השופט חננאל שרעבי: החלטה בבקשת רשות ערעור על קביעת מועד החיוב במזונות

6.           ביום 18.1.2021 ניתנה החלטת בית המשפט קמא בבקשת המזונות הזמניים, כדלקמן(ההדגשה במקור):

"לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק, הנני מחייבת את המשיב במזונות הזמניים בסך של 4,000 ₪ לחודש.

החיוב יחול למפרע ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ביום 1.4.2020 ואילך, מידי ה-1 לכל חודש.

מחיוב זה ינוכו הכספים ששולמו לידי האם בהתאם להחלטה מיום 25.11.2020.

חוב העבר בקיזוז הסכומים אשר שולמו לידי האם בפועל על חשבון המזונות, ככל ששולמו, ישולם לשיעורין, בסך של 500 ₪ לחודש אשר יתווספו בכל חודש למזונות השוטפים, עד כדי סילוק כל היתרה.

בנוסף, יישאו הצדדים בחלקים שווים בכלל הוצאות החינוך של הקטינים וכן בהוצאות של חוג אחד לכל ילד, שיעורי עזר, קייטנות, צהרונים וכדומה, הכל בעלויות מתנ״ס/רשות מקומית ולאחר מיצוי כלל ההנחות.

כן, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות חריגות או מיוחדות בתחומי הבריאות, אשר ביטוח בריאות ממלכתי אינו מכסה אותן, ובלבד שיהיה מדובר בהוצאות החיוניות לבריאותם של הקטינים, כדוגמת טיפול רגשי לקטינים.

כמו כן, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות חינוך                           ו/או

מיוחדות, למעט שכר הלימוד שוטף, כאשר המדובר בהוצאות חינוך אשרלגביהן ניתן אישור מגורם פדגוגי מוסמך בדבר נחיצות הוצאותן.

כל הוצאה מיוחדת אחרת, תחול על שני ההורים רק אם תוצא בהסכמתם המשותפת.

המזכירות תמציא ההחלטה לבאי כוח הצדדים".

7.           ביום 20.1.21 הגיש המבקש "בקשה לעיון מחדש בהחלטה מועדי התשלום מזונות זמניים [פסיקת מזונות זמניים]". בבקשתו ביקש המבקש להורות, כי מועד החיוב במזונות הקטינים לא יחול למפרע ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (1.4.20) אלא מחודש 9/2020, שכן הצדדים ניהלו משק בית משותף עד ליום 8.9.2020, ורוב הוצאות משק הבית והקטינים שולמו מחשבון המבקש עד יום עזיבת הבית המשותף.

8.           המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה לגופו של עניין, שכן לא חל שינוי נסיבות מהותי ממועד ההחלטה, ועל כן אין מקום לעיון מחדש. לטענת המשיבה, המבקש לא נשא בהוצאות הקטינים או משק הבית ואלה עמדו לפתחה של המשיבה, וממילא היא עזבה את בית המגורים ביום 2.9.2020 ולא ביום 8.9.2020 כפי שטען המבקש.

9.           ביום 7.2.21 ניתנה החלטת בית המשפט קמא בבקשה לעיון מחדש (להלן: "ההחלטה בעיוןהוזי"), להלן חלקה האופרטיבי:

"...

5.   לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לא מצאתי כי הל שינוי בנסיבות או כי יש עובדות הדשות שהתגלו לאחר מועד ההחלטה בדבר המזונות הזמניים.

מועד הפירוד הפיזי של הצדדים ומכירת הדירה המשותפת היה ידוע ושזור כחוט השני לאורך כל כתבי טענות הצדדים, זאת במקביל לטענות הדדיות לפיהם כל צד השית את הוצאות הקטינים ומשק הבית על הצד השני.

6.   האב צירף דף פירוט עסקאות בכרטיס אשראי לחודשים אפריל- אוגוסט 2020 שלצדן הוסיף הערות בכתב יד, בקשר עם רכישות המזון, הבריאות, האינטרנט, התקשורת, חשמל, מים, ביגוד וכיוצ״ב. כמו כן צורף לכאורה פירוט על תשלומי משכנתא לחודשים אפריל-יוני 2020, וקבלה על תשלום חשבונות הורים לבית הספר הקהילתי "..." ב....

7.   כבר עתה יוער כי פירוט העסקאות באשראי אינו שולל כי גם האם השתתפה בהוצאות משק הבית ובקניות לטובת רווחת וצורכי הקטינים, כמו גם ביתר תשלומי החינוך.

בנוסף חלק מהעסקאות אינן ברורות, לדוגמה: "טעינות לכרטיס מתנה" ב-900 ₪ ביום 1.7.2020 שלצידה ציין האב בכתב יד: "ביגוד ילד".

כמו כן נשיאה בתשלומי משכנתא בחודשים מסוימים, אינה שוללת כי האם נשאה בתשלומי המשכנתא ויתר חשבונות משק הבית בחודשים האחרים, שכן מועד פינוי הדירה חל בחודש ספטמבר 2020, והתשלומים בהם נשא האב הם לכאורה עד חודש יוני 2020.

8.   במסגרת בקשה למזונות זמניים אין בית המשפט נדרש לצלול לעומק הראיות ולהשוות את כלל הוצאות הצדדים האחת אל מול השנייה, ומדובר בהליך ראייתי שראוי לו להתברר במסגרת שלב ההוכחות.

9.   משהבקשה נדחתה, ראיתי לחייב את האב בהוצאות בסך 1,000 ₪. ההוצאות ישולמו תוך 15 ימים מהיום, שאם לא כן, ניתן יהיה לגבותן בדין מזונות.

10.   המזכירות תמציא ההחלטה לבאי כוח הצדדים".

10.         זה המקום להעיר כי בקשת רשות הערעור דנן הוגשה בגין ההחלטה קמא מיום 18.1.21 וכך אף צוין על גבי בקשת רשות הערעור, אולם חלק מטענות המבקש הופנו כלפי ההחלטה בעיון החוזר מיום 7.2.21. הערה זו בעלת חשיבות מסוימת, כפי שאראה להלן, בפרק הדיון וההכרעה.

טענות המבקש בבקשת רשות הערעור

11.         להלן תמצית טענות המערער בבקשת רשות הערעור:

א.           המבקש מערער על מועד תחילת חיובו במזונות הקטינים, שנקבע לחודש אפריל 2020, בעוד שהמועד הנכון הוא ספטמבר 2020 - מועד פרידת הצדדים והפסקת המגורים המשותפים ומשק הבית המשותף.

ב.            אין בעובדה שהמשיבה הגישה בקשה ליחידת הסיוע ביום 1.4.20 כדי לחייב את המבקש במזונות ממועד זה, בעוד שהצדדים התגוררו יחד וניהלו משק בית משותף עד ליום 8.9.20. הותרת ההחלטה קמא על כנה תגרום לכך שהמבקש ישלם כפל מזונות.

ג.            המבקש טוען כי מעבר לרכישות המזון וצורכי כלכלת הבית, המבקש נשא בתשלומי משק הבית השוטפים, לרבות חשבונות, דלק, ביגוד, הנעלה וכיו״ב. כן שילם תשלומי בית ספר ונשא במלוא תשלום המשכנתא על בית הצדדים.

ד.            הקטינים נהגו ונוהגים, לאחר סיום המסגרות, לבוא לבית אמו של המבקש ולאכול שם ארוחות, הן בימי חול והן בסופי השבוע. אף בתקופות הסגרים הקטינים שהו בבית הסבתא שעות רבות.

ה.           לאחרונה התקבלו המלצות העו״ס, בדבר הרחבת זמני השהות של המבקש עם הקטינים, פעמיים באמצע השבוע עם לינה וכן בכל סוף שבוע שני.

ו.            שגה בית המשפט קמא עת חייב את המבקש בהוצאות ההחלטה בעיון החוזר, 1000 ₪ לטובת המשיבה.

דיון והכרעה

12.         לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, וזאת מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע״ט-2018 (להלן: "התקנות").

להלן אנמק החלטתי.

13.         ראשית נפתח בכך כי סבורני שבקשת רשות הערעור דנן הוגשה באיחור. כפי שצוין לעיל בסעיף 10, המבקש כתב בדף הפותח את בקשת רשות הערעור, כי ההחלטה עליה מערער ניתנה ביום 18.1.21 וכי נושאה הוא ״החלטה על מזונות זמניים - ילדים". עם זאת, בגוף הבקשה ציטט את ההחלטה בעיון החוזר וכן הפנה חלק נכבד מטענותיו נגד קביעות שונות שעלו בהחלטה בעיון החוזר.

14.         מהמתואר לעיל עולה, כי הלכה למעשה המבקש מבקש לערער על ההחלטה קמא, שניתנה ביום 18.1.21, ואשר המועד להגשת בקשת רשות ערעור בגינה חלף זה מכבר. ודוק, הגשת הבקשה לעיון חוזר בתיק קמא מיום 20.1.21 לא מעכבת את סד הזמנים שנקבע לצורך הגשת בקשה לרשות ערעור, ואף לא ניתן "לעקוף" או לרפא את האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה קמא, באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בעיון החוזר.

15.         יפים לעניינו הדברים שנאמרו ב- רע״א 11449/05הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושליםנ׳ אלי תורג׳מן (2.2.2006), שם נקבע מפי השופט (כתארו אז) אשר גרוניס:

"בעל דין אינו יכול להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת בקשת רשות ערעור באמצעות בקשה לעיון חוזר".

ראו גם:

רע״א 8335/10פנינה יקירביץ נ׳ תרימה מוצרי רפואה ישראלים בע״מ (25.1.2011) ;

רע״א (מחוזי נצי) 49163-12-20שושן ואח׳ נ׳ מויאל חקלאות בע״מ (4.1.2021).

16.         לאור כל האמור לעיל אני קובע כי בקשת רשות הערעור דנן הוגשה באיחור, מעבר לתקופת 30 הימים הקבועה בסעיף 45(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ״א - 2020 , ודי בכך בכדי לדחותה מטעם זה בלבד.

17.         אף לגופם של דברים, ובמישור המהותי, סבורני כי דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא תשובה. נזכיר כי עסקינן בהחלטה זמנית של בית משפט קמא, העוסקת במזונות זמניים.

הלכה פסוקה היא לענין מידת ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בהחלטת מזונות זמניים, על-פיה רוחב שיקול הדעת המוענק לבית המשפט לענייני משפחה, בבואו לקבוע מזונות זמניים, עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור.

ההכרעה של בית המשפט לענייני משפחה על אודות מזונות זמניים, חייבת להיות מהירה, עניינית, ומטבעה נשענת על תמונה חלקית.

התוצאה היא, כי קביעת בית המשפט קמא בנושא מזונות זמניים ניזונה מממצאים עובדתיים חלקיים. הגבלה זו תורמת לריסון שעל ערכאת הערעור לנקוט בבואה לבקר החלטת הערכאה המבררת.

בכל מקרה, החלטת מזונות זמניים אינה סופית. ככל שיתברר לאחר שמיעת ראיות שנפלה טעות בקביעת המזונות הזמניים, ניתן לשנות זאת לעבר ולעתיד.

חרף העובדה שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית, שומה על ערכאת הערעור להימנע מהתערבות בקביעתם של בתי המשפט לענייני משפחה בדבר שיעור המזונות הזמניים, אלא אם כן מדובר במקרה חריג ויוצא דופן.

לעניין זה ראה:

בע״מ 1078/11פלוני נ׳ פלוני )ניתן ביום 27.4.11).

בע״מ 1326/12פלוני נ׳ פלונית )ניתן ביום 28.3.12).

רמ״ש )חיי) 34826-10-18פלוני נ׳ אלמונית )ניתן ביום 17.10.18).

18.         זאת ועוד - מלשונו של סעיף 52)ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ״ד - 1984, עולה כי ככלל לא יידונו השגות הצדדים על "החלטות אחרות" )החלטות ביניים) של הערכאה הדיונית במסגרת הערעור על פסק הדין, אלא אם עלה בידי מבקש רשות הערעור, להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.

19.         תקנה 150 לתקנות קובעת כי אף אם צד להליך לא ערער על החלטה אחרת עם נתינתה, פתוחה בפניו הדרך להשיג עליה בזכות עם סיום ההליך, במסגרת ערעורו על פסק הדין.

20.         בהלכה הפסוקה יושמה הוראת סעיף 41)ב) לחוק בתי המשפט )שעוסקת ברשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי המוגשת בפני בית המשפט העליון, אך זהה במתכונתה בכל הנוגע לתנאים הקבועים בהוראות סעיף 52)ב) לחוק, בהם צריך מבקש רשות הערעור לעמוד) באופן שנקבע כי יהיה מקום ליתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" רק כאשר בכוחו של המבקש להראות כי הדיון בערעור עליה נחוץ, על אף שההליך העיקרי טרם הגיע לסיומו.

21.         מבין הנסיבות אותן ניתן למנות לעניין נחיצות הדיון הן: הדירותה של ההחלטה, היינו, האם ההחלטה עשויה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים; ההכרעה עשויה לייתר הליך משפטי ארוך ומורכב במיוחד; ההכרעה תמנע קיומו של הליך שגוי; מקרים נדירים בהם ניתן לומר מיד כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה, באופן שנפתח את שערי ערכאת הערעור עוד בטרם ניתן פסק הדין.

ראו לעניין זה:

רע״א 6523/19פלוני נ׳ מגדל חברה לביטוח בע״מ, פסקה 14 )3.2.20) - )אמנם החלטה זאת מתייחסת לסעיף 41)ב) לחוק בתי המשפט, אך ניתן להשליך ממנה על סעיף 52)ב) לחוק בתי המשפט, ועמדנו לעיל על דמיון הוראות שני הסעיפים הנ״ל).

רמ״ש )ת״א) 14272-05-17י.ש נ׳ כ.ש )החלטתו של כבי השופט שוחט מיום 29/6/17, ובה מסוכמת ההלכה בנדון עם אסמכתאות נוספות).

רמ״ש )חיי) 59194-10-18פלונית נ׳ אלמוני )21.11.2018).

22.         בנסיבות המקרה הנדון לא מצאתי כי בהחלטת בית משפט קמא, במסגרתה פסק דמי מזונות עבור שלושה קטינים, וחייב את המבקש לשאת בדמי המזונות ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, יש טעות המחייבת כבר בשלב זה את התערבות ערכאת הערעור.

כן לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה מקבלת ההחלטה קמא.

23.         בקשת רשות הערעור דנן הוגשה לאחר שהמבקש טען, וכך נימק הבקשה דנן, כי נפלו טעויות בהחלטה קמא ובהחלטה קמא בבקשה לעיון נוסף. סבורני כי אין מקום לקבל טענה זו, לפחות לא בשלב זה של ההליך קמא - הן מהטעם שהמבקש למעשה מחזר את טענותיו שנטענו בכתבי טענותיו בתיק קמא וזכו להתייחסות בהחלטות קמא, והן מהטעם שאף צוין בדברינו, כי מטבעה החלטה על מזונות זמניים נשענת על תמונה חלקית )ראו סעיף 17 לעיל), זאת כפי שאף היטיבה לציין השופטת קמא בהחלטה בעיון חוזר )סעיף 8).

24.         ניכר כי בהחלטה קמא ובהחלטה בעיון חוזר, השופטת קמא שקלה שיקולים רלוונטיים בבואה להכריע במועד החיוב במזונות, תוך ראיית התמונה הרחבה. המועד שנקבע משקף לכאורה את המועד בו החלו הצדדים להתחשבן על הוצאות מחיה, ולא מן הנמנע שמועד זה ישונה בעתיד. כאמור הדגישה השופטת קמא בהחלטותיה, כי מדובר בהחלטה זמנית בלבד )סעיף 8 להחלטה בעיון נוסף), וככזו, אינה סופית ומועדת לשינוי.

25.         במה דברים אמורים? בהחלטה בעיון נוסף צוין מפורשות כי "במסגרת בקשה למזונות זמניים אין בית המשפט נדרש לצלול לעומק הראיות ולהשוות את כלל הוצאות הצדדים האחת אל מול השנייה, ומדובר בהליך ראייתי שראוי לו להתברר במסגרת שלב ההוכחות)ההדגשות שלי, ח״ש) - היינו ההחלטה הינה זמנית וטענות המבקש תתבררנה כראוי בשלב ההוכחות, וייתכן כי תינתן החלטה אחרת בעניין מועד תחילת החיוב במזונות.

26.         נזכיר כי החלטת מזונות זמניים היא כספית במהותה, וככזו היא הפיכה. ככל שיתברר במהלך הישיבות הקרובות ו/או לאחר שמיעת ראיות כי נפלה טעות בקביעת המועד לתחילת החיוב במזונות הזמניים, ניתן יהיה לתקן זאת על ידי קיזוז הסכומים ממזונות עתידיים.

27.         בכל הקשור לטענת המבקש נגד חיובו בהוצאות הבקשה לעיון חוזר )בסך של 1000 ₪), אין בכוונתי להתערב. כלל ידוע הוא, כי בית משפט שלערעור לא מתערב בהוצאות שנפסקו בבית-המשפט קמא, אלא במקרים חריגים ונדירים, ואין מקרה זה נכלל בהם.

סוף דבר

28.         לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

29.         משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

העירבון שהופקד יוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

החלטה זאת מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

ניתנה היום, כ״ג אדר תשפ״א, 07 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.