה כה מהותית של הדיון גרמה לתקלות משפטיות ולו היתה מקיימת את הדיון בתוך 14 ימים ממועד הגשת הבקשה לביטול העיקול, כמחויב על פי הדין, התביעה השניה כלל לא היתה קיימת והעיקול הזמני היה פוקע במועד בו נדחתה התביעה הראשונה.

28.          עוד טוען הגבר כי כב' הרשמת שגתה כאשר איחדה את הליך הבקשה לישוב סכסוך עם התביעה ההצהרתית שהגיש האב, שכן מדובר בתיקים שונים ולכן לא היה צורך לקשור ביניהם והדבר הוליד בלבול ותקלות משפטיות.

טענות האישה בתמצית

29.          האישה טוענת כי הערעור נסוב על טענות דיוניות / פרוצדוראליות אשר ככלל, אינן גוברות על סוגיות של מהות, קל וחומר בבית המשפט לענייני משפחה אשר איננו כבול בסדרי דין לצורך עשיית משפט אמת וצדק בדרך הטובה ביותר.

30.          האישה טוענת כי בהתאם לחוק להסדר התדיינויות, סעד זמני אשר ניתן במסגרת בקשה ליישוב סכסוך ממשיך לעמוד על מכונו גם אם הליך יישוב הסכסוך נסגר ונועד להבטיח תביעות עיקריות שיוגשו בטווח של שנה מסגירת הליך ישוב הסכסוך. האישה טוענת כי רק ביום 8.12.20 נכנס לתוקפו התיקון לחוק להסדר התדיינויות הקובע כי סעד זמני שניתן במסגרת הליך יישוב סכסוך יוגבל למשך חמישה חודשים והתיקון איננו יכול לחול רטרואקטיבית על צווי עיקול שניתנו טרם התיקון.

31.          האישה טוענת כי הבקשה למתן צו העיקול לא נסמכה רק על סעיף 11 לחוק יחסי ממון אלא גם על הוראותיו המפורשות של הסכם הגירושין, העומדות בבסיס התביעה השניה ולכן, צדקה כב' הרשמת כאשר קבעה כי הסעד שהתבקש בתביעה השניה הוא המשכו הישיר של צו העיקול הזמני. כן טוענת האישה כי תכלית העיקול ברישום היא להבטיח את קיומו התקין והיעיל של ההליך ואת ביצועו הראוי של פסק הדין וכי בית המשפט רשאי לעיין מחדש בכל החלטה שנתן על מנת להתאים אותה לנסיבות המשתנות. 

32.          האישה טוענת כי צו העיקול איננו תלוי התביעה הראשונה שנדחתה, אלא גם תלוי התביעה ההצהרתית שהגיש האב והתביעה השניה לאכיפת ההסכם, תביעות שרירות וקיימות. מכאן שבניגוד לנטען, קיימת תביעה עיקרית הנוגעת לעיקול על המקרקעין – הן תביעתו של האב והן התביעה של האישה לאכיפת ההסכם.

33.          האישה טוענת כי הדיון בבקשה לביטול העיקול נדחה בשל מניעתו של הגבר להגיע ארצה וכי בניגוד לנטען על ידי כב' הרשמת, הדיון בבקשה לא אוחד עם התביעה ההצהרתית.

דיון והכרעה

34.          כאמור לעיל, עניינו של הערעור בדחיית הבקשה הנוספת לביטול העיקול שהוגשה ביום 24.6.20, המבוססת על נימוקים משפטיים בלבד. כן מעלה הגבר טענות פרוצדוראליות הנוגעות לפרק הזמן שעבר בין מועד הגשת הבקשה לעיקול ועד לקיום הדיון בפניי כב' הרשמת ולאיחוד בין הבקשה לביטול העיקול לבין התביעה ההצהרתית שהגיש האב.

35.          יאמר כבר עתה כי עיון בתיק מעלה שכבר ביום 9.7.2020 הורתה כב' הרשמת לצדדים להגיש מועדים מוסכמים לקיום הדיון והעיכוב נעוץ רובו ככולו בנסיבות הקשורות בגבר עצמו ובכך שהוא שוהה בחו"ל, מה שיצר את הצורך להמתין פעם אחר פעם לקבלת תצהירים מאומתים כדין בפני קונסול ודרש מכב' הרשמת להכריע בבקשת הגבר לאשר לו להתייצב לדיון בהיוועדות חזותית ולתת הוראות מתאימות לעניין זה.

36.          כן יצוין כי עיון בתיק מעלה שאומנם האב עתר ביום 4.1.21 בבקשה לאחד את הדיון בבקשה לביטול העיקול עם התביעה ההצהרתית שהגיש, אולם בית המשפט דחה את בקשתו בהחלטה מיום 4.1.21 ועל כן ההליכים לא אוחדו ועובדה היא כי בהחלטה נשוא הערעור, כב' הרשמת דנה והכריעה רק בבקשות שהוגשו על ידי הגבר במסגרת הליך הבקשה ליישוב סכסוך ולא נתנה כל הוראות לעניין התביעה ההצהרתית.

תוקף סעד זמני שניתן במסגרת בקשה לישוב סכסוך

37.          מכאן לטענה לפיה סעד זמני שניתן במסגרת בקשה ליישוב סכסוך פוקע ככל שלא מוגשת תביעה עיקרית בחלוף 15 ימים מתום תקופת עיכוב ההליכים, טענה אשר נדחתה על ידי כב' הרשמת בהחלטתה נשוא הערעור.

38.          ביום 8.12.2020 נכנס לתוקף תיקון מס' 3 לחוק להסדר התדיינויות, הקובע כי סעד זמני שניתן במסגרת בקשה ליישוב סכסוך יעמוד בתוקפו למשך חמישה חודשים ככל שלא תוגש תביעה עיקרית. וכך נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק:

39.          מדברי ההסבר ניתן ללמוד שהפרשנות לפיה סעד זמני שניתן במסגרת ישוב סכסוך בטל ככל שלא הוגשה תביעה עיקרית בתוך 15 ימים מתום תקופת עיכוב ההליכים, איננה נכונה ולמעשה, על פי המצב המשפטי אשר היה קיים עובר לתיקון, סעד זמני שניתן במסגרת ישוב סכסוך היה נותר על כנו גם אם לא הוגשה תביעה עיקרית כלל, עד לביטולו על ידי החלטה שיפוטית מתאימה.

40.          אומנם, טרם התיקון של החוק להסדר התדיינויות ניתנו מספר פסקי דין בהם הוגבל תוקפו של סעד זמני אשר ניתן במסגרת הליכי יישוב סכסוך. יחד עם זאת, אין מדובר בהלכות מחייבות אלא בהכרעות נקודתיות אשר ניתנו בהתייחס לנסיבותיו של אותו מקרה קונקרטי שעמד על הפרק ובכל מקרה, גם בפסיקות אלו נקבע כי יש להותיר את הסעד הזמני על כנו למשך פרק זמן מספק לצורך הגשת תביעה עיקרית וודאי שאין בהן דבר המרמז על כך שסעד זמני שניתן במסגרת ישוב סכסוך יפקע בחלוף 15 ימים מתום תקופת עיכוב ההליכים.   

41.          למען הסדר הטוב יצוין כי האישה הגישה תביעה עיקרית בחלוף כחודשיים ומחצה בלבד מתום תקופת עיכוב ההליכים (בהפחתת תקופת החירום בגין נגיף הקורונה אשר עצרה את מנין הימים), פרק זמן סביר להגשת תביעה עיקרית בפרט נוכח תיקון מס' 3 לחוק להסדר התדיינויות, אשר כבר עמד בתוקפו במועד בו ניתנה החלטת כב' הרשמת.  

42.          נוכח האמור, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת לדחות את הטענה לפיה סעד זמני שניתן במסגרת בקשה לישוב סכסוך בטל ככל שלא מוגשת תביעה עיקרית בתוך 15 ימים מתום תקופת עיכוב ההליכים.

האם הסעד הזמני יכול לעמוד על כנו להבטחת התביעה השניה

43.          הגבר טוען כי כב' הרשמת שגתה כאשר קבעה כי התביעה השניה היא המשך ישיר של הבקשה לעיקול זמני ובחנה האם התקיימו התנאים למתן עיקול זמני לצורך הבטחת התביעה השניה, חרף דחייתה על הסף של התביעה הראשונה.

44.          כן טוען הגבר כי הבקשה להטלת העיקול הוגשה בהתבסס על סעיף 11 לחוק יחסי ממון, שכן נועדה להבטיח את התביעה הראשונה, לכן הגיש את הבקשה לביטול העיקול בהתבסס על הטענות הנוגעות לסעיף 11 לחוק יחסי ממון ולא ניתנה לו האפשרות להתייחס כהלכה לטענות שהועלו במסגרת התביעה השניה.

45.          בניגוד לטענות הגבר, סעד זמני במסגרת בקשה לישוב סכסוך מוגש לצורך הבטחת תביעות עתידיות, בשלב בו טרם ידוע למי מבעלי הדין לאן יתקדמו ההליכים המשפטיים ואילו תביעות עיקריות תוגשנה. בדיוק מטעם זה נקבע בסעיף 3(ז)(2) לחוק להסדר התדיינויות כי בקשה לסעד דחוף או זמני תיערך בצורה קצרה ותמציתית ותכלול אך ורק את עיקרי העובדות הדרושות לצורך הדיון בה, שכן לא ניתן לדעת בשלב זה על אילו טעמים משפטיים תתבססנה התביעות העתידיות.

46.          הבקשה לעיקול זמני התבססה על הטענה לפיה הגבר הודיע כי הוא איננו מתכוון לרכוש עבור האישה דירה כפי התחייבותו בהסכם הגירושין ולכן יש צורך בבטוחה לשמירת זכויותיה של האישה על פי ההסכם. טענה זו היא שעמדה בבסיס התביעה הראשונה והיא העומדת בבסיס התביעה השניה, שכן מדובר בתביעות זהות ורק המקור החוקי לסעד המבוקש הוא שהשתנה.

47.          ויודגש: התביעה הראשונה לא נידונה ונדחתה לגופה, אלא נדחתה על הסף לאחר שנמצא כי היא מבוססת על סעיף חוקי שאיננו חל בנסיבות העניין. נוכח האמור, שישה ימים לאחר מכן, הגישה האישה את תביעה בשנית, בהתבסס על נימוק משפטי אחר אולם על אותה מערכת עובדתית. מטעם זה, צדקה כב' הרשמת כאשר ראתה את שתי התביעות כהמשך ישיר של הבקשה להטלת עיקול שהוגשה במסגרת הבקשה ליישוב סכסוך והלכה למעשה, ניתן לראות את התביעה השניה כתיקון של התביעה הראשונה.

48.          בנסיבות אלה, קבלת טענתו הפרוצדוראלית של הגבר לפיה יש לבטל את העיקול רק בשל דחיית התביעה הראשונה תביא לעיוות מהותי ולפגיעה של ממש בעשיית משפט צדק. כידוע, הפרוצדורה איננה מטרה בפניי עצמה אלא אמצעי לעשיית משפט צדק, ע"א 189/66 ששון נ' קדמה, פ"ד כ(3) 477, בעמ' 479 :

"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה... לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. אין להעלות את האסקופה לדרגת מטרה. העיניים צריכות להישאר נשואות תמיד אל המטרה היחידה של כל משפט והיא עשיית משפט צדק בין הצדדים על יסוד ברור הוגן והולם של גוף העניינים האמיתיים השנויים במחלוקת ביניהם".

49.          מדובר בהלכה המקבלת משנה תוקף לאור סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995, אשר מדובר במקרה מובהק בו יש לעשות בו שימוש.

50.          בשים לב לכך ששתי התביעות הוגשו בהתבסס על אותה מערכת עובדות והסעד הנתבע בהן זהה, לא ברורה טענתו של הגבר לפיה לא ניתנה לו האפשרות להתגונן כראוי מפני העיקול ביחס לתביעה השניה, בפרט כאשר במועד בו התקיים הדיון בבקשה לביטול העיקול התביעה הראשונה כבר נדחתה והתביעה השניה הוגשה ועמדה בפניי בית המשפט, כך שהגבר ידע היטב מהן הטענות שהועלו במסגרת התביעה השניה ויכול היה לחקור את האישה בהתאם.

51.          כמו כן, עם הגשת התביעה השניה, פתוחה היתה הדרך בפניי הגבר להגיש בקשה נוספת לביטול העיקול הנסמכת על הטענות שהועלו במסגרת התביעה השניה, בדיוק כפי שמצא לנכון להגיש בקשה נוספת לביטול העיקול ביום 24.6.20 בהתבסס על הטענה שחלפו מעל 15 ימים מתום תקופת עיכוב ההליכים, בנוסף על הבקשה לביטול העיקול שהגיש ביום 17.5.20 בהתבסס על טענות אחרות.

52.          הגבר לא עשה כן אלא המשיך את בירור הבקשות לביטול העיקולים שהגיש בטרם הגשת התביעה השניה ועל כך אין לו להלין אלא על עצמו. מבלי לגרוע מהאמור, הגבר רשאי בכל עת להגיש בקשה נוספת לביטול העיקול, ככל שהוא סבור שעומדות לו טענות חדשות לאור שינוי נסיבות מאז הגשת הבקשה הקודמת, וככל שתוגש בקשה חדשה לביטול העיקול היא תידון כנדרש.   

  סיכומו של דבר

53.          לאור כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את הערעור.

54.          הגבר יישא בהוצאות האישה בגין הערעור בסך של 3,000 ₪.

55.          המזכירות תודיע ותסגור את התיק שבכותרת.

 

 

 

ניתן היום,  כ"ח אב תשפ"ג, 15 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.

 

בפני	כב' השופטתאיריס ארבל-אסל
מערערים		1. הגבר
נגד
משיבים		1. האישה 2. האב
פסק דין